Talmud Builders

    Menachot 7a

    Back to index

    English translation — Menachot 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1when he returns the handful to its former place in the service vessel that contains the meal offering it should become sanctified, as it is now placed inside a service vessel, and it should therefore become disqualified. It should not matter whether the handful was placed in the vessel designated for it, or back in the same vessel it was taken from.

    2Concerning this challenge, Rabbi Yoḥanan said: That is to say that service vessels sanctify items placed in them only when they are placed there with specific intent that they be sanctified by that vessel. Since the priest does not return the handful to the vessel containing the meal offering with such intent, the handful is not disqualified, because the rite was not completed.

    3The Gemara asks: It may be inferred from this statement that if items are placed into service vessels with intent, the service vessels sanctify them. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to service vessels, i.e., do they sanctify disqualified items to the extent that they may be sacrificed upon the altar ab initio ? And Rabbi Yoḥanan said to him that they do not sanctify the items. The Gemara responds: This is what Rabbi Yoḥanan said to him: They do not sanctify the disqualified items that are placed inside them to the extent that they may be sacrificed, but they do sanctify them to the extent that they are disqualified.

    4Rav Amram says: Even if service vessels sanctify items without specific intent, it is possible to return the handful to the meal offering without the vessel sanctifying the handful, such as in a case where he returned it to a heaped bowl [ levisa ], i.e., he placed the handful upon the heap of flour in such a manner that the handful did not enter the airspace of the vessel containing the meal offering. Consequently, the handful is not sanctified by the vessel.

    5The Gemara asks: But if the meal offering was heaped, how was he initially able to remove a handful from it? The handful must initially be removed from within a vessel. Rather, it is possible to return the handful without sanctifying it in a case where he returned it to a full [ tefufa ] bowl, i.e., it was full to the brim but not heaped. When the priest initially removes a handful from such a vessel, he removes it from inside the vessel, but when it is returned, it does not enter the airspace of the vessel.

    6The Gemara asks: But once he removed a handful, he formed a furrow in the surface of the meal offering, and therefore when he returns the handful to its previous place inside the vessel, he is in fact returning it to a spot within the vessel, i.e., the furrow. If so, the handful should be sanctified to the extent that the vessel disqualifies it. The Gemara responds: When he returns it to the vessel containing the meal offering, he does not place it directly in the furrow. Rather, he lays it on the wall of the vessel and moves the vessel, and the handful falls by itself into the furrow. In this manner, it is as though a monkey rather than a person returned the handful to the furrow, and the handful is therefore not sanctified.

    7§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of ben Beteira. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And let one interpret ben Beteira’s ruling as speaking of a case in which the handful is not sanctified by the vessel containing the meal offering, such as where he returned it to a vessel that is resting upon the ground. Rather, the fact that this was not suggested indicates that service vessels sanctify items placed inside them even while resting on the ground. Is it correct to conclude from here that one may remove a handful of a meal offering from a service vessel that is resting upon the ground? Rabbi Zeira said to him: You have touched upon a dilemma that was already raised before us, when Rabbi Avimi was learning tractate Menaḥot in the study hall of Rav Ḥisda.

    8The Gemara interrupts this statement with a question: And did Rabbi Avimi really learn in the study hall of Rav Ḥisda? But didn’t Rav Ḥisda say: I absorbed many blows [ kulfei ] from Avimi as a result of that halakha , i.e., Avimi would mock me when I questioned his statements with regard to the sale of orphans’ property by the courts, which were contradictory to the ruling of a particular baraita . Avimi explained to me that if the court comes to announce such a sale on consecutive days, then it is announced for thirty days, in accordance with that baraita . But if it will be announced only on Monday, Thursday, and Monday, then it is announced over the course of sixty days. If so, Rav Ḥisda was in fact the pupil while Rabbi Avimi was his teacher.

    9The Gemara answers: Avimi was in fact the teacher, but tractate Menaḥot was uprooted for him, i.e., he forgot it, and Avimi came before his student Rav Ḥisda to help him recall his learning. The Gemara asks: If Rav Ḥisda was in fact Avimi’s student, let Avimi send for him and Rav Ḥisda come to Avimi. The Gemara responds: Avimi thought that this would be more helpful in this matter, i.e., that by exerting the effort to travel to his pupil in order to learn from him, he would better retain his studies.

    10The Gemara returns to the statement of Rabbi Zeira: Rav Naḥman encountered Avimi upon his return from the study hall of Rav Ḥisda. Rav Naḥman said to him: How does one properly remove a handful from a meal offering? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: From this vessel one may properly remove a handful. Rav Naḥman said to him: But may one remove a handful from a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that one priest would first raise it from the ground and then another priest would remove a handful from it.

    11Rav Naḥman proceeded to ask Avimi another question: How does one properly sanctify the meal offerings? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: The priest places it into this vessel. Rav Naḥman again said to him: But can one sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that another priest would initially raise it from the ground, and only then would the meal offering be placed inside it.

    12Rav Naḥman said to Avimi: If so, then you require the involvement of three priests, i.e., one to raise the vessel, one to sanctify the meal offering, and one to remove the handful from the meal offering. Avimi said to him: And let it require even thirteen priests, just as the service of the daily burnt offering required the involvement of thirteen priests. The need for several priests presents no difficulty.

    13Rav Naḥman raised another objection to the statement of Avimi from a mishna (12a) that discusses the halakha that improper intentions during the service of a meal offering disqualify it. This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, e.g., the handful or the frankincense, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for excision from the World-to-Come [ karet ].

    14Rav Naḥman explained his objection: All the rites of a meal offering are taught in the mishna, and yet raising the vessel from the ground is not taught. This indicates that there is no requirement to raise a vessel from the ground in order to use it for the service of a meal offering. Avimi responded: The tanna cited the order of sacrificial rites, i.e., those rites concerning which improper intentions disqualify a meal offering, but he did not cite the order of the priests, i.e., he did not cite the total number of priests involved in the service.

    15On the same topic, the Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to the permissibility of removing a handful from a vessel that is resting upon the ground? Is this removal valid? Rav Sheshet said to one of the Sages who raised the dilemma: Go out and see what they do within the Sanctuary when they remove the bowls containing the frankincense that were placed upon the Table of the shewbread in order to burn the frankincense upon the altar. The mishna (99b) states: When the priests would replace the shewbread every Shabbat, four priests would enter the Sanctuary, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests would precede them and enter the Sanctuary before them, two to remove the two arrangements of the old shewbread and two to remove the two bowls of frankincense.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסולדהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

    אלא מדעתוהא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

    שיקדשו פסוליןכגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

    ליפסלדקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

    רב עמרם אמראפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

    ביסאכלי שרת שבו בוללין מנחה:

    ומקמץ היכי קמץתחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

    טפופהפישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

    וקפריך דהא כי קמץ עבד גומאוכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי:

    ומשני כי מהדר ליה אדופניתא דמנאבצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה (האי) לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע:

    קומציןקומץ מכלי שעל גבי קרקע וה"נ (מקדשין) קומץ מהבלול שעל גבי קרקע:

    דאיבעיא לןכלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש:

    קולפי טביהכאות טובות:

    בלעי מאבימיבלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו:

    עלה דהא שמעתאבמס' ערכין דתנא חדא שום היתומים ל' יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל' יום:

    בא להכריז שני וחמישימכריז עד ס' יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י"ח ימי הכרזה בס' יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה:

    אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליהנשתכחה הימנו:

    ולישלח ליהלרב חסדא דליתי לגביה:

    מסתייע מילתאמשום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:):

    פגע ביה רב נחמןבאבימי:

    מכלי זהראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה:

    וכיצד מקדשין את הקומץלאחר קמיצה:

    הוצרכתה ג' כהניםשנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל:

    תמידי"ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ"ב (דף כה.):

    זה הכללמתני' היא:

    סדר עבודות נקטאותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי:

    מה עבדין לגאובהיכל:

    נכנסיןביום השבת:

    שני סדרישל לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות ז עמוד א

    1וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה, תקדוש ולפסול.

    2אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת.

    3הא מדעת מקדשין? והא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחילה ליקרב? ואמר ליה: אין מקדשין! אמר ליה: אין מקדשין ליקרב, אבל מקדשין ליפסל.

    4רב עמרם אמר: כגון שהחזירו לביסא גדושה.

    5ומקמץ היכי קמץ? אלא, כגון שהחזירו לביסא טפופה.

    6וכיון דקמץ ליה עבד ליה גומא, כי מהדר לגוויה דמנא קא מהדר ליה! מכי מהדר ליה, מנח ליה אדפנא דמנא, ומניד ליה ונפל ממילא, דנעשה כמי שהחזירו הקוף.

    7א"ל רבי ירמיה לר' זירא: ולוקמה כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע! אלא, ש"מ קומצין מכלי שעל גבי קרקע? (א"ל) קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן, דרבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא.

    8ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב חסדא: קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעת' בא להכריז רצופין ל' יום, שני וחמישי (ושני) ס' יומי׃

    9אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה? סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי.

    10פגע ביה רב נחמן, אמר ליה: כיצד קומצין? א"ל מכלי זה. אמר ליה: וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? א"ל דמגבה ליה כהן.

    11כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה: נותנה לכלי זה. וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע? א"ל דמגבה ליה כהן.

    12אמר ליה: א"כ הוצרכתה ג' כהנים! אמר ליה: ותהא צריכה י"ג כתמיד.

    13איתביה זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, המוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול וכו'.

    14ואילו מגביה לא קתני? תנא סדר עבודות נקיט, ולא סדר כהנים.

    15בעו מיניה מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה: פוק חזי מה עבדין לגאו. ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם ב' סדרים, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדמין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, וב' ליטול ב' בזיכין.

    Tosafot

    וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדושואע"פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ:

    א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעתוהא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (מנחות דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן:

    אין מקדשים ליקרבהקשה ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן מנחות ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין:

    אמר ליה מכלי זהלמאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנאבצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה: וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן: וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

    דמגביה ליה כהןוא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס': ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים: או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן: או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

    שלשה כהניםב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

    ואלו מגביה לא קתניוקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה: וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

    ומשני תנא סדר עבודות נקטפי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 7a

    Menachot 7a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 286 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

    אלא מדעת והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

    שיקדשו פסולין כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

    ליפסל דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

    רב עמרם אמר אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

    ביסא כלי שרת שבו בוללין מנחה:

    ומקמץ היכי קמץ תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

    טפופה פישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש ואע"פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ:

    א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (מנחות דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן:

    אין מקדשים ליקרב הקשה ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן מנחות ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין:

    אמר ליה מכלי זה למאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ:

    Tosafot on Menachot 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנא בצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה: וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן: וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

    דמגביה ליה כהן וא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס': ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים: או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן: או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

    שלשה כהנים ב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

    ואלו מגביה לא קתני וקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה: וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

    ומשני תנא סדר עבודות נקט פי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

    Rashba on Menachot 7a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' דנעשה כמי שהחזירו הקוף לקמן דף ק ע"ב:

    Gilyon HaShas on Menachot 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 7, Amud Aleph, about 286 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה, תקדוש ולפסול.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת…”

    3. Segment 329 words

      Opens “הא מדעת מקדשין? והא בעא מיניה ריש…”

    4. Segment 47 words

      Opens “רב עמרם אמר: כגון שהחזירו לביסא גדושה.…”

      Named: רב עמרם.

    5. Segment 58 words

      Opens “ומקמץ היכי קמץ? אלא, כגון שהחזירו לביסא…”

    6. Segment 628 words

      Opens “וכיון דקמץ ליה עבד ליה גומא, כי…”

    7. Segment 733 words

      Opens “א"ל רבי ירמיה לר' זירא: ולוקמה כגון…”

      Named: רבי ירמיה, רבי אבימי, רב חסדא.

    8. Segment 825 words

      Opens “ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    9. Segment 920 words

      Opens “אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 1023 words

      Opens “פגע ביה רב נחמן, אמר ליה: כיצד…”

      Named: רב נחמן.

    11. Segment 1119 words

      Opens “כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה: נותנה…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “אמר ליה: א"כ הוצרכתה ג' כהנים! אמר…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “איתביה זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי,…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “ואילו מגביה לא קתני? תנא סדר עבודות…”

    15. Segment 1539 words

      Opens “בעו מיניה מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי…”

      Named: רב ששת.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 7a · Segment 2 — “אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026