Talmud Builders

    Nedarim 78a

    Back to index

    English translation — Nedarim 78a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“This is the thing” (Numbers 30:2), to teach that the husband nullifies vows and a halakhic authority dissolves vows, but a husband does not dissolve them. It is taught in another baraita : The phrase “this is the thing” teaches that a husband nullifies vows but a halakhic authority does not nullify vows. As, one might have thought: Just as a husband, who cannot dissolve vows, nevertheless nullifies them, so too with regard to a halakhic authority, who can dissolve vows, is it not logical that he should also nullify them? Therefore, the verse states: “This is the thing,” to teach us that a husband nullifies vows, but a halakhic authority does not nullify them.

    2It is taught in a baraita : It is stated here, with regard to vows: “This is the thing,” and it is stated elsewhere: “Speak to Aaron, and to his sons, and to all the children of Israel, and say to them: This is the thing which the Lord has commanded, saying” (Leviticus 17:2), in the verse introducing the prohibition against slaughtering offerings outside of the Temple courtyard. Just as with regard to offerings slaughtered outside the Temple courtyard, the verse is directed to Aaron and his sons and all of Israel, so too, the portion in the Torah about vows is directed to Aaron and his sons and all of Israel. And just as here, with regard to vows, the verse states: “And Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel” (Numbers 30:2), so too, there, with regard to offerings slaughtered outside the Temple courtyard, Moses spoke to the heads of the tribes.

    3The Gemara asks: With regard to the Torah portion on vows, for what halakha is the verbal analogy between it and slaughtering offerings outside the Temple courtyard taught? Rav Aḥa bar Ya’akov says: The verbal analogy is the source to authorize three laymen to dissolve vows. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it written: “The heads of the tribes”? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From the phrase “the heads of the tribes” the Sages derive that vows can also be dissolved by a single expert.

    4The Gemara then asks the corresponding question about the other passage. The verbal analogy connects “the heads of the tribes” to offerings slaughtered outside of the Temple courtyard. For what halakha is this connection made? Rav Sheshet said: This connection is made in order to say that there is a concept of requesting dissolution of consecration of consecrated property.

    5The Gemara asks: According to Beit Shammai, who say that there is no possibility of requesting from a halakhic authority to cancel the consecration of consecrated property, the treatment of the verse “the heads of the tribes” as if it were written also about offerings slaughtered outside the Temple courtyard serves to teach what halakha ? The Gemara answers: Beit Shammai do not have a tradition of interpreting the verses in accordance with this verbal analogy.

    6The Gemara asks: Since Beit Shammai do not use this verbal analogy, for what purpose is “this is the thing,” in the portion on vows, written? The Gemara answers: It is written to say that only a halakhic authority dissolves vows, but a husband does not dissolve them; a husband nullifies vows, but a halakhic authority does not nullify them.

    7According to Beit Shammai, for what purpose is written the phrase “this is the thing,” found in the portion on offerings slaughtered outside of the Temple courtyard? The Gemara answers: It is written to say that one is liable for slaughtering outside, but one is not liable for pinching the neck of a bird-offering outside the Temple courtyard, although that is the way it would be killed if it were a valid offering in the Temple.

    8The Gemara asks: But according to Beit Shammai, who do not accept the verbal analogy between vows and the prohibition against slaughtering offerings outside of the Temple courtyard, from where do we derive the source to authorize three laymen to dissolve vows? The Gemara answers: Beit Shammai derive it from the explanation given to Rav Asi bar Natan.

    9This is as it is written: “And Moses declared the Festivals of the Lord to the children of Israel” (Leviticus 23:44). And it is taught in a baraita : Rabbi Yosei HaGelili says: The Festivals are stated, but Shabbat, which commemorates Creation, is not stated with them. Ben Azzai says: The Festivals are stated, but the portion on vows is not stated with them.

    10The Gemara relates that Rav Asi bar Natan had a difficulty with this baraita . He came to Neharde’a to ask about it before Rav Sheshet, but he did not find him there. He pursued him to Meḥoza and said to him: How can the baraita say that the Festivals of the Lord were stated, but Shabbat, which commemorates Creation, was not stated with them?

    11But Shabbat is written with them in the portions of the Torah about the Festivals (Leviticus 23:3; Numbers 28:9–10). And furthermore, can it be said that the Festivals of the Lord are stated, but the portion on vows (Numbers, chapter 30) is not stated with them? Isn’t it next to one of the portions in the Torah detailing the halakhot of the Festivals (Numbers, chapters 28–29)? Rav Sheshet said to him: This is what Rabbi Yosei HaGelili’s statement in the baraita is teaching:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זה הדבר אשר צוה ה'דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:

    ת"ל זה הדברואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:

    אף בפרשת נדירים כו'ולקמן מפרש למאי הלכתא:

    להכשיר ג' הדיוטותבהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:

    והא ראשי המטות כתיבבהפרת נדרים דמשמע מומחין:

    [ביחיד מומחה]להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:

    ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתאדהא אקשינן להו להפרת נדרים:

    לומר שיש שאלה בהקדשדפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:

    אין שאלה בהקדשדהקדש טעות הוי הקדש:

    ב"ש לית להו ג"שולא הוה כתיב ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ:

    ואינו חייב על המליקהשאם מלק עוף בחוץ אינו חייב:

    והכתיב שבת עמהןבסמוך לאותו פסוק וידבר משה את מועדי ה' בפרשת אמור אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד שבתות ה' וגו':

    והאפרשת נדרים:

    מסיטרא כתיבאבצד אותה הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:

    נדרים 78 עמוד א

    1״זה הדבר״ חכם מתיר, ואין בעל מתיר. תניא אידך: ״זה הדבר״ בעל מפר ואין חכם מפר. שיכול: ומה בעל שאין מתיר מפר, חכם שמתיר אינו דין שמפר, ת"ל ״זה הדבר״ בעל מפר, ואין חכם מפר.

    2נאמר כאן ״זה הדבר״, ונאמר להלן (ויקרא יז, ב) ״זה הדבר״ בשחוטי חוץ. מה בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל, אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל. ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות.

    3בפרשת נדרים למאי הלכתא? אמר רב אחא בר יעקב: להכשיר שלשה הדיוטות. והא (במדבר ל, ב) ״ראשי המטות״ כתיב״! אמר רב חסדא ואיתימא ר' יוחנן: ביחיד מומחה.״

    4ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא? אמר רב ששת: לומר שיש שאלה בהקדש.

    5לב"ש דאמר אין שאלה בהקדש, ״ראשי המטות״ דכתיב ״בשחוטי חוץ למאי הלכתא״? ב"ש לית להו גזירה שוה.

    6״זה הדבר״ בפרשת נדרים למאי כתיב״? לומר: חכם מתיר ואין בעל מתיר, בעל מפר ואין חכם מפר.״

    7״זה הדבר״ בשחוטי חוץ למאי כתיב״? לומר: על השחיטה חייב, ואין חייב על המליקה.״

    8אלא לב"ש להכשיר ג' הדיוטות מנלן? נפקא להו מדרב אסי בר נתן.

    9דכתיב: ״(ויקרא כג״, מד) ״וידבר משה את ״מועדי ה' אל בני ישראל והתניא רבי יוסי הגלילי אומר מועדי נאמרו, ולא נאמרה שבת בראשית עמהן? בן עזאי אומר מועדי נאמרו ולא נאמר פרשת נדרים עמהן׃

    10רב אסי בר נתן קשיא ליה, הא מתניתא אתא לנהרדעא לקמיה דרב ששת ולא אשכחיה אתא אבתריה למחוזא א"ל מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן׃

    11והא כתיב ״שבת עמהן ותו מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן והא מסיטרא כתיבא א״ל הכי קתני:

    Tosafot

    מה בשחוטי חוץ כו'לקמי׳ מפ' לה:

    להכשיר ג׳ הדיוטי'דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה:

    לומ׳ שיש שאלה בהקדששאם שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת:

    ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדשדאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות:

    זה הדנר דנדריכיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא:

    חכם מתיר וכו'ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ:

    הא כתי׳ שבתתחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח):

    והא מסיטרא כתי׳בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן הכא ד שלש הדיוטות מתירין את הנדרלאו כל הדיוטות כמות שהן, אלא שיודעין לפתוח ויודעין בטוב נדרים הא שאר הדיוטות לא. והכין איתא בירושלמי דגרסי התם [כאן פרק עשירי הלכה ח'] ר' זעירא ר' יהודה ר' ירמיה בר אחא בשם שמואל, שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן.

    זה הדבר בפרשת נדרים למאי הלכתא, לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר כו'. ואם תאמר ולדידן דגמרינן גזירה שוה הא איצטריך נמי להכי, ואם כן היכי דרשינן מינה גזירה שוה, יש לומר משום דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה, והוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין.

    מועד ה' צריכין מומחהכלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.

    והא ראשי המטת כתיבכלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים. אמר רב חסדא ביחיד מומחה, כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין. ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה', וזה שלא כדברי הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ד' הלכה ה'], שהוא ז"ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין [כאן פרק עשירי הלכה ח'] דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 78a

    Nedarim 78a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 250 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זה הדבר אשר צוה ה' דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:

    ת"ל זה הדבר ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:

    אף בפרשת נדירים כו' ולקמן מפרש למאי הלכתא:

    להכשיר ג' הדיוטות בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:

    והא ראשי המטות כתיב בהפרת נדרים דמשמע מומחין:

    [ביחיד מומחה] להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:

    ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא דהא אקשינן להו להפרת נדרים:

    לומר שיש שאלה בהקדש דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 78a · Sefaria

    Tosafot

    מה בשחוטי חוץ כו' לקמי׳ מפ' לה:

    להכשיר ג׳ הדיוטי' דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה:

    לומ׳ שיש שאלה בהקדש שאם שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת:

    ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש דאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות:

    זה הדנר דנדרי כיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא:

    חכם מתיר וכו' ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ:

    הא כתי׳ שבת תחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח):

    והא מסיטרא כתי׳ בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות:

    Tosafot on Nedarim 78a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן הכא ד שלש הדיוטות מתירין את הנדר לאו כל הדיוטות כמות שהן, אלא שיודעין לפתוח ויודעין בטוב נדרים הא שאר הדיוטות לא. והכין איתא בירושלמי דגרסי התם [כאן פרק עשירי הלכה ח'] ר' זעירא ר' יהודה ר' ירמיה בר אחא בשם שמואל, שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן.

    זה הדבר בפרשת נדרים למאי הלכתא, לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר כו'. ואם תאמר ולדידן דגמרינן גזירה שוה הא איצטריך נמי להכי, ואם כן היכי דרשינן מינה גזירה שוה, יש לומר משום דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה, והוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין.

    מועד ה' צריכין מומחה כלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.

    והא ראשי המטת כתיב כלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים. אמר רב חסדא ביחיד מומחה, כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין. ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה', וזה שלא כדברי הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ד' הלכה ה'], שהוא ז"ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין [כאן פרק עשירי הלכה ח'] דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.

    Rashba on Nedarim 78a · Sefaria

    Ritva

    קיים בלבו פי' בלבו ממש בלא שום תנועת שפתים קיים. הפר בלבו אינו מופר עד שיוציא בשפתיו. קיים אין יכול להפר פי' אא"כ נשאל על הקמתו בו ביום. הפר אין יכול לקיים פי' לעולם ואפילו בשאלה וחומר בהפר כדר' יוחנן דאמר נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:

    כתב רבינו ז"ל והיכא דנדרה איתתא מן מידי ואתיא חברתה ואתפיסה בנדרה כגון דאמרה ואני ואתא בעל או אב והפר לה היא שריא וחברתה אסירא אע"ג דאתפיסה בה משא"כ בחנם. פי' דכי שרייה חכם לקמייתא אשתרייא אידך מ"ט חכם מעקר עקר ליה לנדר מעיקרו וכאילו לא נדרה דמי וכי בטל נדר מעיקריה בטלה לה התפסה:

    Ritva on Nedarim 78a · Sefaria

    Meiri

    כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה חייב כרת דכתיב בפרשת אחרי מות ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' דם יחשב וכו' ונכרתה וכו' והכל חייבין בכך כהנים וישראלים ואע"פ שכתוב בה איש איש מבית ישראל הרי כתוב בה אהרן ובניו וכל ישראל וכמו שאמר בראש הפרשה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל ישראל ואמרת אליהם זה הדבר וכו' ובפרשת נדרים לא נכתב אהרן ובניו וכל ישראל אלא ראשי המטות שהוא הוראה למומחין ובסוגיא זו למדו מגזירה שוה דזה הדבר וכו' ליתן ראשי המטות בשחוטי חוץ ואהרן ובניו וכל ישראל בנדרים:

    ומה שיצא לנו בנתינת ראשי המטות לשחוטי חוץ הוא לומר שיש שאלה להקדש על ידי חכם ולא בהקדש טעות שהרי הקדש טעות כגון שאמר שור שחור שיצא ראשון מביתי הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש אינו הקדש כלל אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חולין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות כל זמן שהן עדיין בידו ר"ל שלא ניתנו לכהן או ללוי או לגזבר ומעתה אם שחט קדשים בחוץ ומתחייב בהן כרת ילך אצל חכם ומתירו ולא בחרטה בלבד אלא עד שימצא לו פתח שיוכל לעקור בה הנדר מעיקרו ולעשותו כהקדש טעות ואם לא מצא חייב כרת ואע"פ שהשוחט בחוץ חייב כרת המולק בחוץ מיהא פטור כמו שיתבאר במקומו:

    ומה שיצא לנו בנתינת כל ישראל בנדרים ללמד שלא סוף דבר שהנדר ניתר על ידי מומחין אלא אף על ידי שלשה הדיוטות שהן כעין בית דין ובלבד ביודעין בטיב הנדרים עד שיהיו יודעים לכוין בפתחים כמו שביארנו במסכתא זו ואחר שלמדנו היתר נדרים בשלשה הדיוטות על כל פנים ראשי המטות האמור שם ענינו שביחיד מומחה הם ניתרים ומכל מקום יש מפרשים דוקא מומחה הסמוך בארץ ישראל וממה שאמרו למטה מועדי ה' צריכין מומחה ר"ל סמוך כמשה ואהרן דכתיב החדש הזה לכם ככם ואין הפרת נדרים צריכין מומחה והקשה והא ראשי המטות כתיב לומר שיחיד מומחה מתיר אלמא דוקא מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה' ומכאן נראה שאין שום חכם סומך עכשיו להתיר ביחידי ואף בתלמוד המערב שבפרק זה יאמר יראה כן שאמר רב מנייה ר' להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך ר' בעא רב לבריה מומי בכורות אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ר' יוסי אמר כולא יהב ליה לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעא לבריה מומין שבסתר ואמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ומכל מקום גדולי המחברים מתירין בכל יחיד מומחה בעצמו ובעל הוראה מתיר ביחיד:

    Meiri on Nedarim 78a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י הברייתא נאמר הד"א נדרים הס"ד:

    ברא"ש חוץ הס"ד:

    ר"ן בד"ה נאמר כו' בשהן מתירין כצ"ל מתירין הס"ד לא הס"ד ב"ד הס"ד מעיקרו הס"ד המטות הס"ד ואחר כך מ"ה זה הדבר לב"ש והשאר נמחק ולמדין הס"ד סגי הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 78a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נאמר כאן זה הדבר והוי מיותר לדרשא דכיון דכתב בסוף הפרשה אלא החקים אשר צוה כו'. לא היה צריך לכתוב זה הדבר. הרי"ץ ז"ל.

    למאי הלכתא בנדרים להכשיר שלשה הדיוטות משום דהוה כדין ודין בשלשה מפקינן בסנהדרין מקרא אהרן חד ובניו תרי ובני ישראל תלת. ואינו דבניו ובני ישראל תרי תרי משמע דפחות שבלשון רבים שנים. הרא"ם ז"ל. והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: להכשיר שלשה הדיוטות אצטריך לאשמועינן דחשבינן כאלו כתב אהרן ובניו כל ישראל ודריש להו לשלשה משלשה תיבות שהן אהרן ובניו וישראל. או אפשר דדריש ליה מאהרן ובניו שהם שלשה בני אדם דבני אהרן שנים היו אלעזר ואיתמר ומישראל דריש הדיוטות. עד כאן.

    ואיתימא רבי יוחנן ביחיד מומחה להכשיר יחיד מומחה ואף על גב דכתיב ראשי דמשמע שנים ראשי דעלמא קאמר דהא כתיב לא יחל דברו לשון יחיד דמשמע אבל אחר מיחל לו דדומיא דידיה דיחיד משמע קרא דמיחל. הרא"ם ז"ל.

    ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש ביש נוחלין מסיימנין עלה דתנן הקדש טעות בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש בנזיר תנן לה. ותימה לי שנראה דהתם מסקינן דבית שמאי דאית להו הקדש טעות אינו הקדש וצ"ע. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 78a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 78, Amud Aleph, about 250 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “״זה הדבר״ חכם מתיר, ואין בעל מתיר.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “נאמר כאן ״זה הדבר״, ונאמר להלן (ויקרא…”

    3. Segment 327 words

      Opens “בפרשת נדרים למאי הלכתא? אמר רב אחא…”

      Named: רב אחא בר יעקב, רב חסדא.

    4. Segment 413 words

      Opens “ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא? אמר…”

      Named: רב ששת.

    5. Segment 517 words

      Opens “לב"ש דאמר אין שאלה בהקדש, ״ראשי המטות״…”

    6. Segment 617 words

      Opens “״זה הדבר״ בפרשת נדרים למאי כתיב? לומר:…”

    7. Segment 714 words

      Opens “״זה הדבר״ בשחוטי חוץ למאי כתיב? לומר:…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אלא לב"ש להכשיר ג' הדיוטות מנלן? נפקא…”

      Named: רב אסי בר נתן.

    9. Segment 934 words

      Opens “דכתיב: (ויקרא כג, מד) ״וידבר משה את…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1027 words

      Opens “רב אסי בר נתן קשיא ליה, הא…”

      Named: רב אסי בר נתן, רב ששת.

    11. Segment 1119 words

      Opens “והא כתיב שבת עמהן ותו מועדי ה'…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nedarim 78a · Segment 3 — “…רב חסדא ואיתימא ר' יוחנן: ביחיד מומחה.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Nedarim 78a · Segment 3 — “…למאי הלכתא? אמר רב אחא בר יעקב: להכשיר שלשה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 78a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026