Talmud Builders

    Nedarim 39b

    Back to index

    English translation — Nedarim 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the mishna was difficult for him: Why does the tanna specifically teach: He stands in his house but may not sit? Conclude from it that the property of the visitor is forbidden to the ill person.

    2§ Apropos the halakhot of visiting the ill, the Gemara cites related statements. Reish Lakish said: From where is there an allusion from the Torah to visiting the ill? It is as it is stated: “If these men die the common death of all men, and be visited after the visitation of all men, then the Lord has not sent me” (Numbers 16:29). The Gemara asks: From where in this verse may visiting the ill be inferred? Rava said that this is what Moses is saying: If these men, the congregation of Korah, die the common death of all men, who become ill, and are confined to their beds, and people come to visit them; if that happens to them, what do the people say? They say: The Lord has not sent me for this task.

    3Apropos Korah and his congregation, Rava interpreted the repetitive formulation in this verse homiletically: “But if the Lord will create a creation [ beria yivra ], and the ground opens its mouth, and swallows them, and all that is theirs, and they will descend alive into the pit, then you shall understand that these men have despised God” (Numbers 16:30). Here, Moses is saying: If Gehenna is already a creation [ beria ] and exists, that is optimal; if not, God should create [ yivra ] it now.

    4The Gemara asks: Is that so? Was there uncertainty at that point as to whether Gehenna had already been created? But isn’t it taught in a baraita : Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, the Garden of Eden, and Gehenna, the Throne of Glory, and the Temple, and the name of the Messiah.

    5The Gemara provides sources for each of these phenomena. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22). Based on the subsequent verses, this is referring to the Torah.

    6Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God” (Psalms 90:2), and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:3).

    7The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And the Lord God planted a garden in Eden eastward [ mikedem ]” (Genesis 2:8). “Eastward [ mikedem ]” is interpreted in the sense of before [ mikodem ], i.e., before the world was created.

    8Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.

    9The Throne of Glory was created before the world was created, as it is written: “Your throne is established of old, You are from everlasting” (Psalms 93:2).

    10The Temple was created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Temple” (Jeremiah 17:12).

    11The name of the Messiah was created before the world was created, as it is written about him: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of the Messiah predated the creation of the sun and the rest of the world. Apparently, Rava’s explanation that Moses was uncertain whether Gehenna had been created yet is contradicted by this baraita .

    12Rather, the interpretation of the repetitive formulation of the verse is that this is what Moses is saying: If the opening was created for Gehenna, that is optimal, and if not, the Lord should create it now. The Gemara asks: But isn’t it written: “And there is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? How, then, could Moses request that God create the mouth of Gehenna now? The Gemara answers: This is what Moses said: If the mouth of Gehenna is not close to here, let God bring it closer.

    13Apropos the conflict between Moses and Korah, the Gemara cites an additional verse that Rava interpreted homiletically, and some say that it was Rabbi Yitzḥak who said: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stood still in their habitation [ zevula ], at the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11)? What do the sun and moon seek in zevul , which is the fourth heaven; aren’t they fixed in rakia , the second heaven? Rather, this teaches that the sun and moon ascended from rakia to zevul and said before Him: Master of the Universe! If You do justice for the son of Amram, i.e., Moses, in his dispute with Korah, we will continue to illuminate the world, and if not, we will not illuminate the world.

    14At that moment, the Holy One, Blessed be He, shot arrows, and threw spears at them, and said to them: Each and every day idolaters bow to you and you continue to illuminate the world and do not protest. In My honor, you did not protest, but in honor of flesh and blood, you protested? And ever since, each and every day the heavenly hosts shoot arrows and throw spears at the sun and the moon, and only then do they emerge and illuminate the world, as it is stated: “At the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11).

    15§ Returning to the topic of visiting the ill, the Gemara states: It is taught in a baraita : The mitzva of visiting the ill has no fixed measure. The Gemara asks: What is the meaning of: Has no fixed measure? Rav Yosef thought to say: There is no fixed measure for the granting of its reward. Abaye said to him: And do all other mitzvot have a fixed measure for the granting of their reward? But didn’t we learn in a mishna ( Avot 2:1): Be as meticulous in the observance of a minor mitzva as a major one, as you do not know the granting of reward for mitzvot. Rather, Abaye said: There is no fixed measure for the disparity between the ill person and his visitor, as even a prominent person pays a visit to a lowly person and should not say that doing so is beneath a person of his standing. Rava said: There is no fixed measure for the number of times that one should visit the ill, as even one hundred times a day is appropriate.

    16Rav Aḥa bar Ḥanina said: Anyone who visits an ill person takes from him one-sixtieth of his suffering. The Sages said to him: If so, let sixty people enter to visit him, and stand him up, and restore him to health. Rav Aḥa bar Ḥanina said to them: It is like the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that each of one’s daughters inherits one-tenth of his possessions. His intent was that each daughter would receive one-tenth of the remainder after the previous daughter took her portion. Here too, each visitor takes from the ill person one-sixtieth of the suffering that remains, and consequently a degree of suffering will always remain with the ill person. Furthermore, visiting is effective in easing the suffering of the ill person only when the visitor is one born under the same constellation as the ill person.

    17The Gemara elaborates on the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A daughter who is supported from the property of her brothers after the death of their father receives one-tenth of the estate as her dowry. The Sages said to Rabbi Yehuda HaNasi: According to your statement, in the case of one who has ten daughters and a son, no property at all remains for the son in a place where there are daughters, as they receive the entire inheritance. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: The first daughter takes one-tenth of the estate, the second takes one-tenth of that which the first left of the inheritance, the third takes one-tenth of that which the second left of the inheritance, and so on. After each succeeding daughter takes her share, they pool their resources and then divide the property equally. Therefore, the son is left with a share of the inheritance.

    18The Gemara relates: Rav Ḥelbo fell ill. Rav Kahana went out and announced:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתניתין קשיתיהמדוקיא קא משמע ליה:

    מאי איריא דתני עומד אבל לא יושבוהרי אין מבקר אסור בנכסי חולה:

    אלא שמע מינה וכו'וא"ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא לא קשיא דשמואל לא מוקי לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא היא:

    ופקודת כל אדםשבני אדם מבקרין אותן:

    לא ה' שלחני לזהלפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום:

    ואם לאושאין גיהנם נברא עדיין:

    אינימי מספקא ליה למשה:

    כי ערוך מאתמול תפתהאיזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם:

    אלא ה"קאי הכא אין לו פומא ואי לא מקרב הכא יקריבנו המקום:

    והא ברקיע קביעילמטה מזבול כדאמרי' במסכת חגיגה (דף יב:):

    אם אתה עושה דין לבן עמרםמקרח ועדתו:

    ובכל יום ויוםמאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות:

    ואפי' גדול אצל קטןשלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני: אין לו שיעור דמצוה בקטן כמו בגדול:

    ליעיילו שיתין ולוקמוהיכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו ומיד מתרפא:

    כעישורייתא דבי רבידאמר מי שיש לו עשר בנות ובן אחד הראשונה נוטלת עישור נכסים והשניה במה ששיירה וכן לכולן ומפרש בהש"ס ירושלמי נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר והאי תלתא ומוסיף ציבחר וגבי חולה נמי מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני א' מששים במה ששייר:

    ובבן גילובחור כמותו או זקן לזקן:

    וחוזרות כולן וחולקו' בשוהמילתא אחריתי דהיכא דיצאו לישא כאחת כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירת' ואז חולקות בשוה אבל כשבאו לינשא זו אחר זו לא:

    נדרים 39 עמוד ב

    1מתניתין קשיתיה; מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב? שמע מינה דנכסי מבקר אסורין על החולה.

    2אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר: ״(במדבר טז״, כט) ״אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל אדם וגו'״. מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן מה הבריות אומרים לא ה' שלחני לזה׃

    3דרש רבא (במדבר טז, ל) אם בריאה יברא ה' אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה'׃

    4איני והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם אלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח׃

    5תורה דכתיב ״(משלי ח״, כב) ה' קנני ראשית דרכו וגו'׃

    6תשובה דכתיב ״(תהלים צ״, ב) בטרם הרים יולדו ותחולל וגו' (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא וגו'׃

    7גן עדן דכתיב ״(בראשית ב״, ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגו'׃

    8גיהנם דכתיב ״(ישעיהו ל״, לג) כי ערוך מאתמול תפתה׃

    9כסא כבוד דכתיב ״(תהלים צג״, ב) נכון כסאך מאז׃

    10בית המקדש דכתיב ״(ירמיהו יז״, יב) כסא כבוד מרום מראשון׃

    11שמו של משיח דכתיב ״(תהלים עב״, יז) יהי שמו לעולם וגו'׃

    12אלא הכי קאמר אי איברי ליה: פומא מוטב ואם לא יברא ה' והכתיב ״(קהלת א״, ט) אין כל חדש תחת השמש הכי קאמר אי הכא לא מקרב פומא להכא ליקרב׃

    13דרש רבא ואמרי לה אמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(חבקוק ג״, יא) שמש ירח עמד זבולה שמש וירח בזבול מאי בעיין והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירין׃

    14באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים שנאמר ״(חבקוק ג״, יא) לאור חציך יהלכו וגו'׃

    Baraita

    15תניא ביקור חולים אין לה שיעור מאי אין לה שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה אמר ליה אביי וכל מצוות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן (משנה אבות ב א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום׃

    16אמר רבי אחא בר חנינא כל המבקר חולה נוטל אחד משישים בצערו אמרי ליה אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה אמר ליה כעישורייתא דבי רבי ובבן גילו׃

    17דתניא רבי אומר בת הניזונית מנכסי אחין נוטלת עישור נכסים אמרו לו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להן ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה שלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה׃

    18רב חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא:

    Tosafot

    מתניתין קשיתיהוהוזקק להעמידה בשנכסי מבקר אסורים על החולה:

    ופקודת כל אדםשב"א מבקרין אותם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מעידו עדות ממון ועדות נפשותפי' אפילו כשהוא בחיים דמצוה דידיה קא עביד:

    חלה נכנס לבקרופי' אפילו יושב כדאמרן:

    חלה לו חולה אינו נכנס לבקרו אלא שואל בשלומופירוש כדתניא ושואלו בשוק:

    תנא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. (א) דחל בו חלש וכו' עד שיצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 39b

    Nedarim 39b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 434 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתניתין קשיתיה מדוקיא קא משמע ליה:

    מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה:

    אלא שמע מינה וכו' וא"ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא לא קשיא דשמואל לא מוקי לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא היא:

    ופקודת כל אדם שבני אדם מבקרין אותן:

    לא ה' שלחני לזה לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום:

    ואם לאו שאין גיהנם נברא עדיין:

    איני מי מספקא ליה למשה:

    כי ערוך מאתמול תפתה איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 39b · Sefaria

    Tosafot

    מתניתין קשיתיה והוזקק להעמידה בשנכסי מבקר אסורים על החולה:

    ופקודת כל אדם שב"א מבקרין אותם:

    Tosafot on Nedarim 39b · Sefaria

    Ritva

    מעידו עדות ממון ועדות נפשות פי' אפילו כשהוא בחיים דמצוה דידיה קא עביד:

    חלה נכנס לבקרו פי' אפילו יושב כדאמרן:

    חלה לו חולה אינו נכנס לבקרו אלא שואל בשלומו פירוש כדתניא ושואלו בשוק:

    תנא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. (א) דחל בו חלש וכו' עד שיצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים:

    Ritva on Nedarim 39b · Sefaria

    Meiri

    מצות עשה מדברי סופרים לבקר את החולה ואע"פ כן נרמז הוא בתורה מדכתיב אם כמות כל האדם ימותון אלה כלומר שלא ימותו כשאר בני אדם שהם חולים ומוטלים בעריסותיהם ובני אדם מבקרין אותם ביקור חולים אין לו שיעור ולא סוף דבר שאין שיעור למתן שכרו שזו אף בכל המצות כן וכמו שאמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא שאין שיעור לביקור עצמו אלא אפילו גדול או קטן ואפי' מאה פעמים ביום ודוקא שלא יטריח לעולם יהא אדם זריז במצות ביקור מפני שהמבקר מיקל בחליו של חולה דרך הערה אמרו כל המבקר את החולה כאלו נטל אחד מששים מחליו ובבני גילו ר"ל שבקורם ערב עליו שמצד הנאתו מהם חליו מיקל:

    Meiri on Nedarim 39b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מתניתין קשיתי' כו' כצ"ל וכן ברש"י ורא"ש:

    רש"י נברא גיהנם הס"ד:

    ברא"ש לשמואל הס"ד:

    ר"ן בד"ה אי לא כו' בכלל אין כל חדש כצ"ל והס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 39b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתניתין קשיתיה דאם איתא דנכסי חולה אסורין על המבקר ולא אדריה מן חיותא מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב אפילו יושב נמי דהא לא אדריה מן חיותיה. פירוש. ולענין פסק הלכה בשנכסי מבקר אסורין על החולה במקום שנוטלין שכר על הביקור אסור לבקרו בחנם ובמקום שאין נוטלין עליה שכר מותר לבקרו עומד אבל לא יושב גזירה שמא ישהא בישיבה. ועולא נמי לא פליג אדשמואל לענין דינא אלא לענין פירושא דמתניתין ומשום דברייתא מכרעת לה הכין דקסבר דברייתא פירושא דהא מתניתין היא. אבל בשנכסי חולה אסורין על המבקר פליגי שמואל ועולא דעולא סבר דדוקא עומד אבל לא יושב הואיל ואיפשר בעמידה ושמואל סבר דאפילו יושב הואיל ואמדינן ליה לדעתיה דלא אדריה ליה מחיותיה בין כך ובין כך שרי וכסתמא דבריתא דלא פליג בין יושב לעומד וקיימא לן כותיה דשמואל וכסתמא דבריתא. ומשמע נמי דרבא קאי כותיה מדמפרש טעמיה דשמואל. ושמעינן מיהא דדוקא משום דלא אדריה מחיותיה שרי ליכנס לחצרו של מדיר הא לאו הכי אסור אף על גב דלא עייל לצרכו אלא לצרכיה של מדיר דמכל מקום בין כך ובין כך נהנה הוא. הרשב"א ז"ל. הילכך חלה הוא נכנס לבקרו בין עומד בין יושב דחיותיה הוא פירוש דבקור חולים הנאה מרובה היא אצל החולים כדאיתא בסמוך. חלה בנו פירוש בנו של מדיר. אינו נכנס כלל פירוש אין המודר נכנס בביתו של מדיר לבקר בנו. אלא שואלו בשוק פירוש דכולי האי לא אמרינן דמחיותיה דבריה לא אדריה. וליכא לפרושי הא דאמרינן וכגון דלא אדריה מן חיותיה כגון שבפירוש התנה בנדרו שאינו מדירו מנכסיו במקום חיותיה דאי בדאתני אפילו חלה בנו נמי מותר לבקרו ואי לא אתני אפילו חלה הוא נמי לא. ואי אמרת בדאתני בחיותיה דנפשיה ולא אתני בחיותיה דבריה אם כן מאי פסקה אלא הכי קאמרינן דמסתמא לא אדריה מן חיותיה דנפשיה אבל לא אמרינן מן חיותא דבריה ולפיכך בדנפשיה שרי בדבריה אסור. ודוקא במקום חיותיה אמרינן דלא אדריה אבל במקום פסידא לא אמרינן במקום פסידא לא אדריה דאם היה המדיר צריך למודר למזונות ולכסות ודכותיה אסור הואיל ולאו צערא דחולי וכיוצא בו הוא. תוספתא המודר הנאה מחברו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים. מעידו עדות ממון ועדות נפשות. חלה נכנס לבקרו היה לו חולה אינו נכנס ומבקרו. ושואל בשלומו פירוש של אותו חולה כי הא דאמרינן לעיל ושואלו בשוק. הרנב"י ז"ל.

    ופקודת כל האדם שבני אדם (לא) מבקרין מדקאמר הכי שמע מינה הכי אורחא (דרתי') דאינשי לבקר. פירוש.

    ובני אדם מבקרין אותן מן ופקודת דרישא דפקידה היינו בדיקה לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה פירוש לא אבדוק במי סוטה ופקידה ובדיקה הכל אחד. ומה הבריות אומרות עלי אם אינו כדברי לא ה' שלחני אפילו ליתן התורה ואם לא שאינו נברא עדיין יברא מבקש אני שיברא יברא דריש דברא היה לו לומר ואם בריאה ברא אלא יברא משמע שמבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא אם בריאה היה גיהנם כבר להם יהיה ואם לא ברא יברא. השתא משמע דמספקא ליה למשה והתניא שבעה דברים נבראו ואלו השבעה דברים אינן שוין בברייתן דיש מהם קודם לששת ימי בראשית ויש אחר מקצת הימים כגון שמו של משיח שלא קדם אלא לשמש שהיה ביום רביעי ותשובה לפני הרים שנבראו אחר שמים. מצאתי. ואינו נראה שהרי כולם נבראו ביום ראשון אבל כל אחד הוקבע ביומו. ויש ספרים דכתיב בהן מחשבתן קדמה לבריאת עולם ובזה הכל מיושב שהרי תשב אנוש עד דכא משמע שאחר אדם אמר שובו. כי ערוך מאתמול על (כ"ד) הארבעה מדרשים חלוקים שהרי במקום אחר דורש מזה שבשני נברא דקאמר איזה יום שיש לו אתמול ואין לו שלשום הוי אומר זה שני. ולי נראה ששניהם דריש ממשמעות אתמול דריש שני וזה היה אשו שנברא בשני ומן המ' דורש מקומו שהיה ערוך לפנים כדאיתא במקום שנהגו. למיקרב פיו להכא וזה אינו דבר חדש כיון שאחר כן חזר למקומו. ולשון בריאה נדרש היטב על פתיחת פה על דין וברא אותם בחרבותם שפי' ויפתח אותם. הרא"ם ז"ל. תורה לומר כי עיקר בריאת הכל לא היה אלא כדי שיקבלו ישראל התורה שיש בה מצות לעבוד בהם קונם שאם אין שם תורה איך ידעו לעבוד קונם ואם לא יהיו עבדים שיעבדו את המלך איך יקרא מלך ועל מי ימשול. ועוד הורו באמרם תורה כי בתחלת הבריאה עלה במחשבתו להנהיג העולם ביושר וצדקה וחסד ורחמים שאם לא כן לא יתקיים. ובאמרם תשובה רמזו בזה כי עלה במחשבת השם ליברא את האדם מן התחתונים שהם ארבעה יסודות אש ורוח ומים ועפר ויצטרך בהכרח לו שימשך אחריהם בטבעו ויעבוד רצון בוראו ולתת בו נשמה טהורה אצולה מכת המלאכים ממקום טהור והיא משתוקקת להדבק ביוצרה ולחזור במקום אשר משם חוצבה והיא בחכמתה תמשיך היסודות אחריה לעבודת קונם ואם ירשיעו תחזירם למוטב וזו היא העבודה הגדולה נגד השם כשמכיר בעצמו שחטא ושב מדרכו הרעה. וגן עדן רמז לטובה הצפונה לצדיקים בעשותם הטוב והיושר בעיני אלהים ואדם אחר הפרד הנפש מהיסודות שיהיה להם מקום משובח יתעדנו בו הנפשות תענוג שאין למעלה ממנו. וגיהנם כנוי לעונש הרשעים הנפתים והנמשכין אחר תאוות יסודותם יענשו עונש גדול על אשר לא עבדו מלכם שבראם והמציאם יש מאין. וכסא כבוד באו לרמוז כי תחלת הבריאה עלה במחשבת השם להיות עיקר דירתו וקדושתו הגדולה ומושב יקרו ושכינת עוזו עם העליונים. ובית המקרש רמז למקום המקודש והמיוחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת מכוון זה כנגד זה באמצעו של עולם שם יעבדוהו לשם יתברך מלאכי השרת מעלה וישראל מטה עבודה שלימה מלב ומנפש ושם יזבחו זבחי צדק. ומאמרם זה רמזו במסכת אבות באמרם על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והתורה רמז על תורה שהזכירו כאן ועבודה היא העבודה המוזכרת כאן וגמילות חסדים הוא הטוב והישר שינהוג זה עם זה. ושמו של משיח רמז לטוב הצפון לעובדים בוראם עבודה שלימה לימות המשיח ולעולם הנשמות שהוא העולם הבא והוא התכלית האחרון. וכן הוא רומז בברייתא דרבי אליעזר בן הורקנוס פרק ל"ב לפני שמש ינון שמו הוא שעתיד לינון ישיני עפר לפיכך נקרא שמו ינון. עד כאן. ודברים אלו עקרים גדולים הם ואין אנו יכולין להשיג אותם על בוריין ואין דעתינו משגת להרחיב בהם הביאור רק הרמז לבד. הרי"ץ ז"ל.

    אלא הכי קאמר אי איברי לה פומא הכא מוטב ואם לאו יברא ה'. אם חכמת ה' גזרה מששת ימי בראשית שיענשו רשעים על רשעתם כזה מוטב ויענשו אלה ואם לאו על כל פנים שיענשו אלו ויתקרב נפשם בעולם וימותו מיתה שאינה טבעית כדי שיכירו הכל וידעו כי נאצו האנשים ההמה את ה'. הרי"ץ ז"ל.

    והא ברקיע קיימי דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שנאמר שמש וירח עמד זבולה ובמלחמת סיחון ועוג אמרו כן דההוא קרא במפלת האומות כתיב. ומצינו בעבודה זרה שגם משה נתגדל בשמש דדריש אחל מיהושע. ואינו נראה לי דמה פשעו סיחון ועוג למשה יותר מלכל ישראל ועוד מאי בעיא הכא. ונראה לי דאבושתו שעשה לו קרח קאי והכי קאמר הנביא הלא שמש והירח עמדו בזבול לכבוד משה שהיה יחיד לכבוד כל ישראל למה אינם עומדים לפני הקדוש ברוך הוא שישלחם באומות. ומכל מקום אנו למדים שבעבור כבוד משה עלו לזבול וליכא למימר שעל ידי יהושע מדבר שהרי עמד משמע מאיליו וביהושע לא עמד מאליו אלא יהושע העמידו. הרא"ם ז"ל. בזבול מאי בעי שהוא עליון והא השמש והירח ברקיע שהוא למטה מזבול קבועים ירח בגלגל הראשון הקרוב לנו ושמש ברביעי מלמד שעלו מרקיע לזבול. דרך משל הוא זה לבקש מאת השם שישנו תפקידם מחמת רשעים (אלא) כי לא נבראו אלא לשמש לאותם העוסקים בעבודת יוצרם ולא לשמש לרשעים כאלו כי תנאי התנה להם השם מששת ימי בראשית על כך שישמשו לאותן שנבראו לעבוד יוצרם ואם יתבטל עבודת של העבדים יתבטל שמוש שלהם. ובאמת כי תנאי זה לא היה אלא בכלל או בדבר הדומה לכלל שהוא רב דקיימא לן רובו ככולו והעולם נדון אחר רובו על כן בא הרמז בדבר ה' להם בכל יום ויום משתחוים לכם הבריות ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם שאם באתם לחוש לפרט לא היה לכם להאיר לעוברים רצוני ומשתחוים לכם כי עבודה זרה היא שקולה כנגד כל העבירות ובעבירה כזו שהיא רבה מאד והיא נגד כבודי ממש לא מחיתם ולא בטלתם שמושיכם בכבוד בשר ודם מחיתם כי עיקר מחלוקתם בשביל קנאתם על משה ועל אהרן היתה וענין חצים וחניתות רמז הוא כי הם מוכרחים על כל פנים להאיר לעולם לטובים ולרעים והשם שהוא יודע מחשבות בני אדם דן אותן כפי רשעתם בעולם הבא או אפילו בעולם הזה ואינו רוצה לאבד עולמו בשביל רשעת הרשעים כי בזה העונש יענשו אף הצדיקים אלא שהשם שהוא שופט ודן דין אמת משלם לכל אחד גמולו הראוי לו או בעולם הזה או בעולם הבא כפי מה שהדין נותן. הרי"ץ ז"ל. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שיש מצוה קלה שיש לה שכר מן החמורה או כחמורה כדאמרינן התם שכתוב הארכת ימים בשילוח הקן כמו בכיבוד אב ואם. וגם אנו מוצאין הרבה דברים שמצוה לעשותן אף על פי שאינן כתובין בתורה בפירוש שאדם מקבל עליהם שכר הרבה כי ההיא דתענית אנשי בדיחי אנן וכי (ההן) הדין שלש פסיעות של נבוכדנצר. הרא"ם ז"ל.

    אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום אם הוא אדם גדול לא יאמר איך אלך אצל קטן ממני ויתחלל כבודי בזה ודאי אין בזה שיעור כי אפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן מקטני ישראל ואפילו מאה פעמים ביום יש לו לבקרו ואין לו לומר כבר ראיתיו פעם אחת ביום כי אולי ברגע אחד יכבד עליו חליו. הרי"ץ ז"ל. אפילו גדול אצל קטן אף על גב דבהשבת אבדה פטרה תורה זקן ואינה לפי כבודו הכא חייב שהרי מצינו בהקדוש ברוך הוא שביקר אברהם דכתיב וירא אליו השם באלוני ממרא וגו' וכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים כדדרשינן ליה בסוטה שלהי פרק ראשון אפילו מאה פעמים ביום אף על פי שמתבטל ממלאכתו. ולא שמעתי. שטה. וזה לשון הרא"ם ז"ל על מה שאומר אפילו מאה פעמים דמשמע אף על פי שמתבטל ממלאכתו. ואני תמה על זה שלפיכך אמרו שמותר ליטול שכר על הישיבה שיש בה הרבה ביטול מלאכה אבל על העמידה שאין בה אלא מעט ביטול מלאכה לא תקנו משום חומרא דבקור חולים שאנו למדים מאחרי ה' אלהיכם תלכו. עד כאן. ובבן גילו הוא דנוטל אחד מששים בצערו כלומר בן מזלו שהוא מטבעו ומהנהגתו כי (אין) אז דעתו של חולה נוחה הימנו ומיקל ממנו חוליו אבל אם אינו מטבעו והנהגתו יקוץ בו ויכביד עליו חוליו ויזיקנו. הרי"ץ ז"ל. כעישורייתא דבי רבי כעין עישוריא ששנה רבי כל אחד ממה ששייר חבירו ואפילו יכנסו בבית אחת לפי חשבון זה מתרפא. שטה.

    וחוזרות כולן וחולקות השאר בשוה היכא דמת הבן דהשתא איכא רווח ביתא ולהכי חולקות בשוה. פירוש.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 39b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    (במדבר טז, כט) 'אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן' אֵלֶּה שֶׁהֵן חוֹלִים וּמוּטָלִים בַּעֲרִיסָתָן וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָן. הא דתלה חטאתו ופשעו של קרח בדבר זה של ביקור נראה לי בס"ד דידוע תועלת הביקור הוא להקל החולי מעל החולה שנוטל אחד מששים בחליו, וטעמו של דבר זה הוא מכח האחדות שיש לישראל לכך יהיה מן הביקור תועלת זו. והנה קורח עשה מריבה ומחלוקת ופירוד לבבות אך בגלוי היה מראה לעיני כל אדם שהוא מתקנא קנאת ישראל כמו שאמר וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל הֳ' (במדבר טז, ג) נמצא לפי דבריו הוא אוחז ונוהג באחדות הלכך צר לו בעבור ישראל שכולם חשובין גוף אחד ואינו מתעבר על ריב לא לו, ולכן משה רבינו ע"ה עשה הוכחה זו לגלות רעת לבו של קורח שבאמת כל כונתו הוא לעשות פירוד ומחלוקת! על כן בזאת תדעון רוע לב קרח שאינו אוחז באחדות אלא אדרבה רוצה בפירוד דאם ימות מיתת כל אדם דהיינו שיחלה וישכב על מטתו ויבאו בני אדם לעשות לו ביקור אשר הוא נעשה מכח האחדות זו הוכחה שהוא אוחז באחדות ורוצה בה. אך אם ימות מיתה משונה שלא יעשו לו ביקור זו הוכחה שהוא מואס באחדות ידבק בפרוד, ולכן לא זכה לביקור אשר היא נעשה מכח האחדות.

    אֵינִי וְהָא תַּנְיָא שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם פירש רש"י איני מי מספקא ליה למשה רבינו ע"ה עיין שם. וקשא איך סלקא דעתיה דמקשן דמשה רבינו ע"ה מספקא ליה אם יש גיהנם בעולם או לאו? דאם לא יש גיהנם, אותם רשעים שהיו מן אדם הראשון עד אותו זמן היכן נידונו? ואיך אותם החוטאים נשכרו להנצל מדין גיהנם? ונראה לי בס"ד תרי מיני יורדי גיהנם יש בעולם האחד שיורדין הנפשות החוטאים לגיהנם ונידונין בו ואלו יורדין לבדם בלתי התלבשותם בגוף. ויש מהנפשות החוטאים יתלבשו בגוף הנעשה מן הזוהמא של העבירה כי בכל עבירה שאדם עושה בורא כח זוהמה וטומאה ומזה כח הזוהמה נעשה גוף מצוייר בדמות גוף העקרי של האדם ממש ונידונין הנפש והגוף הזה בגיהנם ונידונין יחד שם. וכמו שכתב הרב מהר " א הכהן ז"ל וזה לשונו: גם מן העברות שהאדם עושה מתפעל ונברא גוף טמא מצד הקליפות ובצאת נפש הרשע מגופו מכניסין אותה באותו הגוף הטמא ונדונין שניהם יחד וזה הגוף הטמא הוא בדמות הגוף העקרי המושלך בקבר ובהיותם שניהם מתכונה אחת כדרך התאומים אז כשמגיע נזק וצער לגוף הטמא מגיע גם כן נזק וצער לגוף שבקבר כדוגמת התאומים דעל הרוב כשחש ראשו של זה חש ראשו של האחר. וזהו ענין רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא שמצאו אדם אחד מת טעון עצים ורץ על ההרים ושאל מה טיבו והגיד לו שהוא מת וגזרו עליו לכרות עצים הוא בעצמו כדי לשרוף אותו בהם בכל יום ערב שבת קודש (על פי מסכת כלה רבתי פרק ב'), והנה זה הגוף שמצא אותו רבי עקיבא הוא היה גוף הטמא שנעשה מן העבירות לדון נפשו בתוכו וכו' עד כאן לשונו עיין שם. וכתבתי במקום אחר בס"ד על פי הקדמת המקובלים ז"ל שיש לאדם שני מיני עונות האחת הנעשים מכח חומר האדם וזוהמת הנחש הכרוכה בגוף ובנפש והשניה נעשים מן פתויי יצר הרע שהוא מלאך רע. ולכן אלו העונות שנעשו מכח הזוהמא הכרוכה בגוף ובנפש יחד נידון האדם עליהם בגיהנם בהתלבשות הנפש בגוף הטמא ההוא כדי שיצטער יותר, ואותם עונות שנעשו מכח היצר הרע שהוא מלאך רע שפיתה אותו בלתי סיוע הזוהמה הדבוקה באדם נידונת הנפש עליהם לבדה בלתי התלבשותה בגוף, וגיהנם של זה לחוד וגיהנם של זה לחוד. וסלקא דעתיה דמקשן דעל גיהגם זו שנידונין בה הנפשות לבדם בלתי התלבשות גוף לא היה מסתפק משה רבינו ע"ה אך הספק שלו הוא על גיהנם שנידונין בו בהתחברות נפש בגוף כי עתה רוצה לבקש שירדו לתוכה קרח ועדתו בהיותם חיים בנפש וגוף העקרי ולכן רוצה שתהיה נפתחת להם גיהנם זו ולא אותה גיהנם הנהוגה שנידונין בה הנפשות לבדם כי יש הפרש בין זו לזו באיכותם ותכונתם ועל זה אמר (במדבר טז, ל) אם לא נבראה עדיין גיהנם זו תהיה נבראת עתה! ומקשי על זה מן הברייתא דקאמר גיהנם נבראת קודם בריאת העולם, ויליף לה מקרא כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה (ישעיה ל, לג), נמצא גיהנם הנקראת תפתה נבראת קודם בריאת העולם וידוע מה שאמרו בגמרא (עירובין יט.) למה נקראת תפתה? שכל המתפתה ביצרו נופל בה! שמע מינה גיהנם זו הנקראת תפתה נידונין בה הנפש בהתלבשותה בגוף הטמא שנעשה מכח זוהמת הנחש הדבוקה בחומר האדם והיצר הרע הזה שעושה פיתוי לאדם יתייחס לאדם שנקרא 'יצרו של אדם' מה שאין כן 'יצר הרע' שהוא מלאך רע הנמשך מן הקליפה שלמעלה זה נקרא יצר בסתם ולא נקרא יצרו של אדם, שאינו מתייחס לאדם כיון דאינו נמשך מזוהמת גופו. וכיון דגיהנם זו אשר נידונין בה הנפשות בהתלבשותם בגוף שהיא הנקראת תפתה נבראת קודם בריאת העולם מאי מסתפק משה רבינו ע"ה על גיהנם זו אם נבראת או עדיין לא נבראת? ומשני דמשה רבינו ע"ה לא קאמר על גופה של גיהנם כי אם על הפה שלה. והדר מקשי והלא אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט)? ומשני יודע הוא שגם הפה נברא ועל ההתקרבות קאמר. ובחדושנו לפסחים פירשנו ענין בריאת תשובה וגן עדן וגיהנם וענין שמו של משיח מה עניינם.

    כָּל הַמְבַקֵּר חוֹלֶה נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּצַעֲרוֹ נראה לי ודאי דאין הכונה שיקח אחד מששים מן החולי להיות נדבק בזה המבקר דזה אי אפשר להיות בטבע! ועוד מצות ביקור חולים מצוה יקרה שהיא אחד מדברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (משנה פאה א, א) ואיך יתכן שיהיה לו היזק מזה? אך הכונה מחמת שהוא בן גילו, מגיע צער לנפשו אחד מששים מצערו של חולה ואז על ידי הצער הזה המגיע לנפש המבקר יסלקו מן החולה אחד מששים מן החולי שבו על דרך עשורייתא דרבי כי הצער שיגיע לאחרים יש בו כח יותר להגין ולכפר. והא דנוטל אחד מששים, נראה לי בס"ד דרש"י ז"ל פירש 'בן גילו' רוצה לומר שנולד במזלו ששניהם במזל אחד הם. וידוע מה שאמרו בגמרא דברכות פרק ה' (ברכות לב:) אמר הקדוש ברוך הוא שתים עשרה מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל וכו' עיין שם. וכתב מהרש"א ז"ל שנים עשר מזלות לכל חודש מזל וברא לו שלשים חיל כנגד ימי החודש דבכל יום מהחודש ממונה אחד מהם עיין שם. וידוע דכל ממונה על יום אחד לילו עמו ומוכרח שזה הממונה של לילה ויום יש בו שני חלקים חלק אחד הוא בחינת זכר והוא שולט ביום וחלק אחד הוא בחינת נוקבא שולט בלילה כי מדת יום לחוד ומדת לילה לחוד וזה הכלל כל השולטים בלילה הם בחינת נוקבא וכל השולטים ביום הם בחינת דכורא כנודע ליודעי חן. על כן אלו השלושים חיל שהם כנגד ימי החודש בפרטן הם ששים ולכן זה 'בן גילו' שנולד במזלו שהוא אחד מששים חיל ששולטים בימים ולילות של החודש לוקח אחד מששים מצערו כי שניהם נולדו ממקום אחד שהוא אחד מששים.

    Ben Yehoyada on Nedarim 39b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 39, Amud Bet, about 434 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מתניתין קשיתיה; מאי איריא דתני עומד אבל…”

    2. Segment 248 words

      Opens “אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן…”

      Named: רבא.

    3. Segment 318 words

      Opens “דרש רבא (במדבר טז, ל) אם בריאה…”

      Named: רבא.

    4. Segment 423 words

      Opens “איני והא תניא שבעה דברים נבראו קודם…”

    5. Segment 510 words

      Opens “תורה דכתיב (משלי ח, כב) ה' קנני…”

    6. Segment 618 words

      Opens “תשובה דכתיב (תהלים צ, ב) בטרם הרים…”

    7. Segment 713 words

      Opens “גן עדן דכתיב (בראשית ב, ח) ויטע…”

    8. Segment 89 words

      Opens “גיהנם דכתיב (ישעיהו ל, לג) כי ערוך…”

    9. Segment 99 words

      Opens “כסא כבוד דכתיב (תהלים צג, ב) נכון…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “בית המקדש דכתיב (ירמיהו יז, יב) כסא…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “שמו של משיח דכתיב (תהלים עב, יז)…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “אלא הכי קאמר אי איברי ליה: פומא…”

      Named: רב פומא.

    13. Segment 1348 words

      Opens “דרש רבא ואמרי לה אמר רבי יצחק…”

      Named: רבי יצחק, רבא.

    14. Segment 1438 words

      Opens “באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות אמר…”

    15. Segment 1559 words

      Opens “תניא ביקור חולים אין לה שיעור מאי…”

      Named: רב יוסף, אביי, רבא.

    16. Segment 1626 words

      Opens “אמר רבי אחא בר חנינא כל המבקר…”

      Named: רבי אחא בר חנינא, רבי ובבן.

    17. Segment 1741 words

      Opens “דתניא רבי אומר בת הניזונית מנכסי אחין…”

      Named: רבי אומר, רבי לדבריך.

    18. Segment 187 words

      Opens “רב חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא:…”

      Named: רב חלבו, רב כהנא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Nedarim 39b · Segment 15 — “…לה שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Nedarim 39b · Segment 18 — “…חלש נפק אכריז רב כהנא:

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 39b · Segment 15 — “…שכרה אמר ליה אביי וכל מצוות מי יש שיעור…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026