Talmud Builders

    Menachot 75b

    Back to index

    English translation — Menachot 75b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabba says: This is the reason that wafers are also excluded from the mitzva of pouring, while a meal offering brought by a priest is not excluded: The verse uses two expressions of exclusion: “Upon it,” and: “It is a meal offering.” What is the matter that requires two exclusions? You must say: It is the oven- baked meal offering, of which there are two types of offerings: Wafers and loaves.

    2MISHNA: In breaking the meal offering of an Israelite into pieces, the priest folds [ kofel ] one into two and two into four and separates it at the folds. In breaking into pieces the meal offering of priests, the priest folds one into two and two into four and does not separate it at the folds. Because no handful is removed, separation is unnecessary. In the case of the griddle-cake meal offering of the anointed priest, he would not fold it. Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces, because in those meal offerings there is no removal of a handful. And any meal offering in which there is no removal of a handful there is no breaking into pieces. And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into olive-bulk- sized pieces.

    3GEMARA: With regard to the difference between the meal offering of an Israelite and that of a priest detailed in the mishna, the Sages taught in a baraita : The verse states: “You shall break it in pieces” (Leviticus 2:6). One might have thought that it should be broken into only two pieces. Therefore, the verse states: “Break it in pieces,” indicating that each of these two pieces is subsequently broken into more pieces. If the Torah requires pieces, one might have thought that he should repeatedly break it into pieces until he renders it into crumbs. Therefore, the verse states: “Break it,” i.e., break it in pieces, and do not break its pieces into additional pieces.

    4How so? In the case of the meal offering of an Israelite, the priest folds one into two and two into four and separates the pieces. In breaking into pieces the meal offering of priests and the anointed priest, the priest folds it into two, as it is stated: “In broken pieces you shall sacrifice the offering” (Leviticus 6:14). The Gemara asks: With regard to the meal offering of the anointed priest, didn’t we learn in the mishna: He would not fold it? Rabba says: He does not fold it into four, as it does not use the doubled phrase: “You shall break it in pieces [ patot otah pitim ],” but he does fold it into two.

    5The mishna teaches: Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces…and in all meal offerings that are broken into pieces, one breaks them into olive-bulk pieces. Rav Yosef said: Over this cooked dish, which contains pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Over that same cooked dish, if it does not contain pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who creates the various kinds of nourishment.

    6Rav Yosef said: From where do I say this halakha ? As it is taught in a baraita : The first time an Israelite would stand and instruct a priest to sacrifice meal offerings in Jerusalem on his behalf, he would recite: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has given us life and sustained us and brought us to this time, as it is the first time that the Israelite fulfills the mitzva of bringing that offering. Following the removal of the handful, when the priest would take the meal offerings in order to eat them, he would first recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth. And we learned in the mishna: And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into pieces the size of an olive-bulk. This proves that over pieces of bread that are the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth.

    7Abaye said to Rav Yosef: But according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who said with regard to meal offerings: He crushes them continuously until he restores them to the form they had when they were flour, would you say that so too, in that case, one who eats a meal offering so prepared does not recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth?

    8And if you would say that indeed, one does not recite that blessing over these meal offerings, that is difficult: But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who gathered a portion the volume of an olive-bulk from all of the crumbs of the meal offerings and ate it, if it was an offering of leavened bread like that of a thanks offering, and he ate it on Passover, his act is punishable by karet . If it was an offering of unleavened bread, a person fulfills his obligation to eat matza on Passover through the consumption of those pieces. This indicates that pieces of bread, regardless of their volume, are always considered bread.

    9Rav Yosef answered him that this is not the halakha , and one does not recite a blessing over crumbs of bread as he would over actual bread. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where one kneaded the crumbs of bread together and pressed them [ beshe’eirsan ] into a single mass.

    10The Gemara challenges this: If so, that which is taught about the ruling in the baraita : And this is the halakha when he ate all of the crumbs that constitute the volume of an olive-bulk in the time it takes to eat a half-loaf [ peras ] of bread, is difficult. As, if it is a case where he pressed them into a single mass, the baraita should have taught: When he ate it, in the singular, as it is a single item. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the crumbs came from a large loaf of bread. Although the crumbs themselves are each smaller than an olive-bulk, since they were broken from a large loaf, they are considered significant.

    11The Gemara asks: With regard to the blessing recited on the cooked dish with pieces less than an olive-bulk in volume, what halakhic conclusion was reached about it? Rav Sheshet says: Even when eating pieces of bread that do not have the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Rava said: And this is limited to a case where the crumbs still have the appearance [ torita ] of bread, and they did not dissolve completely.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שני מיעוטיןעליה והיא:

    הוי אומר [זו] מנחת מאפהשיש בה שני מינין חלות ורקיקין לפיכך צריכה ב' מעוטין הלכך קממעט מהנך תרי מיעוטי:

    מתני' קופלכמו כופל חלה אחת לשתים ושתים לארבע:

    מבדילמשברה היינו פתיתה:

    מנחת כהנים קופלכדי לקיים מצות פתיתה:

    ואין מבדילוכולה כליל:

    מנחת כהן משיחהיינו חביתין:

    לא היה מקפלהכשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואין נקמצת כלל וכליל היא:

    רבי שמעון אומר מנחת נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה. כלומר שלא היה מקפלן וכו' ופליג את"ק דסבר מנחת כהנים קופל:

    וכולןשצריכין פתיתה מקפלן שנים לד' וד' לח' וח' לט"ז עד שיהו פתיתין כזיתים. ע"א וכולן פתיתין כזיתים שיכול לפותתן עד שיהו הפתיתין כזיתים אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתן כ"ש. ואיכא דאמרי וכולן פתיתין כזיתים שהיה עושה מן העשרון י' חלות ומכל חלה וחלה ארבעה פתיתין ולא היה בכל פת אלא כזית. ולא מ"ה:

    גמ' ת"ל פתיםדמצי למכתב תעשינה פתות וכתיב פתים דמשמע לשני פתים יותר:

    תלמוד לומר אותה לפתיתיםשיעשה אותה לפתיתים דהיינו אחד לשנים וב' לד' ולא יותר:

    ומבדילוהדר קומץ לה ולא יותר מפתיתה לפיתים לפירורין:

    ואינו מבדילדכיון דאין צריכה קמיצה אין צריכה הבדלה:

    אבל מקפלה לשניםדכיון דאין אלא חצי עשרון אין מקפל אלא לשנים:

    האי חביצא(של רקיקין):

    היה עומד ומקריב מנחות בירושליםכגון שלא הקריב כהן זה עדיין מנחה מימיו או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר כהן שהחיינו:

    נטלןהכהן לאוכלן:

    מברךהכהן המוציא ותנן וכולן כל המנחות אפילו מנחת העומר פתיתין כזיתים ולהכי מברך הכהן המוציא ואי לא הוו כזיתים אינו מברך:

    ליקט מכולןפירורין כזית:

    ואכלן אם חמץ כו'ומדיוצא בהן ידי חובתו דחשיב ליה לחם נמי מברך עליו המוציא:

    הכא במאי עסקינןדקתני ליקט מכולן:

    בשעירסןשקיבץ הפירורין ביחד וגוללן בידו וחברן והוי כזית:

    אי הכי היינו דקתני עלה והוא שאכלןלאותן פרורין:

    כשיעור אכילת פרסשלא שהה בין פירור לפירור יותר מכדי אכילת פרס דהתם הויא אכילה ויוצא בה ידי חובתו:

    ואי בשעירסןשגובלן דהוו חתיכה אחת:

    שאכלו מיבעי ליהדכיון דתני שאכלן משמע דרוב פירורין הם ולא חתיכה אחת שלא פיררה:

    אמר ליהרב יוסף אלא לעולם שלא עירסו ואפילו הכי לא תפרוך:

    הכא במאי עסקינןדיוצא בפירורין כגון שבאו מלחם גדול שעדיין הוא בעין הככר שבאו ממנו והוי חשוב ובר ברכה הלכך פירורין נמי שלקטן חשובין נינהו ומברך עליהן אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב אימא לך דבעינן כזית והאי חביצא נמי דקאמר אי אית בה כזית וכו' אף על פי שבא מלחם גדול אי לא הוי הלחם בעין בעינן כזית לענין המוציא:

    אפילו פירורין שאין בהן כזיתמברך עליהן המוציא:

    תוריתא דנהמאשיהא בהן מראה לחם ולא שיהו שרוי כל כך שאין נראה אם הם לחם או לאו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 75 עמוד ב

    1אמר רבה: איזהו דבר שצריך שני מיעוטין? הוי אומר זו מנחת מאפה.

    Mishna

    2מנחת ישראל קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ומבדיל. מנחת כהנים קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדיל. מנחת כהן משיח לא היה מקפלה. רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה, מפני שאין בהן קמיצה, וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה. וכולן פותתן כזיתים.

    Gemara

    3תנו רבנן: ״פתות״ יכול לשנים? תלמוד לומר ״פתים״. אי ״פתים״ יכול יעשנה פירורין? תלמוד לומר אותה אותה לפתיתים, ולא פתיתה לפתיתים.

    4הא כיצד? מנחת ישראל קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל. מנחת [כהנים] וכהן משיח היה מקפלה וכו'. והא אנן תנן: לא היה מקפלה! אמר רבה: אינו מקפלה לארבעה, אבל מקפלה לשנים.

    5רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה. אמר רב יוסף: האי חביצא דאית בה פירורין כזית מברכינן עליה ״המוציא לחם מן הארץ״, אי לית בה פירורין כזית מברכינן עליה ״בורא מיני מזונות״.

    6אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא: היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר: ״ברוך שהחיינו וקימנו״, נטלן לאכלן אומר: ״המוציא לחם מן הארץ״, ותנן: וכולן פתיתים בכזית.

    7אמר ליה אביי: ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר מפרכן עד שמחזירן לסלתן, הכי נמי דלא מברך ״המוציא״?

    8וכי תימא הכי נמי, והתניא: ליקט מכולן כזית ואכלו, אם חמץ הוא ענוש כרת, אם מצה הוא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח.

    9הכא במאי עסקינן? בשעירסן.

    10אי הכי, היינו דקתני עלה: והוא שאכלן בכדי אכילת פרס, ואי בשעירסן ״שאכלו״ מיבעי ליה! אלא הכא במאי עסקינן? בבא מלחם גדול.

    11מאי הוי עלה? רב ששת אמר: אפילו פירורין שאין בהן כזית. אמר רבא: והוא דאיכא תוריתא דנהמא עלייהו.

    Tosafot

    איזהו דבר שצריך שני מיעוטין כו'תימה דלעיל בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס:) גבי הגשה דכתיבי מיעוטי טובא ממעטינא מקמא שתי הלחם ולחם הפנים דאין מהן לאשים וממיעוט שני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה וממיעוט שלישי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים והשתא הכא גבי יציקה דאיכא תרי מיעוטי נהי דלא צריך למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאפילו שמן אינה טעונה כדממעיט להו בפרק כל המנחות (גם זה שם) מכל מקום נוקי קמא למעוטי מנחת נסכים ואידך למעוטי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח מטעמים דהתם ויש לומר דלא דמי דגבי הגשה איכא תלתא מיעוטי ולא שייך לאוקמי כולהו במנחת מאפה אבל הכא דליכא אלא תרי מיעוטי ואיכא לקיומי תרוייהו במנחת מאפה מקיימינן:

    חביצאפי' בקונטרס תבשיל שקורין שלינקו"ק שמפררין בו פת וקשה מה ענין זה אצל מנחות שהבישול מבטלו כאן מתורת לחם ואי משום דטיגון דמנחה חשיבא כבישול דחביצא והא בסמוך מייתי עלה ליקט מכולן דליכא שום טיגון ועוד אמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לז.) גבי חטה טחנה לשה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא אין הפרוסות קיימות מברך בורא מיני מזונות משמע אין הפרוסות קיימות אפילו יש בהן כזית ועוד בסמוך דקאמר ולרבי ישמעאל דמחזירן לסולתן הכי נמי דלא מברך המוציא היכי בעי למימר דמברך וכי יש לך אין פרוסות קיימות יותר מזה ומפרש ר"ת דחביצא הן פתיתין דקין שמדביקין אותן על ידי דבש או על ידי חלב ושומן כעין טיגון של מנחה ובערוך פי' כעין חביצא דתמרי שפירר הפת בקערה ושופך מרק עליהן:

    היה עומד ומקריב מנחות בירושליםפירש בקונטרס כהן שלא הביא מנחה בשנה זו ולא היה לומר הביא דמנחת כהן כליל היא ובמנחה הנאכלת מיירי כדקאמר נטלן לאוכלן ויכול לפרש כהן שלא הקריב מנחה בשנה זו ומיירי במנחת ישראל עוד לשון אחר פירש ישראל שלא הביא מנחה מימיו וקשה דנטלן לאוכלן קתני וישראל לא מצי אכיל וה"ר שמעון פירש בברכות (דף לז:) דדוקא במנחות לפי שאין רגילין להתנדב מנחות ואי אפשר לומר כן דבתוספתא קתני. נמי הכי גבי זבח ונראה לפרש דלפי שהיו משמרות מתחדשות ומתחלפות פעמיים בשנה ולכל משמרה היו בתי אבות נמצא שלא היו מקריבין אלא שני ימים בשנה וזמן קבוע להם להקריב לחצי שנה יום אחד לפיכך מברך אזבח ואמנחה שהחיינו לזמן:

    ליקט מכולןאחמשת המינים קאי ובפסח והא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני אם חמץ הוא וכל המנחות באות מצה כך פירש בקונטרס ויש פירושים שכתוב בהן אפתיתין שאין בהן כזית ולא איתפרש לן היכא:

    אפילו פירורין שאין בהן כזיתוא"ת הא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לט. ושם) פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת היכי דמי אי דליכא לחם אחר הא מסקינן הכא דמברך המוציא ואי דאיכא לחם אחר על הגדול מברך דעד כאן לא פליגי התם אלא בפתיתין גדולים ושלימים קטנים אבל פתיתין גדולים ופתיתין קטנים פשיטא הואיל ואיכא לחם אחר שלם דאההוא לחם מברך ונראה לפרש דמיירי התם בככר שמפרר ממנו בקערה לשם ברכה כדי לברך עליו המוציא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    קופל א' לשני', פי' משבר מבדיל, משום דבעיא קמיצה ל"הוקשיא למה לי משום קמיצה תיפוק משום דכתיב פתות אותה פתים דבעיא בהו פתיתה ולא הויא פתיתה בלא הבדלה, וי"ל דקסבר דפותתה הויא שהשבירה הויא פתיתה אעפ"י שהשברים מדובקים זה בזה אבל משום הקמיצה בעיא הבדלה: וא"ת א"כ למאי אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה כדכתיב פתות אותה פתים תיפוק לי מדבעיא קמיצה ובעיא הבדלה כדפי' והבדלה אי אפשר בלא פתיתה: וי"ל דאפ"ה אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה דאי מקמיצה ה"א דאין צריך לפתות ולהבדיל ממנה כי אם כדי שיעור קמיצה לבד והשאר ישאר שלם ולכך אצטרי' קרא לומר דבעי שיפתות כולה כדכתי' פתות אותה פתים דמשמע כולה ולכך תני קופל אחד לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דקרא אעפ"י שאין פתיתה זו צריכה בשביל הקמיצה כדפי':

    מנחת כהנים קופל אחד לשנים, וא"ת ומאי טעמא מאחר דאינה נקמצת אמאי בעיא פתיתה, אי משום דכתי' במנחת חביתין שהיא מנחת כ"מ מנחת פתים ובתרי' כתי' וכל מנחת כהן, הא ליתא שהרי מנחת כ"מ אינו כופלה כי אם אחד לשנים משום דקאמר קרא בה פתים דמשמע שנים ומנחת כהנים אית ליה דכופלין כמו מנחת ישראל ואין חלוק ביניהם אלא דאינו מבדיל וא"כ ק' אמאי בעיא פתיתה כיון דאינה נקמצת: וי"ל דאית ליה דכל המנחות אתקוש להדדי ויש להשוותם מלבד במה שחלקם הכתוב דהיינו בקמיצה דאינה נקמצת דכתי' בה כליל תהיה ואינן נקמצות כי אם מנחת חוטא לדברי ר' שמעון והכא במנחת נדבה של כהנים מיירי ולכך בעי פתיתה אע"ג דליכא בה קמיצה שהרי מצות פתיתה אינה עשויה בשביל מצות קמיצה כדפי' לעיל:

    מנחת כהנים אינו מבדיל, פי' משום דלא בעיא קמיצה, ל"הוכלן, פי' פתיתין דקין עד כזית ור' שמעון קאמר לה ובתרתי פליגי, ל"ה. ר"ל דמאי דקאמר וכולם פותתין ממלתיה דר' שמעון ולא ממלתא דת"ק דהא ת"ק כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל קאמר משמע דאינו פותת ומבדיל כ"א ד' חתיכות עושה ממנה ולא שיפתתם פתיתים כזיתים וא"כ פליגי בתרתי ת"ק ור' שמעון דפליגי במאי דת"ק אית ליה דמנחת כהנים נפתתת ור"ש סבר דלא, ופליגי דת"ק סבר דאין הפתיתה במנחה שנפתתת כ"א לשנים ושנים לארבעה ור"ש סבר דנפתתת פתיתים כזיתים: וא"ת ולת"ק דסבר דאינה נפתתת כי אם לד' חלקים איך היה יכול לקמוץ ממנה שהרי יצטרך שיעלה בידו חתיכה א' מארבע חתיכות שבה ואין קמיצה כ"א במה שמכניס בין שלש אצבעותיו לפס ידו כדאית' בפ"ק ולא חתיכה גדול' יוצאת מכאן ומכאן: ונר' לומר דגם לת"ק דר' שמעון היה פותת א' מן החתיכות לחתיכות דקות כדי לעשות בה קמיצה אלא דר"ש סובר שהיה פותת כולה פתיתין דקין כזיתים ות"ק סובר דאינו פותת פתיתין דקין כי אם שיעור קמיצה, אבל שאר המנחה אינו פותתה כי אם לג' (לה') חלקים:

    פתות הוי שנים, דכיון דנשבר הוי שני חתיכות, ומרבוי פתים דמשמע שיהו שני פתיתות דהיינו ד' ולא פתית' לפתיתים. הא כיצד כו', ור' שמעון דמתני' דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פרורין גדולים ת"ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת"ל אותה, (ל"ה). מקפלה לשנים ואינו מקפלה לארבעה דלא כתיב בה אלא פתים תופיני מנחת פתים ולא פתות, ל"ה. וקשיא דאיך מצי פליג ר' שמעון לומר דמנחת כהן משיח ומנחת כהנים אינה בפתיתה ובמנחת כ"מ שהיא מנחת חביתין כתיב מנחת פתים אלמא בעיא פתיתה ומנחת כהנים דסמוכה לה דכתיב בה וכל מנחת כהן כליל תהיה משמע דקאמר קרא דתהא דינה כדין מנחת כהן משיח של חביתין ואי חביתין בעיא פתיתה כמו כן מנחת כהנים נבעי לה, ואין לומר דר"ש דקאמר דאינם בפתיתה ר"ל פתיתה דידיה דהיינו דפותתן כזיתים אך מ"מ כופלה לקיים פתים. דא"כ לא הוה פליג את"ק בהך מילתא שהרי גם לת"ק אינו מבדיל לפי שאינה בקמיצה אך כופלה לקיים מנחת פתים ומדאתא לפלוגי את"ק לומר דאינה בפתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן כלל דהא פתיתה דת"ק היינו כופלה אעפ"י שאינו מבדיל דהפתיתה לא הויא מהשבירה והבדלה כ"א לקיים מצות קמיצה כדפי' לעיל, וא"כ ר"ש דפליג את"ק לומר דאין בהם פתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן וא"כ הק"ל דבמה יתקיים לו הכתוב דמנחת פתים: וי"ל דר"ש לא דריש לה שיהא בה פתים דכיון דר"ש אזיל בתר סברא דלעולם הוא דריש טעמא דקרא ואית ליה דפתיתה ושבירה לא היתה באה כ"א בשביל קמיצה הנעשית אחריה והילכך במנחה דליכא בה קמיצה לית בה פתיתה הרי יפרש פי' פתים דר"ל תופיני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהיא מנחת מחבת שנקראה מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת היתה באה ולא שיבא הכתוב שיצטרך בה פתיתה:

    האי חביצא, פי' תבשיל שקורין ליה [שלינייקוק] שפוררין בו פת פרורין אי משתכח ביה חד פירור דאית ביה כזית מברך המוציא ואי לית ביה פרורין כזית אעפ"י שיש בו פרורין הרבה מברך בורא מיני מזונות. היה עומד כו', פי' כגון שלא הקריב מנחה בשנה זו, ל"א ישראל שלא הביא מנחה. נטלן לאוכלן, פי' כהן שאוכלן אומר המוציא. ותנן, במתני' דכל המנחות פותתן כזיתים אלמא דבפתיתין כזית מברכין המוציא, ל"ה. ויש להקשות אע"ג דיברך במנחה בכזית המוציא אמאי יברך אחביצא אי אית בה פרורין כזית המוציא, דמנחה הוי בעיניה אבל חביצא מעורב עם תבשיל, וי"ל דגם במנחה איכא עירוב שמן שנבללין בו, אי נמי צ"ל דאית ביה תוריתא דנהמא כדאמר בתר הכי וכיון דאית ביה תוריתא דנהמא לא קפדי אתערובת רק שיהא בו שיעור כזית וכיון דחשיב ליה שיעור לברך עליו במנחה נימא נמי דה"ה בחביצא:

    מפרכן למנחות לאחר אפייתןלקט מכולן. אפתיתין שאין בהם כזית קאי, ולא איתפרש לן היכא, דהא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני ואם חמץ וכל המנחות באות מצה. אם מצה היא כו', אלמא חשיבי, ל"ה. יש להקשות למה הי"ל להאריך כל כך ולומר ולתנא דבי ר' ישמעאל אלא דלפרוך היכי נימא בעיא כזית והא תניא לקט מכולן, וי"ל דהא קשה מאי פריך ממצה אדם יוצא ידי חובתו בפסח לברכת המוציא והלא יש דברים אעפ"י שאדם יוצא ידי חובתו בפסח לא יברך המוציא כדתנן יוצאים ברקיק השרוי ואין מברכין עליו המוציא הילכך צריך למפרך ולתנא דבי ר' ישמעאל דאמר מפרכן עד שמחזירן לסלתן דהכי נמי דלא מברך והלא לתנא (תנא) דידן מברך המוצי' אלא דלתנא דידן הפירורין כזי' ואיהו סבר לסלתן אבל כי היכי דאית לך דלתנא דידן מברך המוציא כמו כן לר' ישמעאל יברך, וכ"ת דאה"נ דנימא דפליגי הא כיון דאשכחן דאיכא ברייתא דלקט מכולן דיוצא בפסח אית לן למימר דאתיא כר' ישמעאל דהמנחה נפרכת עד שמחזירן לסלתן וכיון דאית ליה דיוצא ה"ה דאית לן למימר דמברך ודלא פריך לתנא דידן כדפי':

    הכי במאי עסקינן בשעירסן, פי' שלשן וצרפן כאחד לכזית שלםבבא מלחם גדול, פי' שעדין הוא בעין. מאי הוי עלה, דברכת המוציא. תוריתא דנהמא, פירוש מראה לחם יפה, ל"ה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 75b

    Menachot 75b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 261 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שני מיעוטין עליה והיא:

    הוי אומר [זו] מנחת מאפה שיש בה שני מינין חלות ורקיקין לפיכך צריכה ב' מעוטין הלכך קממעט מהנך תרי מיעוטי:

    מתני' קופל כמו כופל חלה אחת לשתים ושתים לארבע:

    מבדיל משברה היינו פתיתה:

    מנחת כהנים קופל כדי לקיים מצות פתיתה:

    ואין מבדיל וכולה כליל:

    מנחת כהן משיח היינו חביתין:

    לא היה מקפלה כשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואין נקמצת כלל וכליל היא:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 75b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    איזהו דבר שצריך שני מיעוטין כו' תימה דלעיל בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס:) גבי הגשה דכתיבי מיעוטי טובא ממעטינא מקמא שתי הלחם ולחם הפנים דאין מהן לאשים וממיעוט שני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה וממיעוט שלישי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים והשתא הכא גבי יציקה דאיכא תרי מיעוטי נהי דלא צריך למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאפילו שמן אינה טעונה כדממעיט להו בפרק כל המנחות (גם זה שם) מכל מקום נוקי קמא למעוטי מנחת נסכים ואידך למעוטי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח מטעמים דהתם ויש לומר דלא דמי דגבי הגשה איכא תלתא מיעוטי ולא שייך לאוקמי כולהו במנחת מאפה אבל הכא דליכא אלא תרי מיעוטי ואיכא לקיומי תרוייהו במנחת מאפה מקיימינן:

    חביצא פי' בקונטרס תבשיל שקורין שלינקו"ק שמפררין בו פת וקשה מה ענין זה אצל מנחות שהבישול מבטלו כאן מתורת לחם ואי משום דטיגון דמנחה חשיבא כבישול דחביצא והא בסמוך מייתי עלה ליקט מכולן דליכא שום טיגון ועוד אמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לז.) גבי חטה טחנה לשה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא אין הפרוסות קיימות מברך בורא מיני מזונות משמע אין הפרוסות קיימות אפילו יש בהן כזית ועוד בסמוך דקאמר ולרבי ישמעאל דמחזירן לסולתן הכי נמי דלא מברך המוציא היכי בעי למימר דמברך וכי יש לך אין פרוסות קיימות יותר מזה ומפרש ר"ת דחביצא הן פתיתין דקין שמדביקין אותן על ידי דבש או על ידי חלב ושומן כעין טיגון של מנחה ובערוך פי' כעין חביצא דתמרי שפירר הפת בקערה ושופך מרק עליהן:

    היה עומד ומקריב מנחות בירושלים פירש בקונטרס כהן שלא הביא מנחה בשנה זו ולא היה לומר הביא דמנחת כהן כליל היא ובמנחה הנאכלת מיירי כדקאמר נטלן לאוכלן ויכול לפרש כהן שלא הקריב מנחה בשנה זו ומיירי במנחת ישראל עוד לשון אחר פירש ישראל שלא הביא מנחה מימיו וקשה דנטלן לאוכלן קתני וישראל לא מצי אכיל וה"ר שמעון פירש בברכות (דף לז:) דדוקא במנחות לפי שאין רגילין להתנדב מנחות ואי אפשר לומר כן דבתוספתא קתני. נמי הכי גבי זבח ונראה לפרש דלפי שהיו משמרות מתחדשות ומתחלפות פעמיים בשנה ולכל משמרה היו בתי אבות נמצא שלא היו מקריבין אלא שני ימים בשנה וזמן קבוע להם להקריב לחצי שנה יום אחד לפיכך מברך אזבח ואמנחה שהחיינו לזמן:

    ליקט מכולן אחמשת המינים קאי ובפסח והא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני אם חמץ הוא וכל המנחות באות מצה כך פירש בקונטרס ויש פירושים שכתוב בהן אפתיתין שאין בהן כזית ולא איתפרש לן היכא:

    אפילו פירורין שאין בהן כזית וא"ת הא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לט. ושם) פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת היכי דמי אי דליכא לחם אחר הא מסקינן הכא דמברך המוציא ואי דאיכא לחם אחר על הגדול מברך דעד כאן לא פליגי התם אלא בפתיתין גדולים ושלימים קטנים אבל פתיתין גדולים ופתיתין קטנים פשיטא הואיל ואיכא לחם אחר שלם דאההוא לחם מברך ונראה לפרש דמיירי התם בככר שמפרר ממנו בקערה לשם ברכה כדי לברך עליו המוציא:

    Tosafot on Menachot 75b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קופל א' לשני', פי' משבר מבדיל, משום דבעיא קמיצה ל"ה וקשיא למה לי משום קמיצה תיפוק משום דכתיב פתות אותה פתים דבעיא בהו פתיתה ולא הויא פתיתה בלא הבדלה, וי"ל דקסבר דפותתה הויא שהשבירה הויא פתיתה אעפ"י שהשברים מדובקים זה בזה אבל משום הקמיצה בעיא הבדלה: וא"ת א"כ למאי אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה כדכתיב פתות אותה פתים תיפוק לי מדבעיא קמיצה ובעיא הבדלה כדפי' והבדלה אי אפשר בלא פתיתה: וי"ל דאפ"ה אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה דאי מקמיצה ה"א דאין צריך לפתות ולהבדיל ממנה כי אם כדי שיעור קמיצה לבד והשאר ישאר שלם ולכך אצטרי' קרא לומר דבעי שיפתות כולה כדכתי' פתות אותה פתים דמשמע כולה ולכך תני קופל אחד לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דקרא אעפ"י שאין פתיתה זו צריכה בשביל הקמיצה כדפי':

    מנחת כהנים קופל אחד לשנים, וא"ת ומאי טעמא מאחר דאינה נקמצת אמאי בעיא פתיתה, אי משום דכתי' במנחת חביתין שהיא מנחת כ"מ מנחת פתים ובתרי' כתי' וכל מנחת כהן, הא ליתא שהרי מנחת כ"מ אינו כופלה כי אם אחד לשנים משום דקאמר קרא בה פתים דמשמע שנים ומנחת כהנים אית ליה דכופלין כמו מנחת ישראל ואין חלוק ביניהם אלא דאינו מבדיל וא"כ ק' אמאי בעיא פתיתה כיון דאינה נקמצת: וי"ל דאית ליה דכל המנחות אתקוש להדדי ויש להשוותם מלבד במה שחלקם הכתוב דהיינו בקמיצה דאינה נקמצת דכתי' בה כליל תהיה ואינן נקמצות כי אם מנחת חוטא לדברי ר' שמעון והכא במנחת נדבה של כהנים מיירי ולכך בעי פתיתה אע"ג דליכא בה קמיצה שהרי מצות פתיתה אינה עשויה בשביל מצות קמיצה כדפי' לעיל:

    מנחת כהנים אינו מבדיל, פי' משום דלא בעיא קמיצה, ל"ה וכלן, פי' פתיתין דקין עד כזית ור' שמעון קאמר לה ובתרתי פליגי, ל"ה. ר"ל דמאי דקאמר וכולם פותתין ממלתיה דר' שמעון ולא ממלתא דת"ק דהא ת"ק כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל קאמר משמע דאינו פותת ומבדיל כ"א ד' חתיכות עושה ממנה ולא שיפתתם פתיתים כזיתים וא"כ פליגי בתרתי ת"ק ור' שמעון דפליגי במאי דת"ק אית ליה דמנחת כהנים נפתתת ור"ש סבר דלא, ופליגי דת"ק סבר דאין הפתיתה במנחה שנפתתת כ"א לשנים ושנים לארבעה ור"ש סבר דנפתתת פתיתים כזיתים: וא"ת ולת"ק דסבר דאינה נפתתת כי אם לד' חלקים איך היה יכול לקמוץ ממנה שהרי יצטרך שיעלה בידו חתיכה א' מארבע חתיכות שבה ואין קמיצה כ"א במה שמכניס בין שלש אצבעותיו לפס ידו כדאית' בפ"ק ולא חתיכה גדול' יוצאת מכאן ומכאן: ונר' לומר דגם לת"ק דר' שמעון היה פותת א' מן החתיכות לחתיכות דקות כדי לעשות בה קמיצה אלא דר"ש סובר שהיה פותת כולה פתיתין דקין כזיתים ות"ק סובר דאינו פותת פתיתין דקין כי אם שיעור קמיצה, אבל שאר המנחה אינו פותתה כי אם לג' (לה') חלקים:

    פתות הוי שנים, דכיון דנשבר הוי שני חתיכות, ומרבוי פתים דמשמע שיהו שני פתיתות דהיינו ד' ולא פתית' לפתיתים. הא כיצד כו', ור' שמעון דמתני' דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פרורין גדולים ת"ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת"ל אותה, (ל"ה). מקפלה לשנים ואינו מקפלה לארבעה דלא כתיב בה אלא פתים תופיני מנחת פתים ולא פתות, ל"ה. וקשיא דאיך מצי פליג ר' שמעון לומר דמנחת כהן משיח ומנחת כהנים אינה בפתיתה ובמנחת כ"מ שהיא מנחת חביתין כתיב מנחת פתים אלמא בעיא פתיתה ומנחת כהנים דסמוכה לה דכתיב בה וכל מנחת כהן כליל תהיה משמע דקאמר קרא דתהא דינה כדין מנחת כהן משיח של חביתין ואי חביתין בעיא פתיתה כמו כן מנחת כהנים נבעי לה, ואין לומר דר"ש דקאמר דאינם בפתיתה ר"ל פתיתה דידיה דהיינו דפותתן כזיתים אך מ"מ כופלה לקיים פתים. דא"כ לא הוה פליג את"ק בהך מילתא שהרי גם לת"ק אינו מבדיל לפי שאינה בקמיצה אך כופלה לקיים מנחת פתים ומדאתא לפלוגי את"ק לומר דאינה בפתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן כלל דהא פתיתה דת"ק היינו כופלה אעפ"י שאינו מבדיל דהפתיתה לא הויא מהשבירה והבדלה כ"א לקיים מצות קמיצה כדפי' לעיל, וא"כ ר"ש דפליג את"ק לומר דאין בהם פתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן וא"כ הק"ל דבמה יתקיים לו הכתוב דמנחת פתים: וי"ל דר"ש לא דריש לה שיהא בה פתים דכיון דר"ש אזיל בתר סברא דלעולם הוא דריש טעמא דקרא ואית ליה דפתיתה ושבירה לא היתה באה כ"א בשביל קמיצה הנעשית אחריה והילכך במנחה דליכא בה קמיצה לית בה פתיתה הרי יפרש פי' פתים דר"ל תופיני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהיא מנחת מחבת שנקראה מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת היתה באה ולא שיבא הכתוב שיצטרך בה פתיתה:

    האי חביצא, פי' תבשיל שקורין ליה [שלינייקוק] שפוררין בו פת פרורין אי משתכח ביה חד פירור דאית ביה כזית מברך המוציא ואי לית ביה פרורין כזית אעפ"י שיש בו פרורין הרבה מברך בורא מיני מזונות. היה עומד כו', פי' כגון שלא הקריב מנחה בשנה זו, ל"א ישראל שלא הביא מנחה. נטלן לאוכלן, פי' כהן שאוכלן אומר המוציא. ותנן, במתני' דכל המנחות פותתן כזיתים אלמא דבפתיתין כזית מברכין המוציא, ל"ה. ויש להקשות אע"ג דיברך במנחה בכזית המוציא אמאי יברך אחביצא אי אית בה פרורין כזית המוציא, דמנחה הוי בעיניה אבל חביצא מעורב עם תבשיל, וי"ל דגם במנחה איכא עירוב שמן שנבללין בו, אי נמי צ"ל דאית ביה תוריתא דנהמא כדאמר בתר הכי וכיון דאית ביה תוריתא דנהמא לא קפדי אתערובת רק שיהא בו שיעור כזית וכיון דחשיב ליה שיעור לברך עליו במנחה נימא נמי דה"ה בחביצא:

    מפרכן למנחות לאחר אפייתן לקט מכולן. אפתיתין שאין בהם כזית קאי, ולא איתפרש לן היכא, דהא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני ואם חמץ וכל המנחות באות מצה. אם מצה היא כו', אלמא חשיבי, ל"ה. יש להקשות למה הי"ל להאריך כל כך ולומר ולתנא דבי ר' ישמעאל אלא דלפרוך היכי נימא בעיא כזית והא תניא לקט מכולן, וי"ל דהא קשה מאי פריך ממצה אדם יוצא ידי חובתו בפסח לברכת המוציא והלא יש דברים אעפ"י שאדם יוצא ידי חובתו בפסח לא יברך המוציא כדתנן יוצאים ברקיק השרוי ואין מברכין עליו המוציא הילכך צריך למפרך ולתנא דבי ר' ישמעאל דאמר מפרכן עד שמחזירן לסלתן דהכי נמי דלא מברך והלא לתנא (תנא) דידן מברך המוצי' אלא דלתנא דידן הפירורין כזי' ואיהו סבר לסלתן אבל כי היכי דאית לך דלתנא דידן מברך המוציא כמו כן לר' ישמעאל יברך, וכ"ת דאה"נ דנימא דפליגי הא כיון דאשכחן דאיכא ברייתא דלקט מכולן דיוצא בפסח אית לן למימר דאתיא כר' ישמעאל דהמנחה נפרכת עד שמחזירן לסלתן וכיון דאית ליה דיוצא ה"ה דאית לן למימר דמברך ודלא פריך לתנא דידן כדפי':

    הכי במאי עסקינן בשעירסן, פי' שלשן וצרפן כאחד לכזית שלם בבא מלחם גדול, פי' שעדין הוא בעין. מאי הוי עלה, דברכת המוציא. תוריתא דנהמא, פירוש מראה לחם יפה, ל"ה:

    Rashba on Menachot 75b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 75, Amud Bet, about 261 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אמר רבה: איזהו דבר שצריך שני מיעוטין?…”

      Named: רבה.

    2. Segment 249 words

      Opens “מתני׳ מנחת ישראל קופל אחד לשנים, ושנים…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 322 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: ״פתות״ יכול לשנים? תלמוד…”

    4. Segment 431 words

      Opens “הא כיצד? מנחת ישראל קופל אחד לשנים…”

      Named: רבה.

    5. Segment 536 words

      Opens “רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן…”

      Named: רבי שמעון, רב יוסף.

    6. Segment 627 words

      Opens “אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא:…”

      Named: רב יוסף.

    7. Segment 717 words

      Opens “אמר ליה אביי: ולתנא דבי רבי ישמעאל,…”

      Named: רבי ישמעאל, אביי.

    8. Segment 823 words

      Opens “וכי תימא הכי נמי, והתניא: ליקט מכולן…”

    9. Segment 94 words

      Opens “הכא במאי עסקינן? בשעירסן.…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אי הכי, היינו דקתני עלה: והוא שאכלן…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “מאי הוי עלה? רב ששת אמר: אפילו…”

      Named: רב ששת, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Menachot 75b · Segment 7 — “…אביי: ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר מפרכן עד שמחזירן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 75b · Segment 5 — “…בהן פתיתה. אמר רב יוסף: האי חביצא דאית בה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 75b · Segment 7 — “אמר ליה אביי: ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר מפרכן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 75b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026