Talmud Builders

    Menachot 30a

    Back to index

    English translation — Menachot 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But if there are extraneous letters, we have no problem with it, and one may erase them. This is the first halakha that Rav stated, which is refuted in a baraita .

    2The other is that which Rav says: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may finish writing it anywhere in the column, and this is the halakha even with regard to finishing it in the middle of the column. The Gemara raises an objection from a baraita : One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may not finish writing it in the middle of the column in the manner that one finishes writing one of the five books of the Torah written as an independent scroll. Rather, he should progressively shorten the width of the lines until he finishes the scroll at the end of the column. The Gemara answers: When Rav says that one may finish writing even in the middle of a column, he was referring to one of the five books of the Torah.

    3The Gemara asks: But doesn’t Rav say his statement with regard to a Torah scroll? The Gemara answers: He was referring to one of the five books that constitute a Torah scroll. Rav meant that when writing a Torah scroll, one may finish writing any of the first four books in the middle of a column. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yehoshua bar Abba say that Rav Giddel says that Rav says: The words: “In the sight of all Israel” (Deuteronomy 34:12), which conclude the Torah, may be written even in the middle of the column? The Gemara answers: That ruling that was stated is with regard to finishing the Torah scroll in the middle of the line, i.e., in the middle of the width of the column.

    4The Gemara cites another opinion: The Rabbis say that one may finish writing a Torah scroll even in the middle of the line, but one may finish writing it at the end of the line as well. Rav Ashi says that one must finish writing the Torah scroll specifically in the middle of the line. And the halakha is that it must be ended specifically in the middle of the line.

    5§ Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: With regard to the last eight verses of the Torah (Deuteronomy 32:5–12), a single individual reads them in the synagogue, as that section may not be divided between two readers. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this said? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    6As it is taught in a baraita : The verse states: “And Moses the servant of the Lord died there” (Deuteronomy 34:5). Is it possible that after Moses died, he himself wrote: “And Moses died there”? Rather, Moses wrote the entire Torah until this point, and Joshua bin Nun wrote from this point forward; this is the statement of Rabbi Yehuda. And some say that Rabbi Neḥemya stated this opinion.

    7Rabbi Shimon said to him: Is it possible that the Torah scroll was missing a single letter? But it is written that God instructed Moses: “Take this Torah scroll and put it by the side of the Ark of the Covenant” (Deuteronomy 31:26), indicating that the Torah was complete as is and that nothing further would be added to it.

    8Rabbi Shimon explains: Rather, until this point, i.e., the verse describing the death of Moses, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote the text and repeated after Him. From this point forward, with regard to Moses’ death, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote with tears without repeating the words, due to his great sorrow. As it is stated there with regard to Jeremiah’s dictation of the prophecy of the destruction of the Temple to Baruch ben Neriah: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18), but he did not repeat the words after Jeremiah.

    9The Gemara now states its inference: Shall we say that the ruling of Rav that the last verses of the Torah are read by only one reader is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, since according to Rabbi Shimon these verses are similar to all other verses of the Torah, as they were all written by Moses? The Gemara answers: You may even say that Rav’s ruling was stated in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; since they differ from the rest of the Torah in one way, as Moses wrote them without repeating the words, they differ from the rest of the Torah in this way as well, and they may not be divided between two readers.

    10And Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: One who purchases a Torah scroll in the marketplace is akin to one who snatches a mitzva in the marketplace, as the proper manner in which to perform the mitzva of writing a Torah scroll is to write one for himself. And if he himself writes a Torah scroll, the verse ascribes him credit as though he received it at Mount Sinai. Rav Sheshet says: If he emended even a single letter of the Torah scroll, thereby completing it, the verse ascribes him credit as though he had written it in its entirety.

    11§ Before continuing its discussion of the halakhot of writing a Torah scroll, the Gemara presents a mnemonic for the upcoming halakhot : Samekh , gimmel , lamed , mem . The Sages taught: A person may prepare for a Torah scroll a sheet of parchment of any size from three columns and until eight columns, but one may not prepare a sheet of parchment that has less than three or more than eight columns.

    12And he may not increase the number of columns, e.g., by writing eight columns on a narrow sheet of parchment, since then each column has the appearance of a missive due to its narrow lines. And he may not decrease the number of columns, e.g., by writing three columns on a wide sheet of parchment, since then the lines will be so wide that the reader’s eyes will wander, as it will be difficult to find the beginning of a line. Rather, the ideal width of a line is, for example, where one can write “ lemishpeḥoteikhem ,” “ lemishpeḥoteikhem ,” “ lemishpeḥoteikhem ,” for a total of three times.

    13If one happened to acquire a sheet of parchment that has space for nine columns, exceeding the eight-column limit, he should not divide it into two sheets of parchment with three columns here and six columns there; rather, he should divide it into two sheets of parchment with four columns here and five columns there, so that the two sheets will be similar in width.

    14In what case is this statement that the sheet must contain a minimum of three columns said? It is said with regard to sheets at the beginning and middle of the scroll. But at the end of the scroll, a sheet may consist of even one verse, and even one column. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that a sheet may contain one verse? Rather, say that it may consist of even one verse on one column.

    15The measure of the margin of a Torah scroll is as follows: The size of the lower margin is one handbreadth [ tefaḥ ]. There is a requirement for a large margin there, so that a reader not inadvertently rest his arm on the writing. The size of the upper margin, which is less susceptible to that occurrence, is three fingerbreadths [ etzba’ot ], and the space between each column is equal to the full width of two fingerbreadths. And with regard to one of the five books of the Torah that is written as an independent scroll, the size of the lower margin is three fingerbreadths, the size of the upper margin is two fingerbreadths, and the space between each column is equal to the full width of a thumb-breadth [ gudal ].

    16And the space between one line of a Torah scroll and the following line must be equal to the space of a full line, and the space between one word and the following word must be equal to a full small letter, and as for the space between one letter and the following letter, it is sufficient for it to be equal to a full hairbreadth.

    17The halakhot of the margins notwithstanding, a person may not reduce the size of the writing in a manner that the size of the writing is not consistent, not in order to ensure the correct amount of space for the lower margin, nor in order to ensure the correct amount of space for the upper margin, nor in order to ensure the correct amount of space between one line and the following line, nor in order to ensure the correct amount of space between one passage and the following passage, as this is not aesthetically pleasing.

    18If one happens upon a word that comprises five letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not write two letters within the column and three outside of the column, in the margin.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקצרהשיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה:

    כי קאמר רביגמור באמצע הדף:

    בחומשיןקא ס"ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:

    בחומשין של ס"תכגון (בראשית נ׳:כ״ו) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:

    אף באמצע שיטהובאמצע הדף:

    באמצע שיטה דוקאולא באמצע הדף:

    שמנה פסוקיםמוימת משה:

    יחיד קורא אותןאדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:

    אפשר ס"ת חסרומשה קורא לו ס"ת לקוח את ספר התורה הזה:

    הקב"ה אומרומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב:

    מכאן ואילך משה כותב בדמעולא היה אומר אחריו מרוב צערו:

    כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו'שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו:

    לימא דלא כר"שדכיון דאמר ר"ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר:

    דאישתנידנכתב בדמע אישתני משאר ס"ת:

    כחוטף מצוהומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי:

    פחות מכאן או יתר על כן לא יעשהשתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי:

    ולא ירבה בדפיםלעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות:

    ולא ימעט בדפיןלעשות ג' (ביריעה) אם יריעה גדולה היא:

    מפני שעיניו משוטטותכשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות:

    נזדמנה לו יריעה שיש בה ט' דפיןלמדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה:

    אלא ד' לכאן וה' לכאןכדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:

    בד"אדלא ימעט ולא ירבה בדפין:

    בתחלת הספראבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה:

    ואפילו דף אחדיעשה בכל היריעה:

    אלא אימא פסוק אחד בדף אחדאם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף:

    שיעור גליוןדס"ת:

    ובחומשיןשאינן עשויין לס"ת אבל עשויין הן כגליון דס"ת:

    לא ימעטלעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון:

    מפני ריוח שבין שיטה לשיטהכגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 30 עמוד א

    1אבל יתרות לית לן בה.

    2אידך, דאמר רב: הכותב ס"ת ובא לגמור גומר, ואפילו באמצע הדף. מיתיבי: הכותב ס"ת בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין, אלא מקצר והולך עד סוף הדף! כי קא אמר רב בחומשין.

    3והא ס"ת קאמר? בחומשין של ס"ת איני? והא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: ״לעיני כל ישראל״ באמצע הדף? ההיא באמצע שיטה איתמר.

    4רבנן אמרי: אף באמצע שיטה, רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא, והלכתא: באמצע שיטה דווקא.

    5אמר רבי יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: שמנה פסוקים שבתורה, יחיד קורא אותן בבהכ"נ כמאן? דלא כר"ש׃

    6דתניא: (דברים לד, ה) וימת שם משה עבד יי' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה׃

    7אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב ״(דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'״׃

    8אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כמה שנאמר ״להלן (ירמיהו לו״, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו׃

    9לימא דלא כר"ש אפי' תימא ר"ש הואיל ואישתני אישתני׃

    10וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני אמר רב ששת אם הגיה אפי' אות אחת מעלה עליו כאילו כתבו׃

    11(סי' סגלם) ת"ר עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה׃

    12ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג' פעמים׃

    13נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן אלא ארבע לכאן וחמש לכאן׃

    14בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי' פסוק אחד ואפי' דף אחד פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק אחד בדף אחד׃

    15שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה ג' אצבעות ובין דף לדף, כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות מלמעלה שתי אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב גודל׃

    16ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה׃

    17אל ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה׃

    18נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף׃

    Tosafot

    אבל יתירות לית לן בהיש טועים כשמסופקין בתיבה אם מליאה אם חסירה שעושין אותה מליאה משום דיתירות לית לן בה ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתירות שגררן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר. מ"ר:

    שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותןה"ר משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא ש"צ עמו וקשה לר"ת דבימי החכמים לא היה רגילות שיסייע שליח ציבור לקורא בתורה כדמוכח בפ' שני דמגילה (דף כא: ושם) דאמרינן קראוה שנים יצאו משא"כ בתורה אלא כן עיקר כמו שפירש בקונטרס לאפוקי שלא יקראו זה אחר זה אותם ח' פסוקין כגון זה ד' וזה ד' או זה ה' וזה ג' ומה שנוהגין עכשיו שמסייע ש"צ לקורא בתורה כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס' ביכורים (פ"ג מ"ז) שהתקינו שמקרין את הכל וכי ההיא דבפ' בתרא דנדה (דף עא.) שהתקינו שמטבילין כלים על גבי כל הנשים. מ"ר:

    מכאן ואילך כתב יהושעמה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת במנחה פירש רב שר שלום גאון על שנפטר משה רבינו באותה שעה לפיכך נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרי' חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטילין וקשה דהא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי ואם בשבת מת א"כ כתב היום מערב שבת ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר"ש לא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד מדקשיא ליה מהא דכתיב לקוח את ספר התורה הזה שמא על שם שעתיד יהושע להשלימו ועוד קשה דבסדר עולם משמע דבשבעה באדר שמת משה בו ערב שבת היה דקתני ואחר הפסח בעשרים ושנים סבבו את העיר כל אנשי המלחמה הקף פעם אחת ויהי ביום השביעי וישכימו בבוקר וגו' רבי יוסי אומר יום שבת היה והשתא משהתחילו לסבב לו בכ"ב בניסן א"כ יום שביעי שהיה שבת כ"ח בניסן היה ומדכ"ח בניסן שבת שבעה באדר ערב שבת. מ"ר:

    ומשה כותביש ספרים דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא היא לכותבי ס"ת ומזוזה ותפילין אע"ג דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא היה עושה כן מ"ר ובקונטרס נמי גריס אומר וכותב ופירש טעם (בברוך) וזה לשונו הקב"ה היה אומר ומשה אומר (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו. מ"ר:

    אם הגיה בו אפי' אות אחתפירוש בס"ת שלקח מן השוק לא נחשב עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו בעבירה שהיה משהה ספר שאינו מוגה ומעלין על זה כאילו כתבו. מ"ר:

    כגון למשפחותיכם ג"פר"ת פי' בתיקון ס"ת שלו בשם רבינו חננאל שאמר בשם הגאון דהיינו כשהכתיבה דקה אבל כשהכתיבה גסה הכל לפי הנוי ויכול לעשות דפין בשיטין ארוכין דאין עיניו משוטטות כיון שהכתיבה גסה. מ"ר:

    פסוק אחד בדף אחדואף על גב דליכא ס' שיטין או שיעורין אחריני דמסכת סופרים ליכא למיחש בדף אחרון אף על פי שאי אפשר לו לסיים הדף בפסוק אחד כיון שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא אם כן יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות. מ"ר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אף באמצע שיטה, אין לפרש וכ"ש בסוף שיטה דא"כ איך לימא רב אשי באמצע דוקא וכי משום דבסוף מגרע גרע והלא כ"ש דמהני טפי דהוי מחזי השלמה. אלא ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי קאמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע הדף: וא"ת א"כ לרבנן דאמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף א"כ ליקשי להו מברייתא דאותיב לרב מינה: וי"ל דסברי כרב וסברי דרב תנא הוא ופליג וסברי דרב אמר באמצע הדף כדאמר רב גידל משמיה ולא שני מימרת רב גידל לומר כדשנינן לעיל ההוא באמצע שטה אלא לוקמוה לה כפשטה ודפליגא אברייתא: וא"ת א"כ דבתרי פליגי אברייתא מנא להו לומר דרב סבר אף באמצע שיטה דילמא באמצע הדף כדאמר מאחר דאמצע שטה גרע לדידהו מדקאמרי אף באמצע שיטה דמשמע וכ"ש באמצע הדף, וי"ל דאה"נ דלא סברי דרב לימא אף באמצע שיטה אלא דוקא אמצע הדף אלא דאיהו מוספי על סבר' רב אף באמצע שיטה. אי נמי סברי אמצע שיטה קאמר ופליג אברייתא בתרתי דברייתא אף באמצע הדף נמי לא ואיהו אמר אף באמצע שיטה דשרי וכ"ש אמצע דף ולרב אשי וכן לסתמא דתלמודא דשני ההוא באמצע שיטה אתמר לא שני רב תנא ופליג, משום דכל זמן דמצינן לאשכוחי שנויא לשנויי משנינן ולא אמרינן דפליג: אף באמצע שיטה ובאמצע דף, באמצע שיטה ולא באמצע דף ל"ה. והרי יש להקשות אמאי פי' כן והלא מאי דתרצינן דהא דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ר"ל באמצע שיטה הוי כי היכי דלא ליקשי לרב מברייתא דאותביה דלא יגמור באמצע הדף הילכך מתרצי' ר"ל באמצע שיטה ובסוף הדף לא באמצע הדף וא"כ איך לימא אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף וליקשי מברייתא לרבנן והרי נוכל לפרש דאף באמצע שיטה אינו ר"ל וכ"ש באמצע הדף דלעולם באמצע הדף לא אלא דר"ל אף באמצע וכ"ש בסוף שיטה: וי"ל דלהכי לא פירש"י כן משום דאי אפשר לפרש כן דא"כ איך לימא רב אשי באמצע שיטה דירצה לומר לפי פירוש זה ולא בסוף שיטה הרי אין סברא לומר כן דלכולי עלמא טפי עדיף לסיים בסוף שיטה מלסיים באמצע שיטה הילכך צריך לפרש באמצע שיטה וכל שכן בסוף שיטה אלא דוקא באמצע קאי אבל לא באמצע דף ולרב אשי דאמר דוקא באמצע שיטה לא קשה מבריית' דלעיל דאמר דסוף הדף לרב אבל רבנן דהוו אמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף סברי דלא ליקשי לרב מהבריית' משום דרב תנא הוא ופליג: אי נמי רבנן דאמרי אף באמצע שיטה לא לפרושי מילתא דרב דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ותירוצא באמצע שיטה דבאים לומר דאה"נ דבאמצע שיטה אתמר. ומ"מ ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף ודרב לא פליג אברייתא דלעולם נוכל לומר דסברי במאידתרצי באמצע שיטה קאמר ולא באמצע הדף ודלא פליג לבריית' דאותיבנא ליה ורבנן טעמא דמכשרי אתו למימר דסברי הכי ואי אמרי דרב סבר הכי כותייהו ודלפלוג רב לבריית' אינהו לימרו כרב, וגם כי אמרי דרב סבר כברייתא דבאמצע דף לא כדתריצנא למלתיה אפ"ה אינהו אתו לפלוגי עליה דרב ועלה דבריית' וסברא דנפשייהו קאמרי דיכול לגמור באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי פליג עלייהו ואמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע דף ודנקיט דהלכתא כשטתא דברייתא דבאמצע הדף לא וגם סבר כתירוצא דתרצינן דרב לא פליג לברייתא ודמילתא דרב באמצע שטה אתמר:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 30a

    Menachot 30a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 400 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקצר השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה:

    כי קאמר רב יגמור באמצע הדף:

    בחומשין קא ס"ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:

    בחומשין של ס"ת כגון (בראשית נ׳:כ״ו) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:

    אף באמצע שיטה ובאמצע הדף:

    באמצע שיטה דוקא ולא באמצע הדף:

    שמנה פסוקים מוימת משה:

    יחיד קורא אותן אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבל יתירות לית לן בה יש טועים כשמסופקין בתיבה אם מליאה אם חסירה שעושין אותה מליאה משום דיתירות לית לן בה ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתירות שגררן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר. מ"ר:

    שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן ה"ר משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא ש"צ עמו וקשה לר"ת דבימי החכמים לא היה רגילות שיסייע שליח ציבור לקורא בתורה כדמוכח בפ' שני דמגילה (דף כא: ושם) דאמרינן קראוה שנים יצאו משא"כ בתורה אלא כן עיקר כמו שפירש בקונטרס לאפוקי שלא יקראו זה אחר זה אותם ח' פסוקין כגון זה ד' וזה ד' או זה ה' וזה ג' ומה שנוהגין עכשיו שמסייע ש"צ לקורא בתורה כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס' ביכורים (פ"ג מ"ז) שהתקינו שמקרין את הכל וכי ההיא דבפ' בתרא דנדה (דף עא.) שהתקינו שמטבילין כלים על גבי כל הנשים. מ"ר:

    מכאן ואילך כתב יהושע מה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת במנחה פירש רב שר שלום גאון על שנפטר משה רבינו באותה שעה לפיכך נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרי' חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטילין וקשה דהא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי ואם בשבת מת א"כ כתב היום מערב שבת ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר"ש לא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד מדקשיא ליה מהא דכתיב לקוח את ספר התורה הזה שמא על שם שעתיד יהושע להשלימו ועוד קשה דבסדר עולם משמע דבשבעה באדר שמת משה בו ערב שבת היה דקתני ואחר הפסח בעשרים ושנים סבבו את העיר כל אנשי המלחמה הקף פעם אחת ויהי ביום השביעי וישכימו בבוקר וגו' רבי יוסי אומר יום שבת היה והשתא משהתחילו לסבב לו בכ"ב בניסן א"כ יום שביעי שהיה שבת כ"ח בניסן היה ומדכ"ח בניסן שבת שבעה באדר ערב שבת. מ"ר:

    ומשה כותב יש ספרים דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא היא לכותבי ס"ת ומזוזה ותפילין אע"ג דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא היה עושה כן מ"ר ובקונטרס נמי גריס אומר וכותב ופירש טעם (בברוך) וזה לשונו הקב"ה היה אומר ומשה אומר (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו. מ"ר:

    אם הגיה בו אפי' אות אחת פירוש בס"ת שלקח מן השוק לא נחשב עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו בעבירה שהיה משהה ספר שאינו מוגה ומעלין על זה כאילו כתבו. מ"ר:

    כגון למשפחותיכם ג"פ ר"ת פי' בתיקון ס"ת שלו בשם רבינו חננאל שאמר בשם הגאון דהיינו כשהכתיבה דקה אבל כשהכתיבה גסה הכל לפי הנוי ויכול לעשות דפין בשיטין ארוכין דאין עיניו משוטטות כיון שהכתיבה גסה. מ"ר:

    פסוק אחד בדף אחד ואף על גב דליכא ס' שיטין או שיעורין אחריני דמסכת סופרים ליכא למיחש בדף אחרון אף על פי שאי אפשר לו לסיים הדף בפסוק אחד כיון שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא אם כן יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אף באמצע שיטה, אין לפרש וכ"ש בסוף שיטה דא"כ איך לימא רב אשי באמצע דוקא וכי משום דבסוף מגרע גרע והלא כ"ש דמהני טפי דהוי מחזי השלמה. אלא ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי קאמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע הדף: וא"ת א"כ לרבנן דאמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף א"כ ליקשי להו מברייתא דאותיב לרב מינה: וי"ל דסברי כרב וסברי דרב תנא הוא ופליג וסברי דרב אמר באמצע הדף כדאמר רב גידל משמיה ולא שני מימרת רב גידל לומר כדשנינן לעיל ההוא באמצע שטה אלא לוקמוה לה כפשטה ודפליגא אברייתא: וא"ת א"כ דבתרי פליגי אברייתא מנא להו לומר דרב סבר אף באמצע שיטה דילמא באמצע הדף כדאמר מאחר דאמצע שטה גרע לדידהו מדקאמרי אף באמצע שיטה דמשמע וכ"ש באמצע הדף, וי"ל דאה"נ דלא סברי דרב לימא אף באמצע שיטה אלא דוקא אמצע הדף אלא דאיהו מוספי על סבר' רב אף באמצע שיטה. אי נמי סברי אמצע שיטה קאמר ופליג אברייתא בתרתי דברייתא אף באמצע הדף נמי לא ואיהו אמר אף באמצע שיטה דשרי וכ"ש אמצע דף ולרב אשי וכן לסתמא דתלמודא דשני ההוא באמצע שיטה אתמר לא שני רב תנא ופליג, משום דכל זמן דמצינן לאשכוחי שנויא לשנויי משנינן ולא אמרינן דפליג: אף באמצע שיטה ובאמצע דף, באמצע שיטה ולא באמצע דף ל"ה. והרי יש להקשות אמאי פי' כן והלא מאי דתרצינן דהא דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ר"ל באמצע שיטה הוי כי היכי דלא ליקשי לרב מברייתא דאותביה דלא יגמור באמצע הדף הילכך מתרצי' ר"ל באמצע שיטה ובסוף הדף לא באמצע הדף וא"כ איך לימא אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף וליקשי מברייתא לרבנן והרי נוכל לפרש דאף באמצע שיטה אינו ר"ל וכ"ש באמצע הדף דלעולם באמצע הדף לא אלא דר"ל אף באמצע וכ"ש בסוף שיטה: וי"ל דלהכי לא פירש"י כן משום דאי אפשר לפרש כן דא"כ איך לימא רב אשי באמצע שיטה דירצה לומר לפי פירוש זה ולא בסוף שיטה הרי אין סברא לומר כן דלכולי עלמא טפי עדיף לסיים בסוף שיטה מלסיים באמצע שיטה הילכך צריך לפרש באמצע שיטה וכל שכן בסוף שיטה אלא דוקא באמצע קאי אבל לא באמצע דף ולרב אשי דאמר דוקא באמצע שיטה לא קשה מבריית' דלעיל דאמר דסוף הדף לרב אבל רבנן דהוו אמרי אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף סברי דלא ליקשי לרב מהבריית' משום דרב תנא הוא ופליג: אי נמי רבנן דאמרי אף באמצע שיטה לא לפרושי מילתא דרב דאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף ותירוצא באמצע שיטה דבאים לומר דאה"נ דבאמצע שיטה אתמר. ומ"מ ר"ל אף באמצע שיטה וכ"ש באמצע דף ודרב לא פליג אברייתא דלעולם נוכל לומר דסברי במאידתרצי באמצע שיטה קאמר ולא באמצע הדף ודלא פליג לבריית' דאותיבנא ליה ורבנן טעמא דמכשרי אתו למימר דסברי הכי ואי אמרי דרב סבר הכי כותייהו ודלפלוג רב לבריית' אינהו לימרו כרב, וגם כי אמרי דרב סבר כברייתא דבאמצע דף לא כדתריצנא למלתיה אפ"ה אינהו אתו לפלוגי עליה דרב ועלה דבריית' וסברא דנפשייהו קאמרי דיכול לגמור באמצע שיטה וכ"ש באמצע הדף ורב אשי פליג עלייהו ואמר דוקא באמצע שיטה ולא באמצע דף ודנקיט דהלכתא כשטתא דברייתא דבאמצע הדף לא וגם סבר כתירוצא דתרצינן דרב לא פליג לברייתא ודמילתא דרב באמצע שטה אתמר:

    Rashba on Menachot 30a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אבל יתרות כו' כמנומר אלא כשכותב ומגיה בין השיטין כו' ובד"ה בחומשין כו' ובהר סיני וירדן יריחו יכול לכתוב באמצע כו' שאינן של ס"ת אבל כו' מודה דבסוף כו' כצ"ל:

    גמ' משה חי וכתב וימת כו' ובפ' השותפין גרסי' משה מת וכתב כו' ע"ש:

    שם ג' לכאן ושש לכאן אלא כו' אלא אימא פסוק א' כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה פחות מכן כו' ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי עכ"ל הס"ד ולא פירש טעם בזה אמאי לא ירחיק התפירות כו' דמסברא יפה יותר בלא תפירה ובת"י כתבו הטעם לפי שיש טורח לגלול לעמוד על התפר וק"ל:

    בד"ה ולא ימעט כו' לעשות ג' ביריעה אם יריעה גדולה כו' ובד"ה אלא אימא כו' דף קצר מן התיבה א' בשיטה א' כדי שיגמור כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אבל יתירות כו' אותה מלאה משום דיתירות לית כו' ובד"ה שמונה פסוקים כו' במסכת ביכורים שהתקינו מקרין כו' דנדה שהתקינו מטבילין כלים ע"ג כל הנשים עכ"ל ובד"ה מכאן ואילך כו' מלעסוק בתורה משום דאמרינן חכם כו' כצ"ל:

    בא"ד ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר"ש כו' ומיהו קשה דבסדר עולם כו' עכ"ל לשון ומיהו קצת מגומגם אבל לפי לשון מרדכי ות"י ניחא דלר"י קיימינן והפסוק נאמר על העתיד ע"ש:

    בד"ה ומשה כותב כו' אע"ג דמייתי ראייה מברוך שמא גם כו' עכ"ל מיהו להך מלתא דמשה אומר וכותב ראיה ודאי דליכא מברוך ועי' בפרק השותפין מה שפרש"י שם ודו"ק:

    1 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Menachot 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מכאן וכו' על שנפטר משה רבינו באותה שעה עי' סוטה דף יג ע"ב רש"י ד"ה דיו זוגי:

    Gilyon HaShas on Menachot 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 30, Amud Aleph, about 400 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “אבל יתרות לית לן בה.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “אידך, דאמר רב: הכותב ס"ת ובא לגמור…”

      Named: רב בחומשין.

    3. Segment 325 words

      Opens “והא ס"ת קאמר? בחומשין של ס"ת איני?…”

      Named: רב גידל, אבא.

    4. Segment 415 words

      Opens “רבנן אמרי: אף באמצע שיטה, רב אשי…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר רבי יהושע בר אבא, אמר רב…”

      Named: רבי יהושע בר אבא, רב גידל, אבא.

    6. Segment 634 words

      Opens “דתניא: (דברים לד, ה) וימת שם משה…”

      Named: רבי יהודה, רבי נחמיה.

    7. Segment 720 words

      Opens “אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות…”

    8. Segment 836 words

      Opens “אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב…”

    9. Segment 99 words

      Opens “לימא דלא כר"ש אפי' תימא ר"ש הואיל…”

    10. Segment 1037 words

      Opens “וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל…”

      Named: רב גידל, רב הלוקח, רב ששת, אבא.

    11. Segment 1120 words

      Opens “(סי' סגלם) ת"ר עושה אדם יריעה מבת…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת ולא…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1317 words

      Opens “נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים לא…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי'…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה ג' אצבעות…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “אל ימעט אדם את הכתב לא מפני…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026