Talmud Builders

    Menachot 64b

    Back to index

    English translation — Menachot 64b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as Rabbi Yishmael states only there, in the mishna, that three se’a of barley are reaped on Shabbat, as in that case when one limits the amount available for eating, he likewise limits the amount of reaping. But here, when one limits the amount of eating by bringing the two figs, he also increases the amount of reaping. Therefore is it certain that we bring the ill person the three figs attached by a single stem.

    2MISHNA: The mitzva of the omer is to bring the barley reaped for the meal offering from fields proximate to Jerusalem. If the barley did not ripen in the fields proximate to Jerusalem, one brings it from any place in Eretz Yisrael. There was an incident where the omer came from Gaggot Tzerifin and the wheat for the two loaves on Shavuot came from the valley of Ein Sokher.

    3GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that the barley reaped for the omer meal offering should ideally be brought from fields proximate to Jerusalem? The Gemara answers: If you wish, say that it is because the verse states: “And if you bring a meal offering of first fruits to the Lord, you shall bring for the meal offering of your first fruits grain in the ear parched with fire, even groats of the fresh ear [ karmel ]” (Leviticus 2:14). This indicates that the grain should be soft and fresh. Consequently it should be brought from close by, not from a place where it might become stale and hardened during a long journey.

    4And if you wish, say instead that the reason is due to the principle that one does not postpone performance of the mitzvot. When presented with the opportunity to perform a mitzva, one should perform it immediately. Therefore, the barley for the mitzva of the omer meal offering in the Temple should be brought from the first crop encountered outside of Jerusalem.

    5§ The mishna teaches: There was an incident where the omer came from Gaggot Tzerifin and the two loaves on Shavuot came from the valley of Ein Sokher. The Sages taught a baraita that provides the background of this event: When the kings of the Hasmonean monarchy besieged each other in their civil war, Hyrcanus was outside of Jerusalem, besieging it, and Aristoblus was inside. On each and every day they would lower dinars in a box from inside the city, and those on the outside would send up animals for them to bring the daily offerings in the Temple.

    6A certain elderly man was there, in Jerusalem, who was familiar with Greek wisdom. He communicated to those on the outside by using words understood only by those proficient in Greek wisdom. The elderly man said to them: As long as they are engaged with the Temple service, they will not be delivered into your hands. Upon hearing this, on the following day, when they lowered dinars in a box, they sent up a pig to them. Once the pig reached halfway up the wall, it inserted its hooves into the wall and Eretz Yisrael shuddered four hundred parasangs by four hundred parasangs.

    7When the Sages saw this, they said at that time: Cursed is he who raises pigs, and cursed is he who teaches his son Greek wisdom. And it is with regard to that time of civil war, in which the land was destroyed, that we learned: An incident occurred in which the omer , the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, came from Gaggot Tzerifim, and the two loaves offered on Shavuot came from the valley of Ein Sokher. Since no fresh barley grain was found in the fields immediately surrounding Jerusalem, it had to be brought from these outlying areas.

    8§ The Gemara relates another tradition with regard to that occasion when the omer came from Gaggot Tzerifin and the two loaves from the valley of Ein Sokher: When it came time to bring the omer meal offering, they did not know from where they could bring the omer grain, as all the surrounding fields were looted and ruined. The court publicly proclaimed their difficulty. A certain deaf-mute [ ḥersha ] came forward and stretched out one hand toward a roof, gag in Hebrew, and one hand toward a hut [ atzerifa ]. Mordekhai said to the Sages: Is there a place that is called Gaggot Tzerifin or Tzerifin Gaggot? They checked and found that there was such a place, and it contained fields of barley from which they were able to bring the omer meal offering.

    9A similar incident occurred when they needed to bring the two loaves, and they did not know from where to bring the grain. Again the court publicly proclaimed their difficulty, and a certain deaf-mute came forward and stretched out one hand toward his eye [ a’eineih ] and one hand toward a door latch [ assikhera ]. Mordekhai said to the Sages: And is there a place that is called: Ein Sokher, or Sokher Ayin? They checked and found that there was such a place, and it contained fields of wheat from which they were able to bring the two loaves.

    10The Gemara relates another story that demonstrates Mordekhai’s wisdom: Once, a certain three women brought three nests for their obligatory offerings of pairs of pigeons or doves (see Leviticus 15:29). One of them said: This offering is for my ziva ; and one said: This if for my yamma ; and the last one said: This is for my ona .

    11The Sages understood from the first woman’s statement: For my ziva , that she had experienced a discharge of uterine blood when not expecting her menstrual period, which would give her the status of an actual zava . From the second woman’s statement: For my yamma , they understood: My actual yamma , i.e., she was also a ziva , as yam can mean: Sea, or a flow of blood. From the third woman’s statement: For my ona , they came to the conclusion that she needed to bring a sacrifice for her time [ ona ] of completing her purification process from being a zava . Accordingly, they understood that all these women were obligated to bring one sin offering and one burnt offering.

    12Mordekhai said to the other Sages: Perhaps the first woman was endangered in the course of her menstrual flow [ zov ]. Similarly, perhaps the second woman was endangered at sea [ yam ]. Finally, perhaps the third woman was endangered through her eye [ ayin ], as ayin is phonetically similar to ona . According to these explanations, each woman sought to bring a voluntary offering to give thanks to God for being saved from danger. If so, the appropriate offering in each case is not a sin offering, as they are all burnt offerings. It was checked and they found that Mordekhai’s interpretation was in fact correct.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאלבמתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

    אלא משום דכי ממעט באכילהכלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

    מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכרלא בישל כל צרכו:

    גגות צריפין ועין סוכררחוק מירושלים מאד:

    גמ' מאי טעםבעינן מן הקרוב:

    כרמלתקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):

    ואין מעבירין כו'והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

    הורקנוס ואריסטובלוסשני אחים היו:

    והיה שם זקן אחדמבפנים:

    חכמת יווניתרמיזות:

    על אותה שעה כו'שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:

    מטא עומרזמן עומר:

    אכרוזהכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:

    ההוא חרשאחרש שומע ואינו מדבר:

    אאיגראגג:

    צריפאבורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:

    מרדכישהיה בימי אחשורוש:

    שתי הלחםשל חטין:

    סיכראחור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

    אעינאבעינו:

    קןשני עופות:

    לזיבתיאני מביא הקן זה [וכן] לימתי [וכן] לעונתי:

    לזיבתה ממשדזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':

    לימתי ממשהיינו זבה ששופעת כים:

    לעונתה ממשהיינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:

    דכולהותלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:

    בזוב סיכנהשהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 64 עמוד ב

    1דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם, אלא דכי ממעט באכילה קא ממעט קצירה, אבל הכא דכי קא ממעט באכילה קא מפשא קצירה, ודאי שלש מייתינן.

    Mishna

    2מצות העומר להביא מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו מכל מקום. מעשה שבא העומר מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

    Gemara

    3מאי טעמא? איבעית אימא משום ״כרמל״.

    4ואיבעית אימא, משום דאין מעבירין על המצות.

    5מעשה שבא [העומר] מגגות צריפין. תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין.

    6היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להן דינרין בקופה, והעלו להן חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.

    7באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור שילמד בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

    8כי מטא עומר, לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר. אכרזו, אתא ההוא חרשא, אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא. אמר להו מרדכי: מי איכא דוכתא דשמה ״גגות צריפין״ או ״צריפין גגות״? בדקו ואשכחוה.

    9כי בעי לאתוי שתי הלחם, לא הוו ידעי מהיכא לאתויי, אכרזו אתא ההוא גברא חרשא, אותיב ידיה אעיניה וחדא ידא אסיכרא. אמר להו מרדכי: ומי איכא דוכתא דשמה ״עין סוכר״ או ״סוכר עין״? בדקו ואשכחו.

    10הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין, חדא אמרה: ״לזיבתי״, וחדא אמרה: ״לימתי״, וחדא אמרה: ״לעונתי״.

    11סבור מינה ״זיבתי״ זבה ממש, ״לימתי״ לימתי ממש, ״לעונתי״ לעונתה, דכולהו חדא חטאת וחדא עולה.

    12אמר להו מרדכי: שמא בזוב סיכנה, שמא בים סיכנה, שמא בעינה סיכנה, דכולהו עולות נינהו. בדוק ואשכח.

    Tosafot

    משום כרמלתקריב פירוש רך ומלא ואין זה גורעין ומוסיפין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה:

    איבעית אימא אין מעבירין על המצותבפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) גבי פרים הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון מפ' בגמ' מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא פי' בקונט' דמאשר פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולא גרסינן ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות וכפירושו נראה מדקאמר (זבחים ד' נג.) גבי שירי הדם של חטאות הציבור והיחיד ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי דקסבר ילמד סתום מן המפורש [מחטאת פנימי] משמע דמפורש בהדיא ועוד דלמ"ד (שם) יסוד דרומי קאמר ולמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מהיכן פשוט לו זה יותר מזה ועוד אמר בפ' קדשי קדשים (זבחים נח:) שיריים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד והשתא קשיא דהיא גופה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות כדאשכחן הכא ובפ"ג דיומא (דף לג.) דפריך מאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ברישא וכו' וגבי דישון מזבח הפנימי והמנורה אמרי' [דישון] דמזבח קודם משום דאין מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא אסור ומתרצין דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא:

    ארור אדם אשר ילמד את בנו חכמת יווניתוהא דמשמע לקמן בסוף שתי הלחם (מנחות דף צט:) דמי שלמד כל התורה כגון בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שרי אי לאו משום דכתיב לא ימוש ולמ"ד אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא צורך דשמא היה קרוב למלכות כדאשכחן בסוטה (דף מט:) דשל בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות ומה שלא התיר לו ר' ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך ציבור כמו בר"ג ורבינו שמואל מפרש דקודם גזירה היה ואי אפשר להיות דר' ישמעאל לאחר חורבן היה שפדאו ר' יהושע בפ' הניזקין (גיטין נח.) ותינוק היה ואפי' ר' ישמעאל אחר שהיה מעשרה הרוגי מלכות לא קדם כ"כ דרשב"ג נהרג עמו ואמרינן הלל וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש שעמד הורדוס ואם תאמר והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאיתא בפ' בתרא דסוטה (דף מט.) דגזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יוונית ופולמוס של טיטוס היה בשעת חורבן ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש ותירץ ה"ר יעקב ברבי שמעון דמעיקרא גזרו ולא קיבלו מינייהו ולבסוף גזרו וקיבלו מינייהו ועוד יש לומר דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שרי ולבסוף גזרו ואסרו לגמרי ומיהו קשה דהא אמרי' (שבועות דף לו.) ארור בו קללה בו נדוי:

    ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפיןבירושלמי דשקלים (פ"ה ה"ב) תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' ובמסכת עדיות (פ"ו מ"א) תניא עובדא דהכא על ההיא דתמיד של שחר קרב בד' שעות ורש"י פי' בתפלת השחר (ברכות דף כד) דבימי שלמה היה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא:

    אמר להו מרדכיפירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע:

    אסיכראפירש בקונטרס חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול וכן פירש בערוך ועוד יש לפרש סיכרא קבר כמו (מגילה כט.) מאבולא עד סיכרא ועוד יש לפרש מקום סכר הנהר כמו (ישעיהו י״ט:י׳) עושי שכר אגמי נפש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָאפירוש חרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום על ידי האלם כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה ולכך נגלה להם על ידי האלם לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון.

    מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין"קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג? ונראה לי בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן ב'עֵין סוֹכֵר' לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים סוכרים והיינו ב'עֵין סוֹכֵר' עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים לכך דן שהמקום הוא 'עֵין סוֹכֵר' לשון יחיד. ובזה מובן המאמר דאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פְּתַחְיָה'? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפה פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים וכאן נעשה הרמז פעם אחת דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך. ועדיין יש להקשות מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גַּגּוֹת ואחד שמו צְרִיפִין שבשניהם נמצא זרע שעורים? ונראה לי בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריף ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא. ונראה לי שרמזו להם בזה המקום הנקרא 'עֵין סוֹכֵר' עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה.

    Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 64b

    Menachot 64b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

    אלא משום דכי ממעט באכילה כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

    מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכר לא בישל כל צרכו:

    גגות צריפין ועין סוכר רחוק מירושלים מאד:

    גמ' מאי טעם בעינן מן הקרוב:

    כרמל תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):

    ואין מעבירין כו' והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

    הורקנוס ואריסטובלוס שני אחים היו:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    משום כרמל תקריב פירוש רך ומלא ואין זה גורעין ומוסיפין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה:

    איבעית אימא אין מעבירין על המצות בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) גבי פרים הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון מפ' בגמ' מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא פי' בקונט' דמאשר פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולא גרסינן ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות וכפירושו נראה מדקאמר (זבחים ד' נג.) גבי שירי הדם של חטאות הציבור והיחיד ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי דקסבר ילמד סתום מן המפורש [מחטאת פנימי] משמע דמפורש בהדיא ועוד דלמ"ד (שם) יסוד דרומי קאמר ולמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מהיכן פשוט לו זה יותר מזה ועוד אמר בפ' קדשי קדשים (זבחים נח:) שיריים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד והשתא קשיא דהיא גופה למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות כדאשכחן הכא ובפ"ג דיומא (דף לג.) דפריך מאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ברישא וכו' וגבי דישון מזבח הפנימי והמנורה אמרי' [דישון] דמזבח קודם משום דאין מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא אסור ומתרצין דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא:

    ארור אדם אשר ילמד את בנו חכמת יוונית והא דמשמע לקמן בסוף שתי הלחם (מנחות דף צט:) דמי שלמד כל התורה כגון בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שרי אי לאו משום דכתיב לא ימוש ולמ"ד אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא צורך דשמא היה קרוב למלכות כדאשכחן בסוטה (דף מט:) דשל בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות ומה שלא התיר לו ר' ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך ציבור כמו בר"ג ורבינו שמואל מפרש דקודם גזירה היה ואי אפשר להיות דר' ישמעאל לאחר חורבן היה שפדאו ר' יהושע בפ' הניזקין (גיטין נח.) ותינוק היה ואפי' ר' ישמעאל אחר שהיה מעשרה הרוגי מלכות לא קדם כ"כ דרשב"ג נהרג עמו ואמרינן הלל וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש שעמד הורדוס ואם תאמר והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאיתא בפ' בתרא דסוטה (דף מט.) דגזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יוונית ופולמוס של טיטוס היה בשעת חורבן ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ט.) דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש ותירץ ה"ר יעקב ברבי שמעון דמעיקרא גזרו ולא קיבלו מינייהו ולבסוף גזרו וקיבלו מינייהו ועוד יש לומר דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שרי ולבסוף גזרו ואסרו לגמרי ומיהו קשה דהא אמרי' (שבועות דף לו.) ארור בו קללה בו נדוי:

    ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין בירושלמי דשקלים (פ"ה ה"ב) תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' ובמסכת עדיות (פ"ו מ"א) תניא עובדא דהכא על ההיא דתמיד של שחר קרב בד' שעות ורש"י פי' בתפלת השחר (ברכות דף כד) דבימי שלמה היה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא:

    אמר להו מרדכי פירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע:

    אסיכרא פירש בקונטרס חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול וכן פירש בערוך ועוד יש לפרש סיכרא קבר כמו (מגילה כט.) מאבולא עד סיכרא ועוד יש לפרש מקום סכר הנהר כמו (ישעיהו י״ט:י׳) עושי שכר אגמי נפש:

    Tosafot on Menachot 64b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָא פירוש חרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום על ידי האלם כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה ולכך נגלה להם על ידי האלם לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון.

    מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין" קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג? ונראה לי בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן ב'עֵין סוֹכֵר' לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים סוכרים והיינו ב'עֵין סוֹכֵר' עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים לכך דן שהמקום הוא 'עֵין סוֹכֵר' לשון יחיד. ובזה מובן המאמר דאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פְּתַחְיָה'? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפה פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים וכאן נעשה הרמז פעם אחת דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך. ועדיין יש להקשות מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גַּגּוֹת ואחד שמו צְרִיפִין שבשניהם נמצא זרע שעורים? ונראה לי בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריף ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא. ונראה לי שרמזו להם בזה המקום הנקרא 'עֵין סוֹכֵר' עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה.

    Ben Yehoyada on Menachot 64b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 64, Amud Bet, about 281 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם,…”

    2. Segment 224 words

      Opens “מתני׳ מצות העומר להביא מן הקרוב, לא…”

    3. Segment 37 words

      Opens “גמ׳ מאי טעמא? איבעית אימא משום ״כרמל״.…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ואיבעית אימא, משום דאין מעבירין על המצות.…”

    5. Segment 530 words

      Opens “מעשה שבא [העומר] מגגות צריפין. תנו רבנן:…”

    6. Segment 646 words

      Opens “היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת…”

    7. Segment 725 words

      Opens “באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור…”

    8. Segment 834 words

      Opens “כי מטא עומר, לא הוו ידעי מהיכא…”

    9. Segment 935 words

      Opens “כי בעי לאתוי שתי הלחם, לא הוו…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין, חדא…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “סבור מינה ״זיבתי״ זבה ממש, ״לימתי״ לימתי…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “אמר להו מרדכי: שמא בזוב סיכנה, שמא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 64b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026