Talmud Builders

    Menachot 57a

    Back to index

    English translation — Menachot 57a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat to its other side, so that both sides were roasted, he is liable for cooking on Shabbat. But if he did not turn over the meat he is exempt, as the meat is considered cooked only if both sides were roasted. If so, the same should apply to one who places leaven on the dough of a meal offering: He should be liable only if he turns the dough over. This contradicts the ruling of Rabbi Ami.

    2Rava said: What does Rabbi Yoḥanan, as well, mean when he says: He is liable to receive lashes for it, similar to performing a prohibited action on Shabbat? He means that one who places leaven on the dough of a meal offering, even if he does not turn it over, is similar to one who performs a prohibited action of roasting on Shabbat, meaning that he is similar to one who turned over the roasting food on the coals.

    3§ The Gemara discusses the matter itself. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat he is liable for cooking on Shabbat, and if he did not turn over the meat he is exempt. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If we say that this was a situation where if he does not turn over the meat it would not cook, then it is obvious that if he does not turn it over he is exempt. Rather, it must be referring to a case where even if he does not turn over the meat it would nevertheless cook. But if so, why isn’t he liable for merely placing the meat on the coals, despite the fact that he did not turn it over?

    4The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where if he does not turn over the meat it would cook on one side only partially, roughly one-third of the ordinary process of cooking, like the food of ben Derosai. And now that he turns it over, it cooks on both sides like the food of ben Derosai. And Rabbi Yoḥanan teaches us that any meat roasted on only one side like the food of ben Derosai is nothing, i.e., this is not a violation of the prohibited labor of cooking on Shabbat. If it was roasted on both sides like the food of ben Derosai this is classified as cooking, and he is liable for cooking on Shabbat.

    5The Gemara continues to discuss the case of meat roasted on one side on Shabbat. Rava says: And if a quantity of that meat equivalent in volume to a fig-bulk was fully roasted on one side of the meat and the roasted area was in one spot on the piece of meat, while the rest of the meat remained raw, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: It can be inferred from Rava’s statement that if the fig-bulk of meat that was roasted was in one spot, yes, he is liable, whereas if the amount of the fig-bulk was distributed over two or three separate spots he is not liable. But didn’t we learn in a mishna ( Shabbat 102b): One who drills a hole of any size is liable for the labor of building or the labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel?

    6The Gemara analyzes that mishna: What are the circumstances? If we say that the mishna is referring to one who drills a hole in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size, which includes a very small hole, fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Builders who require a large hole will often start by drilling a few small holes which they later enlarge and join together. By the same logic, if the meat was roasted in a few spots he should be liable, as these can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that the hole is fit as an entrance [ levava ] for the placement of the tooth of a key [ aklida ], which is very small.

    7And there are those who say there is a different version of this discussion: Rava says: Even if the fig-bulk of the meat that was fully roasted on only one side was distributed over two or three separate spots, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: We learn this halakha in the mishna as well: One who drills a hole of any size is liable. What are the circumstances? If we say that the hole is in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Similarly, in the case discussed by Rava, one is liable for the cooking of the meat in a few different spots which can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that it is fit as an entrance for the placement of the tooth of a key.

    8§ The Gemara returns to discussing the prohibition against leavening a meal offering. The Sages taught in a baraita : Concerning the deep-pan meal offering, the verse states: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven; for any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The term “meal offering” is apparently superfluous, and therefore the baraita explains: If the verse had stated only: Nothing that you shall bring to the Lord shall be made with leaven, I would say: I have derived only that the handful removed from the meal offering for burning on the altar alone is included in the prohibition: “Shall not be made with leaven,” as only the handful is burned on the altar.

    9From where is it derived that one is liable for the leavening of a meal offering whose handful has not yet been removed? The verse states: “Meal offering,” to teach that the prohibition includes a meal offering before the removal of its handful. The Gemara asks: Since this verse is stated in the context of the deep-pan meal offering, from where is it derived that one is liable for leavening the other meal offerings, which are not mentioned in this passage? Therefore, the verse states the inclusive phrase: “No meal offering,” to apply this halakha to other meal offerings.

    10The baraita continues to expound the verse. The phrase: “That you shall bring to the Lord,” indicates that this prohibition applies only to a fit meal offering, but not to a disqualified meal offering, e.g., a meal offering that was taken outside the Temple or that was rendered ritually impure. From here the Sages stated that one who leavens a fit meal offering is liable to receive lashes, but one who leavens a disqualified meal offering is exempt.

    11With regard to the ruling that the prohibition against leavening does not apply to a disqualified meal offering, Rav Pappa raises a dilemma: If one leavened a meal offering when it was fit, and subsequently someone removed the meal offering and it emerged from the Temple courtyard and was thereby disqualified, and he again leavened it, what is the halakha ? Is he liable for the second leavening as well? The Gemara explains the possibilities: Does one say that since it emerged it is disqualified in accordance with the status of a sacred item that emerges from its permitted area, and therefore when he again leavens it he is not liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it?

    12Or perhaps, since one already leavened the meal offering, from this point forward the disqualification of a sacred item that emerges from its permitted area is ineffective with regard to removing it from the prohibition against leavening, as the prohibition against emerging from the Temple itself applies only to a fit meal offering. And therefore, when he again leavens it he is liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

    13Rav Mari raises another dilemma concerning the leavening of a meal offering. If a priest leavened a meal offering while standing at the top of the altar, what is the halakha ? The Gemara clarifies the possibilities: The Merciful One states in the Torah: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven” (Leviticus 2:11), which indicates that this prohibition applies only to a meal offering that has not yet been brought to the Lord, i.e., to the altar. And therefore, as this meal offering has already been brought to the top of the altar, even though it has not yet been burned, perhaps it is not included in the prohibition.

    14Or perhaps any offering whose burning has not yet been performed is considered like one whose action of sacrifice has not yet been performed, despite the fact that it has already been brought to the top of the altar. If so, this meal offering is included in the prohibition against leavening. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

    15The Gemara asks: And now that the tanna of the baraita derives from the phrase: “No meal offering,” that the prohibition includes even a meal offering before the removal of its handful, why do I need the phrase: “That you shall bring,” in the same verse? The Gemara answers: It is necessary for that which is taught in a baraita : The verse states: “That you shall bring,” in order to include the meal offering brought with the libations that accompany certain animal offerings such as burnt offerings, peace offerings, and the sin offerings and guilt offerings of a leper in the prohibition against leavening. Unlike the standard meal offerings, from which a handful is removed, these are entirely burned upon the altar, and the additional derivation is necessary to include them in the prohibition against leavening. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the shewbread in the prohibition against leavening.

    16The Gemara clarifies these opinions: With regard to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: How is it possible to leaven the meal offering brought with libations? This type of meal offering is kneaded only with olive oil, which is a type of fruit juice,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כמעשה צלי בשבתכלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:

    אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטאדלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:

    מאכל בן דרוסאישליש הוא מבושל:

    קמ"להא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:

    ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרתצלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:

    קודחחור כל שהוא במקדח בשבת חייב:

    דחזו לצרףכמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:

    לבבא דאקלידאלשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:

    אלא קומץשלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו:

    מנחה מניןשלא יחמיץ כל המנחה יחד קודם קמיצה:

    שאר מנחות מניןדהאי קרא במנחת מרחשת כתיב:

    פסולהכגון שיצאת או נטמאת:

    וחזר וחימצהכלומר גמר מעשה חימוצה שאפאה:

    מהומי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ או לא:

    או דלמא כיון דחימצה לא מהני ליה בה פסול יוצאדלאו קדושה גמורה היא ואין בה אלא פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ:

    חימצהלקומץ:

    בראשו של מזבח מהואשר תקריבו משמע כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר עליה אבל לאחר הקרבה לא:

    מחוסר הקטרהליתנה על האש:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחהדאפילו כשהקומץ מעורבבת חייב עלי':

    אשר תקריבומשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץשאם חמצה חייב משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויינהו להני וה"נ תנינא לה בתורת כהנים אין לי בלא תעשה חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין מנחות שאין שיריה נאכלין מנין ת"ל כל המנחה וגו' להביא מנחת נסכים אבל לחם הפנים לא לקי עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ומר מרבי לחם הפנים דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא קסבר מדת יבש נתקדשה אבל מנחת נסכים לא לקי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 57 עמוד א

    1אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב, לא היפך בו פטור.

    2אמר רבא: מאי ״חייב״ נמי דקאמר? כמעשה צלי של שבת.

    3גופא, אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים, היפך בו חייב, לא היפך בו פטור. היכי דמי? אילימא דאי לא היפך ביה לא בשיל פשיטא! אלא דאי לא מהפיך ליה נמי הוה בשיל, אמאי לא מיחייב?

    4לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי, וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי, וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא.

    5אמר רבא: ואם נצלה בו כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב. א"ל רבינא לרב אשי: במקום אחד אין, בשנים או ג' מקומות לא? והתנן: הקודח כל שהוא חייב!

    6היכי דמי? אילימא במקום אחד, כל שהוא למאי חזי? אלא לאו בשנים או שלשה מקומות, דחזו לצירוף? לא, לעולם במקום אחד, דחזו לבבא דאקלידא.

    7ואיכא דאמרי, אמר רבא: אפילו בשנים וג' מקומות. אמר ליה רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא הקודח כל שהוא חייב. היכי דמי? אילימא במקום אחד כל שהוא למאי חזי? אלא לאו בשנים ושלשה מקומות, דחזי לצירוף? לא, לעולם במקום אחד, דחזו לבבא דאקלידא.

    Baraita

    8תנו רבנן: אילו נאמר (ויקרא ב, יא) ״אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ״, הייתי אומר אין לי (אלא) בלא תעשה חמץ אלא קומץ בלבד.

    9מנחה מנין? ת"ל ״מנחה״. שאר מנחות מנין? ת"ל (ויקרא ב, יא) ״כל המנחה״.

    10״אשר תקריבו לה'״ כשרה, ולא פסולה. מכאן אמרו: המחמיץ את הכשירה חייב, ואת הפסולה פטור.

    11בעי רב פפא: חימצה ויצאת, וחזר וחימצה מהו? כיון דיצאת איפסילה לה ביוצא, וכי הדר מחמיץ לה לא מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ.

    12או דילמא, כיון דחימצה, פסול יוצא לא מהני ביה, וכי הדר מחמיץ לה מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ? תיקו.

    13בעי רב מרי: חימצה בראשו של מזבח, מהו? ״אשר תקריבו״ אמר רחמנא, והא אקרבה,׃

    14או דלמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי? תיקו.

    15והשתא דנפקא ליה מכל המנחה״, ״אשר תקריבו (לה')״ למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: ״אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לרבות לחם הפנים לחימוץ.

    16מנחת נסכים? מי פירות הם!

    Tosafot

    ואם נצלה בו כגרוגרת במקום אחדפירוש צליה גמורה כל צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי:

    בשנים ושלשה מקומותלא דמי להוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה (שבת דף קד:) מחוסר קציצה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה:

    מנחה מניןדמחלקם לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה והכא קודם קמיצה:

    שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחהואפי' למאן דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה דקרא הוא:

    אשר תקריבו למה ליתימה הא איצטריך למחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים לחימוץמאן דמרבי מנחת נסכים לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן דמרבי לחם הפנים מודה במנחת נסכים וא"ת ולמה לי אשר תקריבו לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) גבי כל מנחת כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי הלחם כדקאמר התם שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא משום דהתם לא כתיב אלא מנחת חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן כמה מנחות שאין כתובות שם בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים ובקונטרס פי' דלא מתרבי מכל המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא שמן ולפי טעם זה כ"ש דמנחת חוטא ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו לא שמן ולא לבונה ותימה דהוה ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ וכ"ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע"ג דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי לאותם הכתובות שם דקרינא ביה חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת כיון דאית בה שמן ולבונה דמיא להו טפי ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויי בהו להני וה"נ בת"כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת"ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו' ויותר היה נראה לומר דלכך צריך ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן (מנחות דף ס:) גבי הגשה דמרבי ר"ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן מאת המנחה לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה לא מרבינן:

    מנחת נסכים מי פירות הןושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט ובענין זה אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאין נותן מים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וקמ"ל פי' מאי דקתני לא הפך בהם פטור אע"ג דבשלה מצד אחד, ואמר רבא דאם בשלה בו כגרוגרת במקום אחד חייב ר"ל אע"ג דלא הפך אלא בדחיה בעלמא דעבדי כגרוגרת חייב, דאין לפרש דר"ל דמאי דאמרינן דהפך דחייב דקאמר ר"ל כי בשל כגרוגרת, דמאי הוה אשמועינן רבא בה כי פשי' דשעור שבת הוי כגרוגרת וא"כ השתא מאי אשמועי' רבא דבלא הפך אם בשל כגרוגרת דחייב פשיטא דהכי מדמינן לעיל היכי דמי אלא אע"ג דלא הפך בה הוה בשיל אמאי לא מיחייב, ואין לומר דאתיא לאשמועי' דכגרוגרת חייב הא נמי ידעינן דשיעור חיוב אוכלין דמלאכת דשבת הוי כגרוגרת, וי"ל דאתא לאשמועי' דדוקא במקום אחד אבל לא בשנים ושלשה לא נידוק מינה משום דלא חזי לצרוף. ולישנא בתרא אתא לאשמועי' דגם בשנים ושלשה מקומות חייב נוכל לומר דקאי בין אהפך בין אלא הפך:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחה, דאפי' כשהקומץ מעורב בה חייב עליה אשר תקריבו דמשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי, ל"ה: וקשיא אשר תקריבו מבעי למה דלא מחייב עלה אלא מפני הקומץ שמעורב בה אבל אי שקליה לקומץ מינה לא מחייב עלה: וי"ל דבהך מנחה דאיירי קרא דהיינו מרחשת לא מצי שקל לקומץ עד לאחר אפיה א"כ לא אתא למימר דאי שקיל קומץ מינה קודם עשייתו דלא מחייב עליה דפשיטא דאי שקיל קומץ מינה קודם גמר אפייתה לאו מנחה: ואם תאמר דמאי דחייב בה קרא הוי כי הקומץ מעורב בה דבלאו הכי לא מקריא מנחה ולא היה צריך לומר אשר תקריבו לומר דצריך שיהא בה הקומץ דפשיטא דלא הוה מקריא מנחה וממנחה דכתיב לבד סגי, ואי נימא דמשום מנחת סלת דשקיל קומץ מינה קודם אפיה ועשיית שאר המנחה לומר דלא מחייב עלה אתיא, דהא ליתא משום דמלא תאפה חלקם נפקא לן לעיל דחייב עליה לכך קאמר כאשר תקריבו לא הוה צריך:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 57a

    Menachot 57a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 348 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כמעשה צלי בשבת כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:

    אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא דלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:

    מאכל בן דרוסאי שליש הוא מבושל:

    קמ"ל הא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:

    ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:

    קודח חור כל שהוא במקדח בשבת חייב:

    דחזו לצרף כמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:

    לבבא דאקלידא לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 57a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואם נצלה בו כגרוגרת במקום אחד פירוש צליה גמורה כל צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי:

    בשנים ושלשה מקומות לא דמי להוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה (שבת דף קד:) מחוסר קציצה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה:

    מנחה מנין דמחלקם לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה והכא קודם קמיצה:

    שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה ואפי' למאן דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה דקרא הוא:

    אשר תקריבו למה לי תימה הא איצטריך למחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים לחימוץ מאן דמרבי מנחת נסכים לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן דמרבי לחם הפנים מודה במנחת נסכים וא"ת ולמה לי אשר תקריבו לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) גבי כל מנחת כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי הלחם כדקאמר התם שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא משום דהתם לא כתיב אלא מנחת חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן כמה מנחות שאין כתובות שם בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים ובקונטרס פי' דלא מתרבי מכל המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא שמן ולפי טעם זה כ"ש דמנחת חוטא ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו לא שמן ולא לבונה ותימה דהוה ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ וכ"ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע"ג דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי לאותם הכתובות שם דקרינא ביה חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת כיון דאית בה שמן ולבונה דמיא להו טפי ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויי בהו להני וה"נ בת"כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת"ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו' ויותר היה נראה לומר דלכך צריך ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן (מנחות דף ס:) גבי הגשה דמרבי ר"ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן מאת המנחה לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה לא מרבינן:

    מנחת נסכים מי פירות הן ושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט ובענין זה אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאין נותן מים:

    Tosafot on Menachot 57a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    וקמ"ל פי' מאי דקתני לא הפך בהם פטור אע"ג דבשלה מצד אחד, ואמר רבא דאם בשלה בו כגרוגרת במקום אחד חייב ר"ל אע"ג דלא הפך אלא בדחיה בעלמא דעבדי כגרוגרת חייב, דאין לפרש דר"ל דמאי דאמרינן דהפך דחייב דקאמר ר"ל כי בשל כגרוגרת, דמאי הוה אשמועינן רבא בה כי פשי' דשעור שבת הוי כגרוגרת וא"כ השתא מאי אשמועי' רבא דבלא הפך אם בשל כגרוגרת דחייב פשיטא דהכי מדמינן לעיל היכי דמי אלא אע"ג דלא הפך בה הוה בשיל אמאי לא מיחייב, ואין לומר דאתיא לאשמועי' דכגרוגרת חייב הא נמי ידעינן דשיעור חיוב אוכלין דמלאכת דשבת הוי כגרוגרת, וי"ל דאתא לאשמועי' דדוקא במקום אחד אבל לא בשנים ושלשה לא נידוק מינה משום דלא חזי לצרוף. ולישנא בתרא אתא לאשמועי' דגם בשנים ושלשה מקומות חייב נוכל לומר דקאי בין אהפך בין אלא הפך:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחה, דאפי' כשהקומץ מעורב בה חייב עליה אשר תקריבו דמשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי, ל"ה: וקשיא אשר תקריבו מבעי למה דלא מחייב עלה אלא מפני הקומץ שמעורב בה אבל אי שקליה לקומץ מינה לא מחייב עלה: וי"ל דבהך מנחה דאיירי קרא דהיינו מרחשת לא מצי שקל לקומץ עד לאחר אפיה א"כ לא אתא למימר דאי שקיל קומץ מינה קודם עשייתו דלא מחייב עליה דפשיטא דאי שקיל קומץ מינה קודם גמר אפייתה לאו מנחה: ואם תאמר דמאי דחייב בה קרא הוי כי הקומץ מעורב בה דבלאו הכי לא מקריא מנחה ולא היה צריך לומר אשר תקריבו לומר דצריך שיהא בה הקומץ דפשיטא דלא הוה מקריא מנחה וממנחה דכתיב לבד סגי, ואי נימא דמשום מנחת סלת דשקיל קומץ מינה קודם אפיה ועשיית שאר המנחה לומר דלא מחייב עלה אתיא, דהא ליתא משום דמלא תאפה חלקם נפקא לן לעיל דחייב עליה לכך קאמר כאשר תקריבו לא הוה צריך:

    Rashba on Menachot 57a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 57, Amud Aleph, about 348 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 210 words

      Opens “אמר רבא: מאי ״חייב״ נמי דקאמר? כמעשה…”

      Named: רבא.

    3. Segment 342 words

      Opens “גופא, אמר רבה בר בר חנה, אמר…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    4. Segment 432 words

      Opens “לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אמר רבא: ואם נצלה בו כגרוגרת מצד…”

      Named: רב אשי, רבא.

    6. Segment 624 words

      Opens “היכי דמי? אילימא במקום אחד, כל שהוא…”

    7. Segment 744 words

      Opens “ואיכא דאמרי, אמר רבא: אפילו בשנים וג'…”

      Named: רב אשי, רבא.

    8. Segment 824 words

      Opens “תנו רבנן: אילו נאמר (ויקרא ב, יא)…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מנחה מנין? ת"ל ״מנחה״. שאר מנחות מנין?…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “״אשר תקריבו לה'״ כשרה, ולא פסולה. מכאן…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “בעי רב פפא: חימצה ויצאת, וחזר וחימצה…”

      Named: רב פפא.

    12. Segment 1220 words

      Opens “או דילמא, כיון דחימצה, פסול יוצא לא…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “בעי רב מרי: חימצה בראשו של מזבח,…”

      Named: רב מרי, רבה.

    14. Segment 148 words

      Opens “או דלמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי?…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “והשתא דנפקא ליה מכל המנחה״, ״אשר תקריבו…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    16. Segment 165 words

      Opens “מנחת נסכים? מי פירות הם!…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Menachot 57a · Segment 15 — “…רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לרבות לחם הפנים…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 57a · Segment 5 — “…אחד חייב. א"ל רבינא לרב אשי: במקום אחד אין,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 57a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026