Talmud Builders

    Menachot 9b

    Back to index

    English translation — Menachot 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Parenthetically, the Gemara asks: What is the mention of a meal offering doing here, in a baraita that discusses slaughtered offerings? There is no sprinkling in the case of a meal offering. Rav Pappa said: The baraita is referring to a meal offering that accompanies the libations brought with a slaughtered offering.

    2Rav Pappa elaborates: It might enter your mind to say that since such a meal offering comes with a slaughtered offering, it is considered like the offering itself. Accordingly, if the only part remaining from an offering is the meal offering that is brought with it, perhaps it is considered as though part of the offering itself remains, and therefore the priest may sprinkle the offering’s blood on account of it. Therefore, the baraita teaches us that this is not the halakha . In any event, Rabbi Yehoshua states in this baraita that the blood of an offering is sprinkled if a minimum amount remains from it. The same should apply to the remainder of a regular meal offering.

    3Rabbi Yoḥanan cited this baraita as proof that even according to Rabbi Yehoshua, if a portion of the remainder of a meal offering remains intact then the handful may be burned on account of it. The Gemara asks: And concerning the one who disqualifies the handful when the remainder is lacking, i.e., Reish Lakish, how does he explain the opinion of Rabbi Yehoshua? The Gemara responds: Reish Lakish would claim that it is different here, in the case of a meal offering, as the verse states: “And the priest shall remove from the meal offering its memorial part, and shall make it smoke upon the altar” (Leviticus 2:9). Since it is clear that the verse is discussing a meal offering, the apparently superfluous mention of “the meal offering” teaches that unless the entire meal offering is intact, the priest shall not burn the handful.

    4The Gemara continues: And the other amora , Rabbi Yoḥanan, how does he interpret that verse? Rabbi Yoḥanan claims that the phrase “from the meal offering” is referring to a meal offering that was already whole at the time of the removal of its handful, and the verse teaches that he shall burn its handful even though it is currently not whole.

    5Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita : If before the priest detached the arrangement of shewbread and the bowls of frankincense from upon the Table, the bread broke into pieces, the bread is unfit for consumption and the priest does not burn the frankincense contained in the bowls on account of it. And if the bread broke after the priest detached it, the bread is unfit but the priest burns the frankincense contained in the bowls on account of it. And Rabbi Elazar says: The baraita does not mean that the priest actually detached the shewbread. Rather, it means that once the time to detach it has arrived the frankincense contained in the bowls may be burned, even though he has not yet detached it. Just as the frankincense contained in the bowls is burned despite the broken shewbread, likewise, the handful of a meal offering should be burned even when the remainder is lacking.

    6Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan in response: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who permits the burning of a handful even when the remainder has been entirely destroyed. And I hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. Rabbi Yoḥanan said to him: I am stating a complete halakha to you, i.e., a baraita of an unspecified opinion, and you say to me that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer alone?

    7Rabbi Yoḥanan added: And furthermore, if the baraita is in accordance with the opinion of only Rabbi Eliezer, then why does the baraita mention specifically an instance where the bread broke? According to Rabbi Eliezer, even if the bread was burned or lost entirely, he deems the frankincense contained in the bowls fit for burning as well. The Gemara notes: Reish Lakish was silent and did not respond to the objections of Rabbi Yoḥanan.

    8The Gemara asks: But why was Reish Lakish silent? Let him say to Rabbi Yoḥanan that one cannot cite a proof from a baraita that discusses the shewbread, a communal offering, because offerings of the community are different, since ritual impurity was permitted for them, i.e., communal offerings may be sacrificed even in a state of ritual impurity. Therefore, it was also permitted to sacrifice them when they are lacking. Rav Adda bar Ahava said: The fact that Reish Lakish did not respond in this manner is to say that a meal offering that is lacking in measure is considered like a blemished animal, not merely like an impure offering, and there is no instance of a blemished animal being permitted for use as an offering, even in the case of a communal offering.

    9The Gemara relates that Rav Pappa was once sitting and saying this halakha , and he noted that Reish Lakish was silent and did not respond to Rabbi Yoḥanan’s objections by differentiating between a communal offering and that of an individual, and that Rav Adda bar Ahava derived from Reish Lakish’s silence that a lack in the measure of a meal offering is tantamount to a blemish. Rav Yosef bar Shemaya said to Rav Pappa: Are we not dealing with a disagreement that exists between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish even in the case of the omer meal offering, which is a communal offering? And even so, they disagree. Accordingly, Reish Lakish could not have responded to the objections of Rabbi Yoḥanan by distinguishing between a communal and an individual offering, and therefore one cannot derive from his silence that a meal offering lacking in its measure is like a blemished animal.

    10The Gemara further discusses the disagreement between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rav Malkiyu says that one baraita taught: The verse states: “And he shall remove… of its fine flour” (Leviticus 2:2). This indicates that if the meal offering lacks any amount of its flour, it is disqualified and the priest may not remove a handful from it. Similarly, the term: “Of its oil” (Leviticus 2:2), teaches that if the meal offering lacks any amount of its oil, it is disqualified.

    11And it is taught in another baraita that the verse that states: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’” (Leviticus 2:3), teaches that the remainder of the meal offering is given to the priests only if there was initially a whole meal offering, to the exclusion of a meal offering that was lacking, or whose handful was lacking, or from which the priest did not burn any frankincense. In such cases, the meal offering is disqualified and its remainder may not be consumed by the priests.

    12Rav Malkiyu asks: Why do I need two verses to disqualify meal offerings that are lacking? Is it not correct to say that one verse is referring to a meal offering that became lacking before the removal of the handful, i.e., that one may not refill it, and one verse is referring to the remainder of a meal offering that became lacking between the removal of the handful and its burning upon the altar, and it teaches that one may not burn a handful on account of such a remainder?

    13Rav Malkiyu concludes: And if so, then this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan in both instances where he disagrees with Reish Lakish, i.e., in the case of a meal offering that became lacking before the removal of the handful, as Rabbi Yoḥanan holds that one may refill it, and in the case of the remainder that became lacking between the removal of the handful and its burning, as he holds that the handful may be burned.

    14The Gemara rejects this suggestion: No; one verse is indeed referring to a meal offering that became lacking before the removal of the handful, but it is not teaching that this meal offering is disqualified. Rather, this verse indicates that if he brings flour from his home and fills it so that the meal offering is no longer lacking, then yes, it is fit, but if he does not bring more flour, it is not fit. And one verse is indeed referring to the remainder of a meal offering that became lacking between the removal of the handful and its burning upon the altar; nevertheless, it does not indicate that the handful may not be burned. Rather, it teaches that even though the priest burns the handful on account of such a remainder, that remainder is prohibited for consumption.

    15The Gemara continues: This is indeed the appropriate explanation of the verses, as a dilemma was raised before the Sages: According to the statement of the one who says that in a case where the remainder of a meal offering became lacking between the removal of the handful and its burning upon the altar, the priest burns the handful on account of this remainder, concerning the remainder itself, what is its status with regard to consumption, i.e., may the remainder be eaten?

    16Ze’eiri said that the verse states: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’,” which teaches that the priests may consume the remainder of a meal offering, but not the remainder of the remainder, i.e., if the remainder became lacking before the handful was burned, the remaining part of the remainder may not be consumed. Alternatively, Rabbi Yannai says that “of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’” indicates that the priests may consume only the remainder of a meal offering that was previously whole when the handful was burned, not the remainder of the remainder.

    17§ The mishna teaches: If the priest removed the handful with his left hand the meal offering is unfit. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Zeira said that it is derived from that which the verse states: “And the meal offering was presented; and he filled his hand from it” (Leviticus 9:17). Rabbi Zeira explains: This hand, I do not know what it is, i.e., the left hand or the right. When the verse states with regard to the atonement of a leper: “And the priest shall take of the log of oil, and pour it into the palm of his own left hand” (Leviticus 14:15), it mentions the left hand. One can therefore derive that here, where the verse specifies, the priest must use his left hand, whereas in any place where it is stated in a verse “hand” without specification, it is referring only to the right hand.

    18The Gemara asks: But how can this conclusion be derived from the verse discussing the atonement of a leper? This verse is necessary for itself, i.e., to teach that the oil must be poured on the priest’s left hand, not his right. The Gemara answers that another mention of the left hand is written in the same passage (see Leviticus 14:16). From this additional mention of the left hand it may be derived that any unspecified reference to a hand is referring to the right hand.

    19The Gemara challenges: But say that according to the hermeneutical principle that one restriction after another restriction serves only to amplify, it should be inferred from the additional specification of the left hand that the oil may be poured onto the priest’s right hand. The Gemara responds: Yet another specification of the left hand is written in that passage (see Leviticus 14:26). Accordingly, the hermeneutical principle that one restriction after another serves only to amplify does not apply. Instead, the verse indicates that here the left hand is required, and there is no other instance where the Torah requires the left hand.

    20The Gemara challenges: But one can say that on the contrary, just as here the left hand is required, so too generally, the left hand is required as well. The Gemara responds: Four mentions of the left hand are written in the passage, two with regard to a poor leper (Leviticus 14:26–27), and two with regard to a wealthy one (Leviticus 14:15–16). Accordingly, three of the specifications serve to indicate that the oil may be poured only onto the left hand, while the additional mention serves to restrict the use of the left hand to the case of a leper alone.

    21Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: According to your opinion, one interprets homiletically the additional specifications in the passage discussing the purification of a leper. If so, there is another apparently superfluous verse: “Upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot” (Leviticus 14:17), which is written with regard to the placement of the oil upon the right thumb and big toe of a wealthy leper. Why do I need the verse to specify that the oil is placed on the leper’s right thumb and big toe?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מנחה מאי עבידתהמאי זריקה יש במנחה:

    במנחת נסכיםהבאים עם הזבח אם אבד חלב ובשר של זבח ומנחה קיימת לא יזרוק הדם מן המנחה:

    והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחהעד דאיתא לכולה קיימת ואי לא לא יקטיר (את אזכרתה):

    שהיתה כברשהיתה כבר שלימה בשעת הקומץ אע"ג דהשתא אינה שלימה יקטיר:

    ומקטיר בזיכיןאלמא שירים שחסרו בין (סילוק) קמיצה להקטרה מקטירים עלייהו הקומץ:

    ואמר ר"א כו'לא איצטריך אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא:

    משנה שלימהסתם משנה:

    מישתרי טומאה לגבייהודכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו ומשמע אפילו בשבת וטומאה:

    זאת אומרתמדלא שני הכי שמע מינה חסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום שרי בצבור טפי מביחיד הלכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור הלכך אישתיק:

    להא שמעתאדאישתיק ולא שני ליה צבור שאני:

    מי לא עסקינן(דמשום) פלוגתא דלעיל דכי נמי קאמר ר"ל אין מקטירין קומץ עליהם במנחת צבור נמי אמר כגון בזיכים דלחם הפנים:

    סלת עשרוןבעי לוג שמן דאמר בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פח.) למנחה ולוג שמן:

    (מן המנחה) והנותרת מן המנחה פרט לשחסרה היאדמנחה שלימה משמע:

    ושחסר קומצהדשירי מנחה העשויה כהלכתה משמע וקומץ החסר נפקא לן בהקומץ רבה (לקמן מנחות דף כז.) דפסול מדכתיב מלא קומצו תרי זימני:

    ושלא הקטיר מלבונתה כלוםנפקא בהקומץ [רבה] (לקמן מנחות דף כז.) דהקטרת לבונה וקומץ (מעכבות זו את זו):

    מלבונתה כלוםאבל אם הקטיר קצת נאכלים השירים כדאמר לקמן בהאי פירקא (מנחות דף יב.) דאם חסרה בשעת הקטרה כשרה:

    תרי קראימסולת ומן המנחה אבל משמנה לא חשיב דהאי לגופיה אתא לקודם קמיצה אבל בסולת למה לי תרי קראי:

    לאו לקודם קמיצהדלא יביא מתוך ביתו וימלאנה:

    לשירים שחסרודאין מקטירין קומץ עליהם:

    אסורים באכילהדהאי קרא דמן המנחה לא משתעי אלא בשירים:

    נותרת מן הנותרת(כגון) דמתחילה היו כל השירים נותרות מן הקומץ וכשחסרו שירים היו הנותרים שירי שירים:

    שהיתה כברבשעת הקומץ היתה שלימה אע"פ שחסרה בין קמיצה להקטרה קרינא ביה והנותרת מן המנחה ופליג ר' ינאי אדזעירי ל"א שהיתה כבר בשעת הקטרה והכי משמע והנותרת מן המנחה שהיתה שלימה כבר בשעה שנעשו אלו שירים יאכלו אהרן ובניו אבל לא יאכלו אותם שירים שנעשו שירים ממנחה חסירה והיינו דזעירי ומשמעות דורשין איכא בינייהו (בן בתירא אומר קומץ לתוך הכלי ויחזור ויקמוץ בימין):

    לגופיהשמאלית ולא ימנית:

    שמאלית אחרינא כתיבנמי לעשיר:

    ואימאלהכי אתא שמאל אחרינא למיעוט אחר מיעוט דמתרוייהו שמעינן ימנית לא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה בשמן דמצורע:

    שמאלית אחרינא כתיבבעני ואי משמע מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי:

    ארבע שמאלית כתיביחד לגופיה וחד לגלויי עלייהו דהנך תרתי דלאו למיעוט אחר מיעוט אתו וחד שלא תאמר האי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי: אלא מדכתיב האי בתרא הוי להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לשון אחר שמאלית תרי לגופייהו חד בעני וחד לעשיר שלא תאמר הואיל ואשתני בעניות אישתני בימין ותרי לאשמועי' כאן שמאלית ולא אחר דהוו להו שני כתובין דאי כתיב חד הוה אמינא מה כאן שמאלית אף בעלמא יד שמאלית ואין מיעוט אחר מיעוט נמי ליכא לאקשויי דהא מכולהו שמעינן מינה ימנית לא וא"כ כל הני למה לי. הני לישני לא נהירא דכל שני כתובין הבאין כאחד שבהש"ס אין דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הני מילי כשגילה שני כתובין בשני דברים דאמרי' דאי ניחא למילף מינייהו נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני דברים הבאין כאחד אלא קראי יתירי נינהו ונראה בעיני דמדכתיב כל הנך יתירא ילפינן לה כאן גילה לך שמאלית אבל בעלמא כל כף הוה ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית מכדי דאם אינו ענין כאן תנהו ענין לכל המקומות הוא ואם כן בחדא יתירא סגי ונכתוב תלתא ונשתוק חד לגופיה וחד מה כאן שמאלית וכו' וחד שלא תאמר מיעוט אחר מיעוט הוא:

    אמר ליה ר' ירמיהלר' זירא כיון דדרשת (כל השנוי בפרשת מצורע עני לדרשה) כל שמאלית דמצורע דריש נמי על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית בין בשמן מצורע עשיר בין בעני:

    למה ליכיון דכתיב על דם האשם יתן את השמן אנא ידענא דעל ידו הימנית היא דהא כתב בהן יד ורגל בדם האשם לעיל מיניה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות ט עמוד ב

    1מנחה מאי עבידתה? אמר רב פפא: מנחת נסכים.

    2ס"ד אמינא: הואיל ובהדי זבח אתיא כי גופיה דזבח דמיא, קמ"ל׃

    3ומאן דפסל שאני הכא, דאמר קרא: ״(ויקרא ו״, ג) ״והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה״, ״המנחה״ עד דאיתא לכולה מנחה לא יקטיר.

    4ואידך, ״מן המנחה״ מנחה שהיתה כבר (שלימה בשעת קמיצה יקטיר, אע"ג דהשתא אינה שלימה).

    5איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: עד שלא פרקה נפרס [לחמה] הלחם פסול, ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין ואמר רבי אלעזר לא פרקה ממש אלא כיון שהגיע זמנה לפרק ואע"פ שלא פירקה׃

    6א"ל הא מני רבי אליעזר היא א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי? את רבי אליעזר׃

    7אי ר' אליעזר מאי איריא נפרס אפי' שרוף ואבוד נמי מכשר אישתיק׃

    8ואמאי שתק לימא ליה צבור שאני הואיל ואישתרי טומאה לגבייהו אישתרי נמי חסרות אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת החסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום בצבור:

    9יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא א"ל רב יוסף בר שמעיה לרב פפא מי לא עסקינן דרבי יוחנן וריש לקיש במנחת העומר דציבור היא ופליגי׃

    10אמר רב מלכיו תנא חדא (ויקרא ב, ב) מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה (ויקרא ב, ב) משמנה שאם חסרה כל שהוא פסול׃

    11ותניא אידך והנותרת מן המנחה פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום׃

    12תרי קראי בחסרות למה לי לאו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה׃

    13ותיובתא דר' יוחנן בתרוייהו׃

    14לא חד למנחה שחסרה קודם קמיצה דאי מביא מביתו וימלאנה אין ואי לא לא וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאע"ג דמקטיר קומץ עליהן אותן שירים אסורים לאכילה׃

    15דאיבעי' להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן אותן שירים מה הן באכילה׃

    16אמר זעירי אמר קרא ״והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת ורבי ינאי אמר מהמנחה מנחה שהיתה כבר״:

    17קמץ בשמאל [וכו']: מנא הני מילי אמר רבי זירא דאמר קרא ״(ויקרא ט״, יז) ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה כף זה איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יד, טו) ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית כאן שמאלית הא כל מקום שנאמר ״כף אינו אלא ימין״׃

    18והא מיבעי ליה לגופיה שמאלית אחרינא כתיב׃

    19ואימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שמאלית אחרינא כתיב ״כאן שמאלית ואין אחר שמאלית״׃

    20ואימא אדרבה מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית ארבעה שמאלית כתיב״י תרי בעני ותרי בעשיר״׃

    21אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית דכתיב ״(בשמן דמצורע עשיר) למה לי״׃

    Tosafot

    אותן שיריים אסורין באכילהוא"ת כיון דאסירי הרי הוא כאילו לא נשתייר כלום והיאך מקטיר קומץ עליהם הא בכל זבחים קא"ר יהושע דהיכא דלא נשתייר כלום דאין זורק הדם וי"ל כיון דילפינן מנחה מזבח תהא כזבח דכיון דלא אבדו הוי כאילו הן בעין וצריך לחלק בין זה לנטמא דכיון דאין זבח נפסל ע"י חסרון אע"ג דשיריים נפסלין עבדינן ליה כזבח להקטיר קומץ עליהם:

    אותן שיריים מה הן באכילההוה מצי למיפשטה מהא דאם משנפרקה נפרס לחמה הלחם פסול:

    אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבותואם תאמר ולשתוק מתרוייהו וכי האי גוונא מצי להקשות בכל מיעוט אחר מיעוט:

    על בהן ידו הימנית כו'בין דעני בין דעשיר קא בעי דכיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ממילא ידעינן בשמן וה"ה דמצי למיבעי מתנוך אוזן ולפי שהתחיל לדרוש כף דמצורע קא מסיק על בהן מאי דרשת ביה בין דעני בין דעשיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איתיביה ר"י לר"ל עד שלא פירקה וכו'וקשיא אמאי לא מקשה לר"י מריש דהך ברייתא דעד שלא נפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין והכא קאמר גבי מנחה שחסרה קודם קמיצה דמביא מתוך ביתו וימלאנה. ועוד ר"י במאי מוקי מן המנחה פרט לשחסרה אי קודם קמיצה חסרה הא קאמר דיביא מתוך ביתו וימלאנה ואם בין קמיצה להקטרה הא קאמר דמקטיר קומץ עליהם: וי"ל דשאני לחם הפנים דאין לו תקנה להחזירו כמו במנחה דיביא מתוך ביתו וימלאנה ולעולם מוקי פרט למנחה שחסרה בחסרה קודם קמיצה היכא דלא חזר ומלאה מתוך ביתו אך כשמלאה כשרה:

    ואמר רבי אלעזר לא פירקה וכו'ופרש"י ז"ל דהאי וא"ר אליעזר וכו' לא אצטריך וכו', ונוכל לומר דמייתי להא דר"א דלא פרקה ממש כדי לאלומי לפרכיה דחזינן דמשום דהגיע זמנה לפרוק עבדינן לה כמאן דפרקה משום דבריר קומץ דידה וחזינן כאלו נקמצה לומר דמקטיר עליהם בזיכין כ"ש המנחה שנקמצה לגמרי דיש לו להקטיר הקומץ:

    מאי איריא נפרס אפי' אבוד ושרוף נמי, וקשיא אימא דנקט נפרס משום רישא דהלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין: וי"ל דר"ל דלינקוט ברישא נפרס ובסיפא לינקוט אבוד ושרוף דלשמועינן רבותא בתרווייהו:

    ואשתרי טומאה לגבייהו, דכתי' במועדו ואפי' בטומאה אשתרי נמי חסרון, וקשיא דא"כ אפי' עד שלא פרקה נפרס לחמה נמי אמאי קתני דהלחם פסול ואין מקטיר עליו בזיכין הא אשתרי חסרון לציבור וא"כ לא נוכל לומר דטעמא דמשפרקה מקטיר להו משום דאשתרי חסרון בציבור. ושמא יש לומר דטעמא דקודם דפרקה נפרס דאינו מקטיר הבזיכין הוי משום דאכתי לאו קרבן ציבור מקרי משום דכל זמן שלא התחיל לעשות בו שום עבודה לא מקרי קרבן צבור דהא לא נתקדש בעבודה אבל משפרקה דהוי כקמיצה דמנחה והואיל והתחיל לעשות בו עבודה עבודות של קרבן צבור מקרי חסרון:

    כבעל מוםר"ל דכי היכי דכי הוי קרבן של בהמה בעל מום לא משתרי בצבור כמו כן מנחה שחסרה לא משתריא ואסור משום דאין לך קרבן בעל מום גדול ממי שחסר מאבריו שנעשה בכך בעל מום הילכך מנחה זו שחסרה יש לדמותה לקרבן של בהמה שחסר מאבריה ונעשית בעלת מום ולכך קאמר חסרון כבעל מום דמי ולא קאמר חסרון מום הוא משום דבמנחה דלא שייך מום מיירינן ולכך קאמר חסרון דמנחה יש לדמותו לחסרון דקרבן דבהמה דהוי בעל מום וחסרון במנחה כמום בקרבן דמי. ופירש"י חסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום משתרי בצבור טפי מביחיד הילכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור הילכך אשתיק, כל"ה. ור"ל דלא ליקשי לך הואיל וכבעל מום דמי אמאי משתריא הרי כבעל מום דמיא, משום דאינו ר"ל דנחליט כן דכבעלת מום אלא אי מפסיל ביחיד מפסיל נמי בציבור משום דמאחר דמפסיל ביחיד דהוי כבעל מום מפסיל נמי בצבור אלא וודאי מדשריין בצבור שריא נמי ביחיד משום דלאו לחסרון חשבינן לה:

    והא מבעי ליה לגופיה, פי' לומר דבעינן שמאלית אבל לא לומר דבעלמא לא מתכשרא שמאלית אלא לעולם בעלמא מתכשרא בין ימנית בין שמאלית אלא לומר דכאן בעינן שמאלית דווקא, אבל אין לפרש דר"ל דמבעי ליה לגופיה לומר דבעינן שמאלית דנילף מיניה בעלמא למבעי שמאלית שהרי אי לא כתב קרא שמאלית לא הוה ידעינן לא הכא ולא בעלמא באיזה יד עבדי עבודה וכתב כאן שמאלית לגלות דבעינן שמאלית ודילפי' מיניה בעלמא, משום דא"כ הוה ליה למימר ונילף מיניה ולא הוה ליה למימר הא מבעי ליה לגופיה אלא דלימא ונילף מיניה דליפרוך את אמרת הא כל מקום הוי ימין אדרבא ניליף מיניה למבעי שמאל ומדלא קאמר הכי שמע מינה כדפרישי': וא"ת מ"מ אמאי לא פריך וניליף מיניה ולא ליפרוך הא מבעי ליה לגופיה, וי"ל דליכא למיפרך וניליף מיניה דעבודה תהיה בשמאל דאדרבא יש לנו לומר שהיא בימין שהרי יציקה זו שנעשית על כף הכהן השמאלית אינה אלא שיעשה ההזאה בימין שהיא עיקר העבודה בימין כדכתי' בתריה וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן שבע פעמים לפני ה' א"כ עיקר העבודה דהיינו הזאה נעשה בימין וא"כ אית לן למילף בעלמא דעבודה הוי בימין דיש לנו ללמוד מן ההזאה שהיא עיקר עבודה מדנילף מהיציקה שהיתה בשמאל שאינה עיקר עבודה: וא"ת א"כ איך פריך הא מבעי ליה לגופי' אבל בעלמא נוכל לומר שמאלית הא אית לן למילף בעלמא ימין מעיקר עבודה דהזאתה דהכא הוי בימין ועוד דלא היה צריך לומר הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין אלא לומר דילפי' בעלמא דהוי בימין מהזאה דהויא בימין. וי"ל דאע"ג דאשכחן דההזאה שהיא עיקר המעשה בימין מ"מ אין הכרח להכי דלא נוכל למילף מהיציקה בשמאל, דנוכל לומר כיון דאשכחן מעשה בהא כבהא לא קפיד קרא בחד מינייהו טפי מאידך הילכך אצטריך למילף ימין בעלמא מטעמא דכאן שמאלית הא כ"מ וכו'. וכי פריך הא מבעי ליה לגופיה לומר דהיציקה תהא בשמאל וההזאה בימין ונוכל למילף בעלמא מחדא מינייהו הרי אין כאן מיעוט לומר הא בעלמא אינו אלא בימין:

    שמאלית אחרינא כתיבנמי בעשיר. ל"ה. ר"ל קרא דכתיב בתריה וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית: ואימא להכי אתא שמאלית אחרינא למיעוט אחר מיעוט דמתרווייהו שמעינן ימנית לאו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה בשמן דמצורע, ל"ה. וקשיא דא"כ לישתוק מתרווייהו שמאלית וליכתוב הכי ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כפו וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו ותו לא וכיון דלא הוה כתיב שמאלית הוה מכשרינן בין ימנית בין שמאלית. ויש לומר דהכי קאמר דילמא לרבות גם ימנית ולעיל דעתיה דקרא דעיקר מצוה הוי בשמאלית ולא בימנית אלא כדי שלא נאמ' שמאלית דוקא ואי עבדה בימנית פסולה כתב שמאלית אחרינא למהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דאי עבדה בימין לא פסלה אלא דעיקר מצוה לעשותה בשמאל: וא"ת איך נימא דמאחר דמכשר קרא בתרווייהו דעיקר מצוה בשמאלית והלא הוי ראוית מצוה טפי בימין מבשמאל, דבשלמא אי הוה אמרינן דשמאלית הוי דוקא ולא ימין נוכל לומר דאע"ג דראוית מצוה הויא בימין טפי מבשמאל דאפי' הכי הוי גזירת הכתוב הכא למבעי שמאל דוקא אבל כיון דנימא דקרא מכשר תרווייהו איך נימא דדעתיה דקרא להוי דעיקר מצוה הויא טפי בשמאל מבימין: וי"ל דטעמא דנימא דקרא בעי טפי שמאל מימין לא הוי אלא כדי שנעשה ההזאה שהיא עיקר מצוה בימין ולכך בעי לעיקר מצוה שמאלית כדי שתעשה ההזאה [בימין] הילכך אי לא כתב מיעוט אחר מיעוט לרבות ימנית הוה פסילנא לה משום ההזאה שנעשית בשמאל לכך אצטריך מיעוט אחר מיעוט לרבות ימין ליציקה לאשמועי' דאע"ג דעיקר ההזאה בשמאל דלא פסלה אך עיקר מצוה לעשות היציקה בשמאלית כדי שתהא ההזאה בימין:

    שמאלית אחרינא כתי'פי' בעני, ואי משום מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי, ל"ה. ר"ל דלכך אצטריכא תלתא שמאלית כדי לגלויי בעלמא דכ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין דאי לא כתיב אלא חדא הא מבעי ליה לגופיה דוקא שמאלית אבל בעלמא כשר שמאל וימין כדפרישי' לעיל ואי לא כתב אלא תרי שמאלית הוה אמינא דאתו למיעוט אחר מיעוט ונשתרי בין ימנית בין שמאלית וכ"ש בעלמא דמכשרינן בין שמאל בין ימין הילכך אצטריך ליתורי תלתא שמאלית כדי דתיתי השמאלית שלישי למידרש הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין: וקשיא דאיך נימא דשמאלי' שלישי שנכתב בעני דאתא ליתורי למדרש בכאן שמאלית ולא במקום אחר הא אצטריך למיכתב תרי שמאלית בעני כמו דכתב בעשיר דעני לא הוה ילפינן מעשירבעבור ששנה הכתוב דינו מעשיר להביא קרבנו בדלות הילכך אצטריך נמי לכתוב תרי שמאלי' בעני כמו דכתב בעשיר חד לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט: וי"ל דהשתא ס"ד דהוה גמרינן עני מעשיר אי נמי אע"ג דלא הוו גמירי מהדדי אפ"ה לא היה צריך דלכתו' הכי ומן השמן יצוק הכהן על כפו ולישתוק מעל כף הכהן השמאלי' וגם לישתוק משמאלית שני ולכתוב והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו שבע פעמים ואנא ידענא ממילא דהיציקה על כפו השמאלית שהרי מדכתב דההזאה תעשה שבע פעמים באצבעו הימנית אם כן צריך שהשמן יהיה על כפו השמאלית שהרי אי אפשר לו להיות בכפו הימנית דאיך יזה ממנו באצבעו הימנית שבע פעמים והשמן יהיה בכף הימנית הילכך הוי הכרח מדמזה באצבעו הימנית ז' פעמים וטבל אצבעו וטבלו בכפו אשר שם השמן שהשמן יהיה בכף האחר א"כ הוי הכרח מדההזאה הנעשית באצבעו הימנית דהשמן יהיה בכפו השמאלי' וא"כ לא היה צריך לכתוב תרי שמאלית בעני ומדכתבינהו שמע מינה להני דרשות דריש להו מיתורי:

    ואימא אדרבה מה כאן שמאלי' אף בעלמא נמי שמאלית משמע דר"ל דאתא לאכשורי בעלמא גם בשמאל. וקשיא דהא בלאו הכי אי לא כתב אלא תרי דחד אתא לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט הוה אמרי' דבעלמא מתכשר בין בימין בין בשמאל א"כ לא מצטריך שמאלית שלישי להכשיר שמאל בעלמא דהא בלאו הכי הוה מכשירינן לי': ונראה לפ' דר"ל מה כאן שמאלית כו' דר"ל דבעלמא נימא דבעינן דווקא שמאלית ולא ימין ולמפסל עבודה בימין: וקשיא שאיך תיסק אדעתן לאכשורי טפי שמאל מימין ועוד דעיקר העבודה דהכא דהיינו ההזאה הויא בימין ושמאלית דשם היציקה לאו עיקר עבודה היא כמו עבודת ההזאה וא"כ נימא דאתא לגלויי בעלמא שיש שם עיקר עבודה מעיקר עבודה דהכא דהויא בימין וגם כי לימא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלי' יהיה בעלמא כמו הכא וכמו דהכא שאינו עיקר עבודה הויא בשמאל ועיקר עבודה בימין כמו כן בעלמא בשמאלי' לא תהיה עיקר עבודה אלא בימין. לכך נראה דלעולם ר"ל מה כאן שמאלית דבעלמא מכשר גם שמאלית, וכ"ת גם בלא שמאלית שלישי הוה מכשירינן בעלמא שמאלי' וי"ל דהכי פרי' דשמאלי' שלישי אתא לאכשורי בעלמא גם שמאלי' ולגלויי דשמאלי' שני אתא למיעוט אחר מיעוט לרבויי הכא גם ימנית דאי לא כתיבי אלא תרי לא הוה מוקמי' השני למיעוט אחר מיעוט לרבויי ימין ושתהא ההזאה בשמאל אלא הוה אמינא דאתא למימר מה כאן שמאלי' אף בעלמא שמאלית ולאכשורי בעלמא גם שמאל משו' דאע"ג דאי לא כתב אלא חד פירשנו דבעלמא נוכל לומר ימין או שמאל מ"מ הוה מסתבר למבעי בעלמא ימין טפי משמאל ולמגמר מהזאה שהיא עיקר עבודה מדנגמר מהיציקה שאינה עיקר עבודה והוה מוקמי' השני לומר דבא לגלות בעלמא דגם בשמאל מתכשר ודנימא מה כאן שמאלי' ושגם בשמאלית כשר בעלמא ולעולם לא מכשירינן ביציקה ימנית ולומר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כאן ימנית ביציקה אלא דאתא לאכשורי בעלמא שמאלי' ולכך אצטריך שמאלית שלישי לגלויי דהשני אתא למיעוט אחר מיעוט לרבות מה כאן ביציקה ימנית דהא לא אתא לאכשורי בעלמא שמאל דהא בשמאלי' שלישי ילפינן הכי א"כ למיעוט אחר מיעוט אתא ולעולם ר"ל אף בעלמא שמאלי' דגם בעלמא מתכשר שמאלית ומשני ארבעה שמאלית כתיבי וא"כ הכרח הוא דנימא דהרביעי אתי למימר הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין דאם לא כן למאי ליתיה: וא"ת א"כ להוי דרשות של שני שמאלית אחרונים הפכים דקמא ליתי למימר מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית ובתרא ליתי למימר כאן שמאלית הא כל מקום שנא' כף אינו אלא ימין א"כ יאמרו ב' הפכים: וי"ל דלמאי דפרשי' ניחא דפרשי' דהוה פרי' דהשלישי אתא למימר מה כאן שמאלי' כדי לגלויי דהשני אתא למיעוט אחר מיעוט ודלא נוקמא להך דרשא דמה כאן שמאלי' ולא שהיינו מחליטים דליתיה השלישי לומר מה כאן וכו' אלא כתב השלישי בעבור שאם לא כתב אלא שנים היינו יכולים להעמיד השני לדרוש מה כאן וכו' ולכך כתב הג' לומר דע"כ אתי חד מינייהו למיעוט אחר מיעוט ולא לדרוש דמה כאן דהרי יש אחר דיכול לבוא לאותו דרש ולא שנחליט שיבא לדרש דמה כאן שמאלית אלא שנכתב כדי לגלות על השני דלא אתי להכי ואלמלי לא נכתב הרביעי דע"כ אתי לומר הא כל מקום וודאי היינו מעמידים הג' לדרוש דמה כאן אלא כיון דנכתב הרביעי לומר היפך דרש זה ע"כ דהשלישי לא בא לדרוש דמה כאן כי לא נכתב אלא כדי לגלויי דהשני אתי למיעוט אחר מיעוט ולא לדרוש מה כאן דאי להכי הוה אתי לישתוק מיניה דהא איכא אחרינא למדרש מיניה הכי, כנ"ל פי' סוגיא זו: אכן בפי' רש"י ז"ל כתוב כן ד' שמאלית כתיב חד לגופי' וחד לכאן שמאלית ולא אחר וחד לגלויי עלייהו בהנך תרי דלא למיעוט אחר מיעוט אתו וחד שלא תאמר דהאי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי אלא מדכתיב האי בתרא הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, ור"ל שני כתובים הבאים כאחד דתרווייהו אתו לומר מה כאן שמאלית ואין מלמדין מהם לומר מה כאן כו' אלא נאמר להיפך דנימא דאתו לומר דווקא כאן שמאלי' הא כל מקום כו': ולא נהיר' לי דרך זה משום דאע"ג דנימא דאין מלמדין מהם לומר מה כאן כו' כדפי' רש"י מ"מ מנ"ל דנלמוד להפך לומר כאן שמאלית הא כל מקום הרי אין למידין מה כאן ומ"מ לא למדנו ג"כ כאן שמאלי' הא כל כל מקום ואין לנו הכרח לא לזה ולא לזה ונוכל לומר מה שנרצה א"כ לא הוכחנו עדיין הא כל מקום, ועוד מנ"ל דנימא דאתו תרווייהו ומר מה כאן כו' ודאין מלמדין מהם אלא שנאמר להפך ונאמר כאן שמאלי' וכו' הא כל מקום כו' אדרבא אימא דאתו תרווייהו לומר כאן בשמאלי' הא כל מקום ימנית ודאין מלמדין מהם דהוו שני כתובים הבאין כאחד אלא נאמר להיפך ונימא מה כאן שמאלית כו', הילכך נ"ל לפרש כפי הדרך שפירשתי: עוד כתוב בפי' ד' שמאלית כתיבי תרי לגופייהו חד לעני וחד לעשיר שלא תאמר הואיל ואשתני בעניות אשתני בימין ותרי לאשמועינן כאן שמאלי' ולא אחר דהוו להו שני כתובין דאי כתב חד הוה אמינא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית ואין מיעוט אחר מיעוט ליכא לאקשויי דהא מכולהו שמעינן ימנית וא"כ כל הני למה לי כל"ה: וגם על דרך זה קשיא לי דהא מדקאמר הכי כל פרשה שנאמרה כו' ומשמע דמקמי הכי לא הוה ס"ד דלצטריך קרא לעני ולא ילפינן ליה מעשיר. ועוד דא"כ דר"ל דחד לעני וחד לעשיר הוה ליה לתלמודא כי אקשי ואימא אדרבא מה כאן שמאלית הוה ליה לאקשויי הא מבעי ליה להאי שלישי לעני ומדלא פריך הכי שמע מינה דהוי דעתיה דעני ילפינן מעשיר דפריך דאתי לדרשא דמה כאן כו' ולא לומר הרי כאן כו'. ועוד שבהשני כתובים פירש דאמרינן כאן שמאלית כו' הוי משום דה"א מה כאן שמאלית אבל משום דכתיבי תרי הוו שני כתובים דאתו להכי ואין מלמדין לומר מה כאן כו' אלא נאמר הרי כאן כו' א"כ קשה מה שהקשינו לעיל: עוד כתוב בפירש"י הגה"ה. הני לישנא לא נהירן דכל שני כתובי' שבתלמוד אינן דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הני מילי כשגלה שני כתובים בשני דברים דאמרי' אי הוה ניחא ליה למילף נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני כתובים הבאים כאחד אלא קראי יתירי נינהו ונראה בעיני מדכתב כל הנך יתורי ילפינן כאן גלה לך שמאלית אבל בעלמא כל כף הוי ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית מכדי דאא"ע כאן ת"ע לכל המקומות הוא א"כ בחד יתורא סגי ולכתוב תלתא ולשתוק דחד ליתי לגופי' וחד למה כאן שמאלית וחד שלא נאמר מיעוט הוא. כל"ה. וזה הדעת קרוב למה שפירשתי:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 9b

    Menachot 9b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 407 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מנחה מאי עבידתה מאי זריקה יש במנחה:

    במנחת נסכים הבאים עם הזבח אם אבד חלב ובשר של זבח ומנחה קיימת לא יזרוק הדם מן המנחה:

    והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה עד דאיתא לכולה קיימת ואי לא לא יקטיר (את אזכרתה):

    שהיתה כבר שהיתה כבר שלימה בשעת הקומץ אע"ג דהשתא אינה שלימה יקטיר:

    ומקטיר בזיכין אלמא שירים שחסרו בין (סילוק) קמיצה להקטרה מקטירים עלייהו הקומץ:

    ואמר ר"א כו' לא איצטריך אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא:

    משנה שלימה סתם משנה:

    מישתרי טומאה לגבייהו דכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו ומשמע אפילו בשבת וטומאה:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 9b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אותן שיריים אסורין באכילה וא"ת כיון דאסירי הרי הוא כאילו לא נשתייר כלום והיאך מקטיר קומץ עליהם הא בכל זבחים קא"ר יהושע דהיכא דלא נשתייר כלום דאין זורק הדם וי"ל כיון דילפינן מנחה מזבח תהא כזבח דכיון דלא אבדו הוי כאילו הן בעין וצריך לחלק בין זה לנטמא דכיון דאין זבח נפסל ע"י חסרון אע"ג דשיריים נפסלין עבדינן ליה כזבח להקטיר קומץ עליהם:

    אותן שיריים מה הן באכילה הוה מצי למיפשטה מהא דאם משנפרקה נפרס לחמה הלחם פסול:

    אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואם תאמר ולשתוק מתרוייהו וכי האי גוונא מצי להקשות בכל מיעוט אחר מיעוט:

    על בהן ידו הימנית כו' בין דעני בין דעשיר קא בעי דכיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ממילא ידעינן בשמן וה"ה דמצי למיבעי מתנוך אוזן ולפי שהתחיל לדרוש כף דמצורע קא מסיק על בהן מאי דרשת ביה בין דעני בין דעשיר:

    Tosafot on Menachot 9b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    איתיביה ר"י לר"ל עד שלא פירקה וכו' וקשיא אמאי לא מקשה לר"י מריש דהך ברייתא דעד שלא נפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין והכא קאמר גבי מנחה שחסרה קודם קמיצה דמביא מתוך ביתו וימלאנה. ועוד ר"י במאי מוקי מן המנחה פרט לשחסרה אי קודם קמיצה חסרה הא קאמר דיביא מתוך ביתו וימלאנה ואם בין קמיצה להקטרה הא קאמר דמקטיר קומץ עליהם: וי"ל דשאני לחם הפנים דאין לו תקנה להחזירו כמו במנחה דיביא מתוך ביתו וימלאנה ולעולם מוקי פרט למנחה שחסרה בחסרה קודם קמיצה היכא דלא חזר ומלאה מתוך ביתו אך כשמלאה כשרה:

    ואמר רבי אלעזר לא פירקה וכו' ופרש"י ז"ל דהאי וא"ר אליעזר וכו' לא אצטריך וכו', ונוכל לומר דמייתי להא דר"א דלא פרקה ממש כדי לאלומי לפרכיה דחזינן דמשום דהגיע זמנה לפרוק עבדינן לה כמאן דפרקה משום דבריר קומץ דידה וחזינן כאלו נקמצה לומר דמקטיר עליהם בזיכין כ"ש המנחה שנקמצה לגמרי דיש לו להקטיר הקומץ:

    מאי איריא נפרס אפי' אבוד ושרוף נמי, וקשיא אימא דנקט נפרס משום רישא דהלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין: וי"ל דר"ל דלינקוט ברישא נפרס ובסיפא לינקוט אבוד ושרוף דלשמועינן רבותא בתרווייהו:

    ואשתרי טומאה לגבייהו, דכתי' במועדו ואפי' בטומאה אשתרי נמי חסרון, וקשיא דא"כ אפי' עד שלא פרקה נפרס לחמה נמי אמאי קתני דהלחם פסול ואין מקטיר עליו בזיכין הא אשתרי חסרון לציבור וא"כ לא נוכל לומר דטעמא דמשפרקה מקטיר להו משום דאשתרי חסרון בציבור. ושמא יש לומר דטעמא דקודם דפרקה נפרס דאינו מקטיר הבזיכין הוי משום דאכתי לאו קרבן ציבור מקרי משום דכל זמן שלא התחיל לעשות בו שום עבודה לא מקרי קרבן צבור דהא לא נתקדש בעבודה אבל משפרקה דהוי כקמיצה דמנחה והואיל והתחיל לעשות בו עבודה עבודות של קרבן צבור מקרי חסרון:

    כבעל מום ר"ל דכי היכי דכי הוי קרבן של בהמה בעל מום לא משתרי בצבור כמו כן מנחה שחסרה לא משתריא ואסור משום דאין לך קרבן בעל מום גדול ממי שחסר מאבריו שנעשה בכך בעל מום הילכך מנחה זו שחסרה יש לדמותה לקרבן של בהמה שחסר מאבריה ונעשית בעלת מום ולכך קאמר חסרון כבעל מום דמי ולא קאמר חסרון מום הוא משום דבמנחה דלא שייך מום מיירינן ולכך קאמר חסרון דמנחה יש לדמותו לחסרון דקרבן דבהמה דהוי בעל מום וחסרון במנחה כמום בקרבן דמי. ופירש"י חסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום משתרי בצבור טפי מביחיד הילכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור הילכך אשתיק, כל"ה. ור"ל דלא ליקשי לך הואיל וכבעל מום דמי אמאי משתריא הרי כבעל מום דמיא, משום דאינו ר"ל דנחליט כן דכבעלת מום אלא אי מפסיל ביחיד מפסיל נמי בציבור משום דמאחר דמפסיל ביחיד דהוי כבעל מום מפסיל נמי בצבור אלא וודאי מדשריין בצבור שריא נמי ביחיד משום דלאו לחסרון חשבינן לה:

    והא מבעי ליה לגופיה, פי' לומר דבעינן שמאלית אבל לא לומר דבעלמא לא מתכשרא שמאלית אלא לעולם בעלמא מתכשרא בין ימנית בין שמאלית אלא לומר דכאן בעינן שמאלית דווקא, אבל אין לפרש דר"ל דמבעי ליה לגופיה לומר דבעינן שמאלית דנילף מיניה בעלמא למבעי שמאלית שהרי אי לא כתב קרא שמאלית לא הוה ידעינן לא הכא ולא בעלמא באיזה יד עבדי עבודה וכתב כאן שמאלית לגלות דבעינן שמאלית ודילפי' מיניה בעלמא, משום דא"כ הוה ליה למימר ונילף מיניה ולא הוה ליה למימר הא מבעי ליה לגופיה אלא דלימא ונילף מיניה דליפרוך את אמרת הא כל מקום הוי ימין אדרבא ניליף מיניה למבעי שמאל ומדלא קאמר הכי שמע מינה כדפרישי': וא"ת מ"מ אמאי לא פריך וניליף מיניה ולא ליפרוך הא מבעי ליה לגופיה, וי"ל דליכא למיפרך וניליף מיניה דעבודה תהיה בשמאל דאדרבא יש לנו לומר שהיא בימין שהרי יציקה זו שנעשית על כף הכהן השמאלית אינה אלא שיעשה ההזאה בימין שהיא עיקר העבודה בימין כדכתי' בתריה וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן שבע פעמים לפני ה' א"כ עיקר העבודה דהיינו הזאה נעשה בימין וא"כ אית לן למילף בעלמא דעבודה הוי בימין דיש לנו ללמוד מן ההזאה שהיא עיקר עבודה מדנילף מהיציקה שהיתה בשמאל שאינה עיקר עבודה: וא"ת א"כ איך פריך הא מבעי ליה לגופי' אבל בעלמא נוכל לומר שמאלית הא אית לן למילף בעלמא ימין מעיקר עבודה דהזאתה דהכא הוי בימין ועוד דלא היה צריך לומר הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין אלא לומר דילפי' בעלמא דהוי בימין מהזאה דהויא בימין. וי"ל דאע"ג דאשכחן דההזאה שהיא עיקר המעשה בימין מ"מ אין הכרח להכי דלא נוכל למילף מהיציקה בשמאל, דנוכל לומר כיון דאשכחן מעשה בהא כבהא לא קפיד קרא בחד מינייהו טפי מאידך הילכך אצטריך למילף ימין בעלמא מטעמא דכאן שמאלית הא כ"מ וכו'. וכי פריך הא מבעי ליה לגופיה לומר דהיציקה תהא בשמאל וההזאה בימין ונוכל למילף בעלמא מחדא מינייהו הרי אין כאן מיעוט לומר הא בעלמא אינו אלא בימין:

    שמאלית אחרינא כתיב נמי בעשיר. ל"ה. ר"ל קרא דכתיב בתריה וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית: ואימא להכי אתא שמאלית אחרינא למיעוט אחר מיעוט דמתרווייהו שמעינן ימנית לאו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה בשמן דמצורע, ל"ה. וקשיא דא"כ לישתוק מתרווייהו שמאלית וליכתוב הכי ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כפו וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו ותו לא וכיון דלא הוה כתיב שמאלית הוה מכשרינן בין ימנית בין שמאלית. ויש לומר דהכי קאמר דילמא לרבות גם ימנית ולעיל דעתיה דקרא דעיקר מצוה הוי בשמאלית ולא בימנית אלא כדי שלא נאמ' שמאלית דוקא ואי עבדה בימנית פסולה כתב שמאלית אחרינא למהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דאי עבדה בימין לא פסלה אלא דעיקר מצוה לעשותה בשמאל: וא"ת איך נימא דמאחר דמכשר קרא בתרווייהו דעיקר מצוה בשמאלית והלא הוי ראוית מצוה טפי בימין מבשמאל, דבשלמא אי הוה אמרינן דשמאלית הוי דוקא ולא ימין נוכל לומר דאע"ג דראוית מצוה הויא בימין טפי מבשמאל דאפי' הכי הוי גזירת הכתוב הכא למבעי שמאל דוקא אבל כיון דנימא דקרא מכשר תרווייהו איך נימא דדעתיה דקרא להוי דעיקר מצוה הויא טפי בשמאל מבימין: וי"ל דטעמא דנימא דקרא בעי טפי שמאל מימין לא הוי אלא כדי שנעשה ההזאה שהיא עיקר מצוה בימין ולכך בעי לעיקר מצוה שמאלית כדי שתעשה ההזאה [בימין] הילכך אי לא כתב מיעוט אחר מיעוט לרבות ימנית הוה פסילנא לה משום ההזאה שנעשית בשמאל לכך אצטריך מיעוט אחר מיעוט לרבות ימין ליציקה לאשמועי' דאע"ג דעיקר ההזאה בשמאל דלא פסלה אך עיקר מצוה לעשות היציקה בשמאלית כדי שתהא ההזאה בימין:

    שמאלית אחרינא כתי' פי' בעני, ואי משום מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי, ל"ה. ר"ל דלכך אצטריכא תלתא שמאלית כדי לגלויי בעלמא דכ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין דאי לא כתיב אלא חדא הא מבעי ליה לגופיה דוקא שמאלית אבל בעלמא כשר שמאל וימין כדפרישי' לעיל ואי לא כתב אלא תרי שמאלית הוה אמינא דאתו למיעוט אחר מיעוט ונשתרי בין ימנית בין שמאלית וכ"ש בעלמא דמכשרינן בין שמאל בין ימין הילכך אצטריך ליתורי תלתא שמאלית כדי דתיתי השמאלית שלישי למידרש הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין: וקשיא דאיך נימא דשמאלי' שלישי שנכתב בעני דאתא ליתורי למדרש בכאן שמאלית ולא במקום אחר הא אצטריך למיכתב תרי שמאלית בעני כמו דכתב בעשיר דעני לא הוה ילפינן מעשירבעבור ששנה הכתוב דינו מעשיר להביא קרבנו בדלות הילכך אצטריך נמי לכתוב תרי שמאלי' בעני כמו דכתב בעשיר חד לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט: וי"ל דהשתא ס"ד דהוה גמרינן עני מעשיר אי נמי אע"ג דלא הוו גמירי מהדדי אפ"ה לא היה צריך דלכתו' הכי ומן השמן יצוק הכהן על כפו ולישתוק מעל כף הכהן השמאלי' וגם לישתוק משמאלית שני ולכתוב והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו שבע פעמים ואנא ידענא ממילא דהיציקה על כפו השמאלית שהרי מדכתב דההזאה תעשה שבע פעמים באצבעו הימנית אם כן צריך שהשמן יהיה על כפו השמאלית שהרי אי אפשר לו להיות בכפו הימנית דאיך יזה ממנו באצבעו הימנית שבע פעמים והשמן יהיה בכף הימנית הילכך הוי הכרח מדמזה באצבעו הימנית ז' פעמים וטבל אצבעו וטבלו בכפו אשר שם השמן שהשמן יהיה בכף האחר א"כ הוי הכרח מדההזאה הנעשית באצבעו הימנית דהשמן יהיה בכפו השמאלי' וא"כ לא היה צריך לכתוב תרי שמאלית בעני ומדכתבינהו שמע מינה להני דרשות דריש להו מיתורי:

    1 more comments on this page.

    Rashba on Menachot 9b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 9, Amud Bet, about 407 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “מנחה מאי עבידתה? אמר רב פפא: מנחת…”

      Named: רב פפא.

    2. Segment 211 words

      Opens “ס"ד אמינא: הואיל ובהדי זבח אתיא כי…”

    3. Segment 324 words

      Opens “ומאן דפסל שאני הכא, דאמר קרא: (ויקרא…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ואידך, ״מן המנחה״ מנחה שהיתה כבר (שלימה…”

    5. Segment 541 words

      Opens “איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: עד שלא…”

      Named: רבי אלעזר.

    6. Segment 617 words

      Opens “א"ל הא מני רבי אליעזר היא א"ל…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 712 words

      Opens “אי ר' אליעזר מאי איריא נפרס אפי'…”

    8. Segment 828 words

      Opens “ואמאי שתק לימא ליה צבור שאני הואיל…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    9. Segment 925 words

      Opens “יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא א"ל…”

      Named: רב פפא, רב יוסף בר שמעיה, רבי יוחנן.

    10. Segment 1023 words

      Opens “אמר רב מלכיו תנא חדא (ויקרא ב,…”

      Named: רב מלכיו.

    11. Segment 1115 words

      Opens “ותניא אידך והנותרת מן המנחה פרט למנחה…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “תרי קראי בחסרות למה לי לאו חד…”

    13. Segment 134 words

      Opens “ותיובתא דר' יוחנן בתרוייהו…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “לא חד למנחה שחסרה קודם קמיצה דאי…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “דאיבעי' להו לדברי האומר שירים שחסרו בין…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “אמר זעירי אמר קרא והנותרת ולא הנותרת…”

      Named: רבי ינאי.

    17. Segment 1749 words

      Opens “קמץ בשמאל [וכו']: מנא הני מילי אמר…”

      Named: רבי זירא, רב את.

    18. Segment 187 words

      Opens “והא מיבעי ליה לגופיה שמאלית אחרינא כתיב…”

    19. Segment 1915 words

      Opens “ואימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות…”

    20. Segment 2016 words

      Opens “ואימא אדרבה מה כאן שמאלית אף בעלמא…”

      Named: רבה.

    21. Segment 2120 words

      Opens “אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא על…”

      Named: רבי זירא.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Menachot 9b · Segment 8 — “…נמי חסרות אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 9b · Segment 5 — “איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: עד שלא פרקה נפרס…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 9b · Segment 9 — “…להא שמעתא א"ל רב יוסף בר שמעיה לרב פפא…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Menachot 9b · Segment 16 — “אמר זעירי אמר קרא והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026