Talmud Builders

    Menachot 110a

    Back to index

    English translation — Menachot 110a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and swear to the Lord of hosts; one shall be called the city of destruction” (Isaiah 19:18). They went to Alexandria in Egypt and built an altar and sacrificed offerings upon it for the sake of Heaven, as it is stated in the following verse: “In that day shall there be an altar to the Lord in the midst of the land of Egypt, and a pillar at its border, to the Lord” (Isaiah 19:19).

    2The verse states: “One shall be called the city of destruction” (Isaiah 19:18). The Gemara asks: What is the meaning of the verse: “One shall be called the city of destruction”? The Gemara answers: As Rav Yosef translates into Aramaic: Concerning the City of the Sun, which will be destroyed in the future, it will be said that it is one of them. And from where is it derived that in the phrase: “The city of destruction [ heres ],” the term heres is referring to the sun? As it is written: “Who commands the sun [ ḥeres ], and it does not rise; and seals up the stars” (Job 9:7).

    3§ After mentioning the Jewish community in Egypt, the Gemara discusses Jewish communities in other locations. The verse states: “Fear not, for I am with you; I will bring your seed from the east and gather you from the west; I will say to the north: Give up, and to the south: Keep not back, bring My sons from far, and My daughters from the end of the earth” (Isaiah 43:5–6). What is the meaning of “bring My sons from far”? Rav Huna says: These are the exiles of Babylonia, whose minds are calm, like sons, and who can therefore focus properly on Torah study and mitzvot. What is the meaning of “and My daughters from the end of the earth”? These are the exiles of other countries, whose minds are unsettled, like daughters.

    4§ Rabbi Abba bar Rav Yitzḥak says that Rav Ḥisda says, and some say that Rav Yehuda says that Rav says: The gentiles living from Tyre to Carthage recognize the Jewish people, their religion, and their Father in Heaven. But those living to the west of Tyre and to the east of Carthage recognize neither the Jewish people nor their Father in Heaven.

    5Rav Shimi bar Ḥiyya raised an objection to the statement of Rav from the verse: “From the rising of the sun until it sets, My name is great among the nations; and in every place offerings are presented to My name, and a pure meal offering; for My name is great among the nations, says the Lord of hosts” (Malachi 1:11). This indicates that God’s name is known across the entire world, even to the west of Tyre and the east of Carthage. Rav said to him: Shimi, is it you who is raising such an objection? The verse does not mean that they recognize God and worship him. Rather, it means that although they worship idols, they call Him the God of gods.

    6§ The verse states: “And in every place offerings are presented to My name, and a pure meal offering; for My name is great among the nations, says the Lord of hosts.” Does it enter your mind to say that it is permitted to sacrifice offerings in every place? Rather, Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: These are Torah scholars, who engage in Torah study in every place. God says: I ascribe them credit as though they burn and present offerings to My name.

    7Furthermore, when the verse states: “And a pure meal offering,” this is referring to one who studies Torah in purity, i.e., one who first marries a woman and afterward studies Torah. Since he is married, he is not disturbed by sinful thoughts.

    8The Gemara cites another verse that praises Torah scholars. “A Song of Ascents, Behold, bless the Lord, all you servants of the Lord, who stand in the House of the Lord at night” (Psalms 134:1). What is the meaning of “at night,” given that the Temple service is not performed at night and all the offerings must be sacrificed during the daytime? Rabbi Yoḥanan says: These are Torah scholars, who engage in Torah study at night. The verse ascribes them credit as though they engage in the Temple service.

    9§ The Gemara cites another verse that is interpreted in a similar vein. King Solomon said to Hiram of Tyre: “Behold, I am about to build a house for the name of the Lord my God, to dedicate it to Him, and to burn before Him incense of sweet spices, and for the continual shewbread, and for the burnt offerings morning and evening, on the Shabbatot , and on the New Moons, and on the Festivals of the Lord our God. This is an ordinance forever for Israel” (II Chronicles 2:3). Since the Temple was eventually destroyed, what did Solomon mean when he said that it is “an ordinance forever”? Rav Giddel says that Rav says: This is referring to the altar that remains built in Heaven even after the earthly Temple was destroyed, and the angel Michael, the great minister, stands and sacrifices an offering upon it.

    10And Rabbi Yoḥanan says that there is an alternative explanation of the verse: These are Torah scholars, who engage in studying the halakhot of the Temple service. The verse ascribes them credit as though the Temple was built in their days and they are serving in it.

    11§ The Gemara cites similar interpretations of verses: Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “This is the law [ torah ] of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37)? This teaches that anyone who engages in Torah study is considered as though he sacrificed a burnt offering, a meal offering, a sin offering, and a guilt offering.

    12Rava said an objection to this interpretation: This verse states: “Of the burnt offering, of the meal offering.” If the interpretation of Reish Lakish is correct, the verse should have written: “Burnt offering and meal offering.” Rather, Rava says that the correct interpretation of this verse is: Anyone who engages in Torah study need not bring a burnt offering, nor a sin offering, nor a meal offering, nor a guilt offering.

    13Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), and: “This is the law of the guilt offering” (Leviticus 7:1)? These verses teach that anyone who engages in studying the law of the sin offering is ascribed credit as though he sacrificed a sin offering, and anyone who engages in studying the law of a guilt offering is ascribed credit as though he sacrificed a guilt offering.

    14MISHNA: It is stated with regard to an animal burnt offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 1:9), and with regard to a bird burnt offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 1:17), and with regard to a meal offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 2:2). The repetitive language employed concerning all of these different offerings is to say to you that one who brings a substantial offering and one who brings a meager offering have equal merit, provided that he directs his heart toward Heaven.

    15GEMARA: Rabbi Zeira said: What is the verse from which this principle is derived? “Sweet is the sleep of a laboring man, whether he consumes little or much” (Ecclesiastes 5:11). The verse is interpreted as referring to one who brings an offering, and teaches that one who brings a substantial offering and one who brings a meager offering can be equally assured that their offering will be accepted.

    16Rav Adda bar Ahava said that the source is from here: “When goods increase, those who consume them increase; and what advantage is there to the owner, except seeing them with his eyes?” (Ecclesiastes 5:10). One who brings a substantial offering, who thereby increases the number of priests who partake of it, does not have more merit than one who brings a meager offering. Rather, the offering that God desires is one where He recognizes, i.e., “seeing them with His eyes,” that its owner has the proper intent.

    17The Gemara addresses the expression “an aroma pleasing to the Lord” stated in the verses mentioned in the mishna. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Azzai says: Come and see what is written in the portion of offerings: As in these verses, the divine names El and Elohim are not stated, but only “the Lord.” This is so as not to give a claim to a litigant to argue. Only one name of God is used in conjunction with all the various offerings, to prevent heretics from claiming that different offerings are brought to different gods.

    18And it is stated with regard to a large bull offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 1:9), and with regard to a small bird offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 1:17), and with regard to a meal offering: “A fire offering, an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 1:9). The repetitive language employed concerning all of these different offerings is to say to you that one who brings a substantial offering and one who brings a meager offering have equal merit, provided that he directs his heart toward Heaven.

    19And lest you say that God needs these offerings for consumption, in which case a larger offering would be preferable to a smaller one, the verse states: “If I were hungry, I would not tell you; for the world is Mine, and everything within it” (Psalms 50:12). And it is stated: “For every beast of the forest is Mine, and the cattle upon a thousand hills. I know all the fowls of the mountains; and the wild beasts of the field are Mine” (Psalms 50:10–11). Similarly, it is stated in the following verse: “Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?” (Psalms 50:13).

    20I did not say to you: Sacrifice offerings to me, so that you will say: I will do His will, i.e., fulfill His needs, and He will do my will. You are not sacrificing to fulfill My will, i.e., My needs, but you are sacrificing to fulfill your will, i.e., your needs, in order to achieve atonement for your sins by observing My mitzvot, as it is stated: “And when you sacrifice an offering of peace offerings to the Lord, you shall sacrifice it so that you may be accepted” (Leviticus 19:5).

    21Alternatively, the verse: “And when you sacrifice an offering of peace offerings to the Lord, you shall sacrifice it so that you may be accepted [ lirtzonkhem ]” (Leviticus 19:5), can be interpreted differently: Sacrifice willingly [ lirtzonkhem ]; sacrifice intentionally.

    22This is as Shmuel asked Rav Huna: From where is it derived with regard to one who acts unawares in the case of consecrated items, i.e., if one slaughtered an offering without intending to perform the act of slaughter at all, but rather appeared like one occupied with other matters, that the offering is disqualified? Rav Huna said to Shmuel: It is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter the young bull before the Lord” (Leviticus 1:5), teaching that the mitzva is not performed properly unless the slaughter is for the sake of a young bull, i.e., with the knowledge that he is performing an act of slaughter.

    23Shmuel said to Rav Huna: We have this as an established halakha already, that it is a mitzva to slaughter the offering for the sake of a bull, but from where is it derived that this requirement is indispensable? Rav Huna said to him that the verse states: “With your will you shall slaughter it” (Leviticus 19:5), i.e., sacrifice intentionally, in the form of a purposeful action.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כבניםדעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

    בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:

    מכירין את ישראלבכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

    ואת אביהם שבשמיםשמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

    שימי אתבתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

    זה הלומד תורה בטהרהעליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

    לעולם זאת על ישראלמקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

    מאי דכתיב זאת התורהולא כתיב בה חוקה:

    עולה ומנחה מיבעי ליהדליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':

    אין צריך לא עולה וכו'דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו:

    בתורת חטאתכגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:

    שנת העובדעבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא ירא:

    אם מעט ואם הרבה יאכלמתן שכרו:

    ברבות הטובהקרבנות:

    רבו אוכליהכהנים:

    ומה כשרון לבעליולהקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה:

    לבעל הדיןלאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה] ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה':

    אחד המרבהלהביא קרבנות:

    כדי שתאמר אעשה רצונולהקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו:

    לא לרצוני אתם זובחיםכלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם:

    לרצונכםלצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:

    לרצונכם זבוחושתהא כוונתכם לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך דבר אחר ושחט בהמת קדשים שפסולה:

    מנין למתעסקבדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול:

    זו בידינו הואדמצוה לכוין דעתו:

    לרצונכם תזבחהושנה עליו הכתוב לעכב:

    מנחות 110 עמוד א

    1ונשבעות לה' צבאות״. הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים, שנאמר: ״(ישעיהו יט״, יט) ״ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים.

    2(ישעיהו יט, יח) ״עיר ההרס יאמר לאחת״, מאי ״עיר ההרס יאמר לאחת״? כדמתרגם רב יוסף: ״קרתא דבית שמש דעתיד למיחרב״, איתאמר דהיא חדא מנהון. וממאי דעיר ההרס״ לישנא דשימשא היא? דכתיב: ״(איוב ט״, ז) ״האומר לחרס ולא יזרח.

    3(ישעיהו מג, ו) ״הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ״ ״הביאי בני מרחוק״, אמר רב הונא: אלו גליות של בבל, שדעתן מיושבת עליהן כבנים. ״ובנותי מקצה הארץ״ אלו גליות של שאר ארצות, שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.

    4אמר רבי אבא בר רב יצחק, אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה, אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

    5איתיביה רב שימי בר חייא לרב: (מלאכי א, יא) ״ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה״. אמר ליה: שימי את?! דקרו ליה אלהא דאלהא.

    6״בכל מקום מוקטר מוגש לשמי״ בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

    7״ומנחה טהורה״ זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה.

    8(תהלים קלד, א) ״שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות״, מאי ״בלילות״? אמר ר' יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה.

    9(דברי הימים ב ב, ג) ״לעולם זאת על ישראל״, אמר רב גידל אמר רב: זה מזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן.

    10ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

    11אמר ריש לקיש: מאי דכתיב ״(ויקרא ז״, לז) ״זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם״ כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת, ואשם.

    12אמר רבא: האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם׃

    13אמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(ויקרא ו״, יח) זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:

    Mishna

    14נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובעולת עוף (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובמנחה (ויקרא ב, ב) אשה ריח ניחוח לומר: לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:

    Gemara

    15אמר ר' זירא מאי קראה (קהלת ה, יא) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל׃

    16רב אדא בר אהבה אמר מהכא (קהלת ה, י) ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו:

    Baraita

    17תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב ״בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק״׃

    18ונאמר בשור הגס (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובעוף הדק (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובמנחה (ויקרא ב, ב) אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים׃

    19ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לאמר (תהלים נ, יב) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ונאמר (תהלים נ, י) כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃

    20לא אמרתי אליכם זבחו. כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר ״(ויקרא יט״, ה) לרצונכם תזבחהו׃

    21דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרצונכם זבחו לדעתכם זבחו׃

    22כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ״ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר״׃

    23אמר לו זו בידינו הוא לעכב מנין תלמוד לאמר לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו:

    24הדרן עלך הרי עלי עשרון, וסליקא לה מסכת מנחות.

    Tosafot

    הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורהבפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו:

    ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבןמדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל. לא מצאתי יותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה מאי דכתיב כו' ולא כתיב בה חוקהעיין לעיל דף יט ע"א ועיין באליהו רבה לשו"ע א"ח סימן א' ס"ק ט':

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 110a

    Menachot 110a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 610 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כבנים דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

    בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:

    מכירין את ישראל בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

    ואת אביהם שבשמים שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

    שימי את בתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

    זה הלומד תורה בטהרה עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

    לעולם זאת על ישראל מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

    מאי דכתיב זאת התורה ולא כתיב בה חוקה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 110a · Sefaria

    Tosafot

    הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה בפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו:

    ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל. לא מצאתי יותר:

    Tosafot on Menachot 110a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה מאי דכתיב כו' ולא כתיב בה חוקה עיין לעיל דף יט ע"א ועיין באליהו רבה לשו"ע א"ח סימן א' ס"ק ט':

    Gilyon HaShas on Menachot 110a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק", אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב אֵלּוּ גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁדַּעְתָּן מְיֻשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם כְּבָנִים (ישעיה מג, ו). פירש רש"י ז"ל דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות. ויש להקשות במאי איירי? אם בענין הרחבת השכל דאמרו רבותינו ז"ל 'נשים דעתן קלה' הוה ליה למימר דעתן נוספת או רבה, ואומרו 'מְיֻשֶּׁבֶת' משמע דהזכרים אין להם טרדת השכל כמו הנקבות, ובאמת קחזינן להפך כי לזכרים יש להם טרדת השכל עשר ידות על הנקבות מאחר דפרנסת הבית עליהם יש להם טרדה גדולה במציאות הפרנסה אבל האשה יושבת בירכתי ביתה ואין לה טרדה בפרנסה שהאיש מביא ומניח לפניה. ונראה לי בס"ד דלשון בן ובת יאמר על זמן קטנותם שלא גדלו בשנים הרבה והבת יש לה טרדה גדולה בשביל נשואין שלה שמא לא יוכל אביה למצוא לה נדונייא ובמה תנשא ושמא תפול בחלק רע בליעל ושמא לא תמצא חן בעיני רואיה לישא אותה וכזאת וכזאת מחשבות שונות עוברים בלבבה ויהיה לבה טרוד בדבר זה, וגם אחר שתנשא עדיין לבה טרוד ודעתה מבולבלת שמא לא תתעבר וישא בעלה אשה אחרת אבל הזכר אין לו שום טרדה מדברים הן מצד הנשואין כי הוא לוקח ממון ואינו נותן הן מצד העקרות כי הוא מושל באשתו ואגידה ביה בכל אופן שיהיה.

    אָמַר לֵיהּ שִׁימִי אַתְּ. עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד רב היה שמו אבא אך אפילו תלמידיו היו קורין אותו בשם אבא כמו שאמרו בסוף יומא (יומא פז.) אזיל אבא לקטל גברא, והטעם כי אבא הוא לשון אב שהוא לשון חשיבות שהיה אב בתורה וכן אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) 'דין אבא למלכא' וזהו שאמר ' שִׁימִי אַתְּ ' כלומר ראוי שתהיה נקרא בשמי שהוא אבא כי חכם גדול אתה ואיך דבר זה יהיה נעלם ממך.

    דְּקָארוּ לֵיהּ "אֶלָהָא דְּאֶלָהָא". נראה לי בס"ד ידוע בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל לא יש אמצעי לכן נקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' אבל לגבי אומות העולם יש אמצעי ולכן נקרא לגבי דידם 'אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים' הם השרים שלהם. והנה הגויים שיושבים מצור כלפי מערב שאין מכירין בכבודן של ישראל חושבים שגם לגבי ישראל נקרא 'אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים' ולא נקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' ולכן אמר דקרו ליה אֶלָהָא דְּאֶלָהָא אבל מִצּוֹר וְעַד קַרְתָּגְנִי מכירים בכבודן של ישראל ומודים דנקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל'.

    נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה נראה לי בס"ד נרמז זה באותיות 'מנחה' דהנושא אשה נקרא אָדָם [45] שהוא מספר 'מה' ירמוז באותיות מנחה וכשלומד תורה זוכה לחן דכתיב 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' (משלי ה, יט) שמעלה חן על לומדיה (ערובין נד:) וזה החן נרמז גם כן באותיות 'מנחה' שהוא 'חן מה' אך מ"ם של 'מה' נרמזה קודם ח' של חֵן לרמוז ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה. ובזה יובן מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהֳ' (משלי יח, כב) תחלה מָצָא אִשָּׁה ואחר כך יִמְצָא ' טוֹב ' זו תורה דכתיה כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב) ועל פי זה יָּפֶק רָצוֹן מֵהֳ ' כי שם הוי־ה ביושר תחלה שם י־ה המאיר באיש ואשתו בנשואין ואחר כך ו־ה שרומזים לתורה שבכתב שהיא ה' ספרים ותורה שבעל פה שהיא ששה סדרים ולכן ו־ה לשון שמחה כי פִּקּוּדֵי הֳ' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (הלים יט, ט).

    "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב מִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן (דברי הימים ב' ב, ג). יש להקשות מה שייכות יש לדרשה זו עם דרשה הקודמת? ונראה לי בס"ד דקשיא ליה לתלמודא בדרשה הקודמת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה כְּאִלּוּ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה, והלא עבודה בלילה ליכא גם בזמן שבית המקדש קיים? לכך הביא דמזבח יש למעלה ומיכאל מקריב עליו קרבן ושם למעלה אין הפרש בין יום ללילה דאין להם חושך ואיכא עבודה גם בלילה. ומה שאמרו דברי רבי יוחנן דאמר ' כְּאִלּוּ נִבְנֶה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם ' גם בזה יש סמך למאמר דלעיל דקשיא ליה איך קאמר כאלו עוסקים בעבודה והלא הם עוסקים בתורה בכל מקום ואם חשיב עסק התורה עסק עבודת קרבנות נמצא מקריבים חוץ לבית המקדש ואסור משום שחוטי חוץ! לכך הביא הא דרבי יוחנן 'כְּאִלּוּ נִבְנֶה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם' נמצא על ידם נעשה לבית המדרש וכל מקום שלומדים בו דין בית המקדש והוה ליה מקריב בבית המקדש.

    כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה, וְלֹא מִנְחָה, וְלֹא חַטָּאת, וְלֹא אָשָׁם (ויקרא ז, לז). נראה לי בס"ד לדרשת ריש לקיש דקאמר ' כְּאִלּוּ ' בכף הדמיון אין זה עולה ומנחה ממש אבל רבא סבירא ליה עולה ומנחה ממש לזה אמר אֵינוֹ צָרִיךְ עוד לעשות עוֹלָה וּמִנְחָה דדי לו בזה ונקיט עוֹלָה בתחלה לא מבעיא עולה דכולה כליל ואין בזה הפסד לכהנים אלא אפילו קרבנות דאיכא בהו הפסד לכהנים אינו צריך להביא עוד.

    לְלַמְּדֶךָ שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם (ויקרא א, ט) (ויקרא ב, ב). עיין מה שכתבתי בס"ד במסכת שבועות עיין שם. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בקדושין (קדושין לט:) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכתב הרב ערבי נחל בשם השל"ה ז"ל גם שמירת מצות לא תעשה נחשבים למעשה במה שמתעורר האדם לחשוק הדבר ההוא בלבו ומתעורר ואומר הנני מניח לעשות בשביל שצוני הבורא יתברך שמו כהא דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי! עד כאן דבריו עיין שם. נמצא הביטול שמבטל חשקו ותאותו בעבור גזירת השם יתברך חשיב מעשה ולכן נותנים לו שכר כעושה מצות עשה. וזהו שאמר אֶחָד הַמַּרְבֶּה שעושה מצוות עשה שבהם מרבה כוחות הקדושה ומרבה כח היצר הטוב וכח הנפש שלו וְאֶחָד הַמַּמְעִיט ששומר מצות לא תעשה שממעיט כח היצר הרע והתאוה שבו בעת שמבטל חשקו ותאותו שכר אחד להם דזה גם כן חשיב עשה מצוות עשה אך בתנאי שֶׁמְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם רצונו לומר הא דמבטל חשקו ותאותו הרעה לאו משום מורא בשר ודם או שאר סיבות אלא בשביל כבודו יתברך שצוהו שלא לעשות איסור זה. או יובן על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (נזיר כג:) גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה, ומצינו גבי אהרן הכהן ע"ה וגבי יעל שקבלו שכר על מעשה עבירה בשביל שהיתה כונתם לשם שמים וזהו שאמר אֶחָד הַמַּרְבֶּה במצות אשר צוה ה' לעשות אותם וְאֶחָד הַמַּמְעִיט שעושה מצות שצוה ה' שלא לעשותם ונמצא ממעיט בשמירת הלאוין כאשר עשה אהרן הכהן ע"ה בעגל ויעל בסיסרא ואליהו זכור לטוב בשחוטי חוץ וכיוצא גם זה מקבל שכר אך בִּלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם שתהיה עבירה לשמה. ואומרו ' יְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם ' דאותיות לֵב עם אותיות שָּׁמַיִם יהיה מהם תיבת 'משלבים' שיכוין האדם במצות לשלב שם הוי־ה עם שם אדנ־י בסוד יאהדונה‏־י שהם סוד קודשא בריך הוא ושכינתיה או אותיות לֵב עם אותיות שָּׁמַיִם יהיה מהם צירוף 'ישלם מ"ב' שישלים שם בן מ"ב בכונתו. או יובן שמים אש ומים הפכיים הם ועושים שלום זה בזה שדרים יחד בשביל לקיים רצון הבורא יתברך שטרף אש ומים ועשה מהם שָּׁמַיִם כן בלב האדם יש משכן ליצר הטוב ומשכן ליצר הרע והם הפכיים אך הצדיק יעשה שיהיה שלום ביניהם כמו שאמרו (בראשית רבה מג, א) גבי אברהם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט, ח) לִבּוֹ לא נאמר אלא לְבָבוֹ רצונו לומר יצר הטוב ויצר הרע ביחד וזהו יְּכַוֵּן תכונת לִבּוֹ שיש בו שני הפכיים כמו שָּׁמַיִם שהם מאש ומים דהפכיים הם ועושים שלום ביניהם וכמו שאמרו המפרשים על מ"ש עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.

    רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה אָמַר מֵהָכָא: "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ, כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו" (קהלת ה, י). פירש רש"י ז"ל 'לִבְעָלֶיהָ' זה הקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה והיינו כי המעשה גלויה לכל אך הכוונה והשמחה אין רואה אותה אלא הקדוש ברוך הוא והוא רואה הכוונה והשמחה של זה הממעיט בשמחה כמו אותו המרבה לכן אחד המה בשכרן במתנה לחיים בארץ החיים. ודע כי שמעתי שהקשה עטרת ראשי הרב מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים למה ליה לתלמודא הני קראי, והלא למדנו זה מדכתיב ג' פעמים 'רֵיחַ נִיחֹחַ' בבהמה ובעוף ובמנחה וכנזכר במשנה (משנה מנחות יג, יא)? ותירץ להם קרא דמתוקה שנת העובד בא ללמד אפילו אם הוא עני והביא קרבן עני אך אותו זמן היה עשיר באמת כגון שנפלה לו ירושה במקום אחר ועדיין לא ידע בה אפילו הכי קרבנו רצוי ויש לו שכר ופסוק 'בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה' בא ללמד על עני שהביא קרבן עשיר אף על פי שהוסיף על חיוב שלו עם כל זה צריך שיכוין לבו לשמים ולא יועיל לו יתרון זה שהביא תוספת על החיוב שלו יען כי 'בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה' שהביא קרבן עשיר אף על פי ד'רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ' הכהנים עם כל זה 'מַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו' הקדוש ברוך הוא 'כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו' שזה היה מתכוין לטובה וזה העיקר ובעבור הכוונה שאין נראית אלא לעיני השם יתברך ישפיע לו שפע טובה וברכה וחיים. סליק מסכת מנחות

    Ben Yehoyada on Menachot 110a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 110, Amud Aleph, about 610 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “ונשבעות לה' צבאות״. הלכו לאלכסנדריא של מצרים…”

    2. Segment 238 words

      Opens “(ישעיהו יט, יח) ״עיר ההרס יאמר לאחת״,…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 336 words

      Opens “(ישעיהו מג, ו) ״הביאי בני מרחוק ובנותי…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 439 words

      Opens “אמר רבי אבא בר רב יצחק, אמר…”

      Named: רבי אבא בר רב, רב חסדא, רב יהודה, רב ומקרטיגני, אבא.

    5. Segment 531 words

      Opens “איתיביה רב שימי בר חייא לרב: (מלאכי…”

      Named: רב שימי בר חייא.

    6. Segment 631 words

      Opens “״בכל מקום מוקטר מוגש לשמי״ בכל מקום…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    7. Segment 712 words

      Opens “״ומנחה טהורה״ זה הלומד תורה בטהרה, נושא…”

    8. Segment 833 words

      Opens “(תהלים קלד, א) ״שיר המעלות הנה ברכו…”

    9. Segment 924 words

      Opens “(דברי הימים ב ב, ג) ״לעולם זאת…”

      Named: רב גידל.

    10. Segment 1016 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1123 words

      Opens “אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז,…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אמר רבא: האי לעולה למנחה״ עולה ומנחה…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1328 words

      Opens “אמר רבי יצחק מאי דכתיב (ויקרא ו,…”

      Named: רבי יצחק.

    14. Segment 1435 words

      Opens “מתני׳ נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט)…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1517 words

      Opens “גמ׳ אמר ר' זירא מאי קראה (קהלת…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1616 words

      Opens “רב אדא בר אהבה אמר מהכא (קהלת…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    17. Segment 1728 words

      Opens “תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא…”

      Named: רבי שמעון.

    18. Segment 1835 words

      Opens “ונאמר בשור הגס (ויקרא א, ט) אשה…”

      Named: רבה.

    19. Segment 1944 words

      Opens “ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לאמר…”

    20. Segment 2024 words

      Opens “לא אמרתי אליכם זבחו. כדי שתאמר אעשה…”

    21. Segment 218 words

      Opens “דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרצונכם זבחו לדעתכם…”

    22. Segment 2220 words

      Opens “כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק…”

      Named: רב הונא, שמואל.

    23. Segment 2313 words

      Opens “אמר לו זו בידינו הוא לעכב מנין…”

    24. Segment 249 words

      Opens “הדרן עלך הרי עלי עשרון, וסליקא לה…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Menachot 110a · Segment 16 — “רב אדא בר אהבה אמר מהכא (קהלת ה, י)…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 110a · Segment 8 — “…מאי ״בלילות״? אמר ר' יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 110a · Segment 2 — “…יאמר לאחת״? כדמתרגם רב יוסף: ״קרתא דבית שמש דעתיד…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 110a · Segment 6 — “…דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026