Commentary page

Nedarim 67b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 67b

Nedarim 67b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 93 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ולאו ממילא דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין נדריה:

ואיבעית אימא להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה אלא בארוסה דכתיב לשון הויה דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה.) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

ואימא להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:

א"כ ואסרה איסר דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה שהיא נערה למה לי למכתב ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא במקום ארוס שיש לו לארוס רשות בה האב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס:

ואימא אב ליבעי ארוס שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס מיפר לחודיה בלא אב:

וכי תימא אב דסמיך רחמנא לאם היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:

מיבעי ליה דאם הקים שיש לו לאב בכך רשות בה דאם הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר בעל לחודיה:

אט כן דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה:

5 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

איבעית אימא לא מצית אמרת דהיו תהיה בנשואה מיירי דהויה קדושין משמע מדלא כתיב ואם תלקח לאיש:

אימא דלכך עירוב פרשיות לומר דאב לחודיה מיפר בארוסה:

אם כן ואסרה איסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא י"ל במקום ארוס מיפר כו' - ואם תאמר אי הוה שתיק מיניה דהיו תהיה לא ידענא דבמקום ארוס אב מיפר וי"ל לא ליכתוב אב אלא גבי ארוס אם היו תהיה ואמאי כתב גבי פנויה:

ואימא אב ליבעי ארוס וארוס לחודיה מיפר וכי תימא אב דכתב רחמנא למה לי - כלומר לענין מה סמכיה לקרא דהפרת האב גבי היו תהיה דמשמע דאב מיפר ומאי נפקא לן מינה בהפרתו כיון דבלא ארוס אינו מיפר וארוס בלא אב מיפר:

מיבעי ליה דאם הקם הקים האב והארוס מיפר דמוקם הנדר: אם כן בית אישה נדרה דמיירי בנשואה למה לי במקום אב ארוס מיפר לבדו שלא במקום אב מיבעי שיפר לבדו וקשה לימא דאימא דבית אישה איצטריך לומר דבנשואה אין האב מקים כמו בארוס ויש לומר דלהא לא איצטריך דפשיטא דבנשואה אין אב מקים אי נמי משמעותיה דקרא דגבי נשואה לא בהקים מיירי:

אימא אם בית אישה נדרה לומר שאין הבעל מיפר בקודמין ולעולם ארוס לחודיה מיפר:

ומינה כלומר מתשובתך אתה למד שאין ארוס לחודיה מיפר דלגבי נשואה אין בעל מיפר בקודמין וגבי ארוסה כתיב קודמין שמע מינה דמשום שותפות דאב הוא דבהכי יפה כחו דאב דמיפר בקודמין ובעל בלא אב אינו מיפר בקודמין:

Tosafot on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

ממילא שמע מינה יש מפרשים אכתי תרי קרא לא צריכי, דאי משום שאין הבעל מיפר בקודמין [לחודיה, ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמע מינה, דאב ובעל מפירין ושמע מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין] דהא בית אשה נדרה כתיב, והקשו בתוספות [כאן ע, א ד"ה ואם היה תהיה למה לי שמע מינה לארוסה – לפי השי"מ] דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה, ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מיפר בקודמין, ולי נראה דאי משום הא לא קשיא, דדלמא כלהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה משתעי אלא בחדא, דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה, וכיון דלא אפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי, ודכותה ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נח, ב) גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה. הכי נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא, דהיאך אפשר לומר דתרוייהו בנשואה כתיבי, והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמין דהרי כתיב ונדריה עליה, ומקרא דאם בית אשה ממעט קודמין, מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואפשר נמי לדחות בהא דדלמא אכתי לא רמו אנפשייהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר, אבל בתוספות פירשו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמע מינה, כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין, מינה שמעת דקרא דהיו תהיה לאו בנשואה מיירי, דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר וזה נכון.

איבעית אימא הויה קדושין משמע לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא, דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קדושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא, על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה, אבל אי אסתפק לן [אי – לפי השי"מ] נמי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהוי קדושין משמע, וכי נשואין נמי לא משמע, והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותה הבתולה אשר לא היתה לאיש, ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, א), ואף על גב דדרשינן לה מהקרובה אליו, מכל מקום אי הויה קדושין לחוד משמע הא אפקיה קרא, ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש, היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה, אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי, ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מרבוייא דהקרובה, ואילו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לאו קדושין לחודייהו, משמע, אלא ודאי כדאמרן. כן נראה לי.

אסרה איסור בבית אביה למה לי לכתביה לאב לגבי אם היו תהיה בלחוד.

אם כן בית אשה נדרה למה לי והוי מצי לדחויי דאיצטריך לומר שאם הקים האב אינו מקים, אלא דעדיפא מינה קאמר למעוטי בעל בקודמין.

ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק (ודוקא) בעל אין מפר בקודמין הא ארוס מפר, וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל, דאדרבה דוק מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין, איכא למידק דארוס לחודיה לא מפר, דהא ארוס מפר בקודמין משום דקרא דהיו תהיה לאיש על כרחיה אוקמי ליה בארוסה, וההוא הא שרי להפר בקודמין, דהא כתיב ונדריה עליה, וכיון שכן איכא למימר השתא בעל לא מפר בקודמין ארוס דגריע טפי מפר, אלא מאי אית לך למימר דטעמא דהאי מלתא, דשאני ארוס דמפר משום שותפותיה דאב דליתנהו קודמין לדידיה.

Rashba on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

כתב רבינו ז"ל ולא מיבעיא בנדרים שנדרה וכו' עד שהבעל מפר בקודמים משום שותפותיה דאב. פירוש דאע"ג דאין בעל מפר בקודמין דהיינו נדרים שנדרה קודם שנכנסה לחופה ולא שמע בהם עד אחר שנכנסה לחופה התם הוא טעמא משום דבתר נשואין כולה הפרה דבעל היא שאין לאביה רשות בה אבל עכשיו דמן האירוסין דאיכא בהדיה שותפותיה דאב אגב האב מפר הבעל נמי בקודמין לאירוסין כשם שהוא שותף בנדרים שנדרה לאחר אירוסין:

Ritva on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

ותירץ ולאו ממילא שמעת מינה כלומר ממה שאתה אומר אתה למד ממילא דקרא דהיו תהיה בארוסה כתיב דאלו קרא דבית אישה נדרה מוכח שאינו מפר בקודמין ואלו קרא דהיו תהיה מוכח דמפר בקודמין דהא כתיב בה ונדריה עליה כלומר שנדרה כבר ואם כן על כרחין לאו בנשואה מיירי אלא בארוסה וארוס מפר בקודמין עם סיוע האב הואיל ובשעה זו היה האב יכול להפר כמו שכתבנו במשנה ואי בעית אימא הויה קידושין משמע ואע"פ שמצינו ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש שפירושה בנשואין שהרי מיטמא הוא לאחותו ארוסה מכל מקום רוב הויות קדושין משמע ואי נמי התם הוא דרבייה קרא לארוסה מדכתיב הקרובה אליו:

והקשה ואימא אב לחודיה מפר ואע"ג דהאי לישנא משמע דאכתי לא מסתפקא לן הכי והא עיקר בעיין מעיקרא הכי אסתפקא לן מכל מקום הכי פירושה אכתי אימא הכי ונדרשה לוא"ו במוסף על ענין ראשון לגמרי עד שלא יצטרף עם מה שלאחריו אלא כך נפרש כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש כלומר הנאתו והפרתו תועיל אף אם תהא לאיש ר"ל בהויה של אירוסין והשיב אם כן ואסרה אסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא במקום ארוס מפר לחודיה שלא במקום ארוס מבעיא והוה ליה למכתב אב בקרא דאם היו תהיה ואנא אמינא כל שכן בפנויה:

והקשה ואימא אב ליבעי ארוס אבל ארוס לחודיה מפר כלומר נהי כדקאמרת דקרא בארוסה ואב מיהא בלא ארוס לא הא ארוס לחודיה ליפר כדכתיב ושמע אישה וכי תימא אם כן אב דכתב רחמנא למה לי כלומר לאיזה ענין סמכה להפרת האב לומר שאם הקים אב לא תהא הפרת ארוס מועלת אבל כל שהאב אינו מקים תהא הפרת הארוס מועלת בלא האב אם כן בית אישה נדרה לאשמועינן דבעל מפר לבדו למה לי והרי אף ארוס ממר לבדו ואי לאשמועינן דבנשואה אף הקמת אב אינה כלום הא ודאי לא איצטריך שכל שנשאת ודאי אין לאביה רשות בה כלל:

והקשה ואימא אם בית אישה נדרה למעוטי בעל מקודמין כלומר דדוקא במה שנדרה בבית אישה אבל ארוס לחודיה מיפר ואנו גורסין בתשובה זו ולאו ממילא שמעת מינה בעל אמאי אין מפר משום שתפותא דאב ארוס נמי משום שותפותא דאב כלומר מתשובתך אתה למד שארוס לבדו אינו מיפר שמאחר שבנשואה אתה אומר שאין הבעל מיפר בקודמין יש לך לדון בטעם הדבר שהוא מפני שמאחר שלא היה לארוס בה כלום בלא שותפות אב ועכשו פקע רשות אב אף הוא אינו מיפר ואם כן ארוס דמשמע מקרא דמפר בקודמין כדכתיב ונדריה עליה דוקא בשתפות אב ויש גורסין ומינה בעל אין מיפר הא ארוס מיפר אלא משום שתפותא דאב ואף לגירסא זו תשובת השאלה היא כלומר ואף לכשתאמר כן מכל מקום אתה מדקדק ממנה דבעל הוא דאינו מפר בקודמין הא ארוס מפר ומאי האי דארוס מיפר בקודמין טפי מבעל משום דהפרה דידיה משום שותפותא דאב היא ובתוספות מקשים אדרבה נידוק מינה דבעל אינו מיפר בקודמין וכל שכן ארוס ופרשו בה כדרך שפרשנו לגרסתנו כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין אתה למד דארוס לחודיה לא מיפר דהא ארוס מפר בקודמין דהא בקרא דהיו תהיה כתיב ונדריה עליה ואם כן מאי האי דבעל אינו מיפר וארוס מיפר אלא משום שותפותא דאב והרי למדת משמועה זו שהארוס מפר בקודמין עם האב ר"ל אע"פ שנדרה קודם שנתארסה כמו שכתבנו ויש מפרשין תירוץ זה בדרך שמעלין ממנו שאין ארוס מיפר בקודמין אף עם האב ואין לחוש לדבריהם:

Meiri on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

ר"ן בד"ה נערה כו' דבת שנים עשר שנה צ"ל י"א:

גמרא אב לחודיה מיפר כצ"ל ונ"ב לפי ר"ן בקודמין ומיניה כצ"ל:

רש"י בד"ה ולאו ממילא כו' למה לי לא כצ"ל הארוס הס"ד לחודיה הס"ד בקודמין הס"ד ואחר כך מ"ה ומיניה כצ"ל:

בד"ה ארוס כו' לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה כצ"ל:

ברא"ש בד"ה ממילא כו' מינה נדרים שנדרה כצ"ל:

ר"ן בד"ה ואימא כו' הבעל מיפר נדרים כצ"ל בקודמים הס"ד לחודיה הס"ד:

בד"ה אימא כו' מיפר אף כצ"ל מיבעיא הס"ד:

בד"ה אימא אב כו' דאי הכי הפרת בעל צ"ל אב:

1 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

ממילא שמעת מינה לא היה צריך לכתוב קרא דבר זה דאינו מפר בקודמין כי ממילא שמעינן זה מאחר שלא היה יכול להפר אותה בשעת הנדר אם נדרה קודם שנתארסה ואף אם היא נדרה לאחר שנתארסה קודם שנשאת אין הבעל מפר אלא בשיתוף האב היאך יוכל להפר אותן הנדרים עתה שנשאת אין לנו לומר עם שתוף הבעל דכיון שנשאת שוב אין לו בזה רשות בה. או נוכל לפרש דהאי ממילא שמעת מינה לאו דוקא אלא כוונתו לומר כי זה החדוש שמעינן מואם בית אשה נדרה ומה היה צריך לכתוב אם היו תהיה לאיש אלא ודאי אם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לארוסה. ואיבעית אימא לאו מיתורא דרשינן אלא מלישנא דקרא משמע דהויה קדושין משמע. הרי"ץ ז"ל. ממילא שמעת מינה יש מפרשים אכתי תרי קראי לא צריכי דאי משום שאין הבעל מפר בקודמין לחודיה ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמעת מינה דאב ובעל מפירין ושמעת מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין דהא בית אישה נדרה כתיב. והקשו בתוספות דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מפר בקודמין. ולי נראה דאי משום הא לא קשיא דדילמא כולהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה אלא בחדא דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה וכיון דלא איפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי. ודכותיה ביבמות פרק הבא על יבמתו גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה הכא נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא דהיאך איפשר לומר דתרויהו בנשואה כתיבי והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמים דהכי כתיב ונדריה עליה. ומקרא דאם בית אישה ממעט קודמין מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואיפשר נמי לדחות בהא דדילמא אכתי לא רמו אנפשיהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר. אבל בתוספות כתבו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמעת מינה כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין מינה שמעת דקרא היו תהיה לאו בנשואה מיירי דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר. וזה נכון.

ואיבעית אימא הויה קידושין משמע לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קידושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה. אבל אי איסתפקא לן אי נמי מיירי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהויה קדושין משמע וכי נשואין נמי לא משמע. והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה כדאיתא בפרק הבא על יבמתו. ואף על גב דדרשי לה מהקרובה אליו מכל מקום אי הויה קידושין לחוד משמע הא אפקיה קרא ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא הוא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי. ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מריבויה דהקרובה ואלו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לא קידושין לחודייהו משמע אלא ודאי משמע כדאמרן. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. ואימא אב לחודיה מפר והוא הדין ארוס לחודיה ועירוב פרשיות דואם היו תהיה לאיש מלמד שהאב מפר אפילו בארוסה לבדו כמו הארוס ומנא לך דעירוב פרשיות דואם להצריכם שניהם בא. אם כן ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה דמיירי בלא אירוסין למה לי למכתב כלל דין הפרת האב בנערה שאינה מאורסה השתא יש לומר במקום ארוס מפר וכו' אימא אב ליבעי ארוס כאשר הוכחנו וארוס לחודיה מפר. וכי תימא אי ארוס לחודיה למה לי דכתיב רחמנא הפרת האב דדרשינן ליה מעירוב דואם היו תהיה לאיש דאם הקם הקים אהני עירוב להקיש אב לבעל דמה בעל אם יקיים אינו יכול להפר אף אב אם קיים לא יוכל ארוס להפר. הרא"ם ז"ל.

ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק ודוק הכי בעל אין מפר בקודמים הא ארוס מפר וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל דאדרבה דוקא מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר וכו' ככתוב בעמוד. הרשב"א ז"ל.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 67b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

וְלָאו מִמֵּילָא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ?

The Gemara rejects this, stating: And do you not learn it by itself, from the words “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11)? As the verse indicates that her husband can nullify only vows made after the couple is fully married, and not those made beforehand, the earlier verse is unnecessary.

Segment 2

אִיבָּעֵית אֵימָא, דַּהֲוָיָה קִדּוּשִׁין מַשְׁמַע.

The Gemara suggests an alternative method of demonstrating that the first verse is referring to a betrothed woman: Or if you wish, say that the words “and if she be to a husband” (Numbers 30:7) must be referring to a betrothed woman, since the usage of the term “she be” indicates betrothal rather than marriage.

Segment 3

אֵימָא אָב לְחוֹדֵיהּ מֵיפֵר! אִם כֵּן ״וְאָסְרָה אִסָּר בֵּית אָבִיהָ״, ״יָנִיא אוֹתָהּ״ לְמָה לִי? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר בִּמְקוֹם אָרוּס מֵיפֵר אָב לְחוֹדֵיהּ, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אָרוּס, מִיבַּעְיָא?

The Gemara proposes: Say that a father can nullify the vows of his betrothed daughter on his own. The Gemara responds: If so, why do I need the verse to teach that in a case where she binds herself with a bond in her father’s house, her father can disallow her, i.e., nullify her vow (see Numbers 30:4–6). Now when it can be said that in the presence of a betrothed, i.e., when she is betrothed, the father nullifies his daughter’s vows on his own, is it necessary to state that he can do so where there is no betrothed? Therefore, the fact that the Torah specifically states that the father nullifies her vows by himself when she is not betrothed indicates that he does not have that power when she is betrothed.

Segment 4

אֵימָא אָב לִיבְעֵי אָרוּס, וְאָרוּס לְחוֹדֵיהּ מֵיפֵר. וְכִי תֵּימָא: אָב דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי, מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּאִי הֵקִים — הֵקִים!

The Gemara suggests: Say that the father requires the betrothed’s participation in order to nullify his daughter’s vows but that the betrothed can nullify them on his own. And if you would say: If the woman’s betrothed can nullify them on his own, why do I need the reference to the father that the Merciful One writes with regard to the vows of a betrothed young woman, implying that the participation of the father is necessary to nullify her vows. One can explain that the need to mention the father is necessary in order to teach us that if the father ratified the vow, it is ratified, and her betrothed can no longer nullify it.

Segment 5

אִם כֵּן, ״בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה״ לְמַאי כְּתִב? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה בִּמְקוֹם אָב אָרוּס מֵיפֵר לְחוֹדֵיהּ, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אָב מִיבַּעְיָא?!

The Gemara rejects this suggestion: If so, for what purpose did the Torah write “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11), which indicates that a married woman’s husband nullifies her vows on his own? That could be derived by an a fortiori inference: If in the presence of the father, a betrothed man nevertheless nullifies her vows on his own, then when she is no longer in the presence of the father, i.e., she is married and no longer subject to his authority, is it necessary to state that her husband nullifies her vows on his own?

Segment 6

אֵימָא: ״אִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה״, לוֹמַר שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין!

The Gemara suggests: Say that the betrothed can nullify her vows by himself, and the words “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11) are in fact not necessary to teach that a fully married husband can nullify her vows on his own. Rather, they come to say, i.e., to teach, that the husband cannot nullify vows that preceded the betrothal.

Segment 7

וּמִינֵּיהּ, אָרוּס מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין.

The Gemara answers: But from that, i.e., from the fact that the verse precludes only the full-fledged husband from nullifying vows that preceded the betrothal, one may infer that the betrothed can nullify by himself vows that preceded the betrothal. Such a conclusion is unreasonable, as the fully married man has greater authority over her than the betrothed.

Segment 8

אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם שׁוּתָּפוּתֵיהּ דְּאָב.

Rather, is it not the case that the betrothed cannot nullify vows on his own, and his ability to do so is only because of his partnership with the father?

Nedarim 67b

Nedarim 67b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text