Talmud Builders

    Nedarim 51b

    Back to index

    English translation — Nedarim 51b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One who vows that pickled food is forbidden to him is prohibited from eating only pickled vegetables, as that is what people usually mean when referring to pickled food. However, if he says: Pickled food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from tasting all pickled foods. Similarly, one who vows that boiled food is forbidden to him is prohibited from eating only boiled meat, as that is the common meaning of the expression boiled food. On the other hand, if he says: Boiled food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating all boiled foods.

    2GEMARA: Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: If one said: That which is pickled is forbidden to me, what is the halakha ? If one said: That which is boiled is forbidden to me, what is the halakha ? If one said: That which is roasted is forbidden to me, what is the halakha ? If one said: That which is salted is forbidden to me, what is the halakha ? What do these expressions indicate? Do they refer to specific foods or to all foods prepared in these ways? The dilemma remains unresolved.

    3MISHNA: One who vows that roasted food is forbidden to him is prohibited from eating only roasted meat; this is the statement of Rabbi Yehuda. However, if one says: Roasted food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating all roasted foods. One who vows that salted food is forbidden to him is prohibited from eating only salted fish, as that is the common meaning of the expression salted food. If, on the other hand, he says: Salted food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating all salted foods.

    4If one says: Fish or fishes are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating all of them, whether large fish or small, whether salted or unsalted, whether raw or cooked. But he is permitted to taste minced sardines and to taste fish brine, as these are not included in the common meaning of the word fish. One who vows that tzaḥana , a concoction of whole and chopped fish, is forbidden to him is prohibited from eating minced sardines as well, but he is permitted to eat fish brine and fish gravy [ morays ]. One who vows that minced sardines are forbidden to him is prohibited from eating fish brine and from eating fish gravy.

    5GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: If one says: Fish [ dag ] is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating large fish and permitted to eat small fish. If one says: Fish [ daga ] is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating small fish and permitted to eat large ones, as this term is commonly used with regard to small fish. If one says: Fish [ dag ] or fish [ daga ] are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating both large and small fish.

    6Rav Pappa said to Abaye: From where is it derived that the phrase: Fish [ dag ] is konam for me, and for that reason I will not taste it, a reference to a large fish? As it is written: “And the Lord prepared a great fish [ dag ] to swallow up Jonah” (Jonah 2:1). The Gemara asks: But isn’t it written in the following verse: “Then Jonah prayed to the Lord his God out of the belly of the fish [ daga ]” (Jonah 2:2)? This indicates that a large fish can be referred to as a daga as well.

    7The Gemara answers: This is not difficult, as perhaps a large fish spat him out and a small fish then swallowed him. Rather, the baraita is difficult according to the following verse: “And the fish [ daga ] that were in the river died” (Exodus 7:21). Is it possible that the small fish died but the large ones did not die? The Gemara answers: Rather, the biblical word daga evidently indicates large fish and also indicates small fish. However, with regard to vows one should follow the language of people, and the word daga is used only in reference to small fish.

    8The mishna teaches that one who vows that tzaḥana is forbidden to him is prohibited from eating minced sardines as well, but he is permitted to eat fish brine and to eat fish gravy. Ravina said to Rav Ashi: If one said: Tziḥin are hereby forbidden to me, what is the halakha ? Is this the same as tzaḥana or not? The dilemma remains unresolved.

    9MISHNA: One who vows that milk is forbidden to him is permitted to partake of whey [ kum ], the liquid that separates from milk when it is made into cheese. But Rabbi Yosei prohibits him from partaking of whey. If one vows that whey is forbidden to him, he is permitted to partake of milk. Abba Shaul says: One who vows that cheese is forbidden to him is prohibited from eating it whether it is salted or unsalted. One who vows that meat is forbidden to him

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' אינו אסור אלא בכבוש של ירקדסתם כבוש ירק הוא אבל אמר כבוש שאני טועם הואיל ואמר כי האי לישנא אסור בכל הכבושין וה"ה בכל הנך אם אמר בשלוק סתם אינו אסור כו' דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק:

    גמ' אמר קונם דכביש עלי או דשליק עלי מאימי אמרינן דכביש דמי כמ"ד הכבוש או דילמא דמי כמאן דאמר כבוש שאני טועם ואסור בכל הכבושין:

    תיבעיכלומר תיקו:

    מתני' דג דגים שאני טועםדג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים:

    ומותר בטרית טרופהדג ששמו טרית ומוכרין אותו בחתיכות שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם:

    ובצירשעושין מקרבי דגים וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים:

    אסור בציר ובמורייסדהני בכלל טרופין נינהו:

    גמ' הלך אחר לשון בני אדםשקורין דג לגדול ודגה לקטנים להכי כי אמר דג מותר בקטנים וכי אמר דגה אסור בקטנים וכי אמר דג דגה אסור בשניהם:

    אמר הרי עלי ציחיןמי אמר דמדגים ממש קאמר ולא מדבר אחר או דילמא דמי כמאן דאמר מן הצחנה:

    מתני' מן הקוםמשג"א היינו נסיובי דחלבא דקום אינו בכלל חלב:

    אוסרדקא סבר יש בו צחצוח חלב והוי בכלל חלב:

    מן הקום מותר בחלבדברי הכל דחלב אינו בכלל קום:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 51 עמוד ב

    Mishna

    1״מן הכבוש״ אין אסור אלא מן הכבוש של ירק. ״כבוש שאני טועם״ אסור בכל הכבושים. ״מן השלוק״ אינו אסור אלא מן השלוק של בשר. ״שלוק שאני טועם״ אסור בכל השלוקים.

    Gemara

    2א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי, אמר: דכביש מאי? דשליק מאי דצלי מאי דמליח מאי היכין משמע תיבעי.

    Mishna

    3מן הצלי אין אסור אלא מן הצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים מן המליח אין אסור אלא מן המליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים׃

    4דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס:

    Gemara

    5תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים׃

    6אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דדג שאני טועם גדול הוא דכתיב ״(יונה ב״, א) וימן י"י דג גדול לבלוע את יונה והכתיב ״(יונה ב״, ב) ויתפלל יונה אל י"י אלהיו ממעי הדגה׃

    7הא לא קשיא דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן אלא (שמות ז, כא) והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו אלא דגה משמע גדולים ומשמע קטנים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

    8הנודר מן הצחנה כו': אמר ליה רבינא לרב אשי אמר הרי עלי ציחין מאי תיבעי:

    Mishna

    9הנודר מן החלב מותר בקום ור' יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה וטפלה הנודר מן הבשר׃

    Tosafot

    קונם מן הכבוששאמר קונם כבוש עלי אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש משמע כבוש של ירק אבל לא כבוש שאני טועם כיון שאמר שאני טועם אסור בכל הכבושים:

    מן השלוקסתמא הוי של ירק:

    דכבוש מאיפירוש אם אמר קונם דכבוש עלי מאי כסתם כבוש דמי ואינו אסור אלא בכבוש ירק או דילמא כשאני טועם דמי ואסור בכל הכבושי':

    מן הצליסתמא הוי דבשר:

    מן המליחסתם מליח הוי דג מליח:

    דג דגים שאני טועםפירוש דג או דגים ורבי שמעון דאמר בגמרא דג גדולים משמע פליג אהא וי"א דג ודגים דאמר לתרוייהו:

    בטרית טרופהמין דג גדול שחותכין וטורפין אותו ולא מיקרי לא דג ולא דגים אלא יש להם שם בפני עצמם:

    טרית טונינ"א בלע"ז וי"מ שלכך מותר בטרית שלא נתכוון אלא בדגים שלמים:

    ומותר בציראע"פ שדגים מעורבין בו וא"צ לומר מורייס שאין בו אלא שומן דגים:

    הנודר מן הצחנהדגים טרופים כדאמר בע"ז (דף מ -) ובסנהדרין (דף מ: ') מוניני וצחנתא טעים ופריס להו וי"מ דגים קטנים ולפי שהטרית חתוכה בחתיכות קטנות הוי בכלל צחנה:

    ומותר בציר ובמורייסדאין ניכר בהם ממשות הדגים ולא נתכוון אלא לממשות הדגים:

    הנודר בטרית טרופה אסור בציר ובמורייסטרופה ואין טרופה גדולה מזה שאין בהם רק ליחלוחית הדג ושומנו:

    תניא ר' שמעון אומר דג שאני טועם אסור בדג גדולדדג משמע דג גדול כדכתיב וימן ה' דג גדול:

    דג דגהפירוש שאמר שניהן בין גדולין בין קטנים משמע מייתור הלשון:

    במעי הדגה וכו' בנדרים הלך אחר לשון בני אדםוקורין לקטנים דגה:

    הרי עלי צחיחיןכיון דאמר לשון זה משמע צחנתא זו דוקא ומותר בטרית טרופה או דלמא כנודר מן הצחנה ואסור בטרית:

    ומותר בקוםמי חלב דהואיל ופסולת חלב הוא אינו בכלל חלב ורבי יוסי אוסר דפסולת חלב הוי בכלל חלב:

    קוםמי חלב שקורין משג"א ורבי יוסי סבר דקום בכלל חלב וכן חלב בכלל קום וי"מ הנודר בקום מותר בחלב לדברי הכל:

    הנודר מן הגבינה אסור בין מלוחה בין תפילהואע"ג דלא אכלי אינשי אלא מלוחה:

    הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפהאע"ג שיש בו טעם בשר ואע"ג דקיפה הוי בשר שנקפה בשולי הקדירה דלא קרי אינשי בשר אלא חתיכות בשר שהן בעין:

    ר' יהודה אוסרדסבר היא וטעמה:

    בבשר מותר ברוטבלכאורה משמע דמותר בשר להחליף ולמכור וכן בנודר מן הענבים ומן התאנים: שאינו מתכוין לאסור עצמו בהנאת מין כשהוא מזכיר אבל כשאמר קונם בשר זה עלי אסור אפילו בהנאה וכי ההיא דקונם פירות הללו עלי דאסור בחילופיהן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'דגים שאני טועם כו' מותר בטרית טרופה ובציר. פירוש מותר בציר לפי שאין קורין לציר דג, ומיהו מדקאמר שאני טועם, אוקי רבא בגמרא דדוקא בציר שכבר יצא מהם, אבל היוצא מהם לאחר נדרו הרי זה אסור, דשאני טועם אסור אפילו בהיוצא מהם, וטרית טרופה נמי נראה לי כשנטרפה קודם לכן, אבל נטרפה לאחר מכאן אסור, שכבר נאסר בעודו שלם ולא גרע טרופה מציר.

    הנודר מן הצחונה אסור בטרית טרופהירושלמי: ר' זעירא א"ר ירמיה, לית הדא פליגא על רבי יוחנן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם, לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנא, תמן קריין לטירותא צחותא.

    אמרו לו כן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי, שהנודר מדבר אחד ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור. איכא למידק דבר שיש לו מתירין הוא, דמצוה לישאל עליו מדרבי נתן, דאמר כל הנודר כאילו בנה במה, וכדאמרינן נמי לקמן בפרק הנודר מן הירק [נדרים נט, א] בשמעתתא דבצל, וכיון שכן האיך מתבטל, דהא אמרינן כל דבר שיש לו מתירין לא נתנו בו חכמים שיעור דאפילו באלף לא בטיל. יש לומר דלא אמרו אלא בשנתערב במינו, אבל שלא במינו הרי הוא כשאר האיסורים ואינו אסור בכל שהו אלא בנותן טעם, והכין אתמר בהדיא בירושלמי דגרסינן התם [כאן פרק ששי הלכה ה'], זה הכלל היה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל, ומעשר שני, והקדש, וחדש, לא נתנו להם חכמים שיעור, אלא מין במינו בכל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם, וכל שאין לו מתירין כגון תרומה, וחלה, וערלה, וכלאי הכרם, נתנו להם חכמים שיעור. [במינן, תרומה וחלה במאה, עולה וכלאי הכרם במאתים – לפי קרבן העדה בירושלמי] (מין במינו) ושלא במינן בנותן טעם, ואלין נדרין מה את עביד לון, כדבר שיש לו מתירין, או כדבר שאין לו מתירין, ומסתברא דעבדינן דבר שיש לו מתירין, דתני תמן [כתובות עד, ב] שהזקן עוקר הנדר מעיקרו, אמרי אין עיקור אלא מכאן ולהבא, והא מתניתן עבדא לון כדבר שאין לו מתירין, דתנא תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור, תפתר מין בשאינו מינו כדבר שיש לו מתירין. פירוש ולעולם הנדרים כדבר שיש לו מתירין, וכן כתבו כלהו רבוותא ז"ל. אלא שהרי"ף ז"ל [חולין פרק גיד הנשה דף רצא, ב] כתב בענין פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאוכלה בכותח, דכיון דשרי למיכלה בבשרה הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, דאלמא סבירא ליה לרב ז"ל בדבר שיש לו מתירין אפילו נתערב בשאינו מינו כבשר עם הפת אפילו באלף לא בטיל, וכתב הרמב"ן ז"ל דנראה שסמך הרב על אותה ששנינו בביצה [לח, א] בפרק משילין, האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן, והוינן בה בגמרא וליבטול מים ומלח לגבי עיסה [וכו'] ופריק רב אשי הוי ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. והא מים ומלח בעיסה מין בשאינו מינו הוא, ואפילו הכי לא בטיל כיון שיש לו מתירין, ואי משום הא לא הוה ליה לרב למימר הכין דשאני מים ומלח דכיון דאי אפשר לעיסה בלא מים מלח כמינה חשבינן, ותדע לך דהא כי אקשי התם וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה, אמר להו רבי אבא הרי שנתערב לו קב חטים שלו בעשרת קבין חטים של חברו יאכל הלה וחדי, ואחיכו עליה, ואמר רבי הושעיא דשפיר עביד דאחיכו ליה, מאי שנא בשעורים דלא קאמר להו דהוה להו מין בשאינו מינו בטיל, חטים בחטים נמי לרבי יהודה דלא בטייל, לרבנן בטיל, ואקשי ליה רבי הושעיא הכין, ולא אקשו והא מים ומלח לגבי עיסה חטיים בשעורים הוא, דאלמא שמעינן מינה דמים ומלח לגבי עיסה מין במינו הוא, משום דלא אפשר ליה לעיסה בר מינייהו, ובשלהי פרק בתרא דעבודה זרה הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

    גמראתניא רבי שמעון אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים., דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר ירושלמי: איזה גדול ואיזהו קטין, ייבא כהאי מר ר' זעירא, כגון נון דנא אכיל פחת מן ליטירא כלכיד, אלא טעים ליה כו'.

    הא דאמרינןדלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן. קשיא לי והלא אף שני זה על כרחין גדול הוא וטפי מן ליטרא הוא, וניחא לי דלגבי ראשון קטן מיקרי. מכל מקום שמעינן דלשו קטן נטפל בדגה ובהצטרף אצל גדול ממש אחר שאינו גדול כמוהו קטן מיקרי, אף על פי שהוא גדול אצל אחרים, אבל דגה סתם אינה אלא בהצטרף אצל כל המין, וקטן שבמין היינו כל שאין בו ליטרא, וכל שיש בו ליטירא גדול מיקרי, כדברי הירושלמי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 51b

    Nedarim 51b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 263 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש ירק הוא אבל אמר כבוש שאני טועם הואיל ואמר כי האי לישנא אסור בכל הכבושין וה"ה בכל הנך אם אמר בשלוק סתם אינו אסור כו' דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק:

    גמ' אמר קונם דכביש עלי או דשליק עלי מאי מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד הכבוש או דילמא דמי כמאן דאמר כבוש שאני טועם ואסור בכל הכבושין:

    תיבעי כלומר תיקו:

    מתני' דג דגים שאני טועם דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים:

    ומותר בטרית טרופה דג ששמו טרית ומוכרין אותו בחתיכות שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם:

    ובציר שעושין מקרבי דגים וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים:

    אסור בציר ובמורייס דהני בכלל טרופין נינהו:

    גמ' הלך אחר לשון בני אדם שקורין דג לגדול ודגה לקטנים להכי כי אמר דג מותר בקטנים וכי אמר דגה אסור בקטנים וכי אמר דג דגה אסור בשניהם:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    קונם מן הכבוש שאמר קונם כבוש עלי אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש משמע כבוש של ירק אבל לא כבוש שאני טועם כיון שאמר שאני טועם אסור בכל הכבושים:

    מן השלוק סתמא הוי של ירק:

    דכבוש מאי פירוש אם אמר קונם דכבוש עלי מאי כסתם כבוש דמי ואינו אסור אלא בכבוש ירק או דילמא כשאני טועם דמי ואסור בכל הכבושי':

    מן הצלי סתמא הוי דבשר:

    מן המליח סתם מליח הוי דג מליח:

    דג דגים שאני טועם פירוש דג או דגים ורבי שמעון דאמר בגמרא דג גדולים משמע פליג אהא וי"א דג ודגים דאמר לתרוייהו:

    בטרית טרופה מין דג גדול שחותכין וטורפין אותו ולא מיקרי לא דג ולא דגים אלא יש להם שם בפני עצמם:

    טרית טונינ"א בלע"ז וי"מ שלכך מותר בטרית שלא נתכוון אלא בדגים שלמים:

    14 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מתני' דגים שאני טועם כו' מותר בטרית טרופה ובציר. פירוש מותר בציר לפי שאין קורין לציר דג, ומיהו מדקאמר שאני טועם, אוקי רבא בגמרא דדוקא בציר שכבר יצא מהם, אבל היוצא מהם לאחר נדרו הרי זה אסור, דשאני טועם אסור אפילו בהיוצא מהם, וטרית טרופה נמי נראה לי כשנטרפה קודם לכן, אבל נטרפה לאחר מכאן אסור, שכבר נאסר בעודו שלם ולא גרע טרופה מציר.

    הנודר מן הצחונה אסור בטרית טרופה ירושלמי: ר' זעירא א"ר ירמיה, לית הדא פליגא על רבי יוחנן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם, לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנא, תמן קריין לטירותא צחותא.

    אמרו לו כן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי, שהנודר מדבר אחד ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור. איכא למידק דבר שיש לו מתירין הוא, דמצוה לישאל עליו מדרבי נתן, דאמר כל הנודר כאילו בנה במה, וכדאמרינן נמי לקמן בפרק הנודר מן הירק [נדרים נט, א] בשמעתתא דבצל, וכיון שכן האיך מתבטל, דהא אמרינן כל דבר שיש לו מתירין לא נתנו בו חכמים שיעור דאפילו באלף לא בטיל. יש לומר דלא אמרו אלא בשנתערב במינו, אבל שלא במינו הרי הוא כשאר האיסורים ואינו אסור בכל שהו אלא בנותן טעם, והכין אתמר בהדיא בירושלמי דגרסינן התם [כאן פרק ששי הלכה ה'], זה הכלל היה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל, ומעשר שני, והקדש, וחדש, לא נתנו להם חכמים שיעור, אלא מין במינו בכל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם, וכל שאין לו מתירין כגון תרומה, וחלה, וערלה, וכלאי הכרם, נתנו להם חכמים שיעור. [במינן, תרומה וחלה במאה, עולה וכלאי הכרם במאתים – לפי קרבן העדה בירושלמי] (מין במינו) ושלא במינן בנותן טעם, ואלין נדרין מה את עביד לון, כדבר שיש לו מתירין, או כדבר שאין לו מתירין, ומסתברא דעבדינן דבר שיש לו מתירין, דתני תמן [כתובות עד, ב] שהזקן עוקר הנדר מעיקרו, אמרי אין עיקור אלא מכאן ולהבא, והא מתניתן עבדא לון כדבר שאין לו מתירין, דתנא תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור, תפתר מין בשאינו מינו כדבר שיש לו מתירין. פירוש ולעולם הנדרים כדבר שיש לו מתירין, וכן כתבו כלהו רבוותא ז"ל. אלא שהרי"ף ז"ל [חולין פרק גיד הנשה דף רצא, ב] כתב בענין פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאוכלה בכותח, דכיון דשרי למיכלה בבשרה הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, דאלמא סבירא ליה לרב ז"ל בדבר שיש לו מתירין אפילו נתערב בשאינו מינו כבשר עם הפת אפילו באלף לא בטיל, וכתב הרמב"ן ז"ל דנראה שסמך הרב על אותה ששנינו בביצה [לח, א] בפרק משילין, האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן, והוינן בה בגמרא וליבטול מים ומלח לגבי עיסה [וכו'] ופריק רב אשי הוי ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. והא מים ומלח בעיסה מין בשאינו מינו הוא, ואפילו הכי לא בטיל כיון שיש לו מתירין, ואי משום הא לא הוה ליה לרב למימר הכין דשאני מים ומלח דכיון דאי אפשר לעיסה בלא מים מלח כמינה חשבינן, ותדע לך דהא כי אקשי התם וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה, אמר להו רבי אבא הרי שנתערב לו קב חטים שלו בעשרת קבין חטים של חברו יאכל הלה וחדי, ואחיכו עליה, ואמר רבי הושעיא דשפיר עביד דאחיכו ליה, מאי שנא בשעורים דלא קאמר להו דהוה להו מין בשאינו מינו בטיל, חטים בחטים נמי לרבי יהודה דלא בטייל, לרבנן בטיל, ואקשי ליה רבי הושעיא הכין, ולא אקשו והא מים ומלח לגבי עיסה חטיים בשעורים הוא, דאלמא שמעינן מינה דמים ומלח לגבי עיסה מין במינו הוא, משום דלא אפשר ליה לעיסה בר מינייהו, ובשלהי פרק בתרא דעבודה זרה הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

    גמרא תניא רבי שמעון אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים., דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר ירושלמי: איזה גדול ואיזהו קטין, ייבא כהאי מר ר' זעירא, כגון נון דנא אכיל פחת מן ליטירא כלכיד, אלא טעים ליה כו'.

    הא דאמרינן דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן. קשיא לי והלא אף שני זה על כרחין גדול הוא וטפי מן ליטרא הוא, וניחא לי דלגבי ראשון קטן מיקרי. מכל מקום שמעינן דלשו קטן נטפל בדגה ובהצטרף אצל גדול ממש אחר שאינו גדול כמוהו קטן מיקרי, אף על פי שהוא גדול אצל אחרים, אבל דגה סתם אינה אלא בהצטרף אצל כל המין, וקטן שבמין היינו כל שאין בו ליטרא, וכל שיש בו ליטירא גדול מיקרי, כדברי הירושלמי.

    Rashba on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא בכבוש של ירק פי' משום דאמר הכבוש בה"א הידיעה דמשמע אותו שידוע להיות כבוש על הרוב דהיינו כבוש של ירק:

    כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים ואפילו של דג ובשר דהא לישנא לשון כולל הוא לכל כבוש:

    מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של בשר שהוא ידוע בשליקה:

    שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים ואפילו של ירק דלשון כולל קאמר:

    מן הצלי אינו אסור אלא בצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים. ואפילו דג וביצה וכל דבר:

    מן המליח אינו אסור אלא במליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים:

    ואיבעיא לן בגמ' היכא דאמר קונם כבוש עלי כלישנא דרישא קונם שלוק קונם צלי קונם מלוח דלא קאמר הצלי המליח השלוק בכל אחד מהם בה"א הידיעה ולא קאמר נמי שאני טועם כלישנא דסיפא מה יהא דינו ולא איפשיטא ולחומרא ואסור בכל הצלויין ובכל המלוחין ואית דגרסי במתני' ברישא מן הכבוש ומן השלוק פי' שהוא שם דבר ולא פעול ולהכי משמע מן הדבר המיוחד לאותו דבר ומאי דכתיבנא עיקר:

    ירושלמי הוו בעון מימר מליח לעולם פי' שהעמידו להעמידו במלחו הוא דהוי מליח הא לשעה לא. כלומר לא הוי בכלל מליח א"ר יודן מן הא דתניאהרי עלי כבשר מליח הדא אמרה מליח לשעה מליח הוא. פי' דבשר מליח דתנינן היינו בשר מליח של קרבנות שהוא דבר נדור כדמסיים בסיפא אם בשל שלמים נדר הרי זה אסור וקרבנות לא היו מלוחין אלא לפי שעה כדאיתא במס' תמיד ואפ"ה קרי ליה בשר מליח:

    15 more comments on this page.

    Ritva on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בו בענין החלק השני והוא שאמר דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין תפלין בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס הנודר מן הטרית הטרופה מותר בציר ומורייס אמר הר"ם דע כי בלשוננו כאשר יחובר השם אל הקבוץ יורה הרבוי וההפלגה בגודל כמו אמרו שיר השירים והבל הבלים ולזה אמר דג דגים הכניס כל המין כלו על איזה ענין שיהיה ותפל הוא הבלתי מלוח וטרית טרופה הוא מין ממיני הדג הטרוף מבואר בע"ז וציר הוא המים אשר יצאו ממיץ הדגים המלוחים והמוריס שם משרף הנעשה מן הדגים ומזה המשקה ידבר בזאת ההלכה וצחנה הוא הדג הנושן אשר כבר התעפש וסרח והוא נגזר מן ותעל צחנתו:

    אמר המאירי דג דגים שאני טועם ר"ל אמר דג שאני טועם או דגים שאני טועם וכל שאמר אחד מלשונות אלו אסור בהם ר"ל בכל הדגים בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין תפלים בין חיין בין מבושלין וכן הלכה ואם כן מה שאמרו בגמרא בשם רבי שמעון בן אלעזר שאם אמר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים אין הלכה כן ויש פוסקין כרבי שמעון ומפרשים משנתנו בשאמר שתי הלשונות ביחד כלומר דג דגים או שאמר דגים אבל דג אין משמע אלא גדול וכן פסקוה גדולי הדורות ואין נראה כן אלא משנתנו בין בשאמר דג בין בשאמר דגים אבל אם אמר דגה שאני טועם פרשו בגמרא שאסור בקטנים ומותר בגדולים ואע"פ שהכתוב כולל בלשון דגה אף הגדולים כדכתיב והדגה אשר ביאור מתה שפירושו בגדולים וקטנים לשון בני אדם מיהא אין רגיל לקרות דגה אלא על הקטנים:

    ומכל מקום בין דג בין דגים בין דגה מותר בטרית טרופה וטרית טרופה הוא מן דגים קטנים שטורפין אותן ועושין מהן מאכל ויש מפרשים דג גדול שטורפין אותו ועושים ממנו מאכל ומכל מקום אבד שם דג ממנו ויש לו שם בפני עצמו שאינו בכלל שם דג או דגה או דגים ומתוך שאינו נכלל בשמות אלו מותר בו וכן בציר אע"פ שקרבי דגים מעורבים בו לפי שאין דרך לקרוא שם דג לציר ומכל מקום פירש רבא בגמרא דוקא בציר שכבר יצא מהם בשעת הנדר אבל היוצא מהן לאחר הנדר אסור מספק שמא מאחר שאמר שאני טועם הטעימה מונחת אף על הציר היוצא אחר הנדר וכל שכן בטרית טרופה שענין התירה דוקא בשנטרפה קודם הנדר אבל לאחר הנדר אין ספק שהיא אסורה שהרי נאסרה בעוד שהדג שלם ובמאי פקע ואם כן מה שאמר מותר בטרית טרופה ובציר פירושו בשהיו כן בשעת הנדר וכל שכן מוריס שאין בו אלא שומן דגים וכלל הדברים לפי מה שיתבאר בגמרא שאם אמר בסתם קנם דג עלי או קנם דגים עלי מותר במה שיצא מהן אף לאחר הנדר שאין הכונה אלא על גוף הדבר ואם אמר דג זה או דגים אלו אסור ביוצא מהן ולוקה עליו כגוף האיסור עצמו לא אמר לא זה ולא אלו אלא שהזכיר לשון טעימה כגון קנם דג או דגים שאני טועם הדבר בספק ולפיכך אסור ביוצא מהן לכתחלה אלא שבדיעבד אינו לוקה וכן בכל לשונות שכיוצא באלו כמו שיתבאר:

    הנודר מן הצחנה והוא מין דגים קטנים הרבה עד שכשהן מבושלים דומים לדגים טרופים ומתוך כך אסור בטרית טרופה שמצד הדמיון נכלל הטרית בכלל הצחנה ובתוספות מפרשים בצחנה דגים טרופים וממה שאמרו בתלמוד עבודה זרה מוניני וצחנתא ואם כן הרי הטרית כיוצא בה לגמרי ואסור בה אבל מותר בציר ומוריס שאין שם ממשות של דגים כלל אבל הנודר בטרית טרופה פירשו בתוספות שאסור בציר ומוריס הואיל והם לחלוחית הדג ושמנו ולא יראה כן ויש מפרשים צחנה מלשון ותעל צחנתו והוא דג שנעשה בציר ונשתהא עד שנתעפש ונתפרר ומוריס זה שכתבנו פירושו מוריס הנעשה בשומן של דגים ומכל מקום הרבה מיני מוריס יש שנעשין בדברים אחרים:

    ובתלמוד המערב שאלו דג בדג גדול או דג קטן איזהו גדול ואיזהו קטן ייבא כדאמר רבי זעירא כל נון דלא אכיל פחות מן ליטרא כלבא אנא מטעים ליה אלמא כל שהוא פחות מלטרא קטן הוא ויש לעיין מה שאמרו בגמרא מאי שנא דג דמשמע גדול מדכתיב וימן ה' דג גדול דגה נמי הכתיב ויתפלל יונה ממעי הדגה ותירץ דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן והרי מכל מקום כל שבלע אדם ודאי דג גדול מליטרא הוא אפשר שבזו לגבי גדול דפלטיה קרי ליה קטן ושמע מינה מיהא דשם דגה איתמר נמי בקטן אחר שהוא קטן בהיקש לגדול אבל דגה סתם אינו אמור אלא שיהא קרוי קטן בהיקש אצל כל מין וזהו כל שאין בו ליטרא או שמא יש דג קטן שהוא מתרחב הרבה בשעת בליעה ומחזיק כמות גדול כעין מה שאתה רואה בעלוקה כשמוצצת הדם שמתרחבת בכל רחקיה ובגמרא שאלו הרי עלי צוחין מהו ונראה שהיה לשון מונח אצלם לא על צחנה גמורה אלא על דבר שדומה לה ושאל בה אם דנין אותו כנודר על הצחנה לגמרי ליאסר בטרית טרופה אם לאו ולא הובררה ומתוך כך מחמירין בה:

    משנה הנודר מן החלב מותר בקום ר' יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבנה אסור בה בין מליחה בין תפלה הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה ר' יהודה אוסר אמר ר' יהודה מעשה ואסר עליו ר' טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו אמרו לו וכן הדבר אימתי בזמן שאמר הבשר זה עלי שכל הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור מבוארת לר"ם:

    אמר המאירי הנודר מן החלב מותר בקום והוא המים הנשארים מן החלב אחר שנתחבץ ומפני שהקום אינו בכלל חלב ואין צריך לומר בנודר מן הקום שמותר בחלב ור' יוסי אוסר ר"ל בנודר בחלב שאסור בקום ומפני שהקום בכלל החלב הוא ששם האב על הבן שהרי קורין לו קומא דחלבא ומכל מקום מודה הוא בנודר בקום שמותר בחלב והוא שאמר אחר כן מן הקום מותר בחלב ולא חלק ר' יוסי בה ומכל מקום אף בראשונה הלכה כתנא קמא אלא שאף חכמים מודים שבמקום שקורין חלב אף לקום שהוא אסור:

    אבא שאול אומר הנודר מן הגבנה אסור בה בין מלוחה בין תפלה וכן הלכה ומכל מקום פרשו בגמרא שמותר הוא בחלב וכן נודר בחלב מותר בגבנה שאין זו בכלל זו כלל:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י אוסר דקא סבר כצ"ל:

    בד"ה מן כו' בכלל קום כצ"ל:

    הרא"ש בד"ה דג כו' בגמרא דדג דוקא גדול כצ"ל שלמים הס"ד:

    ר"ן בד"ה כבוש כו' דמפרשי דלא הוי כצ"ל:

    בד"ה הנודר כו' מותר ובמקצתן אסור כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתניתין מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק מדקאמר הכבוש בה"א הדעת דסתם כבוש לא משמע לכאורה אלא ירק ואם אמר שאני טועם ריבה כל כבוש ואפילו אמר הכבוש בה"א הדעת הואיל ואמר שאני טועם הוציאו מסתמו וכלל כל טעם כבוש וכן יש לפרש בשלוק וצלי ומליח. הרי"ץ ז"ל.

    מן הכבש אינו אסור אלא מן הכבש של ירק פירוש דסתם כבשין של ירק הם. כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושין פירוש אפילו בכבשין של דג ובשר משום דכבוש שהוא פעול משמע כל דבר שהוא כבוש אבל כבש שהוא שם דבר לא משמע אלא על סתם כבשין. מן השלק אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי רבי יהודה דקסבר דבשר הוא דשלקי אינשי אבל ירק ודגים לא שלקינהו אלא גומרין בישולן. שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים פירוש כרפרישנא לעיל דמשמע כל דבר שלוק מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי רבי יהודה. צלוי שאני טועם אסור בכל הצלויין פירוש כגון דג צלוי וביצה צלויה וכן כל כיוצא בהם. מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג פירוש דאורחייהו דאינשי במליחת דגים טפי ממליחת בשר. מליח שאני טועם אסור בכל המלוחין פירוש דמשמע כל בשר מלוח. והאי שאני טועם דקא נקיט בכולהו הני לאו דוקא דקאמר הכי דהוא הדין בדלא קאמר אלא קונם כבוש עלי או צלי או שלוק או מלוח שאסור בכולן כדפרישית. ירושלמי הוון בעון מימר מלוח לעולם כלומר שמלחו להעמידו במלחו לעולם הוא דאסור הא לשעה לא פירוש כגון מליח דקא בעי ליה לקדרה אינו בכלל מליח. א"ר יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך הדה אמרה מליח לשעה מליח הוא פירוש מדמסיימי' בההיא מתני' אם בשל שלמים נדר אסור ודאי מליח דקרבן מליח לשעה הוא. הרנב"י ז"ל. מן השלק אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי רבי יהורה גירסא אחרת מן השלק של ירק דסתם שלוק הוא של ירק או של בשר. הריטב"א ז"ל.

    מתניתין דג דגים שאני טועם וכו' מותר בטרית טרופה ובציר. פירוש מותר בציר לפי שאין קורין לציר דג ומיהו מדקאמר שאני טועם אוקי רבא בגמרא דדוקא בציר שכבר יצא מהם אבל היוצא מהם לאחר נדרו הרי זה אסור דשאני טועם אסור אפילו ביוצא מהם. וטרית טרופה נמי נראה לי כשנטרפה קודם לכן אבל נטרפה לאחר מכן אסור שכבר נאסר בעודו שלם ולא גרע טרופה מציר. הנודר מן הצחונה אסור בטרית טרופה. ירושלמי רבי זעירא אמר רבי ירמיה לית הדה פליגא על רבי יוחנן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה זבון לי טרית והוא זבין ליה צחנא תמן קרייא לטריתא צחותא. הרשב"א ז"ל.

    דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים פירוש דאמר תרויהו לישני ולפיכך אסור בכולן משום דדג משמע גדול ודגים משמע קטנים וכדמפרש רבי שמעון בן אלעזר בגמרא. והוא הדין אי אמר דג דגה דדגה נמי משמע דגים קטנים וממילא (לא) שמעת מינה דאי אמר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים ואי אמר דגים שאני טועם או דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים. ורבי שמעון בן אלעזר הוא דאיירי בגמרא בנודר מחד מיניהו לחודיה ומאי דלא פירשו במתניתין פירש רבי שמעון בן אלעזר בברייתא ושניהם אמרו דבר אחד. הכין הוא עיקר פירושא דמתניתין. אף על גב דאיכא דמפרש דרבי שמעון בן אלעזר פליג אמתניתין וקא פירשו לה למתניתין דאו או קתני. דג או דגים שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים דדג משמע גדול ומשמע קטן וכן דגים. ורבי שמעון בן אלעזר פליג ואמר דדג לא משמע אלא גדול ודגים לא משמע אלא קטנים. ולא נהיר דאם כן הוו להו למימר בגמרא מתניתין דלא כרבי שמעון בן אלעזר ותו דבגמרא משמע כרבי שמעון בן אלעזר דרב פפא ואביי שקלו וטרו אליביה ואם איתא דפליג אמתניתין לא מסתבר לדחוייה למתניתין אלא מחוורתא כדפרישית. בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה. פירוש טרית מין דג קטן. טרופה שבורה טרף בפיה מתרגמינן תביר מחית בפומה. וקא משמע לן שהנודר מן הדג או דגים סתם שלמין משמע שבורין לשברי שברים לא משמע. ובציר ומוריס שנעשו מן הדגים אחר הנדר כיון דאמר שאני טועם דהוא לישנא יתירא אתא לרבויי דאפילו ביוצא מהם אסור כדאיתא בגמרא. הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה. פירוש צחנה דגים קטנים ודקים. ואף על גב דצחנה דגים שלמים הם מיהו מדקא נחית להזכירן בפרט ולא קאמר דגים לא נתכוון לשלמים דוקא אלא אפילו לטרית טרופה נתכוון דצחנה וטרית תרויהו מיני דגים קטנים דמתרויהו עבדי מאכל שמכתתין אותן דק דק ונותנין אותן בחבית יין ומלח. ומותר בציר ומוריס פירוש דמכל מקום לגופן של דגים נתכוון. מיהו אי אמר שאני טועם אסור אפילו ביוצא מהם מלישנא יתירא כדאמרן. הנודר מטרית טרופה מותר בציר ומוריס. פירוש אפילו בציר ומוריס שנעשה מהן דהא לא נדר אלא מגופן של דגים והני רוטבן של דגים הוא. וכל שכן שהוא מותר בצחנה דמדקאמר טרופה מכלל דבשלימה מותר. הרנב"י ז"ל.

    והנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמוריס פירוש משום דהאי אין בהם כלום מגופו של דג. ובתוספות גורסים: והנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמוריס שהזכיר בפירוש טרופה אין לך טרופה גדולה מזו שאין בהן רק לחלוחית הדג ושומנו. הריטב"א ז"ל.

    גמרא תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים. פירוש והוא הדין אי אמר דג דגים ובדקאמר תרויהו לישני עסקינן וכדפרישית במתניתין. וכתב רבינו ז"ל ומסתברא לן שהכל לפי מקום נדרו את שדרכה לקרות דק קטן הוא דגן ושהוא גדול להם נקרא דג אף על פי שהוא פחות מן ליטרא. הרנב"י ז"ל. הא דאמרינן דילמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן קשיא לי והלא אף שני זה על כרחין גדול הוא וטפי מן ליטרא הוא וניחא דלגבי ראשון קטן מיקרי מכל מקום שמעינן דלשון קטן נופל בדגה ובהצטרף אצל גדול ממש אחר שאינו גדול כמוהו קטן מיקרי אף על פי שהוא גדול אצל אחרים אבל דגה סתם אינו אלא בהצטרף אצל כל המין וקטן שבמין היינו כל שאין לו בו ליטרא וכל שיש בו ליטרא גדול מיקרי כדברי הירושלמי. הרשב"א ז"ל.

    אמר הרי עלי ציחין מאי (הרי עלי) דכל הרי עלי הוא קונם. פירוש ציחין לצחנתא קורא ציחין ללשון המצוי ביניהם ומיבעיא ליה אי ציחין משמע טרית טרופה או דילמא ציחין משמע שלמין ולא טרופין. מצאתי. הרא"ם ז"ל.

    מתניתין ומותר בחלב הנקפא בקבה שקם ועמד ביחד כמו קמו נד אחד ולולי מצאתי כן הייתי אומר חלב המעומד בקבה לעשות ממנו גבינה. רבי יוסי אוסר משום דפסולת חלב הוא וכל פסולת הדבר כדבר הוא ובכלל שמו הראשון הוא. ובערוך מפרש נסיובי דחלבא והוא אותו שקורין מישג"א בלע"ז. רבי יוסי אוסר דלא איפשר דלא צחצוחי חלב. הרא"ם ז"ל. הנודר מן החלב מותר בקום פירוש בסדר המשנה לא כתיב ואו אלא בקם והוא מן החלב הקורין שי"ר בלע"ז ומיא בעלמא הוא. ורבי יוסי אוסר פירוש דבכלל חלב הוא. מן הקם מותר בחלב פירוש וחלוק רבי יוסי אף בשנייה ובברייתא דגמרא מחלוקת היו בשניהם. אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה פירוש והא דאבא שאול דברי הכל היא ולאו פלוגתא אף על גב דקתני לה כיחידאה.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 51b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 51, Amud Bet, about 263 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “מתני׳ ״מן הכבוש״ אין אסור אלא מן…”

    2. Segment 221 words

      Opens “גמ׳ א"ל רב אחא בריה דרב אויא…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    3. Segment 334 words

      Opens “מתני׳ מן הצלי אין אסור אלא מן…”

    4. Segment 437 words

      Opens “דג דגים שאני טועם אסור בהן בין…”

    5. Segment 530 words

      Opens “גמ׳ תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר…”

      Named: רבי שמעון.

    6. Segment 633 words

      Opens “אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דדג…”

      Named: רב פפא, אביי.

    7. Segment 735 words

      Opens “הא לא קשיא דלמא פלטיה דג גדול…”

    8. Segment 815 words

      Opens “הנודר מן הצחנה כו': אמר ליה רבינא…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 927 words

      Opens “מתני׳ הנודר מן החלב מותר בקום ור'…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Nedarim 51b · Segment 2 — “גמ׳ א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Nedarim 51b · Segment 8 — “…כו': אמר ליה רבינא לרב אשי אמר הרי עלי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 51b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026