Talmud Builders

    Menachot 99a

    Back to index

    English translation — Menachot 99a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara continues: Granted, according to the one who said the tables were positioned along the width of the Sanctuary, from north to south, it works out well. According to this opinion there was enough room on the east and the west of the Table for the two priests arranging the new loaves to stand on one side of the Table and for the two priests removing the old loaves to stand on the other side.

    2But according to the one who said the tables were positioned along the length of the Sanctuary, from east to west, in which case the priests arranging and removing the shewbread would stand at the north and south of the Table, this is difficult. Now, consider how much space was taken up by the tables: How far was the Table removed from the northern wall of the Sanctuary? It was two and a half cubits away from the wall, as this is the space necessary for the two priests to pass. And to this one must add one cubit for the width of the northern row of tables itself, and another two and a half cubits that were between the northern row of five tables and Moses’ Table, as space for two priests to pass is required here as well.

    3The Gemara continues to calculate the area occupied by the tables: And then one must add one cubit for the width of the Table of Moses, and two and a half cubits that were between Moses’ Table and the southern row of tables, and another cubit for the width of the southern row itself. This totals ten and a half cubits, according to which it is found that the Table occupies half a cubit in the south of the Sanctuary, although the Table is supposed to be entirely in the north of the Sanctuary.

    4The Gemara answers: Do you maintain that the Table of Moses resided together with the other ten tables, i.e., parallel to them? It was not so. The Table of Moses was situated to the west of the other tables, in the space corresponding to the space between the two rows of tables, and its width should not be added to the width of the two rows of Solomon’s tables. All the tables were therefore situated in the north of the Sanctuary. Since the Temple was built on terrain that sloped downward from west to east, this means that the Table of Moses was raised above the tables of Solomon. The Table of Moses was placed to the west and the tables of Solomon were lowered slightly toward the east. Solomon’s tables therefore appeared in relation to Moses’ Table as a student who sits on a lower level before his teacher.

    5§ The Sages taught in a baraita : Solomon built ten tables that were situated in the Sanctuary, in addition to Moses’ Table, but the priests would arrange the shewbread only upon the Table of Moses. This is derived from a verse, as it is stated: “And Solomon made all the vessels that were in the House of the Lord, the golden altar, and the Table upon which the shewbread was, of gold” (I Kings 7:48), indicating that the shewbread was placed on only one Table.

    6Likewise, Solomon built ten candelabra, but the priests would kindle the lamps only on the Candelabrum of Moses. This is derived from a verse, as it is stated: “And they burn unto the Lord every morning and every evening burnt offerings and sweet incense; the shewbread also they arrange in order upon the pure Table, and the Candelabrum of gold with its lamps, to burn every evening” (II Chronicles 13:11). The singular form indicates that the lamps were kindled on only one Candelabrum.

    7Rabbi Elazar ben Shammua says: They would arrange the shewbread upon all the tables, as it is stated: “And Solomon made all the vessels that were in the House of God, the golden altar as well, and the tables upon which was the shewbread” (II Chronicles 4:19). The plural form indicates that the shewbread was arranged on all the tables. And they would kindle the lamps on all the candelabra, as it is stated in the subsequent verse: “And the candelabra with their lamps, which they should burn according to the ordinance before the Sanctuary, of pure gold” (II Chronicles 4:20).

    8Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: They would arrange the shewbread only upon the Table of Moses. Rather, how do I realize the meaning of the verse: “And the tables upon which was the shewbread… of pure gold” (II Chronicles 4:19–20)? These are the three tables that were in the Temple, of which there were two that were situated in the Entrance Hall to the Sanctuary, on the inside near to the entrance to the Temple, i.e., near the entrance to the Sanctuary. One of these tables was made of silver, and the other one was made of gold.

    9On the table of silver the priest places the new shewbread that has been baked, before its entrance into the Sanctuary, so that the loaves may cool a little from the heat of the oven. And when the old shewbread is removed from the shewbread Table it is placed on the table of gold upon its exit from the Sanctuary, until the frankincense is burned on the altar. The reason the shewbread is placed on a silver table before it is brought into the Sanctuary and on a gold one when it is removed is that one elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since it is set on the gold shewbread Table all week, it cannot be downgraded to a silver table upon its removal. The Gemara concludes: The third of the three tables is the one Table of gold inside the Sanctuary upon which the shewbread is always found.

    10The Gemara asks: And from where do we derive that one does not downgrade in matters of sanctity? Rabbi Yehuda HaNasi said: This is derived from a verse, as the verse states: “And Moses erected the Tabernacle, and he laid its sockets, and set up its boards, and put in its bars, and erected its pillars” (Exodus 40:18). This teaches that once Moses, who was at a greater level of sanctity than the rest of the people, began the work of erecting the Tabernacle, he alone completed it.

    11The Gemara asks: And from where do we derive that one elevates to a higher level in matters of sanctity? Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: This is derived from a verse, as the verse states with regard to the coal pans of the men of Korah’s assembly, in which they burned incense before they were consumed by a fire: “The coal pans of these men who have sinned at the cost of their lives, and let them be made beaten plates for a covering of the altar, for they have become sacred because they were brought before the Lord, that they may be a sign to the children of Israel” (Numbers 17:3). Initially the coal pans had the status of articles used in the service of the altar, as they contained the incense, and now that they have been made into a covering for the altar their status has been elevated to that of the altar itself.

    12§ Having mentioned the principle that one does not downgrade in matters of sanctity, the Gemara cites a related issue. The verse states: “At that time the Lord said to me: Hew for yourself two tablets of stone like the first…And I will write on the tablets the words that were on the first tablets, which you broke, and you shall put them in the Ark” (Deuteronomy 10:1–2). Rav Yosef teaches a baraita : This verse teaches that both the tablets of the Covenant and the pieces of the broken tablets are placed in the Ark. One should learn from here that with regard to a Torah scholar who has forgotten his Torah knowledge due to circumstances beyond his control, e.g., illness, one may not behave toward him in a degrading manner. Although the first tablets were broken it is prohibited to treat them with disrespect, due to their sanctity. A Torah scholar who forgot the Torah knowledge he once possessed is likened to these broken tablets.

    13The Gemara notes a mnemonic for the following three statements of Reish Lakish, which are all related to the concept stated by Rav Yosef: One who caused dereliction of the study of Torah for the sake of a mitzva, a Torah scholar who sinned, and a Torah scholar who forgot his studies.

    14Reish Lakish says: Sometimes

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשלמא למ"ד צפון ודרום שפירדאע"ג דלא אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ"ה דמאי דטפי טפח לא הוי לא חשיב ליה:

    אלא למ"ד מזרח ומערבהוא האורך והרוחב מצפון לדרום מכדי שורה הצפונית כמה מרוחקת מכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיהו כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה כדאמרינן במתני' דשנים היו מסדרין בבת אחת ולהילוך שני בני אדם בעינן שתי אמות ומחצה כדאמרינן לעיל גבי בדי ארון ושלחן רוחב אמה ושתי אמות ומחצה בין שורה צפונית לשלחן של משה ואמה דידיה ושתי אמות ומחצה בינו לשורה דרומית ואמה רוחב השולחנות הרי עשר אמות ומחצה אישתכח דקאכיל פלגא באמתא דדרום. אכל תפס ולמ"ד צפון ודרום ליכא למיפרך הכי דלדידיה הוי רוחבו ממזרח למערב ושורה מערבית משוכה מכותל מערבי שתי אמות ומחצה ואמה רוחב דשולחן ושתי אמות ומחצה בינו ובין השלחן של משה כו':

    דמשה בהדייהו הוה יתיבבאמצע ממש דליבעי שתי (אמות) הפרשות של שתי אמות ומחצה:

    לא דמידלו ליה ומנח ליה כו'שלא יהא מונח ביניהם ממש אלא משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה:

    כתלמיד היושב לפני רבונמוך הימנו כך אותם של שלמה נמוכין משל משה דבית המקדש היה משופע ולצד מערב מגביה יותר:

    ומיתתי ליה פורתאמושיבם לצד מזרח במקום נמוך:

    את השלחןלשון יחיד:

    על כולן היו מסדריןפעמים בזה פעמים בזה:

    שנים שהיו באולם מבפניםאצל פתח ההיכל אחד של כסף ואחד של זהב והאי דקרי הכא כסף ובמתניתין שייש משום דשייש לבן ככסף:

    בכניסתוכשמגיעין לפתח מניחין אותו עליו ועומדין לפוש:

    ועל של זהב ביציאתוושם היה מונח עד שיוקטרו הבזיכין כדקתני מתני':

    שמעלין בקודשכגון בכניסתו מניחו על של כסף וכשמגיע להיכל מסדר על של משה שמצופה זהב הרי עלייה ולא מורידין לכך ביציאתו מניחו על של זהב:

    ויקם משה את המשכן וגו'מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה דאפי' בצחות הלשון לא הורד שמע מיניה אין מורידין ואי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים ש"מ אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן (שמות מ׳:י״ח) דהיינו יריעות שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן:

    אשר שברת ושמתם בארוןשישים השברים בארון:

    מנחות 99 עמוד א

    1בשלמא למאן דאמר צפון ודרום, שפיר.

    2אלא למאן דאמר מזרח ומערב, מכדי שלחן כמה משוך מן הכותל? שתי אמות ומחצה, ואמה דידיה, ושתי אמות ומחצה דביני ביני.

    3ואמה, ושתי אמות ומחצה דביני ביני, ואמה דידיה אישתכח דקאכיל שולחן פלגא דאמתא בדרום.

    4מי סברת שלחן דמשה בהדייהו הוה יתיב? לא, דמידלי ליה, ומנח ליה, ומיתתי להו לדידהו פורתא, כתלמיד היושב לפני רבו.

    Baraita

    5תנו רבנן: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר: ״(מלכים א ז״, מח) ״ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב״.

    6עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר: ״(דברי הימים ב יג״, יא) ״(את) מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב״.

    7רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין, שנאמר: ״(דברי הימים ב ד״, יט) ״את השולחנות ועליהם לחם הפנים״, ובכולן היו מדליקין, שנאמר: ״(דברי הימים ב ד״, כ) ״את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור״.

    8ר' יוסי בר' יהודה אומר לא היו מסדרין אלא על של משה אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב׃

    9על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד׃

    10ומנא לן דאין מורידין אמר רבי דאמר קרא ״(שמות מ״, יח) ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו׃

    11ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא ״(במדבר יז״, ג) את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח׃

    12(דברים י, ב) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון׃

    13(סימ"ן ביט"ל סר"ח ושכ"ח)׃

    14אמר ריש לקיש: פעמים׃

    Tosafot

    כמה משוך מן הכותל שתי אמות ומחצהכדתניא ביומא פרק אמר להן הממונה (דף לג:) ובקונטרס פירש הטעם שיהיו שני הכהנים הנושאים שני הסדרין יכולין להלך זה בצד זה:

    מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארוןבפרק קמא דבבא בתרא (דף יד.) אמרינן והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין ג' ואם כל אחת בפני עצמה היתה ששה על ששה אי אפשר ליישבן בארון זו אצל זו כ"ד טפחים לארבעתן וארכו של ארון לר"מ חמש עשרה טפחים באמה בת ששה ולר' יהודה י"ב טפחים ומחצה דאמרינן באמה בת חמשה דאמתים וחצי ארכו וצ"ל שהיו שברי לוחות תחת השלימות ובירושלמי דשקלים בפ' י"ג שופרות (ה"א) משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה ומונחות אורכן לארכו של ארון ויכול ליישב ארבעתן זו אצל זו ברחבן והכי נמי איתא בפרק בתרא דתענית ירושלמי והש"ס שלנו נמי דקאמר בב"ב (דף יד.) ארכן ששה ורחבן ששה מצית למימר דמיירי בין שתיהן כשהיו זו אצל זו לרחבן והא דקאמר כמה לוחות אוכלות בארון י"ב טפחים היינו בין לוחות ושברי לוחות כשהיו מונחות זו אצל זו ארכן לארכו של ארון:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִיןנראה לי בס"ד קֹּדֶשׁ כתיב בלא וא"ו והמלוי של ק ו " ף ד ל " ת ש י " ן [576] עולה תקע"ו כמנין לְמַעֲלוֹת [576] כלומר ההקדש ראוי ומוכן למעלות ולא לירידות. ומה שאמרו שאמר לו ' יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ' נראה לי דייק לה מתיבת 'אֲשֶׁר' דלא הוה צריך לומר 'אֲשֶׁר' אך אמר אשר לשון שבח כמו בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל, יג) וזהו 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' (דברים י, ב) יש לך אושר בזה ששברת גם באות א של 'אֲשֶׁר' יש שני יודי"ן ותצרפם אותיות שר יהיה 'יִישַׁר'. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' יִישַׁר כֹּחֲךָ ' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בפסוק הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי (תהלים מא, ד) כי האדם הוא חי על ידי אור החכמה המחיה אותו בסוד וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ (קהלת ז, יב) וכאשר יחלה מוכרח שיסתלק ממנו אור החכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא שמספרה עשר ואז יתהפכו אותיות עֶשֶׂר לאותיות עֶרֶשׂ ויתהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי עד כאן דבריו. וישראל היו בעשיית העגל חולים שנסתלק מהם אור החכמה של סוד יו"ד ונהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי ועל ידי שבירת הלוחות חזרו ונהפכו אותיות דְּוָי לסדר יוֹד שהוא צירוף ישר ואינו מהופך וזהו שאמר 'יִישַׁר כֹּחֲךָ' רצונו לומר יוֹד יָשָׁר הוא כֹּחֲךָ יען שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ונדונו כפנויה ובטל הַדְּוָי. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הלוחות היו כובד מ' סאה והייתה קדושת האותיות שבהם נושאין אותם ולא היה מרגיש משה רבינו ע"ה בכובד אך שהורידן מן ההר ונעשו באויר הארץ שעשו בה העגל פרחה קדושת האותיות מהם וכבדו על ידיו ונפלו מידו ונשברו עיין שם. גם ידוע הלוחות גופם הם קנקן והאותיות שבהם אור פנימי שבתוך הקנקן ונרמזו הלוחות באות ש' של מֹ שֶׁ ה כי אות ש' היא מספר קנקן [300] ובאותיות 'מה' נרמז אור פנימי שבתוכם שהוא בא מסוד שם הוי־ה במלוי אלפין שעולה מה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ולזה אמרו (משנה אבות ד, כ) 'אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן' הם הלוחות 'אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ'. וזהו שאמר יִישַׁר כֹּחֲךָ רצונו לומר אור פנימי הרמוז באותיות 'מה' של שמך הוא ישר שלא נפגם כי פרחה קדושת האותיות ורק אות ש' שִּׁבַּרְתָּ רצונו לומר הלוחות שרמוזים באות ש' של שמך זו בלבד שברת ולא נעשה שבר ופגם באותיות 'מה' חס ושלום.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 99a

    Menachot 99a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 311 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשלמא למ"ד צפון ודרום שפיר דאע"ג דלא אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ"ה דמאי דטפי טפח לא הוי לא חשיב ליה:

    אלא למ"ד מזרח ומערב הוא האורך והרוחב מצפון לדרום מכדי שורה הצפונית כמה מרוחקת מכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיהו כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה כדאמרינן במתני' דשנים היו מסדרין בבת אחת ולהילוך שני בני אדם בעינן שתי אמות ומחצה כדאמרינן לעיל גבי בדי ארון ושלחן רוחב אמה ושתי אמות ומחצה בין שורה צפונית לשלחן של משה ואמה דידיה ושתי אמות ומחצה בינו לשורה דרומית ואמה רוחב השולחנות הרי עשר אמות ומחצה אישתכח דקאכיל פלגא באמתא דדרום. אכל תפס ולמ"ד צפון ודרום ליכא למיפרך הכי דלדידיה הוי רוחבו ממזרח למערב ושורה מערבית משוכה מכותל מערבי שתי אמות ומחצה ואמה רוחב דשולחן ושתי אמות ומחצה בינו ובין השלחן של משה כו':

    דמשה בהדייהו הוה יתיב באמצע ממש דליבעי שתי (אמות) הפרשות של שתי אמות ומחצה:

    לא דמידלו ליה ומנח ליה כו' שלא יהא מונח ביניהם ממש אלא משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה:

    כתלמיד היושב לפני רבו נמוך הימנו כך אותם של שלמה נמוכין משל משה דבית המקדש היה משופע ולצד מערב מגביה יותר:

    ומיתתי ליה פורתא מושיבם לצד מזרח במקום נמוך:

    את השלחן לשון יחיד:

    על כולן היו מסדרין פעמים בזה פעמים בזה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 99a · Sefaria

    Tosafot

    כמה משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה כדתניא ביומא פרק אמר להן הממונה (דף לג:) ובקונטרס פירש הטעם שיהיו שני הכהנים הנושאים שני הסדרין יכולין להלך זה בצד זה:

    מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון בפרק קמא דבבא בתרא (דף יד.) אמרינן והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין ג' ואם כל אחת בפני עצמה היתה ששה על ששה אי אפשר ליישבן בארון זו אצל זו כ"ד טפחים לארבעתן וארכו של ארון לר"מ חמש עשרה טפחים באמה בת ששה ולר' יהודה י"ב טפחים ומחצה דאמרינן באמה בת חמשה דאמתים וחצי ארכו וצ"ל שהיו שברי לוחות תחת השלימות ובירושלמי דשקלים בפ' י"ג שופרות (ה"א) משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה ומונחות אורכן לארכו של ארון ויכול ליישב ארבעתן זו אצל זו ברחבן והכי נמי איתא בפרק בתרא דתענית ירושלמי והש"ס שלנו נמי דקאמר בב"ב (דף יד.) ארכן ששה ורחבן ששה מצית למימר דמיירי בין שתיהן כשהיו זו אצל זו לרחבן והא דקאמר כמה לוחות אוכלות בארון י"ב טפחים היינו בין לוחות ושברי לוחות כשהיו מונחות זו אצל זו ארכן לארכו של ארון:

    Tosafot on Menachot 99a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין נראה לי בס"ד קֹּדֶשׁ כתיב בלא וא"ו והמלוי של ק ו " ף ד ל " ת ש י " ן [576] עולה תקע"ו כמנין לְמַעֲלוֹת [576] כלומר ההקדש ראוי ומוכן למעלות ולא לירידות. ומה שאמרו שאמר לו ' יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ' נראה לי דייק לה מתיבת 'אֲשֶׁר' דלא הוה צריך לומר 'אֲשֶׁר' אך אמר אשר לשון שבח כמו בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל, יג) וזהו 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' (דברים י, ב) יש לך אושר בזה ששברת גם באות א של 'אֲשֶׁר' יש שני יודי"ן ותצרפם אותיות שר יהיה 'יִישַׁר'. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' יִישַׁר כֹּחֲךָ ' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בפסוק הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי (תהלים מא, ד) כי האדם הוא חי על ידי אור החכמה המחיה אותו בסוד וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ (קהלת ז, יב) וכאשר יחלה מוכרח שיסתלק ממנו אור החכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא שמספרה עשר ואז יתהפכו אותיות עֶשֶׂר לאותיות עֶרֶשׂ ויתהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי עד כאן דבריו. וישראל היו בעשיית העגל חולים שנסתלק מהם אור החכמה של סוד יו"ד ונהפכו אותיות יוֹד לאותיות דְּוָי ועל ידי שבירת הלוחות חזרו ונהפכו אותיות דְּוָי לסדר יוֹד שהוא צירוף ישר ואינו מהופך וזהו שאמר 'יִישַׁר כֹּחֲךָ' רצונו לומר יוֹד יָשָׁר הוא כֹּחֲךָ יען שֶׁשִּׁבַּרְתָּ ונדונו כפנויה ובטל הַדְּוָי. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הלוחות היו כובד מ' סאה והייתה קדושת האותיות שבהם נושאין אותם ולא היה מרגיש משה רבינו ע"ה בכובד אך שהורידן מן ההר ונעשו באויר הארץ שעשו בה העגל פרחה קדושת האותיות מהם וכבדו על ידיו ונפלו מידו ונשברו עיין שם. גם ידוע הלוחות גופם הם קנקן והאותיות שבהם אור פנימי שבתוך הקנקן ונרמזו הלוחות באות ש' של מֹ שֶׁ ה כי אות ש' היא מספר קנקן [300] ובאותיות 'מה' נרמז אור פנימי שבתוכם שהוא בא מסוד שם הוי־ה במלוי אלפין שעולה מה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ולזה אמרו (משנה אבות ד, כ) 'אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן' הם הלוחות 'אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ'. וזהו שאמר יִישַׁר כֹּחֲךָ רצונו לומר אור פנימי הרמוז באותיות 'מה' של שמך הוא ישר שלא נפגם כי פרחה קדושת האותיות ורק אות ש' שִּׁבַּרְתָּ רצונו לומר הלוחות שרמוזים באות ש' של שמך זו בלבד שברת ולא נעשה שבר ופגם באותיות 'מה' חס ושלום.

    Ben Yehoyada on Menachot 99a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 99, Amud Aleph, about 311 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר צפון ודרום, שפיר.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אלא למאן דאמר מזרח ומערב, מכדי שלחן…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ואמה, ושתי אמות ומחצה דביני ביני, ואמה…”

    4. Segment 420 words

      Opens “מי סברת שלחן דמשה בהדייהו הוה יתיב?…”

    5. Segment 525 words

      Opens “תנו רבנן: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא…”

    6. Segment 622 words

      Opens “עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין…”

    7. Segment 738 words

      Opens “רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 840 words

      Opens “ר' יוסי בר' יהודה אומר לא היו…”

    9. Segment 923 words

      Opens “על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “ומנא לן דאין מורידין אמר רבי דאמר…”

      Named: רבי דאמר.

    11. Segment 1139 words

      Opens “ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב…”

      Named: רבי אחא בר יעקב.

    12. Segment 1228 words

      Opens “(דברים י, ב) אשר שברת ושמתם בארון…”

      Named: רב יוסף.

    13. Segment 134 words

      Opens “(סימ"ן ביט"ל סר"ח ושכ"ח)…”

    14. Segment 144 words

      Opens “אמר ריש לקיש: פעמים…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 99a · Segment 12 — “…ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 99a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026