Commentary page
Nedarim 10a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 10a
Nedarim 10a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 313 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אפילו תימא רבי יהודה היא מתני' דשני בין נדר לנדבה דלר' יהודה נמי שאני ליה וכי קאמר ר' יהודה טוב נודר ומשלם היינו דאמר בלשון נדבה אבל בנדר לא אמר:
מ"ש נדר דלא כו' דאתי בה לידי תקלה כדלעיל:
לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידייהן (שאין באין) כלומר שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת:
אלא הרוצה להתנדב מתנדב ומביא שלמים וכו' אבל חטאת לא אתי בנדבה ובנזירות נמי לא היו מתנדבין שלא יקראו חוטאים ומתני' דקתני נדר בנזיר דמשמע דכשרים נודרין בנזירות לאו ר' שמעון היא:
כולן שיטה אחת דבשיטה אחת משוו דעתייהו:
דנזיר חוטא הוי משום דנדר:
והדין קרא בנזיר טמא כתיב על שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש:
משום דשנה בחטא הוא דעל שם ששנה עצמו בחטא שנזר עצמו ועוד שטימא נזירותו להכי כתיב ביה אשר חטא על הנפש והוא הדין נמי לשאר נזירין דאיקרו חוטאים וגלי רחמנא בהאי והוא הדין לכולהו ואהכי גילה בהאי משום דזה שונה בחטא שני פעמים ותולין הקלקלה במקולקל:
8 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 10a · Sefaria
Tosafot
ואבע"א כי קאמר ר' יהודה בנדר אבל בנדבה לא קאמר:
נדבה נמי אתי לידי תקלה ומשני ר"י לטעמיה ה"מ לשנויי כדלעיל אלא ניחא ליה לאתויי כרבי יהודה גופיה וכן בסמוך [גבי] נזירות מייתי מר' יהודה חסידים הראשונים וכו' מהאי טעמא אע"ג דהוה מצי לשנויי כדלעיל:
רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו בעזרה ואם תאמר וללישנא קמא דאוקמינא פלוגתייהו בנדר ואפי' בנדר שרי ר' יהודה הא דקתני בהו אדם מביא כבשתו וכו' אלמא חייש רבי יהודה לתקלה ואפי' בנדבה לא שרי אלא בכה"ג לכ"ש בנדר דמיתסר וי"ל דאיכא למימר עצה טובה קמ"ל וא"ת והא בתוספתא קתני ר' יהודה אמר טוב מזה ומזה ש"מ דלענין איסורא קאמר וי"ל דלעולם עצה טובה קמ"ל הך ברייתא ולא משום איסורא קאמר ואיידי דאיירי ר"מ טוב מזה ומזה דלענין איסור קאמר ר"מ א"ר יהודה נמי האי לישנא טוב מזה ומזה ולעולם לענין עצה טובה קמ"ל ולא לענין איסור קא"ל והשתא מסיק לישנא בתרא דנדרים אתי לכ"ע אפי' לר' יהודה וכן ללישנא קמא אפי' לר"מ בנדבה:
אדם מביא כבשתו מדנקט לשון נקיבה אלמא דבשלמים איירי ותימה דמאי תקלה שייך בשלמים והלא אין מעילה בשלמים וי"ל דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא מיהא איכא כדאמר בר"ה (דף כח -) בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא משום דאיסורא רכיב עליה:
אמר אביי שמעון הצדיק כו' תרוייהו אינם שוין ר"ש איירי בנזיר טמא כדאמר לעיל ור' אליעזר הקפר איירי בטהור וי"ל דאה"נ ולהכי לא קאמר דבר אחד אלא שיטה א' דכולהו ס"ל דנזיר חוטא טפי מרבנן דידהו וכה"ג אמרי' בהמוכר את הספינה (דף עח:):
כולן שיטה אחת הן לאו דוקא שהרי שמעון הצדיק אין להוכיח דטעמא אינו אלא מפני שמתחרטין וכה״ג איכא בפרק רבן גמליאל (יבמות דף נא: ושם) כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור הר״ר יוסף זצ״ל כדפירש':
דשנה בחטא בצער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות אי נמי שנה בחטא דיין ובטומאה:
חרק חרך וכו' אין לפרש משום דלשונות הללו נוטין קצת אחר לשון חרם אלא למאן דאמר לשון אומות נינהו דוקא [אבל] למ"ד לשון שבדו חכמים [לא דא"כ לתני נמי חרך חרט]:
2 more comments on this page.
Tosafot on Nedarim 10a · Sefaria
Rashba
דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן ואיכא למידק והלא סתם חרמין לכהנים, וכשמזכיר שם הוי לבדק הבית, ואם כן מכל מקום כשירצה להחרים לבדק הבית צריך להזכיר שם ויאמר חרם לשם, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם. וי"ל דכשהוא אומר לשון הכתוב ישכח ויזכור שם כמו שהוא כתוב חרם לה', אבל כשאינו אומר בלשון הכתוב, כשיצטרך להחרים לבדק הבית לא יזכיר את השם, אלא יאמר חרם לבדק הבית.
Rashba on Nedarim 10a · Sefaria
Ritva
כתב רבינו ז"ל שמעי' מיהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאשתבועי וכו' עד והוא הדין לשבועות וקשיא לן היכי אמרינן דנדר אסור והלא מקרא מלא דבר הכתוב [תהלים עו] נדרו ושלמו לה' אלהיכם וכל נדר במשמע וכתיב [בראשית כ] וידר יעקב נדר ולא הוי נדבה אלא נדר דהא כתיב [שם] כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן וכו' תירצו בתוספות דשעת צרה שאני דאמרינן בהגדה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה פי' אם הוא חולה או בנו וכיוצא בו מותר לו לאמר כך וכך אתן אם אתרפא או אם אנצל מצרה זו וזה היה נדרו של יעקב ונדרים של ישראל לפי שהיו בצרה ומפני זה נהגו במקצת מקומות ליתן צדקות ושמן למאור בראש השנה ויום הכפורים בלבד לפי שהוא יום הדין שספרי חיים פתוחים לפניו יתברך והוי עת צרה ולפיכך נודרין כדי להנצל מן הדין (ב) ונודרין למחרתו לאלתר:
ובשאר מקומות שנהגו לידור צדקות בשבתות וימים טובים יש ליישב מנהגן שעושים כן מפני שיש מעצור לעניים ואם לא ידרו להם היום שהוא יום כנופיא לא יהיה לעניים די צרכם ולפיכך סומכין להקל בדבר מפני מחסור העניים שעומדין בצער ועוד שהרי ממנין גבאים לגבותה לאלתר למחרת וכיון שנדר חובה ברבים יתבייש הוא ולא יאחר אותה כלל ואם רצה לאחר הממונים מוציאין ממנו בזרוע:
גרסי' (א) בפ"ד הוי זהיר בנדרים שסופך למעול בשבועות פי' שהן חמורות יותר לפי שיש בהם הזכרת השם:
ירושלמי מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר התחיל אדם לנדור פנקסו נפתחת. פי' שמחפשים אחר מעשיו מפני שהרגיל פיו ולשונו בקדושה לנדרים:
ד"א מוקש אדם איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת פי' דריש ואחר מל' איחור:
Ritva on Nedarim 10a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו ענין הכינויין במשנתנו וביארנו למעלה דעתו של ר' יוחנן במה שאמר שהם לשונות של גויים ודעת ריש לקיש שחכמים הוא שתיקנו כן שלא להוציא שם קרבן מפיהם מחשש שמא יזכירו שם שמים לבטלה וכמו שאמרו:
Meiri on Nedarim 10a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' וטעמא מאי תקינו כו' כצ"ל:
ברש"י נודרין בהן הס"ד תקינו חכמים כנויין דלא לימא כו' הד"א כצ"ל:
ברא"ש לשונות של כנויין גמרא לשון עובדי כוכבים כו' ונמלך מלגמור דבריו כו' משאר האותיות הס"ד ואח"כ מ"ה מאן דאמר כנויי כנויין כו' הלשון במקצת הס"ד אטו כנויין הס"ד כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 10a · Sefaria
Shita Mekubetzet
ר' יהודה לטעמיה דעביד בנדבה דלא אתי לידי תקלה דתניא וכו' וא"ת מכל מקום בעזרה מצינו נדרי כשרים. תריץ דאפילו בעזרה אינם אומרים כי אם הרי זו דאי אמרי הרי עלי שמא תמצא טרפה ויהיו חייבים באחריותה ואתי לידי תקלה דבל תאחר. ובריש חולין דקאמר ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא הרי זו אבל עלי לא בהרי זו יכול לחלק כגון דאמר הרי זו קודם שהביאה לעזרה. הרא"ם ז"ל. וז"ל שיטה: ר' יהודה לטעמיה וכו'. דכיון דאינו מקדישה אלא תכף לשחיטה לא אתי בה לידי תקלה. והאי דלא משכחת לה דיכול לאצולי נפשיה מלבא לידי תקלה על ידי שהוא מקדיש תכף לשחיטתה אלא כדאקדשה משם נדבה דאמר הרי זו אבל היכא דקבלה עליו משום נדר לא מצי לאצולי נפשיה בהכי דאיפשר דאתי ביה לידי תקלה דכשרין מתנדבין אבל לא נודרים. עד כאן. וכתב רבינו ז"ל ושמעינן מיהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאישתבועי במידי. פירוש הואיל ור' יהודה לא שרי להקדיש נדבה אלא בפתח העזרה. אלא כדבעי למיעבד מידי או אפילו למיתב זוזא לעניא או אפילו לפדיון שבוים. וכיוצא בהם אי איתיה לההוא מידי בידיה יתן לו מיד ואי לא לשתוק עד דהוי בידיה ויהיב ליה. ומיהו אי מצוה דגופיה הוא ומחייב בה ורמיא עליה כגון הא דאמרינן אשנה פרק זו או מסכתא זו והא אמיד נפשיה למיקם בה וחזי דמיאש מינה שרי ליה למינדר עליה לזרוזי נפשיה כדרב גידל. וכל שכן היכא דרגיל ומשתלי ועבר על אחת ממצות לא תעשה דתנן ונדרים סייג לפרישות וכן הדין בשבועות. ותימה דהא כתיב וידר יעקב וכו'. וי"ל שעת צרה שאני דאמרינן בהגדה לאמר לדורות דשעת צרה מותר לידור בתנאי הרי זה סלע לצדקה אם אנצל מצרה זו אם יחיה בני וכיוצא בו וכענין נדרו של יעקב אבינו אם יהיה אלקים עמדי וגו' כל אשר תתן לי עשר וכו'. אבל שלא בשעת צרה אסור לידור לשום דבר אלא מה שדעתו ליתן יתן בלא נדר. ומה שנהגו לידור צדקות ושמן למאור ביום הכיפורים יש לומר דעל ידי שהוא יום הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו יתברך כשעת צרה דמי ולפיכך נודרין כדי שיעלה זכרונם לטובה ולחיים טובים וליתן (למחר) לאלתר אי אפשר. מכל מקום חייבים ליתן למחרת. הרנב"י ז"ל.
מתאוים להביא חטאת משום דכתיב ביה כפרה לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם כדי שיתחייבו חטאת. וקשיא לי והא כתיב כי אין אדם אשר לא יחטא. ועוד שאינו מקשה מבהמתן של צדיקים גבי רבי ישמעאל שקרא ובקש להטות ובקרעו ספר תורה בחמתן בהאשה רבה. ולכן נראה לי לפרש שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לאחרים עמם על ידיהם שיהו אחרים למדים מהם כמו ר' מאיר בבית שאן ור' אמי ור' אסי בחולין ור' יוסי בכתובות דבקשו להעלות עבד לכהונה על פיו. ולכן הכא נראה לי לגרוס לפי שאינם חוטאים פירוש לפי שאין רגילים לחטוא שבכל כחם שומרים עצמן מן החטא. הרא"ם ז"ל.
להביא קרבן חטאת משום שכתוב בו כפרה ממילא ולא על חטא היו מביאין חטאת שאין הקדוש ברוך הוא וכו'. וכיון שהיו חסידים כל כך שהיו מערימין להביא קרבן למקום זריזין הן דלא אתו לידי תקלה מדעתן. שיטה.
לפיכך היו עומדים ומתנדבים בנזירות כדי שיתחייבו קרבן שהנזיר מביא חטאת עולה ושלמים. ומיהו דוקא כי אמר כנדבתם דמשמע שמביאים אותו לשם מצוה ולא לשם על שעשו עבירה. אבל אי אמר כנדרם משמע שמביאים אותו על חטא שעשו ואין זה מנהג כשרים לכך לא אמר כלום.
חס ושלום שהחסידים הראשונים פירוש דקסבר נזיר חוטא הוא. אלא הרוצה להתנדב עולה מתנדב כדאמרת דאדם מביא כבשתו חולין לעזרה.
שמעון הצדיק הא דאמרן פירוש מדקאמר עליך הכתוב אומר להזיר לה' משמע דוקא כזה שהיה פרוש כל כך ראוי לנזור נזירות לה' אבל שאר בני אדם אסורים לנדור בנזיר דעוברים כשנודרים לפי שמצערין עצמן מן. היין. ואף על גב דבהאי עניניא דכתיב נזיר לה' כתיב בפירוש מאשר חטא על הנפש דמשמע דאף אותו שכוונתו לה' מיקרי חוטא. ודאי אין הכי נמי דאיכא חטא במה שציער עצמו מן היין אבל המצוה שמקבל הנזירות עליו שלא יתגבר יצרו עליו מכרעת החטא. אבל שאר נזירים שאין מקבלים כי אם משום חטא שעשו אינם בכלל נזיר לה' ואין להם מצוה בקבלה ויש להם חטא כשמצערין עצמן מיין.
אלא שציער עצמו מן היין וא"ת ולמאן דאמר לאו חוטא הוא מאשר חטא על הנפש מאי דריש ביה. יש לומר דריש האי חטא לשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. אי נמי חטא ממש וקאי על המת שניטמא בו וכשטימא עצמו במזיד דנזיר הוא מאותן ארבעה שמביאין על המזיד כשוגג ולכן צריך כפרה. הריטב"א ז"ל.
מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא מחמת כעס שרוצה לצער עצמו מכל דבר. אבל אם צריך לו לעשות כן על כל פנים שאינו יכול לעשות תשובה שלימה אם לא יכניע יצרו וירעיבנו כהאי גוונא ודאי מותר כדאמרינן התם במסכת תענית הא דצריך ליה הא דלא צריך ליה.
9 more comments on this page.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 10a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' כולן שיטה אחת ע' סוטה טו ע"א תד"ה סבר לה:
Gilyon HaShas on Nedarim 10a · Sefaria
Ben Yehoyada
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם. כתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים מהכא מקשו למה שכתבו התוספות הא דאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי צדיקים, היינו דוקא במידי דאכילה אמנם בשאר מילי משכחת לה דתבא תקלה. והכא משמע דלא תבא תקלה בכל גוונא דהא מתאוין להביא קרבן חטאת ואין יכולין? עיין שם. ונראה לי בס"ד דהכא איירי בצדיקים גמורים שעברו רוב ימיהם ולא חטאו דאז הם בטוחים מאתו יתברך שלא יחטאו כלל (יומא לח:) דכתיב רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (שמואל א' ב, ט) דאלו מתאוין להביא קרבן חטאת ואין בא חטא על ידם כדי שיביאו, אבל קודם שעברו רוב ימיהם אז אפשר שיחטאו במידי דלית ביה איסור אכילה.
אֲבָל בִּנְזִירוּת לֹא הִתְנַדְּבוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ 'חוֹטְאִים', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, יא) "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". הא דקרי למניעת האדם מן המאכל בשם חטא וגם תתייחס לנפש משום דנצוצין וחלקים של נשמות מגולגלים במאכל ומשתה ועל ידי האכילה ושתיה שיעשה האדם בברכה נתקנין ועולין וכמו שאמרו על פסוק (תהלים קז, ה) רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף, מלת 'בָּהֶם' קאי על האוכלין ומשקין ונמצא זה שנדר בנזיר ואינו אוכל ענבים ואינו שותה יין חטא לנפשו שלא תקח חלקים המגולגלים וחיסר אותה מזה הבירור והתיקון.
Ben Yehoyada on Nedarim 10a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 10, Amud Aleph, about 313 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כִּי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 29 words
Opens “וְהָקָתָנֵי: ״טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְקַיֵּים״! תְּנִי:…”
- Segment 316 words
Opens “מַאי שְׁנָא נוֹדֵר דְּלָא, דִילְמָא אָתֵי בָּהּ…”
- Segment 412 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אָדָם מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ…”
- Segment 58 words
Opens “תִּינַח נְדָבָה דְקׇרְבָּנוֹת, נְדָבָה דִנְזִירוּת מַאי אִיכָּא…”
- Segment 635 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:…”
- Segment 739 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָדְרוּ בְּנָזִיר, אֶלָּא:…”
- Segment 822 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי…”
- Segment 954 words
Opens “וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר…”
- Segment 109 words
Opens “וְהָדֵין קְרָא בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב! מִשּׁוּם דְּשָׁנָה…”
- Segment 1136 words
Opens “מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר (לַחֲבֵירוֹ) ״קֻוֽנָּם״ ״קוּנָּח״ ״קוּנָּס״ —…”
- Segment 1228 words
Opens “גְּמָ׳ אִיתְּמַר כִּינּוּיִין, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְשׁוֹן…”
- Segment 1328 words
Opens “וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן כִּינּוּיִין? דְּלָא לֵימָא…”
- Segment 144 words
Opens “וְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:…”
Sages named on this page
- The Early Hasidim · Others · The Early Hasidim
The Early Hasidim were pious individuals known for their exceptional devotion, meticulous observance of mitzvot, and profound spiritual preparation before prayer.
Source: Nedarim 10a · Segment 6 — “…רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קׇרְבַּן…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Nedarim 10a · Segment 8 — “אָמַר אַבָּיֵי: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר…”
Encyclopedia entries citing this page
- The Early Hasidim · Others · The Early Hasidim
The Early Hasidim were pious individuals known for their exceptional devotion, meticulous observance of mitzvot, and profound spiritual preparation before prayer.
Cited source: Nedarim 10a
All 11 sources this entry cites
Original text
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כִּי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה — בִּנְדָבָה, בְּנֶדֶר לָא אָמַר.
Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it can be argued that when Rabbi Yehuda said that it is good to take a vow and fulfill it, he said it with regard to a gift offering, but he did not say it with regard to vows.
וְהָקָתָנֵי: ״טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְקַיֵּים״! תְּנִי: ״נוֹדֵב וּמְקַיֵּים״.
The Gemara asks: But isn’t the mishna teaching that according to Rabbi Yehuda, better than both this and that is one who vows [ noder ] and pays, which indicates that he says this even about vows? The Gemara answers: Teach the opinion of Rabbi Yehuda with the following, emended formulation: Better than both this and that is one who volunteers [ nodev ] a gift offering and pays it.
מַאי שְׁנָא נוֹדֵר דְּלָא, דִילְמָא אָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה? נְדָבָה נָמֵי, דִּילְמָא אָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה!
The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering, due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block with it.
רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אָדָם מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה, וּמַקְדִּישָׁה, וְסוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וְשׁוֹחֲטָהּ.
The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said explicitly in a baraita : A person brings his lamb to the Temple courtyard and consecrates it there, and immediately leans on it and slaughters it. Consequently, there is no concern that he will encounter a stumbling block.
תִּינַח נְדָבָה דְקׇרְבָּנוֹת, נְדָבָה דִנְזִירוּת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara asks: That works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that one will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite.
רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קׇרְבַּן חַטָּאת. לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם, מָה הָיוּ עוֹשִׂין? עוֹמְדִים וּמִתְנַדְּבִין נְזִירוּת לַמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּיב קׇרְבַּן חַטָּאת לַמָּקוֹם.
The Gemara answers: Here, too, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The early generations of pious men would desire to bring a sin-offering but did not have the opportunity to do so because the Holy One, Blessed be He, does not bring about a stumbling block through them, and they would not sin even unwittingly. What would they do? They would rise and volunteer naziriteship to the Omnipresent in order to be liable to bring a sin-offering of a nazirite to the Omnipresent.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָדְרוּ בְּנָזִיר, אֶלָּא: הָרוֹצֶה לְהָבִיא עוֹלָה — מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא, שְׁלָמִים — מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא, תּוֹדָה וְאַרְבָּעָה מִינֵי לַחְמָהּ — מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא. אֲבָל בִּנְזִירוּת לֹא הִתְנַדְּבוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ חוֹטְאִין. שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״.
Rabbi Shimon says: They did not take a vow of naziriteship. Rather, one who would want to bring a burnt-offering would volunteer and bring it; one who would want to bring a peace-offering would volunteer and bring it; and one who would want to bring a thanks-offering and its four types of bread would volunteer and bring them. However, they did not volunteer naziriteship in order that they not be called sinners. According to Rabbi Shimon, naziriteship involves some element of sin, as it is stated: “And he shall make atonement for him, for that he sinned against the soul” (Numbers 6:11).
אָמַר אַבָּיֵי: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר כּוּלָּן שִׁיטָה אַחַת הֵן, דְּנָזִיר חוֹטֵא הָוֵי: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרַן.
§ Abaye said: Shimon HaTzaddik, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar HaKappar are all of the same opinion, that a nazirite is a sinner. The statements of Shimon HaTzaddik and Rabbi Shimon in this regard are that which we already said.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״. וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא: שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא צִיעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכׇּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִכָּאן כׇּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא.
And Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished agrees, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished says: It is written with regard to the priest who sacrificed the offering of a nazirite: “And he shall make atonement for him, for that he sinned against the soul.” Against which soul did the nazirite sin? Rather, his sin is that he caused himself suffering by refraining from wine. Are these matters not inferred a fortiori : Just as this nazirite, who causes himself suffering only by refraining from wine, is called a sinner, one who causes himself suffering by refraining from everything is all the more so to be considered a sinner. From here it can be derived that whoever fasts unnecessarily is called a sinner.
וְהָדֵין קְרָא בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב! מִשּׁוּם דְּשָׁנָה בְּחֵטְא הוּא.
The Gemara raises a question with regard to the opinion of Rabbi Elazar HaKappar. Isn’t this verse written with regard to a ritually impure nazirite? Consequently, only a nazirite who becomes impure shall be considered a sinner. The Gemara answers: Rabbi Elazar HaKappar holds that the verse uses this terminology with regard to a ritually impure nazirite because he repeated his sin. However, becoming a nazirite is itself considered a sin.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר (לַחֲבֵירוֹ) ״קֻוֽנָּם״ ״קוּנָּח״ ״קוּנָּס״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַקׇּרְבָּן. ״חֶרֶק״ ״חֶרֶךְ״ ״חֶרֶף״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַחֵרֶם. ״נָזִיק״ ״נָזִיחַ״ ״פָּזִיחַ״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לִנְזִירוּת. ״שְׁבוּתָה״ ״שְׁקוּקָה״, נוֹדֵר בְּ״מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה.
MISHNA: In the case of one who says to another that a certain object is konam , konaḥ , or konas , these expressions are substitutes for the term offering [ korban ], and the vow takes effect. Ḥerek , ḥerekh and ḥeref ; these are substitutes for the term indicating a dedication [ ḥerem ] to the Temple treasury. Nazik , naziaḥ , and paziaḥ ; these are substitutes for the term naziriteship [ nazir ]. Shevuta , shekuka , or one who vows with the term mohi , these are substitutes for the term oath [ shevua ].
גְּמָ׳ אִיתְּמַר כִּינּוּיִין, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶם חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ״.
GEMARA: It was stated that amora’im disagreed about substitutes for the language of vows. Rabbi Yoḥanan said: They are terms from a language of other nations that mean offering, dedication, naziriteship, or oath. Rabbi Shimon ben Lakish said: These terms employ language that the Sages devised [ badu ] with which one can take a vow. In order to explain the word badu , he adds: And so it states with regard to Jeroboam: “In the month that he had devised [ bada ] in his own heart” (I Kings 12:33).
וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן כִּינּוּיִין? דְּלָא לֵימָא ״קׇרְבָּן״. וְלֵימָא ״קׇרְבָּן״? דִּילְמָא אָמַר ״קׇרְבָּן לַה׳״. וְלֵימָא ״קׇרְבָּן לַה׳״? דִּילְמָא אָמַר ״לַה׳״ וְלָא אָמַר ״קׇרְבָּן״, וְקָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.
And according to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, what is the reason that the Sages established substitutes for the language of vows? The Gemara answers: It is so that one not explicitly say the term offering. The Gemara asks: And let him say the term offering; what is wrong with that? The Gemara answers: Perhaps he will say: An offering to the Lord. The Gemara asks: And let him say: An offering to the Lord. The Gemara answers: Perhaps he will say: To the Lord, and he will then change his mind and not say: An offering, and he will thereby express the name of Heaven in vain.
וְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
And similarly, it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: