Talmud Builders

    Nedarim 14b

    Chapter 2 - VeEllu Muttarin

    גם: נדרים דף י״ד ע״ב, פרק ב׳ ואלו מותרין

    English translation - Nedarim 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ It is taught in a baraita : One who takes a vow by associating an item with a Torah scroll has not said anything, and the vow does not take effect. However, he associates the item with what is written in the Torah scroll, his statement is upheld. Since the name of God is written in the Torah, he has invoked God’s name in his vow. If he associates the item with it and with what is written in it, his statement is upheld.

    2The Gemara asks: It is taught that if he associates the item with what is written in the Torah scroll, his statement is upheld. Need it be said that the halakha is the same if he associates the item with it and with what is written in it? That is obvious.

    3Rav Naḥman said: This is not difficult. This case, in which the item is associated with it and with what is written in it, is referring to where the Torah scroll is placed on the ground, while that case, in which the item is associated with what is written in it, is referring to where he is holding it in his hands. If it is placed on the ground, whether one mentions the Torah scroll or what is written in it, his thoughts are concerning the parchment, i.e., the physical scroll, as he naturally assumes that since the scroll is placed on the ground, the parchment must be blank. Therefore, the vow takes effect only if he mentions both it and what is written in it, indicating that he is aware that it is a Torah scroll. However, where he is holding it in his hands and associates the item with what is written in it, his thoughts are concerning the mentions [ azkarot ] of the name of God that are in it, and the vow takes effect.

    4And if you wish, say instead that the entire baraita is referring to a case where it is placed on the ground, and this middle clause of: With what is written in the Torah scroll, teaches us that even though it is placed on the ground, since he said: With what is written in it, it is an effective vow, as he was clearly referring to the names of God. And the tanna of the baraita teaches employing the style: This, and it is unnecessary to say that. The baraita teaches the halakha where he said: What is written in it, which has a novel element, and then states a more obvious ruling, i.e., it goes without saying that if he associates the item with it and with what is written in it, the vow takes effect.

    5And if you wish, say instead that the entire middle clause, i.e., the latter clause, where he associates the item with it and with what is written in it, is referring to a case where he is holding the Torah scroll in his hands. And the baraita teaches us this: Since he is holding it in his hands, even though he said only: With the Torah scroll, and did not explicitly state: With what is written in it, he is considered to be like one who said: With what is written in it. Therefore, the item is prohibited.

    6MISHNA: With regard to one who says: Sleeping is forbidden for me as if it were an offering [ konam ], thereby prohibiting himself from sleeping; or: Speaking is konam for me; or: Walking is konam for me; or one who says to his wife: Engaging in sexual intercourse with you is konam for me, if he violates the vow he is in violation of the prohibition “He shall not profane his word” (Numbers 30:3).

    7GEMARA: It was stated that with regard to one who says: Sleeping is konam for my eyes today if I will sleep tomorrow, Rav Yehuda said that Rav said: He may not sleep today, lest he sleep tomorrow and thereby cause the vow to have been violated today, retroactively. And Rav Naḥman said: He may sleep today, as there is currently no prohibition, and we are not concerned that he will perhaps sleep tomorrow, as he will be careful not to sleep. And Rav Yehuda concedes that in a case where he says: Sleeping is konam for my eyes tomorrow if I sleep today, he may sleep today.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הנודר בתורה - שאוכל לך לא אמר כלום:

    אי מחתא ספר תורה אארעא - ואמר במה שכתוב בה:

    דעתיה אגוילי - דכשנדר לא נדר אלא בגוילין שכתוב בהן התורה דכיון שהיה רואה אותה מונחת על הארץ סבר הואיל ומונחת על הארץ ודאי אין כתוב בה ולא נדר אלא בגוילין ולא אמר כלום אבל אי אמר בה ובמה שכתוב בתוכה אפילו אי מחתא אארעא מוכחא מילתא דודאי שבועה גמורה עשה ודבריו קיימין אע"ג דמחתא אארעא דלהכי אמר בה ובמה שכתוב בה:

    אבל אי מנקיט ליה בידיה אפילו אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין ובהכי מיירי הא דקתני במה שכתוב בה דבריו קיימין דכיון דמנקיט ליה בידיה בכבוד ורואה ויודע מה שבתוכה כי אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין דשבועה גמורה חשיבא וכ"ש כי אמר בה ובמה שכתוב בה:

    תרוייהו מיירי בדנקיט לה בידיה ואהכי תנא בה ובמה שכתוב בה דהא קמ"ל דכיון דנקיט לה בידיה. דיודע שהיא כתובה אי אמר בה גרידא כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי ודבריו קיימין:

    מתני' קונם שאני ישן שאני מהלך - האומר יאסר עלי כקרבן אם אני ישן או אני מהלך והכי גרסינן גבי נדר בל יחל וגבי שבועה אסור משום דהאי לא יחל דנדר מוקי לה בגמרא דמדרבנן הוא ודשבועה הוי איסור דאורייתא:

    גמ' קונם עיני בשינה היום אם אני אישן למחר - מה שאני ישן היום יהא עלי בקונם על מנת אם אישן למחר דאם ישן הוא למחר לוקה על מה שישן אתמול:

    אל ישן היום - דשמא יישן מיד למחר ולא מיקיים תנאיה ונמצא עובר בבל יחל על מה שישן אתמול:

    ורב נחמן אומר יישן היום ולא חיישי' שמא יישן למחר - דלמחר מיזהיר זהיר שלא יישן כדי שלא ילקה על מה שישן אתמול:

    נדרים 14 עמוד ב

    Baraita

    1תניא: הנודר בתורה לא אמר כלום. במה שכתוב בה דבריו קיימין. בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין.

    2קתני ״במה שכתוב בה״ דבריו קיימין, ״בה ובמה שכתוב בה״ צריך למימר?

    3אמר רב נחמן, לא קשיא: הא דמחתא אורייתא אארעא, הא דנקיט לה בידיה. מחתא על ארעא דעתיה אגווילי נקט לה בידיה דעתיה על האזכרות שבה.

    4ואיבעית אימא: דמחתא על ארעא. והא קא משמע לן, דאף על גב דמחתא על ארעא כיוון דאמר ״במה שכתוב בה״ מהני. וזו ואין צריך לומר זו קתני.

    5ואי בעית אימא: כולה מציעתא נמי דנקיט ליה בידיה. והא קא משמע לן: כיוון דנקיט ליה בידיה, אף על גב דלא אמר אלא ״בה״ כמאן דאמר ״במה שכתוב בה״ דמי.

    Mishna

    6״קונם שאני ישן״, ״שאני מדבר״, ״שאני מהלך״, האומר לאשה ״קונם שאני משמשך״ הרי זה בלא יחל דברו.

    Gemara

    7איתמר: ״קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר״, אמר רב יהודה אמר רב: אל יישן היום, שמא יישן למחר. ורב נחמן אמר: יישן היום, ולא חיישינן שמא יישן למחר. ומודה רב יהודה באומר ״קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום״, שישן היום.

    Tosafot

    הא דמחתא אארעא - והכי דייקינן סיפא דבעינן תרתי בה ובמה שכתוב בה אבל מה שכתוב בה לחוד אמרי' דעתיה אגוילין וה"ק במה שכתוב בה דהיא הקלף אבל כשאמר בה ובמה שכתוב בה ע"כ מדייתר לשונו שמע מינה דדעתיה אאזכרות שבה ורישא דנקיט ליה בידיה הילכך כשאמר במה שכתוב בה לחוד דעתיה אאזכרות אבל בה לחוד לעולם דעתו אגוילין אע"ג דנקט ליה בידיה איבעית אימא רישא מחתא אארעא והא קמ"ל דמחתא אארעא ואמר במה שכתוב בה לחודיה מהני וה"ג סיפא דנקיט ליה בידיה והא [קמ"ל] אע"ג דלא אמר אלא בה כמ"ד שכתוב בה דמי והא דקתני סיפא בה ובמה שכתוב בה ה"ק סיפא זימנין דבה לחודה מהני כמה שכתוב בה והיינו היכא דנקיט ליה בידיה:

    איתמר קונם עיני בשינה היום - ושינה הוא שם דבר בלשון הש"ס כמו שינה בלשון פסוק:

    רב נחמן אמר ישן ואין חוששין שמא ישן למחר - מפרש טעמיה בגיטין (ד' פד.) דאי בעי מבריז נפשיה בסילוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תניא הנודר בתורה לא אמר כלום - יש מפרשים בנשבע בתורה שלא אוכל, או שלא אעשה כך לא אמר כלום, כדמפרש ואזיל דדעתיה אגוילי, ולא אהזכרות שבה, אבל בנשבע במה שכתוב בתורה, הרי זה אסור, דדעתיה אהזכרות שבה, ומה שאמרו דעתיה אהזכרות שבה מסייע לפירוש זה, ובתוספתא שבועות בפרק ב' (ה"ח) גרסינן האומר נשבע אני בתורה חייב ובשמים פטור. אבל הראב"ד ז"ל (הל' שבועות פי"ב ה"ד בהשגות) פירש הנודר נודר ממש, כלומר שאמר ככר זה עלי במה שכתוב בתורה לא אמר כלום, שאין זה מתפיס אלא בגוילין, אבל אמר במה שכתוב בה, כלומר ככר זה עלי במה שכתוב בה הרי זה אסור, כמתפיס בדבר הנדור, משום דדעתו על ההזכרות וההזכרות כדבר הנדור הוא, שעל ידי הכתיבה והכוונה לשם קדושה הם קדושות, וכל שכן אם אמר במה שבתורה שהיא התפסה, ואע"ג דמחתה אארעא כן כתב הראב"ד ז"ל. ובירושלמי (פ"א, ה"ג) נמי פירשו כן שהוא מתפיס בתורה, דגרסינן התם בתורה הרי זה מותר, בכתוב בה הרי זה אסור, בתורה הרי זה מותר בקדושת התורה. ופירש הרב ז"ל דקדושת התורה, כלומר ואין זה כדבר המקודש בידי אדם, בכתוב בה הרי זה אסור בקרבנות הכתובים בה, עד כאן גירסת ירושלמי. ומכל מקום נראה שירושלמי זה שכתב הרב ז"ל, לא פירשו הכתוב בה הזכרות השם כמו שפירש הרב ז"ל, אלא בקרבנות הכתובים בתורה, והרי זה כאומר הרי עלי כקרבן, ולפי פשוטן של דברים אינו הולך על שטת התלמוד שלנו, שאמרו דעתיה אהזכרות. ויש לפרש דהזכרות שאמרו בגמרא, לאו הזכרות של שם קאמר, אלא מה שנזכר בתורה קאמר, דהיינו כקרבנות, וכמנחה, וככלים המוקדשין, ומפני שמה שכתוב בה כולל הכל, לכן כלל כאן הכל בלשון הזכרות, ובירושלמי פרט לך אחד מן ההזכרות, והכל ענין אחד. אבל לפי מה שכתב הרב ז"ל הזכרות ממש, ואמר שעל ידי הכתיבה והכונה לשם קדושה הם קדושות, והוי כדבר הנדור קשיא לי דאם כן אפילו בנודר בתורה יהא אסור בדבר הנדור, ואפילו כשדעתו אגוילין, שהרי אפילו הגוילין קדושים מחמת כונת הכתיבה לשם קדושת כתבי הקדש, כדאיתא במסכת שבת בפרק כל כתבי הקדש (קטז, א) דאיבעיא להו התם הגליונין אם מצילין אותן מפני הדליקה אם לאו, ואע"ג דלא איפשיטא התם, הכא אזלינן בהו לחומרא בספק של תורה שמטילין אותו לחומרא, ואין לומר דמהכא איפשיטא דגליונין אין בהן קדושה, דאם כן ליפשטה התם מהא. ויש לומר דכיון שאמר בתורה, דעתיה אגוילין שהתורה כתובה בהם, ולא אגליונין, שאין הגליון קרי תורה אלא הגוילין, על שם שהתורה כתובה בהם, וגוילין לכולי עלמא אינן קדושים אלא מחמת הכתיבה שבהם, וכל שנמחקו פרחה קדושתם מהם, כדאיתא התם ואם כן לא הוי מתפיס בדבר הנדור. ואכתי לא ניחא לי, דמאי שנא הזכרות, אפילו שאר הכתובים נמי קדושים על ידי כוונת הכתיבה, לשם כתבי הקדש וליהוי כדבר הנדור. ויש לומר דלאו דוקא הזכרות, אלא הוא הדין לכל הכתוב בה, ודבר הקדוש בה יותר נקט, שאפילו נדר בספר תורה שנמחק, ולא נשתייר בו הזכרה, אם אמר במה שכתוב בה נראה ודאי דאסור, מדלא חלק בין שכתוב בה הזכרות ובין שאין כתוב בה, וכן דעת ר' יוסי דירושלמי דגרסינן התם (פ"א, ה"ג) א"ר יוסי (בתורה בקודשת תורה, בקדושת כתובים) [כתורה כקדושת תורה ככתוב בה כקדושת כתוביה לפי הש"מ]. ולפי זה לא שנא נודר בתורה, ולא שנא נודר בשאר ספרי הקדש, דדעתיה אהזכרות שבהם, ואי נמי על שאר דברי קדושה הכתובים בה, אבל לפי מה שאמרו שם בירושלמי בכתוב בה בקרבנות הכתובים בה, משמע דדוקא בנודר בתורה ממש שכתוב בה קרבן, אבל נודר בשאר ספרי הקדש, שאין כתוב בהם קרבן ודברים הנדרין ונדבין לא.

    אמר רב נחמן לא קשיא הא דמחתא לה אארעא הא דנקיט לה בידיה, מחתא אארעא דעתיה אגוילי. כלומר רישא דקתני בה לא אמר כלום ובמה שכתוב בה דבריו קיימין, במחתא אארעא, ואפילו הכי אי אמר אמה שכתוב בה דבריו קיימין דדעתיה אהזכרות שבה, וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה בדנקיט לה בידיה. והכי קאמר בין אמר בה בין אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין, אי נמי הכי קאמר פעמים שאפילו אמר בה הרי הוא כאילו אמר במה שכתב בה ודבריו קיימין. ויש מי שפירש בהיפך, דרישא בדנקיט לה בידיה, וסיפא בדמחתא אארעא, ורישא קמ"ל דבה אפילו נקיט לה בידיה דעתיה אגוילי לעולם, אבל אמר במה שכתוב בה ונקיט לה בידיה דעתיה אהזכרות שבה אבל מנחא אארעא אפילו במה שכתב בה לא אמר כלום, דדעתיה אגוילי דהכי קאמר במה שכתוב בה התורה דהיינו הגוילין, וכשאוחז אותה בידו ואמר במה שכתוב בה משמע, במה שכתוב במה שתפוס בידו, אבל אמר בה ובמה שכתוב בה, אע"ג דמנחא אארעא דעתיה אהזכרות שבה, דהשתא ליכא לספוקי במידי, דהא בה דהיינו הגוילין, ובמה שכתוב בה דהיינו ההזכרות קאמר.

    ואי בעית אימא כולה דמנחא אארעא והא קא משמע לן דאע"ג דמנחא אארעא במה שכתוב בה מהני ואי בעית אימא כולה מציעתא נמי דנקיט לה בידיה והא קמשמע לן כיון דנקיט לה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמה דאמר במה שכתוב בה דמי. כך היא גירסת הספרים שלנו, וזאת הגירסא מסכמת לפירוש האחרון שכתבנו, והכי פירושו אי בעית אימא לאו כדקאמינא דבמנחא אארעא אע"ג דאמר במה שכתוב בה דעתיה אגוילי, אבל כל היכא דאמר במה שכתוב בה, אע"ג דמנח אארעא בהזכרות הכתובים בתורה משמע, ואין צריך לומר אם אמר בה ובמה שכתוב בה תרווייהו, אבל בה לחודיה פשיטא ליה דלא אמר כלום, וזו אין צריך לומר זו קתני, אבל בה לעולם לא אמר כלום דדעתיה אגוילי.

    ואי בעית אימא כולה מציעתא - כלומר במה שכתוב בה, ובה ומה שכתוב בה נמי דהיינו מציעתא ומה שלמטה ממנה, ולאפוקי בה דרישא, כולהו בדנקיט לה בידיה, והלכך אשמעינן במה שכתוב בה, דאע"ג דלא אמר בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימין, ובסיפא אשמעינן דאפילו בה לחוד דבריו קיימין, כאילו אמר במה שכתוב בה, דכל דנקיט לה בידיה דעתיה אהזכרות, אבל היכא דאיכא תרתי לקילותא, דלא אמר במה שכתוב בה, ומנחא אארעא לא אמר כלום, ומדלא נקט היתרא אלא בדאמר בה ובמנחא אארעא, שמע מינה דהיכא דאמר במה שכתוב בה, אע"ג דמנחא אארעא דבריו קיימין. והלכך לפום האי לישנא קיימא לן לפום פסק הלכה, היכא דנשבע בתורה דאמר בה ומנחא אארעא לא אמר כלום, בה ובמה שכתוב בה אפילו במה שכתוב בה לחוד דבריו קיימין, דכל שאמר במה שכתוב בה דעתיה אהזכרות שבה, ונמצאת גירסא זו עולה לפסק הלכה עם הפירוש הראשון שכתבנו.

    קונם שאני ישן שאני מדבר - בכולהו גרסינן שאני, ולא גרסינן שאיני, דשאיני אינו לשון נדר אלא לשון שבועה, דאסר נפשיה אחפצא. וכן כתב ר"ת ז"ל דקונם שאני אוכל גרסינן, ולא שאיני אוכל. וראיתי למקצת רבותנו הצרפתים ז"ל שהקשה עליו, מדתניא הרי עלי שלא אוכל כיום שמת בו אביו, ולפיכך אמרו שכל זמן שהוא מזכיר החפץ שהוא אוסר עצמו בו, כאילו אסר החפץ אנפשיה. ואינו נכון כלל, דכיון דבנדרים בעינן דאסר חפצא אנפשיה, מה לי אם הזכיר החפץ, או שאסר עצמו מלעשות דבר או לדבר דבר. והנכון כמו שכתב ר"ת ז"ל, ומה שהקשה עליו מדתניא הרי עלי שלא לאכול בשר, אינה קושיא, דלאו דוקא נקט תנא ההוא לישנא, ולעולם באומר הרי עלי אכילת בשר קאמר, אי נמי שלא פירש כלל אכילת בשר, אלא שאמר סתם הרי עלי יום זה כיום שמת בו אבי, והוא כבר נדור מאכילת בשר ושתיית יין באותו היום, אלא דברייתא פריש ממאי קא נדר, ופירושה בעלמא קאמר, ולא לישנא דוקא, ובירושלמי (פ"א ה"א) נמי הכי מייתי לה, איזהו איסר האמור בתורה, הרי עלי יום זה כיום שמת בו אבי, וזהו האמת ונכון, וכבר כתבתי יותר מזה בריש מכלתין בס"ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 14b

    Nedarim 14b. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 172 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026