Talmud Builders

    Menachot 9a

    Back to index

    English translation — Menachot 9a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“Every meal offering of theirs, and every sin offering of theirs, and every guilt offering of theirs, which they may render unto Me, shall be most holy for you and for your sons. In the Sanctuary you shall eat them” (Numbers 18:9–10). This indicates that although the mitzva is to consume offerings of the most sacred order in the courtyard, in certain instances the priests may consume these offerings inside the Sanctuary, the most holy place.

    2The Gemara explains its objection: But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, why do I need this verse? Let him say here as well that as the verse states: “In the court of the Tent of Meeting they shall eat it” (Leviticus 6:9), i.e., in the Temple courtyard, it is logical that the halakha with regard to the minor area should not be more stringent than the halakha with regard to the major one, i.e., if one may consume a peace offering in the Temple courtyard then all the more so may he consume it in the Sanctuary.

    3The Gemara explains: Consuming an offering is not the same as slaughtering it. The slaughter of an offering is part of the sacrificial service, and it is not considered disrespectful for a person to serve his master in the place of his master, i.e., within the Sanctuary as well as in the courtyard. Therefore, we say that the halakha with regard to the minor area should not be more stringent than the halakha with regard to the major one. By contrast, with regard to the consumption of an offering, since a person may not eat in the place of his master, the only reason that it is permitted to consume an offering inside the Sanctuary is that it is written in the verse: “In a most holy place you shall eat them.” Had this not been written in the verse explicitly, we would not say that the halakha with regard to the minor area should not be more stringent than the halakha with regard to the major one.

    4§ It was stated: If one mixed the oil of a meal offering into it outside the wall of the Temple courtyard, Rabbi Yoḥanan says that it is disqualified, and Reish Lakish says that it is valid. Reish Lakish says: It is valid, as it is written: “And he shall pour oil upon it, and put frankincense upon it” (Leviticus 2:1), and then it is written: “And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove” (Leviticus 2:2).

    5Reish Lakish explains: The Sages derived from here that from the removal of the handful onward the rites performed with the meal offering are solely a mitzva of the priesthood. Accordingly, the verse taught about pouring and mixing that they are valid when performed by a non-priest. And from the fact that the priesthood is not required for the mixing, it may be derived that it is also not required that its performance be inside the walls of the Temple courtyard.

    6And Rabbi Yoḥanan says: This meal offering is disqualified, since a meal offering’s performance is in a service vessel. Therefore, granted that the priesthood is not required, yet in any event its performance inside the Temple courtyard is required. The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: If a meal offering was mixed by a non-priest it is valid. But if it was mixed outside the wall of the Temple courtyard it is disqualified.

    7§ It was stated: With regard to a meal offering that became lacking in its full measure before the removal of the handful, Rabbi Yoḥanan says that the owner shall bring additional flour from within his home and shall fill the missing part of the measure of the meal offering. Reish Lakish says: He shall not bring flour from within his home and fill it. Instead, he must bring a new meal offering.

    8The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan says that he brings flour from within his home and he fills it, as the removal of the handful establishes it as a meal offering to the extent that it may become disqualified. Before the removal, one may always add flour to the meal offering. Reish Lakish says: He shall not bring flour from within his home and fill it, as the sanctity of the service vessel establishes it as a meal offering. Therefore, once the meal offering was placed in a service vessel and sanctified, it is disqualified if it becomes lacking.

    9Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Shimon ben Lakish, Reish Lakish, from a mishna ( Nega’im 14:10) discussing the log of oil brought by a leper: In a case where the log lacked a full measure, if it became lacking before the priest poured from it into his palm in order to place it on the right thumb and big toe of the leper, he shall fill it. Clearly the service vessel containing the log does not sanctify the oil to the extent that it can become disqualified. The Gemara notes: Indeed, this is a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish.

    10§ It was stated: With regard to the remainder of a meal offering that became lacking between the removal of the handful and its burning upon the altar, Rabbi Yoḥanan says that one burns the handful on account of such a remainder, and that the remainder is then permitted for consumption. And Reish Lakish says that one does not burn the handful on account of the remainder. The Gemara notes: According to the opinion of Rabbi Eliezer, everyone agrees that the handful is burned on account of the remainder. In other words, both amora’im , Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, concur that this is the halakha according to the tanna Rabbi Eliezer. When they disagree, it is concerning the halakha according to the opinion of Rabbi Yehoshua.

    11The Gemara cites the dispute in question. As we learned in a mishna (26a): If, after the handful was removed, the remainder of the meal offering became ritually impure, or if the remainder of the meal offering was burned, or if the remainder of the meal offering was lost, according to the principle of Rabbi Eliezer, who says that with regard to an animal offering the blood is fit for sprinkling even if there is no meat that can be eaten, the meal offering is fit, and the priest burns the handful. But according to the principle of Rabbi Yehoshua, who says that with regard to an animal offering the blood is fit for sprinkling only if there is meat that can be eaten, it is unfit and the priest does not burn the handful, as the handful serves to render the remainder permitted.

    12The one who disqualifies the remainder of a meal offering that became lacking between the removal of the handful and its burning upon the altar, i.e., Reish Lakish, holds in accordance with the plain meaning of the opinion of Rabbi Yehoshua. And the one who deems that remainder fit, i.e., Rabbi Yoḥanan, maintains that when Rabbi Yehoshua says that the remainder is unfit, he says so only there, in a case where nothing remained from the meal offering other than the remainder. Since the handful is intended to render permitted for consumption the remainder of the meal offering, if there is no remainder at all then the handful is not burned. But in a case where there remained a portion of the remainder, Rabbi Yoḥanan maintains that even Rabbi Yehoshua concedes to Rabbi Eliezer that the handful is fit to be burned.

    13The Gemara cites a proof for Rabbi Yoḥanan: It is clear that this is Rabbi Yehoshua’s opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to any of the offerings that are mentioned in the Torah from which there remains either an olive-bulk of meat or an olive-bulk of fat, the halakha is that the priest sprinkles the blood of that offering and thereby permits either the remaining meat for consumption or the remaining fat for sacrifice upon the altar. But if there remains only half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, he does not sprinkle the blood, as the consumption or burning of anything less than an olive-bulk is not significant enough to warrant the sprinkling of the blood. The volumes of the meat and the fat do not combine to form a whole olive-bulk.

    14The baraita continues: And in the case of a burnt offering, even if there remains only half an olive-bulk of flesh and half an olive-bulk of fat, he sprinkles the blood, because in the case of a burnt offering it is entirely consumed, i.e., as the flesh and fat are both burned upon the altar, there is in fact an olive-bulk of the offering that is designated for burning upon the altar. And with regard to a meal offering, even though it remains entirely intact, he shall not sprinkle.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בקדש הקדשים וגו'בפרשת ויקח קרח ולעיל מיניה כתיב לכל חטאתם ולכל אשמם וגו' בקדש הקדשים דמשמע היכל דאי עזרה בהדיא כתיב (ויקרא ו׳:ט׳) בחצר אהל מועד ואם איתא דילפינן מהאי טעמא דלא יהא טפל חמור מעיקר:

    הא למה לי קראלבן בתירא לילף מאידך קרא (שם) בחצר אהל מועד יאכלוה וכל שכן היכל והאי בקדש הקדשים למה לי דכתיב רחמנא:

    ומשני האי דאיצטריך בקדש הקדשים לאו לאשמועינן דלא מיפסלי קדשים בכניסת היכל אלא למישרי אכילה בהיכל דלא נפקא מההוא דלא יהא טפל חמור מעיקר:

    דעבודה היאדדרך ארץ היא לעבוד בפני רבו אמרי' לא יהא טפל וכו' אבל אכילה אין דרך ארץ לאכול במקום רבו לא אמרי' דכיון דעיקר הוא כ"ש דמצי אכיל בגוויה אי לא אשמעינן קרא:

    קמיצה קבעה להדכל כמה דלא קמיץ לא מיקריא מנחה ולא קרינא ביה מן המנחה פרט לשחסרה כדמפרש לקמן כל לשון קביעות דאמור במנחות כלומר זקוק זה לזה ואין אתה יכול לשנות קצת ממנו להביא אחר תחתיו לפי שהוקבעו יחד:

    קדושת כלי קבעה להבשם וקרינא בה מן המנחה פרט לכשחסרה:

    חסר הלוגשמן של מצורע עד שלא יצק על כפו השמאלית ימלאנה ולא אמרי' דקבעה להו לוג שהוא כלי שרת:

    כ"ע לא פליגידמה היכא דאבדו שירים או נשרפו קמכשר ר' אליעזר לקמן להקטיר קומץ כ"ש חסרו דאיכא שיור במקצתה:

    כמדת ר' אליעזרדאמר בפ' כיצד צולין (פסחים עז.) ועשית עולותיך הבשר והדם דם אע"פ שאין בשר (בשר אע"פ שאין דם):

    כשרהלהקטיר הקומץ דקומץ בלא שירים דומיא דדם בלא בשר:

    כמדת ר' יהושעדאמר אם אין בשר אין דם אם אין דם אין בשר פסול להקטיר הקומץ:

    כזית בשר או כזית חלבבפסחים נפקא לן בכיצד צולין (דף עט.) דמשום חלב נמי זריק דכתיב (ויקרא יז) וזרק הכהן את הדם וגו' והקטיר החלב אלמא חלב אע"פ שאין בשר:

    כחצי זית חלב אין זורקשאין אכילת בשר ואכילת מזבח מצטרפין זריקת דם אינה אלא להתיר אימורים למזבח ובשר לאדם וכיון דאבדו שניהם זריקה למה:

    ובעולהדבין בשר בין חלב כולהו למזבח סלקי מצטרפים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות ט עמוד א

    1(במדבר יח, י) ״בקדש הקדשים תאכלנו״.

    2והא למה לי קרא? לימא: ״בחצר אהל מועד יאכלוה״, ולא יהא טפל חמור מן העיקר.

    3עבודה, דאדם עובד במקום רבו, אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר. אכילה, שאין אדם אוכל במקום רבו, טעמא דכתב קרא, הא לא כתב קרא לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרי'׃

    4איתמר: בללה חוץ לחומת עזרה, ר' יוחנן אמר: פסולה, ר"ל אמר: כשרה. ר"ל אמר כשרה, דכתיב: ״ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה״, והדר ״והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ״.

    5מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר, ומדכהונה לא בעיא, פנים נמי לא בעיא.

    6ורבי יוחנן אמר: פסולה, כיון דעשייתה בכלי הוא, נהי דכהונה לא בעיא, פנים מיהת בעיא. תניא כוותיה דר' יוחנן: בללה זר כשרה, חוץ לחומת העזרה פסולה.

    7איתמר: מנחה שחסרה קודם קמיצה, ר' יוחנן אמר: יביא מתוך ביתו וימלאנה, ריש לקיש אמר: לא יביא מתוך ביתו וימלאנה.

    8ר' יוחנן אמר: מביא מתוך ביתו וימלאנה, קמיצה קבעה ליה. ריש לקיש אמר: לא יביא מתוך ביתו וימלאנה, קדושת כלי קבעה ליה.

    9איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל חסר הלוג, אם עד שלא יצק ימלאנו, תיובתא.

    10איתמר: שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, רבי יוחנן אמר: מקטיר קומץ עליהן, וריש לקיש אמר: אין מקטיר קומץ עליהן. אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פלוגי כי פליגי אליבא דר' יהושע.

    11דתנן: נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה, כמדת רבי יהושע פסולה.

    12מאן דפסל כר' יהושע, ומאן דמכשר עד כאן לא אמר רבי יהושע התם אלא דלא אישתייר, אבל היכא דאישתייר אפי' ר' יהושע מודה ליה.

    13דתניא: ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב זורק הדם, כחצי זית בשר כחצי זית חלב אינו זורק את הדם.

    14ובעולה, אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם, מפני שבעולה כולה כליל, ובמנחה, אף על פי שכולה קיימת לא יזרוק.

    Tosafot

    רבי יוחנן אמר פסולהאע"ג דלא בלל כשרה בלל חוץ לחומת העזרה גרע ולא דמי לההיא דזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סג:) דתלינן טעמא מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה דהתם בפנים והכא בחוץ:

    ריש לקיש אמר כשרההכא משמע דאע"ג דקדושה היא לא מיפסלא ביוצא ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דעשה הבלילה בחוץ אבל משום יוצא לא וכן משמע בפרק התכלת (לקמן מנחות דף מז.) דאמר רב ששת הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שחיטה מקדשא (היא) איפסילא ביוצא ובסוף שמעתא (שם מח.) קאמר הא דלא כרבי כיון דאמר שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי אבראי איפסילו להו ביוצא משמע משום דשחיטה מקדשא הוא דאיפסיל ביוצא הא לאו הכי לא דאע"ג דאית ליה תנור מקדש בפרק רבי ישמעאל (לקמן מנחות דף עב:) ומיהו יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאין עם הזבח לא מיפסלו בלינה אלא בשחיטת זבח כדאמר זעירי לקמן בפרק התודה (מנחות דף עט.) ואילו בפני עצמן תנן קדשו בכלי נפסלין בלינה ויש עוד ראיה מהא דתנן בפ' שני דמעילה (דף ט.) גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל יוצא לא קתני ואע"ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני (אגב אחרינא) לא תני אגב שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות והא דאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לו.) גבי לישה דמנחות נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא נקט שדרך לעשותה במקום זריזין והא דאמרינן בפרק המזבח מקדש (זבחים פח.) אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל היינו בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל לא ביוצא ובקונטרס פי' לקמן בריש שתי מדות (מנחות דף פז:) גבי שולחן אבל מקדשין ליפסל בלינה וביוצא ובפרק המזבח מקדש (זבחים פח.) פי' בקונטרס אבל מקדשין ליפסל ביוצא אם יצא חוץ לקלעים או נגע טבול יום ולא יתכן ומה שפירש רבינו שלמה בפרק שני דזבחים (דף כ:) גבי יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים כדרך כל הקדשים שקדשו בכלי הנפסלים ביוצא אין הטעם תלוי בכך כלל (ועוד) דהא קאמר התם כיון דפריש אסוחי מסח דעתיה והא דדייק בפ' שתי הלחם (לקמן מנחות צה: ושם.) אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) דדריש ר' שמעון תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור ושתהא הקדישן בתנור ופריך והתנן ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר. שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבי פאגי לאו משום דנתקדשה הוי מיפסיל ביוצא אלא משום דדבר מכוער הוא להוציא לחוץ לאחר שנתקדשה וא"ת וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כהן גדול דלית בה קמיצה אימא מיפסל ביוצא ושמא באותם מועיל קידוש כלי כדאמרי' (בזבחים דף מה:) שאין להם מתירין משיקדש בכלי:

    מקמיצה ואילך מצות כהונההגשה ותנופה נמי בעו כהונה שאין זר קרב אצל המזבח אלא הכא בד' עבודות שבמנחה איירי שמתחילין משעת קמיצה ומיהו בלאו הכי ניחא דליכא תנופה אלא במנחת עומר וקנאות כדתנן בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות סא.) ובמנחות קנאות אין יציקה ובלילה. דלית בה שמן ובמנחת העומר אע"ג דטעונה שמן לא כתיב בה וקמץ הכהן:

    ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיאוא"ת הרי שחיטה דלא בעיא כהונה ובעיא פנים דכתיב (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר לפני ה' כדדרשינן בפ' כל הפסולין (זבחים דף לב:) דבעינן שיהא בן הבקר לפנים וי"ל דשאני התם משום קבלה נמי שכן מיני דמים:

    חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנומשנה היא במס' נגעים (פי"ד מ"י) ותימה שלא היה יודע ר' שמעון בן לקיש וכה"ג [קשה] בפ' במה טומנין (שבת נ:) דפריך ממתניתין דהטומן לפת וצנונות:

    עד שלא יצק ימלאנומשמע הא משיצק לא ימלאנו ותימה דלעיל (מנחות דף ה.) תניא הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן כו' והיינו לאחר יציקה וי"ל דההיא כר' שמעון דפליג במס' נגעים (פי"ד מ"י) ומייתי לה במס'יומא שאם חסר עד שלא נתן שימלאנו ואפי' לאחר יציקה ואע"פ שכבר נתן קודם מתן דם הואיל דבפסול נעשית לא שמה מתנה ומהאי טעם אתיא נמי כתנא קמא דיציקה הנעשית בפסול לא שמה יציקה:

    מאן דפסיל כרבי יהושעהא דא"ר יוסי בפ' כיצד צולין (פסחים עח. ושם) דמסתברא כי היכי דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בזבחים הכי פליגי במנחות לאו דוקא לר' שמעון בן לקיש אלא כי היכי דפליגי בזבחים בלא נשתייר פליגי במנחות בחסרו שיריים וא"ת הא דקאמר התם דעיקר קראי כי כתיבי בזבחים כתיבי והא במנחות נמי איכא קראי דדריש בסמוך המנחה ויש לומר דהתם לרבי יוחנן קאמר דלדידיה ליכא קראי היכא דחסרו שירים עד כזית דמקטיר קומץ עליהם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    קדושת כלי קבעה ליהשלא יוכל למלאותה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 9a

    Menachot 9a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בקדש הקדשים וגו' בפרשת ויקח קרח ולעיל מיניה כתיב לכל חטאתם ולכל אשמם וגו' בקדש הקדשים דמשמע היכל דאי עזרה בהדיא כתיב (ויקרא ו׳:ט׳) בחצר אהל מועד ואם איתא דילפינן מהאי טעמא דלא יהא טפל חמור מעיקר:

    הא למה לי קרא לבן בתירא לילף מאידך קרא (שם) בחצר אהל מועד יאכלוה וכל שכן היכל והאי בקדש הקדשים למה לי דכתיב רחמנא:

    ומשני האי דאיצטריך בקדש הקדשים לאו לאשמועינן דלא מיפסלי קדשים בכניסת היכל אלא למישרי אכילה בהיכל דלא נפקא מההוא דלא יהא טפל חמור מעיקר:

    דעבודה היא דדרך ארץ היא לעבוד בפני רבו אמרי' לא יהא טפל וכו' אבל אכילה אין דרך ארץ לאכול במקום רבו לא אמרי' דכיון דעיקר הוא כ"ש דמצי אכיל בגוויה אי לא אשמעינן קרא:

    קמיצה קבעה לה דכל כמה דלא קמיץ לא מיקריא מנחה ולא קרינא ביה מן המנחה פרט לשחסרה כדמפרש לקמן כל לשון קביעות דאמור במנחות כלומר זקוק זה לזה ואין אתה יכול לשנות קצת ממנו להביא אחר תחתיו לפי שהוקבעו יחד:

    קדושת כלי קבעה לה בשם וקרינא בה מן המנחה פרט לכשחסרה:

    חסר הלוג שמן של מצורע עד שלא יצק על כפו השמאלית ימלאנה ולא אמרי' דקבעה להו לוג שהוא כלי שרת:

    כ"ע לא פליגי דמה היכא דאבדו שירים או נשרפו קמכשר ר' אליעזר לקמן להקטיר קומץ כ"ש חסרו דאיכא שיור במקצתה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבי יוחנן אמר פסולה אע"ג דלא בלל כשרה בלל חוץ לחומת העזרה גרע ולא דמי לההיא דזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סג:) דתלינן טעמא מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה דהתם בפנים והכא בחוץ:

    ריש לקיש אמר כשרה הכא משמע דאע"ג דקדושה היא לא מיפסלא ביוצא ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דעשה הבלילה בחוץ אבל משום יוצא לא וכן משמע בפרק התכלת (לקמן מנחות דף מז.) דאמר רב ששת הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שחיטה מקדשא (היא) איפסילא ביוצא ובסוף שמעתא (שם מח.) קאמר הא דלא כרבי כיון דאמר שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי אבראי איפסילו להו ביוצא משמע משום דשחיטה מקדשא הוא דאיפסיל ביוצא הא לאו הכי לא דאע"ג דאית ליה תנור מקדש בפרק רבי ישמעאל (לקמן מנחות דף עב:) ומיהו יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאין עם הזבח לא מיפסלו בלינה אלא בשחיטת זבח כדאמר זעירי לקמן בפרק התודה (מנחות דף עט.) ואילו בפני עצמן תנן קדשו בכלי נפסלין בלינה ויש עוד ראיה מהא דתנן בפ' שני דמעילה (דף ט.) גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל יוצא לא קתני ואע"ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני (אגב אחרינא) לא תני אגב שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות והא דאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לו.) גבי לישה דמנחות נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא נקט שדרך לעשותה במקום זריזין והא דאמרינן בפרק המזבח מקדש (זבחים פח.) אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל היינו בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל לא ביוצא ובקונטרס פי' לקמן בריש שתי מדות (מנחות דף פז:) גבי שולחן אבל מקדשין ליפסל בלינה וביוצא ובפרק המזבח מקדש (זבחים פח.) פי' בקונטרס אבל מקדשין ליפסל ביוצא אם יצא חוץ לקלעים או נגע טבול יום ולא יתכן ומה שפירש רבינו שלמה בפרק שני דזבחים (דף כ:) גבי יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים כדרך כל הקדשים שקדשו בכלי הנפסלים ביוצא אין הטעם תלוי בכך כלל (ועוד) דהא קאמר התם כיון דפריש אסוחי מסח דעתיה והא דדייק בפ' שתי הלחם (לקמן מנחות צה: ושם.) אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) דדריש ר' שמעון תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור ושתהא הקדישן בתנור ופריך והתנן ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר. שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבי פאגי לאו משום דנתקדשה הוי מיפסיל ביוצא אלא משום דדבר מכוער הוא להוציא לחוץ לאחר שנתקדשה וא"ת וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כהן גדול דלית בה קמיצה אימא מיפסל ביוצא ושמא באותם מועיל קידוש כלי כדאמרי' (בזבחים דף מה:) שאין להם מתירין משיקדש בכלי:

    מקמיצה ואילך מצות כהונה הגשה ותנופה נמי בעו כהונה שאין זר קרב אצל המזבח אלא הכא בד' עבודות שבמנחה איירי שמתחילין משעת קמיצה ומיהו בלאו הכי ניחא דליכא תנופה אלא במנחת עומר וקנאות כדתנן בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות סא.) ובמנחות קנאות אין יציקה ובלילה. דלית בה שמן ובמנחת העומר אע"ג דטעונה שמן לא כתיב בה וקמץ הכהן:

    ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא וא"ת הרי שחיטה דלא בעיא כהונה ובעיא פנים דכתיב (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר לפני ה' כדדרשינן בפ' כל הפסולין (זבחים דף לב:) דבעינן שיהא בן הבקר לפנים וי"ל דשאני התם משום קבלה נמי שכן מיני דמים:

    חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משנה היא במס' נגעים (פי"ד מ"י) ותימה שלא היה יודע ר' שמעון בן לקיש וכה"ג [קשה] בפ' במה טומנין (שבת נ:) דפריך ממתניתין דהטומן לפת וצנונות:

    עד שלא יצק ימלאנו משמע הא משיצק לא ימלאנו ותימה דלעיל (מנחות דף ה.) תניא הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן כו' והיינו לאחר יציקה וי"ל דההיא כר' שמעון דפליג במס' נגעים (פי"ד מ"י) ומייתי לה במס'יומא שאם חסר עד שלא נתן שימלאנו ואפי' לאחר יציקה ואע"פ שכבר נתן קודם מתן דם הואיל דבפסול נעשית לא שמה מתנה ומהאי טעם אתיא נמי כתנא קמא דיציקה הנעשית בפסול לא שמה יציקה:

    מאן דפסיל כרבי יהושע הא דא"ר יוסי בפ' כיצד צולין (פסחים עח. ושם) דמסתברא כי היכי דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בזבחים הכי פליגי במנחות לאו דוקא לר' שמעון בן לקיש אלא כי היכי דפליגי בזבחים בלא נשתייר פליגי במנחות בחסרו שיריים וא"ת הא דקאמר התם דעיקר קראי כי כתיבי בזבחים כתיבי והא במנחות נמי איכא קראי דדריש בסמוך המנחה ויש לומר דהתם לרבי יוחנן קאמר דלדידיה ליכא קראי היכא דחסרו שירים עד כזית דמקטיר קומץ עליהם:

    Tosafot on Menachot 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קדושת כלי קבעה ליה שלא יוכל למלאותה:

    Rashba on Menachot 9a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 9, Amud Aleph, about 298 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “(במדבר יח, י) ״בקדש הקדשים תאכלנו״.…”

    2. Segment 215 words

      Opens “והא למה לי קרא? לימא: ״בחצר אהל…”

    3. Segment 333 words

      Opens “עבודה, דאדם עובד במקום רבו, אמרינן שלא…”

    4. Segment 429 words

      Opens “איתמר: בללה חוץ לחומת עזרה, ר' יוחנן…”

    5. Segment 517 words

      Opens “מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה…”

    6. Segment 626 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר: פסולה, כיון דעשייתה בכלי…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 720 words

      Opens “איתמר: מנחה שחסרה קודם קמיצה, ר' יוחנן…”

    8. Segment 822 words

      Opens “ר' יוחנן אמר: מביא מתוך ביתו וימלאנה,…”

    9. Segment 912 words

      Opens “איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל חסר הלוג, אם…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “איתמר: שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, רבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1115 words

      Opens “דתנן: נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה…”

      Named: רבי יהושע.

    12. Segment 1224 words

      Opens “מאן דפסל כר' יהושע, ומאן דמכשר עד…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1326 words

      Opens “דתניא: ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “ובעולה, אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 9a · Segment 4 — “…חוץ לחומת עזרה, ר' יוחנן אמר: פסולה, ר"ל אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 9a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026