Talmud Builders

    Nedarim 39a

    Chapter 4 - Ein Bein HaMuddar

    גם: נדרים דף ל״ט ע״א, פרק ד׳ אין בין המודר

    English translation - Nedarim 39a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: With what are we dealing? If it is a case where the property of the visitor is forbidden to the ill person, even if he is sitting, this should also be permitted. If it is a case where the property of the ill person is forbidden to the visitor, even if he is standing, it should also not be permitted, as one derives benefit from entering the house. Shmuel said: Actually, it is a case where the property of the visitor is forbidden to the ill person, and it is in a place where one takes payment for visiting and sitting with an ill person and one does not take payment for visiting and standing with an ill person. Therefore, by sitting with the ill person the visitor provides him forbidden benefit by sparing him the expense of hiring another person to sit with him.

    2Why was this distinction stated without qualification? There is no apparent fundamental difference between sitting and standing when visiting the ill. The Gemara answers: It teaches us this: Even in a place where one takes payment for visiting the ill, for sitting, one ought to take payment, but for standing, one ought not to take payment. And if you wish, say instead that the distinction can be explained in accordance with the statement that Rabbi Shimon ben Elyakim said elsewhere (42a), that one who is prohibited to derive benefit from another due to a rabbinic decree may not enter a field that is owned by the latter, lest he remain standing there longer than permitted. Here too, sitting is prohibited due to a rabbinic decree, lest he remain sitting there longer than is necessary to perform the mitzva of visiting the ill.

    3Ulla said: Actually, it is a case where the property of the ill person is forbidden to the visitor, and where the ill person did not vow that his property would be forbidden in cases where its use enables the visitor to meet needs pertaining to his continued existence. The Gemara asks: If so, then even sitting should be permitted as well, since the vow did not prohibit use pertaining to his existential needs. The Gemara answers: Isn’t it possible to meet those needs and visit the ill while standing? Therefore, sitting is not an existential need.

    4The Gemara raises an objection from a baraita : If he became ill, he enters to visit him; if his son became ill, he inquires about his son’s health in the marketplace but may not enter the house to visit him. Granted, according to Ulla, who said: It is a case where the property of the ill person is forbidden to the visitor and where the ill person did not vow that the property be forbidden in cases pertaining to his continued existence, this works out well, as he excluded his own existential needs from the vow, not his son’s existential needs.

    5However, according to Shmuel, who said: It is a case where the property of the visitor is forbidden to the ill person, what is different about him and what is different about his son? Why is it prohibited for him to visit when the son is ill? The Gemara answers: Shmuel could have said to you: The mishna is referring to a case where the property of the visitor is forbidden to the ill person; the baraita is referring to a case where the property of the ill person is forbidden to the visitor.

    6The Gemara asks: Why was this distinction between the mishna and the baraita stated without qualification? Rava said: With regard to Shmuel,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    במאי עסקינן - נכנס לבקרו:

    אפילו יושב נמי - יהא מותר שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר ומותר ליהנות משלו:

    אי בשנכסי כו' - ולהכי אינו יושב בישיבה שלא יהנה משלו:

    אפי' עומד לא - דהנאה היא לו שנהנה:

    ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה - שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא ומשכירין אותו:

    ואין נוטלין על העמידה - ולהכי אינו יושב שאם היה יושב שם המבקר בחנם מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר אבל עומד הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה מותר:

    מאי פסקא - דעל זה נוטלין שכר ולא על זה:

    על העמידה לא בעי למשקל - דעראי הוא דכך הוא בכל מקום ולהכי עומד אבל לא יושב דכיון דליכא שכר [על העמידה] לא מהני ליה כלל:

    ואיבעית אימא - לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה ודקאמרת אפי' יושב נמי כדקאמר רבי שמעון בן אליקים לקמן (נדרים דף מב:) לענין שביעי':

    גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי שמא ישהא בישיבה - ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה ולהכי לא ישב עמו ואי קשיא אפילו עומד נמי לא גזירה שמא ישהא בעמידה הא לא קשיא דהתם כיון דאכל מפירי דשדה איכא למימר דלמא אגב דאכיל שהייה תמן אע"ג דקאי והכא דלא אכל משום הכי קאי: (לא מצאתי יותר מזה הלשון וזהו אמר ליה):

    אפילו יושב נמי - להוי דהא מבקר מותר בנכסי חולה:

    אפילו עומד - דהא אסור בדריסת הרגל:

    לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה - ומשום הכי עומד אבל לא יושב כדמפרש בגמרא:

    במקום שנוטלין שכר על הישיבה - דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא והלכך בישיבה אסור משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה:

    אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה:

    מאי פסקא - הא קמ"ל אע"ג דאיכא דוכתא שנוטלין שכר על הישיבה נוטלין אבל לא על העמידה והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה כדאמר ר"ש בן אליקים בשילהי פירקין גבי שביעית:

    (חס"ר כא"ן)

    שהרי עומד ואוכל - גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה והוי הנאת חולה וא"ת נגזור בעמידה כי היכי דגזרינן התם בעמידה הא לא קשה דאילו התם גזרי' בעמידה אבל הכא דלא מטיא ליה הנאה בעמידה ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה שנוח לו לזה לישב גזירה שמא ישהא בישיבה:

    לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר - וכשאין נוטלין שכר על העמידה ולהכי מותר בעמידה דהא לאו מן חיותיה נדר כדאמר לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ואהכי מותר:

    הא אפשר בעמידה - מבקרו בעמידה דמהא לא אדריה אבל בישיבה אדריה:

    חלה הוא - המדיר מותר לבקרו:

    חלה בנו - מודר שואלו בשוק על עסקי בנו:

    היינו דשני בין הוא לבנו - דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם דהא לא אדריה מן חיותיה אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו דהא ליכא חיותא דמדיר:

    אלא לשמואל דאמר כו' מאי שנא הוא - דמותר ומ"ש בנו דאסור הא בעמידה ליכא הנאה כלל אלא ודאי בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי וכדעולא וקשיא לשמואל:

    אמר לך שמואל כו' וברייתא - מודינא דהכי הוא כדמוקי לה עולא בשנכסי חולה אסורין על המבקר מיהו בהא פליגנא עליה דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב דהא אפשר בעמידה ואנא אמינא דברייתא אפי' יושב שפיר דמי דאמר דלא אדריה מן חיותיה ל"ש עומד ול"ש יושב ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו אפי' יושב:

    מאי פסקא - דמתני' בשנכסי מבקר אסורין על החולה:

    נדרים 39 עמוד א

    Gemara

    1במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה אפילו יושב נמי? אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא! אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה, ואין נוטלין שכר על העמידה.

    2מאי פסקא? הא קא משמע לן דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל. ואיבעית אימא: כדרבי שמעון בן אליקים, גזירה שמא ישהא בעמידה. הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה.

    3עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה. אי הכי, אפילו יושב נמי! הא אפשר בעמידה.

    4מיתיבי: חלה הוא נכנס לבקרו, חלה בנו שואלו בשוק. בשלמא לעולא דאמר בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה שפיר.

    5אלא לשמואל דאמר בשנכסי מבקר אסורין על החולה, מאי שנא הוא ומאי שנא בנו? אמר לך: מתניתין בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ברייתא בשנכסי חולה אסורין על המבקר.

    6מאי פסקא? אמר רבא: (אמר) שמואל׃

    Tosafot

    אפי' עומד - דקא מתהני מדריסת הרגל:

    במקום שנוטלין שכר על הישיבה - לכך אסור לבקר בחנם אבל בעמידה דאין נוטלין שכר עליה מותר בחנם דמצוה קעביד:

    על העמידה לא בעי למשקל - כיון דמצוה הוא ויש לו לעשות בחנם - על הישיבה בעי למשקל ואסור לעשות לו בחנם:

    דלא אדריה מחיותיה - כלומר היינו טעמא דעומד ואע"ג דאדריה מן ביתיה לא היה דעתו לאסור עליו ביתו לבא כאן בשביל חיותו לבקרו:

    אפשר בעמידה - והלכך בישיבה לא הוי חיותא שאפשר למבקר להיות בעמידה:

    חלה בנו שואלו בשוק - דאסור ליכנס בביתו [כיון שהדירו] וס"ד דברייתא מתפרשת כפי' דמתני':

    בשלמא לעולא ניחא - דשרי לבקרו הוא ולבנו אסור אחיותיה דבנו אדרה אלא לשמואל כי היכי דלאביו שרי בעמידה ה"נ בנו מותר בעמידה:

    פסקת - הדבר [דמתני' בשנכסי] מבקר אסור וברייתא כשחולה אסור הוה ליה לשנות התנא הברייתא בענין דמתניתין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גזירה שמא ישהא בישיבה - פירוש יתר מן המצוה המוטלת עליו ונמצא מהנהו שלא במקום מצוה דנפשיה, וכגון דלא אדריה מחיותיה. מסתברא דלאו דוקא דאמר הכי בפירוש, אלא סתמא דמלתא דכל מאן דמדיר לא מדיר מחיותיה וכגון לאו דוקא, ותדע לך מדתניא חלה הוא נכנס לבקרו, חלה בנו אינו נכנס לבקרו, ואמרינן בשלמא לעולא היינו דשאני בין חלה הוא לחלה בנו, ואם איתא מאן פסקה דבין חלה הוא בין חלה בנו, אי פריש דלא אדריה מחיותיה וחיותיה דברים דשרי, ואי לא פריש בין בזה ובין בזה אסור, אלא דאיכא לדחויה דסתמא דמלתא בדחיותיה מדכר ומפרש. והראשון נראה לי עיקר, משום דאם איתא מאי קאמר עולא יושב לא משום דאפשר בעמידה, ואי אמר בפירוש חוץ מחיותיה ודאי מסתברא דלא אפקיה לחצאין, אבל השתא דמאומדן דעתא שרי ליה, לא שרינן ליה אלא מאי דלא אפשר ליה בלאו הכי.

    אלא לשמואל בשנכסי מבקר אסורין על החולה מאי שנא הוא ומאי שנא בנו. אין הלשון זה מכוון, אלא כך הוה ליה למימר בנו אמאי לא דהא לא אדריה.

    [ולענין הלכה - לפי שי"מ:] בשנכסי מבקר אסורין על החולה. במקום שנוטלין שכר על הביקור אסור לבקרו בחנם, ובמקום שאין נוטלין עליה שכר מותר לבקרו עומד אבל לא יושב, גזרה שמא ישהא בישיבה, ועולא נמי לא פליג אדשמואל לענין דינא אלא לענין פירושא דמתניתן, ומשום דברייתא מכרעת לה הכין דקסבר דברייתא פירושא דהא מתניתין היא. אבל בשנכסי חולה אסורין על המבקר פליגי שמואל ועולא, דעולא סבר דדוקא עומד אבל לא יושב הואיל ואפשר בעמידה, ושמואל סבר דאפילו יושב הואיל ואמדינן ליה לדעתיה דלא אדריה מחיותיה בין כך ובין כך שרי, וכסתמא דברייתא דלא פליג בין יושב לעומד, וקיימא לן כותיה דשמואל וכסתמא דברייתא, ומשמע נמי דרבא קאי כותיה מדמפרש טעמיה דשמואל, ושמעינן מיהא דדוקא משום דלא אדריה מחיותיה שרי לכנס לחצרו של מדיר הא לאו הכי אסור, אף על גב דלא עייל לצרכו (לצרכי') אלא [לצרכיה – לפי השי"מ] של מדיר, דמכל מקום בין כך ובין כך נהנה הוא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 39a

    Nedarim 39a. The full printed text of this folio side - 6 numbered segments, about 153 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 39a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026