Talmud Builders

    Nedarim 63b

    Chapter 8 - Konam Yayin

    גם: נדרים דף ס״ג ע״ב, פרק ח׳ קונם יין

    English translation - Nedarim 63b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And, so too, it is taught in a baraita : If one vows until the New Moon of Adar, the vow remains in effect until the New Moon of the first Adar, and if it was a leap year, it remains in effect until the New Moon of the second Adar.

    2The Gemara analyzes this baraita : Does the latter clause prove by inference that in the first clause, we are not dealing with a leap year? In a regular year there is only one month of Adar, so it is impossible to speak of a first or second Adar. Rather, learn from it that this latter clause is referring to a case where it is obvious to him that the year was extended, and therefore when he refers to the month of Adar he means the second Adar, whereas that first clause is referring to a case where he did not know that it was a leap year, in which case he means the first Adar.

    3MISHNA: Rabbi Yehuda says: In the case of one who says: Wine is konam for me, and for that reason I will not taste it until it will be Passover, it is understood that this individual intended for his vow to apply only until the night of Passover, i.e., until the time when it is customary for people to drink wine in order to fulfill the mitzva of drinking the four cups, but he did not intend to prevent himself from being able to fulfill this mitzva.

    4Similarly, if he said: Meat is konam for me, and for that reason I will not taste it until it will be the fast of Yom Kippur, he is prohibited from eating meat only until the eve of [ leilei ] the fast. This is because it is understood that this individual intended for his vow to apply only until the time when it is customary for people to eat meat in the festive meal before the fast, and he did not intend to prevent himself from being able to participate in that meal. Rabbi Yosei, his son, says: One who vows: Garlic is konam for me, and for that reason I will not taste it until it will be Shabbat, it is prohibited for him to eat garlic only until the eve of Shabbat, as it is understood that this individual intended for his vow to apply only until the time when it is customary for people to eat garlic.

    5In the case of one who says to another: Benefiting from you is konam for me, i.e., I am prohibited from deriving benefit from you, if you do not come and take for your son one kor of wheat and two barrels of wine as a gift, this other individual can dissolve his vow without the consent of a halakhic authority. This is because he can say to him: Did you say your vow for any reason other than due to my honor, in order to convince me to accept a gift for my son? This is my honor, that I refrain from accepting the gift, and consequently the vow is annulled.

    6And, so too, in the case of one who says to another: Benefiting from me is konam for you, i.e., you are prohibited from deriving benefit from me, if you do not come and give my son one kor of wheat and two barrels of wine, Rabbi Meir says: It is prohibited for the other individual to benefit from the speaker until he gives the gifts to his son. However, the Rabbis say: Even this individual who took the vow can dissolve his own vow without the consent of a halakhic authority. This is because he can say to him: I hereby consider it as though I have received the gift.

    7If an individual was urging another to marry the daughter of his sister, and in order to deflect the pressure, the other man said: Benefiting from me is konam for her forever, i.e., she is prohibited from deriving any benefit from me forever, and, so too, if there is one who divorces his wife and says: Benefiting from me is konam for my wife forever, these women are permitted to derive benefit from him, as this man intended to take this vow only for the purpose of prohibiting marriage between them, but not to prohibit all forms of benefit.

    8Similarly, if one was urging another to eat with him, and the latter said: Entering your house is konam for me, as is tasting even a drop of cold liquid of yours, the individual who took the vow is nevertheless permitted to enter his house and to drink a cold beverage of his. This is because this individual intended to take this vow only for the purpose of eating and drinking a meal, but not to prohibit himself from entering the house entirely or from drinking in small quantities (Commentary on Nedarim ).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והתניא - סיוע:

    הכותב עד ר"ח אדר - סתם עד ר"ח אכר הראשון קאמר מדקתני אם היתה שנה מעוברת וכו' מכלל דרישא דקתני עד ר"ח כו' לאו במעוברת עסקינן בתמיה הא מדקתני עד אדר הראשון מכלל דבמעוברת עסקינן ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא:

    אלא שמע מינה רישא דלא ידיע דמיעברא שתא - וכי נדר לשם אדר הסמוך לשבט קאמר הילכך עד אדר הראשון וסיפא מיירי בדידע דשתא מעוברת היא דהכי משמע אם היה יודע שהשנה מעוברת אסור עד ר"ח אדר השני:

    מתני' שלא נתכוון זה שלא לשתות אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין - דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין:

    אלא עד לילי צום - עד אותה לילה שיצום למחר ואותה הלילה מותר לאכול בשר:

    עדי שעה שדרך בני אדם לאכול בשר - ורוצה לאכול עמהן:

    עד לילי שבת - ובלילי שבת מותר:

    שדרך בני אדם לאכול שום - והיינו לילי שבת:

    זהו כבודי - שלא אטול ממך:

    ויאמר לו - המדיר הריני כאילו נתקבלתי מה שבקשתי ממך:

    הרי אלו מותרות ליהנות ממנו - שאר הנאה:

    אלא לשם אישות - שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות:

    שלא נתכוון זה - המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוון לידור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוון:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 63 עמוד ב

    1והתניא: ״עד ר"ח אדר״ עד ר"ח אדר הראשון, אם היתה שנה מעוברת עד ר"ח אדר השני.

    2מכלל דרישא לאו במעוברת עסקינן?! שמע מינה: הא דפשיטא ליה דמעברא שתא, הא דלא ידע.

    Mishna

    3ר' יהודה אומר: ״קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח״ לא נתכוון זה אלא עד ליל פסח עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין.

    4אמר ״קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום״ אינו אסור אלא עד לילי צום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. ר' יוסי בנו אומר: ״קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת״, אינו אסור אלא עד לילי שבת, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשום.

    5האומר לחבירו ״קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבניך כור אחד של חטין ושתי חביות של יין״ הרי זה יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם. ויאמר לו: כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי.

    6וכן האומר לחבירו ״קונם שאת נהנית לי אם אין את בא ונותן לבני כור של חטין ושתי חביות של יין״, ר"מ אומר: אסור עד שיתן, וחכ"א אף זה יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם, ויאמר לו: הרי אני כאילו נתקבלתי.

    7היה מסרב בו לשאת בת אחותו, ואמר ״קונם שהיא נהנית לי לעולם״, וכן המגרש את אשתו, אומר ״קונם אשתי נהנית לי לעולם״ הרי אלו מותרות להנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשום אישות.

    8היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, אמר: ״קונם לביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם לך״ מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה.

    9הדרן עלך קונם יין׃

    Tosafot

    והתניא - בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור:

    עד ר"ח אדר הראשון - דסתם אדר הוא אדר הראשון:

    שלא נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין - דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו:

    עד שיהא הצום - צום העשור:

    עד לילי הצום - דהיינו סעודה של יום הכפורים דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין (דף פג.) רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל:

    שדרך בני אדם לאכול שום - דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע"ש:

    האומר לחבירו כו' - דברים שבלב כי הני דמוכחי הויין דברים ואע"פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה:

    כור אחד של חטין וכו' - הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כד.):

    ר"מ אמר עד שיתן - אבל ברישא מודה דקאמר [אם] אין אתה בא ונוטל וזה רגילות שיאמר זה הוא כבודי והיתירא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו שיתן לבנו:

    לשאת בת אחותו - אורחא דמילתא נקט כדאמר (יבמות סב:) הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה:

    שלא נתכוון זה להכנס לביתו אלא לאכילה ושתיה סעודה גדולה שמפצירו בדבר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא שמע מינה הא דפשיטא ליה דמיעברא שתא, הא דלא ידע - והלכה כרבי יהודה, והלכך אי לא ידע דמיעברא לכולי עלמא אדר סתם היינו אדר ראשון, ואפילו ידע דמיעברא היינו אדר ראשון כרבי יהודה, ומדמייתינן בנדרים הא דשטרות שמע מינה דדין שטרות כדין נדרים וכן כתבו בתוספות. וכן הדין ודאי דשטרי חוב כלשון בני אדם הם בכל מקום, וכיון שכן לענין חדש חסר נמי דאמרינן לעיל דיום החדש הראשון נחשב מכלל החדש הבא, אף על פי שהוא לתשלום שלשים יום של החדש שעבר, כיון דקרו ליה אינשי ריש ירחא כשכותבין שטרות כותבין ומונין ליום ראשון, ואם מנו מיום החדש השני הרי זה מוקדם ולפיכך צריך ליזהר בכך, וכשכותבין כתובה או שאר שטרות ביום ראש החדש הראשון כותבין ביום פלוני שהוא ראש חדש, ואין צריך לכתוב ביום שלשים, אבל בגטין שנפסלין בין שיהא מוקדם בין שיהא מאוחר, צריך לכתוב ביום שלשים לחדש תשרי שהוא ראש חודש מרחשון כדי להחמיר וכן כתבו בתוספות.

    קונם יין שאני טוען עד שיהא הפסח איננו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין, ר' יוסי בנו אומר שום שאני אוכל עד שתהא שבת אינו אסור עד לילי שבת כו'. וכתב הרמב"ן ז"ל דלא קיימא לן לא כאבא ולא כברא, דאין הולכין בתר אומדנא אלא באומדנא דמוכח, כההיא דפרקין דלעיל [נדרים נה, ב] דהיה טוען צמר והזיע, וכן כהני דבשלהי פרקין היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו, והיה חברו מסרב בו לאכול עמו, דהני אומדני דמוכחי נינהו, ועוד דהא תנן לעיל עד הפסח אסור עד שיגיע, עד שיהא אסור עד שיצא. והאי בתר רישא מדתניתין גרידא דקתני קונם יין שאני טועם, אלמא אפילו בקונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח אסור עד שיצא לרבנן, ומיפלג פליגי אדרבי יהודה ודרבי יוסי בנו, וקיימא לן כותייהו.

    האומר לחברו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה בא ונוטל לבניך כור חטים כו' הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ויאמר כלום אמרת אלא לכבודי זהו כבודי. ירושלמי: אמר ר' זעירא בסם חלוקין, מה אנו קיימין אם בשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי דברי הכל אסור, ואם כשהוא אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר, אלא כי אנן קיימין בסתם, שרבי מאיר אומר סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי, ורבנן אמרו סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי. ומכאן נראה דרבי מאיר חלוק אף בראשונה, ובהדיא גרסינן נמי התם בירושלמי רבי חייא בשם רבי יוחנן אף הראשונה במחלוקת.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 63b

    Nedarim 63b. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 253 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 63b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026