Talmud Builders

    Menachot 5b

    Back to index

    English translation — Menachot 5b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the illumination of the eastern horizon permits the new crop.

    2The Gemara notes: And this statement of Reish Lakish was not stated explicitly; rather, it was stated by inference, i.e., it is evident from a different statement of Reish Lakish that this is his opinion. As we learned in a mishna (68b): One may not bring a meal offering, the first fruits, or the meal offering brought with the libations accompanying an animal offering, from the new crop, prior to the sacrifice of the omer . The Gemara interrupts its citation of the mishna to add that the reason is that we require that an offering be “from the well-watered pastures of Israel,” i.e., it must be brought from that which is permitted to the Jewish people, and the new crop has not yet been permitted to them. The mishna concludes: And if he brought these offerings from the new crop they are unfit.

    3The mishna continues: After the omer but prior to the two loaves one may not bring those offerings from the new crop. The Gemara explains that this is because the two loaves are called first fruits, and therefore they should precede all other offerings from the new crop. The mishna adds: But if he brought those offerings from the new crop, they are fit.

    4And Rav Yitzḥak says that Reish Lakish says: The Sages taught that a meal offering that was brought from the new crop before the omer meal offering is disqualified only if it was brought on the fourteenth or on the fifteenth of Nisan. But if it was on the sixteenth, then even if he brought it prior to the omer meal offering, it is valid. He continues: And this statement poses a difficulty for me: Why should meal offerings be valid when sacrificed on the sixteenth if they were sacrificed before the omer meal offering? Let them be considered like offerings whose time has not yet arrived. The Gemara comments: Apparently, Reish Lakish holds that the illumination of the eastern horizon permits the new crop.

    5§ The Gemara previously cited the opinion of Rav that an omer meal offering from which a handful was removed not for its own sake is disqualified. The Gemara also cited the opinion of Reish Lakish that this meal offering is valid but another omer meal offering is necessary to permit the new crop for consumption. And Rava says: With regard to an omer meal offering from which the priest removed a handful not for its own sake, it is valid and its remainder is consumed, and it does not require another omer meal offering to permit it for consumption. The reason is that improper intent is effective [ mo’elet ] to disqualify an offering only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service.

    6Rava elaborates: The condition that improper intent disqualifies only when expressed by one who is fit for the Temple service serves to exclude the intent of a blemished priest, who is disqualified from performing the Temple service. The condition that it disqualifies only when expressed with regard to an item that is fit for the Temple service serves to exclude the omer meal offering, which is generally unfit for the Temple service, as it is a novelty, in that it is brought from barley whereas most meal offerings are brought from wheat. And finally, the condition that it disqualifies only when expressed in a place that is fit for the Temple service serves to exclude sacrificial rites that were performed with improper intent while the altar was damaged. At such a time improper intent does not disqualify an offering, and therefore if the altar is repaired on the same day, the offering may be sacrificed upon the altar.

    7§ The Gemara discusses the prohibition against sacrificing an item that is prohibited to the Jewish people. The Sages taught in a baraita : It is derived from a passage in the Torah that discusses burnt offerings: “You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock” (Leviticus 1:2), that certain animals are prohibited for sacrifice upon the altar (see Temura 28a). When it states later, in the next verse: “If his offering is a burnt offering of the herd” (Leviticus 1:3), this is difficult, as there is no need for the verse to state this, as it was already written earlier. Rather, this serves to exclude an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [ tereifa ] from being brought as an offering.

    8The baraita questions the need for this derivation: But could this not be derived through an a fortiori inference? And if a blemished animal, which is permitted to an ordinary person [ lehedyot ] for consumption, is nevertheless prohibited as an offering for the Most High (see Leviticus 22:19), then certainly with regard to a tereifa , which is forbidden to an ordinary person for consumption (see Exodus 22:30), is it not logical that it is prohibited for the Most High? The baraita responds: Fat [ ḥelev ] and blood prove that this a fortiori inference is not valid, as they are forbidden to an ordinary person and yet they are permitted for the Most High.

    9The baraita rejects this suggestion: What is notable about fat and blood? They are notable in that they come from an item that is generally permitted, i.e., the animal from which they come is itself permitted for consumption. Will you say the same with regard to a tereifa , which is entirely forbidden for eating, and therefore should not be permitted for the Most High?

    10The baraita responds: The pinching of bird offerings will prove that one cannot derive by means of an a fortiori inference that a tereifa is disqualified. As a bird killed by the pinching of its nape is also entirely forbidden, and yet although it is forbidden for consumption to an ordinary person, as it is rendered a carcass, it is nevertheless permitted for the Most High, as bird offerings are killed by the pinching of their napes. The verse is therefore necessary to disqualify a tereifa .

    11The baraita rejects this suggestion as well: What is notable about pinching? It is notable in that its sanctity prohibits it, i.e., only at the time when it becomes sanctified for the altar does it become prohibited for consumption to an ordinary person, which is at the time of its pinching. But before this time it is not yet prohibited to an ordinary person for consumption. This is not the case with regard to a tereifa , as its sanctity does not prohibit it for consumption, since it is always prohibited to eat it. Accordingly, by logical inference alone one can arrive at the conclusion that a tereifa should not be permitted for the Most High.

    12The baraita concludes with a statement that will soon be explained: And if you have responded, i.e., if you succeeded in rejecting the a fortiori inference, then when the verse states later: “Of the herd” (Leviticus 1:3), as there is no need for the verse to state this phrase, it serves to exclude a tereifa .

    13The Gemara asks: What response is alluded to by the statement: If you have responded? The conclusion of the baraita had indicated that the a fortiori inference must be accepted. The Gemara cites several suggestions, for which it provides the following mnemonic: Rekiaḥ , Mar , Adda , Leshisheih . These terms allude to the names of some of the Sages mentioned in the following discussion: Rav; Rabbi Akiva; Rav Aḥa; Mar, son of Ravina; Rav Adda; and Rav Sheisha, son of Rav Idi.

    14Rav said that this is the response: The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it may be said that the omer meal offering proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as the omer is prohibited for consumption to an ordinary person, since it comes from the new crop, and yet it is permitted as an offering for the Most High. The Gemara rejects this suggestion: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer renders the new crop permitted for consumption, whereas a tereifa does not render anything permitted.

    15The Gemara responds: Although the omer meal offering generally renders the new crop permitted, the omer brought during a Sabbatical Year does not render the crop permitted, as it is prohibited to plant during the Sabbatical Year, and consequently there is no new crop for the omer offering to permit. The Gemara counters this suggestion: The omer meal offering brought during a Sabbatical Year also renders something permitted, as it permits produce that grew without being purposely planted [ sefiḥin ] during the Sabbatical Year. The Gemara responds: Nevertheless, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that sefiḥin are prohibited during the Sabbatical Year, the omer meal offering brought during a Sabbatical Year does not render the new crop permitted for consumption, and yet it is permitted for the Most High. A verse is therefore necessary to derive that a tereifa may not be sacrificed.

    16Rav Aḥa bar Abba said to Rav Ashi: According to the opinion of Rabbi Akiva as well, let us refute the statement of Rav, as what is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer permits the new crop for consumption outside of Eretz Yisrael, where the prohibitions of the Sabbatical Year do not apply.

    17And even according to the one who says that the consumption of produce from the new crop grown outside of Eretz Yisrael is not prohibited by Torah law, Rav’s statement can be refuted in another manner: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that the omer comes to permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, i.e., the burning upon the altar of a handful from the omer meal offering renders the remainder of the meal offering permitted to the priests, whereas a tereifa is entirely forbidden.

    18Rav Aḥa of Difti said to Ravina: This is not a refutation, as, if that is so, then with regard to a tereifa as well, you should sacrifice it and you will thereby permit a prohibition that applies to a substance that was previously within it, and its meat will become permitted to the priests for consumption. Therefore, a verse is needed to exclude a tereifa . Rather, one can refute the statement of Rav like this: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires the omer meal offering to be brought from the new crop in order to permit the new crop for consumption. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa .

    19Reish Lakish said that this is the response alluded to at the end of the baraita : The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the one who prepares the incense proves that the halakha concerning a tereifa may not be derived by the a fortiori inference, as this is prohibited to an ordinary person, and is nevertheless permitted for the Most High. The Gemara questions the terminology of Reish Lakish: But the one who prepares the incense is a person. How can it be said that a person is prohibited to an ordinary person?

    20Rather, Reish Lakish meant that the preparation of the incense proves it, as it is prohibited to prepare the incense mixture for use by an ordinary person (see Exodus 30:37), and yet it is permitted to do so for the Most High. The Gemara refutes this claim: What is notable about preparation of the incense? It is notable in that its mitzva is in this manner. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa .

    21Mar, son of Ravina, said that this is the response of the baraita : The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that Shabbat proves that the halakha concerning a tereifa cannot be derived by the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to perform labor on Shabbat, and yet the labor involved in the Temple service is permitted on Shabbat for the Most High. Without the verse, one might similarly conclude that a tereifa is permitted for the Most High despite the fact that it is prohibited for consumption.

    22The Gemara rejects this: What is notable about Shabbat? It is notable in that the general prohibition against labor on Shabbat was permitted with regard to an ordinary person in the case of circumcision, as the mitzva of circumcision must be performed in its proper time, even on Shabbat, despite the fact that the act of circumcision is generally prohibited on Shabbat.

    23The Gemara asks: Is that to say that circumcision is considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition against labor on Shabbat for one’s private needs? Circumcision is a mitzva. Rather, the statement of Mar, son of Ravina, can be refuted like this: What is notable about Shabbat? It is notable in that its mitzva is in this manner, i.e., the Torah requires that offerings be brought on Shabbat. By contrast, there is no mitzva to sacrifice specifically a tereifa .

    24Rav Adda bar Abba said that this is the response mentioned in the baraita : The halakha that a tereifa is unfit for sacrifice must be derived from a verse because it can be said that the prohibition against diverse kinds proves that the halakha of a tereifa cannot be derived from the a fortiori inference, as it is prohibited for an ordinary person to wear garments sewn from a mixture of diverse kinds (Deuteronomy 22:11), and yet such garments are permitted for the Most High, as the belt of the priestly vestments was fashioned from a mixture of diverse kinds.

    25The Gemara rejects this: What is notable about the prohibition against diverse kinds? It is notable in that the general prohibition against wearing a garment sewn from diverse kinds was permitted in the case of an ordinary person with regard to ritual fringes, as a string of sky-blue wool must be placed on a four-cornered garment even if that garment is made from linen. The Gemara asks: Is that to say that ritual fringes are considered a requirement of an ordinary person, whose performance was exempted from the general prohibition concerning diverse kinds with regard to one’s private needs? Placing ritual fringes on a garment is a mitzva. Rather, the claim of Rav Adda bar Abba can be refuted like this:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אין מביאין מנחת ביכורים ומנחת בהמההיינו מנחת נסכים:

    קודם לשתי הלחם לא יביאדאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לביכורים ת"ל בכורי קציר חטים:

    ואם הביא כשרטעמא מפרש בפ' ר' ישמעאל (ג"ז שם):

    במי שראוי לעבודהלמעוטי אחד מן הפסולים:

    ובדבר הראוי לעבודהכגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת:

    פגימת המזבח מההיא קרא נפקא וזבחת עליו את עולותיך (שמות כ׳:כ״א) בזמן שהוא שלם כתיב עליו כולו במשמע במסכת זבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו:

    מן הבקר למטהדאם עולה קרבנו מן הבקר בקרא דלעיל דרשינן מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא הנעבד ומן הצאן להוציא את המוקצה כשהוא אומר מן הבקר למטה כו':

    והלא דין הואדטריפה לא תקרב ולמה לי קרא:

    מכלל היתרשכל שאר הבהמות מותרות להדיוט:

    שכן קדושתה אוסרתהבדבר שהוא קדוש לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט אבל טריפה אינה קדושה משום טריפות ואכתי קרא למה לי:

    מה אם השבתההא אינך מוציא מן הדין שהם מותרות:

    מה למנחת העומרשכן מרובה מצותה דמתרת חדש תאמר בטריפה:

    ספיחין אסוריןקדושת שביעית נוהגת בהו וחייבין בביעור משנה שעברה דהא כלה לחיה שבשדה הילכך אין העומר מתירן והא נתבערו כולן:

    ספיחין אסוריםמן הביעור ואילך דיליף מהן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וכי מאחר שאין זורעים מהיכא אוספים לימד על הספיחים שהן אסורים וביעור משתרד רביעה שנייה דהויא לה כלה לחיה שבשדה כדתניא עד מתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית משתרד רביעה שניה במסכת תענית (דף ו:) הילכך לרבי עקיבא איצטריכא קרא להוציא טריפה:

    ואפילו למ"דבמסכת קדושין בסוף פ"ק (דף לז.):

    חדש בחו"ל לאו דאורייתאולא חשיב ליה היתר אפילו הכי יש בה רבותא דמתרת לאו שבתוכה לאו דלחם וקלי וכרמל לא תאכלו שבתוך מנחה עצמה מתרת אפי' לר' עקיבא שאם נאכלו שירים לא יעבור האוכלן משום חדש אלא משום שביעית תאמר בטריפה שאינה מתרת כלום ולמה לי קרא:

    א"ל רב אחא כו'דילמא להכי איצטריך קרא סד"א טריפה נמי תקרב כמנחת העומר להתיר לאו שבתוכה שהאוכלה לא יעבור משום טריפה לא תאכל:

    שכן מצותה בכךשאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפשר להביא כשירה:

    גברא הואומאי מותר לגבוה איכא:

    שבת מותרת לגבוהלהקריב תמידין ומוספין:

    שכן מצותה בכךשאי אפשר להקריב תמידין ומוספין אלא בו ביום אבל טריפה אפשר בכשירה:

    כלאים לגבוהאבנטו של כהן:

    מנחות ה עמוד ב

    1האיר מזרח מתיר.

    2והא דריש לקיש לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר, דתנן: אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, (דבעינן ״ממשקה ישראל)״, ואם הביא פסול.

    3קודם לשתי הלחם לא יביא, (משום דאיקרו ״בכורים)״, ואם הביא כשר.

    4ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש: לא שנו אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר, אבל בששה עשר אם הביא כשר, (וקשיא לי: ליהוו כמחוסר זמן)! אלמא קסבר האיר המזרח מתיר.

    5ורבא אמר: מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה, ושיריה נאכלין, ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה, שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה.

    6במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום, ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא, דחדוש הוא, ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח.

    Baraita

    7ת"ר כשהוא אומר (ויקרא א, ב) ״מן הבקר״ למטה, שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה.

    8והלא דין הוא: ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה, טריפה שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה? חלב ודם יוכיחו, שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה!

    9מה לחלב ודם, שכן באין מכלל היתר, תאמר בטריפה שכולה אסורה, ולא תהא מותרת לגבוה!

    10מליקה תוכיח, שכולה איסור, ואסורה להדיוט, ומותרת לגבוה.

    11מה למליקה, שכן קדושתה אוסרתה, (בשעת קדושתה למזבח היא נאסרה להדיוט, דהיינו מליקתה, אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט), מה שאין כן בטריפה, שאין קדושתה אוסרתה!

    12ואם השבתה, כשהוא אומר ״מן הבקר״ למטה, שאין ת"ל להוציא את הטריפה.

    13מה ״אם השבתה״? (סי' רקיח, מר, אדא, לשישי"ה).

    14אמר רב, משום דאיכא למימר: מנחת העומר תוכיח, שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה. מה למנחת העומר, שכן מתרת חדש!

    15בשביעית שביעית נמי, שכן מתרת ספיחין בשביעית, כר' עקיבא, דאמר: ספיחין אסורים בשביעית.

    16אמר ליה רב אחא בר אבא לרב אשי: לרבי עקיבא נמי לפרוך, מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוצה לארץ?

    17ואפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא, שכן באה להתיר לאו שבתוכה.

    18א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: א"ה טריפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה! אלא פריך הכי: מה למנחת העומר, שכן מצותה בכך.

    19ריש לקיש אמר: משום דאיכא למימר מפטם הקטרת יוכיח, שאסור להדיוט ומותר לגבוה. מפטם גברא הוא!

    20אלא, פטום הקטרת יוכיח, שאסור להדיוט ומותר לגבוה. מה לפטום הקטרת, שכן מצותו בכך.

    21מר בריה דרבינא אמר, משום דאיכא למימר: שבת תוכיח, שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה.

    22מה לשבת, שכן הותרה מכללה אצל הדיוט במילה!

    23אטו מילה צורך הדיוט הוא? מילה מצוה היא! אלא, מה לשבת שכן מצותה בכך.

    24רב אדא בר אבא אמר: משום דאיכא למימר, כלאים תוכיח, שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה.

    25מה לכלאים, שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית? אטו ציצית צורך הדיוט היא? מצוה היא! אלא׃

    Tosafot

    במי שראוי לעבודהדאע"פ שהכהן נפסל או כשקיבלו פסולין וזרקו את דמו או שנפגם המזבח ס"ד דמהניא מחשבה לקובעו בפגול כדאשכחן גבי יוצא בסוף פירקין:

    ובדבר הראוי לעבודהפירש בקונטרס כגון מנחת חוטא לאפוקי מנחת העומר של שעורים דאינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד וקשיא דא"כ מנחת קנאות לא תיפסל שלא לשמה ונראה לפרש דחשיב מנחת העומר דבר שאין ראוי לעבודה משום דאפילו לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר ולפירוש הקונטרס יש קצת לדחוק דבמנחת העומר דלא שייך ביה שינוי בעלים דהא דציבור היא ולא פסול בה (נמי) שינוי קדש כיון דלא הוי ראוי לעבודה ובקונטרס תירץ דשאני מנחת חוטא דחטאת קרייה רחמנא וכי תימא הרי עומר שעורין ראוי לעבודה גבי סוטה חדא דהתם קמח והכא גרש ועוד אין זה ראוי לעבודה דלברר עון אתיא:

    שכן קדושתה אוסרתהפירוש שקדושתה גורמת לה להיות חלוקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר חולין:

    כרבי עקיבא דאמר ספיחים אסוריןפירש בקונטרס לאחר הביעור וקשיא לר"ת דבהא רבנן מודו דכלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ועוד דרבי עקיבא דריש לה בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נא:) מקרא דהן לא נזרע ולא נאסוף ואילו לאחר ביעור נפקא לן מלבהמתך ולחיה ועוד דבשעת העומר לא היה ביעור שאדרבה אז התבואה במילואה ואינה כלה לחיה שבשדה עד שנה ח' בימות החורף במרחשון ובפרק מקום שנהגו (ג"ז שם) פירשתי:

    שכן באה להתיר לאו שבתוכהפירש בקונטרס שלא יעבור בה האוכל שירי העומר משום לאו דחדש אלא משום שביעית וזהו תימה אם לא יתיר עומר איסור שביעית איקרי כאן ממשקה ישראל ועוד מאי קפריך טריפה נמי תיקרב להתרת לאו שבתוכה שיאכלו הקרבן של טריפה והלא אינו מתיר איסור שביעית ולמה יתיר איסור טריפה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אין מביאין מנחת בכורים, פי' דאין מביאין מן החדש, מנחת בהמה, פי' מנחת נסכים, קודם לשתי הלחם לא יביא, דעומר הוא מתיר החדש במדינה ושתי הלחם מתירין במקדש דכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה קודם לשתי הלחם לא יביא דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לבכורים ת"ל בכורי קציר חטים, ואם הביא כשר, טעמא מפ' בפ' ר' ישמעאל, ל"ה: פי' קרבן ראשית בפ' ויקרא כתי' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה', ופי' קרבן ראשית הוא ששתי הלחם היו משאור וקרי להו קרבן ראשית, שהם ראשית למנחות הבאות מן החדש: ויש לתמוה למה הוצרך רש"י להביא שני מקראות לומר ששתי הלחם היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה שהביא מקרא דבהקריבכם מנחה חדשה דר"ל שהיא מנחה חדשה הבאה מן החדש כמו שפירש"י ז"ל בפי' החומש ואחרי כן הביא מקרא דקרבן ראשית דמוכח מיני' דתהא ראשית לכל המנחות לבא מן החדש. ונ"ל דלכך הוצרך לשני המקראות משום דממנחה חדשה שפירושו מנחה ראשונה שהיא באה מן החדש הוה ילפינן שפיר דהיא ראשונה ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה. לכך הוצרך להביא מקרא דקרבן ראשית דמוכחינן מיני' שהיא ראשית אף לבכורים כדקאמר מנין אף לבכורים ת"ל בכורי קציר חטים, וה"פ מנין שיקדמו שתי הלחם לחטים הבאים בתורת בכורים ת"ל וחג שבועות בכורי קציר חטים כלומר דהוי חג שבועות דמקרבי בי' שתי הלחם בכורים לכל קציר חטים אפי' חטים הנקצרים ואתו בתורת בכורים: וא"ת מקרא דקרבן ראשית לסגי ולא ליצטריך להביא קרא דמנחה חדשה, ונ"ל דאי לאו קרא דמנחה חדשה הייתי יכול לומר דשתי הלחם באין שלא מן החדש אלא דגזירת הכתוב כך היא דקרבן ראשית דהיינו שתי הלחם הבאים מחמץ שתהא ראשית כל המנחות הקרבות בעצרת ולא שתבא כמו עומר מן החדש לכך באה ראשונה כדי להתיר החדש, ולכך הוצרך להביא מנחה חדשה דר"ל דבאה מן החדש כמו שפירשנו. שהיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ודלהכי נימא דמתרת איסור חדש במקדש הילכך איצטריך לתרי קראי להוכיח שמתרת החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש ולא בכורים קודם לה:

    לאפוקי נפגם המזבחדפגימת המזבח דפסלה מהאי קרא נפקא דכתיב וזבחת עליו עולותיך בזמן שהוא שלם דעליו כלו משמע ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו, ל"ה: והקשו בתוס' דמאי נפקא לן מינה במאי דאין מחשבתו פוסלת בשעת פגם המזבח הא מ"מ מפסלא ההיא מנחה משום פגימת מזבח דאמרינן בזבחים בפ' קדשי הקדשים מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו עולותיך כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. וי"ל דהני מילי בזבחים אבל בהקטרה של קומץ או של קטורת לא בעינן שלם דקאמר נמי התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. וקאמר התם מודה רב בדמים דפסול משום דכתיב וזבחת, לת"ו: ולא נהירא דמאי דמיון יש להקטרת קומץ לקטורת, דהתם פריך לרב דאמר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחט שם פסולין מאידך דרב דאמר מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו פי' במזבח הפנימי וקס"ד דה"ה בחיצון ומשני מודה רב בדמים דאין זורקין אם אינו שלם ודמים לא בא למעט מנחה ולומר דוקא דמים ולא מנחה שהרי בתר הכי קאמר ר' אלעזר דמזבח שנפגם אין אוכלין שירי דמנחה ודמים ר"ל דה"ה מנחה אלא משו' דהמקשן דהוה פריך מיירי במזבח הקטרת והוה קם"ד דה"ה בחיצון שני לי' דמודה בדמים ודוקא במזבח הקטורת קאמר ולא בחיצון שזורקין עליו הדמים אך ה"ה במנחה, אלא נראה דלא קשיא מה שהקשו דתיפוק לי' דפסלן משום פגם המזבח משום דרש"י דקדק בזה שפי' שאם יתוקן המזבח היום יקטירנו דאין פגם המזבח פוסל אלא כל זמן שהוא נפגם אך כשיתוקן אינו נפסל הילכך אם קמצה שלא לשמה בשעת פגם המזבח קאמר דאין מחשבתו פסלה לפי שאין מקום ראוי לעבודה ולכשיתוקן יקטירנו דהכי נמי איכא ברייתא בפ' קדשי הקדשים דבשעת סילוק מסעות נאכלין בשני מקומות ומשמע פירוש' דהתם דכשנפסלין משום סלוק מזבח דאית להו תקנתא כשחזר המזבח למקומו כזה שנפגם ונתקן:

    כר"ע דאמר ספיחים אסורין הילכך ליכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום: וקשיא וכי שבקינן למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחים אליבא דרבנן ושבקינן רבנן למעבד כר' עקיבא וכיון דהויא פירכא אליבא דרבנן ניפרוך לה דאית לן למסבר כרבנן: וי"ל דה"ק אם השבת ויש תשובה על הדין הוי משום דסבר כר' עקיבא הילכך אליבי' איכא למפרך דמנחת העומר תוכיח הילכך הוי התשובה תשובה לפי דעתו דסבר כר"ע: ומ"מ קשיא דכיון דלא הוי תשובה אלא לדעת ר' עקיבא הוה ליה למימר דאינה תשובה וכרבנן: וי"ל דלהכי קאמר דליכא פירכא על התשובה וכר' עקיבא אי משום דסבר דהלכה כר' עקיבא ואפילו מחביריו או אפילו לית ליה מסברא דנפשיה דנימא הלכה כר' עקיבא מחביריו אפ"ה קאמר דמדאצטריך קרא להוציא הטריפה אע"ג דליכא ק"ו לאוסרה ש"מ דאית ליה לקרא דהק"ו אינו משום דאיכא על הק"ו תשובה והתשובה הויא מנחת העומר תוכיח ודסבר קרא דליכא למפרך מידי עלה משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא:

    שכן מצותה בכך, שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפש' להביא כשרה, ל"ה: ויש להקשות מאי קאמר אלא פריך הכי וכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא שהרי רב העמיד התשובה דמנחת העומר תוכיח כדברי תנא לומר דליכא למיפרך עליו מידי ולומר מה למנחת העומר וכיון שנתישבו דברי התנא מה יאמר התלמוד אחרי כן אלא פריך הכי כאלו יש עלינו לחזר למצוא פירכא להתיר התשובה ואדרבה יש לנו להעמידה: ונראה דאלא פריך הכי אינו מדברי סתמא דתלמודא אלא מדברי רב אחא הוא דרב אחא מדיפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוה פריך שכן מתרת לאו שבתוכה, דאותה פירכא אינה כלום שהרי נוכל לומר דכמו כן טריפה תתיר לאו שבתוכה וזה יהיה התוכיח שתהא טריפה כיוצא בה אבל אם באת למפרך לא תפרוך כדקאמרת אלא פריך הכי שכן מצותה בכך:

    מפטם גברא הוא ומאי מותר לגבוה איכא, ל"ה, ואין קושיא דמפטם גברא ופטום יוכיח כי אם תקון הלשון לבד שהרי דעת מי שאמר מפטם היה דעתו לומר הפטום שבא ע"י המפטם וזה תקן לשונו לומר שלא יאמר מפטם כי אם פטום ע"כ לשון התוס':

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 5b

    Menachot 5b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אין מביאין מנחת ביכורים ומנחת בהמה היינו מנחת נסכים:

    קודם לשתי הלחם לא יביא דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לביכורים ת"ל בכורי קציר חטים:

    ואם הביא כשר טעמא מפרש בפ' ר' ישמעאל (ג"ז שם):

    במי שראוי לעבודה למעוטי אחד מן הפסולים:

    ובדבר הראוי לעבודה כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת:

    פגימת המזבח מההיא קרא נפקא וזבחת עליו את עולותיך (שמות כ׳:כ״א) בזמן שהוא שלם כתיב עליו כולו במשמע במסכת זבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו:

    מן הבקר למטה דאם עולה קרבנו מן הבקר בקרא דלעיל דרשינן מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא הנעבד ומן הצאן להוציא את המוקצה כשהוא אומר מן הבקר למטה כו':

    והלא דין הוא דטריפה לא תקרב ולמה לי קרא:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 5b · Sefaria

    Tosafot

    במי שראוי לעבודה דאע"פ שהכהן נפסל או כשקיבלו פסולין וזרקו את דמו או שנפגם המזבח ס"ד דמהניא מחשבה לקובעו בפגול כדאשכחן גבי יוצא בסוף פירקין:

    ובדבר הראוי לעבודה פירש בקונטרס כגון מנחת חוטא לאפוקי מנחת העומר של שעורים דאינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד וקשיא דא"כ מנחת קנאות לא תיפסל שלא לשמה ונראה לפרש דחשיב מנחת העומר דבר שאין ראוי לעבודה משום דאפילו לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר ולפירוש הקונטרס יש קצת לדחוק דבמנחת העומר דלא שייך ביה שינוי בעלים דהא דציבור היא ולא פסול בה (נמי) שינוי קדש כיון דלא הוי ראוי לעבודה ובקונטרס תירץ דשאני מנחת חוטא דחטאת קרייה רחמנא וכי תימא הרי עומר שעורין ראוי לעבודה גבי סוטה חדא דהתם קמח והכא גרש ועוד אין זה ראוי לעבודה דלברר עון אתיא:

    שכן קדושתה אוסרתה פירוש שקדושתה גורמת לה להיות חלוקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר חולין:

    כרבי עקיבא דאמר ספיחים אסורין פירש בקונטרס לאחר הביעור וקשיא לר"ת דבהא רבנן מודו דכלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ועוד דרבי עקיבא דריש לה בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נא:) מקרא דהן לא נזרע ולא נאסוף ואילו לאחר ביעור נפקא לן מלבהמתך ולחיה ועוד דבשעת העומר לא היה ביעור שאדרבה אז התבואה במילואה ואינה כלה לחיה שבשדה עד שנה ח' בימות החורף במרחשון ובפרק מקום שנהגו (ג"ז שם) פירשתי:

    שכן באה להתיר לאו שבתוכה פירש בקונטרס שלא יעבור בה האוכל שירי העומר משום לאו דחדש אלא משום שביעית וזהו תימה אם לא יתיר עומר איסור שביעית איקרי כאן ממשקה ישראל ועוד מאי קפריך טריפה נמי תיקרב להתרת לאו שבתוכה שיאכלו הקרבן של טריפה והלא אינו מתיר איסור שביעית ולמה יתיר איסור טריפה:

    Tosafot on Menachot 5b · Sefaria

    Rashba

    אין מביאין מנחת בכורים, פי' דאין מביאין מן החדש, מנחת בהמה, פי' מנחת נסכים, קודם לשתי הלחם לא יביא, דעומר הוא מתיר החדש במדינה ושתי הלחם מתירין במקדש דכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה קודם לשתי הלחם לא יביא דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לבכורים ת"ל בכורי קציר חטים, ואם הביא כשר, טעמא מפ' בפ' ר' ישמעאל, ל"ה: פי' קרבן ראשית בפ' ויקרא כתי' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה', ופי' קרבן ראשית הוא ששתי הלחם היו משאור וקרי להו קרבן ראשית, שהם ראשית למנחות הבאות מן החדש: ויש לתמוה למה הוצרך רש"י להביא שני מקראות לומר ששתי הלחם היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה שהביא מקרא דבהקריבכם מנחה חדשה דר"ל שהיא מנחה חדשה הבאה מן החדש כמו שפירש"י ז"ל בפי' החומש ואחרי כן הביא מקרא דקרבן ראשית דמוכח מיני' דתהא ראשית לכל המנחות לבא מן החדש. ונ"ל דלכך הוצרך לשני המקראות משום דממנחה חדשה שפירושו מנחה ראשונה שהיא באה מן החדש הוה ילפינן שפיר דהיא ראשונה ושאין מביאין מנחה מן החדש קודם לה. לכך הוצרך להביא מקרא דקרבן ראשית דמוכחינן מיני' שהיא ראשית אף לבכורים כדקאמר מנין אף לבכורים ת"ל בכורי קציר חטים, וה"פ מנין שיקדמו שתי הלחם לחטים הבאים בתורת בכורים ת"ל וחג שבועות בכורי קציר חטים כלומר דהוי חג שבועות דמקרבי בי' שתי הלחם בכורים לכל קציר חטים אפי' חטים הנקצרים ואתו בתורת בכורים: וא"ת מקרא דקרבן ראשית לסגי ולא ליצטריך להביא קרא דמנחה חדשה, ונ"ל דאי לאו קרא דמנחה חדשה הייתי יכול לומר דשתי הלחם באין שלא מן החדש אלא דגזירת הכתוב כך היא דקרבן ראשית דהיינו שתי הלחם הבאים מחמץ שתהא ראשית כל המנחות הקרבות בעצרת ולא שתבא כמו עומר מן החדש לכך באה ראשונה כדי להתיר החדש, ולכך הוצרך להביא מנחה חדשה דר"ל דבאה מן החדש כמו שפירשנו. שהיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש ודלהכי נימא דמתרת איסור חדש במקדש הילכך איצטריך לתרי קראי להוכיח שמתרת החדש ושאין מביאין מנחה מן החדש ולא בכורים קודם לה:

    לאפוקי נפגם המזבח דפגימת המזבח דפסלה מהאי קרא נפקא דכתיב וזבחת עליו עולותיך בזמן שהוא שלם דעליו כלו משמע ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו, ל"ה: והקשו בתוס' דמאי נפקא לן מינה במאי דאין מחשבתו פוסלת בשעת פגם המזבח הא מ"מ מפסלא ההיא מנחה משום פגימת מזבח דאמרינן בזבחים בפ' קדשי הקדשים מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו עולותיך כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. וי"ל דהני מילי בזבחים אבל בהקטרה של קומץ או של קטורת לא בעינן שלם דקאמר נמי התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. וקאמר התם מודה רב בדמים דפסול משום דכתיב וזבחת, לת"ו: ולא נהירא דמאי דמיון יש להקטרת קומץ לקטורת, דהתם פריך לרב דאמר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחט שם פסולין מאידך דרב דאמר מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו פי' במזבח הפנימי וקס"ד דה"ה בחיצון ומשני מודה רב בדמים דאין זורקין אם אינו שלם ודמים לא בא למעט מנחה ולומר דוקא דמים ולא מנחה שהרי בתר הכי קאמר ר' אלעזר דמזבח שנפגם אין אוכלין שירי דמנחה ודמים ר"ל דה"ה מנחה אלא משו' דהמקשן דהוה פריך מיירי במזבח הקטרת והוה קם"ד דה"ה בחיצון שני לי' דמודה בדמים ודוקא במזבח הקטורת קאמר ולא בחיצון שזורקין עליו הדמים אך ה"ה במנחה, אלא נראה דלא קשיא מה שהקשו דתיפוק לי' דפסלן משום פגם המזבח משום דרש"י דקדק בזה שפי' שאם יתוקן המזבח היום יקטירנו דאין פגם המזבח פוסל אלא כל זמן שהוא נפגם אך כשיתוקן אינו נפסל הילכך אם קמצה שלא לשמה בשעת פגם המזבח קאמר דאין מחשבתו פסלה לפי שאין מקום ראוי לעבודה ולכשיתוקן יקטירנו דהכי נמי איכא ברייתא בפ' קדשי הקדשים דבשעת סילוק מסעות נאכלין בשני מקומות ומשמע פירוש' דהתם דכשנפסלין משום סלוק מזבח דאית להו תקנתא כשחזר המזבח למקומו כזה שנפגם ונתקן:

    כר"ע דאמר ספיחים אסורין הילכך ליכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום: וקשיא וכי שבקינן למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחים אליבא דרבנן ושבקינן רבנן למעבד כר' עקיבא וכיון דהויא פירכא אליבא דרבנן ניפרוך לה דאית לן למסבר כרבנן: וי"ל דה"ק אם השבת ויש תשובה על הדין הוי משום דסבר כר' עקיבא הילכך אליבי' איכא למפרך דמנחת העומר תוכיח הילכך הוי התשובה תשובה לפי דעתו דסבר כר"ע: ומ"מ קשיא דכיון דלא הוי תשובה אלא לדעת ר' עקיבא הוה ליה למימר דאינה תשובה וכרבנן: וי"ל דלהכי קאמר דליכא פירכא על התשובה וכר' עקיבא אי משום דסבר דהלכה כר' עקיבא ואפילו מחביריו או אפילו לית ליה מסברא דנפשיה דנימא הלכה כר' עקיבא מחביריו אפ"ה קאמר דמדאצטריך קרא להוציא הטריפה אע"ג דליכא ק"ו לאוסרה ש"מ דאית ליה לקרא דהק"ו אינו משום דאיכא על הק"ו תשובה והתשובה הויא מנחת העומר תוכיח ודסבר קרא דליכא למפרך מידי עלה משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא:

    שכן מצותה בכך, שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפש' להביא כשרה, ל"ה: ויש להקשות מאי קאמר אלא פריך הכי וכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא שהרי רב העמיד התשובה דמנחת העומר תוכיח כדברי תנא לומר דליכא למיפרך עליו מידי ולומר מה למנחת העומר וכיון שנתישבו דברי התנא מה יאמר התלמוד אחרי כן אלא פריך הכי כאלו יש עלינו לחזר למצוא פירכא להתיר התשובה ואדרבה יש לנו להעמידה: ונראה דאלא פריך הכי אינו מדברי סתמא דתלמודא אלא מדברי רב אחא הוא דרב אחא מדיפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוה פריך שכן מתרת לאו שבתוכה, דאותה פירכא אינה כלום שהרי נוכל לומר דכמו כן טריפה תתיר לאו שבתוכה וזה יהיה התוכיח שתהא טריפה כיוצא בה אבל אם באת למפרך לא תפרוך כדקאמרת אלא פריך הכי שכן מצותה בכך:

    מפטם גברא הוא ומאי מותר לגבוה איכא, ל"ה, ואין קושיא דמפטם גברא ופטום יוכיח כי אם תקון הלשון לבד שהרי דעת מי שאמר מפטם היה דעתו לומר הפטום שבא ע"י המפטם וזה תקן לשונו לומר שלא יאמר מפטם כי אם פטום ע"כ לשון התוס':

    Rashba on Menachot 5b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ובדבר הראוי לעבודה כו' במנחת קנאות משום דרחמנא קרי' חטאת תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת (ובתוספות העתיקו דשאני מנחת חוטא וט"ס הוא וצ"ל קנאות דהא חוטא הוי מן חטין) ורק מנחת חוטא אקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא ובקנאות כתיב היא כמבואר לעיל דף ד ע"א ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה:

    Gilyon HaShas on Menachot 5b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 5, Amud Bet, about 405 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “האיר מזרח מתיר.…”

    2. Segment 224 words

      Opens “והא דריש לקיש לאו בפירוש איתמר, אלא…”

    3. Segment 311 words

      Opens “קודם לשתי הלחם לא יביא, (משום דאיקרו…”

    4. Segment 429 words

      Opens “ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש: לא…”

      Named: רבי יצחק.

    5. Segment 529 words

      Opens “ורבא אמר: מנחת העומר שקמצה שלא לשמה…”

      Named: רבא.

    6. Segment 623 words

      Opens “במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום,…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ת"ר כשהוא אומר (ויקרא א, ב) ״מן…”

    8. Segment 824 words

      Opens “והלא דין הוא: ומה בעל מום שמותרת…”

    9. Segment 915 words

      Opens “מה לחלב ודם, שכן באין מכלל היתר,…”

    10. Segment 108 words

      Opens “מליקה תוכיח, שכולה איסור, ואסורה להדיוט, ומותרת…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “מה למליקה, שכן קדושתה אוסרתה, (בשעת קדושתה…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “ואם השבתה, כשהוא אומר ״מן הבקר״ למטה,…”

    13. Segment 138 words

      Opens “מה ״אם השבתה״? (סי' רקיח, מר, אדא,…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אמר רב, משום דאיכא למימר: מנחת העומר…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “בשביעית שביעית נמי, שכן מתרת ספיחין בשביעית,…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בר אבא לרב…”

      Named: רב אחא בר אבא, רב אשי, רבי עקיבא, אבא.

    17. Segment 1711 words

      Opens “ואפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא, שכן…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: א"ה טריפה…”

      Named: רב אחא.

    19. Segment 1916 words

      Opens “ריש לקיש אמר: משום דאיכא למימר מפטם…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “אלא, פטום הקטרת יוכיח, שאסור להדיוט ומותר…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “מר בריה דרבינא אמר, משום דאיכא למימר:…”

    22. Segment 228 words

      Opens “מה לשבת, שכן הותרה מכללה אצל הדיוט…”

    23. Segment 2314 words

      Opens “אטו מילה צורך הדיוט הוא? מילה מצוה…”

    24. Segment 2414 words

      Opens “רב אדא בר אבא אמר: משום דאיכא…”

      Named: רב אדא בר אבא, אבא.

    25. Segment 2516 words

      Opens “מה לכלאים, שכן הותרו מכללן אצל הדיוט…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Menachot 5b · Segment 16 — “אמר ליה רב אחא בר אבא לרב אשי: לרבי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 5b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026