Talmud Builders

    Menachot 77a

    Back to index

    English translation — Menachot 77a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The mishna elaborates: There are ten tenths for the loaves of leavened bread, a tenth of an ephah per loaf. And there are ten tenths for the loaves of matza . And among the loaves of matza there are three types: Loaves, wafers, and those poached in water, ten loaves of each type. Consequently, there are three-and-one-third tenths of an ephah for each and every type, three loaves per tenth of an ephah.

    2And in the Jerusalem measure there were thirty kav , fifteen kav for the loaves of leavened bread and fifteen for the loaves of matza . The mishna elaborates: There are fifteen kav for the loaves of leavened bread, one and one-half kav per loaf. And there are fifteen kav for the loaves of matza . And among the loaves of matza there are three types: Loaves, wafers, and those poached in water. Consequently, there are five kav for each and every type, two loaves per kav .

    3GEMARA: The mishna teaches: The flour for the loaves accompanying the thanks offering would come from a measure of five Jerusalem se’a , which are equivalent to six wilderness se’a . The se’a referred to in the Bible when the Jewish people were in the wilderness is smaller than the se’a used later in Jerusalem. This is equivalent to two ephahs, each ephah being three wilderness se’a . The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that there are three se’a in an ephah, derived? Rav Ḥisda said: They are derived from a verse, as the verse states: “The ephah and the bat shall be of one measure” (Ezekiel 45:11). Therefore, just as the bat , a measure for liquids, is three se’a , so too the ephah, a measure for dry goods, is three se’a .

    4The Gemara asks: And as for the bat itself, from where do we derive its measure? If we say that we derive it from that which is written in the same verse: “That the bat may contain the tenth-part of a ḥomer ,” and since one ḥomer consists of thirty se’a , one bat is equivalent to three se’a , there is a difficulty: With regard to an ephah as well, isn’t it written in the same verse: “And the ephah the tenth-part of a ḥomer ”? Why, then, must the measure of an ephah be derived from that of a bat ? Rather, I do not know how much the measure of a ḥomer is; consequently, when the verse states that the ephah is one-tenth of one ḥomer , this does not demonstrate the measure of the ephah. Here too, I do not know how much the measure of the bat is.

    5Rather, derive the volume of the ephah from here, from a subsequent verse, where it is written with regard to separating teruma : “And the set portion of oil, the bat of oil, shall be the tithe of the bat out of the kor , which is ten bat , even a ḥomer ; for ten bat are a ḥomer ” (Ezekiel 45:14). The verse states that there are ten bat in one kor and ten bat in one ḥomer . Since it is known that one kor is equivalent to thirty se’a , the verse indicates that there are also thirty se’a in one ḥomer . It can therefore be derived from the verse that there are three se’a in one bat , and consequently, three se’a in one ephah.

    6§ The mishna teaches that the Sages increased the size of the measures so that five Jerusalem measures are equal to six wilderness measures. With regard to the practice of augmenting measures, Shmuel says: If the residents of a certain place want to change the standard of their measures and augment them by a certain fraction, they may not increase the measures by more than one-sixth, and they may not increase the value of a coin by more than one-sixth of its previous value. And one who profits from his sales may not profit by more than one-sixth.

    7The Gemara analyzes these statements. When Shmuel said: They may not increase the measures by more than one-sixth, what is the reason for this? If we say it is because doing so causes market prices to rise, the same concern should apply to raising the prices by one-sixth, and therefore that should also not be allowed.

    8Rather, one might say that the prohibition is due to concern for exploitation; and they may increase the measures only by up to one-sixth so that there will not be nullification of the transaction, as the transaction is nullified only when the disparity is more than one-sixth of the value of the item. The Gemara raises an objection: But doesn’t Rava say: With regard to any item that is otherwise subject to the halakhot of exploitation, and it is sold by measure, or by weight, or by number, even if the disparity was less than the measure of exploitation in the transaction, the transaction is reversed? A disparity of one-sixth between the value of an item and its price constitutes exploitation only in cases where there is room for error in assessing the value of an item. In a case where the details of the item are easily quantifiable, any deviation from the designated quantity results in a nullification of the transaction. The statement of Shmuel concerns sales involving measures.

    9Rather, the prohibition is for the benefit of the merchant, so that there will not be a loss suffered by a merchant who might not realize that a new standard was issued, and might sell in accordance with the old standard. Since a merchant usually enjoys a profit of one-sixth of the value of an item, if the standard is not increased by more than this amount he will not suffer a loss, as at worst he will forfeit his profit margin. The Gemara notes: This explanation is also difficult, since even if the aim is to ensure that there will not be a loss for the merchant, does he not need to earn a profit? There is a well-known adage in this regard: If you buy and sell without earning any profit, will you be called a merchant? A merchant must profit from his sales; therefore, if this decree was instituted for the protection of merchants, the Sages should have ensured that they earn a profit.

    10Rather, Rav Ḥisda said: The prohibition is not based on logical reasoning. Instead, Shmuel found a verse and interpreted it homiletically: “And the shekel shall be twenty gera ; twenty shekels, five and twenty shekels, ten, and five shekels, shall be your maneh ” (Ezekiel 45:12). According to this verse, the sum of all of these numbers, sixty shekels, is equivalent to a maneh . This is problematic: How can a maneh consist of sixty shekels? Since each biblical shekel is equivalent to four dinars, if a maneh is equal to sixty shekels, a maneh is two hundred and forty dinars. But a maneh is actually equal to twenty-five shekels, which are one hundred dinars.

    11Rather, one can learn from the verse three matters: Learn from it that the sacred maneh was doubled, so that it equaled two hundred, not one hundred, dinars. And furthermore, as Ezekiel stated that the maneh will be sixty shekels, not fifty, learn from it that a community may increase measures, but they may not increase them by more than one-sixth. And learn from it that the one-sixth is calculated from the outside, i.e., it is one-sixth of the final sum, which is one-fifth of the previous sum.

    12Ravina said: The mishna is also precisely formulated so as to reflect the fact that the one-sixth increase is calculated from the outside, as it teaches: The flour for the loaves accompanying the thanks offering would come from a measure of five Jerusalem se’a of flour, which are equivalent to six wilderness se’a . One can infer that the se’a could be increased by only one-sixth from the outside. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is the halakha .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עשרה היו לחמץ עשרון לחלהדי' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה:

    קב ומחצההיה נותן לחלה דמט"ו קבין היה עושה י' חלות:

    ושתי חלות לקבדמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה:

    גמ' מנהני מילידאיפה שלש סאין:

    תוכן אחדמדה אחת הן:

    לשאת (את) מעשר החומר הבתוהבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא:

    ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומרשהוא שלשים סאין (איפה):

    אלאמשום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הוא חומר:

    הכא נמימעשר החומר הבת דבעי למילף מינה לא ידענא כמה הוא חומר:

    אלא מהכא מעשר הבת מן הכורוכור ידעינן ודאי שהוא שלשים סאין לפי שהוא לשון (חומר) נמצא שהבת שהוא מעשר הוא שלש סאין וכתיב האיפה והבת תוכן אחד שמע מינה דאיפה שלשת סאין והכי מתפרש קרא מעשר הבת מן הכור שמעשר של כור הוא בת עשרת הבתים חומר דבחומר איכא שלשים סאין שהן י' בתים נמצא דחומר נמי הוי שלשים סאין כמו כור כי עשרת הבתים חומר דסיפיה דקרא לא לחושבנא אתי אלא שכפל הדיבור כמנהג הנביאים:

    והמשתכרבאוכל נפש:

    מאי טעמאאין מוסיפין על המדות יותר משתות:

    אילימא משום אפקועי תרעאדכיון שמגדלין מוסיפין הדמים וחיישינן דלמא אתי לאוסופי הדמים יותר מדאי:

    אי הכיכי לא מוסיפין אלא שתות איכא נמי למיחש להכי:

    אלא משום הכיאין מוסיפין יותר משתות:

    כי היכי דלא ליהוי בטול מקחדקי"ל (ב"מ דף מט:) אונאה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח הכא נמי התגר שמכר את התבואה אם לא ידע דהוסיפו על המדות ומכר לו כדי המדה הראשונה וזה קיבל במדה גדולה הרי נתאנה שתות ואף על פי כן קנה הלוקח ונותן לו דמי אונאה ואין המוכר יכול לחזור בו כדי שיהא לו ללוקח מה לאכול:

    כל דבר שבמדה אפי' כו'משום דקפיד עליה והרי נתאנה במדה:

    אלא משום תגראהחמר שלוקח התבואה מבעל הבית ומוליכה בשווקים שרוצה להשתכר בה השתות ואילו היה מודד במדה שנתוספו ביותר הוי הפסד מטי דיאנא למוכר שהיה מפסיד אותו יותר משתות (אבל) ומשום דלא לימטייה דיאנא תקנו שלא יוסיפו יותר משתות:

    ומהדר בתמיה דיאנא הוא דלא לימטייה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא איקרי - אם כן שאין התגר מרויח כלום מה תקנה עשו לו:

    קרא אשכח ודרשדגזירת הכתוב היא:

    עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקלהרי ששים שקלים אותן ששים שקלים יהיה לכם המנה וסלע ארבעה זוזים הרי ר"מ זוזי דינרים הוו בהאי מנה וקי"ל דמנה דאורייתא אינה אלא כ"ה סלעים שהן ק' זוזים:

    מנה של קדש כפול היהדהיינו ר' דינרין:

    ושמע מינה מוסיפין על המדותדהיינו מ' לר' של קדש דכוותיה לק' של חול כ':

    ושמע מינה שתות מלברשלחמש מוסיפין הששי דאי הוי שתות מלגיו לא היה צריך להוסיף ארבעים על מאתים:

    מתני' נמי דיקאדשתותא מלבר דקתני חמש סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות שמע מינה דאותו [חלק] ו' הוסיפו על הה' עשו ה' ירושלמיות שהן ו' מדבריות נמצאת צריך להוסיף עליהן הששית והיינו שתותא מלבר: שקל האמור בתורה הוא סלע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 77 עמוד א

    1עשרה לחמץ עשרון לחלה, ועשרה למצה ובמצה שלש מינין: חלות, רקיקין, ורבוכה. נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין, ושלש חלות לעשרון.

    2ובמדה ירושלמית היו שלשים קב, חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה. חמשה עשר לחמץ קב ומחצה לחלה, חמשה עשר למצה. ובמצה שלש מינין: חלות, ורקיקין, ורבוכה. נמצאו חמשת קבין לכל מין ומין, ושתי חלות לקב.

    Gemara

    3התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות. מנא הני מילי? אמר רב חסדא: דאמר קרא ״(יחזקאל מה יא) האיפה״! והבת תוכן אחד יהיה (לכם)״, מה בת שלש סאין אף איפה שלש סאין׃

    4ובת גופא מנלן אילימא מדכתיב ״(יחזקאל מה״, יא) לשאת (את) מעשר החומר הבת איפה נמי הכתיב ״(יחזקאל מה״, יא) ועשירית החומר האיפה אלא חומר לא ידענא כמה הכא נמי לא ידענא כמה׃

    5אלא מהכא (יחזקאל מה, יד) וחק השמן הבת השמן ומעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר כי עשרת הבתים חומר׃

    6אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יותר משתות והמשתכר לא ישתכר יותר משתות׃

    7מאי טעמא אילימא משום אפקועי תרעא אי הכי שתות נמי לא׃

    8אלא משום אונאה כי היכי דלא ליהוי ביטול מקח והא אמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר׃

    9אלא משום תגרא כי היכי דלא למטייה דיאנה דיאנה הוא דלא לימטייה רוחא לא בעי זבן וזבין תגרא איקרי׃

    10אלא אמר רב חסדא שמואל קרא אשכח ודרש (יחזקאל מה, יב) השקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם מנה מאתן וארבעין הוו׃

    11אלא שמע מינה. תלת שמע מינה מנה של קודש כפול היה ושמע מינה מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר משתות ושמע מינה שתותא מלבר׃

    12אמר רבינא מתני' נמי דיקא דקתני תודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שמע מינה:

    Tosafot

    והשקל עשרים גרהתימה דעשרים וארבעה הוו דגרה היינו מעה כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) עשרים גרה ומתרגמינן עשרין מעין וקיימא לן סלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר הרי כ"ד ותירץ ר"ת דפעמים הוסיפו אחד בימי יחזקאל שהוסיפו על מנה של קודש לבדו שהיה של נ' סלעים ועשאוהו של ששים ושוב בימי חכמים הוסיפו על הסלע שהיה של עשרים גרה ועשאוהו של כ"ד וממילא נתוסף המנה בין של חול בין של קודש ועוד יש לומר שלא היה אלא תוספת אחד שהוסיפו בימי יחזקאל ולעולם מנה של חול של כ"ה סלעים ושל קודש של נ' סלעים אלא שהוסיפו על הסלע שתות ועשאוהו של כ"ד מעות ונתוסף בבת אחת מנה של קודש ושל חול וששים שקלים דקא חשיב קרא במנה של קודש בשקלים הראשונים איירי ואתא קרא למימר שהוסיפו על המנה שנכנסו בו מאותן שקלים הראשונים כו' וה"פ דקרא והשקל שהיה מתחילה עשרים גרה מאותן שקלים כ' וכ"ה וט"ו המנה של קודש יהיה לכם ומה שחלקם הכתוב עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל ולא כתב ששים שקלים המנה יהיה לכם אומר רבינו תם לפי שהיו להם שלשה משקלות אחת של שליש מנה של קודש אחר שנתוסף ואחת של מנה של חול ואחת של רביע מנה של קודש ושלשתן מחזיקות מנה של קודש וכן מוכיח התרגום דמתרגמינן סילעא עשרין מעין תלתות מנייא עשרין סלעין מני כספא עשרין וחמש סלעין רבעות מנייא חמש עשרה סילעין כולהון שיתין מנייא דהכא יהי לכון ולפי' בתרא אין מתיישב כל כך דתלתות מנייא ורבעות מנייא מיירי במנה של קודש אחר שניתוסף ואילו מנה כספא עשרין וחמש סלעים דאיירי במנה של חול לאו בשל חול אחר שניתוסף קאמר אלא במנה הראשון של חול ומיהו בקונטרס פירש כן בפירוש יחזקאל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמ' מנא הני מילי, פי' דאיפה שלשה סאין, ל"הלשאת את מעשר חומר, פי' ליטול מעשר החומר דהבת הוא נטילת מעשר החומר והחומר הוי שלשים סאין נמצא דהבת שהיא עשירית החומר הוו ג' סאין, ל"ה. איפה נמי, פי' ואמאי אקשת איפה לבת, ר"ל למאי אצטריכא ההקישא. אלא מקרא גיפיה דכתיב עשירית החומר האיפה. אלא מההוא קרא מאי טעמא לא גמרת לאיפה משום דחומר גופיה לא ידענא כמה הוי, ל"ה. וה"ק השמן הבת. פי' שמן של קרבן וביחזקאל כתיבי הני קראי ומעשר הבת מן הכור והכור פשיטא להו דהוי שלשים סאין שהיו מודדין תבואתן בסאין ובכור, ל"ה:

    אין מוסיפין על המדות, פי' מדות ומטבע כולהו נפקי מקרא לקמן, אבל השתא הוה ס"ד דשמואל סברא קאמר ולהכי פריך מ"ט ואמדות קאי ועל ראשון ראשון, ל"ה:

    אלמא משום אפקועי תרעא פי' (בא"י) כשמגדלין המדות מתחיל השער להתיקר מפני יתירות ומתוך שהתחיל להתיקר מעט הולך ומתיקר הרבה, ל"ה:

    אלא משום אונאה דלא להוי בטל מקח, פי' שמתוך שלא ידעו החמרים שניתוספה המדה מוכרים בדמים ראשונים וכשידע שנתאנה אם יוסיפו יתר על שתות נמצא שנתאנה יותר על שתות ובטל מקח אבל כי מוסיפים שתות ותו לא יהיה המקח קיים ויחזיר לוקח למוכר דמי אונאתו ואין לעשות תקנה שעל ידיה יתבטלו המכירות, ל"ה:

    כל דבר שבמדה, דכיון דקפיד לא מחיל ליה, ורשב"ם פי' בפ' המוכר דר"ל דשניהם חוזרין, וקשיא דהא חוזר קאמר דמשמע דוקא לוקח, וי"ל דחוזר דנקט לאפוקי ממחילה דהויא בפחות משתות אבל לעולם טעות הוי ושניהם חוזרין דהא לרבא לית ליה חזרה דמי שנתאנה טפי מהמאנה כדפסיק בפ' הזהב שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות שניהם חוזרין:

    אלא משום פסידא דתגרא דלא, פי' מפני החמר שקונה התבואה בכפרים ומוכרה בעיר שלא יפסיד לפי שבני הכפר מוכרין במדה הראשונה מדה בה' סלעים והוא מוכרה בעיר שש סלעים דיכול להשתכר שתות ולא עוד כדאמרן דלא ישתכר יותר משתות ומחמת שאין החמר מכיר בתוספת המדה מוכר במדה הגדולה שבעיר ואם יוסיף יותר על שתות יפסיד מן הדמים שנתן בה. ופריך רווחא הוא דלא בעינא, א"כ רווחא לא בעי בתמיה. זבוני וזבין תגרא מקרי בתמיה, פי' וכי לכך נושא ונותן שיקרא תגר וכלום לא ירויח, ל"ה. אלא אמר רב חסדא שמואל קרא אשכח ודרש, פי' דמוסיפין שתות ודלא חיישי' לרווחא דתגרא אבל יתר משתות הוי פסידא דתגרא דלא אשכחן דשרא ליה קרא אין מוסיפין, כ"נ לרשב"ם התם:

    עשרים גרה, פי' מעות קטנות עשרים שקלים, פי' השלשה חשבונות הללו הם ששים שקלים המנה יהיה, וא"ת למה פרט ג' חשבונות לומר ס' שקלים המנה יהיה לכם, וי"ל דיש מקומות שהמנה אחד מן החשבונות ולכך קאמר דהמנה יהיה לכם כג' מינים של חשבונות אלה, רשב"ם:

    מאתן וארבעים הוו, פי' רכ"ה סלעים הוו מנה כפול היה חמשים סלעים והאי קרא גבי מנה של הקדש קאי ביחזקאל, והנך ארבעים דטפי עלייהו תוספת הוא דהוסיפו שתות מלבר, פי' שעל ה' פעמים ארבעים הביאו מבחוץ ארבעים פעם ששי ולא אמרי' שיחלוק מאתים לשש חלקים דהוו לכל חלק ל"ג זוז ושליש ומאותן חלקים יוסיפו שתות, ומהאי קרא דנפקי מדות ומטבע דמנה הוי משקל וסלע הוי מטבע, ל"ה: ובפ' המוכר הספינה הקשו התו' דקרא דקאמר דשקל עשרים גרה שהם עשרים מעות וקיימא לן דשש מעה כסף דינר ובסלע דינר שהם כ"ד מעות בסלע, ופר"ת דאחר כך הוסיפו חכמים שתות בשקל כמו שהוסיפו בימי יחזקאל במנה, ור"י פי' דתוספת של יחזקאל הוא תוספת שהוסיפו בשקל שתות דנמצאו חמשים חדשים ששים ישנים ולעולם לא היו במנה כי אם חמשים שקלים, וה"ק קרא מאותן שקלים שהיה עשרים גרה השקל כ' וכ"ה וט"ו דהוא תוספת מששים מהם המנה יהיה לכם, מפני שמחמשים נוספים יהיה המנה, והתוספת פי' דלכך נקט להו הכי לפי שבמקדש היה מדה אחת של כ' ושל ט"ו ושל כ"ה ויונתן תרגם עשרין סלעין תלתא דמנה דקודשא ועשרים וחמש מנה דחולא ועשרה וחמשה רבעות דמנה דקודשא, אלמא בשקלים ישנים מיירי. ועל כן קשיא לפר"י דאיך לימא דכ"ה מנה דחול הא הוו תלתין דבשלמא לפר"ת יכול להיות שלא הוסיפו כ"א במנה של קדש ולא בשל חול אבל לפר"י שהתוס' בשקלים הרי הויא בחול כמו בקדש וצ"ע: והקשו בתוס' מאי קאמר ש"מ תלת הא הוו ארבע, וי"ל דאין מוסיפין יתר משתות אינו מהחשבון אלא פירושא בעלמא הוא דאע"ג דמוסיפין אסור להוסיף יותר משתות. עוד פ"ה התם דמאי דמוסיפין שתות במדות הוו בלבד שישברו ראשונות משום דאי הוו קיימות אתי להטעות ולמכור זו בעבור זו דבריבעא טעו אינשי כ"ש בשתות:

    מתני' נמי דיקא, דמוסיפין שתות מלבר דקתני התודה היתה באה, ל"ה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 77a

    Menachot 77a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עשרה היו לחמץ עשרון לחלה די' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה:

    קב ומחצה היה נותן לחלה דמט"ו קבין היה עושה י' חלות:

    ושתי חלות לקב דמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה:

    גמ' מנהני מילי דאיפה שלש סאין:

    תוכן אחד מדה אחת הן:

    לשאת (את) מעשר החומר הבת והבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא:

    ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומר שהוא שלשים סאין (איפה):

    אלא משום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הוא חומר:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 77a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    והשקל עשרים גרה תימה דעשרים וארבעה הוו דגרה היינו מעה כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) עשרים גרה ומתרגמינן עשרין מעין וקיימא לן סלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר הרי כ"ד ותירץ ר"ת דפעמים הוסיפו אחד בימי יחזקאל שהוסיפו על מנה של קודש לבדו שהיה של נ' סלעים ועשאוהו של ששים ושוב בימי חכמים הוסיפו על הסלע שהיה של עשרים גרה ועשאוהו של כ"ד וממילא נתוסף המנה בין של חול בין של קודש ועוד יש לומר שלא היה אלא תוספת אחד שהוסיפו בימי יחזקאל ולעולם מנה של חול של כ"ה סלעים ושל קודש של נ' סלעים אלא שהוסיפו על הסלע שתות ועשאוהו של כ"ד מעות ונתוסף בבת אחת מנה של קודש ושל חול וששים שקלים דקא חשיב קרא במנה של קודש בשקלים הראשונים איירי ואתא קרא למימר שהוסיפו על המנה שנכנסו בו מאותן שקלים הראשונים כו' וה"פ דקרא והשקל שהיה מתחילה עשרים גרה מאותן שקלים כ' וכ"ה וט"ו המנה של קודש יהיה לכם ומה שחלקם הכתוב עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל ולא כתב ששים שקלים המנה יהיה לכם אומר רבינו תם לפי שהיו להם שלשה משקלות אחת של שליש מנה של קודש אחר שנתוסף ואחת של מנה של חול ואחת של רביע מנה של קודש ושלשתן מחזיקות מנה של קודש וכן מוכיח התרגום דמתרגמינן סילעא עשרין מעין תלתות מנייא עשרין סלעין מני כספא עשרין וחמש סלעין רבעות מנייא חמש עשרה סילעין כולהון שיתין מנייא דהכא יהי לכון ולפי' בתרא אין מתיישב כל כך דתלתות מנייא ורבעות מנייא מיירי במנה של קודש אחר שניתוסף ואילו מנה כספא עשרין וחמש סלעים דאיירי במנה של חול לאו בשל חול אחר שניתוסף קאמר אלא במנה הראשון של חול ומיהו בקונטרס פירש כן בפירוש יחזקאל:

    Tosafot on Menachot 77a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמ' מנא הני מילי, פי' דאיפה שלשה סאין, ל"ה לשאת את מעשר חומר, פי' ליטול מעשר החומר דהבת הוא נטילת מעשר החומר והחומר הוי שלשים סאין נמצא דהבת שהיא עשירית החומר הוו ג' סאין, ל"ה. איפה נמי, פי' ואמאי אקשת איפה לבת, ר"ל למאי אצטריכא ההקישא. אלא מקרא גיפיה דכתיב עשירית החומר האיפה. אלא מההוא קרא מאי טעמא לא גמרת לאיפה משום דחומר גופיה לא ידענא כמה הוי, ל"ה. וה"ק השמן הבת. פי' שמן של קרבן וביחזקאל כתיבי הני קראי ומעשר הבת מן הכור והכור פשיטא להו דהוי שלשים סאין שהיו מודדין תבואתן בסאין ובכור, ל"ה:

    אין מוסיפין על המדות, פי' מדות ומטבע כולהו נפקי מקרא לקמן, אבל השתא הוה ס"ד דשמואל סברא קאמר ולהכי פריך מ"ט ואמדות קאי ועל ראשון ראשון, ל"ה:

    אלמא משום אפקועי תרעא פי' (בא"י) כשמגדלין המדות מתחיל השער להתיקר מפני יתירות ומתוך שהתחיל להתיקר מעט הולך ומתיקר הרבה, ל"ה:

    אלא משום אונאה דלא להוי בטל מקח, פי' שמתוך שלא ידעו החמרים שניתוספה המדה מוכרים בדמים ראשונים וכשידע שנתאנה אם יוסיפו יתר על שתות נמצא שנתאנה יותר על שתות ובטל מקח אבל כי מוסיפים שתות ותו לא יהיה המקח קיים ויחזיר לוקח למוכר דמי אונאתו ואין לעשות תקנה שעל ידיה יתבטלו המכירות, ל"ה:

    כל דבר שבמדה, דכיון דקפיד לא מחיל ליה, ורשב"ם פי' בפ' המוכר דר"ל דשניהם חוזרין, וקשיא דהא חוזר קאמר דמשמע דוקא לוקח, וי"ל דחוזר דנקט לאפוקי ממחילה דהויא בפחות משתות אבל לעולם טעות הוי ושניהם חוזרין דהא לרבא לית ליה חזרה דמי שנתאנה טפי מהמאנה כדפסיק בפ' הזהב שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות שניהם חוזרין:

    אלא משום פסידא דתגרא דלא, פי' מפני החמר שקונה התבואה בכפרים ומוכרה בעיר שלא יפסיד לפי שבני הכפר מוכרין במדה הראשונה מדה בה' סלעים והוא מוכרה בעיר שש סלעים דיכול להשתכר שתות ולא עוד כדאמרן דלא ישתכר יותר משתות ומחמת שאין החמר מכיר בתוספת המדה מוכר במדה הגדולה שבעיר ואם יוסיף יותר על שתות יפסיד מן הדמים שנתן בה. ופריך רווחא הוא דלא בעינא, א"כ רווחא לא בעי בתמיה. זבוני וזבין תגרא מקרי בתמיה, פי' וכי לכך נושא ונותן שיקרא תגר וכלום לא ירויח, ל"ה. אלא אמר רב חסדא שמואל קרא אשכח ודרש, פי' דמוסיפין שתות ודלא חיישי' לרווחא דתגרא אבל יתר משתות הוי פסידא דתגרא דלא אשכחן דשרא ליה קרא אין מוסיפין, כ"נ לרשב"ם התם:

    עשרים גרה, פי' מעות קטנות עשרים שקלים, פי' השלשה חשבונות הללו הם ששים שקלים המנה יהיה, וא"ת למה פרט ג' חשבונות לומר ס' שקלים המנה יהיה לכם, וי"ל דיש מקומות שהמנה אחד מן החשבונות ולכך קאמר דהמנה יהיה לכם כג' מינים של חשבונות אלה, רשב"ם:

    מאתן וארבעים הוו, פי' רכ"ה סלעים הוו מנה כפול היה חמשים סלעים והאי קרא גבי מנה של הקדש קאי ביחזקאל, והנך ארבעים דטפי עלייהו תוספת הוא דהוסיפו שתות מלבר, פי' שעל ה' פעמים ארבעים הביאו מבחוץ ארבעים פעם ששי ולא אמרי' שיחלוק מאתים לשש חלקים דהוו לכל חלק ל"ג זוז ושליש ומאותן חלקים יוסיפו שתות, ומהאי קרא דנפקי מדות ומטבע דמנה הוי משקל וסלע הוי מטבע, ל"ה: ובפ' המוכר הספינה הקשו התו' דקרא דקאמר דשקל עשרים גרה שהם עשרים מעות וקיימא לן דשש מעה כסף דינר ובסלע דינר שהם כ"ד מעות בסלע, ופר"ת דאחר כך הוסיפו חכמים שתות בשקל כמו שהוסיפו בימי יחזקאל במנה, ור"י פי' דתוספת של יחזקאל הוא תוספת שהוסיפו בשקל שתות דנמצאו חמשים חדשים ששים ישנים ולעולם לא היו במנה כי אם חמשים שקלים, וה"ק קרא מאותן שקלים שהיה עשרים גרה השקל כ' וכ"ה וט"ו דהוא תוספת מששים מהם המנה יהיה לכם, מפני שמחמשים נוספים יהיה המנה, והתוספת פי' דלכך נקט להו הכי לפי שבמקדש היה מדה אחת של כ' ושל ט"ו ושל כ"ה ויונתן תרגם עשרין סלעין תלתא דמנה דקודשא ועשרים וחמש מנה דחולא ועשרה וחמשה רבעות דמנה דקודשא, אלמא בשקלים ישנים מיירי. ועל כן קשיא לפר"י דאיך לימא דכ"ה מנה דחול הא הוו תלתין דבשלמא לפר"ת יכול להיות שלא הוסיפו כ"א במנה של קדש ולא בשל חול אבל לפר"י שהתוס' בשקלים הרי הויא בחול כמו בקדש וצ"ע: והקשו בתוס' מאי קאמר ש"מ תלת הא הוו ארבע, וי"ל דאין מוסיפין יתר משתות אינו מהחשבון אלא פירושא בעלמא הוא דאע"ג דמוסיפין אסור להוסיף יותר משתות. עוד פ"ה התם דמאי דמוסיפין שתות במדות הוו בלבד שישברו ראשונות משום דאי הוו קיימות אתי להטעות ולמכור זו בעבור זו דבריבעא טעו אינשי כ"ש בשתות:

    1 more comments on this page.

    Rashba on Menachot 77a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 77, Amud Aleph, about 281 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “עשרה לחמץ עשרון לחלה, ועשרה למצה ובמצה…”

    2. Segment 235 words

      Opens “ובמדה ירושלמית היו שלשים קב, חמשה עשר…”

    3. Segment 332 words

      Opens “גמ׳ התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות.…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 432 words

      Opens “ובת גופא מנלן אילימא מדכתיב (יחזקאל מה,…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אלא מהכא (יחזקאל מה, יד) וחק השמן…”

    6. Segment 618 words

      Opens “אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 711 words

      Opens “מאי טעמא אילימא משום אפקועי תרעא אי…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אלא משום אונאה כי היכי דלא ליהוי…”

      Named: רבא.

    9. Segment 919 words

      Opens “אלא משום תגרא כי היכי דלא למטייה…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “אלא אמר רב חסדא שמואל קרא אשכח…”

      Named: רב חסדא, שמואל.

    11. Segment 1124 words

      Opens “אלא שמע מינה. תלת שמע מינה מנה…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “אמר רבינא מתני' נמי דיקא דקתני תודה…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 77a · Segment 12 — “אמר רבינא מתני' נמי דיקא דקתני תודה היתה באה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 77a · Segment 6 — “אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 77a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026