Talmud Builders

    Menachot 34b

    Back to index

    English translation — Menachot 34b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The Sages taught in a baraita : With regard to the number of compartments in the phylacteries of the head, the verse states: “It shall be for a sign upon your hand, and for totafot between your eyes” (Exodus 13:16), with the word totafot spelled deficient, without a vav before the final letter, in a way that can be read as singular; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 6:8), spelled as a singular word; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 11:18), this time spelled plene, with a vav before the final letter, in a manner that must be plural. There are four mentions of totafot here, as the third one is written in the plural and therefore counts as two. Consequently, it is derived that the phylacteries of the head must have four compartments. This is the statement of Rabbi Yishmael.

    2Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as the requirement of four compartments can be derived from the word totafot itself: The word tot in the language of Katfei means two, and the word pat in the language of Afriki also means two, and therefore totafot can be understood as a compound word meaning four.

    3The Sages taught in a baraita : One might have thought that a scribe should write the passages of the phylacteries of the head on four separate hides, i.e., parchments, and place them in four compartments of four hides, one passage in each compartment. Therefore, the verse states: “And for a memorial between your eyes” (Exodus 13:9). This teaches: I said to you that the phylacteries are one memorial, but not that they are two or three memorials, i.e., the phylacteries themselves must be one unit. How so? One writes the passages on four hides and places them in four compartments fashioned of one hide.

    4And if a scribe wrote all four of them on one hide and placed them in four compartments by slitting the parchment between each of the passages, one who dons these phylacteries has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary for there to be a space between each of the passages, so that each can be placed in a separate compartment; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is not necessary for there to be a space between them. And Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis agree that one places a string or a thicker band between each and every one of the four compartments. The baraita adds: And if their furrows, i.e., the lines marking the separation between the compartments, are not noticeable from the outside, the phylacteries are unfit.

    5The Sages taught in a baraita : How does a scribe write them? With regard to the phylacteries of the arm, he writes it on one hide. But if he wrote it on four separate hides and placed it in one compartment, one who wears it has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary to attach the four parchments, as it is stated: “And it shall be for a sign for you upon your arm” (Exodus 13:9). This teaches that just as the phylacteries of the arm are one sign on the outside, as the compartment is fashioned from a single hide, so too, they must be one sign on the inside, i.e., the four passages must be on a single parchment. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is not necessary to attach the passages.

    6Rabbi Yosei says: And Rabbi Yehuda the Distinguished [ Beribbi ] concedes to me that if one does not have phylacteries of the arm but has two phylacteries of the head, that he covers one of them with patches of hide, to render it like one compartment, and places it on his arm. The Gemara asks: How can Rabbi Yosei say that Rabbi Yehuda concedes to him in this case? This is the very situation in which their dispute applies, as they disagree over whether or not the passages of the phylacteries of the arm may be written on separate parchments. Rava said: From Rabbi Yosei’s statement one can infer that Rabbi Yehuda retracted his opinion and accepted Rabbi Yosei’s ruling.

    7Rabbi Yosei said that all agree that one can convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm. The Gemara asks: Is that so? But Rav Ḥananya sent the following ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: If one has phylacteries of the arm, he can convert it to phylacteries of the head, but if one has phylacteries of the head, he cannot convert it to phylacteries of the arm, because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity of phylacteries of the head to a level of lesser sanctity of phylacteries of the arm.

    8The Gemara answers: This is not difficult, as this ruling is stated with regard to old phylacteries, which have already been worn on one’s head and therefore have a greater level of sanctity, whereas that ruling is stated with regard to new phylacteries, which have not yet been used. The Gemara adds: And according to the one who says that designation is significant, i.e., once one designates an item for use in fulfilling a particular mitzva, it assumes the sanctity of an item used for mitzvot, this ruling is stated with regard to a case where he stipulated with regard to them from the outset that he may convert it from phylacteries of the head to phylacteries of the arm, and only in this circumstance it is permitted to convert them.

    9§ The Sages taught in a baraita : How does one arrange the four passages inside the phylacteries? The passage of: “Sanctify unto Me” (Exodus 13:1–10), and the passage of: “And it shall be when He shall bring you” (Exodus 13:11–16), are placed on the right; the passage of: “Listen, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), and the passage of: “And it shall come to pass, if you shall hearken diligently” (Deuteronomy 11:13–21), are placed on the left.

    10The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that one places them in the opposite manner, with the first two passages on the left and the latter two on the right? Abaye said that it is not difficult: Here it means to the right of the reader, i.e., one who is standing opposite the one donning the phylacteries, whereas there it means to the right of the one who is donning the phylacteries. And in this manner the reader reads the passages in their order, as they appear in the Torah, starting with Exodus 13:1–10 to his right.

    11Rav Ḥananel says that Rav says: If one exchanged its passages, i.e., placed them in a different order within the compartment, the phylacteries are unfit. Abaye said: We did not say this

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד'מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים:

    טט בכתפי שתיםבאותו מקום קורין לשתים טט:

    על ד' עורותד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות קלף:

    בד' בתים בעור אחדשמפשיטין עגל קטן [ולוקחים חתיכת עור] ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין [ד'] אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן:

    ואם כתבן בעור אחדשעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו:

    וצריך שיהא ריוח בין הפרשיותכשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד:

    ביניהםבתוך הד' בתים של עור האחד:

    שנותן חוט או משיחהבין כל בית ובית:

    ואם אין חריצןהחריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ:

    כותבה על עור אחדכל הארבע פרשיות:

    בד' עורותבד' אגרות:

    וצריך לדבקאת הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו"ד:

    אותסימן:

    והיה לך לאותאפי' לך לא יהא אלא אות אחת דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינם דבוקות ונתונות בבית אחד לאחרים שאין רואין אלא חיצון חשוב אות אחת אבל לך המשמש בהן וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו ב' אותות:

    אינו צריךלדבק:

    יהודה ברבייהודה החכם:

    ויש לו ב'(זוגות) תפילין של ראש העשויין בד' בתים:

    שטולה עור על אחת מהןעל הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד:

    ומניחהבידו אע"פ שאין מדובקות בפנים:

    מתוך דבריו של רבי יוסי נשמע שחזר בו רבי יהודהואין צריך לדבק:

    תפילין של ראש חמורה קדושתהשרובו של שדי נעשה (בקשר) בשל ראש שי"ן דל"ת אבל בשל זרוע אין אלא יו"ד שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד ועוד כתיב וראו כל עמי וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש (לקמן מנחות לה:):

    עתיקתאשכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשות של יד:

    ולמאן דאמרבסנהדרין בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:):

    הזמנה מילתא היאומשזימנה לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד:

    כגון דאתני עליהמעיקרא לשל יד אי צריך להם:

    כיצד סדרןסדר הנחתן:

    כאן מימין של קורא כאן מימינו של מניחכשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה:

    והקורא קורא כסדרןכסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא:

    החליףכדמפרש:

    מנחות 34 עמוד ב

    Baraita

    1ת"ר ״לטטפת״ ״לטטפת״ לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל.

    2ר"ע אומר: אינו צריך, ״טט״ בכתפי שתים, ״פת״ באפריקי שתים.

    Baraita

    3ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות, ויניחם בד' בתים בד' עורות? ת"ל (שמות יג, ט) ״ולזכרון בין עיניך״, זכרון אחד אמרתי לך, ולא ב' וג' זכרונות. הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד.

    4ואם כתבן בעור אחד, והניחן בד' בתים יצא, וצריך שיהא ריוח ביניהן, דברי רבי. וחכ"א אינו צריך. ושוין, שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת. ואם אין חריצן ניכר פסולות.

    Baraita

    5תנו רבנן: כיצד כותבן? תפלה של יד כותבה על עור אחד, ואם כתבה בארבע עורות והניחה בבית אחד יצא. וצריך לדבק, שנאמר: ״(שמות יג״, ט) ״והיה לך לאות על ידך״, כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אינו צריך.

    6א"ר יוסי: ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש, שטולה עור על אחת מהן ומניחה. מודה? היינו פלוגתייהו! אמר רבא: מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה.

    7איני? והא שלח רב חנניה משמיה דר' יוחנן: תפלה של יד עושין אותה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה.

    8ל"ק הא בעתיקתא, הא בחדתתא. ולמ"ד הזמנה מילתא היא, דאתני עלייהו מעיקרא.

    Baraita

    9ת"ר כיצד סדרן? ״קדש לי״ והי' כי יביאך״ מימין, ״שמע״ והי' אם שמוע״ משמאל.

    10והתניא איפכא? אמר אביי: ל"ק כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן.

    11אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה פסולות. אמר אביי: לא אמרן׃

    Tosafot

    לטטפת לטטפת לטוטפתבשמע והיה אם שמוע כתיב לטטפת בוהיה כי יביאך כתיב ולטוטפת בספרים מדויקים אבל בין פ"א לתי"ו לא כתיב וי"ו ותימה היכי משמע תרי ואי הוה אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין ניחא אבל לא אשכחן אלא בתחילת תיבה ובסוף תיבה בפ' שני דזבחים (דף כה. וע"ש) גבי ולקח מדם הפר דדרשינן דם מהפר יקבלנו וכן ונתתם את נחלתו לשארו דדרשינן בפרק י"נ (ב"ב דף קיא:) ונתתם נחלת שארו לו ומפרש ר"ת דוי"ו קמא דולטוטפת מוקמינן בסוף כאילו כתיב לטוטפות כדאשכחן בפ' הזהב (ב"מ דף נד:) שקליה לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו והשתא מוקמינן ליה באמצע תיבה והוה ליה חמישיותו ומוקמינן ליה במקום יו"ד באמצע תיבה וק' לפי' דפריך בתר הכי א"ה גבי הקדש נמי דכתב ויסף חמישית כו' ומשני דכי שקלת לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו והשתא לוקמיה באמצע תיבה דליהוי חמישיות הילכך נראה דבשום פעם לא מוקמינן ליה אלא בסוף תיבה ככל הני שהבאתי. מ"ר:

    לטוטפתנראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת ד' נז.) דהיינו כלילא שמקפת כל המצח א"נ נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח כמו (סנהדרין דף מד.) ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כגון דאמרינן לקמן (מנחות דף לה:) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ"ר:

    טט בכתפי שתיםלהאי תנא לא אמרינן דליבעי י"ב בתים דמסתבר ליה שכתוב הכל בפסוק אחד דלא אשכחן בתורה שלא הוזכרו תפילין אלא בד' פרשיות יש גורסין טוט ומפרשין כי האי דאמרינן במו"ק (דף טז.) טוט אסר טוט שרי גבי שמתא היינו שני ת"ח אוסרין וב' אחרים יכולין להתיר ואין נראה דתרי לאו ב"ד נינהו אלא בתקיעת שופר איירי כדאמר התם בארבעה מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז אפיק שיפורא ושמתיה. מ"ר:

    ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחתהיינו דוקא בכתובות בעור אחד אבל בד' עורות לא ויש נוהגין אפי' בד' עורות. מ"ר:

    והקורא קורא כסדרןפירש בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר והשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קורא קורא כסידרן וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל ובשימושא רבא תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס וז"ל ומשוי פרשתא דקדש מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא והיה כי יביאך ופרשתא דשמע בשלישית ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית. מ"ר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    על ד' עורות, פי' ד' קלפים ויניחם בד' בתים של ד' חתיכות קלף, ל"ה. ר"ל דיניהם דד' פרשיות בארבע בתים שהם מד' עורות כל בית ובית בעור בפני עצמו אבל מ"מ הד' בתים יהיו בדפוס אחד כעין שלנו ולא בד' דפוסים שתהא כל בית בדפוס בפני עצמו: וקשיא דא"כ מאי קאמר לזכרון אחד אמרתי, והלא כיון דהם מונחים בדפוס אחד הוו שפיר זכרון אחד דהא תינח אי הוו בד' דפוסים דאז הוי ד' זכרונות אבל כיון שהם בדפוס אחד א"כ הוו שפיר זכרון אחד, וי"ל דאפ"ה כיון דהוו בד' עורות וראוין לינטל כל אחת ואחת בפני עצמה מן הדפוס לאו זכרון אחד חשיבי:

    ואם כתבן בעור אחד, פי' שעשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור א' כדפרישי' יצא, ל"ה. וקשיא מאי לשון יצא דקאמר דמשמע אבל לכתחלה לא הא אדרבה הוה ליה למעבד הכי כמו הבתים דבעיא שיהיו בעור אחד בעבור שזכרון אחד אמר הכתוב כ"ש בפרשיות דשייך בהו לומר טפי זכרון א' שיהיו בעור אחד שהזכרון הוי טפי בפרשיות: וי"ל דאדרבה כיון דהפרשיות חלוקות וכתובות בג' מקומות כל א' בפני עצמה אין ראוי לומר שיצוה הכתוב לעשותם בעור אחד משום זכרון א' דא"כ גם בלא חילוק ד' פרשיות הוה לן למעבד להו ושיכתבם כלם בדף אחד אבל כיון דצריך לכתוב כל אחת בפני עצמה ולא שיעשה מכלן דף אחד כמו כן ראוי לחלקם שתהא כל אחת בפני עצמה בעור בפני עצמו דכמו דכתיב בההיא פרשה ולזכרון בין עיניך יש במשמע חד זכרון כמו כן כתיב בהנך לטוטפות דמשמע כל חד בפני עצמה א"כ אין לדחות משמעות זו מפני זו וכל זמן דאיכא לקיים משמעות שתיהן יש לנו לקיימו ולומר דכל חדא בפני עצמה כתב להו ולזכרון דמשמע חד זכרון דליקו אבתים ומ"מ קאמר דאם כתב בקלף אחד כדפרשי' הואיל דכל אחת כתב בתיבה בפני עצמה יצא אבל אם חלקם בד' קלפים כל פרשה ופרשה בעור אחד בפני עצמה כ"ש דעדיף טפי:

    וצריך לדבק, הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו"טשנאמר והיה לך לאות על ידך, אפילו לך לא יהא אלא אות אחת, פי' דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינן דבוקות ונתונות בבית אחד הוו לאחרים שאינם רואים אלא חיצון אות אחד אבל לך המשמש בהם וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו שתי אותות, ל"ה. ולכך קאמר דאפי' לך לא יהא אלא אות אחד דכמו שהם אות אחד מבחוץ כך יהיו אחד מבפנים ושיכתבם בעור אחד: וקשיא דא"כ דבעי שיהיו א' מבפנים וכתובות בעור אחד א"כ היה לנו לכתוב בדף אחד כמזוזה דכ"ש דלהוו בהכי אות א' טפי: וי"ל דאפ"ה כיון דד' פרשיות חלוקות הן אית לן למבעי שיהא חיתוך הפרשיות ניכר ושתהא כל אחת בפני עצמה ולא שיהיו נראות כאלו הם פרשה אחת, אך מ"מ בעי קרא שיהיו כלן בקלף אחד משום דבכולהו פרשיות דתפילין כתיב אות דמשמע סימן א' דר"ל שיכתבו כלן בעור אחד: יהודה בפי' לשון רש"י, ברבי, ר"ל חכם. אבל בספרים שלנו כתוב ר' יהודה בר' אלעאי, שטולה עור על אחת מהם על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד ומניחה בידו ואעפ"י שאינן מדובקות בפנים, ל"ה. מודה היינו פלוגתייהו, ר"ל דבהא הוה פליג ר' יהודה דהוה אמר דצריך לדבק לא שיהו הד' פרשיות בד' קלפים חלוקים ואיך לימא ר' יוסי דמודה לו בדשתיהן דראש שהם בד' קלפים דשרי ר' יהודה ולא פליג ליה בהכי ומודה משמע דר"ל דמודה במילתא אחריתא דלא הוו פליגי והרי בהא הוו פליגי: וקשיא דמאי קאמר היינו פלוגתייהו הא אפילו טפי מפלוגתייהו קאמר דמודה, דאינהו לא פליגי אלא אי שרי כדפרי' שכתבן בד' עורות להניחם בבית אחת אבל בד' בתים לכ"ע לא הוה שרי וכאן שרי אפי' בד' בתים שהרי באותו של ראש יש ד' בתים, ואפילו אי נימא דלא ליקשי איך ר' יוסי שרי הכא והא לא שרי לעיל בפלוגתיה אלא ד' עורות בבית אחד, משום דאיכא למימר דר' יוסי אשמועינן הכא דשרי טפי ממאי דקאמר לעיל בפלוגתיה דהכא אתא למשרי אף ד' בתים אם מכסה עור עליהם מ"מ מדר' יהודה קשיא איך לימא דר' יהודה מודה ליה בהא גם לפי מאי דמתרץ דחזר בו ר' יהודה והודה לו הא לא איירי ליה בהכי כי אם במאי דהוה פלוגתיה, וגם לא הוה ליה למימר היינו פלוגתיה אלא טפי מפלוגתיה כדפרי': וצריך לתרץ אחת משתים, או מאי דקאמר עור על אחת מהם אינו ר"ל שיעשה העור על הבתים של ראש ושיניח תפילין של ראש כמו שהן עשוין אלא שיכסם בעור אחד, אלא ר"ל עור אחד על הד' פרשיות שבתפילין של ראש ואינו מתיר הד' בתים שהיו בתפילין של ראש אך הפרשיות לבד יקח ויכסם בעור והיינו כפלוגתייהו: או דנאמר דר"ל על הד' בתים אלא כיון דמכסה להו בעור אחד כמונחים בעור אחד לבד דמו דהבתים שבפנים אינן מעכבין כיון דמבחוץ הוו עור אחד ומאן דשרי ארבעה עורות בבית אחד הוה בעי למשרי ארבעה עורות שבארבעה בתים בעור א' לכך קאמר היינו פלוגתייהו: מדבריו של ר' יוסי משמע שחזר בו ר' יהודה ומודה לו, ר"ל הודה לי וחזר מדבריו, ומאי דלא קאמר הודה לי ר' יהודה לבד ולא היה צריך למנקטיה במי שיש לו שני תפלין של ראש, משום דאשמועינן רבותא דאף בכה"ג הודה לו ר' יהודה לפי תירוץ שני, ולפי תירוץ ראשון שתירצתי דמיירי דדוקא בד' פרשיות בלא ד' בתים שרי אפ"ה נקט לה בכה"ג ולא קאמר והודה לי רבי יהודה משום לאשמועי' דמתפילין של ראש שרי למעבד תפילין של יד ודלא אסרינן משום דאין מורידין כדמסיק בתר הכי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 34b

    Menachot 34b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 255 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים:

    טט בכתפי שתים באותו מקום קורין לשתים טט:

    על ד' עורות ד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות קלף:

    בד' בתים בעור אחד שמפשיטין עגל קטן [ולוקחים חתיכת עור] ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין [ד'] אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן:

    ואם כתבן בעור אחד שעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו:

    וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד:

    ביניהם בתוך הד' בתים של עור האחד:

    שנותן חוט או משיחה בין כל בית ובית:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 34b · Sefaria

    Tosafot

    לטטפת לטטפת לטוטפת בשמע והיה אם שמוע כתיב לטטפת בוהיה כי יביאך כתיב ולטוטפת בספרים מדויקים אבל בין פ"א לתי"ו לא כתיב וי"ו ותימה היכי משמע תרי ואי הוה אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין ניחא אבל לא אשכחן אלא בתחילת תיבה ובסוף תיבה בפ' שני דזבחים (דף כה. וע"ש) גבי ולקח מדם הפר דדרשינן דם מהפר יקבלנו וכן ונתתם את נחלתו לשארו דדרשינן בפרק י"נ (ב"ב דף קיא:) ונתתם נחלת שארו לו ומפרש ר"ת דוי"ו קמא דולטוטפת מוקמינן בסוף כאילו כתיב לטוטפות כדאשכחן בפ' הזהב (ב"מ דף נד:) שקליה לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו והשתא מוקמינן ליה באמצע תיבה והוה ליה חמישיותו ומוקמינן ליה במקום יו"ד באמצע תיבה וק' לפי' דפריך בתר הכי א"ה גבי הקדש נמי דכתב ויסף חמישית כו' ומשני דכי שקלת לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו והשתא לוקמיה באמצע תיבה דליהוי חמישיות הילכך נראה דבשום פעם לא מוקמינן ליה אלא בסוף תיבה ככל הני שהבאתי. מ"ר:

    לטוטפת נראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת ד' נז.) דהיינו כלילא שמקפת כל המצח א"נ נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח כמו (סנהדרין דף מד.) ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כגון דאמרינן לקמן (מנחות דף לה:) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ"ר:

    טט בכתפי שתים להאי תנא לא אמרינן דליבעי י"ב בתים דמסתבר ליה שכתוב הכל בפסוק אחד דלא אשכחן בתורה שלא הוזכרו תפילין אלא בד' פרשיות יש גורסין טוט ומפרשין כי האי דאמרינן במו"ק (דף טז.) טוט אסר טוט שרי גבי שמתא היינו שני ת"ח אוסרין וב' אחרים יכולין להתיר ואין נראה דתרי לאו ב"ד נינהו אלא בתקיעת שופר איירי כדאמר התם בארבעה מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז אפיק שיפורא ושמתיה. מ"ר:

    ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת היינו דוקא בכתובות בעור אחד אבל בד' עורות לא ויש נוהגין אפי' בד' עורות. מ"ר:

    והקורא קורא כסדרן פירש בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר והשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קורא קורא כסידרן וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל ובשימושא רבא תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס וז"ל ומשוי פרשתא דקדש מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא והיה כי יביאך ופרשתא דשמע בשלישית ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 34b · Sefaria

    Rashba

    על ד' עורות, פי' ד' קלפים ויניחם בד' בתים של ד' חתיכות קלף, ל"ה. ר"ל דיניהם דד' פרשיות בארבע בתים שהם מד' עורות כל בית ובית בעור בפני עצמו אבל מ"מ הד' בתים יהיו בדפוס אחד כעין שלנו ולא בד' דפוסים שתהא כל בית בדפוס בפני עצמו: וקשיא דא"כ מאי קאמר לזכרון אחד אמרתי, והלא כיון דהם מונחים בדפוס אחד הוו שפיר זכרון אחד דהא תינח אי הוו בד' דפוסים דאז הוי ד' זכרונות אבל כיון שהם בדפוס אחד א"כ הוו שפיר זכרון אחד, וי"ל דאפ"ה כיון דהוו בד' עורות וראוין לינטל כל אחת ואחת בפני עצמה מן הדפוס לאו זכרון אחד חשיבי:

    ואם כתבן בעור אחד, פי' שעשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור א' כדפרישי' יצא, ל"ה. וקשיא מאי לשון יצא דקאמר דמשמע אבל לכתחלה לא הא אדרבה הוה ליה למעבד הכי כמו הבתים דבעיא שיהיו בעור אחד בעבור שזכרון אחד אמר הכתוב כ"ש בפרשיות דשייך בהו לומר טפי זכרון א' שיהיו בעור אחד שהזכרון הוי טפי בפרשיות: וי"ל דאדרבה כיון דהפרשיות חלוקות וכתובות בג' מקומות כל א' בפני עצמה אין ראוי לומר שיצוה הכתוב לעשותם בעור אחד משום זכרון א' דא"כ גם בלא חילוק ד' פרשיות הוה לן למעבד להו ושיכתבם כלם בדף אחד אבל כיון דצריך לכתוב כל אחת בפני עצמה ולא שיעשה מכלן דף אחד כמו כן ראוי לחלקם שתהא כל אחת בפני עצמה בעור בפני עצמו דכמו דכתיב בההיא פרשה ולזכרון בין עיניך יש במשמע חד זכרון כמו כן כתיב בהנך לטוטפות דמשמע כל חד בפני עצמה א"כ אין לדחות משמעות זו מפני זו וכל זמן דאיכא לקיים משמעות שתיהן יש לנו לקיימו ולומר דכל חדא בפני עצמה כתב להו ולזכרון דמשמע חד זכרון דליקו אבתים ומ"מ קאמר דאם כתב בקלף אחד כדפרשי' הואיל דכל אחת כתב בתיבה בפני עצמה יצא אבל אם חלקם בד' קלפים כל פרשה ופרשה בעור אחד בפני עצמה כ"ש דעדיף טפי:

    וצריך לדבק, הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו"ט שנאמר והיה לך לאות על ידך, אפילו לך לא יהא אלא אות אחת, פי' דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינן דבוקות ונתונות בבית אחד הוו לאחרים שאינם רואים אלא חיצון אות אחד אבל לך המשמש בהם וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו שתי אותות, ל"ה. ולכך קאמר דאפי' לך לא יהא אלא אות אחד דכמו שהם אות אחד מבחוץ כך יהיו אחד מבפנים ושיכתבם בעור אחד: וקשיא דא"כ דבעי שיהיו א' מבפנים וכתובות בעור אחד א"כ היה לנו לכתוב בדף אחד כמזוזה דכ"ש דלהוו בהכי אות א' טפי: וי"ל דאפ"ה כיון דד' פרשיות חלוקות הן אית לן למבעי שיהא חיתוך הפרשיות ניכר ושתהא כל אחת בפני עצמה ולא שיהיו נראות כאלו הם פרשה אחת, אך מ"מ בעי קרא שיהיו כלן בקלף אחד משום דבכולהו פרשיות דתפילין כתיב אות דמשמע סימן א' דר"ל שיכתבו כלן בעור אחד: יהודה בפי' לשון רש"י, ברבי, ר"ל חכם. אבל בספרים שלנו כתוב ר' יהודה בר' אלעאי, שטולה עור על אחת מהם על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד ומניחה בידו ואעפ"י שאינן מדובקות בפנים, ל"ה. מודה היינו פלוגתייהו, ר"ל דבהא הוה פליג ר' יהודה דהוה אמר דצריך לדבק לא שיהו הד' פרשיות בד' קלפים חלוקים ואיך לימא ר' יוסי דמודה לו בדשתיהן דראש שהם בד' קלפים דשרי ר' יהודה ולא פליג ליה בהכי ומודה משמע דר"ל דמודה במילתא אחריתא דלא הוו פליגי והרי בהא הוו פליגי: וקשיא דמאי קאמר היינו פלוגתייהו הא אפילו טפי מפלוגתייהו קאמר דמודה, דאינהו לא פליגי אלא אי שרי כדפרי' שכתבן בד' עורות להניחם בבית אחת אבל בד' בתים לכ"ע לא הוה שרי וכאן שרי אפי' בד' בתים שהרי באותו של ראש יש ד' בתים, ואפילו אי נימא דלא ליקשי איך ר' יוסי שרי הכא והא לא שרי לעיל בפלוגתיה אלא ד' עורות בבית אחד, משום דאיכא למימר דר' יוסי אשמועינן הכא דשרי טפי ממאי דקאמר לעיל בפלוגתיה דהכא אתא למשרי אף ד' בתים אם מכסה עור עליהם מ"מ מדר' יהודה קשיא איך לימא דר' יהודה מודה ליה בהא גם לפי מאי דמתרץ דחזר בו ר' יהודה והודה לו הא לא איירי ליה בהכי כי אם במאי דהוה פלוגתיה, וגם לא הוה ליה למימר היינו פלוגתיה אלא טפי מפלוגתיה כדפרי': וצריך לתרץ אחת משתים, או מאי דקאמר עור על אחת מהם אינו ר"ל שיעשה העור על הבתים של ראש ושיניח תפילין של ראש כמו שהן עשוין אלא שיכסם בעור אחד, אלא ר"ל עור אחד על הד' פרשיות שבתפילין של ראש ואינו מתיר הד' בתים שהיו בתפילין של ראש אך הפרשיות לבד יקח ויכסם בעור והיינו כפלוגתייהו: או דנאמר דר"ל על הד' בתים אלא כיון דמכסה להו בעור אחד כמונחים בעור אחד לבד דמו דהבתים שבפנים אינן מעכבין כיון דמבחוץ הוו עור אחד ומאן דשרי ארבעה עורות בבית אחד הוה בעי למשרי ארבעה עורות שבארבעה בתים בעור א' לכך קאמר היינו פלוגתייהו: מדבריו של ר' יוסי משמע שחזר בו ר' יהודה ומודה לו, ר"ל הודה לי וחזר מדבריו, ומאי דלא קאמר הודה לי ר' יהודה לבד ולא היה צריך למנקטיה במי שיש לו שני תפלין של ראש, משום דאשמועינן רבותא דאף בכה"ג הודה לו ר' יהודה לפי תירוץ שני, ולפי תירוץ ראשון שתירצתי דמיירי דדוקא בד' פרשיות בלא ד' בתים שרי אפ"ה נקט לה בכה"ג ולא קאמר והודה לי רבי יהודה משום לאשמועי' דמתפילין של ראש שרי למעבד תפילין של יד ודלא אסרינן משום דאין מורידין כדמסיק בתר הכי:

    Rashba on Menachot 34b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה בד' בתים כו' שיש בו כמין ד' אצבעות כו' כצ"ל:

    בד"ה ואם כתבן כו' שעשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמו כו' הד"א ובד"ה וצריך שיהא כו' פרשה אחת בבית אחד בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה ביניהם בתוך כו' עור האחד הס"ד ובד"ה אות סימן כו' לך לאות אפי' לא יהו כו' אלא חיצון חשבו אות כו' וניכר ממשן של ד' כו' (אז הס"ד) ובד"ה יהודה כו' החכם הס"ד ובד"ה שטולה עור על אחד כו' ובד"ה כיצד סדרן סדר הנחתן עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה לטוטפות כו' ותימה כו' אבל לא אשכחן כו' ומפר"ת דוי"ו קמא דולטוטפות כו' עכ"ל ר"ל לפי' ר"ת הגם דלא אשכחינן גורעין ומוסיפין כתמיהתם היינו כולו באמצע תיבה אבל לגרוע מתחילת התיבה ולהוסיף באמצע בעי למימר דמוסיפין כו' וראייתו מוי"ו דויסף והתו' דחו ראייתו דע"כ התם מתחילת תיבה דויסף גורעין ומוסיפין אחמישיתו וה"ל חמישיותו בב' ווי"ן דמשמע לשון רבים ועיין בדברי הרא"ש בזה וכן צריך להגיה דברי התוס' דהכא וה"ל חמישיותו ומוקמינן לה אצל יו"ד באמצע התיבה וקשה כו' דכתיב ויסף חמישית כו' ה"ל חמישיתו והשתא כו' כצ"ל ועי' בכל זה בדברי התוספות פ' הזהב דברי ר"ת שם בע"א ודו"ק:

    בד"ה טט בכתפי כו' יש גורסין טוט ומפרשין כו' עכ"ל ר"ל דהשתא ניחא דלא דריש רק הך ולטוטפות דבפ' והיה כי יביאך דכתיב בוי"ו בין פ"א לתי"ו אבל אינך טטפת בלא וי"ו לא דריש וק"ל:

    בד"ה והקורא קורא כו' ובמכילתא משמע כפירוש כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 34b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 34, Amud Bet, about 255 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “ת"ר ״לטטפת״ ״לטטפת״ לטוטפת הרי כאן ד'…”

      Named: רבי ישמעאל.

    2. Segment 210 words

      Opens “ר"ע אומר: אינו צריך, ״טט״ בכתפי שתים,…”

    3. Segment 337 words

      Opens “ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות, ויניחם…”

    4. Segment 431 words

      Opens “ואם כתבן בעור אחד, והניחן בד' בתים…”

    5. Segment 546 words

      Opens “תנו רבנן: כיצד כותבן? תפלה של יד…”

    6. Segment 638 words

      Opens “א"ר יוסי: ומודה לי ר' יהודה ברבי…”

      Named: רבי שאם, רבא.

    7. Segment 729 words

      Opens “איני? והא שלח רב חנניה משמיה דר'…”

      Named: רב חנניה.

    8. Segment 812 words

      Opens “ל"ק הא בעתיקתא, הא בחדתתא. ולמ"ד הזמנה…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ת"ר כיצד סדרן? ״קדש לי״ והי' כי…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “והתניא איפכא? אמר אביי: ל"ק כאן מימינו…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1112 words

      Opens “אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה…”

      Named: רב חננאל, אביי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 34b · Segment 1 — “…כאן ד' דברי רבי ישמעאל.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 34b · Segment 10 — “והתניא איפכא? אמר אביי: ל"ק כאן מימינו של קורא,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 34b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026