Talmud Builders

    Menachot 2b

    Back to index

    English translation — Menachot 2b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara concludes the proof from the verse: And with regard to a gift offering, is it permitted to deviate from its protocol ab initio ? Clearly one may not do so. Accordingly, if one of the sacrificial rites of a meal offering was performed for the sake of a different meal offering, it is still prohibited to perform any of its other sacrificial rites improperly.

    2§ The mishna teaches that all the meal offerings from which a handful was removed not for their sake are fit for sacrifice but they do not fulfill the obligation of the owner. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: All the meal offerings from which a handful was removed not for their sake are fit for sacrifice and they even satisfy the obligation of the owner.

    3The baraita continues: Conversely, consecrated animals that were sacrificed not for their sake do not fulfill the obligation of the owner, as in this regard meal offerings are not similar to slaughtered offerings. The difference is that when one removes a handful from a pan meal offering for the sake of a deep-pan meal offering, its mode of preparation proves that it is in fact for the sake of a pan meal offering, as the two offerings differ in appearance. Similarly, with regard to a dry meal offering, e.g., the meal offering of a sinner, which contains no oil, whose handful is removed for the sake of a meal offering that is mixed with oil, its mode of preparation proves that it is for the sake of a dry meal offering, and one’s improper intent is therefore disregarded.

    4But with regard to slaughtered offerings it is not so, as there is one manner of slaughter for all offerings, and one manner of sprinkling the blood for all offerings, and one manner of collection of the blood for all offerings. Since the differentiation between slaughtered offerings is established only through intention, one who sacrifices an animal offering not for its own sake does not fulfill the obligation of the owner. Rabbi Shimon apparently disagrees with the tanna of the mishna on two counts: First, he claims that if the handful of a meal offering was removed not for its own sake it satisfies the obligation of the owner, whereas the mishna teaches that the obligation is not fulfilled. Second, Rabbi Shimon does not differentiate between the meal offering of a sinner or the meal offering of jealousy, and the other types of meal offerings.

    5The Gemara comments: This works out well, i.e., the mishna can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, according to Rav Ashi, who says (3b), in a resolution of two apparently contradictory statements of Rabbi Shimon: Here, where Rabbi Shimon says that the meal offering is fit and fulfills the owner’s obligation, he is referring to a case where one states that he is removing a handful from a pan meal offering for the sake of a deep pan, i.e., he mentions only the vessel, not the type of meal offering. Conversely, there, where Rabbi Shimon says that the meal offering does not satisfy the owner’s obligation, he is referring to a case where one states that he is removing a handful from a pan meal offering for the sake of a deep-pan meal offering.

    6Accordingly, it can be explained that the mishna is referring to a case where one removes a handful from a meal offering for the sake of another meal offering, which is why it does not satisfy the obligation of the owner. But according to the statements of Rabba and Rava, who resolved that contradiction in a different manner, what can be said?

    7The Gemara elaborates: And if you would say that the contradiction addressed by Rav Ashi is resolved as Rabba answers, this is problematic. Rabba resolved the contradiction as follows: Here, where Rabbi Shimon says that the meal offering satisfies the owner’s obligation, he is referring to a change of sanctity, i.e., it was sacrificed for the sake of another type of meal offering, whereas there, where Rabbi Shimon says that it does not fulfill the owner’s obligation, he is referring to a change of owner, e.g., the meal offering of Reuven was sacrificed for the sake of Shimon.

    8The Gemara explains that the reason this is problematic is that if one accepts Rabba’s resolution, how can the mishna be explained in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? The mishna is clearly discussing the case of a change of sanctity, as it teaches: How are these rites performed for their sake and then not for their sake, whereby the offering does not satisfy the owner’s obligation? It is in a case where one initially removed the handful for the sake of the meal offering of a sinner and then for the sake of a voluntary meal offering. This is a change involving a different type of meal offering.

    9And alternatively, if you would say that the contradiction addressed by Rav Ashi is resolved as Rava answers, this is equally problematic. Rava resolved the contradiction as follows: Here, where Rabbi Shimon says that the meal offering satisfies the owner’s obligation, he is referring to a case where one removes a handful from a meal offering for the sake of another meal offering, whereas there, where Rabbi Shimon says that it does not satisfy the owner’s obligation, he is referring to a case where one removes a handful from a meal offering for the sake of a slaughtered offering.

    10The Gemara explains that if one accepts Rava’s resolution, the mishna cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Shimon: The mishna is discussing a case where one removes a handful from a meal offering for the sake of another meal offering, as it teaches: How are these rites performed not for their sake and for their sake? It is a case where one removed the handful for the sake of a voluntary meal offering and then for the sake of the meal offering of a sinner. The Gemara concludes: Rather, according to the resolutions offered by Rabba and Rava, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    11§ The Gemara cites the baraita that is the basis for the apparent contradiction between the statements of Rabbi Shimon, which was mentioned in the previous discussion: And a Sage raises a contradiction from one statement of Rabbi Shimon and another statement of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon says that the verse written concerning the meal offering: “It is most sacred, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10), indicates that there are some meal offerings whose halakha is like that of a sin offering, and there are some whose halakha is like that of a guilt offering.

    12Rabbi Shimon elaborates: The halakha with regard to the meal offering of a sinner is like that of a sin offering. Therefore, if one removed a handful from it not for its own sake, it is disqualified, just like a sin offering that was slaughtered not for its own sake. Conversely, the halakha with regard to a voluntary meal offering is like that of a guilt offering. Therefore, if one removed a handful from it not for its own sake, it is valid, like a guilt offering that was slaughtered not for its own sake.

    13Rabbi Shimon adds: And a voluntary meal offering is like a guilt offering in another aspect as well: Just as a guilt offering is valid but it does not effect acceptance, i.e., it does not satisfy the owner’s obligation, so too, a voluntary meal offering is valid but it does not effect acceptance. Rabbi Shimon here apparently contradicts his ruling that all meal offerings from which a handful was removed not for their sake satisfy the obligation of the owner.

    14Rabba said in resolution of this contradiction: This is not difficult. Here, where Rabbi Shimon says that the meal offering satisfies the owner’s obligation, he is referring to a change of sanctity, i.e., it was sacrificed for the sake of another type of meal offering, whereas there, where he says that it does not fulfill the owner’s obligation, he is referring to a change of owner, e.g., the meal offering of Reuven was sacrificed for the sake of Shimon.

    15Abaye said to Rabba: Now consider, the fact that the Merciful One disqualifies a meal offering due to improper intent is derived from the Torah’s comparison of meal offerings to sin offerings and guilt offerings. If so, what difference is there to me if there was a change of sanctity, and what difference is there to me if there was a change of owner? In the case of a guilt offering either of these changes prevents it from satisfying the obligation of the owner.

    16Rabba said to Abaye: The claim that its mode of preparation proves one’s intent, which Rabbi Shimon states in explanation of why offerings are disqualified through improper intent, is based on logical reasoning, as Rabbi Shimon interprets the reason behind the mitzva in the verse and draws halakhic conclusions based on that interpretation.

    17Rabba continues: This is significant, as Rabbi Shimon holds that the Merciful One disqualifies improper intent that is not recognizably false, i.e., when the intent is not in clear contradiction to the sacrificial rites performed. The intent to sacrifice an offering for the sake of another owner does not include a change in the sacrificial rites and it therefore disqualifies the offering. The Merciful One does not disqualify improper intent that is recognizably false and contradicts the sacrificial rites performed, e.g., if one removes a handful from a pan meal offering for the sake of a deep-pan meal offering, as the different substance itself indicates that it is a pan meal offering.

    18The Gemara lists several questions with regard to Rabba’s statement, for which it provides a mnemonic: Burnt offering, burnt offering, pinched and squeezed, bird sin offering, offerings of the most sacred order, offerings of lesser sanctity.

    19The Gemara first asks: But if that is so, that only intent that is not recognizably false disqualifies an offering, then in the case of a bird burnt offering where one pinched the nape of its neck above the red line that divides the upper and lower halves of the altar for the sake of a bird sin offering, it should effect acceptance according to Rabbi Shimon. The reason is the actions performed on it prove that it is a bird burnt offering. Because if it is in fact a bird sin offering, he would have performed the pinching below the red line while standing beside the altar. Nevertheless, Rabbi Shimon agrees with the ruling of the mishna ( Zevaḥim 64b) that this bird offering does not satisfy its owner’s obligation.

    20The Gemara rejects this: Is that to say that a case of a bird sin offering that is pinched above the red line is not possible? Didn’t the Master say: The pinching of a bird sin offering that is performed in any place on the altar is valid after the fact? Accordingly, there is no discernible difference between the pinching of a bird burnt offering and the pinching of a bird sin offering, so the owner’s obligation is not fulfilled.

    21The Gemara raises another difficulty: If recognizably false intent does not disqualify an offering, then a bird burnt offering where a priest squeezed its blood above the red line for the sake of a bird sin offering should effect acceptance, as the actions performed on it prove that it is a bird burnt offering. Because if it is in fact a bird sin offering, he would have performed the required act of holding the body of the bird and sprinkling its blood below the red line, instead of squeezing out its blood above that line.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ונדבה מי שרי לשנויי בהוהכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג׳:א׳) שתהא זביחה לשם שלמים:

    רבי שמעון אומר כל המנחות כו'ואפי' מנחת חוטא:

    שאין המנחות דומות לזבחיםדבזבחים מודינא דלא עלו:

    מעשיה מוכיחיםשהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה קשין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף סג.):

    מנחת חריבהדמנחת חוטא (ויקרא ה׳:י״א) ומנחת קנאות דכתיב בהו (במדבר ה׳:ט״ו) לא ישים עליה שמן:

    בלולהשאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי:

    אבל בזבחים אינו כןאין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:

    הניחא לרב אשידמתרץ לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא עלו כגון דאידכר שמה דמנחה איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר' שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא:

    אלא לרבה ולרבאדמשנו לה בטעמי אחריני כדמפרש לקמן מאי איכא למימר:

    וכי תימאמתני' מיתוקמא כר' שמעון כדמשני רבה לקמן לטעמיה דר' שמעון כאן בשינוי קדש וכאן בשינוי בעלים הא דאמר רבי שמעון עלו בשינוי קדש כגון מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת דמעשיה מוכיחין שהוא מכזב והא דאמר לא עלו בשינוי בעלים כגון שהביאה ראובן וקמצה כהן לשם שמעון דליכא מעשה מוכיח אי דראובן היא אי דשמעון:

    והא מתניתין בשינוי קדשמיירי וקתני דלא עלו דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן כגון שקמץ מנחת חוטא לשם מנחת חוטא ולשם נדבה:

    ואי נמי כדמשני רבאלטעמא דר' שמעון דהא דאמר עלו בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת משום דכתיב זאת תורת המנחה (ויקרא ו׳:ז׳) תורה אחת לכל המנחות והא דקתני לא עלו בקומץ מנחה לשם זבח ולקמן פריך בקומץ לשם זבח לתכשר נמי דהא מעשיה מוכיחין עליה קאמר ומשני לה לקמן (מנחות דף ג.) והא דנקט לאקשויי במתני' משלא לשמן ה"ה דמצי לאקשויי לשמן ושלא לשמן כדאקשינן לרבה אלא כי סידרא דמתני' נקיט ואזיל:

    קדש קדשים היא וגו'במנחה כתיב וקרי לה חטאת ואשם הא כיצד מנחת חוטא הרי היא כחטאת דקי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן פסח וחטאת שפסולין לגמרי ובפ"ק דזבחים מפרש טעמא דפסח ולקמן מפרש טעמא דחטאת:

    ואינו מרצהלא עלו לשם חובה דבזבחים ר"ש מודה כדקתני לעיל:

    אף מנחה כו'וקשיא דר"ש אדרבי שמעון בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה:

    כאן בשינוי קדשכדפרישית לעיל:

    מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הואדאיתקיש רחמנא מנחה לזבחים כדכתיב (ויקרא ו׳:י׳) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה בה מחשבה כדכתיב (שם ז) המקריב אותו לא יחשב אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש ומה לי שינוי בעלים:

    מחשבה דלא מינכראאם מכזב ואם לאו פסיל רחמנא דחשיב לה מחשבה:

    אבל מחשבה דמינכראלכל שהוא מכזב לא הוי מחשבה הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.) על כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי נחייב לה:

    אי הכיכיון דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה עולת העוף כו':

    עולת העוףנעשית למעלה מחוט הסיקרא כדתניא בת"כ ומלק והקטיר ונמצה מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח ומיצוי נמי בהאי קרא כתיב וחטאת העוף למטה והכי מפרש בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סה.):

    תרצהתעלה לשם חובה אלמה תנן בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סד:) דלא עלתה:

    מליקהלחטאת העוף בכל מקום במזבח כשירה בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סג.) והויא לה מחשבה דלא מינכרא משום הכי תנן דלא עלתה:

    עולת העוףהכשירה במיצוי דכתיב (ויקרא א) ונמצה דמו על קיר המזבח חטאת העוף הזאה תחילה ואח"כ מיצוי דכתיב והזה מדם החטאת וגו' והנשאר בדם ימצה וגו' (שם ה):

    למטה הוה עביד להכדכתי' (שם) על קיר ומפרש בתורת כהנים זה קיר התחתון:

    הזאהאוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו מיצוי סוחט בין אצבעותיו ונצוק הדם הולך למרחוק:

    מנחות ב עמוד ב

    1ונדבה מי שרי לשנויי בה?

    2לימא מתני' דלא כר' שמעון, דתניא: ר' שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות, ועלו לבעלים לשם חובה.

    3שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת, חריבה לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה.

    4אבל בזבחים אינו כן, שחיטה אחת לכולן, וזריקה אחת לכולן, וקבלה אחת לכולן.

    5הניחא לרב אשי, דאמר: כאן בקומץ מחבת לשום מרחשת, כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת׃

    6מתניתין מנחה לשום מנחה היא. אלא לרבה ורבא מאי איכא למימר?

    7וכי תימא, כדקא משני רבה: כאן בשינוי קדש, כאן בשינוי בעלים׃

    8הא מתניתין שינוי קודש הוא, דקתני: ״כיצד לשמן ושלא לשמן״ לשום מנחת חוטא ולשום מנחת נדבה.

    9ואי נמי כדקא משני רבא: כאן בקומץ מנחה לשום מנחה, כאן בקומץ מנחה לשום זבח׃

    10הא מתניתין מנחה לשום מנחה היא, דקתני: ״שלא לשמן ולשמן״ לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא. אלא לרבה ורבא מחוורתא מתני' דלא כר"ש׃

    11ורמי דר"ש אדר"ש דתניא: ר' שמעון אומר: ״קדש קדשים היא כחטאת וכאשם״ יש מהן כחטאת, ויש מהן כאשם.

    12מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, כחטאת; מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשירה.

    13וכאשם מה אשם כשר ואינו מרצה, אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה.

    14אמר רבה, לא קשיא: כאן בשינוי קודש, כאן בשינוי בעלים.

    15אמר ליה אביי: מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא היא, מה לי שינוי קודש, מ"ל שינוי בעלים?

    16א"ל מעשיה מוכיחין דקאמר ר"ש סברא היא, דר"ש דריש טעמא דקרא.

    17מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא, מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא.

    18(סי' עולה, עולה, מלק ומיצה, חטאת העוף, קדשי קדשים, קדשים קלים)׃

    19אלא מעתה, עולת העוף שמלקה למעלה משום חטאת העוף, תרצה? מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא למטה הוי עביד לה.

    20אטו חטאת העוף למעלה מי ליתא? האמר מר: מליקה בכל מקום במזבח כשרה!

    21עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף תרצה, מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא למטה הוה עביד לה הזאה.

    Tosafot

    שחיטה אחת לכולןלקמן פריך דחלוקים בשחיטתן דיש בצפון ויש בדרום והא דלא קתני הולכה אחת לכולן משום דאיירי הכא אליבא דרבי שמעון דלא חייש בהולכה בפ"ק דזבחים (דף יד:) משום דהויא עבודה שאפשר לבטלה ורבי שמעון דפליג אהילוך בזבח לא איצטריך לפלוגי בהילוך דמנחות (לקמן מנחות דף יב.) אבל תימה קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות דאיפשר נמי לבטלה לר"ש כדלקמן פרק הקומץ רבה (מנחות דף כו.) מאי טעמא דרבי שמעון בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת א"כ לא בעו קבלה:

    זריקה אחת לכולןואע"ג דיש במתנה אחת ויש במתן ארבע פי' בקונטרס דתנן אם ניתנו כולן במתנה אחת כיפר ומיהו קשה דהניתנין במתן ד' שנתנן לשם ניתנין במתנה אחת לירצו דמעשיהן מוכיחין כשיתן השניים וי"ל דבשעה שנתן הראשונה שלא לשמו עדיין אין מעשיהן מוכיחין עד שיתן האחרון ובשניה אין מחשבה פוסלת כדתנן בפ' בית שמאי (זבחים דף לו:) דבמתנה אחת כיפר אבל קשה מחטאת לשם עולה דחטאת למעלה בקרנות ובאצבע ועולה למטה ביסוד ובזריקה מן הכלי ועוד קשה מקבלה דאשם קבלתו אף בשמאל וחטאת בימין ואף לרבי שמעון בפ"ב דזבחים (דף כד.) ולקמן בפירקין (מנחות דף י.) ונראה דודאי היה יכול להקשות כן לקמן:

    מנחת חוטא הרי היא כחטאתאין זה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דאע"ג דחטאת ילפי' למצוה משלמים בפ"ק דזבחים (דף ח.) מכל מקום הא כתיב ביה היא לגופיה לעכב אבל קשה הא דיליף מנחת נדבה מאשם דאינו מרצה ואשם גופיה משלמים ילפינן בפ"ק דזבחים (שם) וי"ל דהך דרשא דהכא אסמכתא בעלמא כדמפרש בזבחים דעיקר קרא לכדר' יהודה בריה דר' חייא [אתי] וילפינן מנחה משלמים בהיקישא דזאת התורה:

    מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא הואדאע"ג דהקישא דכחטאת וכאשם לאו עיקר מ"מ אתיא בהקישא דזאת התורה וכיון דהקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים וא"ת מה מקשי אביי לרבה תיקשי ברייתא גופה דמוכחא שיש חילוק מדמפרש טעמא משום דמעשיה מוכיחין וי"ל דיכול ליישב הברייתא כהני אמוראי דלקמן א"נ קסבר אביי דכיון דשינוי קודש לא פסול משום דמעשיה מוכיחין הוא הדין שינוי בעלים דילפינן משלמים כי ה"ג דמה שלמים לא חלקת לפסול אף מנחה לא תחלוק להכשיר דכי ה"ג דריש תנא דבי חזקיה בפ' אלו נערות (כתובות דף לה.) גבי מכה אדם ומכה בהמה והך סברא דלא חלק אשכחן בפרק קמא דזבחים (דף ז.) גבי שלמים:

    עולת העוף שמלקה למעלהקס"ד אע"ג דכשירה כחטאת מכל מקום אין דרך לעשות למעלה שלא יפול הדם לארץ קודם שיבא למטה למצוה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא, דאקיש רחמנא מנחות לזבחים בקרא קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה להו מחשבה כדכתיב המקריב אותו לא יחשב לו אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש מ"ל שינוי בעלים, ומשני סברא היא מחשבה דלא מנכרא, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ליה והלא טעמא דר' שמעון משום דמעשיה מוכיחין עליה כדשני ליה ואי הוה פריך דכיון דמכח היקישא יליף ר"ש פסול מנחות דאין היקש למחצה ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים דיש לפסול בשניהם כמו באשם וחטאת ולא תועיל להכשיר טעמא דמעשיה מוכיחין עליה, א"כ מאי שני ליה סברא היא מחשבה דלא מינכרא הרי זה קשיא ותירוץ כמו הן ולאו, ועוד דנותר סברת המקשה בלא טעם: וי"ל דלעולם הכי הוה פריך כדפי' דמכח הקישא נפסול בכל מילי כמו בזבחים, ואע"ג דסברא היא דמעשיה מוכיחין עליה מ"מ מכח היקש נפסול ליה כמו בזבחים, ושני לי' דסבר' הוא דאמר כן ר"ש גם בזבחים דלא מפסלי אם יהיה בהם מחשבה דמינכרא. וא"כ אע"ג דנקישם לחטאת ואשם אין להחמיר בהם יותר מדין זבחים, ונהי דבזבחים ליכא מחשבה דמינכרא כדקאמר שאין המנחות דומות מ"מ לא מהני הקישא ליפסול דבר שאינו ראוי לפוסלו גם בזבחים אם ימצא בו כגון בעופות, ומה שפסל שינוי קדש בבהמות לפי שלא נמצא שם מחשבה דמינכרא ולכך פריך בתר הכי מעופות ומכל הנך דסוגיין, כיון דאמר דגם בזבחים לא פסל מסברא: עוד יש לתרץ קושיא זו ולתרץ הקושיא האחרת דקשה אמאי אצטריך לר' שמעון היקיש' דבחטאת לייתי מהיקיש' דזאת התורה לעולה ולמנחה. דאין לומר דלהכי אצטריך הקישא דכחטאת כאשם כדי לחלק בין מנחת נדבה למנחת חוטא לומר דזו בחטאת וזו באשם משום דז"א שהרי מהיקש דכחטאת כאשם לא הוה ילפינן דמנחת נדבה כשרה ולא עלתה מאשם דאשם הוי דבר הלמד בהקישא משלמים ואין חוזר ומלמד בהיקש. אלא קרא דכחטאת כאשם אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לומר דמאי דאתקיש מנחה בקרא דזאת תורת לשלמים לאו כל מנחה קאמר כי אם מנחת נדבה לבד אבל מנחת חוטא דכיון דבאה על חטא מסתברא לאקושי לחטאת דכתי' גם חטאת בקרא דזאת התורה וכן פי' בזבחים בפ"ק. א"כ גם בקרא דזאת תורת בלא קרא דכחטאת כאשם הוה מצי למימר פסולא במנחת חוטא לר' שמעון ול"ל קרא דכחטאת כאשם. אלא דלכך לא אייתי הקישא דזאת תורת משום דהא לא אתקש' מנחה לשלמים וחטאת לגבי פסול דשלא לשמה משום דה"א דכיון דאין סברא לפסול בשינוי קדש דמחשבה דמינכר' אין לנו לומר דאתקשא בקרא דזאת לגבי פסול דשלא לשמה בשנוי בעלים, ומאחר דאין לפסול בה שינוי קדש אין לפסול בה שינוי בעלים דדין א' להם לעולם ולכך לא קאמר הקישא דזאת תורת לגבי פסול דשלא לשמה משום דאיכא לאוקמי הקישא דזאת תורת לגבי מילי אחריני ולכך אצטריך ליה לר"ש הקישא דכחטאת כאשם דפירש בה בהדיא דאיתקש לחטאת ואשם לגבי פסול דשלא לשמה שבו חלוקים חטאת ואשם ולכך אי שני רבה דלא פסיל כי אם בשינוי בעלים פריך ליה אביי דמכדי הקישא היא ושאין לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים שהרי כיון דס"ד דפי' דאין המנחות דומות לזבחים ר"ל דלכך לא אתקיש בהיקש דזאת תורת לפי שאין לחלק בין קדש לזבחים ואשכחן דאיתקש בקרא דכחטאת כאשם ג"כ אין לנו לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים ודלא יועיל טעם דמעשיה מוכיחין עליה לאפוקה מהיקש דמצינו דאיתקש בהדיא א"כ לכ"ע אקשינהו ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים, ושני ליה סברא הוא ר"ל דלא קאמר ר' שמעון דטעם זה דמעשיה מוכיחין עליה אפקיה מהקישא דזאת תורת ולמידק דלא איתקשא לזבחים כדס"ד אלא סברא הוא דקאמר הכי דסברא הוא לומר דמאי דאיתקש הוי דוקא לגבי לפסול מחשבה דלא מנכרא אבל מינכר' לאו סברא היא לפסלה הלכך יש לנו לחלק בין קדש לבעלים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 2b

    Menachot 2b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 320 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ונדבה מי שרי לשנויי בה והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג׳:א׳) שתהא זביחה לשם שלמים:

    רבי שמעון אומר כל המנחות כו' ואפי' מנחת חוטא:

    שאין המנחות דומות לזבחים דבזבחים מודינא דלא עלו:

    מעשיה מוכיחים שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה קשין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף סג.):

    מנחת חריבה דמנחת חוטא (ויקרא ה׳:י״א) ומנחת קנאות דכתיב בהו (במדבר ה׳:ט״ו) לא ישים עליה שמן:

    בלולה שאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי:

    אבל בזבחים אינו כן אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:

    הניחא לרב אשי דמתרץ לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא עלו כגון דאידכר שמה דמנחה איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר' שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 2b · Sefaria

    Tosafot

    שחיטה אחת לכולן לקמן פריך דחלוקים בשחיטתן דיש בצפון ויש בדרום והא דלא קתני הולכה אחת לכולן משום דאיירי הכא אליבא דרבי שמעון דלא חייש בהולכה בפ"ק דזבחים (דף יד:) משום דהויא עבודה שאפשר לבטלה ורבי שמעון דפליג אהילוך בזבח לא איצטריך לפלוגי בהילוך דמנחות (לקמן מנחות דף יב.) אבל תימה קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות דאיפשר נמי לבטלה לר"ש כדלקמן פרק הקומץ רבה (מנחות דף כו.) מאי טעמא דרבי שמעון בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת א"כ לא בעו קבלה:

    זריקה אחת לכולן ואע"ג דיש במתנה אחת ויש במתן ארבע פי' בקונטרס דתנן אם ניתנו כולן במתנה אחת כיפר ומיהו קשה דהניתנין במתן ד' שנתנן לשם ניתנין במתנה אחת לירצו דמעשיהן מוכיחין כשיתן השניים וי"ל דבשעה שנתן הראשונה שלא לשמו עדיין אין מעשיהן מוכיחין עד שיתן האחרון ובשניה אין מחשבה פוסלת כדתנן בפ' בית שמאי (זבחים דף לו:) דבמתנה אחת כיפר אבל קשה מחטאת לשם עולה דחטאת למעלה בקרנות ובאצבע ועולה למטה ביסוד ובזריקה מן הכלי ועוד קשה מקבלה דאשם קבלתו אף בשמאל וחטאת בימין ואף לרבי שמעון בפ"ב דזבחים (דף כד.) ולקמן בפירקין (מנחות דף י.) ונראה דודאי היה יכול להקשות כן לקמן:

    מנחת חוטא הרי היא כחטאת אין זה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דאע"ג דחטאת ילפי' למצוה משלמים בפ"ק דזבחים (דף ח.) מכל מקום הא כתיב ביה היא לגופיה לעכב אבל קשה הא דיליף מנחת נדבה מאשם דאינו מרצה ואשם גופיה משלמים ילפינן בפ"ק דזבחים (שם) וי"ל דהך דרשא דהכא אסמכתא בעלמא כדמפרש בזבחים דעיקר קרא לכדר' יהודה בריה דר' חייא [אתי] וילפינן מנחה משלמים בהיקישא דזאת התורה:

    מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא הוא דאע"ג דהקישא דכחטאת וכאשם לאו עיקר מ"מ אתיא בהקישא דזאת התורה וכיון דהקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים וא"ת מה מקשי אביי לרבה תיקשי ברייתא גופה דמוכחא שיש חילוק מדמפרש טעמא משום דמעשיה מוכיחין וי"ל דיכול ליישב הברייתא כהני אמוראי דלקמן א"נ קסבר אביי דכיון דשינוי קודש לא פסול משום דמעשיה מוכיחין הוא הדין שינוי בעלים דילפינן משלמים כי ה"ג דמה שלמים לא חלקת לפסול אף מנחה לא תחלוק להכשיר דכי ה"ג דריש תנא דבי חזקיה בפ' אלו נערות (כתובות דף לה.) גבי מכה אדם ומכה בהמה והך סברא דלא חלק אשכחן בפרק קמא דזבחים (דף ז.) גבי שלמים:

    עולת העוף שמלקה למעלה קס"ד אע"ג דכשירה כחטאת מכל מקום אין דרך לעשות למעלה שלא יפול הדם לארץ קודם שיבא למטה למצוה:

    Tosafot on Menachot 2b · Sefaria

    Rashba

    מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא, דאקיש רחמנא מנחות לזבחים בקרא קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה להו מחשבה כדכתיב המקריב אותו לא יחשב לו אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש מ"ל שינוי בעלים, ומשני סברא היא מחשבה דלא מנכרא, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ליה והלא טעמא דר' שמעון משום דמעשיה מוכיחין עליה כדשני ליה ואי הוה פריך דכיון דמכח היקישא יליף ר"ש פסול מנחות דאין היקש למחצה ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים דיש לפסול בשניהם כמו באשם וחטאת ולא תועיל להכשיר טעמא דמעשיה מוכיחין עליה, א"כ מאי שני ליה סברא היא מחשבה דלא מינכרא הרי זה קשיא ותירוץ כמו הן ולאו, ועוד דנותר סברת המקשה בלא טעם: וי"ל דלעולם הכי הוה פריך כדפי' דמכח הקישא נפסול בכל מילי כמו בזבחים, ואע"ג דסברא היא דמעשיה מוכיחין עליה מ"מ מכח היקש נפסול ליה כמו בזבחים, ושני לי' דסבר' הוא דאמר כן ר"ש גם בזבחים דלא מפסלי אם יהיה בהם מחשבה דמינכרא. וא"כ אע"ג דנקישם לחטאת ואשם אין להחמיר בהם יותר מדין זבחים, ונהי דבזבחים ליכא מחשבה דמינכרא כדקאמר שאין המנחות דומות מ"מ לא מהני הקישא ליפסול דבר שאינו ראוי לפוסלו גם בזבחים אם ימצא בו כגון בעופות, ומה שפסל שינוי קדש בבהמות לפי שלא נמצא שם מחשבה דמינכרא ולכך פריך בתר הכי מעופות ומכל הנך דסוגיין, כיון דאמר דגם בזבחים לא פסל מסברא: עוד יש לתרץ קושיא זו ולתרץ הקושיא האחרת דקשה אמאי אצטריך לר' שמעון היקיש' דבחטאת לייתי מהיקיש' דזאת התורה לעולה ולמנחה. דאין לומר דלהכי אצטריך הקישא דכחטאת כאשם כדי לחלק בין מנחת נדבה למנחת חוטא לומר דזו בחטאת וזו באשם משום דז"א שהרי מהיקש דכחטאת כאשם לא הוה ילפינן דמנחת נדבה כשרה ולא עלתה מאשם דאשם הוי דבר הלמד בהקישא משלמים ואין חוזר ומלמד בהיקש. אלא קרא דכחטאת כאשם אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לומר דמאי דאתקיש מנחה בקרא דזאת תורת לשלמים לאו כל מנחה קאמר כי אם מנחת נדבה לבד אבל מנחת חוטא דכיון דבאה על חטא מסתברא לאקושי לחטאת דכתי' גם חטאת בקרא דזאת התורה וכן פי' בזבחים בפ"ק. א"כ גם בקרא דזאת תורת בלא קרא דכחטאת כאשם הוה מצי למימר פסולא במנחת חוטא לר' שמעון ול"ל קרא דכחטאת כאשם. אלא דלכך לא אייתי הקישא דזאת תורת משום דהא לא אתקש' מנחה לשלמים וחטאת לגבי פסול דשלא לשמה משום דה"א דכיון דאין סברא לפסול בשינוי קדש דמחשבה דמינכר' אין לנו לומר דאתקשא בקרא דזאת לגבי פסול דשלא לשמה בשנוי בעלים, ומאחר דאין לפסול בה שינוי קדש אין לפסול בה שינוי בעלים דדין א' להם לעולם ולכך לא קאמר הקישא דזאת תורת לגבי פסול דשלא לשמה משום דאיכא לאוקמי הקישא דזאת תורת לגבי מילי אחריני ולכך אצטריך ליה לר"ש הקישא דכחטאת כאשם דפירש בה בהדיא דאיתקש לחטאת ואשם לגבי פסול דשלא לשמה שבו חלוקים חטאת ואשם ולכך אי שני רבה דלא פסיל כי אם בשינוי בעלים פריך ליה אביי דמכדי הקישא היא ושאין לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים שהרי כיון דס"ד דפי' דאין המנחות דומות לזבחים ר"ל דלכך לא אתקיש בהיקש דזאת תורת לפי שאין לחלק בין קדש לזבחים ואשכחן דאיתקש בקרא דכחטאת כאשם ג"כ אין לנו לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים ודלא יועיל טעם דמעשיה מוכיחין עליה לאפוקה מהיקש דמצינו דאיתקש בהדיא א"כ לכ"ע אקשינהו ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים, ושני ליה סברא הוא ר"ל דלא קאמר ר' שמעון דטעם זה דמעשיה מוכיחין עליה אפקיה מהקישא דזאת תורת ולמידק דלא איתקשא לזבחים כדס"ד אלא סברא הוא דקאמר הכי דסברא הוא לומר דמאי דאיתקש הוי דוקא לגבי לפסול מחשבה דלא מנכרא אבל מינכר' לאו סברא היא לפסלה הלכך יש לנו לחלק בין קדש לבעלים:

    Rashba on Menachot 2b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 2, Amud Bet, about 320 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ונדבה מי שרי לשנויי בה?…”

    2. Segment 219 words

      Opens “לימא מתני' דלא כר' שמעון, דתניא: ר'…”

    3. Segment 321 words

      Opens “שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשום…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אבל בזבחים אינו כן, שחיטה אחת לכולן,…”

    5. Segment 516 words

      Opens “הניחא לרב אשי, דאמר: כאן בקומץ מחבת…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 611 words

      Opens “מתניתין מנחה לשום מנחה היא. אלא לרבה…”

      Named: רבה, רבא.

    7. Segment 711 words

      Opens “וכי תימא, כדקא משני רבה: כאן בשינוי…”

      Named: רבה.

    8. Segment 816 words

      Opens “הא מתניתין שינוי קודש הוא, דקתני: ״כיצד…”

    9. Segment 915 words

      Opens “ואי נמי כדקא משני רבא: כאן בקומץ…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1023 words

      Opens “הא מתניתין מנחה לשום מנחה היא, דקתני:…”

      Named: רבה, רבא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “ורמי דר"ש אדר"ש דתניא: ר' שמעון אומר:…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “וכאשם מה אשם כשר ואינו מרצה, אף…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “אמר רבה, לא קשיא: כאן בשינוי קודש,…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1516 words

      Opens “אמר ליה אביי: מכדי מחשבה דפסל רחמנא…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1611 words

      Opens “א"ל מעשיה מוכיחין דקאמר ר"ש סברא היא,…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא, מחשבה דמינכרא…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “(סי' עולה, עולה, מלק ומיצה, חטאת העוף,…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “אלא מעתה, עולת העוף שמלקה למעלה משום…”

    20. Segment 2013 words

      Opens “אטו חטאת העוף למעלה מי ליתא? האמר…”

    21. Segment 2124 words

      Opens “עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 2b · Segment 15 — “אמר ליה אביי: מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא היא,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 2b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026