Talmud Builders

    Menachot 100b

    Back to index

    English translation — Menachot 100b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if a rite performed during the night preceding its appointed time is not considered a rite whose time has not yet arrived, then when the night arrives, i.e., the twilight of Shabbat eve, the arrangement of loaves remaining on the Table should be consecrated and subsequently disqualified by being left overnight. Rava says: The mishna is referring to a case where the priest removed the shewbread from the Table before nightfall on Shabbat eve in order to prevent its consecration, and arranged it again the following day.

    2Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Even if you say the mishna is referring to a case where one did not remove the shewbread before nightfall, the loaves are not consecrated by the Table. Since the priest arranged the shewbread at a time that was not in accordance with the procedure dictated by its mitzva, it is considered as though a monkey had arranged the shewbread, and it is not consecrated by the Table.

    3MISHNA: The two loaves that are brought on Shavuot are eaten by the priests no less than two days and no more than three days after they were baked. How so? They are generally baked on the eve of the festival of Shavuot and they are eaten on the day of the Festival, which is on the second day. If the Festival occurs after Shabbat, on Sunday, the loaves are baked on Friday, in which case they are eaten on the third day.

    4The shewbread is eaten no less than nine days and no more than eleven days after it is baked. How so? It is generally baked on Shabbat eve and eaten on the following Shabbat, which is on the ninth day. If a Festival occurs on Shabbat eve the shewbread is baked on the eve of the Festival, on Thursday, in which case it is eaten on the tenth day.

    5If the two festival days of Rosh HaShana occur on Thursday and Friday, the shewbread is baked on Wednesday, in which case it is eaten on the eleventh day. And this is because the preparation of the two loaves and the shewbread overrides neither Shabbat nor a Festival. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest: Their preparation overrides a Festival but does not override the fast day of Yom Kippur.

    6GEMARA: Ravina said: According to the statement of the one who says vow offerings and voluntary offerings may not be sacrificed on a Festival, do not say they are fit to be sacrificed on a Festival by Torah law and it is the Sages who decreed they may not be sacrificed. The Sages might have issued such a decree so that one would not delay sacrificing his offerings until he ascends to Jerusalem for the Festival. Rather, vow offerings and voluntary offerings are unfit to be sacrificed on a Festival also by Torah law.

    7Ravina explains this may be inferred from the mishna, as the offering of the two loaves is an obligation of the day of Shavuot . It is therefore not possible to say that the Sages decreed they may not be prepared on the Festival lest one delay bringing them. And yet the mishna teaches that baking and preparing the two loaves overrides neither Shabbat nor a Festival. All the more so that vow offerings and voluntary offerings, which do not need to be sacrificed specifically on a Festival, may not be sacrificed on a Festival by Torah law.

    8MISHNA: With regard to the fine flour for meal offerings or the wine for libations that became ritually impure, as long as they have not yet been consecrated in a service vessel and assumed inherent sanctity, their redemption is possible. If they are redeemed, their sanctity will be transferred to the redemption money. Once they have been consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, their redemption is no longer possible, and they are burned like any other offerings that became ritually impure.

    9With regard to consecrated birds, wood for the altar, frankincense, and service vessels, once they became ritually impure they have no possibility of redemption, as redemption of items consecrated for the altar was stated only with regard to a consecrated animal that developed a blemish, not with regard to other consecrated items.

    10GEMARA: According to the mishna, impure meal offerings and libations may be redeemed as long as they have not yet been placed in a service vessel. Shmuel says: Even if they are ritually pure, they also may be redeemed. What is the reason for this? As long as they have not been consecrated in a service vessel, they possess sanctity that inheres only in their value, and items whose sanctity inheres only in their value may be redeemed.

    11The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: The meal offerings and libations that became ritually impure are redeemed? The Gemara answers: The same is true even if they had not become ritually impure. And the tanna mentions a case where they became ritually impure since he wants to teach the latter clause, which states: Once they were consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, they have no possibility of redemption, meaning that even when they became ritually impure and are disqualified from use as an offering, they still have no possibility of redemption. Therefore, the tanna also taught the first clause: That became ritually impure before they were consecrated in a service vessel.

    12With regard to flour or oil that has been consecrated in a service vessel, the Gemara asks: Isn’t it obvious that they are not redeemed, as they are consecrated with inherent sanctity?

    13The Gemara answers: It was necessary to state that items consecrated in a service vessel cannot be redeemed, as it may enter your mind to say: Since a blemished animal is called impure, as the Gemara will explain shortly, this analogy could be reversed and an impure animal could also have a status similar to that of a blemished animal. And just as in the case of a blemished animal, even though it is consecrated with inherent sanctity, when it develops a blemish it is redeemed, so too these impure items discussed in the mishna may also be redeemed despite their possessing inherent sanctity. Therefore, the tanna teaches us that it is not in this context that the Merciful One called a blemished animal “impure.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי מטי ליליא דבי שימשישל שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

    בשקדם וסילקוקודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:

    שלא כמצותודסידרו בעודו מחוסר זמן:

    נעשה כמי שסידרו הקוףואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:

    מתני' לא פחות משני ימיםמשנאפו:

    לג'שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:

    לתשעהלשבת שניה:

    נאכלות לעשרהשנאפה בחמישי בשבת:

    שני ימים טובים של ר"הקודם לשבת נאפה בארבע ונאכלת לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא י"ב נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דאותו שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולך אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיתקרי י"א:

    ואין דוחהאפייתן:

    את יום צוםחל יום הכפורים בערב שבת אין לחם הפנים נאפה בו:

    גמ' לדברי האומרבמסכת ביצה (דף יט.) מחלוקת:

    שמא ישהאקרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר:

    וליכא שמא ישהאשהרי אין יכול להקריבם אלא בו ביום:

    מתני' המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלילא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים שצריך לפדותן והדמים קדושים:

    והעופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיוןשלא נאמר פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום כדמפרש בגמרא:

    גמ' ואפילו טהורים נפדיןמנחות ונסכים:

    בעל מום איקרי טמאמפרש לקמן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 100 עמוד ב

    1כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול? אמר רבא: בשקדם וסילק.

    2מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, אמר: אפילו תימא בשלא קדם וסילק, כיון דסידרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף.

    Mishna

    3שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יותר על שלשה. כיצד? נאפות מערב יום טוב נאכלות ביום טוב לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה.

    4לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יותר על אחד עשר. כיצד? נאפה מערב שבת ונאכל בשבת לתשעה. חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה.

    5שני ימים [טובים] של ראש השנה נאכל לאחד עשר. ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום צום.

    Gemara

    6אמר רבינא: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב, לא תימא מדאורייתא מיחזא חזו, ורבנן הוא דגזרו שלא ישהא, אלא מדאורייתא נמי לא חזו.

    7דהא שתי הלחם דחובת היום הוא, וליכא למימר שמא ישהא, וקתני אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

    8הדרן עלך פרק שתי הלחם.

    Mishna

    9המנחות והנסכים שנטמאו, עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון; משקידשו בכלי אין להם פדיון.

    10העופות והעצים והלבונה וכלי שרת, משנטמאו אין להן פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

    Gemara

    11אמר שמואל: ואפילו הן טהורין נפדין. מאי טעמא? כמה דלא קדשי בכלי קדושת דמים נינהו, וקדושת דמים נפדין.

    12והא נטמאו תנן? הוא הדין דאף על גב דלא נטמאו, ואיידי דקא בעי מיתנא סיפא משקידשו בכלי אין להן פדיון, דאפילו נטמאו נמי לא, תנא נמי רישא שנטמאו עד שלא קדשו בכלי.

    13פשיטא, קדושת הגוף נינהו!

    14איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובעל מום איקרי ״טמא״, טמא נמי כבעל מום דמי, ואף על גב דקדוש קדושת הגוף, כי נפיל ביה מום מיפריק, הני נמי ליפרוק. קמשמע לן, דלאו כי האי ״טמא״ קרייה רחמנא לבעל מום,׃

    Tosafot

    כמי שסידרו הקוףהא דאמרינן בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דלא היה ממלא במקודשת משום פסול לינה ולא אמרינן דנעשה כמי שמלאהו הקוף שאני התם דלא בעי כהן בבגדי כהונה במילוי:

    שני ימים טובים של ראש השנהקודם לשבת נאפה ברביעי ונאכל לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא שנים עשר נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דבאותה שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולכת אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיקרי אחד עשר כך פירש בקונטרס ונראה דלא קשיא מידי דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש (ר"ה דף ל:) יום שני עיקר ומנינן מיניה יוה"כ ויחול אחר השבת ודנוהגין אותו היום קודש חומרא בעלמא דלא ליזלזלו ביה לשנה הבאה ואם קודם מנחה באו עדים לא עבדינן אלא חד יומא ומחרתו דהוא ערב שבת חול אע"פ שכבר אפו לחם הפנים מערב יו"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חום כמו שנוכל יותר וראשון נאכל בפדיון ואע"פ דאמר בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא.) כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום ביום הלקחו כדאמרי' בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) גבי שני כבשים ששחטן על ארבע חלות ותודה ששחטה על שמונים חלות ומיהו קשה היכי חייל יום הכפורים באחד בשבת הא משמע בפרק החליל (סוכה דף נד:) דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושין לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שנויה בפ"ב דערכין (דף ח:) וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים:

    ואינו דוחה את יום צוםבפרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) פריך מהכא דשתי הלחם למאן דאמר מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט דהכא קתני ואפילו דיו"ט ביו"ט לא עבדי ומשני שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את יו"ט ואינו דוחה את יום צום מא"ל ס"ל כאבא שאול ומוחק שם בקונטרס יום צום (משמע) [משום] דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מיתניא בתר הנך תרתי בבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים:

    מתני' המנחות והנסכים שנטמאובגמרא פליגי אי נטמאו דוקא או אפילו טהורין:

    העופותבשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפרק בתרא דתמורה (דף לג.) דתני לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות:

    וכלי שרתלרבי נחמיה דאמר פרק הנהנה (מעילה דף יט:) דיש מועל אחר מועל דאם אחרים מביאין לידי מעילה הוא עצמו לא כל שכן ניחא דאין להם פדיון ואשכחן לרבנן נמי דאין מועל אחר מועל דמדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי דרבנן בעלמא דמפרש כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 100b

    Menachot 100b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי מטי ליליא דבי שימשי של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

    בשקדם וסילקו קודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:

    שלא כמצותו דסידרו בעודו מחוסר זמן:

    נעשה כמי שסידרו הקוף ואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:

    מתני' לא פחות משני ימים משנאפו:

    לג' שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:

    לתשעה לשבת שניה:

    נאכלות לעשרה שנאפה בחמישי בשבת:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 100b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כמי שסידרו הקוף הא דאמרינן בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דלא היה ממלא במקודשת משום פסול לינה ולא אמרינן דנעשה כמי שמלאהו הקוף שאני התם דלא בעי כהן בבגדי כהונה במילוי:

    שני ימים טובים של ראש השנה קודם לשבת נאפה ברביעי ונאכל לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא שנים עשר נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דבאותה שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולכת אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיקרי אחד עשר כך פירש בקונטרס ונראה דלא קשיא מידי דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש (ר"ה דף ל:) יום שני עיקר ומנינן מיניה יוה"כ ויחול אחר השבת ודנוהגין אותו היום קודש חומרא בעלמא דלא ליזלזלו ביה לשנה הבאה ואם קודם מנחה באו עדים לא עבדינן אלא חד יומא ומחרתו דהוא ערב שבת חול אע"פ שכבר אפו לחם הפנים מערב יו"ט חוזרין ועושין אחרים לקיים לחם חום כמו שנוכל יותר וראשון נאכל בפדיון ואע"פ דאמר בפרק המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא.) כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום ביום הלקחו כדאמרי' בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) גבי שני כבשים ששחטן על ארבע חלות ותודה ששחטה על שמונים חלות ומיהו קשה היכי חייל יום הכפורים באחד בשבת הא משמע בפרק החליל (סוכה דף נד:) דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושין לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שנויה בפ"ב דערכין (דף ח:) וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים:

    ואינו דוחה את יום צום בפרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) פריך מהכא דשתי הלחם למאן דאמר מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט דהכא קתני ואפילו דיו"ט ביו"ט לא עבדי ומשני שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את יו"ט ואינו דוחה את יום צום מא"ל ס"ל כאבא שאול ומוחק שם בקונטרס יום צום (משמע) [משום] דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מיתניא בתר הנך תרתי בבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים:

    מתני' המנחות והנסכים שנטמאו בגמרא פליגי אי נטמאו דוקא או אפילו טהורין:

    העופות בשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפרק בתרא דתמורה (דף לג.) דתני לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות:

    וכלי שרת לרבי נחמיה דאמר פרק הנהנה (מעילה דף יט:) דיש מועל אחר מועל דאם אחרים מביאין לידי מעילה הוא עצמו לא כל שכן ניחא דאין להם פדיון ואשכחן לרבנן נמי דאין מועל אחר מועל דמדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי דרבנן בעלמא דמפרש כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי:

    Tosafot on Menachot 100b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 100, Amud Bet, about 295 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול?…”

      Named: רבא.

    2. Segment 219 words

      Opens “מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, אמר: אפילו…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 328 words

      Opens “מתני׳ שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים,…”

      Named: רב יום.

    4. Segment 426 words

      Opens “לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא…”

      Named: רב שבת.

    5. Segment 537 words

      Opens “שני ימים [טובים] של ראש השנה נאכל…”

      Named: רבי שמעון, רבן שמעון.

    6. Segment 626 words

      Opens “גמ׳ אמר רבינא: לדברי האומר נדרים ונדבות…”

    7. Segment 720 words

      Opens “דהא שתי הלחם דחובת היום הוא, וליכא…”

    8. Segment 85 words

      Opens “הדרן עלך פרק שתי הלחם.…”

    9. Segment 916 words

      Opens “מתני׳ המנחות והנסכים שנטמאו, עד שלא קדשו…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “העופות והעצים והלבונה וכלי שרת, משנטמאו אין…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “גמ׳ אמר שמואל: ואפילו הן טהורין נפדין.…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1232 words

      Opens “והא נטמאו תנן? הוא הדין דאף על…”

    13. Segment 134 words

      Opens “פשיטא, קדושת הגוף נינהו!…”

    14. Segment 1438 words

      Opens “איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובעל מום…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Menachot 100b · Segment 5 — “…את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 100b · Segment 6 — “גמ׳ אמר רבינא: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 100b · Segment 11 — “גמ׳ אמר שמואל: ואפילו הן טהורין נפדין. מאי טעמא?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 100b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026