Talmud Builders

    Menachot 25a

    Back to index

    English translation — Menachot 25a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: If the handful became ritually impure and despite this the priest sacrificed it, the frontplate worn by the High Priest effects acceptance of the meal offering, and the remainder is eaten by the priests. If the handful left its designated area and despite this the priest then sacrificed it, the frontplate does not effect acceptance. The reason is that the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed when ritually impure and does not effect acceptance for offerings that leave their designated areas.

    2GEMARA: The Sages taught in a baraita : It is written with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall hallow, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38). The Sages expounded: But which sin does he bear? If you say he atones for the sin of piggul , it is already stated: “It shall not be credited to him” (Leviticus 7:18). If you say he atones for the sin of notar , it is already stated in the same verse: “It shall not be accepted.”

    3Evidently, the High Priest wearing the frontplate bears only the sin of impurity in the offering of an individual. The frontplate is understood to atone for the sin of sacrificing an impure offering, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of the community, since in a situation where the entire community is impure it is permitted to sacrifice impure communal offerings ab initio .

    4Rabbi Zeira objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of sacrificing offerings that leave the courtyard and are thereby disqualified, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of an offering sacrificed on a private altar during the period after the Jewish people had entered Eretz Yisrael and before there was an established location for the Tabernacle?

    5Abaye said to him: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), teaching that in the case of a sin whose general prohibition is permitted before the Lord, i.e., in the Temple, yes, the frontplate atones for it. But in the case of the sin of offerings that leave the courtyard, whose general prohibition is not permitted before the Lord, the frontplate does not atone for it.

    6Rabbi Ile’a objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of performing the service using one’s left hand instead of one’s right, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of Yom Kippur, when the High Priest carries the spoon bearing the incense into the Holy of Holies with his left hand?

    7Abaye said to him: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items” (Exodus 28:38), to say that the frontplate atones for a sin that was committed with the offering and I deferred it. This serves to exclude the spoon bearing the incense of Yom Kippur, where there is no sin that was deferred, since its proper performance is for the High Priest to hold it with his left hand, as he must hold both the coal pan and the spoon of incense.

    8Rav Ashi said: The frontplate does not atone for the sin of sacrificing an offering with the left hand for a different reason: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items [ hakodashim ],” demonstrating that the frontplate atones for a sin inherent in the offering itself, and not for a sin committed by those who bring the offering [ hamakdishin ].

    9Rav Sima, son of Rav Idi, said to Rav Ashi; and some say that it was Rav Sima, son of Rav Ashi, who said to Rav Ashi: But why not say that the frontplate atones for the sin of a blemished animal that is sacrificed, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of birds? As the Master says: The halakha that an offering must be unblemished and the halakha that a burnt offering must be male are taught with regard to animal offerings, but there is no requirement that an offering must be unblemished and male with regard to birds.

    10Rav Ashi said to him: With regard to your claim, the verse states about blemished animals: “It shall not be accepted” (Leviticus 22:23), and: “But whatsoever has a blemish that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20), teaching that in no case are blemished animals accepted as offerings, even due to the frontplate.

    11§ The Sages taught in a baraita : In the case of blood of an offering that became impure and a priest sprinkled it on the altar, if he did so unwittingly, the offering is accepted and effects atonement for the owner of the offering. If he sprinkled the blood intentionally, the offering is not accepted. In what case is this statement said? In the case of the offering of an individual. But in the case of a communal offering, whether he sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, the offering is accepted. And in the case of an offering of a gentile where the blood of the offering became impure, whether the priest sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, whether he did so due to circumstances beyond his control or whether he did so willingly,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הציץ מרצהוהמנחה כשירה והשירים נאכלין:

    גמ' הא אינו נושא אלא עון טומאההואיל ויש בה צד קל:

    שהותרה מכללה בצבורדכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו אפילו בטומאה:

    מכללו בבמהמכללו שנאסר יוצא במשכן הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים ויוצא דנאסר במשכן מפרש בכיצד צולין (פסחים דף פב.) [מקרא] מדוע לא אכלתם את [החטאת] במקום הקדש:

    ואימא עון שמאלדלכתחילה בעינן ימין כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל מנחות דף י.) כ"מ שנאמר אצבע כו':

    ביום הכפוריםנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:

    אמר קרא עוןונשא אהרן את עון משמע שיש בו עון לכתחילה בכל מקום ודחיתי לעון בצבור מפני כבוד צבור ביחיד הציץ מרצה:

    לאפוקי שמאלדאין בה שום עון דהכי הוא הכשר מצותו:

    רב אשי אמרלא מצית אמרת ציץ מרצה על עון שמאל:

    דאמר קרא עון הקדשים ולא מקדישיםעון התלוי בכהנים שחייבין לעבוד ולקדש קומץ בימין ועבדו בשמאל אינו נושא:

    לא ירצהבשור ושה שרוע וקלוט וגו' (ויקרא כ״ב:כ״ג):

    לא לרצוןכל אשר בו מום לא תקריבו וכו':

    והאי שוגג ומזיד מפרש לקמן אהייא קאי אי אזריקה אי אטמא:

    ובעובד כוכביםעובד כוכבים ששילח קרבנו ונטמא הדם דאמרינן בפרק אלו מנחות (לקמן מנחות דף עג:) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו מה ת"ל (קרבנו) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל:

    שוגגקסבר אין קרבנות מקבלין טומאה אונס שנטמא בעל כרחו אבל מזיד ורצון חדא מילתא היא אלא איידי דתנא אונס תנא רצון:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 25 עמוד א

    Mishna

    1נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה, יצא והקריבו אין הציץ מרצה, שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא.

    Gemara

    2תנו רבנן: (שמות כח, לח) ״ונשא אהרן את עון הקדשים״ וכי איזה עון הוא נושא? אם תאמר עון פיגול הרי כבר נאמר ״לא יחשב״! א"ת עון נותר הרי כבר נאמר ״לא ירצה״!

    3הא אינו נושא אלא עון טומאה, שהותרה מכללה בציבור.

    4מתקיף לה רבי זירא: אימא עון יוצא, שהותר מכללו בבמה.

    5אמר ליה אביי, אמר קרא: ״(שמות כח״, לח) ״לרצון להם לפני ה'״, עון דלפני ה' אין, עון דיוצא לא.

    6מתקיף לה רבי אילעא: אימא עון שמאל, שהותר מכללו ביום הכפורים.

    7אמר ליה אביי: אמר קרא ״עון״ עון שהיה בו ודחיתיו, לאפוקי יוה"כ דהכשירו בשמאל הוא.

    8רב אשי אמר: ״עון הקדשים״, ולא ״עון המקדישין״.

    9אמר ליה רב סימא בריה דרב אידי לרב אשי, ואמרי לה רב סימא בריה דרב אשי לרב אשי: ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות, דאמר מר: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות!

    10אמר ליה: עליך אמר קרא״, ״לא ירצה״, (ויקרא כב, כ) ״כי לא לרצון יהיה לכם״.״

    Baraita

    11תנו רבנן: דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה. במה דברים אמורים? ביחיד, אבל בציבור, בין בשוגג בין במזיד הורצה, ובעובד כוכבים בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון׃

    Tosafot

    ונשא אהרן את עון הקדשים כו'פי' הקונטרס בפ"ק דפסחים (דף טז:) גרסינן אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב ואם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ופי' דהכי איתא בפ"ב דזבחים (דף כח:) דאיסורא רבה חוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בפרשת צו ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשה זוטא בפרשת קדושים והביא ראיה דהכי איתא בת"כ ור"ת גריס איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה משום דמסקינן בפ"ב דזבחים ותרוייהו מקרא אריכא נפקי דכתב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה שנזכר פיגול קודם לנותר אע"ג דבמקרא כתיב ברישא חוץ לזמנו משום דלשון פיגול כתב במקרא בהדיא:

    אם עון נותר כו'לאו נותר ממש קאמר כדאמר בזבחים לאחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא מחשבת נותר דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו:

    הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבורוא"ת תיפוק ליה דלא משכחת לה מידי דמתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר ר"ת משום דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר מכללו בכל הני דפריך וא"ת ונותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר ר"ת דפיגול הותר מכללו בבמה דלא שייך שם מחשבת חוץ למקומו ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ואשכח ביה קרא אע"ג דלא צריך אי נמי הותר מכללו בראשו של מזבח דאיכא למ"ד אין לינה מועלת שם בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ובפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) ומיהו פלוגתא דאמוראי היא וקשיא למ"ד לינה מועלת שם בראשו מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ופיגול נמי מצי למילף הכי ועוד יש לפרש דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן בזבחים בפרק בית שמאי (זבחים דף מג.) ואפי' פסולא נמי נראה דליכא כדאמרינן בסוף פ"ק דזבחים (דף יד.) מודה רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות ופריך והאמר רבי (ישמעאל) כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ושני מודה ר"ש לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שפסול בחטאת משמע דאי לאו קל וחומר הוה אמינא דאפי' פסולא ליכא א"כ במנחת כהנים ומנחת נסכים דליכא קל וחומר דלא איפסלי שלא לשמן ליכא פסול כלל אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי:

    אימא עון יוצא כו'מעון דזרות שהותר מכללו בבמה הוה מצי לאקשויי ולשנויי כגון מעון יוצא:

    ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כהא דלא קאמר בהולכת אברים לכבש כדאמר בסוף פ"ק דזבחים (דף יד) הרגל של ימין בשמאלו משום דאין זו עבודה המעכבת כפרה ומהאי טעמא נמי לא פריך מעון לילה שהותר לאיברים ופדרים:

    עון קדשים ולא עון המקדישיםתימה הא למ"ד טומאה דחויה היא בצבור ובעיא ציץ לרצויי דאמרינן בפ"ק דיומא (דף ז:) דמרצה על הכהנים העושים בטומאה ולעיל בהקומץ זוטא פירשתי:

    ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופותוא"ת ואמאי לא פריך מעון טריפה שהותר במליקה דהא חשיב הותר מכללו בפרק קמא (לעיל מנחות דף ו.) דאמר טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא בעולת העוף כו' ובטריפה לא כתיב לא ירצה ולאביי דמשני עון שהיה בו ודחיתיו ניחא דלאפוקי טריפת מליקה שהוכשרה בכך אבל לרב אשי קשיא ויש לומר דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין וא"ת עון אונן שהותר מכללו אצל כהן גדול ולרב אשי דמשני לעיל עון קדשים ולא עון מקדישין ניחא אלא לאביי קשיא ושמא אית להו דהדדי וא"ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח' שהותר מכללו בעופות כדאמר בפ"ק דחולין (דף כב:) דבני יונה כשירין משיעלעו דם ויש לומר דכתיב ביה לא ירצה דהא מיום השמיני והלאה ירצה כתיב הא קודם לא ירצה ומיהו קשה מעון אותו ואת בנו דהותר מכללו בעופות ולפי מה שפי' עון קדשים ולא עון חולין ניחא ועוד אמרינן בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פ:) דכל הפסולין שבשור ושה הרי הם בלא ירצה:

    אבל בצבור בין בשוגג בין במזיד הורצהתימה דבהאשה רבה (יבמות דף צ.) מייתי רישא דהך ברייתא ודייק עלה והא הכא דרצויי מרצי ציץ דתניא על מה הציץ מרצה כו' והשתא מסיפא גופא הוה ליה לאיתויי כדקתני בסיפא הכא דבצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה ומשמע הוא הדין יחיד אי לא משום דביחיד קנסינן מזיד ויש לומר דאי מסיפא הוה אמינא דטעמא לא משום ציץ אלא משום דטומאה הותרה בצבור אף על גב דלשון הורצה משמע ציץ:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 25a

    Menachot 25a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 204 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' הציץ מרצה והמנחה כשירה והשירים נאכלין:

    גמ' הא אינו נושא אלא עון טומאה הואיל ויש בה צד קל:

    שהותרה מכללה בצבור דכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו אפילו בטומאה:

    מכללו בבמה מכללו שנאסר יוצא במשכן הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים ויוצא דנאסר במשכן מפרש בכיצד צולין (פסחים דף פב.) [מקרא] מדוע לא אכלתם את [החטאת] במקום הקדש:

    ואימא עון שמאל דלכתחילה בעינן ימין כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל מנחות דף י.) כ"מ שנאמר אצבע כו':

    ביום הכפורים נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:

    אמר קרא עון ונשא אהרן את עון משמע שיש בו עון לכתחילה בכל מקום ודחיתי לעון בצבור מפני כבוד צבור ביחיד הציץ מרצה:

    לאפוקי שמאל דאין בה שום עון דהכי הוא הכשר מצותו:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 25a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ונשא אהרן את עון הקדשים כו' פי' הקונטרס בפ"ק דפסחים (דף טז:) גרסינן אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב ואם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ופי' דהכי איתא בפ"ב דזבחים (דף כח:) דאיסורא רבה חוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בפרשת צו ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשה זוטא בפרשת קדושים והביא ראיה דהכי איתא בת"כ ור"ת גריס איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה משום דמסקינן בפ"ב דזבחים ותרוייהו מקרא אריכא נפקי דכתב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה שנזכר פיגול קודם לנותר אע"ג דבמקרא כתיב ברישא חוץ לזמנו משום דלשון פיגול כתב במקרא בהדיא:

    אם עון נותר כו' לאו נותר ממש קאמר כדאמר בזבחים לאחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא מחשבת נותר דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו:

    הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור וא"ת תיפוק ליה דלא משכחת לה מידי דמתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר ר"ת משום דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר מכללו בכל הני דפריך וא"ת ונותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר ר"ת דפיגול הותר מכללו בבמה דלא שייך שם מחשבת חוץ למקומו ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ואשכח ביה קרא אע"ג דלא צריך אי נמי הותר מכללו בראשו של מזבח דאיכא למ"ד אין לינה מועלת שם בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ובפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) ומיהו פלוגתא דאמוראי היא וקשיא למ"ד לינה מועלת שם בראשו מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ופיגול נמי מצי למילף הכי ועוד יש לפרש דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן בזבחים בפרק בית שמאי (זבחים דף מג.) ואפי' פסולא נמי נראה דליכא כדאמרינן בסוף פ"ק דזבחים (דף יד.) מודה רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות ופריך והאמר רבי (ישמעאל) כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ושני מודה ר"ש לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שפסול בחטאת משמע דאי לאו קל וחומר הוה אמינא דאפי' פסולא ליכא א"כ במנחת כהנים ומנחת נסכים דליכא קל וחומר דלא איפסלי שלא לשמן ליכא פסול כלל אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי:

    אימא עון יוצא כו' מעון דזרות שהותר מכללו בבמה הוה מצי לאקשויי ולשנויי כגון מעון יוצא:

    ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ הא דלא קאמר בהולכת אברים לכבש כדאמר בסוף פ"ק דזבחים (דף יד) הרגל של ימין בשמאלו משום דאין זו עבודה המעכבת כפרה ומהאי טעמא נמי לא פריך מעון לילה שהותר לאיברים ופדרים:

    עון קדשים ולא עון המקדישים תימה הא למ"ד טומאה דחויה היא בצבור ובעיא ציץ לרצויי דאמרינן בפ"ק דיומא (דף ז:) דמרצה על הכהנים העושים בטומאה ולעיל בהקומץ זוטא פירשתי:

    ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות וא"ת ואמאי לא פריך מעון טריפה שהותר במליקה דהא חשיב הותר מכללו בפרק קמא (לעיל מנחות דף ו.) דאמר טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא בעולת העוף כו' ובטריפה לא כתיב לא ירצה ולאביי דמשני עון שהיה בו ודחיתיו ניחא דלאפוקי טריפת מליקה שהוכשרה בכך אבל לרב אשי קשיא ויש לומר דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין וא"ת עון אונן שהותר מכללו אצל כהן גדול ולרב אשי דמשני לעיל עון קדשים ולא עון מקדישין ניחא אלא לאביי קשיא ושמא אית להו דהדדי וא"ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח' שהותר מכללו בעופות כדאמר בפ"ק דחולין (דף כב:) דבני יונה כשירין משיעלעו דם ויש לומר דכתיב ביה לא ירצה דהא מיום השמיני והלאה ירצה כתיב הא קודם לא ירצה ומיהו קשה מעון אותו ואת בנו דהותר מכללו בעופות ולפי מה שפי' עון קדשים ולא עון חולין ניחא ועוד אמרינן בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פ:) דכל הפסולין שבשור ושה הרי הם בלא ירצה:

    אבל בצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה תימה דבהאשה רבה (יבמות דף צ.) מייתי רישא דהך ברייתא ודייק עלה והא הכא דרצויי מרצי ציץ דתניא על מה הציץ מרצה כו' והשתא מסיפא גופא הוה ליה לאיתויי כדקתני בסיפא הכא דבצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה ומשמע הוא הדין יחיד אי לא משום דביחיד קנסינן מזיד ויש לומר דאי מסיפא הוה אמינא דטעמא לא משום ציץ אלא משום דטומאה הותרה בצבור אף על גב דלשון הורצה משמע ציץ:

    Tosafot on Menachot 25a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 25, Amud Aleph, about 204 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מתני׳ נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה, יצא…”

    2. Segment 233 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: (שמות כח, לח) ״ונשא…”

    3. Segment 39 words

      Opens “הא אינו נושא אלא עון טומאה, שהותרה…”

    4. Segment 410 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא: אימא עון יוצא,…”

      Named: רבי זירא.

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר ליה אביי, אמר קרא: (שמות כח,…”

      Named: אביי.

    6. Segment 611 words

      Opens “מתקיף לה רבי אילעא: אימא עון שמאל,…”

      Named: רבי אילעא.

    7. Segment 715 words

      Opens “אמר ליה אביי: אמר קרא ״עון״ עון…”

      Named: אביי.

    8. Segment 88 words

      Opens “רב אשי אמר: ״עון הקדשים״, ולא ״עון…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 934 words

      Opens “אמר ליה רב סימא בריה דרב אידי…”

      Named: רב סימא, רב אידי, רב אשי.

    10. Segment 1015 words

      Opens “אמר ליה: עליך אמר קרא, ״לא ירצה״,…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “תנו רבנן: דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה,…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 25a · Segment 5 — “אמר ליה אביי, אמר קרא: (שמות כח, לח) ״לרצון…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 25a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026