Talmud Builders

    Menachot 73b

    Back to index

    English translation — Menachot 73b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Peace offerings volunteered by gentiles are sacrificed as burnt offerings, which are burned completely upon the altar. With regard to the source for this halakha , if you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. If you wish, propose a logical argument: Concerning a gentile who volunteers an offering, the intent of his heart is that the offering should be entirely sacred to Heaven, and he does not intend for any of it to be eaten.

    2And if you wish, cite a verse: “Any man [ ish ish ] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering” (Leviticus 22:18). The doubled term ish ish teaches that the offerings of a gentile are accepted, and the verse thereby teaches that any offering that gentiles volunteer to be sacrificed should be a burnt offering.

    3Rav Ḥama bar Gurya raises an objection from a baraita : With regard to a gentile who volunteered to bring a peace offering, if he gave it to an Israelite, the Israelite eats it; if he gave it to a priest, the priest eats it. Evidently, the gentile’s peace offering is eaten, like the peace offering of a Jew.

    4To answer the challenge to Rav Huna’s statement, Rava said: This is what the baraita is saying: If a gentile volunteered a peace offering in order to achieve atonement on behalf of an Israelite who is already obligated to bring a peace offering, then the Israelite eats of the offering. If the gentile volunteered it in order to achieve atonement on behalf of a priest who is already obligated to bring a peace offering, then the priest eats of the offering. By contrast, Rav Huna’s statement teaches that when a gentile volunteers his own peace offering, it is treated as a burnt offering.

    5Rav Sheizevi raises an objection from the mishna: These are the meal offerings from which a handful is removed and their remainder is eaten by the priests…the meal offering of gentiles. If the priests may eat the remainder of the meal offerings of gentiles, it is logical that the peace offerings of gentiles should also be given to the priests to eat, as the right of the priests to eat from meal offerings and peace offerings is identical. To resolve this objection, Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. This statement in the mishna that the priests eat the meal offerings of gentiles is the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and that ruling of Rav Huna that the peace offerings of gentiles are not eaten is the opinion of Rabbi Akiva.

    6As it is taught in a baraita : The verse cited previously states: “Any man [ ish ish ] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering.” The verse is now analyzed: The verse could have stated: A man [ ish ]. Why does the verse state the double expression “ ish ish ”? This serves to include the gentiles, demonstrating that they can vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew can.

    7When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” I have derived only that a gentile can vow to bring a burnt offering. From where is it derived that a gentile can vow to bring a peace offering? The verse states: “Their vows.” From where is it derived that he can bring a thanks offering? The verse states the seemingly superfluous clause: “Their gift offerings.”

    8The baraita continues: From where is it derived that the verse means to include that a gentile can bring birds as burnt offerings, and wine libations, and the frankincense, and the wood for the arrangement upon the altar? The verse states not only: “Their vows,” but also the more comprehensive term: “Any of their vows”; and the verse states not only: “Their gift offerings,” but also the more comprehensive term: “Any of their gift offerings.”

    9The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states: “They will offer to the Lord as a burnt offering”? The baraita answers: This teaches that a gentile can bring a standard burnt offering, to the exclusion of a burnt offering of naziriteship. Since a gentile is unable to assume the status of a nazirite, he is also unable to bring the offerings of a nazirite. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” it indicates that nothing other than a burnt offering alone may be brought by a gentile.

    10With regard to the analysis of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: And this exclusion of a burnt offering of naziriteship, is it derived from here, in the verse cited? Is it not derived from there: “Speak to the children of Israel, and say to them: When a man…shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2); this is interpreted to mean that the children of Israel can vow to become nazirites, but the gentiles cannot vow to become nazirites? Therefore, the exclusion of gentiles from bringing the burnt offering of a nazirite is not learned from the term “a burnt offering.”

    11The Gemara answers: If the exclusion was derived from there, i.e., the verse in Leviticus, which is referring to offerings, I would say: It is the offering of nazirites that the gentiles cannot bring, but naziriteship takes effect upon them if they vow to become a nazirite. Therefore, the exclusion of naziriteship by the verse in Numbers teaches us that a gentile cannot become a nazirite at all.

    12§ The Gemara discusses a related matter. In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna ( Shekalim 7:6): Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. And this ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found sacrificial animal is borne by the public, is one of them. These are the other ordinances: If a gentile sent his burnt offering from a country overseas, and he sent with it money for the purchase of the libations that must accompany it, the libations are offered at his expense. And if the gentile did not cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are sacrificed at the public’s expense, with funds taken from the Temple treasury. Evidently, a gentile can offer libations as well as burnt offerings.

    13The Gemara suggests: Let us say that this mishna rules in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this assumption: You may even say that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he holds that a gentile can bring a burnt offering and all its accessories, including the libations.

    14The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to libations: “All who are home born shall do these things after this manner” (Numbers 15:13), which teaches that those who are home born, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: “So it shall be done for one bull” (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations. Whose opinion is this? It is not that of Rabbi Yosei HaGelili and not that of Rabbi Akiva.

    15The Gemara explains the question: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say that a gentile may even bring wine by itself, and not only as a libation? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that with regard to a burnt offering, yes, a gentile may bring it, but with regard to something else other than the offering itself, no, a gentile may not bring it?

    16The Gemara answers: If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili; and if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and omit from that baraita that the tanna allows gentiles to bring wine, as he holds that gentiles cannot bring wine by itself. And if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and interpret his opinion to be that a gentile may bring a burnt offering and all its accessories.

    17§ The mishna teaches: Rabbi Shimon says: With regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed, and the entire offering is sacrificed upon the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived?

    18The Gemara answers: It is derived as the Sages taught in a baraita . The verse states with regard to the meal offering of a sinner: “And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial of it, and burn it on the altar…it is a sin offering. And the priest shall make atonement for him for his sin that he has sinned in any of these matters, and he shall be forgiven; and the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” (Leviticus 5:12–13). Since the phrase “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” is seemingly unnecessary, as these verses are discussing a meal offering, it therefore teaches that its sacrificial rite would be valid even when performed by a priest who has brought the offering for his own sin.

    19The baraita discusses the matter: Do you say that this verse teaches that the rite of the meal offering of a sinner would be valid when performed by him? Or is it only necessary to permit the eating of the remainder of the meal offering of a sinner brought by one of the priests? And if so, how do I realize the meaning of the verse that states: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16)? Perhaps that is referring to his voluntary meal offering, but his obligatory meal offering may be eaten.

    20Therefore, the verse states: “And it shall be the priest’s as the meal offering.” In this way, the verse compares the priest’s obligatory offering to his voluntary offering: Just as his voluntary offering is not eaten, so too, his obligatory offering is not eaten. In disagreeing with the previous interpretation, Rabbi Shimon said: Is it stated: And it shall be the priest’s, as his meal offering? But it states only: “As the meal offering,” referring to the meal offering of a non-priest. Rather, this verse serves to compare and render the halakha of

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלמי העובדי כוכביםעובד כוכבים שנדר להביא שלמים עולות הן ואין נאכלין וה"ה דמנחתן כליל:

    לבו לשמיםכוונתו הוא שיהא קרבנותיו כליל לשמים ולא שיאכלו:

    כל דמקרבי עולה ליהוישיהא דין עולה שאין נאכלת ולא דין שלמים:

    הכהן אוכלןכשאר שלמים וקשיא לרב הונא:

    הכי קאמר נתנן לישראל על מנת שיתכפר בהן ישראלכגון שהיה ישראל מחוייב שלמים ונתנן עובד כוכבים להוציא ידי חובתו יזכה ישראל בבשר ואוכלו אבל נדר סתם שלמים ניהוי עולה:

    מנחת עובדי כוכביםושלמים כמנחתו דנאכלין לכהנים:

    והיין והלבונהשיכול להתנדב ולהביא יין ולבונה:

    מה ת"ל לעולהדמשמע שאין מביאין אלא עולה:

    פרט לנזירותכלומר עולה סתם יכולין להביא ולא עולת נזירות שאם נדר בנזיר אין נזירות חל עליו לפי שיש בה עולה חטאת ושלמים:

    ר"ע אומר אין לי שמביא אלא עולה לחודפרט לכל שאר קרבנות והאי דתני שלמי העובדי כוכבים עולות היינו אליבא דר"ע ומתני' דקתני מנחת עובדי כוכבים רבי יוסי הגלילי היא:

    אי מהתםמאשר יקריבו לה' לעולה:

    הוה אמינא קרבן נזירות הוא דלא לייתיחטאת עולה ושלמים אבל וכו':

    קמ"לכי יפליא דאין נודרין כלל דאפי' נזירות לא חיילין עלייהו:

    התקינו בית דין וזה אחד מהן עובד כוכבים ששילח כו' לימא רבי יוסי היא - דמרבי ביין דהיינו נסכים:

    ולא ר"עדאמר אין לי אלא עולה ולא נסכים:

    אפי' תימא ר"עדהאי דאמר ר"ע דאין נודרין אלא עולה עולה וכל חבירתה דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא:

    אזרחבנסכים כתיב (במדבר ט״ו:י״ג) כל האזרח יעשה ככה:

    ואין העובד כוכביםמתנדב להביא נסכים בלא זבח:

    ככהעיכובא שיהו כל עולות טעונות נסכים:

    הא אמר אפי' יין לחודיה נמימביא כדקתני מנין לרבות העופות והיין לחודיה דהיינו נסכים שמביא והכא תניא אין העובד כוכבים מביא נסכים:

    הא אמר עולהלחודה אין מידי אחריני לא והכא קתני דעולתו טעונה נסכים:

    סמי מכאן נסכי ייןואמר מנין לרבות העופות והלבונה ולא תיתני היין:

    והיתה לכהן כמנחהבמנחת חוטא כתיב:

    שתהא עבודתה כשרה בושאם חטא ונתחייב להביא מנחה יכול להקריבה הוא בעצמו דהכי משמע והיתה לכהן מנחת חוטא של עצמו כמנחת נדבתו שיכול להקריבה הוא בעצמו:

    או אינו אלא להתיר שירי מנחת חוטא של כהניםבאכילה כמנחת ישראל:

    והיתה לכהןמקיש חובתו דהיינו מנחת כהן לנדבתו דהיינו כמנחה דמשמע כמנחת נדבתו מה נדבתו אינה נאכלת ואינה נקמצת דכתיב (ויקרא ו) כליל תהיה:

    אף מנחת חובתו אינה נאכלתומאחר דאינה נאכלת אי אתה יכול להתיר מנחת מנחת חוטא של כהנים אלא שתהא עבודה כשרה בו:

    אלא כמנחהדמשמע כמנחת חוטא של ישראל דאילו נאמר כמנחתו הוה משתמע כדקאמרת מקיש חובתו לנדבתו (והלא לא נאמר כו'):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 73 עמוד ב

    1שלמי העובדי כוכבים עולות, איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא. איבעית אימא סברא עובד כוכבים לבו לשמים.

    2ואיבעית אימא קרא, (ויקרא כב, יח) ״אשר יקריבו לה' לעולה״ כל דמקרבי עולה, ליהוי׃

    3מתיב רב חמא בר גוריא עובד כוכבים שהתנדב להביא שלמים נתנן לישראל ישראל אוכלן נתנן לכהן הכהן אוכלן׃

    4אמר רבא הכי קא אמר על מנת שיתכפר בהן ישראל ישראל אוכלן על מנת שיתכפר בהן כהן כהן אוכלן׃

    5מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת עובדי כוכבים א"ר יוחנן לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא׃

    6דתניא (ויקרא כב, ג) איש מה תלמוד לאמר איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל׃

    7(ויקרא כב, יח) אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה שלמים מנין תלמוד לומר נדריהם תודה מנין תלמוד לומר נדבותם׃

    8מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים תלמוד לאמר נדריהם לכל נדריהם נדבותם לכל נדבותם׃

    9אם כן מה תלמוד לאמר עולה עולה פרט לנזירות דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה בלבד׃

    10והאי פרט לנזירות מהכא נפקא מהתם נפקא (במדבר ו, ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר בני ישראל נודרין ואין העובדי כוכבים נודרים׃

    11אי מהתם הוה אמינא קרבן הוא דלא לייתי אבל נזירות חלה עלייהו קמ"ל׃

    12כמאן אזלא הא דתנן אמר ר"ש שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים ושילח עמה נסכיה קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור׃

    13לימא ר' יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא אפילו תימא רבי עקיבא עולה וכל חבירתה׃

    14מאן תנא להא דתנו רבנן (במדבר טו, יג) אזרח אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לאמר ככה מני לא ר' יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא׃

    15אי רבי יוסי הגלילי הא אמר אפילו יין נמי אי ר' עקיבא הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא׃

    16איבעית אימא ר' יוסי הגלילי ואיבעית אימא רבי עקיבא איבעית אימא ר' יוסי הגלילי סמי מההיא יין ואיבעית אימא רבי עקיבא עולה וכל חבירתה:

    17רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים [וכו']: מנא הני מילי׃

    18דתנו רבנן (ויקרא ה, יג) והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשרה בו׃

    19אתה אומר שתהא עבודתה כשרה בו או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים ומה אני מקיים (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מנחת נדבתו אבל חובתו תהא נאכלת׃

    20תלמוד לומר והיתה לכהן כמנחה מקיש חובתו לנדבתו מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת אמר רבי שמעון וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה אלא להקיש׃

    Tosafot

    איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים כו'תימה דתיפוק לי' מדכתיב גבי בעלי מומין (ויקרא כ״ב:כ״ה) ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו ואין לומר דהיינו ישראל מומר כמו בן נכר דפסח דהא אמרינן בפ"ק דתמורה (דף ז. ושם) ומיד בן נכר לא תקריבו למה לי דסד"א הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסרי אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קמ"ל וי"ל דאי לאו איש איש הוה אמינא בבעלי מומין הוא דקאי בלאו אבל תמימים נהי דליכא לאו איסורא מיהא איכא ועוד י"ל דהאי קרא בקרבן ציבור מוקמינן ליה בת"כ דהכי תניא התם מנין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מנין ת"ל מכל אלה וקמ"ל קרא דאפילו בא העובד כוכבים ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו וכ"ש שאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו ומיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלין מהן נדרים ונדבות מוקמינן נמי קרא בבעלי מומין כדאיתא בתמורה (גם זה שם):

    אי לרבי יוסי הגלילי אפילו יין נמיולא מצי למימר דיין נמי דאמר רבי יוסי הגלילי בבא עם הזבח חדא דהכא מרבי ליה מדכתיב ככה ואיהו מרבי ליה מלכל ועוד מדחשיב ליה בהדי עופות ומנחות דבאין בפני עצמן ועוד דמרבינן ברישא תודה ושלמים ובריש תמורה (דף ג.) משמע [דהא] דאין עובד כוכבים מביא נסכים מיירי בבאין עם הזבח דגרסינן התם קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין מביאין עליהם נסכים וקאמר מנהני מילי ומייתי מברייתא דהכא מיהו ברוב ספרים לא גרסי' עליהם אבל בספר רבינו גרשם כתוב עליהם ובקונט' פי' כאן ואין העובד כוכבים מביא נסכים בלא קרבן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    עולות נינהו, פי' כלילפי' לבו לשמים שאינו יודע בטיב קרבן וכי נדר בלבו לשמים הילכך כליל הן לגבוה, ל"ה. אשר יקריבו לה' לעולה, ובכותים משתעי דרישיה דקרא הכי הוא איש איש מבני ישראל ואמרינן איש איש לרבות את הכותים:

    נתנם לישראל, פי' לאכלם דלכותי לא ספינן קדשים דערל אסור בקדשיםעל מנת שיתכפר בהם ישראל, ישראל שנדר שלמים והכותי מביאם להקריבם בשביל שיתכפר בהם הישראל דהנך נאכלין דבשביל ישראל קאתו ומתנה הוא דקא יהיב ליה הכותי, מנחת כותים אלמא קרבן כותים נאכל, וקשיא דמאי פריך ממנחה שאני מנחה דנקמצת ומאחר דנקמצת שירים נאכלין כדאמר לעיל, וי"ל דפריך הכי דכמו דשלמים נאכלין ואמרינן דכותי משום דלבו לשמים דכלן כליל כמו כן במנחה נימא דמשום דלבו לשמים שתהא כלה כליל. העופות, עולת העוף, (ל"ה). אלא עולה פי' שאין מתנדב כי אם עולה לבד, ל"ה: וקשיא דא"כ איך מייתי שלמים דנימא דהאי דקאמר דשלמי הכותי עולה נינהו כר' עקיבא הא לא קאמר רע"ק דמתנדב כי אם עולה: וי"ל דנפרש אין לי אלא עולה שכל שמתנדב יהיה עולה ור"ל דכל קרבן שיביא לא יהא אלא עולה ואם התנדב שלמים הרי הם עולה:

    לימא ר' יוסי הגלילי ולא רע"ק, שהרי לר' עקיבא אינו אלא קרבן אחד וגם נסכים לא יביא וכל חברתו. פי' דהיינו דמי נסכים הבאים עמה (ל"ה). אזרח, פי' בפ' נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה, ואין הכותי מביא נסכים בלא קרבן, (ל"ה), אפי' יין נמי, יתנדב בלא קרבן, סמי מכאן יין, פי' ממילתא דר' יוסי הגלילי דלעיל דאית בה והיין והלבונה סמי מינה יין, (ל"ה). והיתה לכהן כמנחה במנחת חוטא כתיב, שתהא עבודתה כשרה בו, פי' כהן שחטא מקריב הוא עצמו מנחתו וה"ק אם של כהן הוא תהא לו כשרה להקריב כשאר מנחתו דהוו מנחת נדבתו, (ל"ה). להתיר מנחת חוטא של כהנים באכילה ויהיה פי' כך והיתה לכהן בעבודה אותה מנחת חוטא של כהן תהיה לו כשאר מנחה שמביאה ישראל שנאכלת, מקיש חובתו לנדבתו מהנדבתו אינה נאכלת אף חובתי אינה נאכלת ל"ה: וקשיא דכיון דהאי קרא אתיא למדרשיה דבא לומר דתהא כשאר מנחה כדקאמר או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים מה הכרח יש לו לומר מקיש חובתו לנדבתו יותר מלומר כמנחה דעלמא: וי"ל דסברא הוא למדרשיה הכי טפי משום דאם להתירה לכהן כמנחה דעלמא אתא הוה ליה למכתב והיתה לכהן מנחה, וע"כ היינו מפרשים אותו שתהא לי מנחת חובתו כמנחה דעלמא, דאי לומר דבא לומר שתהא לו מנחה שלו מאי הוה אשמעי' דאם מקריב מנחה דהיא מנחה שלו ויש לו דין מנחה של חובה, וא"כ היה בא פסוק זה לחנם אם באנו לפרש מנחה שלו, אלא היה צריך לפרשו שתהא לו מנחה כשרה כמנחה דעלמא ודר"ל והיתה לו מנחה נאכלת, ומדכתב כמנחה ולא מנחה סתם ש"מ דבא לאוסרה ודר"ל כמנחת נדבה שלו ודמקיש חובתו לנדבתו: וא"ת תינח אי נימא דבא להתיר דאצטריך דסד"א דתהא אסורה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה אבל אם נאמר דבא לאסור ליקשי לן דלישתוק מיניה דממילא הוה אסרינן ליה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה: וי"ל דסד"א הואיל וכל מנחת כהן כליל תהיה גבי מנחת נדבת כהן כתיב דדוקא במנחת נדבה קאמר דלא תאכל אבל לא בחובה הילכך אצטריך היקש לומר חובתו כנדבתו שאסורה: ועוד יש לתרץ שפיר טפי הני קושיי, האחת דאמאי פשיט ליה דיבא לאסור יותר מלהתיר (דמסתמא דבא להתיר) והשניה דאם בא להתיר דאצטריך אבל אם בא לאסור דלשתוק מינה משום פשיט' דבא לאסור משום דפשטיה דקרא הוא לומר דבא לאסור, ואע"פי שלשון הכתוב זה יהיה שקול לומר כמנחה דהיתר כמו מנחה דאיסור אפ"ה יש לנו לומר דבא לאסור משום דפשטיה דקרא משמע איסור דמשמע דבא לומר שתהא לו כמנחה אסורה ושלא תאמר הואיל ומנחה זו באה במקום חטאת שהרי בריש הפרשה כתיב חטאת בהמה דעשיר או חטאת העוף דעני מחייב חטאת ונאכלת אף היא תאכל הילכך אתא קרא לומר דלא תאכל ולכך קאמר דהיתה לכהן כמנחה שלו שאינה נאכלת ולא כחטאת במקומו להיות נאכלת הילכך מפשטיה דקרא משמע דבא לאסור ולא להתיר, וניחא נמי קושיא שניה דאי לאסור אתא לישתוק וממילא הוה אסרינן לה מכל מנחת כהן כליל תהיה הוה אסרינן ליה, דז"א דאדרבא הוה שריא לה, דה"א דהואיל דבאה במקום חטאת דרובה עומדת להיות נאכלת ודכל מנחת כהן כליל תהיה לא בחובה מיירי לכך אצטריך קרא לאסור:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 73b

    Menachot 73b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלמי העובדי כוכבים עובד כוכבים שנדר להביא שלמים עולות הן ואין נאכלין וה"ה דמנחתן כליל:

    לבו לשמים כוונתו הוא שיהא קרבנותיו כליל לשמים ולא שיאכלו:

    כל דמקרבי עולה ליהוי שיהא דין עולה שאין נאכלת ולא דין שלמים:

    הכהן אוכלן כשאר שלמים וקשיא לרב הונא:

    הכי קאמר נתנן לישראל על מנת שיתכפר בהן ישראל כגון שהיה ישראל מחוייב שלמים ונתנן עובד כוכבים להוציא ידי חובתו יזכה ישראל בבשר ואוכלו אבל נדר סתם שלמים ניהוי עולה:

    מנחת עובדי כוכבים ושלמים כמנחתו דנאכלין לכהנים:

    והיין והלבונה שיכול להתנדב ולהביא יין ולבונה:

    מה ת"ל לעולה דמשמע שאין מביאין אלא עולה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים כו' תימה דתיפוק לי' מדכתיב גבי בעלי מומין (ויקרא כ״ב:כ״ה) ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו ואין לומר דהיינו ישראל מומר כמו בן נכר דפסח דהא אמרינן בפ"ק דתמורה (דף ז. ושם) ומיד בן נכר לא תקריבו למה לי דסד"א הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסרי אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קמ"ל וי"ל דאי לאו איש איש הוה אמינא בבעלי מומין הוא דקאי בלאו אבל תמימים נהי דליכא לאו איסורא מיהא איכא ועוד י"ל דהאי קרא בקרבן ציבור מוקמינן ליה בת"כ דהכי תניא התם מנין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מנין ת"ל מכל אלה וקמ"ל קרא דאפילו בא העובד כוכבים ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו וכ"ש שאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו ומיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלין מהן נדרים ונדבות מוקמינן נמי קרא בבעלי מומין כדאיתא בתמורה (גם זה שם):

    אי לרבי יוסי הגלילי אפילו יין נמי ולא מצי למימר דיין נמי דאמר רבי יוסי הגלילי בבא עם הזבח חדא דהכא מרבי ליה מדכתיב ככה ואיהו מרבי ליה מלכל ועוד מדחשיב ליה בהדי עופות ומנחות דבאין בפני עצמן ועוד דמרבינן ברישא תודה ושלמים ובריש תמורה (דף ג.) משמע [דהא] דאין עובד כוכבים מביא נסכים מיירי בבאין עם הזבח דגרסינן התם קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין מביאין עליהם נסכים וקאמר מנהני מילי ומייתי מברייתא דהכא מיהו ברוב ספרים לא גרסי' עליהם אבל בספר רבינו גרשם כתוב עליהם ובקונט' פי' כאן ואין העובד כוכבים מביא נסכים בלא קרבן:

    Tosafot on Menachot 73b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    עולות נינהו, פי' כליל פי' לבו לשמים שאינו יודע בטיב קרבן וכי נדר בלבו לשמים הילכך כליל הן לגבוה, ל"ה. אשר יקריבו לה' לעולה, ובכותים משתעי דרישיה דקרא הכי הוא איש איש מבני ישראל ואמרינן איש איש לרבות את הכותים:

    נתנם לישראל, פי' לאכלם דלכותי לא ספינן קדשים דערל אסור בקדשים על מנת שיתכפר בהם ישראל, ישראל שנדר שלמים והכותי מביאם להקריבם בשביל שיתכפר בהם הישראל דהנך נאכלין דבשביל ישראל קאתו ומתנה הוא דקא יהיב ליה הכותי, מנחת כותים אלמא קרבן כותים נאכל, וקשיא דמאי פריך ממנחה שאני מנחה דנקמצת ומאחר דנקמצת שירים נאכלין כדאמר לעיל, וי"ל דפריך הכי דכמו דשלמים נאכלין ואמרינן דכותי משום דלבו לשמים דכלן כליל כמו כן במנחה נימא דמשום דלבו לשמים שתהא כלה כליל. העופות, עולת העוף, (ל"ה). אלא עולה פי' שאין מתנדב כי אם עולה לבד, ל"ה: וקשיא דא"כ איך מייתי שלמים דנימא דהאי דקאמר דשלמי הכותי עולה נינהו כר' עקיבא הא לא קאמר רע"ק דמתנדב כי אם עולה: וי"ל דנפרש אין לי אלא עולה שכל שמתנדב יהיה עולה ור"ל דכל קרבן שיביא לא יהא אלא עולה ואם התנדב שלמים הרי הם עולה:

    לימא ר' יוסי הגלילי ולא רע"ק, שהרי לר' עקיבא אינו אלא קרבן אחד וגם נסכים לא יביא וכל חברתו. פי' דהיינו דמי נסכים הבאים עמה (ל"ה). אזרח, פי' בפ' נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה, ואין הכותי מביא נסכים בלא קרבן, (ל"ה), אפי' יין נמי, יתנדב בלא קרבן, סמי מכאן יין, פי' ממילתא דר' יוסי הגלילי דלעיל דאית בה והיין והלבונה סמי מינה יין, (ל"ה). והיתה לכהן כמנחה במנחת חוטא כתיב, שתהא עבודתה כשרה בו, פי' כהן שחטא מקריב הוא עצמו מנחתו וה"ק אם של כהן הוא תהא לו כשרה להקריב כשאר מנחתו דהוו מנחת נדבתו, (ל"ה). להתיר מנחת חוטא של כהנים באכילה ויהיה פי' כך והיתה לכהן בעבודה אותה מנחת חוטא של כהן תהיה לו כשאר מנחה שמביאה ישראל שנאכלת, מקיש חובתו לנדבתו מהנדבתו אינה נאכלת אף חובתי אינה נאכלת ל"ה: וקשיא דכיון דהאי קרא אתיא למדרשיה דבא לומר דתהא כשאר מנחה כדקאמר או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים מה הכרח יש לו לומר מקיש חובתו לנדבתו יותר מלומר כמנחה דעלמא: וי"ל דסברא הוא למדרשיה הכי טפי משום דאם להתירה לכהן כמנחה דעלמא אתא הוה ליה למכתב והיתה לכהן מנחה, וע"כ היינו מפרשים אותו שתהא לי מנחת חובתו כמנחה דעלמא, דאי לומר דבא לומר שתהא לו מנחה שלו מאי הוה אשמעי' דאם מקריב מנחה דהיא מנחה שלו ויש לו דין מנחה של חובה, וא"כ היה בא פסוק זה לחנם אם באנו לפרש מנחה שלו, אלא היה צריך לפרשו שתהא לו מנחה כשרה כמנחה דעלמא ודר"ל והיתה לו מנחה נאכלת, ומדכתב כמנחה ולא מנחה סתם ש"מ דבא לאוסרה ודר"ל כמנחת נדבה שלו ודמקיש חובתו לנדבתו: וא"ת תינח אי נימא דבא להתיר דאצטריך דסד"א דתהא אסורה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה אבל אם נאמר דבא לאסור ליקשי לן דלישתוק מיניה דממילא הוה אסרינן ליה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה: וי"ל דסד"א הואיל וכל מנחת כהן כליל תהיה גבי מנחת נדבת כהן כתיב דדוקא במנחת נדבה קאמר דלא תאכל אבל לא בחובה הילכך אצטריך היקש לומר חובתו כנדבתו שאסורה: ועוד יש לתרץ שפיר טפי הני קושיי, האחת דאמאי פשיט ליה דיבא לאסור יותר מלהתיר (דמסתמא דבא להתיר) והשניה דאם בא להתיר דאצטריך אבל אם בא לאסור דלשתוק מינה משום פשיט' דבא לאסור משום דפשטיה דקרא הוא לומר דבא לאסור, ואע"פי שלשון הכתוב זה יהיה שקול לומר כמנחה דהיתר כמו מנחה דאיסור אפ"ה יש לנו לומר דבא לאסור משום דפשטיה דקרא משמע איסור דמשמע דבא לומר שתהא לו כמנחה אסורה ושלא תאמר הואיל ומנחה זו באה במקום חטאת שהרי בריש הפרשה כתיב חטאת בהמה דעשיר או חטאת העוף דעני מחייב חטאת ונאכלת אף היא תאכל הילכך אתא קרא לומר דלא תאכל ולכך קאמר דהיתה לכהן כמנחה שלו שאינה נאכלת ולא כחטאת במקומו להיות נאכלת הילכך מפשטיה דקרא משמע דבא לאסור ולא להתיר, וניחא נמי קושיא שניה דאי לאסור אתא לישתוק וממילא הוה אסרינן לה מכל מנחת כהן כליל תהיה הוה אסרינן ליה, דז"א דאדרבא הוה שריא לה, דה"א דהואיל דבאה במקום חטאת דרובה עומדת להיות נאכלת ודכל מנחת כהן כליל תהיה לא בחובה מיירי לכך אצטריך קרא לאסור:

    Rashba on Menachot 73b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 73, Amud Bet, about 419 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “שלמי העובדי כוכבים עולות, איבעית אימא קרא,…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ואיבעית אימא קרא, (ויקרא כב, יח) ״אשר…”

      Named: רבי עולה.

    3. Segment 318 words

      Opens “מתיב רב חמא בר גוריא עובד כוכבים…”

      Named: רב חמא בר גוריא.

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר רבא הכי קא אמר על מנת…”

      Named: רבא.

    5. Segment 522 words

      Opens “מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן…”

      Named: רב שיזבי, רבי יוסי, רבי עקיבא.

    6. Segment 618 words

      Opens “דתניא (ויקרא כב, ג) איש מה תלמוד…”

    7. Segment 721 words

      Opens “(ויקרא כב, יח) אשר יקריבו לה' לעולה…”

    8. Segment 814 words

      Opens “מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים תלמוד…”

    9. Segment 925 words

      Opens “אם כן מה תלמוד לאמר עולה עולה…”

      Named: רבי עקיבא.

    10. Segment 1030 words

      Opens “והאי פרט לנזירות מהכא נפקא מהתם נפקא…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “אי מהתם הוה אמינא קרבן הוא דלא…”

      Named: רבן הוא.

    12. Segment 1230 words

      Opens “כמאן אזלא הא דתנן אמר ר"ש שבעה…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “לימא ר' יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא…”

      Named: רבי עקיבא.

    14. Segment 1434 words

      Opens “מאן תנא להא דתנו רבנן (במדבר טו,…”

      Named: רבי עקיבא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “אי רבי יוסי הגלילי הא אמר אפילו…”

      Named: רבי יוסי.

    16. Segment 1624 words

      Opens “איבעית אימא ר' יוסי הגלילי ואיבעית אימא…”

      Named: רבי עקיבא.

    17. Segment 1711 words

      Opens “רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים…”

      Named: רבי שמעון.

    18. Segment 1812 words

      Opens “דתנו רבנן (ויקרא ה, יג) והיתה לכהן…”

    19. Segment 1933 words

      Opens “אתה אומר שתהא עבודתה כשרה בו או…”

    20. Segment 2031 words

      Opens “תלמוד לומר והיתה לכהן כמנחה מקיש חובתו…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Menachot 73b · Segment 5 — “…יוסי הגלילי הא רבי עקיבא

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 73b · Segment 5 — “מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Menachot 73b · Segment 15 — “…יין נמי אי ר' עקיבא הא אמר עולה אין…

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Menachot 73b · Segment 5 — “מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 73b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026