Nedarim 69a

שמע אביה והפר לה בו ביום ולא הספיק הבעל לשמוע שיפר לה עד שמת חוזר ומיפר חלקו של בעל ואין צריך להפר חלקו הואיל וכבר הפר:

ב"ה אומרים אין יכול להפר חלקו של בעל בלבד אא"כ חוזר ומיפר חלקו עמו משום דסבירא להו מקליש היכא דהפר חר בלא חבריה ואכתי הוי הנדר שלם אלא שאין איסורא חמור כבתחלה וכיון דאכתי הנדר שלם הוא מיבעי ליה לבטל חלקו וחלק הבעל דנתרוקנה רשותו לו:

ובית שמאי סברי מיגז קא גייז כי קדם האב והפר חלקו חתכו לשנים ונתבטל חציו ועדיין חציו קיים וכשמיפר עכשיו חלקו של בעל הוי שלו מופר:

ש"מ דתנאי היא ומקלש קליש כבית הלל:

יש שאלה בהקם שאם קיימו לה נדרה האב והארוס ונשאלו על הקמתן מהו מי יש שאלה ויכולין להפר לה או לא:

יש שאלה בהפר היכא דקיים האחד והיפר האחד יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר כבר השני והוי מופר:

ענין אחר יש שאלה בהפר כלו' את"ל יש שאלה בהקם מי הוי מופר הנדר באותה שאלה דהקמה דאין צריך לומר לה בהפרתו או אין שאלה בהפר דלא הוי מופר אא"כ מפר לה בעל או האב לאחר שנשאל דבאותה שאלה דהקמה לא הוי מופר לה:

ע"א יש שאלה בהקם שקיים לה הבעל או האב הנדר ואח"כ הלך ונשאל עליו לחכם והתירו החכם מי אמרינן דכיון שקיים את הנדר שוב אין נשאלין עליו ולא הוי שאלה מעליא או דלמא כיון שהתירו חכם בטלה הקמתו וביטל הנדר:

אמר רבי נתן הן דברי ב"ש אהך סיפא קאי ובה"א אינו יכול להפר האב ש"מ - לב"ש מיגז גייז אב שמיפר חלקו וחלק הבעל כדקאי הלכך הוריש לאב וב"ה סברי מיקלש קליש בהפרה דאב ונדר גרוע הוא הלכך אין יכול הבעל להורישו לאב דהכי נמי מיגז גייז לא יצאו לבעל וי"מ דב"ה פליגי נמי ארישא דהפר הבעל ומת דאמר דמפר וב"ה אומרים אינו יכול להפר כיון דהפר בעל מיקלש קליש [ונתגרע] הנדר ולא יועיל להתבטל ע"י הפרה דאב גרידא ולב"ש מיגז גייז ונשאר נדר חשוב ומועיל לבטלו הפרה דאב ויכול להיות דלא פליגי ברישא משום דהפרת הבעל נתבטל לפי שאינו קיים בשעת הפרת האב אי נמי שבתחלה לא הפר האב מתוך שחלקו קיים יפר לו חלק הבעל:

יש שאלה בהקם אם הקים הבעל ושאל לחכם מהו שיוכל הבעל להפר ובו ביום מיירי דאי ביום של אחריו לא מועיל השאלה דמוקם [הנדר] לעולם [וכ"ש] כיון דקיים:

יש שאלה בהפר אם נשאל על הפרתו מי אמרינן שהנדר חזר לאיתנו או לא:

ת"ש [דאמר ר"י] נשאלים על ההקם ואין נשאלין על ההפר:

בעי רבה קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמה ראשונה מהו מי אמר דיכול להפר לפי דהקמה שניה אינה כלום שהרי לא חלתה על הראשון או דלמא כי משכחת רווחא חיילא:

ת"ש [דאמר רבא אם] נשאל על הראשונה כשנשבע ב' שבועות שלא יאכל ככר זה דשבועה שניה לא חלתה מיד ומושבע ועומד מהראשונה שניה חלה עליו דכי משכח רווחא חיילא וה"נ כי משכח רווחא חיילא:

קיים ליכי מופר ליכי ולא תיחול הקמה עד דחיילא הפרה מהו מי חיילא בתרא או קמא אבל לא מבעיא ליה [אם אמר] קיים ליכי ומופר ליכי ולא אמר לא תיחול הקמה עד למחר וכו' דהא ודאי הקמה שאמר תחלה חלה ולא הפרה ולא מיבעי למ"ד תפוס לשון ראשון אלא אפילו לרבי יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס וחיילי תרוייהו גבי תמורת עולה ותמורת שלמים (תמורה דף כה:) היינו דוקא התם דיכולין לקיים שניהם אף זה אחר זה להביא בדמי חציה עולה וחציה שלמים אבל הכא דאי אפשר לחול זה אחר זה כיון דחל הראשון לא תחול אחריו שני:

שמע אביה והפר, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, חוזר האב ומפר חלקו של בעל. ויש מי שפירש שאינו צריך לחזור להפר אלא חלקו של בעל, וכדקתני בהדיא חוזר ומפר חלקו של בעל, ואף על גב דקתני חוזר לא משום חזרת הפרתו קתני הכא, אלא מפני שכבר הפר הוא תחלה תנא חוזר, ויש מי שפירש דבהא תליא פלוגתייהו דבית שמאי וביתהלל, דבית שמאי סברי מפר חלקו של הבעל לבדו, ובית הלל סברי אינו יכול להפר חלק הבעל לבדו, אלא חלקו וחלק הבעל.

הא דקתני חוזר האב ומפר חלקו של בעל דאלמא הוא לבדו מפר, מסתברא דדוקא בשלא נתארסה לאחר מיתת ארוס ראשון, הא נתארסה אפילו בית שמאי מודו דאין האב לבדו מפר, הואיל וכבר הורע כחו שכבר הפר הוא חלקו, אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה וכדקתני בהדיא באידך ברייתא דלקמן, נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה – לפי השי"מ], כיצד שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום ואפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, וההיא ככולי עלמא אתיא, אלא הכא היינו טעמא דבית שמאי, לפי שלא נתארסה לשני.

והא דקתני ולא הספיק הבעל לשמוע איכא למימר דלאו דוקא, אין בין שמע בין לא שמע, דהא אב מפר הוא אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון, וכדקתני נמי רישא דהא ברייתא בהדיא, שמע בעלה ושתק, אי נמי שמע והפר זו היא ששנינו נתרוקן הרשות לאב. ועוד יש לומר דמשום פלוגתייהו דבית הלל נקט הכי, דאף על גב דלא נראו לארוס ראשון, אפילו הכי כיון שהפר האב תחלה מקלש קליש ליה ואינו מפר. ועוד יש לומר דדוקא בשלא הספיק הבעל לשמוע, הא שמע ונראו לארוס ראשון, אפילו בית שמאי מודו דאינו מפר לחודיה, כיון איכא תרתי לריעותא, חדא דכבר הפר האב ועוד דנראו לארוס ראשון, ולא עוד אלא אפילו אביה ובעלה אין יכולין להפר נדר כזה, כיון דאיכא תרתי לריעותא, דהא ארוס שני אינו מפר בקודמין אלא משום שותפותיה דאביה וכחו דאב מיגרע גרע, הלכך אפילו שניהם אינם יכולין להפר, והיינו דקתני בברייתא דלקמן נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין לה נדריה, כיצד שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת כו', אלמא דוקא לא הספיק, הא הספיק לשמוע אפילו אביה ובעלה אינן מפירין לה נדריה. כן נראה לי.

אמר ר' נתן הן הן דברי בית שמאי, אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר. יש מי שפירש דבית הלל אסיפא בלחוד פליגי ומשום דמיקלש קליש, ומפרשי דבית שמאי סברי דכיון דהפר האב מיגז גייז חלקו לגמרי, והלכך עכשיו אינו צריך להפר אלא חלקו של בעל לבד, ובית הלל סברי מיקלש קליש וכשהפר חלקו לא נסתלק חלקו לגמרי, והלכך גם עכשיו הוא צריך לחזור ולהפר חלקו עם חלק הארוס. ואינו מחוור בעיני, שהרי לכולי עלמא כששניהם מפירין אינן צריכין להפר אלא שצריך להפר אפילו חלק עצמו, ועוד דבאידך ברייתא דאייתי לקמן לא משמחע הכי. ויש מפרשים בית שמאי סברי מיגז גזייז, וכשהפר האב תחלה לא הפר אלא חלקו אבל חלק הבעל כדקאי קאי, והלכך חשוב הוא להורישו לאב, ולעולם לא פליגי בית הלל אלא אסיפא, אבל ארישא דקתני הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע נתרוקנה רשות לאב ולא פליגי בית הלל, ואף על פי דהפר הבעל בכי הא לא מיקלש קליש כל כך, דכיון דהפרת הבעל נתבטלה לגמרי, כיון שאינו נגמר ההפרה אכתי לא קליש הנדר כולי האי שלא יתבטל על ידי האב ואף על פי שנקלש קצת. ועוד שחלק האב עדיין קיים שלא הפר הוא תחלה הלכך יפר גם חלק הבעל, אבל כאן שהורע כחו של אב על ידי הפרת חלקו של בעל בכי הא לא מצי אב לחודיה להפר, אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה אם נתארסה בו ביום, כדקתני בברייתא לקמן. ויש מי שפירש דבית הלל אפילו ארישא, דהפר הבעל ולא והספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פליגי משום דמיקלש קליש נמי, כלומר כשהפר הבעל מיקלש קליש ונגרע הנדר, ולא יוכל להתבטל על ידי הפרת האב לבד אלא אביה ובעלה מפירין נדריה, ובית שמאי סברי מיגז גייז וכשאר נדר חשוב, וראוי להתבטיל על ידי הפרת האב, וכבר כתבנו למעלה דלדעת הרמב"ם בית הלל אפילו ארישא פליגי, ומשום דלא הספיק לשמוע, וכבר כתבתי למעלה שאין ירושו מחוור בעיני בזה, והראשון משני אלו נראה לי עיקר. ומיהו כשהפר הבעל ולא נתארסה שיכול האב לבדו להפר חלקו של בעל, אבל היכא דלא הספיק האב להפר לאחר מיתת הבעל עד שנתארסה אין האב יכול להפר לבדו, כדברי בית הלל כיון דמיקלש קליש קצת על ידי בעל, והיינו דקתני בברייתא דלקמן, שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואמרינן עלה אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי, אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר, אלא אביה ובעלה מפירין נדריה. הא דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם, דוקא ביום הקמתו והפר בו ביום, אבל למחר לא דלא גרע ההקמה משתיקה.

בעי רבא קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא אם כן תחול הפרה מהו. [ודוקא בדאמר לא תחול הקמה קא מיבעיא ליה, ובדידה הוא דאסיקנא דחלה הפרה, אבל אמר קיים ליכי, ומופר ליכי, פשיטא ליה דלא חלה הפרה דהא קיימו, וכדאמרינן נמי בסמוך דהקמה והפרה בזה אחר זה אינן, ואף על גב דאיבעיא לן בדאמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר, אי נמי קיים ליכי פשיטא ליה דלא חלה הפרה דהא קיימו, וכדאמרינן נמי בסמוך דהקמה והפרה בזה אחר זה אינן, ואף על גב דאיבעיא לן בדאמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר, אי נמי קיים ליכי ומופר ליכי לאחר שעה שהן כשנתן קצת להקמתו, אבל במקיים סתם לעולם משמע, וכיון שקיימו לעולם אינו יכול להפר, ודוקא בדאמר קיים ליכי ומופר ליכי, ואי נמי דאמר בבת אחת קיים ומופר ליכי, שהוא רוצה בהקמה ובמפר, ואי אפשר לומר לשניהם שיחולו בזה אחר זה ולא בבת אחת, אבל קיים ליכי מותר ליכי, דלא אמרו ומופר, בוא"ו הרי זה מופר, שזו חזרה הוא, ויכול הוא לחזור תוך כדי דבור דכדבור דמי.

שמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ר"ל הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ר"ל דוקא חלקו של בעל אבל חלקו אין צריך לחזור ולהפר ומכל מקום צריך שתדע שכל שאמרו חוזר האב ומפר חלקו של בעל דוקא שלא נתארסה לאחר מיתת הארוס הא שנתארסה אפילו לבית שמאי אין האב מפר לבדו אלא עם הארוס האחרון כמו שיתבאר וכן זו שאמרו בזו ולא הספיק הבעל לשמוע לאו דוקא שהרי אב מיפר אחר מיתת ארוס לבדו אף בנדרים שנראו לארוס וכדאמרינן לקמן ואימא הני מילי בנדרים שלא נראו לארוס אבל נראו לא מצי מיפר ותירץ אי בנדרים שלא נראו לארוס מבנעוריה בית אביה נפקא אלא שמיפר אף בשנראו לארוס:

ומכל מקום יש שאין גורסין עם תשובה זו ר"ל או בנדרים שלא נראו וכו' וכן אין גורסין אימא וכו' אלא שהם גורסין אמר רבא הני מילי בנדרים שלא נראו לארוס אבל נראו לארוס לא מצי אב מיפר ר"ל אפילו לא נתארסה עד שתתארס ויפר עם ארוס אחרון ולדעת זה יש בענין שתים לחומרא אחת שאם נתארסה אפילו לא נראו לארוס ראשון אינו מיפר לבדו אלא עם ארוס אחרון והשניה שאם נראו לארוס אפילו לא נתארסה אינו מפר עד שתתארס ויפר עם ארוס אחרון הא אינו מיפר לבדו אלא נדרים שלא נראו לארוס ושלא נתארסה וכן נראה דעת גדולי הרבנים אבל לגירסתנו ולשיטתנו אין הכל תלוי אלא בנתארסה שאם נתארסה אפילו לא נראו לראשון אינו מפר אלא עם אחרון ואם לא נתארסה אף בשנראו לראשון מפר וכן עיקר:

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמרו אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרין אינו יכול להפר ופירוש הדברים אין הפרת חלק הבעל כלום אלא אם כן חוזר ומפר חלקו וכן פרשוה גדולי הרבנים ומחלקתן של בית הלל יש מפרשים דבית הלל אסיפא הוא דפליגי ובששמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת סברי בית שמאי האב שהפר מיגז גייז וחלק הבעל כדקיימא קיימא ויכול להורישו לאב ואינו צריך להפר אלא חלקו של בעל ובית הלל סברי מקלש קליש ואף חלקו לא נסתלק לגמרי וצריך לחזור ולהפר את הכל ומכל מקום יש מפרשים חוזר ומפר חלקו של בעל עם חלקו ולבית הלל לא יפר אפילו עם חלקו ומפרשין אותה כשנתארסה ועיקר הדברים כדעת ראשון אלא שאנו חוזרין למה שאמרנו דבית הלל אסיפא הוא דפליגי כלומר אבל ארישא ר"ל שמת הבעל והפר ולא הספיק לשמוע עד שמת הבעל נתרוקנה רשות לאב לא פליגי בית הלל דאע"ג דמקלש קליש מכל מקום הואיל והפרת הבעל נתבטלה לגמרי אחר שאינו בגמר הפרה לא נקלש כל כך שלא יתבטל על ידי האב ויש חולקין לומר דארישא נמי פליגי כמו שכתבנו והלכה כבית הלל:

ממה שכתבנו למדת שיש שאלה בהקם ר"ל שאם שמע האב או הבעל וקיים יכול לישאל ביום הקמתו על מה שקיים ויחזור ויפר ואם הפר אחר הקמתו ונשאל על הקמתו אף ההפרה שהפר מועלת ואין צריך לחזור ולהפר וכן כתבוה גדולי הדור בתשובת שאלה ואין חלוק בזו בנערה המאורסה בין קיים אחד מהם לקיימו שניהם וכן בעל באשתו ואב לבתו ומכל מקום דוקא ביום הקמתו הא למחר לא דלא גרע משתיקה ומכל מקום אם הפר אין יכול לישאל על הפרתו אפילו בו ביום כדי שיחזור הנדר לקדמותו:

וגדולי הרבנים פרשו ענין שאלה בהקם בנערה המאורסה ששתי רשויות עליה וקיים האחד את נדרה והשני נשאל על נדרה שנעשה שליח לחרטתה שבטל הנדר ואין הקמת חבירו כלום אבל אם הפר האחד והשני נשאל על נדרה אין זה כלום שאין הנדר ניתר חציו בהפרה וחציו בשאלה ודברים רחוקים הם מכמה צדדים חדא דכל דכן הוא ואם שאלה מועלת בנדר שנתקיים כל שכן בנדר שהופר ועוד שאין לך אחר היתר חכם כלום ואף בשקיימו שניהם חכם יכול להתיר וכן בהקמת אב לבתו ובעל לאשתו:

זה שכתבנו שהבעל מקלש קליש ולא מיגז גייז פירושו בארוס על הדרך שכתבנו שאין יכול להפר אלא בשתוף אבל בעל גמור ר"ל שכבר נשאת לו והבעל מיפר נדריה לבדו שאלו במסכת נזיר פרק רביעי בעל אי מיגז גייז או מעקר עקר ונפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה אי מעקר עקר הא נמי משתריא שאלו ההתפשה כלום הואיל ועקר מעיקרו ואי אמרת מיגז גייז היא משתריא וחברתה אסירה ומכל מקום מיגז גייז האמור כאן אינו כאותו האמור שם והוא שזה האמור כאן פירושו שהוא גוזז חלקו ונשאר חלקו האחר בקיומו ואותו האמור שם הוא שהוא גוזז הנדר ליבטל מכאן ולהבא ולא שיהא מבטלו למפרע מעיקרו וכן נאמר בעל מיגז גייז לענין הפרת מקצת שהבעל שהפר מקצת מה שהפר הפר והשאר קיים כמו שאמרו יפר חלקו וכן באב שלא הופקע הכל בהפקעת מקצת בהפרה אלא בהתרה ומתוך כך פסקנו בה דמיגז גייז ומתוך כך אם שתה יין קודם הפרה לוקה אף לאחר הפרה:

בעל שקיים את הנדר לאשתו שתי פעמים והוא שאמר קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על ההקמה הראשונה וחזר והפר אין הפרתו כלום והנדר נשאר קיים מפני שמיד שנשאל על ההקמה הראשונה חלה השניה וכמו שאמרו במי שנשבע שתי שבועות שלא יאכל ככר אחד שאין השניה חלה על הראשונה אם נשאל על הראשונה השניה חלה עליו דלכי משכחא רווחא חיילא ואף זו כן ואי אפשר לו לישאל על שתיהן כאחד שהרי בשעת הפרת הראשונה לא חלה השניה עדיין:

ברש"י בד"ה וב"ה חלקו וחלק כצ"ל בד"ה יש כו' האב והארוס לה או לא הד"א לא הס"ד:

בד"ה ת"ש כו' ומותרין להפר לה כצ"ל:

בד"ה ואין כו' כולו בשאלה כצ"ל:

בד"ה ע"א ביום על כצ"ל דבור ובלשון כצ"ל:

ברא"ש לן הס"ד:

בד"ה אבל איפשר דנשאר כצ"ל:

בד"ה קיים כו' נתפס וחלו כצ"ל:

בא"ד להביא בדמיו כצ"ל:

הא דקתני חוזר האב ומפר חלקו של בעל דאלמא הוא לבדו מפר מסתברא דדוקא בשלא נתארסה לאחר מיתת ארוס ראשון הא נתארסה אפילו בית שמאי מודו דאין האב לבדו מפר הואיל וכבר הורע כחו שכבר הפר הוא חלקו אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה וכדקתני בהדיא באידך ברייתא דלקמן נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כיצד שמע והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה וההיא ככולי עלמא אתיא אלא הכא היינו טעמא דבית שמאי לפי שלא נתארסה לשני. והא דקתני הכא ולא הספיק הבעל לשמוע איכא למימר דלאו דוקא אלא בין שמע בין לא שמע דהא אב מפר הוא אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון וכדקתני נמי רישא דהא ברייתא בהדיא שמע בעלה ושתק אי נמי שמע והפר זו היא ששנינו נתרוקנה מרשות לאב. ועוד יש לומר דמשום פלוגתיהו דבית הלל נקט הכי דאף על גב דלא נראו לארוס ראשון אפילו הכי כיון שהפר האב תחלה מיקלש קליש ליה ואינו מפר. ועוד יש לומר דדוקא בשלא הספיק הבעל לשמוע הא שמע ונראו לארוס ראשון אפילו בית שמאי מודו דאינו מפר לחודיה כיון דאיכא תרתי לריעותא חדא דכבר הפר האב ועוד דנראו לארוס ראשון. ולא עוד אלא אפילו אביה ובעלה אין יכולין להפר נדר כזה כיון דאיכא תרתי לריעותא דהא ארוס שני אינו מפר בקודמין אלא משום שותפותיה דאב וכחו דאב מגרע גרע הלכך אפילו שניהם אינן יכולין להפר. והיינו דקתני בבריתא דלקמן נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין לה נדריה כיצד שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת וכו' אלמא דוקא לא הספיק הא הספיק לשמוע אפילו אביה ובעלה אינן מפירין לה נדריה. כן נראה לי.

אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר. יש מי שפירש דבית הלל אסיפא בלחוד פליגי ומשום דמיקלש קליש ומפרשי דבית שמאי סברי דכיון דהפר האב מיגז גייז חלקו לגמרי והילכך עכשו אינו צריך להפר אלא חלקו של בעל לבד. ובית הלל סברי מיקלש קליש וכשהפר חלקו לא נסתלק חלקו לגמרי והילכך עכשו אינו צריך להפר אלא חלקו של בעל לבד. ובית הלל סברי מיקלש קליש וכשהפר חלקו לא נסתלק חלקו לגמרי והילכך גם עכשו הוא צריך לחזור ולהפר חלקו עם חלק הארוס. ואינו מחוור בעיני שהרי לכולי עלמא כששניהן מפירין אינן צריכין להפר אלא כל אחד חלקו ולא חלקו וחלק חברו הילכך כשקדם האב והפר חלקו וחזר והפר עכשו חלק הארוס הרי זה כאלו שניהם הפרו כל אחד חלקו. ועוד דלא הוה ליה למיתני בית הלל אומרים אינו יכול להפר דהא יכול הוא ודאי אלא שצריך להפר אפילו חלק עצמו. ועוד דבאידך ברייתא דמייתי לקמן לא משמע הכין. ויש מפרשים בית שמאי סברי מיגז גייז וכשהפר האב תחלה לא הפר אלא חלקו אבל חלק הבעל כדקאי קאי והילכך חשוב (מוא) הוא להורישו לאב ולעולם לא פליגי בית הלל אלא אסיפא אבל ארישא דקתני הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע נתרוקנה רשות לאב לא פליגי בית הלל ואף על פי דהפר הבעל בכי הא לא מיקלש קליש כל כך דכיון דהפרת הבעל נתבטלה לגמרי כיון שאינו כגמר ההפרה אכתי לא קליש הנדר כולי האי שלא יתבטל על ידי האב ואף על פי שנקלש קצת. ועוד שחלק האב עדיין קיים שלא הפר הוא תחלה הילכך יפר גם חלק הבעל אבל כאן שהורע כחו של אב שהורע ונקלש על ידי הפרת חלקו של בעל בכי הא לא מצי אב לחודיה להפר אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה אם נתארסה בו ביום כדקתני בברייתא לקמן. ויש מי שפירש דבית הלל אפילו ארישא דהפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פליגי משום דמיקלש קליש נמי כלומר כשהפר הבעל מיקלש קליש ונגרע הנדר ולא יוכל להתבטל על ידי הפרת האב לבד אלא אביה ובעלה מפירין נדריה. ובית שמאי סברי מיגז גייז וכשאר נדר חשוב וראוי להתבטל על ידי הפרת האב. וכבר כתבנו למעלה דלדעת הרמב"ם בית הלל אפילו ארישא פליגי ומשום דלא הספיק לשמוע. וכבר כתבתי למעלה שאין פירושו מחוור בעיני בזה. והראשון משני אלו נראה לי עיקר. ומיהו בשהפר הבעל ולא נתארסה לאחר שיכול האב לבדו להפר חלקו של בעל אבל היכא שלא הספיק האב להפר אחר מיתת הבעל עד שנתארסה אין האב יכול להפר לבדו כדברי בית הלל כיון שמיקלש קליש קצת על ידי בעל והיינו דקתני בבריתא דלקמן שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואמרינן עלה אמר רבי נתן הן הן דברי בית הלל אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר אלא אביה ובעלה מפירין נדריה. הרשב"א ז"ל.

חוזר האב ומפר חלקו של בעל דקסבר בעל מיגז גייז חצי הנדר מפר. ואם כן (כשנשאה) כשנשארה הפרת הבעל נשאר מן הנדר ראוי להפרה דכי אמרינן מיגז גייז חזינן לנדר כאלו הוא שני נדרים האחד מפר האב והאחד מפר הבעל הילכך חוזר האב ומפר חלקו של בעל. הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אינו יכול להפר כלל אפילו יחזור ויפר חלק עצמו דכיון שהפר האב איסתלק ליה וכי נשארה הפרת הבעל לא נשאר כי אם קלישות וקלישות נדר אין ראוי להפרה וקסברי בית הלל דמיקלש קליש שמע מינה דתנאי נינהו. אומר רבי מדקא מיבעיא ליה בעל מיגז גייז שמעינן דבאב פשיטא ליה דמיגז גייז דלא גרע מעיקרא כי מפר שלא בשותפות. והא דאמר לבית הלל מיקלש קליש פירוש דלא מצינו הפרת האב לקלישות ולא קאי במקום בעל דקליש היכא דהפרה אחרינא מכח הבעל קא אתיא. הרא"ם ז"ל. שמע אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל דהיינו נמי נתרוקנה רשות לאב ואין צריך האב לחזור ולהפר חלקו של עצמו שכבר הפר בחיי הבעל ואותה הפרה שהפר בחיי הבעל הויא הפרה גמורה משום דמיגז גייז חלקו דאב דהפר חלקו לגמרי ולא הוה ליה רשות לבעל באותו חלק שהפר בחיי הבעל כלל. ואמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי דאמרי מיגז גייז שעוקר כל אחד חלקו לגמרי וכיון דמיגז גייז אמרינן דההוא חלק חברו הוא וצריך להפר אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר חלקו של בעל לבד אלא חוזר ומפר חלקו של עצמו וחלקו של בעל משום דאותה הפרה שהפר האב בחלקו בחיי הבעל לא הויא הפרה גמורה משום דמיקלש קליש ולא היפר חלקו לגמרי דהוה ליה לבעל רשות באותו חלק שהיפר האב בחיי הבעל (הי"ל) ומשום הכי קאמרי בית הלל דצריך לחזור ולהפר חלקו וחלק הבעל שמע מינה. ובית הלל לא קאמרי דנתרוקנה רשות לאב אלא בנדרים שנראו לאחר דשמע הבעל בין שהפר הבעל בין שלא הפר הבעל ומת הבעל שוב אין האב בלבד יכול להפר אלא אם כן נתארסה לאחר דאביה ובעלה אחרון מפירין נדריה דהכי מפרש לקמן. ואיתא לפירוש בענין אחר. בית הלל סברי אין יכול להפר לגמרי דכיון דמיקלש קליש הנדר מאיסורא אכתי קאי ליה כוליה נדר ואין לו לאב כח להפר לבדו ולעקור חלקו של ארוס. לבית שמאי מיגז גייז ויכול לעקור אפילו חלקו של ארוס. ולשון שבפנים עיקר. מצאתי. לבית שמאי מיגז גייז דבית שמאי סברי כשאביה ובעלה מפירין נדריה כל אחד ואחד גייז חלקו שעוקר חצי הנדר לגמרי ולהכי כיון דמיגז גייז אמרינן דההוא דנתרוקנה לו הרשות יש לו כח נמי לגוז ולעקור את כל הנדר ויכול להפר אפילו חלקו של חבירו. ואיזה זה שנתרוקנה לו הרשות לאחר מיתת חברו זה האב כדלקמן מקיש הויה ראשונה וכו'. ובית הלל סברי דכל חד וחד לאו מיגז גייז אלא מיקלש קליש שהאחד מקליש חצי איסור כל הנדר וכן האחר ונמצא הנדר בטל בין שניהם ולהכי כיון דאין כח לאב לגוז ולעקור חצי הנדר כשהוא מיפר בשותפות כשנתרוקנה לו נמי הרשות אין לו כח להפר חלקו של בעל שאינו יכול לבדו לבטל ולעקור כל הנדר. פירוש. שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין יכול להפר. פירוש ודוקא בדהפר לה האב הוא דפליגי דאלו לא הפר לא אביה ולא בעלה כולהו מודו דהאב מפר וזו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב אבל בשאביה הפר ולא הבעל הוא שנחלקו. במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי מיגז גאיז בעל פלגא ואב פלגא הילכך אינו יכול להפר אלא חלקו של בעל פירוש שכבר הפר האב חלק עצמו. ומפר ביום מיתה פירוש דבעל. אף על פי שהוא כמה ימים אחר שמועה פירוש אחר שמועה דאב מפני שאין האב מפר עכשו חלקו שהרי כבר הפר ביום שמעו אלא חלקו דבעל הוא דמפר ועדיין בעל לא שמע. ובית הלל סברי מיקלש קליש כלומר מחליש הבעל כח האיסור בהפרתו אבל אינו חותך ומבטל חצי איסור הנדר לגמרי אלא נוגע הוא בכולן. ומשום הכי אינו יכול להפר חלק הבעל אלא אם כן מת בו ביום שחוזר ומפר הכל כאחד פירוש שאין האב יכול להפר חלק הבעל ביום מותו של בעל כיון שאינו יום שמוע דאב דכיון שלא הופר אפילו חצי הנדר מפני הפרתו של אב שכבר הפר דהא מיקלש קליש ליה הוה ליה השתא שלא ביום שמעו דאב. וכתב רבינו ז"ל והלכתא כרבי נתן ואליבא דבית הלל דסוגיין כוותיה. והיכא דשמע אביה והפר לה ובתר כמה יומי שמע ארוס והפר ביום שמעו הויא הפרה דאפילו למאן דאמר מיקלש קליש כי איתנהו לתרויהו פירוש אב וארוס כל חד וחד הוא דמקליש לחבריה. ורחמנא אמר ביום שמעו דנפשיה ולא ביום שמעו דחבריה פירוש דלא אמרי ביום שמעו דנפשיה ולא ביום שמעו דחבריה פירוש דלא אמרי בית הלל דאין יכול האב להפר אחר יום שמוע דבעל אלא כשמת הבעל אבל איתנהו לתרויהו מפר. תדע דהא קתני בריתא או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו ביום וכו' וקתני נמי שמע ושתק ומת ביום של אחריו נתרוקנה רשות לאב ויכול הוא להפר. ואי סלקא דעתך כי איתיה לבעל בחיים נמי והפר (לו מצד) לא מצי אב מפר אלא בו ביום דבעל כי מת היכי נתרוקנה לאב רשות שאפילו בחלקו אין לו בו הפרה אלא שמע מינה דכל חד וחד דנפשיה מקליש ביום שמעו מר דהוא קמא מקליש ליה. אמר המגיה חסר כאן ולפי הלכות הרמב"ן ז"ל צריך לומר מן מלקות ואכתי איסורא עליה ומר דהוא בתרא מקליש ליה מאיסורא. ומיהו כי נתרוקנה לו רשות חברו ודאי מסתברא לן דבעינן בו ביום דליכא דמיפר אלא ביום שמיעה. והיינו דקתני מתניתא בית הלל אומרים אין יכול להפר וכדפרשינן. הרנב"י ז"ל.

יש שאלה בהפר או לא דנדר שלם מתירין ולא חצי נדר תא שמע דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההיקם שמתיר נדר שלם ואין נשאלין על ההיפר דלא הוי נדר חשוב ושלם ואין נשאלין על ההפרה ועל נדר שלם שואלין ולא על חצי נדר. יש שאלה בהקם או לאו כגון שקיים אחד מהן בנערה המאורסה ובא השני ונשאל על הנדר והתירו חכם מי אמרינן כיון שקיים הנדר שוב אין נשאלין עליו ולא הוי שאלה מעליא או דילמא כיון שהותר הנדר הוי נעקר. יש שאלה בהפר שאם הפר אחד מהם ובא אחד מהם ולא רצה להפר אלא נשאל לחכם על הנדר והוי חציו בהפרה וחציו בשאלה מי הוי מותר או לא. פירוש. יש שאלה בהפר אם הפר (נדרו) נדרי אשתו יכול לישאל לחכם ולבטל ההפרה ויחול הנדר (תוליה בהא) אמר המגיה אולי צריך לומר: כבתחלה דהא ההפרה בנדר תליא כי נדר דמי ונשאלין או דילמא לא כנדר דמי אבל אי אמרת דהקם לא הוי כנדר כל שכן הפרה. תא שמע דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם דקיום נדר כנדר ואין נשאלין על ההפר דהפרה לאו נדר הוא דהא מבטלא ליה וכי כתיבא שאלה בנדר כתיבה. לישנא אחרינא נשאלין על ההקם אשה שנדרה וקיים לה בעלה יכולה לישאל לחכם על נדר שהקים לה בעלה. ואם תמצא לומר יש שאלה בהקם פירוש בנדר המקויים יש שאלה בהפר כגון ארוסה שנדרה והפר לה אחד מהן יכול לישאל על חצי האחר שלא הופר. קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דאמר מיגז גייז דאי מיקלש קליש אמרינן דאין בקלישות כדי להפר והוא הדין דאין בקלישות כדי לישאל. ולשון זה אינו נראה בעיני. חדא דאליבא דלא כהלכתא קא בעי דבית הלל אמרי (דאית ליה) מיקלש קליש. ועוד נשאל על ההקמה דרבא בסמוך איני יכול לפרש כי אם כפירוש ראשון. ועוד מנין היה לנו לומר שאין חכם מתיר את המקויים דקיום לא אהני אלא שהבעל אינו יכול להפר אבל לעכב התר חכם לא אשכחנן. הרא"ם ז"ל. ואין נשאלין על ההפר שאין נשאלין אלא על דבר שהוא בעין אבל כיון שהופר נעקר הנדר כאלו לא היה ואם כן על מה ישאל. ויתכן גם כן לפרש שאין נשאלין אלא על דבר איסור כנדר אבל על ההיתר לא. הרי"ץ ז"ל.

תא שמע דאמר רבא גרסינן הרא"ם ז"ל.

בעי רבא קיים ליכי ומופר ליכי וכו' כבעמוד. ואית דמפרשי דתרי גווני קבעי רבא קיים ליכי ולא אמר טפי מי הואי נדר הדר אמר לא תיחול הקמה וכו'. פירוש.

בעי רבא קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא אם כן תחול הפרה מהו. ודוקא בדאמר לא תחול הקמה קא מיבעי ליה ובדידה הוא דאסיקנא דחלה הפרה אבל אמר קיים ליכי ומופר ליכי פשיטא ליה דלא חלה הפרה דהא קיימו וכדאמרינן נמי בסמוך דהקמה והפרה בזה אחר זה אינן. ואף על גב דאיבעיא לן בדאמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר אי נמי קיים ליכי ומופר ליכי לאחר שעה היינו בשנתן קצבה להקמתו אבל במקיים סתם לעולם משמע וכיון שקיימו לעולם אינו יכול להפר. ודוקא בדאמר קיים ליכי ומופר ליכי ואי נמי דאמר בבת אחת קיים ומופר ליכי שהוא רוצה בהקמה ובהפרה ואי איפשר לומר לשניהם שיחולו בזה אחר זה ולא בבת אחת אבל קיים ליכי מופר ליכי דלא אמר ומופר בוא"ו הרי זה מופר שזו חזרה היא ויכול הוא לחזור תוך כרי דיבור דכל תוך כדי דיבור כדיבור דמי. והא דאמרינן תא שמע פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי הכי פירושו מפלוגתיהו נשמעינה ולאו דבעייתנו שיכא בפלוגתייהו. הרשב"א ז"ל.

בר"ן ד"ה בעי רבה וכו' דאיתקושי איתקוש עיין בר"ן לקמן דף פו ע"ב ד"ה למימרא: