Talmud Builders

    Menachot 13a

    Back to index

    English translation — Menachot 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1According to Abaye, why do I also need this mishna here? If you will suggest that this mishna is necessary, as one can infer from it that if one intended to partake of half an olive-bulk the next day and then intended to partake of another half an olive-bulk the next day, both from an item whose typical manner is such that one partakes of it, the mishna teaches us that they join together in order to render the offering piggul , this suggestion can be rejected: But you already learn the halakha in this case from the first clause of the latter clause of the previous mishna, as it teaches: Half an olive-bulk outside and half an olive-bulk the next day, the offering is unfit. One can infer from this that if his intent was to consume half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk the next day, it is piggul .

    2If you suggest that the mishna is necessary for a case where one intended to consume and to burn, i.e., that the mishna teaches us the matter itself, that intent to consume does not join together with intent to burn, this too cannot be. The reason is that from the inference of the first clause of the mishna you can already learn the halakha in this case, as it teaches: If one intended to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, the offering is rendered piggul . This indicates that if his intent was to consume an item whose typical manner is such that one does not consume it, the offering is not rendered piggul .

    3The Gemara explains how the halakha that intent to consume and burn do not combine can be inferred from the mishna: Now consider, if when one intended to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it and to partake of an item whose typical manner is such that one does not partake of it, you say that his intentions do not join together, despite the fact that both of his intentions referred to consumption, is it necessary for the mishna to teach that intentions to consume and to burn do not join together?

    4The Gemara responds: Yes; although the mishna teaches the halakha of a case where one intended to consume an item typically consumed and to consume an item typically not consumed, it was necessary for the mishna to teach the halakha of a case where one intended to eat and to burn. As it might enter your mind to say that there, where one’s intentions referred solely to consumption, the halakha is that his intentions do not join together, as he intended to act not in accordance with its typical manner, since he intended to consume that which is not meant to be consumed.

    5The Gemara continues: But here, where his intent was to consume half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk, where with regard to this half he intends in accordance with its typical manner, and with regard to this half he intends in accordance with its typical manner, one might say that they should join together, despite the fact that each intention concerns only half an olive-bulk. Therefore, the mishna teaches us that such intentions do not join together, and the mishna can be explained even in accordance with the opinion of the Rabbis.

    6MISHNA: In the case of a priest who removes a handful from the meal offering with the intent to partake of its remainder or to burn its handful on the next day, Rabbi Yosei concedes in this instance that it is a case of piggul and he is liable to receive karet for partaking of it. But if the priest’s intent was to burn its frankincense the next day, Rabbi Yosei says: The meal offering is unfit but partaking of it does not include liability to receive karet . And the Rabbis say: It is a case of piggul and he is liable to receive karet for partaking of the meal offering.

    7The Rabbis said to Rabbi Yosei: In what manner does this differ from an animal offering, where if one slaughtered it with the intent to sacrifice the portions consumed on the altar the next day, it is piggul ? Rabbi Yosei said to the Rabbis: There is a difference, as in the case of an animal offering, its blood, and its flesh, and its portions consumed on the altar are all one entity. Consequently, intent with regard to any one of them renders the entire offering piggul . But the frankincense is not part of the meal offering.

    8GEMARA: The Gemara questions the terminology of the mishna: Why do I need the tanna to teach that Rabbi Yosei concedes in this instance? Let the tanna simply state: If one removes the handful from a meal offering with the intent to partake of its remainder or to burn the handful on the next day, Rabbi Yosei says that the offering is piggul and one is liable to receive karet for partaking of the remainder.

    9The Gemara responds: It was necessary for the tanna to teach that Rabbi Yosei concedes, because he wants to teach the latter clause of the mishna, that if his intent was to burn its frankincense the next day, Rabbi Yosei says that the meal offering is unfit, but partaking of it does not include liability to receive karet .

    10The Gemara elaborates: The reason the tanna links the two cases of the mishna is lest you say that the reason that Rabbi Yosei does not render the meal offering piggul is because he holds that one cannot render an offering piggul with intent that concerns only half of its permitting factors. And consequently, since the burning of the handful and the frankincense render the remainder of a meal offering permitted for consumption, then even in the first clause of the mishna, where one intends to burn the handful the next day, Rabbi Yosei should hold that the offering is not rendered piggul , as the intent does not refer to the frankincense as well.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא מרישא שמעת מינהדלא מצטרפין דקתני רישא דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא:

    אי לאכול ולהקטירכלומר דהיא גופיה אתא לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

    הא מדוקיא דרישא שמעת מינהמדדייקינן מרישא דבר שאין דרכו לאכול אם חישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ למחר לא הויא מחשבה כל שכן דלאכול חצי זית שירים ולהקטיר חצי זית קומץ דאין מצטרפין:

    דהשתא ומה אכילות לא מצטרפותהואיל וחדא חצי אכילה הויא בקומץ אכילה והקטרה מיבעיא דאין מצטרפין:

    איצטריךלאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

    דסד"א התםהיכא דחישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ לא מצטרפין משום דלאו בכי אורחיה חישב בקומץ אבל לאכול ולהקטיר דבשיריים כי אורחיה חישב אימא לצטרף קא משמע לן:

    הקומץ רבי יוסי אומר כו'טעמא מפרש בגמ':

    מה שינה זה מן הזבחששוחטו ע"מ להקטיר אימוריו למחר פיגול:

    אינה מןהמנחה. מפרש בגמ':

    גמ' אין מפגלין בחצי מתירשאם חישב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר הוא דפליג ר' יוסי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 13 עמוד א

    1הא תו למה לי? אי לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול קמ"ל דמצטרף מרישא (דסיפא) שמעת מינה (דקתני כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול הא כחצי זית למחר, וכחצי זית למחר פיגול)׃

    2אי לאכול ולהקטיר (דהיא גופא קמ"ל) מדיוקא דרישא שמעת מינה׃

    3דהשתא מה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אמרת לא מצטרף לאכול ולהקטיר מיבעיא׃

    4אין לאכול ולהקטיר איצטריכא ליה ס"ד אמינא התם הוא דלא כי אורחיה קמחשב׃

    5אבל הכא דבהאי כי אורחיה קמחשב ובהאי כי אורחיה קא מחשב אימא לצטרף קמ"ל:

    6הדרן עלך כל המנחות׃

    Mishna

    7הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פיגול וחייבין עליו כרת להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכ"א פיגול וחייבין עליו כרת׃

    8אמרו לו מה שינה זה מן הזבח אמר להן שהזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד ולבונה אינה מן המנחה:

    Gemara

    9למה לי למיתנא מודה רבי יוסי בזו׃

    10משום דקא בעי למיתנא סיפא להקטיר לבונתה למחר ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת׃

    11מהו דתימא טעמא דר' יוסי משום דקסבר אין מפגלין בחצי מתיר, ואפי' רישא נמי,׃

    Tosafot

    מתני' הקומץ את המנחהלעיל בסוף פרק קמא (מנחות דף יב.) דייק מדרבי חייא דלא תני או כזית דלא מצי למידק מהכא דהכא לא איצטריך למיתני או כזית כיון דתנא בפ' קמא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבי יוסי אומר פסולבגמרא מפר' טעמא, ל"ה. גמרא, מהו דתימא דטעמא דר' יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר, פי' שאם חשב לעבוד למחר חצי מתיר לא פגל והך לבונה חצי מתיר הוא דבין קומץ בין לבונה מתירין השירים ואפי' רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר הוא ופליג ר' יוסי קמ"ל דבהא מודה דטעמא לאו משום הכי אלא משום טעמא דמפרש לקמן דאין מתיר מפגל את המתיר. ל"ה:

    אין מפגלין בחצי מתירפי' אין הקרבן מתפגל כשחושב מחשבת פגול בחצי מתיר דהיינו כשחושב להקטיר למחר הלבונה וה"ה נמי לקומץ מפני דשניהם מתירין השירים ויצטרך לחשוב בשניהם ואם חשב באחד מהם לא פגל: וקשיא מאי שנא מחלב ודם דשניהם מתירין הבשר ותנן לזרוק דמו למחר פגל אע"ג דלא פגל באמורין ולא פליג ר' יוסי. וי"ל דהאמורין אינן מתירין הבשר שהרי אם לא הוקטרו אמורין כשר ושחשב בזריקת הדם חושב בעבודת' ולכך פגל וכשחשב באמורין נמי פגל לא הוי מטעם שחשב במתיר אלא דמפני שחשב בדבר הניתר והוי כחושב בבשר שהוא דבר הניתר דפגל משום דהאמורין נתרין על ידי זריקת דם לגבוה כמו הבשר ולכך לא בעי שיחשב מהם כי אם בכזית כמו בשר או בשירי מנחה ולא בעינן שיחשב בכולן כ"א בכזית שיש בו שיעור אכילה, וה"ה לבונה אם היתה נתרת ולא מתיר דיפגל בכזית ממנה וכ"ש בכולה, אלא טעמא דכי חשב בה לא פגל משום דהיא מתרת שהרי הקטרת לבונה מעכבת דאפי' חסר לבונתה תנן בפרקין דלעיל דאם חסר לבונתה פסולה וכיון דמתיר הוא כמו הקומץ הילכך בשחשב בה לבד ולא בקומץ הרי חשב בה בחצי מתיר והוה אמינא דטעמא דר' יוסי דלא פגל הוי משום דאין מפגלין בחצי מתיר אם לא שיפגל בכולו: וקשיא דאיך נימא דכי חשב בחצי מתיר דלא פגל עד שיחשב בכולו הלא לזרוק מקצת תנן דפגל דהיינו בקצת המתיר אע"פ שלא חשב בכולו כדתנן לזרוק דמו למחר או מקצת למחר דפגל ולא פליג ר' יוסי: וי"ל דודאי כשאין שם כי אם מתיר אחד כמו גבי דם ופגל בקצתו עבדינן כאלו חשב בכולו דקצת ממנו ככולו דמי מאחר דבמה שפגל הוי ממין מה שנשאר שלא פגל בו אבל כשהמתיר הוי משני מינין כגון הכא דקומץ ולבונה לא חשבינן להו בחצי במתיר דחשב באחד מהם דהיינו בקצת המתיר כאלו חשב בכולו מאחר דמה שלא חשב אינו ממין מה שחשב בו: עוד יש להקשות איך נימא דאי לא תנא מודה ר' יוסי בזה דפגול וחייבין עליו כרת דה"א דפליג ואיך נוכל לומר דפליג ברישא ותנא דמתני' פלגינהו בקומץ ולבונה, דכי פרכינן למה ליה למיתני רבי יוסי ר"ל דהכי איבעי ליה למיתני הקומץ המנחה לאכול שיריה ולהקטיר קומצה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת ואי הוה תני הכי הוי משמע דדוקא להקטיר לבונתה פליג ולא בקומצה דתנא ביה וחייבין עליו כרת דמשמע לכ"ע ודלא פליג בה ר' יוסי כמו בלבונה דמתיר לה באפי נפשה ואי הוה פליג ר' יוסי בקומץ כמו בלבונה הכי אבעי ליה למתני הקומץ המנחה לאכול שיריה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר קומצה למחר או להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים פגול וחייבין וכו' ומדלא תני הכי משמע דלא פליג ברישא: ונ"ל דר"ל דה"א דמאי דנקט להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת ולא נקטיה גבי להקטיר קומצה אע"ג לפי מאי דר"י אמר דטעמיה משום דאין מפגלין בחצי מתיר דאין לחלק בין להקטיר קומצה ובין להקטיר לבונתה אפ"ה לא נקטיה כי אם גבי לבונתה משום דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו דפסול ואין בו כרת ואמר להו לדידי אפי' בלהקטיר קומצה אמרינן דפסול משום דחצי מתיר חשבינן ליה ואע"פ שעיקר היתר שעשה ההקטרה הויא מן הקומץ שהוא היה נקטר ראשון אפ"ה חצי מתיר חשבינן ליה הואיל והקטרת לבונה מעכבת, אלא לדידכו דאמריתו בלהקטיר קומצה דפגל אודו לי בהא דלהקטיר לבונתה דלא פגל משום דבלהקטיר קומצה כיון דהוא עיקר ההקטרה תוכלו לומר דכמתיר שלם דמי אבל לבונתה שאינו עיקר המתיר כחצי מתיר דמי אודו ליה מיהא דלא פגל דהא אין מפגלין בחצי מתיר, וקאמרי ליה מה שינה זה מן הזבח דהוי מדמי רבנן לבונה לאמורין דגם האמורין היו נקטרין כמו הקטרת לבונם ומפגלין בהם כמו כן בלבונה מפגלין, וקאמר להו ר' יוסי דאמורין מן הזבח אבל לבונה אינה מן הזבח, דר"ל דאמורין לאו חצי מתיר הוא אלא דבר הניתר אבל לבונה מתיר הוא והוי חצי מתיר ואין מפגלין בחצי מתיר, ובתר הכי נפרשהו מה ר"ל מה שינה זה מן הזבח לפי מאי דפרשי' דר' יוסי משום דאין מפגלין בחצי מתיר:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 13a

    Menachot 13a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 177 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא מרישא שמעת מינה דלא מצטרפין דקתני רישא דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא:

    אי לאכול ולהקטיר כלומר דהיא גופיה אתא לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

    הא מדוקיא דרישא שמעת מינה מדדייקינן מרישא דבר שאין דרכו לאכול אם חישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ למחר לא הויא מחשבה כל שכן דלאכול חצי זית שירים ולהקטיר חצי זית קומץ דאין מצטרפין:

    דהשתא ומה אכילות לא מצטרפות הואיל וחדא חצי אכילה הויא בקומץ אכילה והקטרה מיבעיא דאין מצטרפין:

    איצטריך לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

    דסד"א התם היכא דחישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ לא מצטרפין משום דלאו בכי אורחיה חישב בקומץ אבל לאכול ולהקטיר דבשיריים כי אורחיה חישב אימא לצטרף קא משמע לן:

    הקומץ רבי יוסי אומר כו' טעמא מפרש בגמ':

    מה שינה זה מן הזבח ששוחטו ע"מ להקטיר אימוריו למחר פיגול:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתני' הקומץ את המנחה לעיל בסוף פרק קמא (מנחות דף יב.) דייק מדרבי חייא דלא תני או כזית דלא מצי למידק מהכא דהכא לא איצטריך למיתני או כזית כיון דתנא בפ' קמא:

    Tosafot on Menachot 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    רבי יוסי אומר פסול בגמרא מפר' טעמא, ל"ה. גמרא, מהו דתימא דטעמא דר' יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר, פי' שאם חשב לעבוד למחר חצי מתיר לא פגל והך לבונה חצי מתיר הוא דבין קומץ בין לבונה מתירין השירים ואפי' רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר הוא ופליג ר' יוסי קמ"ל דבהא מודה דטעמא לאו משום הכי אלא משום טעמא דמפרש לקמן דאין מתיר מפגל את המתיר. ל"ה:

    אין מפגלין בחצי מתיר פי' אין הקרבן מתפגל כשחושב מחשבת פגול בחצי מתיר דהיינו כשחושב להקטיר למחר הלבונה וה"ה נמי לקומץ מפני דשניהם מתירין השירים ויצטרך לחשוב בשניהם ואם חשב באחד מהם לא פגל: וקשיא מאי שנא מחלב ודם דשניהם מתירין הבשר ותנן לזרוק דמו למחר פגל אע"ג דלא פגל באמורין ולא פליג ר' יוסי. וי"ל דהאמורין אינן מתירין הבשר שהרי אם לא הוקטרו אמורין כשר ושחשב בזריקת הדם חושב בעבודת' ולכך פגל וכשחשב באמורין נמי פגל לא הוי מטעם שחשב במתיר אלא דמפני שחשב בדבר הניתר והוי כחושב בבשר שהוא דבר הניתר דפגל משום דהאמורין נתרין על ידי זריקת דם לגבוה כמו הבשר ולכך לא בעי שיחשב מהם כי אם בכזית כמו בשר או בשירי מנחה ולא בעינן שיחשב בכולן כ"א בכזית שיש בו שיעור אכילה, וה"ה לבונה אם היתה נתרת ולא מתיר דיפגל בכזית ממנה וכ"ש בכולה, אלא טעמא דכי חשב בה לא פגל משום דהיא מתרת שהרי הקטרת לבונה מעכבת דאפי' חסר לבונתה תנן בפרקין דלעיל דאם חסר לבונתה פסולה וכיון דמתיר הוא כמו הקומץ הילכך בשחשב בה לבד ולא בקומץ הרי חשב בה בחצי מתיר והוה אמינא דטעמא דר' יוסי דלא פגל הוי משום דאין מפגלין בחצי מתיר אם לא שיפגל בכולו: וקשיא דאיך נימא דכי חשב בחצי מתיר דלא פגל עד שיחשב בכולו הלא לזרוק מקצת תנן דפגל דהיינו בקצת המתיר אע"פ שלא חשב בכולו כדתנן לזרוק דמו למחר או מקצת למחר דפגל ולא פליג ר' יוסי: וי"ל דודאי כשאין שם כי אם מתיר אחד כמו גבי דם ופגל בקצתו עבדינן כאלו חשב בכולו דקצת ממנו ככולו דמי מאחר דבמה שפגל הוי ממין מה שנשאר שלא פגל בו אבל כשהמתיר הוי משני מינין כגון הכא דקומץ ולבונה לא חשבינן להו בחצי במתיר דחשב באחד מהם דהיינו בקצת המתיר כאלו חשב בכולו מאחר דמה שלא חשב אינו ממין מה שחשב בו: עוד יש להקשות איך נימא דאי לא תנא מודה ר' יוסי בזה דפגול וחייבין עליו כרת דה"א דפליג ואיך נוכל לומר דפליג ברישא ותנא דמתני' פלגינהו בקומץ ולבונה, דכי פרכינן למה ליה למיתני רבי יוסי ר"ל דהכי איבעי ליה למיתני הקומץ המנחה לאכול שיריה ולהקטיר קומצה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת ואי הוה תני הכי הוי משמע דדוקא להקטיר לבונתה פליג ולא בקומצה דתנא ביה וחייבין עליו כרת דמשמע לכ"ע ודלא פליג בה ר' יוסי כמו בלבונה דמתיר לה באפי נפשה ואי הוה פליג ר' יוסי בקומץ כמו בלבונה הכי אבעי ליה למתני הקומץ המנחה לאכול שיריה למחר פגול וחייבין עליו כרת להקטיר קומצה למחר או להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים פגול וחייבין וכו' ומדלא תני הכי משמע דלא פליג ברישא: ונ"ל דר"ל דה"א דמאי דנקט להקטיר לבונתה ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת ולא נקטיה גבי להקטיר קומצה אע"ג לפי מאי דר"י אמר דטעמיה משום דאין מפגלין בחצי מתיר דאין לחלק בין להקטיר קומצה ובין להקטיר לבונתה אפ"ה לא נקטיה כי אם גבי לבונתה משום דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו דפסול ואין בו כרת ואמר להו לדידי אפי' בלהקטיר קומצה אמרינן דפסול משום דחצי מתיר חשבינן ליה ואע"פ שעיקר היתר שעשה ההקטרה הויא מן הקומץ שהוא היה נקטר ראשון אפ"ה חצי מתיר חשבינן ליה הואיל והקטרת לבונה מעכבת, אלא לדידכו דאמריתו בלהקטיר קומצה דפגל אודו לי בהא דלהקטיר לבונתה דלא פגל משום דבלהקטיר קומצה כיון דהוא עיקר ההקטרה תוכלו לומר דכמתיר שלם דמי אבל לבונתה שאינו עיקר המתיר כחצי מתיר דמי אודו ליה מיהא דלא פגל דהא אין מפגלין בחצי מתיר, וקאמרי ליה מה שינה זה מן הזבח דהוי מדמי רבנן לבונה לאמורין דגם האמורין היו נקטרין כמו הקטרת לבונם ומפגלין בהם כמו כן בלבונה מפגלין, וקאמר להו ר' יוסי דאמורין מן הזבח אבל לבונה אינה מן הזבח, דר"ל דאמורין לאו חצי מתיר הוא אלא דבר הניתר אבל לבונה מתיר הוא והוי חצי מתיר ואין מפגלין בחצי מתיר, ובתר הכי נפרשהו מה ר"ל מה שינה זה מן הזבח לפי מאי דפרשי' דר' יוסי משום דאין מפגלין בחצי מתיר:

    Rashba on Menachot 13a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 13, Amud Aleph, about 177 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “הא תו למה לי? אי לאכול ולאכול…”

    2. Segment 210 words

      Opens “אי לאכול ולהקטיר (דהיא גופא קמ"ל) מדיוקא…”

    3. Segment 314 words

      Opens “דהשתא מה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אין לאכול ולהקטיר איצטריכא ליה ס"ד אמינא…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אבל הכא דבהאי כי אורחיה קמחשב ובהאי…”

    6. Segment 64 words

      Opens “הדרן עלך כל המנחות…”

    7. Segment 734 words

      Opens “מתני׳ הקומץ את המנחה לאכול שיריה או…”

      Named: רבי יוסי.

    8. Segment 818 words

      Opens “אמרו לו מה שינה זה מן הזבח…”

    9. Segment 98 words

      Opens “גמ׳ למה לי למיתנא מודה רבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1015 words

      Opens “משום דקא בעי למיתנא סיפא להקטיר לבונתה…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “מהו דתימא טעמא דר' יוסי משום דקסבר…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026