Commentary page
Nedarim 78a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 78a
Nedarim 78a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 255 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
זה הדבר אשר צוה ה' דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:
ת"ל זה הדבר ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:
אף בפרשת נדירים כו' ולקמן מפרש למאי הלכתא:
להכשיר ג' הדיוטות בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:
והא ראשי המטות כתיב בהפרת נדרים דמשמע מומחין:
[ביחיד מומחה] להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא דהא אקשינן להו להפרת נדרים:
לומר שיש שאלה בהקדש דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:
6 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 78a · Sefaria
Tosafot
מה בשחוטי חוץ כו' לקמי׳ מפ' לה:
להכשיר ג׳ הדיוטי' דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה:
לומ׳ שיש שאלה בהקדש שאם שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת:
ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש דאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות:
זה הדנר דנדרי כיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא:
חכם מתיר וכו' ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ:
הא כתי׳ שבת תחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח):
והא מסיטרא כתי׳ בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות:
Tosafot on Nedarim 78a · Sefaria
Rashba
הא דאמרינן הכא ד שלש הדיוטות מתירין את הנדר לאו כל הדיוטות כמות שהן, אלא שיודעין לפתוח ויודעין בטוב נדרים הא שאר הדיוטות לא. והכין איתא בירושלמי דגרסי התם [כאן פרק עשירי הלכה ח'] ר' זעירא ר' יהודה ר' ירמיה בר אחא בשם שמואל, שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן.
זה הדבר בפרשת נדרים למאי הלכתא, לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר כו'. ואם תאמר ולדידן דגמרינן גזירה שוה הא איצטריך נמי להכי, ואם כן היכי דרשינן מינה גזירה שוה, יש לומר משום דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה, והוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין.
מועד ה' צריכין מומחה כלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.
והא ראשי המטת כתיב כלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים. אמר רב חסדא ביחיד מומחה, כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין. ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה', וזה שלא כדברי הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ד' הלכה ה'], שהוא ז"ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין [כאן פרק עשירי הלכה ח'] דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.
Rashba on Nedarim 78a · Sefaria
Ritva
קיים בלבו פי' בלבו ממש בלא שום תנועת שפתים קיים. הפר בלבו אינו מופר עד שיוציא בשפתיו. קיים אין יכול להפר פי' אא"כ נשאל על הקמתו בו ביום. הפר אין יכול לקיים פי' לעולם ואפילו בשאלה וחומר בהפר כדר' יוחנן דאמר נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:
כתב רבינו ז"ל והיכא דנדרה איתתא מן מידי ואתיא חברתה ואתפיסה בנדרה כגון דאמרה ואני ואתא בעל או אב והפר לה היא שריא וחברתה אסירא אע"ג דאתפיסה בה משא"כ בחנם. פי' דכי שרייה חכם לקמייתא אשתרייא אידך מ"ט חכם מעקר עקר ליה לנדר מעיקרו וכאילו לא נדרה דמי וכי בטל נדר מעיקריה בטלה לה התפסה:
Ritva on Nedarim 78a · Sefaria
Meiri
כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה חייב כרת דכתיב בפרשת אחרי מות ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' דם יחשב וכו' ונכרתה וכו' והכל חייבין בכך כהנים וישראלים ואע"פ שכתוב בה איש איש מבית ישראל הרי כתוב בה אהרן ובניו וכל ישראל וכמו שאמר בראש הפרשה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל ישראל ואמרת אליהם זה הדבר וכו' ובפרשת נדרים לא נכתב אהרן ובניו וכל ישראל אלא ראשי המטות שהוא הוראה למומחין ובסוגיא זו למדו מגזירה שוה דזה הדבר וכו' ליתן ראשי המטות בשחוטי חוץ ואהרן ובניו וכל ישראל בנדרים:
ומה שיצא לנו בנתינת ראשי המטות לשחוטי חוץ הוא לומר שיש שאלה להקדש על ידי חכם ולא בהקדש טעות שהרי הקדש טעות כגון שאמר שור שחור שיצא ראשון מביתי הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש אינו הקדש כלל אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חולין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות כל זמן שהן עדיין בידו ר"ל שלא ניתנו לכהן או ללוי או לגזבר ומעתה אם שחט קדשים בחוץ ומתחייב בהן כרת ילך אצל חכם ומתירו ולא בחרטה בלבד אלא עד שימצא לו פתח שיוכל לעקור בה הנדר מעיקרו ולעשותו כהקדש טעות ואם לא מצא חייב כרת ואע"פ שהשוחט בחוץ חייב כרת המולק בחוץ מיהא פטור כמו שיתבאר במקומו:
ומה שיצא לנו בנתינת כל ישראל בנדרים ללמד שלא סוף דבר שהנדר ניתר על ידי מומחין אלא אף על ידי שלשה הדיוטות שהן כעין בית דין ובלבד ביודעין בטיב הנדרים עד שיהיו יודעים לכוין בפתחים כמו שביארנו במסכתא זו ואחר שלמדנו היתר נדרים בשלשה הדיוטות על כל פנים ראשי המטות האמור שם ענינו שביחיד מומחה הם ניתרים ומכל מקום יש מפרשים דוקא מומחה הסמוך בארץ ישראל וממה שאמרו למטה מועדי ה' צריכין מומחה ר"ל סמוך כמשה ואהרן דכתיב החדש הזה לכם ככם ואין הפרת נדרים צריכין מומחה והקשה והא ראשי המטות כתיב לומר שיחיד מומחה מתיר אלמא דוקא מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה' ומכאן נראה שאין שום חכם סומך עכשיו להתיר ביחידי ואף בתלמוד המערב שבפרק זה יאמר יראה כן שאמר רב מנייה ר' להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך ר' בעא רב לבריה מומי בכורות אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ר' יוסי אמר כולא יהב ליה לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעא לבריה מומין שבסתר ואמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ומכל מקום גדולי המחברים מתירין בכל יחיד מומחה בעצמו ובעל הוראה מתיר ביחיד:
Meiri on Nedarim 78a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
רש"י הברייתא נאמר הד"א נדרים הס"ד:
ברא"ש חוץ הס"ד:
ר"ן בד"ה נאמר כו' בשהן מתירין כצ"ל מתירין הס"ד לא הס"ד ב"ד הס"ד מעיקרו הס"ד המטות הס"ד ואחר כך מ"ה זה הדבר לב"ש והשאר נמחק ולמדין הס"ד סגי הס"ד:
Chidushei Halachot on Nedarim 78a · Sefaria
Shita Mekubetzet
נאמר כאן זה הדבר והוי מיותר לדרשא דכיון דכתב בסוף הפרשה אלא החקים אשר צוה כו'. לא היה צריך לכתוב זה הדבר. הרי"ץ ז"ל.
למאי הלכתא בנדרים להכשיר שלשה הדיוטות משום דהוה כדין ודין בשלשה מפקינן בסנהדרין מקרא אהרן חד ובניו תרי ובני ישראל תלת. ואינו דבניו ובני ישראל תרי תרי משמע דפחות שבלשון רבים שנים. הרא"ם ז"ל. והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: להכשיר שלשה הדיוטות אצטריך לאשמועינן דחשבינן כאלו כתב אהרן ובניו כל ישראל ודריש להו לשלשה משלשה תיבות שהן אהרן ובניו וישראל. או אפשר דדריש ליה מאהרן ובניו שהם שלשה בני אדם דבני אהרן שנים היו אלעזר ואיתמר ומישראל דריש הדיוטות. עד כאן.
ואיתימא רבי יוחנן ביחיד מומחה להכשיר יחיד מומחה ואף על גב דכתיב ראשי דמשמע שנים ראשי דעלמא קאמר דהא כתיב לא יחל דברו לשון יחיד דמשמע אבל אחר מיחל לו דדומיא דידיה דיחיד משמע קרא דמיחל. הרא"ם ז"ל.
ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש ביש נוחלין מסיימנין עלה דתנן הקדש טעות בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש בנזיר תנן לה. ותימה לי שנראה דהתם מסקינן דבית שמאי דאית להו הקדש טעות אינו הקדש וצ"ע. הרא"ם ז"ל.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 78a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 78, Amud Aleph, about 255 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 141 words
Opens “״זֶה הַדָּבָר״ — חָכָם מַתִּיר, וְאֵין בַּעַל…”
- Segment 235 words
Opens “נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זֶה…”
- Segment 324 words
Opens “בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא…”
- Segment 413 words
Opens “רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר…”
- Segment 519 words
Opens “לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמַר אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ, ״רָאשֵׁי…”
- Segment 617 words
Opens “״זֶה הַדָּבָר״ בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר:…”
- Segment 714 words
Opens “״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר:…”
- Segment 813 words
Opens “אֶלָּא לְבֵית שַׁמַּאי, לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מְנָלַן?…”
- Segment 931 words
Opens “דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה׳ אֶל…”
- Segment 1028 words
Opens “רַב אַסִּי בַּר נָתָן קַשְׁיָא לֵיהּ הָא…”
- Segment 1120 words
Opens “וְהָא כְּתִיב שַׁבָּת עִמָּהֶן! וְתוּ: מוֹעֲדֵי ה׳…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Nedarim 78a · Segment 3 — “…לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה…”
Original text
״זֶה הַדָּבָר״ — חָכָם מַתִּיר, וְאֵין בַּעַל מַתִּיר. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר. שֶׁיָּכוֹל: וּמָה בַּעַל שֶׁאֵין מַתִּיר — מֵפֵר, חָכָם שֶׁמַּתִּיר — אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּפֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר, וְאֵין חָכָם מֵפֵר.
“This is the thing” (Numbers 30:2), to teach that the husband nullifies vows and a halakhic authority dissolves vows, but a husband does not dissolve them. It is taught in another baraita : The phrase “this is the thing” teaches that a husband nullifies vows but a halakhic authority does not nullify vows. As, one might have thought: Just as a husband, who cannot dissolve vows, nevertheless nullifies them, so too with regard to a halakhic authority, who can dissolve vows, is it not logical that he should also nullify them? Therefore, the verse states: “This is the thing,” to teach us that a husband nullifies vows, but a halakhic authority does not nullify them.
נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ. מָה בִּשְׁחוּטֵי חוּץ — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אַף פָּרָשַׁת נְדָרִים — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל. וּמָה כָּאן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת — אַף לְהַלָּן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.
It is taught in a baraita : It is stated here, with regard to vows: “This is the thing,” and it is stated elsewhere: “Speak to Aaron, and to his sons, and to all the children of Israel, and say to them: This is the thing which the Lord has commanded, saying” (Leviticus 17:2), in the verse introducing the prohibition against slaughtering offerings outside of the Temple courtyard. Just as with regard to offerings slaughtered outside the Temple courtyard, the verse is directed to Aaron and his sons and all of Israel, so too, the portion in the Torah about vows is directed to Aaron and his sons and all of Israel. And just as here, with regard to vows, the verse states: “And Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel” (Numbers 30:2), so too, there, with regard to offerings slaughtered outside the Temple courtyard, Moses spoke to the heads of the tribes.
בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. וְהָא ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
The Gemara asks: With regard to the Torah portion on vows, for what halakha is the verbal analogy between it and slaughtering offerings outside the Temple courtyard taught? Rav Aḥa bar Ya’akov says: The verbal analogy is the source to authorize three laymen to dissolve vows. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it written: “The heads of the tribes”? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From the phrase “the heads of the tribes” the Sages derive that vows can also be dissolved by a single expert.
רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ.
The Gemara then asks the corresponding question about the other passage. The verbal analogy connects “the heads of the tribes” to offerings slaughtered outside of the Temple courtyard. For what halakha is this connection made? Rav Sheshet said: This connection is made in order to say that there is a concept of requesting dissolution of consecration of consecrated property.
לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמַר אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ, ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ דִּכְתִיב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? בֵּית שַׁמַּאי לֵית לְהוּ גְּזֵירָה שָׁוָה.
The Gemara asks: According to Beit Shammai, who say that there is no possibility of requesting from a halakhic authority to cancel the consecration of consecrated property, the treatment of the verse “the heads of the tribes” as if it were written also about offerings slaughtered outside the Temple courtyard serves to teach what halakha ? The Gemara answers: Beit Shammai do not have a tradition of interpreting the verses in accordance with this verbal analogy.
״זֶה הַדָּבָר״ בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: חָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר, בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר.
The Gemara asks: Since Beit Shammai do not use this verbal analogy, for what purpose is “this is the thing,” in the portion on vows, written? The Gemara answers: It is written to say that only a halakhic authority dissolves vows, but a husband does not dissolve them; a husband nullifies vows, but a halakhic authority does not nullify them.
״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: עַל הַשְּׁחִיטָה חַיָּיב, וְאֵין חַיָּיב עַל הַמְּלִיקָה.
According to Beit Shammai, for what purpose is written the phrase “this is the thing,” found in the portion on offerings slaughtered outside of the Temple courtyard? The Gemara answers: It is written to say that one is liable for slaughtering outside, but one is not liable for pinching the neck of a bird-offering outside the Temple courtyard, although that is the way it would be killed if it were a valid offering in the Temple.
אֶלָּא לְבֵית שַׁמַּאי, לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מְנָלַן? נָפְקָא לְהוּ מִדְּרַב אַסִּי בַּר נָתָן.
The Gemara asks: But according to Beit Shammai, who do not accept the verbal analogy between vows and the prohibition against slaughtering offerings outside of the Temple courtyard, from where do we derive the source to authorize three laymen to dissolve vows? The Gemara answers: Beit Shammai derive it from the explanation given to Rav Asi bar Natan.
דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה׳ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֱמַר פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן.
This is as it is written: “And Moses declared the Festivals of the Lord to the children of Israel” (Leviticus 23:44). And it is taught in a baraita : Rabbi Yosei HaGelili says: The Festivals are stated, but Shabbat, which commemorates Creation, is not stated with them. Ben Azzai says: The Festivals are stated, but the portion on vows is not stated with them.
רַב אַסִּי בַּר נָתָן קַשְׁיָא לֵיהּ הָא מַתְנִיתָא. אֲתָא לִנְהַרְדְּעָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲתָא אַבָּתְרֵיהּ לְמָחוֹזָא. אֲמַר לֵיהּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן?
The Gemara relates that Rav Asi bar Natan had a difficulty with this baraita . He came to Neharde’a to ask about it before Rav Sheshet, but he did not find him there. He pursued him to Meḥoza and said to him: How can the baraita say that the Festivals of the Lord were stated, but Shabbat, which commemorates Creation, was not stated with them?
וְהָא כְּתִיב שַׁבָּת עִמָּהֶן! וְתוּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן? וְהָא מִסִּיטְרָא כְּתִיבָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָתָנֵי:
But Shabbat is written with them in the portions of the Torah about the Festivals (Leviticus 23:3; Numbers 28:9–10). And furthermore, can it be said that the Festivals of the Lord are stated, but the portion on vows (Numbers, chapter 30) is not stated with them? Isn’t it next to one of the portions in the Torah detailing the halakhot of the Festivals (Numbers, chapters 28–29)? Rav Sheshet said to him: This is what Rabbi Yosei HaGelili’s statement in the baraita is teaching: