Talmud Builders

    Nedarim 68a

    Chapter 10 - Na'arah HaMeorasah

    גם: נדרים דף ס״ח ע״א, פרק י׳ נערה המאורסה

    English translation - Nedarim 68a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The school of Rabbi Yishmael taught a different source for the halakha in the mishna: The Torah states with regard to vows: “These are the statutes, which the Lord commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter, being in her youth, in her father’s house” (Numbers 30:17). From here it is derived with regard to a betrothed young woman that her father and her husband nullify her vows. The Gemara asks: And according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, what does he do with the words “and if she be to a husband” (Numbers 30:7)?

    2The Gemara answers: According to him, he establishes it to teach the other statement of Rava : If her betrothed died without ratifying the vow, her father can nullify it on his own. The Gemara then asks: And Rava, who derives the halakha that the father and the betrothed of the young woman together nullify her vows from the phrase “and if she be to a husband” (Numbers 30:7), what does he do with this verse that the school of Rabbi Yishmael taught as the source for the father and the betrothed nullifying the young woman’s vows? The Gemara answers: He requires that phrase: “Between a man and his wife” (Numbers 30:17), in order to say that the husband can nullify only vows that are between him and her, i.e., vows that negatively impact their marital relationship, but he cannot nullify any other type of vow.

    3§ A dilemma was raised before the Sages: If a husband nullifies his betrothed’s vow, does he sever his share of the vow or does he weaken the force of the entire vow? The Gemara clarifies: Under which circumstances do we raise the dilemma, i.e., what is the practical difference between these two possibilities? In a case where she vowed not to derive benefit from two olives, and her betrothed heard and nullified the vow for her, and she ate those two olives before her father nullified the vow, there is a practical difference.

    4If we say that he severs his share of the vow, nullifying half of the prohibition, then one of the olives remains completely forbidden, and she is flogged for violating her vow. If we say that he weakens its force, she is not liable to be flogged, as eating the olives is now merely a prohibition that she has violated. If so, what is the ruling with regard to this question?

    5The Gemara now cites a lengthy baraita , ultimately stating a proof to answer the previous question. Come and hear a baraita that will resolve the dilemma: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify her vows reverts to the father, who can then nullify her vows on his own? This occurs in a case when the husband had not heard her vow before he died; or in a case where he heard and was silent; or where he heard and nullified it and died on the same day. This is what we learned in the mishna, concerning a case of this kind (70a): If the husband dies, the authority to nullify vows reverts to the father.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בין איש לאשתו בין אב לבתו - ואיש דכתיבי בהאי קרא לא צריכי דאי משום איש לאשתו הרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה המאורסה כו' דבין אב ובין איש מפירין נדריה דאיש מיפר חלקו באשתו ואב מיפר חלקו בבתו:

    כדאידך דרבה - דאמר לקמן (נדרים דף ע.) מקיש קודם הויה שניה כו':

    דברים שבינו לבינה - כגון שלא אשמש מטתו ושלא אכחול ושלא אתקשט:

    מיגז גייז - מה שהוא מיפר קוצץ החצי של נדר ועוקרו לגמרי וחלק אחר כדקאי קאי עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק:

    או מקליש קליש - דהפרתו פשטה בכולי נדר וקלש ליה במעט והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו:

    כגון שנדרה בשני זיתים - שלא תאכלם ושמע ארוס והיפר לה חלקו ואכלתן לזיתים:

    אי אמרת מיגז גייז - דכי שמע ארוס ומיפר חלקו הוי נדר מופר דהויא כאילו חלקו באמצע לשנים:

    לקיא - הא איתתא דאכלתן לזיתים משום לאו דלא יחל דכי אכלה להנך תרי זיתים חד הוה מותר בהפרת הארוס דמיגז גייז לנדרה ואידך אסור משום חלק האב דנמצא דאכלה זית שלם באיסור:

    ואי אמרת מיקלש קליש - דאינו חותך לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא הא כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה איסורא בעלמא הוא דעבדא ולא לקיא דהנדר אינו גמור:

    אימתי אמרו כו' - בנערה קא נקט לה מתניתין:

    מת הבעל - כשהוא ארוס:

    נתרוקנה רשות לאב - כאדם שמריק יין מכלי אל כלי כלומר שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב:

    בזמן שלא שמע בעל - את נדרה קודם שימות דביום שמעו בעינן וליכא:

    או ששמע והפר חלקו בו ביום - ששמע ואפילו שמע ושתק שלא הפר ולא קיים ולא הספיק להראות דעתו עד שמת בו ביום דהואיל ואכתי איכא שהות ביום דאי הוה בעל מצי מיפר איכא למימר דמיתה גרמה לו דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא ומת בו ביום קאי אשמע ושתק:

    זו היא ששנינו - על כל הני קאי: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא היפר הבעל וכן בזמן שהיפר הבעל חוזר האב ומיפר את חלקו כדתנ' עלה במתניתין בזה יפה כח האב מכח הבעל שהאב מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 68 עמוד א

    1דבי רבי ישמעאל תנא: (במדבר ל, יז) ״בין איש לאשתו בין אב לבתו״, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. ולתנא דבי ר' ישמעאל, ״אם היו תהיה לאיש״ מאי עביד ליה?

    2מוקים לאידך דרבא. ורבא, האי דתני דבי רבי ישמעאל מאי עביד ליה? מיבעי ליה לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה.

    3איבעיא להו: בעל מיגז גייז, או מקליש קליש? היכא קא מיבעיא לן: כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והיפר לה, ואכלתנון.

    4אי אמרי' מיגז גייז לקייא. אי אמרינן מקליש קליש איסורא בעלמא הוא. מאי?

    5תא שמע: אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום. זו היא ששנינו: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב.

    Tosafot

    בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן וכו' - דמשמע ליה דבאשה אחת מיירי דקאמר דשתי רשויות עליה אב ואישה ואכתי איכא למיפרך ואימא בנשואה נמי מפירין אביה ובעלה ולתרץ כדשנינן לעיל מדהכא כתיב בית אישה נדרה דקאמר שאינו מיפר בקודמין והכא לא כתיב ומיפר בקודמין שמע מינה דמשום שותפות דאב הוא דמיפר בקודמין:

    ותנא דבי ר' ישמעאל היו תהיה למה לי - נרא' לפרש דלא מגופא דקרא קא בעי דהא איצטריך למימר דמיפר בקודמין אלא פריך מסמיכות דקרא למה לי כי נמי לא סמכם הכתוב ידענו שפיר דאב ובעל צריכין להפר שניהם מקרא דבין איש לאשתו:

    מיבעיא ליה לכאידך דרבא - דדריש לקמן מת הבעל נתרוקנה לרשות האב ומן הסמוכין דריש ליה ואם תאמר והא איצטריך הא דהיו תהיה להא דרשא דלעיל שהבעל מיפר מן האירוסין ויש לומר כיון דהוה מצי למכתב היו וכתב תהיה שמע מינה דאתי לומר נתרוקנה רשות לאב:

    ורבא - דדריש ביה מילתיה דלעיל הא דר' ישמעאל למה לי לומר שהבעל מיפר בדברים שבינו לבינה וכן בין אב לבתו לומר שיפר האב דברים שבינו לבין בתו דס"ד דאפילו מכל דבר כיון שאינו מפרש שום דבר שהוא מיפר קמ"ל דברים שבינו לבין בתו דוקא דדברים מעינוי נפש:

    איבעיא להו - ארוס דמיפר בלא אב מיגז גייז מה שמיפר מבטל וחצי הנדר נשאר על עומדו כאשר בתחלה או מיקלש קליש בהפרתו מקליש כל הנדר נתגרע כולו וה"ה דמצי למיבעי מאב אי מיגז גייז או מיקלש קליש בהפרתו כשמיפר בלא בעל:

    היכא מיבעיא ליה - כלומר ונפקא מיניה כגון דנדרה מזיתים שאמרה שלא תאכל מכל זיתים אי אמרת מיגז גייז לקייא דחצי הנדר במקומו עומד ונשאר האיסור על העתיד ועובר בבל יחל ואי מיקלש קליש איסור בעלמא דנתגרע כל הנדר ואין כאן אלא איסור בעלמא:

    אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה לרשות האב כגון שלא שמע בעל או שמע והפר - דכיון דבעל לא קיים לה יפר האב אחר מות הבעל אבל אם שמע וקיים בעל או שמע ושתק ומת ביום של אחריו דהוה הקמה אין יכול להפר כיון דקיים בעל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דבי רבי ישמעאל תנא בין אב לבתו, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. איכא למידק אכתי אימא דאפילו בנשואה אביה ובעלה מפירין נדריה, ויש לומר דתני דבי רבי ישמעאל נמי מתרץ כדמתרצינן לעיל, מדהתם כתיב ואם בית אשה נדרה לומר שאין הבעל מפר בקודמין והכא לא כתיב, אלמא הכא מפר בקודמין, ושמע מינה דהכא בארוסה, ומשום שותפותיה דאב הוא דמפר בקודמין.

    בין איש לאשתו בין אב לבתו מאי דריש ביה, לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה. ואב נמי מיפר נדרים שבינו לבינה אם נדרה שלא תשמשנו, ושמעינן מיהא דאב נמי לא מיפר אלא נדרים שבינו לבינה, ונדרי עינוי נפש כבעל, ותניא בספרי אין לי אלא בעל שמפר נדרים שבינו לבינה, ונדרים שיש בהן עינוי נפש, האב מנין תלמוד לומר אלה המוקים וכו' בין איש לאשתו בין אב לבתו, על כרחך אתה מקיש את האב לבעל, מה בעל אין מיפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם עינוי נפש, אף האב אינו מיפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהן עינוי נפש, וגרסינן בירושלמי [כאן פרק י"א הלכה א'] נמי כתיב כל נדר וכל שבועות איסור לענות נפש אשה יקימנו ואשה יפרנו, אין לי אלא נדרים שיש בהם עינוי נפש נדרים שבינו לבינה מנין, תלמוד לומר בין איש לאשתו, עד כדון בבעל, באב מנין, מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהם עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה כו'. והרמב"ם ז"ל [הפלאה הלכות נדרים פרק י"ב הלכה א'] לא כתב כן.

    הא דאיבעיא להו בעל מיגז גייז או מיקלש קליש - הוא הדין לאב.

    דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והפר לה - תמיהא לי למה ליה למימר דנדרה מתרין זיתין אפילו מזית אחד נמי, דהא בקונמות אפילו בכל שהוא לקי וכדאמר רב פפא בשבועות, ויש לי לומר דלא בעי לעיולי נפשיה בפלוגתא, דהתם אקשי עליה דרב פפא מקונמות מצטרפין, ואי בכל שהוא נמי לוקה למה לי צירוף, ואיכא למימר נמי דהכא לענין קרבן קא מיירי, ולכולי עלמא קרבן לא מייתי בפחות מכזית כדאיתא התם.

    והא דאמרינן הכא - אי אמרת מיגז גייז לקייא. לאו דוקא לוקה אלא לוקה בקרבן, וכדאמרינן ילקה בחסר וביתר. כן נראה לי וכן נראה קצת מן הפרושין שפירשו אי אמרת מקלש קליש איסורא בעלמא איכא, אבל קרבן לא מייתי, עד כאן, ואי נמי בנשבעה משני זיתין ומאי נדרה נשבעה וכמוה [לעיל (נדרים ט, א)] בנדרי רשעים, נדר בנזיר ובשבועה, אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופירוש שבועה גדולה נשבע כדמוכח התם [לעיל (נדרים ח, א)], ובשבועה לא לקי בפחות מכזית, ולא מייתי קרבן בפחות מכזית.

    והא דאמרינן - ואכלתינן תרוייהו. דאפילו תימא מיגז גייז, ליכא לברורי הי זית שרי בהפרת ארוס, והי מינייהו קאי באיסורא, דאיסורא בתרוייהו כתיבא, ואי אכלה חד זית לעולם לא לקי, דהוה ליה חצי שיעור. כן נראה לי.

    או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום - נראה דמת בו ביום דקתני אשמע ושתק קאי, אבל שמע והפר אילו לא מת עד לאחר כמה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל יכול הוא להפר, דהא לא איקיים מצד בעל (ששמע) [ששתק], דהא לא שתק אלא הפר, ואף על פי שלא שמעו האב והבעל ביום אחד אין בכך כלום, ולא כתב כן הרמב"ם ז"ל. אי נמי [יש לומר – לפי השי"מ] אשמע והפר קאי, והכי קאמר ושמע והפר בו ביום ומת, ויש לפרש דדוקא קאמר שמת ביום שהפר, שאילו הפר ומת ביום שלאחריו, כיון שאין הפרת הבעל הפרה הרי כאילו שמע ולא הפר, והרי זה כשמע ושתק שאין (הבעל) [האב – לפי השי"מ] יכול להפר, וליתא. ואף על גב דאין הפרתו הפרה כדי להתירה בכך מכל מקום אינו כשתיקה, ותדע לך מדקתני בסיפא אבל שמע וקיים, או שמע ושתיק ומת ביום שלאחריו אינו יכול להפר, ואם איתא ליתני או ששמע והפר ומת ביום שלאחריו דהוי רבותא טפי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 68a

    Nedarim 68a. The full printed text of this folio side - 5 numbered segments, about 117 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 68a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026