Talmud Builders

    Nedarim 57b

    Back to index

    English translation — Nedarim 57b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If she derived benefit from him before Passover and went to visit her father after Passover, she is liable for violating the prohibition of: He shall not profane his word (Numbers 30:3), as the condition was fulfilled and she violated the vow retroactively. If the husband vowed: Benefit from me is konam for you until the Festival if you go to your father’s house from now until Passover, then if she went to his house before Passover, it is prohibited for her to derive benefit from him until the Festival, and it is permitted for her to go to her father’s house after Passover, as that time period is not included in his stipulation.

    2GEMARA: We learned in the mishna: For one who says to his wife: Your handicraft is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to benefit from her handicraft. Yishmael, a man of Kefar Yamma, and some say, a man of Kefar Dima, raised a dilemma with regard to an onion that one uprooted during the Sabbatical Year, which was therefore sanctified with the sanctity of the Sabbatical Year, and he then planted it during the eighth year, and its growths that developed in the eighth year exceeded its principal original Sabbatical-Year onion. And this is the dilemma that he raised: Its eighth-year growth is permitted, and its Sabbatical-Year principal is prohibited. Since its growth exceeded its principal, do those permitted growths neutralize the prohibition of the onion, or do they not? Yishmael came and raised the dilemma before Rabbi Ami, and he did not have an answer readily available.

    3Yishmael came and raised the dilemma before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who resolved it for him from that which Rabbi Ḥanina Terita’a said that Rabbi Yannai said: With regard to an onion of teruma that one planted, if its growths exceeded its principal, it is permitted. Here too, the eighth-year growth should neutralize the prohibition of the Sabbatical-Year onion. Rabbi Yirmeya said, and some say it was Rabbi Zerika who said to Rabbi Yitzḥak Nappaḥa: Did the Master abandon the opinion of two Sages and conduct himself in accordance with the opinion of one Sage?

    4The Gemara asks: Who are they, the two Sages who disagree with his opinion? The Gemara answers: It is as Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a young vine within three years of its planting, whose fruits are orla and forbidden, that one grafted onto an old, permitted vine, and there were fruits on the younger vine, even though the younger vine added two hundred times the number of fruits that were there when it was grafted, and those additional fruits are permitted because they draw their nourishment from the older vine, the fruit that was on the younger vine before it was grafted is forbidden. Although, in principle, when the permitted part of the mixture is two hundred times the forbidden orla , the prohibition is neutralized, in this case, the prohibition is not neutralized, as the forbidden fruit was there from the outset.

    5And Rabbi Shmuel bar Rabbi Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: With regard to an onion that one planted in a vineyard, creating a forbidden mixture of food crops in a vineyard, and then the vineyard was uprooted, and most of the onion grew in a permitted manner, it is forbidden. Apparently, both Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yonatan disagree with the opinion of Rabbi Yannai, and therefore, there is no clear resolution to the dilemma.

    6Yishmael then came and raised the dilemma before Rabbi Ami, who resolved it for him from that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra of onions that one tithed, and then he sowed a field with the entire litra of onions, when the field yields the crop, it is tithed according to the entire crop. Although some of the onions that he sowed were already tithed, he is obligated to tithe them because the volume of the growths exceeds the volume of the original onions and the entire crop has untithed status. Apparently, those growths neutralize the prohibition of the primary, original, tithed onions.

    7The Gemara rejects that resolution: There is no proof from the ruling in the case of the litra of onions, as perhaps it is different when the ruling is a stringency. Perhaps, due to the concern that the growths neutralize the prohibition of the original, the ruling is that he must tithe the entire crop. However, there is no proof that the same would be true in cases where the ruling is a leniency, e.g., to neutralize the prohibition of the Sabbatical Year or teruma .

    8Rather, proof may be cited from this source; as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הלכה אחר הפסחוהרי היא נהנית ממנו קודם הפסח נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח שהרי הוא הדירה עד הפסח:

    ומותרת לילך אחר הפסחשהרי לא הדירה אלא עד הפסח:

    גמ' העלה בידו בצלברייתא היא איבעי' היא דאיבעיא בבי מדרשא:

    שעקרו בשביעית ונטעו בשמיניתאיכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו:

    וקא מיבעיא ליה הכיגידוליהן איתינהו היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור בהנאה שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור וכיון דרבו גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור שמבטלין את האיסור כולו או לא:

    מותרדגידולי היתר מבטלין את האיסור והכא נמי לא שנא:

    ילדיהשל ערלה:

    שסיבכהשהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר והיו בה פירות הערלה:

    ואע"פ שהוסיפהפירות לאחר שהרכיבה מאתים חלקים יותר ממה שהיתה בשעת הרכבה אע"ג דשאר ערלה בטלה במאתים:

    אסוראלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור:

    ופשט ליה מן הדאדמותר דהווין נמי תרין:

    ליטראממש של בצלים:

    שתיקנהשעישרה כהלכתה וזרעה וגדלה:

    מתעשרת לפי כולהאע"פ שכבר עישר מן העיקר והעיקר קיים ואינו כלה צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר לפי שבטלו גידולים את העיקר הכא נמי ההוא בצל שהעלה ישמעאל גידולין מבטלין את העיקר:

    דלמא לחומרא שאניכגון הכא גבי ליטרא בצלים דלחומרא קאמר דצריך לעשר משום דגדולין מבטלין את העיקר אבל לקולא כגון בעיא דישמעאל דהוי להתיר לא אמר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 57 עמוד ב

    1לאחר הפסח בבל יחל״. ״שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח, הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח.

    Gemara

    2האומר לאשתו ״קונם מעשה ידיך עלי״, ״קונם הן על פי״, ״קונם הן לפי וכו'״, ישמעאל איש כפר ימא, ואמרי לה איש כפר דימא, העלה בידו בצל שעקרו בשביעית, ונטעו בשמינית, ורבו גידוליו על עיקרו. והכי קא מיבעיא ליה: גידוליו היתר ועיקרו אסור, כיון דרבו גידוליו מעיקרו אותן גידולי היתר מעלין את האיסור, או לא? אתא לקמיה דרבי אמי לא הוה בידיה.

    3אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, פשט ליה מן הדא דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי: בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו מותר. א"ל ר' ירמיה ואיתימא רבי זריקא: שביק מר תרין ועביד כחד?!

    4מאן נינהו תרין? דא"ר אבהו א"ר יוחנן: ילדה שסיבכה בזקינה, ובה פירות, אע"פ שהוסיפה מאתים אסור.

    5וא"ר שמואל בר רבי נחמני א"ר יונתן: בצל שנטעו בכרם, ונעקר הכרם אסור.

    6הדר אתא לקמיה דר' אמי ופשיט ליה מן הדא דאמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן: ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה, מתעשרת לפי כולה. אלמא אותן גידולין מבטלין עיקר.

    7דלמא לחומרא שאני.

    8אלא, מן הדא דתניא, רבי שמעון אומר:

    Tosafot

    לאחר הפסחאם נהנית לפני הפסח משלו הרי היא בבל יחל שהרי תלה שלא תלך:

    שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת עד הפסחוהיא עומדת בחדש אחד לפני הפסח:

    הלכה לפני הפסח אסורה להנות משלו עד החג ומותרת לילך לאחר הפסחדבשלא הלכה לפני הפסח לא חל הנדר כלל:

    כפר ימאיושב על שפת הים:

    כפר דימאשם הכפר:

    העלה בידו בצלשגדל בשביעית ועקרו בשביעית ויש לו דין פירות שביעית לענין ביעור ושאר דינין:

    ונטעו בשמיניתשכן דרך נוטעי בצלים שנוטע אחד והרבה גדלים ממנו והוא אינו כלה:

    והכי קמיבעיא לי' גידולי היתר הם דלא גזרו על גידולי שביעית להיות שביעית כמו שגזרו על גידולי תרומ' שבתרומה החמירו משום גזל השבט ועיקר אסור בפירות שביעית מי [אתו] גידולי היתר ומעלים את האיסור או לא דנהי דמדאורייתא בטל ברוב שמא חכמים החמירו כיון דעיקר חשוב ולא בטל ומדרבנן הוא דמיבעיא ליה והקשה הרב ר' אליעזר ממיץ אמאי לא הוי זה וזה גורם ומותר שהקרקע שהיא היתר והעיקר שהוא איסור גורמין לגידולין ותירץ דסבר זה וזה גורם (מותר) [אסור] וקשיא להר״ם דהכא חד גורם הוא דקרקע לא חשבינן לה לגורם דהיתר כדאמר פרק אלו טריפות (חולין דף נח -) [ומודו] בביצה טריפה שהיא אסורה בדספנא מארעא דחד גורם הוא והטעם משום דגורם דקרקע אינו מינו ואינו דומה לגורם דתרנגולת ולכך לא חשיב זה וזה גורם דדוקא גבי שאור של חולין ושל תרומה וכן גבי זבל של עבודת כוכבים דדמי אהדדי ולכן מפרש הר״ם דלא שייך זה וזה גורם [אלא] היכא דגורם דאיסור דהיינו עיקר מתבטל הוא בגידולים ואינו בעין שאינו ניכר לא שייך זה וזה גורם וכן בשאור של תרומה מיירי שהוא בעין:

    בצל של תרומה שנטעוולקמן מוקי לה בבצל דגידולי תרומה דגידולי גידולין מותרין:

    ורבו גידולים על עיקרו מותראלמא גידולי היתר מעלין עיקר דאיסור ואע"פ שאין זרעו כלה כמו בצל:

    ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירותשהם ערלה אפי' הוסיף במאתים דהיתר אסורים הפירות דעיקר חשוב ואינו בטל בתוספת היתר דכל התוספת דמסיבוך ואילך מותרים דבטל בזקנה גם אילו לא היה - בה פירות וסיבכה תהיה מותרת שמתבטלה בזקנה (אחר) [אלמא] גידולי היתר אין מבטלין עיקר של איסור:

    בצל שנטעו בכרםונאסר כדין כלאי הכרם ונעקר הכרם דהשתא מותרין כל הגידולין:

    אסוראפילו הוסיפו מאתים על העיקר אלמא דעיקר האסור אינו בטל ה"נ בצל דשביעית אינו בטל אלמא (אי איכא [תרין] דאמרי דגידולי היתר אין מבטלין לעיקר דאיסור:

    ליטרא בצל שתיקנהפירוש שעישרה מתרומות ומעשרות וזרעה:

    מתעשרת לפי כולהולא אמרי' דליטרא א' שעם הגדולין היה מן העיקר שהרי אין זרעו כלה וכבר היא מתוקנת משום דגידולי איסור מבטלין העיקר ה"נ נימא דגידולי שמינית מבטלין עיקר של שביעית:

    דלמא התם לחומראדגידולי איסור מבטלין היתר אבל של היתר שמא לא יבטלו איסור:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמראבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו עיקרו אסור שחייב לבערו וגידוליו היתר דלא גזרו על גידולי שביעית, כמו שגזרו על גידולי תרומה להיות כתרומה, וכדאיתא לקמן [נדרים ס, א] מי אתו גידולין ומבטלין את האיסור, ומדרבנן קאמר, דאילו מדאורייתא ודאי בטיל ברוב כשאר האיסורין, ופירות שביעית גופייהו נמי לא מיבעיא ליה בשנתערבו בפירות של שמינית דפשיטא ליה דבטלין הם בנותן טעם וכדתניא לקמן [נדרים נה א] אלא בגידולין ועיקר קא מיבעיא ליה, אי מבטלין חד לחבריה, או דלמא חשיבי ולא בטילי חד לגביה חבריה.

    ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירותודוקא בשיש בה פירות לפי שכיון שיש בה פירות של איסור כבר וזה בא לבטלן, גזרו עליהם ואסרום שלא יהיו בטלין לגבי תוספת ההיתר, אבל במסבך ילדה בלא פירות בזקנה, ודאי בטלה היא ופירותיה מותרין.

    ליטרא בצלים שתקנה וכו'ודלמא לחומרא. ומסתברא לי דאינו מעשר מניה וביה אלא ממקום אחר, כדי שלא יעשר מן הפטור על החיוב, וקשה לי דהא חומרא דאתי לידי קולא היא, וכדאמר בעלמא [תוספתא דמאי פרק ח' הלכה י'] המרבה במעשרות (מעשרותיו מתוקנין כו') [פירותיו מתוקנין מעשרותיו מקולקלים – לפי השי"מ]. ויש לומר דכיון דעיקר מעשר ותרומת מעשר שלהן מדרבנן, הם לא גזרו בכך.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 57b

    Nedarim 57b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 191 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הלכה אחר הפסח והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח שהרי הוא הדירה עד הפסח:

    ומותרת לילך אחר הפסח שהרי לא הדירה אלא עד הפסח:

    גמ' העלה בידו בצל ברייתא היא איבעי' היא דאיבעיא בבי מדרשא:

    שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו:

    וקא מיבעיא ליה הכי גידוליהן איתינהו היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור בהנאה שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור וכיון דרבו גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור שמבטלין את האיסור כולו או לא:

    מותר דגידולי היתר מבטלין את האיסור והכא נמי לא שנא:

    ילדיה של ערלה:

    שסיבכה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר והיו בה פירות הערלה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לאחר הפסח אם נהנית לפני הפסח משלו הרי היא בבל יחל שהרי תלה שלא תלך:

    שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת עד הפסח והיא עומדת בחדש אחד לפני הפסח:

    הלכה לפני הפסח אסורה להנות משלו עד החג ומותרת לילך לאחר הפסח דבשלא הלכה לפני הפסח לא חל הנדר כלל:

    כפר ימא יושב על שפת הים:

    כפר דימא שם הכפר:

    העלה בידו בצל שגדל בשביעית ועקרו בשביעית ויש לו דין פירות שביעית לענין ביעור ושאר דינין:

    ונטעו בשמינית שכן דרך נוטעי בצלים שנוטע אחד והרבה גדלים ממנו והוא אינו כלה:

    והכי קמיבעיא לי' גידולי היתר הם דלא גזרו על גידולי שביעית להיות שביעית כמו שגזרו על גידולי תרומ' שבתרומה החמירו משום גזל השבט ועיקר אסור בפירות שביעית מי [אתו] גידולי היתר ומעלים את האיסור או לא דנהי דמדאורייתא בטל ברוב שמא חכמים החמירו כיון דעיקר חשוב ולא בטל ומדרבנן הוא דמיבעיא ליה והקשה הרב ר' אליעזר ממיץ אמאי לא הוי זה וזה גורם ומותר שהקרקע שהיא היתר והעיקר שהוא איסור גורמין לגידולין ותירץ דסבר זה וזה גורם (מותר) [אסור] וקשיא להר״ם דהכא חד גורם הוא דקרקע לא חשבינן לה לגורם דהיתר כדאמר פרק אלו טריפות (חולין דף נח -) [ומודו] בביצה טריפה שהיא אסורה בדספנא מארעא דחד גורם הוא והטעם משום דגורם דקרקע אינו מינו ואינו דומה לגורם דתרנגולת ולכך לא חשיב זה וזה גורם דדוקא גבי שאור של חולין ושל תרומה וכן גבי זבל של עבודת כוכבים דדמי אהדדי ולכן מפרש הר״ם דלא שייך זה וזה גורם [אלא] היכא דגורם דאיסור דהיינו עיקר מתבטל הוא בגידולים ואינו בעין שאינו ניכר לא שייך זה וזה גורם וכן בשאור של תרומה מיירי שהוא בעין:

    8 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו עיקרו אסור שחייב לבערו וגידוליו היתר דלא גזרו על גידולי שביעית, כמו שגזרו על גידולי תרומה להיות כתרומה, וכדאיתא לקמן [נדרים ס, א] מי אתו גידולין ומבטלין את האיסור, ומדרבנן קאמר, דאילו מדאורייתא ודאי בטיל ברוב כשאר האיסורין, ופירות שביעית גופייהו נמי לא מיבעיא ליה בשנתערבו בפירות של שמינית דפשיטא ליה דבטלין הם בנותן טעם וכדתניא לקמן [נדרים נה א] אלא בגידולין ועיקר קא מיבעיא ליה, אי מבטלין חד לחבריה, או דלמא חשיבי ולא בטילי חד לגביה חבריה.

    ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות ודוקא בשיש בה פירות לפי שכיון שיש בה פירות של איסור כבר וזה בא לבטלן, גזרו עליהם ואסרום שלא יהיו בטלין לגבי תוספת ההיתר, אבל במסבך ילדה בלא פירות בזקנה, ודאי בטלה היא ופירותיה מותרין.

    ליטרא בצלים שתקנה וכו' ודלמא לחומרא. ומסתברא לי דאינו מעשר מניה וביה אלא ממקום אחר, כדי שלא יעשר מן הפטור על החיוב, וקשה לי דהא חומרא דאתי לידי קולא היא, וכדאמר בעלמא [תוספתא דמאי פרק ח' הלכה י'] המרבה במעשרות (מעשרותיו מתוקנין כו') [פירותיו מתוקנין מעשרותיו מקולקלים – לפי השי"מ]. ויש לומר דכיון דעיקר מעשר ותרומת מעשר שלהן מדרבנן, הם לא גזרו בכך.

    Rashba on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    סוגיא זו מבולבלת ביד מפרשים מצד בלבול נסחאות ושינוי פירושין שבה והריני רוצה להעירך בביאורה דרך קצרה ולברר בכלל פירושה פסקים שבה וכבר ידעת בבצל שעיקרו בשביעית שנמצאו דיני פירות שביעית עליו הן לענין ביעור הן לכל דיני שביעית שאם תשהה אותה עד מוצאי שביעית אסורה שמכל מקום פירות שביעית היא וחייב לבערה ואם עבר והשהה ונטעה בשמיני הואיל והבצל עצמו אינו כלה הוא אסור וגידוליו מותרין ומכל מקום אם רבו גידוליו על עיקרו כגון שצמחו ממנה הרבה בצלים שאלו בסוגיא זו אם נתבטל האיסור ברוב כדין תורה והותר העיקר עם הגידולין ולא גזרו חכמים עליהם או שמא מתוך שהעיקר חשוב אינו בטל אצל גידוליו ולענין פסק הלכה רווחת שנתבטל העיקר ברוב כדין תורה והותר העיקר עם הגידולין אחר שרבו גידוליו שמאחר שאיסור שביעית על ידי קרקע אף בטילתו על ידי קרקע ומכל מקום בתלמוד המערב לא עשו בה מעשה אלא במורכנים ופירוש מורכנים מלשון הטי נא כדך שתרגומו ארכיני ר"ל שמעקלין הצואר שלהם שלא יגדלו וכיון שעשה כן גלה דעתו שאין נוח לו בגידוליהן בשביעית ואם גדלו אחר כן עם אותה הרכנה ויצאה לה לשמינית וגדלה הרי אותן הגידולין מותרין ומעלין האיסור אבל כל שלא הרכינם לא ואף גדולי המפרשין נראין כמסכימין בה ואף הסוגיא מוכחת כן למטה כמו שיתבאר:

    ולענין הסוגיא באו לברר היתר שאלתם ממה שאמרו בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר וזו אינה הלכה שגידולי תרומה אף ע"פ שמן הדין חולין הן חכמים גזרו עליהם ליאסר לזרים ולא הותרו לזרים אלא גידולי גידולין כמו שיתבאר למטה ומכל מקום הקשו לאותו שבא להתיר מכח שמועת בצל של תרומה שביק מר תרתי ועביד כחד כלומר שבשני מקומות מצינו שאין גידולין מעלין את העיקר ומה ענין לדמות את השביעית לאחת ולהניח את השתים שלא לדמותה להם ומאי נינהו תרתי חדא דאמר רבי יוחנן לענין ערלה ילדה ר"ל נטיעת ערלה שסיבכה בזקנה ובה פירות ר"ל שהיו בילדה פירות בשעה שסיבכה אפילו הוסיפו באותם הפירות משעת הסיבוך ואילך מאתים של היתר אותם הפירות אסורים שהעיקר חשוב ואינו בטל בתוספת אע"פ שהתוספת כלו בהיתר שהרי ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה אצל זקנה אלא שמאחר שבשעת הסיבוך היו בה פירות שכבר נאסרו וזה בא לבטלן גזרו עליהן שלא ליבטל אפילו בתוספות אפי' היו קטנים הרבה עד שהוסיפו מאתים בהיתר ולא נשאר האיסור אלא אחד במאתים והלכה גמורה היא זו ואע"פ שאין ללמוד הימנה לאסור הגדולין עצמן דהכא שאני שהגידולין והאיסור הכל פרי אחד הוא מכל מקום יש ללמוד הימנה שאין גידולי היתר מעלין את האיסור ולענין כלאים שנינו בצל שנטעו בכרם שנאסר משום כלאי הכרם כגון שזרע שם שני מיני זרעים או ירקות ואחר כך נעקר הכרם אפילו הוסיפו הגידולין במאתים אחר שנעקר הכרם מכל מקום העיקר אסור אע"פ שגידוליו מותרין שאין גידולי היתר מעלין את האיסור ואף זו הלכה ואם כן אף בשביעית נאמר כן:

    ולענין ביאור יש שואלין ואף הגידולין היאך הותרו והרי העיקר שהוא איסור הוא גורם שלהם ואם מפני הקרקע שהוא גורם של היתר וזה וזה גורם מותר והרי גופם וקרקע אינו כלום לגבי גורם האיסור והרי בפרק אלו טריפות אמר ושוים בביצת טרפה שאסורה בספנא מארעא דחד גורם הוא מצד שגורם הקרקע אינו כלום לגבי גורם של תרנגולת ובשאור של חולין ושל תרומה וכן בגינתא דאיזדבל בזיבלא דע"ז הוא שאמרו בהן זה וזה גורם משום דדמו אהדדי אבל זה אין גורם ההיתר כלום לגבי גורם האיסור אלא שפירשו בתוספות שאף גורם האיסור אינו נחשב בזו כלום שאין גורם של איסור נחשב אלא כשהוא בעין כזו של תרנגולת טרפה וזיבלא דעבודה זרה אבל זו שהעיקר קיים בעינא ואין השאר ניכר בגופו מצד הגידולין אף גורם האיסור אינו נחשב ולא עוד אלא שאף לדעת האומר זה וזה גורם אסור שמאחר שהעיקר קיים נעשו הגידולין כעומדין בפני עצמן:

    ונשוב לדברינו והוא שחזרו לברר היתירה ממה שאמרו ליטרא בצלים שתקנה ר"ל שעישרה בתרומות ומעשרות כראוי לה ואחר כך זרען כשהוא בא ללקט גידוליהן ועיקריהן שהן קיימין חייב לעשר לפי כולה ולא לפי הגידולין לבד שאע"פ שכבר נפטרו העקרין שהן קיימין עדיין והם שיעור ליטרא גידולי האסור ביטלו עיקר ההיתר ואף זו הלכה ובאו ללמוד הימנה להיות אף גידולי היתר מעלין את עיקר האיסור והשיבו דלמא לחומרא שאני להיות גידולי היתר מבטלין את של איסור ומכאן כתבו קצת מפרשים שכשהוא בא לעשרן אינו מעשרן מיניה וביה שלא יעשר מן הפטור על החיוב שהרי העיקרים פטורין מן התורה וכשמתערבים עם הגידולין נמצא מעשר מן העקרים על הגדולין והרי הוא מן הפטור על החיוב אלא מעשר עליהן ממקום אחר:

    Meiri on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אמר רבי יונתן כצ"ל רבי שמעון אומר כצ"ל:

    רש"י כולן או הד"א לא הס"ד האיסור הס"ד:

    בד"ה ליטרא כו' שעישרה כהלכתה כצ"ל:

    בא"ד הגידולים ומן העיקר כצ"ל העיקר הכי כצ"ל:

    ברא"ש בד"ה לאחר כו' למפרע על כצ"ל:

    בד"ה איש כו' כפר דימא כצ"ל:

    בד"ה גידוליו כו' בטלי כי כצ"ל כו' של תרומה אף כצ"ל:

    לעלות כחו וקשה נ"ל בהוספה:

    3 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח פירוש האריך זמן האיסור וקיצר זמן התנאי. הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח פירוש הא פשיטא ולא קא משמע לן מידי דאחר הפסח פשיטא דמותרת לילך. ואם לא הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו נמי קודם הפסח איסורא בעלמא שמא תלך שם קודם הפסח. הריטב"א ז"ל.

    גמרא ולהכי מיתי הכא הא מילתא משום דבעינן לדקדק ממתניתין עלה ושטת התלמוד היא בכל מקום לדקדק מן הדברים שאינם כל כך עיקרין ואחר כך לדקדק מן הדברים שהן עיקר על כן הביא משנתינו בסוף. הרי"ץ ז"ל. שעקרו בשביעית ולא ביערו בשעת ביעור לאחר שכלה לחיה שבשדה כדדרשינן כלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ונטעו בשמינית ורבו גידוליהן על עיקרן של איסור דשנת שביעית. וקא מיבעיא ליה אי אתי גידולי היתר ומעלין את האיסור בששים כדין כל אסורין שבתורה וסבירא ליה לרבי ישמעאל דאפילו מין במינו בטל בששים או דילמא לא בטיל משום דלא מתערב שפיר כשאר אסורין דמתערבים עם היתר ולא משתרי עיקרו של בצל דשמא במקומן עומד העיקר ומה שנתוסף עומד סביבו. אבל הא לא קא מיבעיא ליה אם גידולין מותרין כדמשמע שאינו שואל אלא אם האיסור בטל או לאו אבל מן הגידולין אי הייתי יכול לספק שום דבר הא פשיטא ליה שהיו מותרין ואפילו ירבה העיקר על הגידולין לית ביה כדי לבטל הגידולין כדחזינן גבי כלאים זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא במאתים כלומר שאין עוד מאתים מן ההיתר שהיה בפנים לבטל האיסור שגדל באיסור כלאים אז הכל אסור שאין כלאי הכרם בטל בפחות ממאתים. לא הוסיף כלומר שעדיין מן ההיתר הראשון מאתים מאיסור הניתוסף לא אינו אסור גם הניתוסף אלמא אף על פי שנתוסף מעט מעט לא אמרינן ראשון ראשון עיקר מבטל ליה הכא נמי לא אמרינן הבצל מבטל הגידולין. ולי נראה דאינה ראיה לחומרא וק"ל להבין. הרא"ם ז"ל (לפי גרסת כתב יד אחד צריך לומר: ולא נראה. הרא"ם ז"ל. מהשמטה). ובשטה כתוב בפנים אחרים וז"ל: והכי קא מיבעיא ליה גידוליו מותרין פשיטא ליה כמו שאפרש לקמן והא נמי פשיטא ליה שהעיקר של היתר מבטל גידוליו של איסור (בעורבה) בשרבה עיקר על גידוליו כדדרשינן בחולין כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו ובהשרשה זרוע ובא הוסיף איך לא הוסיף לא. פירוש הוסיף לגדל באיסור עד שלא היה בהיתר מאתים של איסור לא הוסיף לא אלמא בשרבה היתר על הגידולין הגידולין מותרין. מאי נימא כיון שרבו גידולין על עיקרו בטל ברוב לאפוקי מאיסורא דאורייתא דמדאורייתא ברובא בטל דכתיב אחרי רבים להטות או בששים לאפוקי מאיסורא דרבנן. גידולי היתר מעלין את האיסור דאף על גב דעיקר מבטל להו לגידולין כדמפיקנא מקרא לעיל זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא דעיקר חשוב אבל גידולין לא חשיבי לגבי עיקר ולא מבטלי או לא או דילמא כי היכי (דמבטלי) דבטלי גידולין לגבי עיקר כשהעיקר רבה עליו הכי נמי (מבטל) בטל עיקר לגבי גידוליו דטעמא דגידולין (מ)בטלי משום דהוו מעורבין יחד ועיקר נמי לא שנא. עד כאן. ואי קשיא נימא קמא קמא בטל כי ההיא דהמערה מיין נסך לבור דאפילו איסור כולו בטל ולקולא וכל שכן הכא גבי בצל דלחומרא. תריץ לא אמרינן קמא קמא בטל בדבר שדרכו להוסיף מאליו דכיון שדרכו בכך הוי כמי שבא הכל ביחד. ומההיא טעמא נמי אין הנוטפין מתבטלין בזוחלין לאבוה דשמואל שגשמין מוסיפין מאליהן ובלא הפסקה ואף על פי שפעמים מפסיקין מכל מקום אין בידנו להפסיקם כמו ביין נסך שבידו להפסיק וגם אינו רבה מאיליו. ועוד דהתם מתערב היטב ואינו ניכר אבל הגידולין נכרין בנהרות וגם הבצל מה שנתוסף מבחוץ ניתוסף ואינו מתערב עם העיקר הילכך אין כח לעיקר לבטלו. ומטעם שגדילין מן האיסור נמי אין לאוסרן דהא הוא סבר כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר כדתניא אין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר מיהו לכתחלה אין נוטעין דאין מבטלין איסור לכתחלה. ואין לומר שגידולי שביעית שביעית כדאמרינן בטבל במסכת תרומות שאפילו גידולי גידולין אסורין בדבר שאין זרעו כלה. שלא שנו חכמים לאיסור גידולין אלא בדבר שיש בו גזל כהן ולכך בתרומה החמירו לאסור אפילו בדבר שזרעו כלה פרק קמא דשבת בשמונה עשרה דבר. אבל בערלה ובשביעית וכלאי הכרם שאין בהן גזל כהן לא מצינו שגזרו חכמים בגידולין הילכך גידולי שביעית מותרין אפילו לא רבו על העיקר. ולכך לא קא מיבעיא ליה אלא אם יבטלו הגידולין העיקר כדפרישית. ופשט ליה מהדא דאמר רבי חנינא טריטא על שם מקומו בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו במאה שבכך תרומה בטלה ובתרומת מעשר כדאיסורו כך עלייתו שממאה מוציאין חד לתרומת מעשר אבל בתרומה גדולה דחטה אחת פוטרת את הכרי איסורה במשהו מידי דהוה אטבל דאמר רבי יוחנן בשלהי עבודה זרה כהיתרו כך איסורו וחטה אחת פוטרת את הכרי ותרומה גדולה נמי לא שנא. וגם אביי ורבא מודו בטבל שהוא במשהו (על עיקרו) מותר אלמא גידולי היתר מעלין את האיסור. ולקמן מותבינן עלה ומוקמינן בגידולי גידולין ואף על גב דבדבר שאין זרעו כלה אמרינן במתניתין דגידולי גידולין אסורין הכי עתה היא סברתו דכיון דרבו הגידולין מותר. גם לקמן יחלק בין קונמות דמתניתין לתרומה מטעם אחר. אלמא מכל מקום חזינן דגידולין מבטלין עיקר בתרומה וכל שכן בשביעית מקל וחומר דהשתא בתרומה שגידולי תרומה כל זמן שלא גידלו (מאתים) מאה הוו תרומה שביעית שגידוליו חולין כדפרשינן לעיל לא כל שכן שהגידולין מבטלין עיקר בשרבו עד ששים לבטלי אפילו מאיסורא דרבנן ולהוציא מאיסורא דאורייתא ברוב בטל. הרא"ם ז"ל. בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו עיקרו אסור שחייב לבערו וגידוליו היתר דלא גזרו על גידולי שביעית כמו שגזרו על גידולי תרומה להיות כתרומה וכדאיתא לקמן מי אתו גידולין ומבטלין את האיסור. ומדרבנן קאמר דאלו מדאורייתא ודאי בטיל הוא ברוב כשאר האיסורין. ופירות שביעית גופיהו נמי לא מיבעיא ליה בשנתערבו בפירות של שמינית דפשיטא ליה דבטלין הם בנותן טעם וכדתניא לקמן אלא בגידולין ועיקר קא מיבעיא ליה אי מבטלין חד לחבריה או דילמא חשיבי ולא בטילי חד לגבי חבריה. הרשב"א ז"ל. אף על פי שהוסיפו מאתים שהיו הפירות של ערלה קטנות בשעה שהרכיבן וסיבכן ועתה גדלו עד שהוסיפו ההיתר על האיסור מאתים שכך הוא ביטול ערלה. אסורין דקא סבר רבי יוחנן דכי היכי דעיקר לא מבטל גידולין גבי מעביר עציץ נקוב בכרם אלא אם הוסיף במאתים הכל אסור הכי נמי לא מבטלי גדולי היתר עיקר האיסור דקסבר דטעמא דגידולין משום דלא מיערב והכא נמי בעיקר לא שנא. והא לית לך למימר דטעמא דרבי יוחנן דאסר לא משום דמערב עיקר עם הגידולין אלא דמין במינו במשהו דהא שמעינן לרבי יוחנן דכל איסורין שבתורה בששים חוץ מטבל ויין נסך. ומשום זה וזה גורם לא אסר הכא רבי יוחנן דהא קיימא לן זה וזה גורם מותר. אם כן אין טעמו דרבי יוחנן אלא משום גידולין לא מבטלי העיקר הכא נמי בההיא דבצל דרבי ישמעאל לא שנא והא נמי ליכא למימר שאני ערלה דחמירא דבעיא מאתים לבטלה מה שאין כן בשביעית דכיון דמגידולין יליף כדפרישית לא שנא איסור קל ואיסור חמור טעם אחד להם. ולי נראה דעל כרחין משום דגידולין לא מיבטלי עיקר הוא טעמיה דרבי יוחנן דאי סבירא ליה בעלמא דגידולין מבטלי עיקר ויש ביטול בעיקר אם כן הכא נמי נימא תיבטל ערלה כדינא בעלמא באחד ומאתים אלא ודאי משום דסבירא ליה דאין כח בגידולין לבטל העיקר דאי משום חומרא דערלה יותר מדינה לא אוקמינן לה. בצל שנטעו בכרם ונאסר משום כלאי הכרם ונעקר הכרם וגדל אחרי כן בהיתר אסור משמע דאפילו גדל ההיתר מאתים כדי לבטל איסור כלאים בעלמא אף על פי כן הוא אסור הכא אלמא גידולי היתר אין מעלין האיסור. ואין לך לומר ולדחות דטעמיה דרבי יוחנן משום דסבר מין במינו לא בטיל דאם כן אמאי נקט בצל לאשמועינן בשאר איסורין דשכיחי. ופשטה ליה גם מן הדה ליטרא בצלים שתקנה מן התרומה ומן המעשר. בשביל כן לקח ליטרא דאמרינן בתרומות התורם במשקל משובח מכולם אי נמי מנהגם אז היה גם במקח ובממכר למכור ולקנות בלטראות כל דבר. וזרעה מתעשרת לפי כולה שבטל העיקר בגידולין ונעשה כמי שלא נתעשר מעולם. אלמא גידולין מבטלין עיקר. ודחינן דילמא לחומרא שאני שאף העיקר צריך לעשר עליו אמנם צריך לעשר מיניה וביה דלא לעשר מן הפטור על החיוב. מצאתי. ואינו נראה דהא פירוש טעמא דלא אתו גידולין ומבטלין עיקר משום דלא מערב עיקר עם הגידולין ואם כן אין יכול לעשר מיניה וביה כיון שמופרשין זה מזה ואין אנו יכולין להכיר מהו העיקר ומהו הגידולין. ונראה לי דצריך לעשר עליו ממקום אחר ולפי כולו לחומרא כדקאמ' אבל המעשר מקולקל דהמרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין. אלא מן הכא פשטה רבי אמי ותלמודא הוא הוא דקאמר לה. הרא"ם ז"ל.

    וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ליטרא בצלים שתקנה וכו'. ודילמא לחומרא. ומסתברא לי דאינו מעשר מיניה וביה אלא מעשר עליו ממקום אחר כדי שלא יעשר מן הפטור על החיוב וקשיא לי והא חומרא דאתי לידי קולא היא וכדאמרינן בעלמא והמרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין. וי"ל דכיון דעיקר מעשר ותרומת מעשר שלהן מדרבנן הן לא גזרו בכך. עד כאן. דתניא רבי שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר והקדש וחדש כך שנויה בירושלמי וכן כל דדמי (בלהם) להם כגון ביצה שנולדה ביום טוב דדמי לחדש שבא היתרו מאליו בהאיר מזרח היכא דאין עומר וכן ביצה ליל חול מתירה וטבל בתיקון ומעשר והקדש בפדיון לא נתנו בהן חכמים שיעור אלא מין במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם. ואפילו אי מצינו דסבר רבי שמעון בשאר איסורין טאאין להם מתירין מין במינו בטל הכא מחמיר משום דיש לו מתירין. אמנם לרבי יוחנן דסבר בעבודה זרה דהא (מבטל) דבטל במשהו במינו משום דכהתירו כך איסורו לא סבירא בה כרבי שמעון דחשיב דבר שיש לו מתירין אותם הניתרין על ידי מעשה כגון טבל ומעשר שני והקדש אלא יש לו מתירין סבירא ליה כגון ביצה ודדמי לה דמתירן בא מאיליהן כדרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון וכל דבר שאין לו מתירין ה"ג בשביעית כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בהם חכמים שיעור ובתוספתא לא כתיב תרומה ותרומת מעשר וחלה ובתרומה ביד כהן מוקי לה לקמן או שנפלה לו בירושה שאין לה מתירין. הכי גרסינן בשביעית ירושלמי (אלא) בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם אמרו לו והלא שביעית אין לו מתירין ולא נתנו בהם חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת במינה תלמודא הוא דקא מייתי לה ואין זה מלשון הברייתא ובשביעית תנינן לה השביעית אוסרת בכל שהוא במינה והוא הדין לכל איסורין שבתורה דהאי אמרו לו רבי יהודה היא דפליג בזבחים. וגם רבי שמעון דאמר אין דם מבטל דם ומשם הוא למד כל התורה ולאו טעמיה משום דיש לו מתירין אמר להם סיפא דברייתא דלעיל דאמר ר"ש וכו' שביעית אינה אוסרת בכל שהוא אלא לביעור להצריכם ביעור כגון בצל של ששית שנטעו בשביעית והוסיף אפילו כל שהוא צריך ביעור ולא בטל אותו כל שהוא שגדל בשביעית בהיתר דששית. אבל לא לאכילה אם עבר זמן הביעור שאז פירות שביעית אסורין באכילה אם נתערבו בפירות ששית בתבשיל בקדרה יחד כגון בצלים של ששית ושל שביעית אינה אוסרת אלא בנותן טעם דהיינו פחות מששים. מיהו המשנה שהביא התלמוד דתנן וכו' לא אתיא אליבא דר"ש דהיא אוסרת אפילו באכילה דלעיל מינה תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט הורד וישן בחדש חייב בביעור ועלה קתני זו המשנה שביעית אוסרת במינה בכל שהוא ושלא במינה בנותן טעם. ואני עיינתי במשנה וראיתי כפי דעתי דלגבי ביעור מיירי. אלמא מדמודה רבי שמעון בגידולין כל שהו מצריכים ביעור אלמא גידולין גברי על העיקר להצריכו ביעור (ובתרוייהו) ובתרייהו אזלינן אפילו במעט גידולין הכא נמי בבצל דרבי ישמעאל ליבטלו הגידולין העיקר מכל שכן בששים. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 57b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 57, Amud Bet, about 191 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “לאחר הפסח בבל יחל״. ״שאת נהנית לי…”

    2. Segment 262 words

      Opens “גמ׳ האומר לאשתו ״קונם מעשה ידיך עלי״,…”

      Named: רבי אמי.

    3. Segment 336 words

      Opens “אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, פשט ליה…”

      Named: רבי יצחק, רבי חנינא, רבי ינאי, רבי זריקא.

    4. Segment 416 words

      Opens “מאן נינהו תרין? דא"ר אבהו א"ר יוחנן:…”

    5. Segment 513 words

      Opens “וא"ר שמואל בר רבי נחמני א"ר יונתן:…”

      Named: רבי נחמני, שמואל.

    6. Segment 627 words

      Opens “הדר אתא לקמיה דר' אמי ופשיט ליה…”

    7. Segment 73 words

      Opens “דלמא לחומרא שאני.…”

    8. Segment 87 words

      Opens “אלא, מן הדא דתניא, רבי שמעון אומר:…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nedarim 57b · Segment 4 — “מאן נינהו תרין?

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Nedarim 57b · Segment 3 — “…חנינא תריתאה אמר רבי ינאי: בצל של תרומה שנטעו,…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Nedarim 57b · Segment 4 — “מאן נינהו תרין?

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 57b · Segment 5 — “וא"ר שמואל בר רבי נחמני א"ר יונתן: בצל שנטעו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 57b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026