Talmud Builders

    Menachot 90a

    Back to index

    English translation — Menachot 90a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1therefore, even if they are no longer fit to be sacrificed as obligatory burnt offerings, for which they were originally consecrated, having now been slaughtered not for their own sake they can still be sacrificed as voluntary burnt offerings, without the need to fulfill the additional conditions that originally applied to them. But here, with regard to the guilt offering of a leper, if you do not maintain it in accordance with its original status and require it to be brought together with its libations, it can no longer be considered a guilt offering at all, as is there a voluntary guilt offering?

    2The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: In the case of a guilt offering of a leper that one slaughtered not for its own sake, or in a case where one did not place some of its blood upon the leper’s right thumb and big toe, this guilt offering is still brought up upon the altar and requires libations, i.e., a meal offering and wine-libation; but since it was sacrificed incorrectly, the leper needs to bring another guilt offering to permit him to partake of offerings.

    3MISHNA: All measuring vessels that were in the Temple were such that they held the volume that they measured when their contents were heaped above the rim, except for the measuring vessel used to measure the flour for the griddle-cake offering of the High Priest, as its heaped measure, i.e., the quantity of flour held by a tenth of an ephah measuring vessel when heaped, was contained within its walls when the flour was leveled with the rim. This was due to the fact that the measuring vessel for the griddle-cake offering was slightly larger than the tenth of an ephah measuring vessel.

    4With regard to measuring vessels for liquids, their overflows, i.e., that which flows onto the outside of vessel’s walls, are sacred, but with regard to measuring vessels for dry substances, their overflows are non-sacred.

    5Rabbi Akiva says that the reason for this difference is that since the measuring vessels for liquids are themselves sacred, therefore their overflows are sacred, and since the measuring vessels for dry substances are non-sacred, therefore their overflows are non-sacred. Rabbi Yosei says: The difference is not due to that factor. Rather, it is because the overflow of liquid was originally inside the vessel, where it became consecrated, and was then displaced, whereas the overflow of a dry substance was not displaced from inside the vessel, so it had not become consecrated.

    6GEMARA: The mishna and Gemara on 87a cite a dispute between the Rabbis and Rabbi Meir concerning the number and nature of the measuring vessels used for dry substances. In light of that dispute, the Gemara asks: In accordance with whose opinion is the mishna here? If you suggest it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that is difficult: He holds that there were two measuring vessels that held a tenth of an ephah, but only one of them was such that it held its measure when heaped; the other one held its measure when leveled. And if you suggest it is in accordance with the opinion of the Rabbis, that is difficult: They hold there was only one measuring vessel that held a tenth of an ephah, and it held its measure when leveled. How can the mishna state that all measuring vessels in the Temple were heaped?

    7Rav Ḥisda said: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir that only one of two measuring vessels that held a tenth of an ephah was such that it held its measure when heaped. And what does the mishna mean when it states: All measuring vessels [ kol middot ] in the Temple were heaped? It means that that all measurements [ kol medidot ] performed with that measuring vessel were done when its contents were heaped above its rim.

    8§ The mishna discusses the status of overflows: The first tanna states simply that with regard to measuring vessels for liquids, their overflows are sacred, but with regard to measuring vessels for dry substances, their overflows are non-sacred. Rabbi Akiva explains that this distinction is a function of whether the measuring vessel is itself sacred. Rabbi Yosei explains it is function of whether the overflow had initially been inside the vessel. The Gemara asks: With regard to what matter do these three tanna’im disagree?

    9The Gemara explains: The first tanna holds that the measuring vessels for liquid items, e.g., wine for libations and oil, were anointed and thereby consecrated both on the inside and on the outside. Therefore, the overflow is consecrated as it comes in contact with the outside of the vessel’s walls. The measuring vessels for dry items, such as the flour for meal offerings, were anointed and consecrated only on the inside, but were not anointed on the outside. Therefore, the overflow is not consecrated when it comes into contact with the outside of the vessel’s walls.

    10And Rabbi Akiva, who states the difference is due to whether the vessel is sacred or non-sacred, holds that the measuring vessels for liquid items were anointed on the inside and were not anointed on the outside, whereas the measuring vessels for dry items were not anointed at all, and they remained non-sacred and so could not consecrate the overflow.

    11And Rabbi Yosei holds that this and that, i.e., both types of measuring vessels, were anointed only on the inside but were not anointed on the outside, and so here, this is the reason behind whether the overflow was sacred: As the overflow of liquid was originally inside the vessel and was then displaced, and it comes from the inside of the vessel, it is therefore consecrated. But the overflow of a dry substance was not originally inside the vessel and then displaced, and so it is never consecrated.

    12The Gemara questions this explanation of Rabbi Yosei’s opinion: But even if the overflow was previously inside the vessel and then displaced, what of it? A person intends to consecrate only that which he requires, and so even if the overflow had been inside the vessel it would not have been consecrated.

    13Rav Dimi bar Shishna said in the name of Rav: That is to say that service vessels consecrate their contents even without the intent of the person using them. Ravina said: Actually, I will say to you that service vessels consecrate their contents only with the intent of the person using them, and by Torah law the overflows are not sacred. But the Sages issued a decree to regard them as sacred, lest people say that one may transfer a substance that has been consecrated in a service vessel to non-sacred status.

    14Rabbi Zeira raised an objection to this explanation from a mishna (100a): Each Shabbat, new shewbread and bowls of frankincense were arranged on the Table in the Sanctuary. They remained there until the following Shabbat, at which point the frankincense was burned, thereby permitting the shewbread to be eaten. If the priest arranged the bread and the bowls of frankincense on the Table after Shabbat, during the week, and then he burned the frankincense in the bowls on the Shabbat at the end of that week, the bread is disqualified, as it had not been on the Table for a full seven days from one Shabbat to the next. How then should one proceed to prevent the disqualification? He should leave the bread on the Table until the following Shabbat, as even if it remained on the Table for many days, there is nothing wrong with that, provided that it is there for at least seven days. The frankincense may then be burned and it will permit the bread to be eaten.

    15Rabbi Zeira explains his objection: But why is it permitted to leave the bread on the Table for more than seven days? There too, let us say that the Sages issued a decree disqualifying the bread lest people say that one can store sacred items in a service vessel overnight and that will prevent them becoming disqualified. Evidently, the Sages did not issue such decrees, and it follows that also with regard to using the measuring vessels they did not issue a decree.

    16The Gemara rejects this claim: Are you raising a contradiction between a rite performed inside the Sanctuary, i.e., the arrangement of the shewbread, and a rite performed outside the Sanctuary, i.e., using the measuring vessels? Since in the case of a rite performed inside the Sanctuary not everyone is aware of what is happening, there is no concern that people will misinterpret what is going on and so there is no need to issue a decree concerning it. In the case of a rite performed outside the Sanctuary everyone is aware of what is happening, and there is a need to issue a decree to prevent people from drawing mistaken conclusions.

    17§ The Gemara continues to discuss the overflow of measures. We learned in a mishna there ( Shekalim 10b): The surplus libations were sold and the proceeds used to purchase supplementary offerings of the altar [ keitz hamizbe’aḥ ].

    18The Gemara asks: What is the meaning of: Surplus libations?

    19Rabbi Ḥiyya bar Yosef says: It means the overflows of measuring vessels. Rabbi Yoḥanan says: Surplus libations are like that which we learned in another mishna ( Shekalim 13a): In the case of one who accepts upon himself to supply fine flour at four se’a for a sela , and its market price stood at three se’a for a sela , he is required to fulfill his commitment and supply fine flour at four se’a for a sela .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אשם נדבה מי איכאהילכך לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים:

    מתני' שהיה גודשה בתוכהשהיתה גדולה כל כך שכשהיתה נמחקת היה בה עשרון:

    מדת היבש בירוציהן חולמה שנופל מן הכלי לאחר שנתמלא היינו בירוצין:

    אלא שהלח נעקרשהבירוצין נכנסו בכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו חוץ לפיכך הן קדש דנכנסו בכלי ונתקדשו בו:

    ובירוצין של יבש אינו נעקרמתוכו של כלי שלא נכנס בתוך הכלי ולא נתקדש בו לפיכך הוא חול:

    גמ' מניהא דקתני כל המדות היו נגדשות:

    אי ר"מדאמר לעיל (מנחות ד' פז.) גדוש שבו היה מודד לכל המנחות מחוק מדה של כהן גדול שהיתה גדולה כ"כ שגודשה בתוכה:

    ומחוק הויואפילו חד גדוש לא הוה:

    ומאי כל מדותדלא תימא כל המדות שהיו שם היו גדושות דלא היתה אלא אחת גדושה:

    אלא הכי קתני מתניתין כל מדידותשהיו מודדין בה היו גדושות:

    לא נמשחו בחוץלפיכך בירוציהן חול:

    רבי עקיבא סבר מדת יבש לא נמשחה כל עיקרוחול היא לפיכך מה שבפנים בכלי קדושת פה הוא דמקדש ליה הילכך מה דאיצטריך ליה מקדש בירוצין דלא צריך ליה לא מקדש לפיכך בירוציהן חול:

    היינו טעמאדלח בירוציהן קודש שבירוציהן שלה נעקר מתוך הכלי:

    ומגווה דמנא קאתימן הקדש להכי הוי קודש:

    למאי דצריךלמה שבתוך הכלי איכוין למיקדש ולא לבירוצין ואמאי מיקדשי הבירוצין:

    שלא מדעתשאף ע"פ שלא נתכוין להקדיש הבירוצין קדושין כלי שרת:

    גזירה שמא יאמרודמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אע"ג דאתו מגוויה דמנא אמרי הכי נמי מוציאין מכלי שרת לחול אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאין מכלי שרת לחול:

    סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבתשלא כמצותו דמצותו היה לסדרו בשבת:

    פסולהלפי שצריך שיהא הלחם על השולחן ב' שבתות:

    כיצד יעשהשיהיו כשירין הלחם והבזיכין:

    יניחנושלא יקטיר הבזיכין ולא יסלק הלחם עד לשבת שניה הבאה ונמצא הלחם והבזיכין על השולחן ט"ו ימים ושני ימי שבת שאפילו הוא על השולחן אותן ז' ימים שעד לשבת יותר מדינו אין בכך כלום הכא נמי ניגזור שלא יניחנו לשבת הבאה שמא יאמרו כשם שאלו אין נפסלין אע"פ ששהו שם יותר מדינן כך מפקידים בכלי שרת כל זמן שרוצה ואין נפסל בלינה:

    פניםלחם הפנים דהוא בהיכל אמדות קרמית שהן חוץ בעזרה:

    פנים לאו כ"ע ידעישכן אירע בזה הלחם אלא הכהנים וכהנים ידעי טעמא דמילתא דכהנים זריזין וליכא למיגזר:

    חוץ כ"ע ידעיואיכא למיגזר שמא יאמרו וכו':

    לקיץ המזבחשקונין מהן עולות ומקייצין בהן את המזבח כשאין שם קרבנות כדי שלא יהא המזבח בטל:

    המקבל עליו לספק סלתותשקבל מעות מן הגזבר כדי לספק סולת כל השנה וקיבל עליו לתת ארבעה סאין בסלע והוקרו:

    ועמדו שלשה סאין בסלענותן ד' סאין כמו שקיבל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 90 עמוד א

    1אי לא חזו לעולת חובה קרבי לעולת נדבה, אלא הכא, אי לא מוקמית ליה במילתיה אשם נדבה מי איכא?

    Baraita

    2תניא כוותיה דרבי יוחנן: אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זו עולה לגבי מזבח, וטעון נסכים, וצריך אשם אחר להתירו.

    Mishna

    3כל מדות שבמקדש היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה.

    4מדת הלח, בירוציהן קדש; ומדת היבש, בירוציהן חול.

    5רבי עקיבא אומר: מדת הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש. מדת היבש חול, לפיכך בירוציהן חול. רבי יוסי אומר: לא משום זה, אלא שהלח נעקר והיבש אינו נעקר.

    Gemara

    6מני? אי רבי מאיר חד גדוש הוה, אי רבנן חדא ומחוק הוה.

    7אמר רב חסדא: לעולם רבי מאיר, ומאי ״כל מדות״? כל מדידות.

    8מדת הלח בירוציהן קדש, במאי קא מיפלגי?

    9תנא קמא סבר: מדת הלח נמשחה, בין מבפנים בין מבחוץ; מדת יבש נמשחה מבפנים, ולא נמשחה מבחוץ.

    10ורבי עקיבא סבר: מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש לא נמשחה כל עיקר.

    11ורבי יוסי סבר: אידי ואידי נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ, והכא היינו טעמא דלח נעקר ומגווה דמנא קא אתי, והיבש אינו נעקר.

    12וכי נעקר מאי הוי? גברא למאי דצריך קא מכוין.

    13אמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב, זאת אומרת, כלי שרת מקדשין שלא מדעת. רבינא אמר: לעולם אימא לך, כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת, וגזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול.

    14מותיב ר' זירא: סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. כיצד יעשה? יניחנו לשבת הבאה, שאפילו הוא על שלחן ימים רבים אין בכך כלום.

    15ואמאי? התם נמי לימא: גזירה, שמא יאמרו: מפקידין בכלי שרת!

    16פנים אחוץ קא רמית?! פנים לאו כולי עלמא ידעי, חוץ כולי עלמא ידעי.

    17תנן התם: מותר נסכים לקיץ המזבח.

    18מאי ״מותר נסכים״?

    19רבי חייא בר יוסף אמר: בירוצי מדות. ר' יוחנן אמר: כאותה ששנינו: המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו בשלש יספק מארבע,׃

    Tosafot

    כיצד יעשהשלא יבא דבר לפסול יניחנה עם הבזיכין לשבת הבאה אי נמי מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין:

    שאפילו הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלוםתימה דבפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז.) בעא מיניה רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת היכי דמי אי דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמרת לא ירדו בראשו של מזבח מיבעיא אלא דירדו לשולחן מדמינן לה דתנן שאפי' הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלום והשתא הא לא דמי לשולחן דהא אסידרו באחד בשבת קאי משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן כדמוכח בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות ד' ק.) דדייקינן מהכא ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ליקדוש וליפסל ואם סידרן בשבת הכי נמי דאם לא סילקן לשבת אחרת היה נפסל בלינה ואהך גופה דאחד בשבת מקשי התם דאי לילה אין מחוסר זמן כי מטי לילה דבי שימשי תיקדוש ותיפסל ומשני רבא בשקדם וסילקו ורב אשי משני אפילו בשלא קדם וסילקו נעשה כמי שסידרו הקוף וא"כ גבי מזבח אפילו מדמית ליה לשולחן נמי תועיל בו לינה וי"ל דלשון שאפי' הוא על השולחן משמע ליה נתינת טעם אההוא דסידרו אחר השבת דלכך לא חיישינן עליה משום דבכל לחם הפנים כמו הנסדר בזמנו אפילו הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלום ומיהו על כרחין לאו טעם גמור הוא דהכא היינו טעמא משום דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן:

    בירוצי מדותאע״ג דנתקדשו לוקחין מהן כבשים לעולות קייץ כדפרישית בריש פירקין (מנחות דף פח.) דלב ב״ד מתנה עליהם:

    מארבע ועמדו משלש מספק מארבעבפ' הזהב (ב"מ דף נז:) מפרש דהאי רבית הקדש היכי דמי כגון שקיבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש דמספק מד' דבחבירו כי האי גוונא אסור ותימה היכי דמי אי דאית ליה סלתות או חיטין שיתחללו עליהן מעות הקדש אפי' בהדיוט שרי דאפי' על הגדיש תנן (שם ד' עב:) פוסק עמו על הגדיש וכי תימא הא דשרי לפסוק עמו על הגדיש היינו בפוסק לפי השער (או) אפי' בשער הלקוטות אבל אי מוזיל טפי אסור אפי' ביש לו והכא גבי הקדש שרי אי אפשר לומר כן דהא בריש הזהב (בבא מציעא דף מו.) תניא היו חמריו ופועליו תובעים אותו ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית אם יש לו מותר כדפרישית דמטבע נעשה חליפין או בפרוטטות דכיון דיש לו אוזולי אוזיל גביה ואין כאן אגר נטר ליה ואם אין לו אפילו גדיש א"כ מה מרויחו בהקדמת מעות הרי לא יוכל להשתמש בהן דאין להם על מה שיתחלל ולא נפקי לחולין וי"ל דלעולם בדלית ליה אפי' גדיש אלא מקבל מעות הקדש והולך אצל בעלי בתים שנותנין לו יותר מד' סאין ומרויח היתר ומה שאין נותן להקדש אותו העודף מידי דהוה אמשלש ועמדו אארבע משום דלא יהיב להקדש אלא כפי השער והשער הוא מארבע ומיהו לפי טעם זה היה מותר להוליך מעות הקדש לסחורה כדי להשתכר בהן וזהו תימה דא"כ אמאי לא אשכחן ריבית בהקדש בכי האי גוונא בפ' הזהב (ב"מ דף נז:) לכך נראה דאין נכון לעשות כן או משום בזיון הקדש או משום שלא יבא לידי מעילה והא דשרי הכא בהקדש ואסור בהדיוט י"ל כי ההיא דסוף איזהו נשך (בבא מציעא דף עד.) אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק תנן פוסק עמו על הגדיש והא מחוסר משדא בחמה למיבש ולמידש ומידד ומשני כגון דשדא בחמה ויבש ולשמואל [דאמר בידי שמים אפילו אחד אינו פוסק והא מחוסר] מידד דבידי שמים היא אפשר בנפוותא ובהקדש אפילו מחוסר כל הני שרי ועוד יש לומר דמיירי הכא בעשירים המתנדבים ונותנין מעות חולין למוכרי סלתות כדי לספק מארבע ואפילו למאן דחייש שמא לא ימסרום יפה בפרק הבית והעליה (בבא מציעא דף קיח.) גבי שומרי ספיחים בשביעית דאין מתנדב שומר חנם הכא ליכא למיחש דאפילו לא מסרו העשירים יפה יפה מכל מקום מוכרי הסלתות שקיבלו המעות מוסרין אותם יפה יפה וכי תימא אפילו ריבית קצוצה לישתרי שילוו העשירים מאה של חולין לשלם להקדש מאה ועשרים כדאשכחן בהזהב (ב"מ דף נז:) גבי אבני בית המסורות לגיזבר לא דמי דהתם הכל יודעים שהאבנים עומדות לבנין וליכא למיגזר אטו הדיוט אבל הכא גזרינן דילמא אתי למימר דכי מלוה מאה במאה וכ' שרי אם הקדישום אחר כך כי היכי דשרי להלוותן מאה לשלם להקדש מאה ועשרים ועוד דאפילו כי האי גוונא אסור מדאורייתא דחשיב כאילו הויא הנאה למלוה כיון דקעביד על פיו כגון תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב ולא דמי לאבני בנין שאין לגזבר חלק בהן ולא דמי נמי לשקול ארבע זוזי ולימא ליה לפלניא דלוזפן זוזי דהא פשיטא ודאי דאסור למימר לחבריה אנא מוזיפנא לך זוזי והב לפלניא ארבע זוזי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    במאי קא מפליגי ת"ק סבר מדות הלח נמשחו וא"ת אמאי קאמר דפליגי ת"ק ור' עקיב' לימא דר' עקיבא ור' יוסי לפרושי טעמא דמילתא דת"ק אתו אמאי טעמא דבירוצי היבש חול והלח קודש דהא לא פליגי בהא דהא כולהו הני סברי אלא שחולקין בטעם הדבר, וע"ק מאי טעמא דר' עקיבא דאמר דלכך בירוצי היבש חול מפני שהמדות חול א"כ מה שבתוכם לא יקדשו ואי משום דקדיש בפה וגברא מאי דצריך לבד מקדש כדפי' רש"י. הרי ממ"ק שהרי זה עיקר טעמו לומר דמה שבתוכו קדוש ולא בירוצים והרי לא פי' עיקר הטעם אלא שאמר לבד שהם חול שבשביל זה ראוי שיקשה לנו כדפרי' שגם מה שבתוכן לא לקדוש הואיל שבא לפרש טעם דאמאי בירוצים לא נתקדשו היה לנו לומר עיקר הטעם. לכ"נ דהך קושיא מתרצא באידך דאי ר' עקיבא לפרושי טעמא אתי היה לוקח עיקר הטעם במלתיה ומדלא נקטיה ש"מ דלא לפרושי אתא אלא לחלוק את"ק ולכך קאמר דטעמא דת"ק משום דסבר דמדת הלח נתקדשו בין בחוץ בין בפנים ולכך צריכי בין ת"ק בין רע"ק לומר דמדת הלח נתקדשו גם מבחוץ משום דאי לא נתקדשו אלא מבפנים א"כ לא ליקדוש אלא מה שבתוכו אבל לא בירוצים אבל משום דנתקדשו גם בחוץ נתקדשו בירוצין מפני שהם עולין על שפת הכלי שנתקדש והרי הוא מקדש מה שעומד עליו, ואמר ת"ק דלכך נתקדשו במידת הלח אבל מדת יבש לא נתקדשה אלא מבפנים ולכך לא קדשו ברוצין דמאי מקדש להו אי אויר כלי הא אינם בתוכו אי שפת כלי כדפי' הא לא נתקדש אבל מה שבפנים קדוש כדמשמע דדוקא בירוצין לא קדוש אבל התוך קדוש משום דנתקדשו בפנים ואתא רע"ק לפלוגי את"ק אמדת היבש ולא לפרש הטעם דאמאי לא נתקדשו בירוצין כדפרי' מפני שלא הזכיר הטעם במלתיה דנאמר דלפרש אתא ולא לקח במלתיה אבל הטעם שמביא לחלק את"ק והוא דת"ק אמר בירוצי מדות היבש חול משמע אבל מה שבתוך מדת היבש קדש מדנקט בירוצים משמע דאינהו לבד הוו חול שהם מבחוץ כדפי' אבל מה שבפנים קדש מפני שהתוך מקדשתן דמדקאמר דבהנהו דאינם בתוך המדה ואין מקדשתן חול משמע דמאי דהוי קדש מה שבתוך המדה מפני שמקדשתן וע"כ בא לומר רע"ק שגם מה שבתוך המדה חול והזכיר במלתיה במדת היבש חול לחלק את"ק דאמר קדש ודמקדשה דלא מקדשה כלל ואמאי דמקדשה מה שבפנים משום דגברא מקדש ליה בפה וא"ת א"כ בירוצין נמי י"ל דאין דעתו לקדש אלא הצריך לו דהיינו מה שבפנים כדפירש"י ומ"מ מאי דקדוש לאו משום דהכלי מקדשן כ"א דמקדשינהו גברא בפה לת"ק מקדיש דקדשינהו מדה ולר' עקיבא לא קדש ולכך לא נקט ר' עקיבא טעם לומר כי אם דמדת היבש חול לחלק את"ק דאמר דמה שבפנים מקדש הכלי אבל בירוצין לא קדיש דאמאי ליקדוש הרי אינם בתוך הכלי וגם שפת הכלי לא קדשם שלא נתקדש מבחוץ ואם מפני שנאמר שמה שנתקדש תחתם מפני אויר כלי קדשם דז"א שאין ראוי לקדשם כי אם כלי עצמו ולא מה שנתקדש בכלי יקדש דבר אחר ועוד שהרי אנו רואים שהוצרך לומר דמדות לא נתקדשו בפנים ומבחוץ דאי נתקדשו לבד מבפנים לא לא נתקדשו בירוצין ור' יוסי פליג אתרווייהו דמדת הלח דלא נתקדש' בחוץ ואפ"ה מקדשא בירוצין כדקאמר טעמא מפני שנעקר ובמדת היבש סבר כת"ק דנתקדש בפנים ואפ"ה לא קדש בירוצין כדקאמ' טעמא כדפי' לעיל:

    גברא למאי דצריך מכוין פי' ואפי' מה שיהיה בתוך הכלי קס"ד דאין לו להתקדש אעפ"י שהכלי מקודש אם לא שיהא בדעת הגברא שיתקדש: וקשיא דמשמע דלכ"ע נתקדשו לח ולעיל בריש פרקין גרסי' דאיכא בינייהו בירוצין אם נתקדשו ובלח הוה מיירי גבי הין דחשיבי מלמעלה למטה: וי"ל דניחא לגיר' ראשונה דלעיל דגרסי' דכ"ע נתקדשו או לא נתקדשו ור"ל דאין פלוגתא דידהו תליא בנתקדשו או לא נתקדשו דמצי סברא או הא או הא ובעבור זה לא יניחו לחלק אבל מ"מ אעפ"י שיוכלו לומר זה כמו זה י"ל דנתקדשו כתנאי דמתני' ומאי דנקט לא נתקדשו לא שיסברו כן אלא קאמר דהוו מצי סברי הכי ואפ"ה לפלגו בקרא דמלאים: ועי"ל דגם לגרסא דגרסי' דכ"ע לא נתקדשו ושלא נוכל לישב מחלקותם אם לא דנימא לא נתקדשו לא קשיא דנימא דסברי כר' יוסי דהכא דנמוקו עמו וכדמתרץ רבינא טעמא משום גזירה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 90a

    Menachot 90a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 303 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אשם נדבה מי איכא הילכך לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים:

    מתני' שהיה גודשה בתוכה שהיתה גדולה כל כך שכשהיתה נמחקת היה בה עשרון:

    מדת היבש בירוציהן חול מה שנופל מן הכלי לאחר שנתמלא היינו בירוצין:

    אלא שהלח נעקר שהבירוצין נכנסו בכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו חוץ לפיכך הן קדש דנכנסו בכלי ונתקדשו בו:

    ובירוצין של יבש אינו נעקר מתוכו של כלי שלא נכנס בתוך הכלי ולא נתקדש בו לפיכך הוא חול:

    גמ' מני הא דקתני כל המדות היו נגדשות:

    אי ר"מ דאמר לעיל (מנחות ד' פז.) גדוש שבו היה מודד לכל המנחות מחוק מדה של כהן גדול שהיתה גדולה כ"כ שגודשה בתוכה:

    ומחוק הוי ואפילו חד גדוש לא הוה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כיצד יעשה שלא יבא דבר לפסול יניחנה עם הבזיכין לשבת הבאה אי נמי מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין:

    שאפילו הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלום תימה דבפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז.) בעא מיניה רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת היכי דמי אי דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמרת לא ירדו בראשו של מזבח מיבעיא אלא דירדו לשולחן מדמינן לה דתנן שאפי' הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלום והשתא הא לא דמי לשולחן דהא אסידרו באחד בשבת קאי משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן כדמוכח בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות ד' ק.) דדייקינן מהכא ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ליקדוש וליפסל ואם סידרן בשבת הכי נמי דאם לא סילקן לשבת אחרת היה נפסל בלינה ואהך גופה דאחד בשבת מקשי התם דאי לילה אין מחוסר זמן כי מטי לילה דבי שימשי תיקדוש ותיפסל ומשני רבא בשקדם וסילקו ורב אשי משני אפילו בשלא קדם וסילקו נעשה כמי שסידרו הקוף וא"כ גבי מזבח אפילו מדמית ליה לשולחן נמי תועיל בו לינה וי"ל דלשון שאפי' הוא על השולחן משמע ליה נתינת טעם אההוא דסידרו אחר השבת דלכך לא חיישינן עליה משום דבכל לחם הפנים כמו הנסדר בזמנו אפילו הוא על השולחן ימים [רבים] אין בכך כלום ומיהו על כרחין לאו טעם גמור הוא דהכא היינו טעמא משום דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן:

    בירוצי מדות אע״ג דנתקדשו לוקחין מהן כבשים לעולות קייץ כדפרישית בריש פירקין (מנחות דף פח.) דלב ב״ד מתנה עליהם:

    מארבע ועמדו משלש מספק מארבע בפ' הזהב (ב"מ דף נז:) מפרש דהאי רבית הקדש היכי דמי כגון שקיבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש דמספק מד' דבחבירו כי האי גוונא אסור ותימה היכי דמי אי דאית ליה סלתות או חיטין שיתחללו עליהן מעות הקדש אפי' בהדיוט שרי דאפי' על הגדיש תנן (שם ד' עב:) פוסק עמו על הגדיש וכי תימא הא דשרי לפסוק עמו על הגדיש היינו בפוסק לפי השער (או) אפי' בשער הלקוטות אבל אי מוזיל טפי אסור אפי' ביש לו והכא גבי הקדש שרי אי אפשר לומר כן דהא בריש הזהב (בבא מציעא דף מו.) תניא היו חמריו ופועליו תובעים אותו ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית אם יש לו מותר כדפרישית דמטבע נעשה חליפין או בפרוטטות דכיון דיש לו אוזולי אוזיל גביה ואין כאן אגר נטר ליה ואם אין לו אפילו גדיש א"כ מה מרויחו בהקדמת מעות הרי לא יוכל להשתמש בהן דאין להם על מה שיתחלל ולא נפקי לחולין וי"ל דלעולם בדלית ליה אפי' גדיש אלא מקבל מעות הקדש והולך אצל בעלי בתים שנותנין לו יותר מד' סאין ומרויח היתר ומה שאין נותן להקדש אותו העודף מידי דהוה אמשלש ועמדו אארבע משום דלא יהיב להקדש אלא כפי השער והשער הוא מארבע ומיהו לפי טעם זה היה מותר להוליך מעות הקדש לסחורה כדי להשתכר בהן וזהו תימה דא"כ אמאי לא אשכחן ריבית בהקדש בכי האי גוונא בפ' הזהב (ב"מ דף נז:) לכך נראה דאין נכון לעשות כן או משום בזיון הקדש או משום שלא יבא לידי מעילה והא דשרי הכא בהקדש ואסור בהדיוט י"ל כי ההיא דסוף איזהו נשך (בבא מציעא דף עד.) אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק תנן פוסק עמו על הגדיש והא מחוסר משדא בחמה למיבש ולמידש ומידד ומשני כגון דשדא בחמה ויבש ולשמואל [דאמר בידי שמים אפילו אחד אינו פוסק והא מחוסר] מידד דבידי שמים היא אפשר בנפוותא ובהקדש אפילו מחוסר כל הני שרי ועוד יש לומר דמיירי הכא בעשירים המתנדבים ונותנין מעות חולין למוכרי סלתות כדי לספק מארבע ואפילו למאן דחייש שמא לא ימסרום יפה בפרק הבית והעליה (בבא מציעא דף קיח.) גבי שומרי ספיחים בשביעית דאין מתנדב שומר חנם הכא ליכא למיחש דאפילו לא מסרו העשירים יפה יפה מכל מקום מוכרי הסלתות שקיבלו המעות מוסרין אותם יפה יפה וכי תימא אפילו ריבית קצוצה לישתרי שילוו העשירים מאה של חולין לשלם להקדש מאה ועשרים כדאשכחן בהזהב (ב"מ דף נז:) גבי אבני בית המסורות לגיזבר לא דמי דהתם הכל יודעים שהאבנים עומדות לבנין וליכא למיגזר אטו הדיוט אבל הכא גזרינן דילמא אתי למימר דכי מלוה מאה במאה וכ' שרי אם הקדישום אחר כך כי היכי דשרי להלוותן מאה לשלם להקדש מאה ועשרים ועוד דאפילו כי האי גוונא אסור מדאורייתא דחשיב כאילו הויא הנאה למלוה כיון דקעביד על פיו כגון תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב ולא דמי לאבני בנין שאין לגזבר חלק בהן ולא דמי נמי לשקול ארבע זוזי ולימא ליה לפלניא דלוזפן זוזי דהא פשיטא ודאי דאסור למימר לחבריה אנא מוזיפנא לך זוזי והב לפלניא ארבע זוזי:

    Tosafot on Menachot 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    במאי קא מפליגי ת"ק סבר מדות הלח נמשחו וא"ת אמאי קאמר דפליגי ת"ק ור' עקיב' לימא דר' עקיבא ור' יוסי לפרושי טעמא דמילתא דת"ק אתו אמאי טעמא דבירוצי היבש חול והלח קודש דהא לא פליגי בהא דהא כולהו הני סברי אלא שחולקין בטעם הדבר, וע"ק מאי טעמא דר' עקיבא דאמר דלכך בירוצי היבש חול מפני שהמדות חול א"כ מה שבתוכם לא יקדשו ואי משום דקדיש בפה וגברא מאי דצריך לבד מקדש כדפי' רש"י. הרי ממ"ק שהרי זה עיקר טעמו לומר דמה שבתוכו קדוש ולא בירוצים והרי לא פי' עיקר הטעם אלא שאמר לבד שהם חול שבשביל זה ראוי שיקשה לנו כדפרי' שגם מה שבתוכן לא לקדוש הואיל שבא לפרש טעם דאמאי בירוצים לא נתקדשו היה לנו לומר עיקר הטעם. לכ"נ דהך קושיא מתרצא באידך דאי ר' עקיבא לפרושי טעמא אתי היה לוקח עיקר הטעם במלתיה ומדלא נקטיה ש"מ דלא לפרושי אתא אלא לחלוק את"ק ולכך קאמר דטעמא דת"ק משום דסבר דמדת הלח נתקדשו בין בחוץ בין בפנים ולכך צריכי בין ת"ק בין רע"ק לומר דמדת הלח נתקדשו גם מבחוץ משום דאי לא נתקדשו אלא מבפנים א"כ לא ליקדוש אלא מה שבתוכו אבל לא בירוצים אבל משום דנתקדשו גם בחוץ נתקדשו בירוצין מפני שהם עולין על שפת הכלי שנתקדש והרי הוא מקדש מה שעומד עליו, ואמר ת"ק דלכך נתקדשו במידת הלח אבל מדת יבש לא נתקדשה אלא מבפנים ולכך לא קדשו ברוצין דמאי מקדש להו אי אויר כלי הא אינם בתוכו אי שפת כלי כדפי' הא לא נתקדש אבל מה שבפנים קדוש כדמשמע דדוקא בירוצין לא קדוש אבל התוך קדוש משום דנתקדשו בפנים ואתא רע"ק לפלוגי את"ק אמדת היבש ולא לפרש הטעם דאמאי לא נתקדשו בירוצין כדפרי' מפני שלא הזכיר הטעם במלתיה דנאמר דלפרש אתא ולא לקח במלתיה אבל הטעם שמביא לחלק את"ק והוא דת"ק אמר בירוצי מדות היבש חול משמע אבל מה שבתוך מדת היבש קדש מדנקט בירוצים משמע דאינהו לבד הוו חול שהם מבחוץ כדפי' אבל מה שבפנים קדש מפני שהתוך מקדשתן דמדקאמר דבהנהו דאינם בתוך המדה ואין מקדשתן חול משמע דמאי דהוי קדש מה שבתוך המדה מפני שמקדשתן וע"כ בא לומר רע"ק שגם מה שבתוך המדה חול והזכיר במלתיה במדת היבש חול לחלק את"ק דאמר קדש ודמקדשה דלא מקדשה כלל ואמאי דמקדשה מה שבפנים משום דגברא מקדש ליה בפה וא"ת א"כ בירוצין נמי י"ל דאין דעתו לקדש אלא הצריך לו דהיינו מה שבפנים כדפירש"י ומ"מ מאי דקדוש לאו משום דהכלי מקדשן כ"א דמקדשינהו גברא בפה לת"ק מקדיש דקדשינהו מדה ולר' עקיבא לא קדש ולכך לא נקט ר' עקיבא טעם לומר כי אם דמדת היבש חול לחלק את"ק דאמר דמה שבפנים מקדש הכלי אבל בירוצין לא קדיש דאמאי ליקדוש הרי אינם בתוך הכלי וגם שפת הכלי לא קדשם שלא נתקדש מבחוץ ואם מפני שנאמר שמה שנתקדש תחתם מפני אויר כלי קדשם דז"א שאין ראוי לקדשם כי אם כלי עצמו ולא מה שנתקדש בכלי יקדש דבר אחר ועוד שהרי אנו רואים שהוצרך לומר דמדות לא נתקדשו בפנים ומבחוץ דאי נתקדשו לבד מבפנים לא לא נתקדשו בירוצין ור' יוסי פליג אתרווייהו דמדת הלח דלא נתקדש' בחוץ ואפ"ה מקדשא בירוצין כדקאמר טעמא מפני שנעקר ובמדת היבש סבר כת"ק דנתקדש בפנים ואפ"ה לא קדש בירוצין כדקאמ' טעמא כדפי' לעיל:

    גברא למאי דצריך מכוין פי' ואפי' מה שיהיה בתוך הכלי קס"ד דאין לו להתקדש אעפ"י שהכלי מקודש אם לא שיהא בדעת הגברא שיתקדש: וקשיא דמשמע דלכ"ע נתקדשו לח ולעיל בריש פרקין גרסי' דאיכא בינייהו בירוצין אם נתקדשו ובלח הוה מיירי גבי הין דחשיבי מלמעלה למטה: וי"ל דניחא לגיר' ראשונה דלעיל דגרסי' דכ"ע נתקדשו או לא נתקדשו ור"ל דאין פלוגתא דידהו תליא בנתקדשו או לא נתקדשו דמצי סברא או הא או הא ובעבור זה לא יניחו לחלק אבל מ"מ אעפ"י שיוכלו לומר זה כמו זה י"ל דנתקדשו כתנאי דמתני' ומאי דנקט לא נתקדשו לא שיסברו כן אלא קאמר דהוו מצי סברי הכי ואפ"ה לפלגו בקרא דמלאים: ועי"ל דגם לגרסא דגרסי' דכ"ע לא נתקדשו ושלא נוכל לישב מחלקותם אם לא דנימא לא נתקדשו לא קשיא דנימא דסברי כר' יוסי דהכא דנמוקו עמו וכדמתרץ רבינא טעמא משום גזירה:

    Rashba on Menachot 90a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 90, Amud Aleph, about 303 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “אי לא חזו לעולת חובה קרבי לעולת…”

      Named: רבי לעולת.

    2. Segment 227 words

      Opens “תניא כוותיה דרבי יוחנן: אשם מצורע ששחטו…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 313 words

      Opens “מתני׳ כל מדות שבמקדש היו נגדשות, חוץ…”

    4. Segment 48 words

      Opens “מדת הלח, בירוציהן קדש; ומדת היבש, בירוציהן…”

    5. Segment 527 words

      Opens “רבי עקיבא אומר: מדת הלח קדש, לפיכך…”

      Named: רבי עקיבא, רבי יוסי.

    6. Segment 613 words

      Opens “גמ׳ מני? אי רבי מאיר חד גדוש…”

      Named: רבי מאיר.

    7. Segment 711 words

      Opens “אמר רב חסדא: לעולם רבי מאיר, ומאי…”

      Named: רב חסדא, רבי מאיר.

    8. Segment 87 words

      Opens “מדת הלח בירוציהן קדש, במאי קא מיפלגי?…”

    9. Segment 917 words

      Opens “תנא קמא סבר: מדת הלח נמשחה, בין…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “ורבי עקיבא סבר: מדת הלח נמשחה בין…”

      Named: רבי עקיבא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “ורבי יוסי סבר: אידי ואידי נמשחה מבפנים…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 129 words

      Opens “וכי נעקר מאי הוי? גברא למאי דצריך…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “אמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב,…”

      Named: רב דימי בר שישנא.

    14. Segment 1429 words

      Opens “מותיב ר' זירא: סידר את הלחם ואת…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “ואמאי? התם נמי לימא: גזירה, שמא יאמרו:…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “פנים אחוץ קא רמית?! פנים לאו כולי…”

    17. Segment 176 words

      Opens “תנן התם: מותר נסכים לקיץ המזבח.…”

    18. Segment 183 words

      Opens “מאי ״מותר נסכים״?…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “רבי חייא בר יוסף אמר: בירוצי מדות.…”

      Named: רבי חייא בר יוסף.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Menachot 90a · Segment 5 — “רבי עקיבא אומר: מדת הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש.…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 90a · Segment 19 — “…אמר: בירוצי מדות. ר' יוחנן אמר: כאותה ששנינו: המקבל…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 90a · Segment 13 — “…מקדשין שלא מדעת. רבינא אמר: לעולם אימא לך, כלי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 90a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026