Talmud Builders

    Menachot 44b

    Back to index

    English translation — Menachot 44b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“The Lord is upon them, they will live, and altogether therein is the life of my spirit; and have me recover, and make me to live” (Isaiah 38:16). This is interpreted as referring to those who don phylacteries, which contain the name of the Lord, on their heads; as a result, they will live, be healed and merit long life.

    2MISHNA: The mishna returns to discussing the halakhot of meal offerings, which are the central theme of this tractate. The absence of the fine flour and the oil for the meal offering accompanying burnt offerings and peace offerings does not prevent libation of the wine, and the absence of the wine for libation does not prevent sacrifice of the flour and the oil. Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement of blood, the offering effects atonement after the fact.

    3GEMARA: The Sages taught in a baraita : The verse concerning the additional offerings sacrificed on Sukkot and the Eighth Day of Assembly states: “And their meal offering and their libations for the bulls, for the rams and for the lambs” (Numbers 29:18). This indicates that after the animal is sacrificed, one must bring the meal offering and then bring the libations. Rabbi Yehuda HaNasi says that since the verse states: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day” (Leviticus 23:37), one must bring the animal offering and then bring the libations, and only then bring the meal offering.

    4The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “And their meal offering and their libations,” indicating that the meal offering precedes the libations? The Gemara answers: That verse is necessary in order to teach that once the animals have been sacrificed during the day, their meal offering and their libations may be offered even at night, and similarly, their meal offering and their libations may be offered even the next day.

    5The Gemara asks: But according to the Rabbis also, isn’t it written: “An animal offering, and libations,” indicating that the libations immediately follow the animal offering and precede the meal offering? The Gemara answers: That verse is necessary to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri, as Ze’eiri says: The libations that accompany animal offerings are consecrated only through the slaughter of the animal offering. This means that once the animal is slaughtered, the libations that were set aside to be brought with that animal offering cannot be diverted to accompany a different animal offering.

    6The Gemara points out that both opinions remain difficult: But Rabbi Yehuda HaNasi should also require the phrase “an animal offering, and libations” to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri. And the Rabbis should also require the phrase “and their meal offering and their libations” to indicate that their meal offering and their libations may be offered even at night, and their meal offering and their libations may be offered even the next day.

    7The Gemara offers a different explanation of the dispute in the baraita : Rather, this is the reasoning of the Rabbis, as it is written in the verse: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day.” The Rabbis derive from this that the meal offering should be offered immediately following the animal burnt offering. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “A burnt offering, and a meal offering”?

    8Rather, with regard to libations that accompany an animal offering, everyone agrees that the meal offering should be brought and afterward the libations should be brought, as it is written: “A burnt offering, and a meal offering.” When they disagree it is with regard to meal offerings and libations that are brought by themselves. The Rabbis hold that from the fact that when meal offerings and libations accompany offerings, the meal offerings are brought and then the libations are brought, it can be derived that when they are brought by themselves also, first the meal offering is brought and then the libations are brought.

    9And Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is specifically there, in the case of meal offerings and libations that accompany an animal offering, that the meal offering is burned on the altar before the wine libation is poured on the altar. This is because since the altar has started to eat, i.e., consume, the animal offering, one must first complete the entire matter of the altar’s eating, including the meal offering. The pouring of the wine on the altar is likened more to drinking than to eating. But when the meal offering and the libations are brought by themselves, the libations are considered preferable, because the song of the Levites is recited over them. Consequently, the pouring of the libations precedes the burning of the meal offering on the altar.

    10§ The mishna teaches: Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement, the offering effects atonement after the fact.

    11Apropos this statement, the Sages taught in a baraita : From where is it derived with regard to all offerings whose blood is to be placed on the external altar that if one placed their blood with one act of placement, as opposed to the two or four that are required depending upon the offering, that the offering has nevertheless effected atonement after the fact, i.e., one has fulfilled his obligation to bring the offering? As it is stated: “And the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27).

    12MISHNA: Failure to sacrifice one of the bulls, the rams, the sheep, or the goats of the additional offerings brought on Festivals does not prevent the sacrifice of the others. Rabbi Shimon says: If the Temple treasurers had sufficient funds for the numerous bulls that are required to be sacrificed on that day but they did not also have sufficient funds for the accompanying libations, they should rather bring one bull and its libations, and they should not sacrifice all of them without libations.

    13GEMARA: The Gemara asks: With regard to these bulls, rams, and sheep mentioned in the mishna, on which festival are they offered? If we say that these are the offerings of the festival of Sukkot , this is difficult: It is written with regard to those days that their offerings must be brought: “According to the ordinance” (see, e.g., Numbers 29:18), and: “According to their ordinance” (Numbers 29:33). This indicates that no deviation from the Torah’s prescription is possible.

    14Rather, the mishna must be referring to the two bulls, one ram, and seven sheep of the New Moon and Shavuot , as mentioned in the book of Numbers (28:11, 27).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה' עליהםאותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין יחיו:

    מתני' הסולת והשמןשל מנחת נסכים אין מעכבין את היין שאם הביא יין בלא סולת ושמן מנסכן:

    המתנות כו'כגון ד' מתנות של חטאת אין מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כיפר:

    גמ' הבא מנחה כו'דמנחת נסכים קריבים תחילה:

    ואחר כך נסכיםאחר האברים מיד ואחר הנסכים המנחה:

    מנחתם ונסכיהם בלילהדמנחת נסכים קריבין בלילה ואי קשיא הא אמרי' בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות כו:) דברים שדרכן ליקרב ביום וקחשיב מנחת נסכים מפרש לה בפ' יש קרבנות במסכת תמורה (דף יד.) דהא דקתני ביום בנסכים הבאים עם הזבח והא דקתני בלילה בנסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביא זבח בלא נסכים ולאחר זמן הביא הנסכים בפני עצמן יכול להביאן בלילה:

    ואפילו למחראם הביא היום יכול להקריב נסכיו למחר ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול דאי קדשי נפסלין בלינה כדתניא במסכ' מעילה (דף ט.) קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה:

    אין הנסכיםהבאין עם הזבח דכל זמן שלא נשחט הזבח אע"פ שהפרישן לשם זבח זה יכול לשנותן לשם זבח אחר אבל לאחר שחיטה אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר:

    עולה ומנחהמשמע אחר העולה מיד יקריב מנחה:

    על הנסכים אומרים שירההלוים במס' ערכין בפרק אין נערכין (ערכין דף יא.):

    ישפךשפיכה אחת:

    כמשפטםמשמע עיכובא: כל הקרבנות האמורים בחומש הפקודים:

    מנחות 44 עמוד ב

    1(ישעיהו לח, טז) ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:

    Mishna

    2הסולת והשמן אין מעכבין את היין, ולא היין מעכבן. המתנות שעל המזבח החיצון אין מעכבות זו את זו.

    Gemara

    3ת"ר (במדבר כט, יח) ״ומנחתם ונסכיהם״ הבא מנחה, ואחר כך הבא נסכים. רבי אומר: ״זבח ונסכים״ הבא זבח, ואחר כך הבא נסכים.

    4ורבי נמי הכתיב ״ומנחתם ונסכיהם״? ההוא מיבעי למנחתם ונסכיהם״ בלילה, ומנחתם ונסכיהם״ אפילו למחר.

    5ורבנן נמי, הכתיב ״זבח ונסכים״? ההוא מיבעי ליה לכדזעירי, דאמר זעירי: אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח.

    6ורבי נמי מיבעי ליה לכדזעירי, ורבנן נמי מיבעי להו למנחתם ונסכיהם״ בלילה, ומנחתם ונסכיהם״ אפי' למחר!

    7אלא, היינו טעמייהו דרבנן, דכתיב ״(ויקרא כג״, לז) עולה ומנחה״, ורבי נמי הכתיב ״עולה ומנחה״?

    8אלא, בבאים עם הזבח דכ"ע לא פליגי דמנחה ואחר כך נסכים, דהכתיב ״עולה ומנחה״. כי פליגי בבאין בפני עצמן, רבנן סברי: מדבאין עם הזבח מנחה ואחר כך נסכים, בפני עצמן נמי מנחה ואחר כך נסכים.

    9ורבי, התם הוא דאיידי דאתחיל באכילה, גמר לה לכולא מילתא דאכילה, אבל בפני עצמן נסכים עדיפי, הואיל דמיתאמרא שירה עלייהו.

    10המתנות שעל מזבח החיצון אין מעכבות זו את זו.

    Baraita

    11ת"ר מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר? שנאמר: ״(דברים יב״, כז) ״ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך״.

    Mishna

    12הפרים והאילים והכבשים (והשעירים) אינן מעכבין זה את זה. ר' שמעון [אומר]: אם היו להם פרים מרובים, ולא היו להם נסכים יביא פר אחד ונסכים, ולא יקריבו כולם בלא נסכים.

    Gemara

    13הני פרים וכבשים דהיכא? אילימא דחג (במדבר כט, ו) ״כמשפט״, ״כמשפטם״ כתיב בהו!

    14אלא דר"ח ועצרת דחומש הפקודים.

    Tosafot

    הסולת והשמן אין מעכבין את הייןמשמע הא סולת ושמן מעכבין אהדדי ותימה דהא לא כתיב שום קרא במנחת נסכים ושמא ילפינן ממנחת נדבה דכתיב בה עיכובא לעיל (מנחות דף כז.) וגלויי מילתא בעלמא הוי דגבי מיעוטו מעכב את רובו כתיב קרא גם במנחת נסכים והתם גלי לן קרא:

    מנחתם ונסכיהם (אפי') בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחרבפ"ב דתמורה (דף יד.) מוכח דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ודרך הש"ס להביא על פסוק הרהוט בשני דרשות אע"ג דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח נעורים לאביה (קדושין דף ג.) וכן מוהתעלמת (ב"מ דף ל.) וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה (גיטין דף כא:) וכן מותר הפסח ושלמים הבאין מחמת הפסח פ"ק דזבחים (דף ט.) ופ"ד דזבחים (דף לז.) ופרק התודה (לקמן מנחות פג:) ופ' מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) ופ"ב דבכורות (דף טו.) דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא וכן בשמעתין דתניא בבריית' זבח ונסכים ומסקינן דבסברא פליגי:

    מנחתם ונסכיהםפי' בקונט' פ"ק דזבחים (דף ח.) ופרק המזבח מקדש (זבחים פד.) ופ"ב דתמורה (דף יד.) דמנחתם ונסכיהם דפרי החג קדריש וקשה לר"ת היכי משמע מיניה לילה ועוד היכי דרשינן מיניה מנחה ואח"כ נסכים הא קרא דבתריה כתיב לפרים ולאילים ואינם כתובים על הסדר דפרים ואילים קדמי ותו דפריך ורבנן נמי הא בעי ליה ומנחתם וכו' ומאי צריך הא טובא כתיב אלא על כרחין כיון שכולם משונים זה מזה כולהו צריכי לכך נראה לר"ת דדריש מקרא דעצרת פרשת אמור אל הכהנים ואילים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' מדכתב נסכים בין עולה לאשה ש"מ דבאים בלילה כי אשה דהיינו הקטרה ולא מייתורא ונקט מנחה ברישא דדמי לעולה טפי בהקטרה והא דפ"ק דזבחים (דף ח.) דריש מנחתו ונסכים אפי' בלילה ומשמע התם דמייתורא דווקא קדריש והתם גבי נזיר דרש מדכתי' מנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם ונסכיהם למחר נמי שמעינן כיון דגלי גבי עצרת תו אין לחלק ותימה והא הני קראי בבאין עם הזבח כתיבי והנהו לא אתו אלא ביום כדאיתא בפ"ב דתמורה (דף יד.) וי"ל דאם אינו ענין בבאין עם הזבח תנהו ענין בבאין לאחר הזבח והא דאמרינן בריש תענית (דף ב:) מה ניסוך המים בלילה דאמר מר ונסכיהם אפי' בלילה משמע דמקרא דפרי החג מייתי שאין ניסוך המים אלא בחג לאו מילתא היא דכיון דגלי לן קרא בעצרת דהוי נסכי צבור ה"ה לכל נסכי צבור וקרא דאיצטריך בנזיר דהוי נסכי יחיד:

    כיון דמתאמרא שירה עלייהופי' להביאם עם הזבח אבל בפני עצמו בעיא היא פ' אין נערכין (ערכין יב.) ומ"מ אף בלאו זבח עדיפי כיון שהיו ראויין לשירה ולבא עם הזבח:

    ודם זבחיך ישפךפ' בית שמאי (זבחים דף לו:) מעיקרא דריש מהאי קרא ולא קאי לבסוף:

    כמשפט כמשפטםוביום ראשון דלא כתיב כמשפט כתיב ביה יהיו:

    אלא דר"ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודיםואע"ג דכתיב יהיו לכם לאו עלייהו קאי והא דלא פריך מפסח כי היכי דפריך מהני דהא כתיב ביה יהיו ורש"י פי' ביחזקאל דהא דכתיב גבי פסח ז' פרים וז' אילים ליום דלז' ימי פסח קאמר פר ואיל ליום דאם לא מצא שנים בכל יום מביא אחד והשתא ניחא שפיר דהא לא מעכבי אהדדי ותימה דהא כתיב ביה יהיו ואין לומר דקאי אכבשים ולא אפרים ואילים דגבי עצרת לא קאמרינן הכי והא דנקט בסמוך אילים דהכא והכא לא מעכבי הא אינהו מעכבי ה"נ מצי למינקט כבשים ולא דמי לקודש יהיו דגבי לחם דפליגי ר"ע ובן ננס (לקמן מנחות דף מה:) אהייא קאי אי אכבשים אי אלחם אבל אתרוייהו פשיטא להו דלא קאי אע"ג דכתיב בחד קרא היינו כבשים ללחם אבל כבשים אהדדי ה"נ דמעכבי כדתנן בהקומץ רבה (לעיל מנחות כז.) ב' כבשי עצרת מעכבין זה את זה וכן ב' חלות ולא מסתברא נמי למימר דהוייה דפסח לא קיימא אלא אתמימים דלהא לא איצטריך קרא דבעלי מומין פשיטא דפסולין ונ"ל דלשום דרשא אתא דלא מסתבר לדורשו בעיכוב כיון דלא מישתמיט הש"ס ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא מצא אילים אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן יכול אפי' כולן מצויין ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ומיהו הא דקאמר שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן על כרחין לאו משום דסמיך איהיו דגבי עצרת דריש נמי הכי התם וכן בחג אע"ג דכתיב ביה כמשפט וכו' ואכל חד מייתי קרא דשבעת ימים ואע"ג דלא כתיב לא בעצרת ולא בחג:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא דעצרת דת"כ, פי' דעצרת גרידא שכתוב בו בת"כ דהיינו בפ' אמור אלים שנים דכתיב והקרבתם על הלחם שבעה כבשים ואלים שנים והנך דת"כ לא הוו הנך דחומש הפקודים כדמפרש לקמן, ופריך הויה כתיב בהו וא"כ מעכבי, ל"ה: וקשיא אמאי לא פריש למתני' דהפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה דר"ל דפרים אין מעכבים אילים או כבשים ולא שלשתם יעכבו זה את זה אכן הפרים עצמם או האילים עצמם או הכבשים עצמן יעכבו זה את זה, ולא ליקשי הך קושיא דמקשה הויה כתיב בהו, משום דנוכל לומר דקאי אר"א ועצרת דלא כתיב בהו עכובא ודר"ל דפרים לא מעכבי לאילים כדפירשי' ואע"ג דלא כתיב בהו כי אם חד איל כדפרי' חד איל כתיב בהו מ"מ קרי בהו אילים משום דקאי לאיל דר"ח ואיל דעצרת דהוו שנים דקאמר פרים דר"ח ועצרת לא מעכבי לאילים דידהו, וי"ל דאי אפשר לפרש כן דאם נפרש דר"ל דפרים לא מעכבי לאילים וכבשים דכל מין אינו מעכב חבירו הוי משמע אבל כל מין ומין יעכב לעצמו דהיינו דפרים לעכבי אהדדי וכן אילים וכן כבשים והרי אינו כן דכיון דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין בעצמו לא לעכבו חד לחבריה ובהני דכתיב עיכובא כמו בחג דכתיב כמשפטן מעכבי כולהו אהדדי בין מין זה למין חבירו בין כל פר לפר חבירו בין איל וכבש חבירו ובעצרת דת"כ לא כתיב ביה פרים דנוכל לפרש פרים לא מעכבי לאילים, ועוד דגם אילים וכבשים מעכבי אהדדי כיון דכתיב בהו הויה כמו דמעכבי כל איל ואיל וכבש וכבש לחבירו ולא הוה מצינן לפרש כן כי אם בר"ח ועצרת דחומש הפקודים והרי מאחר דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין אינו מעכב בעצמו כל א' לחבירו כמו שאינו מעכב כל מין לחבירו הילכך אין לנו לפרש דר"ל דכל מין אינו מעכב למין חבירו דלהוי משמע הא כל חד מעכב לעצמו אלא צריך לפרשו דאינו מעכב לעצמו וכיון דאינו מעכב בעצמו כ"ש דאינו מעכב במין חבירו וכיון דפי' דמתני' צריך שיהיה דכל מין אינו מעכב בעצמו דר"ל דכל פר אינו מעכב פר חבירו כמו כן צריך לפרש באיל דאינו מעכב באיל הילכך קשה ליה דבהני דלא כתיב בהו עיכובא דהיינו ר"ח ועצרת ליכא אלא חד איל ולא שייך בהו למימר דאיל אינו מעכב חבירו כיון דאין שם אלא איל אחד: ועוד י"ל דלא נוכל לפרש מתני' דר"ל אינן מעכבין פרים שהרי בכל מקום שהם שני מינים ואתא תנא לאשמועי' זה דאין מעכבין זא"ז בהאי לישנא קאמר ליה כמו תכלת את הלבן וסלת את היין אך כשהם מין אחד ובא לומר דאין א' מעכב חבירו קאמר בהאי לישנא דאין מעכבין זה את זה כמו גבי מתנות דקאמר דאינן מעכבות זו את זו א"כ כמו כן פרים ואילים דתנא בהו דאין מעכבין זא"ז צ"ל דר"ל דאין מעכב באותו מין עצמו כל א' לחבירו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 44b

    Menachot 44b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 252 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה' עליהם אותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין יחיו:

    מתני' הסולת והשמן של מנחת נסכים אין מעכבין את היין שאם הביא יין בלא סולת ושמן מנסכן:

    המתנות כו' כגון ד' מתנות של חטאת אין מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כיפר:

    גמ' הבא מנחה כו' דמנחת נסכים קריבים תחילה:

    ואחר כך נסכים אחר האברים מיד ואחר הנסכים המנחה:

    מנחתם ונסכיהם בלילה דמנחת נסכים קריבין בלילה ואי קשיא הא אמרי' בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות כו:) דברים שדרכן ליקרב ביום וקחשיב מנחת נסכים מפרש לה בפ' יש קרבנות במסכת תמורה (דף יד.) דהא דקתני ביום בנסכים הבאים עם הזבח והא דקתני בלילה בנסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביא זבח בלא נסכים ולאחר זמן הביא הנסכים בפני עצמן יכול להביאן בלילה:

    ואפילו למחר אם הביא היום יכול להקריב נסכיו למחר ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול דאי קדשי נפסלין בלינה כדתניא במסכ' מעילה (דף ט.) קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה:

    אין הנסכים הבאין עם הזבח דכל זמן שלא נשחט הזבח אע"פ שהפרישן לשם זבח זה יכול לשנותן לשם זבח אחר אבל לאחר שחיטה אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 44b · Sefaria

    Tosafot

    הסולת והשמן אין מעכבין את היין משמע הא סולת ושמן מעכבין אהדדי ותימה דהא לא כתיב שום קרא במנחת נסכים ושמא ילפינן ממנחת נדבה דכתיב בה עיכובא לעיל (מנחות דף כז.) וגלויי מילתא בעלמא הוי דגבי מיעוטו מעכב את רובו כתיב קרא גם במנחת נסכים והתם גלי לן קרא:

    מנחתם ונסכיהם (אפי') בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר בפ"ב דתמורה (דף יד.) מוכח דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ודרך הש"ס להביא על פסוק הרהוט בשני דרשות אע"ג דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח נעורים לאביה (קדושין דף ג.) וכן מוהתעלמת (ב"מ דף ל.) וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה (גיטין דף כא:) וכן מותר הפסח ושלמים הבאין מחמת הפסח פ"ק דזבחים (דף ט.) ופ"ד דזבחים (דף לז.) ופרק התודה (לקמן מנחות פג:) ופ' מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) ופ"ב דבכורות (דף טו.) דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא וכן בשמעתין דתניא בבריית' זבח ונסכים ומסקינן דבסברא פליגי:

    מנחתם ונסכיהם פי' בקונט' פ"ק דזבחים (דף ח.) ופרק המזבח מקדש (זבחים פד.) ופ"ב דתמורה (דף יד.) דמנחתם ונסכיהם דפרי החג קדריש וקשה לר"ת היכי משמע מיניה לילה ועוד היכי דרשינן מיניה מנחה ואח"כ נסכים הא קרא דבתריה כתיב לפרים ולאילים ואינם כתובים על הסדר דפרים ואילים קדמי ותו דפריך ורבנן נמי הא בעי ליה ומנחתם וכו' ומאי צריך הא טובא כתיב אלא על כרחין כיון שכולם משונים זה מזה כולהו צריכי לכך נראה לר"ת דדריש מקרא דעצרת פרשת אמור אל הכהנים ואילים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' מדכתב נסכים בין עולה לאשה ש"מ דבאים בלילה כי אשה דהיינו הקטרה ולא מייתורא ונקט מנחה ברישא דדמי לעולה טפי בהקטרה והא דפ"ק דזבחים (דף ח.) דריש מנחתו ונסכים אפי' בלילה ומשמע התם דמייתורא דווקא קדריש והתם גבי נזיר דרש מדכתי' מנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם ונסכיהם למחר נמי שמעינן כיון דגלי גבי עצרת תו אין לחלק ותימה והא הני קראי בבאין עם הזבח כתיבי והנהו לא אתו אלא ביום כדאיתא בפ"ב דתמורה (דף יד.) וי"ל דאם אינו ענין בבאין עם הזבח תנהו ענין בבאין לאחר הזבח והא דאמרינן בריש תענית (דף ב:) מה ניסוך המים בלילה דאמר מר ונסכיהם אפי' בלילה משמע דמקרא דפרי החג מייתי שאין ניסוך המים אלא בחג לאו מילתא היא דכיון דגלי לן קרא בעצרת דהוי נסכי צבור ה"ה לכל נסכי צבור וקרא דאיצטריך בנזיר דהוי נסכי יחיד:

    כיון דמתאמרא שירה עלייהו פי' להביאם עם הזבח אבל בפני עצמו בעיא היא פ' אין נערכין (ערכין יב.) ומ"מ אף בלאו זבח עדיפי כיון שהיו ראויין לשירה ולבא עם הזבח:

    ודם זבחיך ישפך פ' בית שמאי (זבחים דף לו:) מעיקרא דריש מהאי קרא ולא קאי לבסוף:

    כמשפט כמשפטם וביום ראשון דלא כתיב כמשפט כתיב ביה יהיו:

    אלא דר"ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודים ואע"ג דכתיב יהיו לכם לאו עלייהו קאי והא דלא פריך מפסח כי היכי דפריך מהני דהא כתיב ביה יהיו ורש"י פי' ביחזקאל דהא דכתיב גבי פסח ז' פרים וז' אילים ליום דלז' ימי פסח קאמר פר ואיל ליום דאם לא מצא שנים בכל יום מביא אחד והשתא ניחא שפיר דהא לא מעכבי אהדדי ותימה דהא כתיב ביה יהיו ואין לומר דקאי אכבשים ולא אפרים ואילים דגבי עצרת לא קאמרינן הכי והא דנקט בסמוך אילים דהכא והכא לא מעכבי הא אינהו מעכבי ה"נ מצי למינקט כבשים ולא דמי לקודש יהיו דגבי לחם דפליגי ר"ע ובן ננס (לקמן מנחות דף מה:) אהייא קאי אי אכבשים אי אלחם אבל אתרוייהו פשיטא להו דלא קאי אע"ג דכתיב בחד קרא היינו כבשים ללחם אבל כבשים אהדדי ה"נ דמעכבי כדתנן בהקומץ רבה (לעיל מנחות כז.) ב' כבשי עצרת מעכבין זה את זה וכן ב' חלות ולא מסתברא נמי למימר דהוייה דפסח לא קיימא אלא אתמימים דלהא לא איצטריך קרא דבעלי מומין פשיטא דפסולין ונ"ל דלשום דרשא אתא דלא מסתבר לדורשו בעיכוב כיון דלא מישתמיט הש"ס ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא מצא אילים אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן יכול אפי' כולן מצויין ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ומיהו הא דקאמר שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן על כרחין לאו משום דסמיך איהיו דגבי עצרת דריש נמי הכי התם וכן בחג אע"ג דכתיב ביה כמשפט וכו' ואכל חד מייתי קרא דשבעת ימים ואע"ג דלא כתיב לא בעצרת ולא בחג:

    Tosafot on Menachot 44b · Sefaria

    Rashba

    אלא דעצרת דת"כ, פי' דעצרת גרידא שכתוב בו בת"כ דהיינו בפ' אמור אלים שנים דכתיב והקרבתם על הלחם שבעה כבשים ואלים שנים והנך דת"כ לא הוו הנך דחומש הפקודים כדמפרש לקמן, ופריך הויה כתיב בהו וא"כ מעכבי, ל"ה: וקשיא אמאי לא פריש למתני' דהפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה דר"ל דפרים אין מעכבים אילים או כבשים ולא שלשתם יעכבו זה את זה אכן הפרים עצמם או האילים עצמם או הכבשים עצמן יעכבו זה את זה, ולא ליקשי הך קושיא דמקשה הויה כתיב בהו, משום דנוכל לומר דקאי אר"א ועצרת דלא כתיב בהו עכובא ודר"ל דפרים לא מעכבי לאילים כדפירשי' ואע"ג דלא כתיב בהו כי אם חד איל כדפרי' חד איל כתיב בהו מ"מ קרי בהו אילים משום דקאי לאיל דר"ח ואיל דעצרת דהוו שנים דקאמר פרים דר"ח ועצרת לא מעכבי לאילים דידהו, וי"ל דאי אפשר לפרש כן דאם נפרש דר"ל דפרים לא מעכבי לאילים וכבשים דכל מין אינו מעכב חבירו הוי משמע אבל כל מין ומין יעכב לעצמו דהיינו דפרים לעכבי אהדדי וכן אילים וכן כבשים והרי אינו כן דכיון דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין בעצמו לא לעכבו חד לחבריה ובהני דכתיב עיכובא כמו בחג דכתיב כמשפטן מעכבי כולהו אהדדי בין מין זה למין חבירו בין כל פר לפר חבירו בין איל וכבש חבירו ובעצרת דת"כ לא כתיב ביה פרים דנוכל לפרש פרים לא מעכבי לאילים, ועוד דגם אילים וכבשים מעכבי אהדדי כיון דכתיב בהו הויה כמו דמעכבי כל איל ואיל וכבש וכבש לחבירו ולא הוה מצינן לפרש כן כי אם בר"ח ועצרת דחומש הפקודים והרי מאחר דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין אינו מעכב בעצמו כל א' לחבירו כמו שאינו מעכב כל מין לחבירו הילכך אין לנו לפרש דר"ל דכל מין אינו מעכב למין חבירו דלהוי משמע הא כל חד מעכב לעצמו אלא צריך לפרשו דאינו מעכב לעצמו וכיון דאינו מעכב בעצמו כ"ש דאינו מעכב במין חבירו וכיון דפי' דמתני' צריך שיהיה דכל מין אינו מעכב בעצמו דר"ל דכל פר אינו מעכב פר חבירו כמו כן צריך לפרש באיל דאינו מעכב באיל הילכך קשה ליה דבהני דלא כתיב בהו עיכובא דהיינו ר"ח ועצרת ליכא אלא חד איל ולא שייך בהו למימר דאיל אינו מעכב חבירו כיון דאין שם אלא איל אחד: ועוד י"ל דלא נוכל לפרש מתני' דר"ל אינן מעכבין פרים שהרי בכל מקום שהם שני מינים ואתא תנא לאשמועי' זה דאין מעכבין זא"ז בהאי לישנא קאמר ליה כמו תכלת את הלבן וסלת את היין אך כשהם מין אחד ובא לומר דאין א' מעכב חבירו קאמר בהאי לישנא דאין מעכבין זה את זה כמו גבי מתנות דקאמר דאינן מעכבות זו את זו א"כ כמו כן פרים ואילים דתנא בהו דאין מעכבין זא"ז צ"ל דר"ל דאין מעכב באותו מין עצמו כל א' לחבירו:

    Rashba on Menachot 44b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד ואומר ר"ת שאין לומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו כו' אלא מיד כשמסיים הברכה קורא כהנים כדמשמע בסוטה אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי העונין עכ"ל בת"י ובתוספות שלנו הוא מגומגם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Menachot 44b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 44, Amud Bet, about 252 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “(ישעיהו לח, טז) ״ה' עליהם יחיו ולכל…”

    2. Segment 219 words

      Opens “מתני׳ הסולת והשמן אין מעכבין את היין,…”

    3. Segment 323 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (במדבר כט, יח) ״ומנחתם ונסכיהם״…”

      Named: רבי אומר.

    4. Segment 414 words

      Opens “ורבי נמי הכתיב ״ומנחתם ונסכיהם״? ההוא מיבעי…”

      Named: רבי נמי.

    5. Segment 517 words

      Opens “ורבנן נמי, הכתיב ״זבח ונסכים״? ההוא מיבעי…”

    6. Segment 616 words

      Opens “ורבי נמי מיבעי ליה לכדזעירי, ורבנן נמי…”

      Named: רבי נמי.

    7. Segment 715 words

      Opens “אלא, היינו טעמייהו דרבנן, דכתיב (ויקרא כג,…”

      Named: רבי נמי.

    8. Segment 835 words

      Opens “אלא, בבאים עם הזבח דכ"ע לא פליגי…”

    9. Segment 920 words

      Opens “ורבי, התם הוא דאיידי דאתחיל באכילה, גמר…”

    10. Segment 109 words

      Opens “המתנות שעל מזבח החיצון אין מעכבות זו…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “ת"ר מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “מתני׳ הפרים והאילים והכבשים (והשעירים) אינן מעכבין…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “גמ׳ הני פרים וכבשים דהיכא? אילימא דחג…”

    14. Segment 145 words

      Opens “אלא דר"ח ועצרת דחומש הפקודים.…”

    Sages named on this page

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Menachot 44b · Segment 5 — “…ליה לכדזעירי, דאמר זעירי: אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 44b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026