Talmud Builders

    Menachot 19a

    Back to index

    English translation — Menachot 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the priests,” the verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. Before mentioning the priests, the verse states the halakha of pouring the oil on the meal offering, and after mentioning the priests, it states the halakha of the removal of the handful. Therefore, a priest is required for each of these rites.

    2The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Shimon hold that a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it? But isn’t it taught in a baraita : The verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 4:34). The term “with his finger” is interpreted as referring to the term “and the priest shall take.” This teaches that the collection of the blood shall be performed only with the right hand, since the term “finger,” when stated in the context of the sacrificial rites, always is referring to the finger of the right hand. The term “with his finger” is also interpreted as referring to the term “and put it.” This teaches that the placing of the blood on the altar shall be performed only with the right hand.

    3The baraita continues: Rabbi Shimon said: But is the term hand stated with regard to the collection of the blood? Since the term hand is not stated with regard to the collection of the blood, only with regard to the placement of the blood, then even if the priest collected the blood with his left hand, the offering is fit.

    4And Abaye said: Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to whether a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. The Rabbis hold that the term “with his finger” is referring to both to the term “and the priest shall take” that precedes it, and the term “and put it” that succeeds it. And Rabbi Shimon holds that a verse is interpreted as referring to the matter that succeeds it, but is not interpreted as referring to the matter that precedes it. In that case, Rabbi Shimon’s opinion that the pouring of oil must be performed by a priest can no longer be ascribed to the opinion that the phrase “Aaron’s sons, the priests” should be interpreted as referring to the description of pouring the oil that precedes it.

    5Rather, this is the reasoning of Rabbi Shimon: The verse states: “And he shall pour oil upon it and put frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons, the priests” (Leviticus 2:1–2). He therefore employs the principle that the conjunction “and,” represented by the letter vav , adds to the previous matter, demonstrating that the rite of the pouring of the oil is to be performed by Aaron’s sons, the priests.

    6The Gemara asks: But does Rabbi Shimon hold that the letter vav adds to the previous matter? If that is so, then this would pose a problem with regard to that which is written: “And he shall slaughter the bull before the Lord, and Aaron’s sons, the priests, shall sacrifice the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The Sages infer from here that from the stage of the sacrificing of the blood, which begins with the collection of the blood, and onward, it is the mitzva exclusively of members of the priesthood. By inference, this teaches that the slaughter of the offering, which is performed earlier, is valid when performed by a non-priest. If according to the opinion of Rabbi Shimon the letter vav adds to the previous matter, if the slaughter of the offering is performed by a non-priest, it should also be unfit.

    7The Gemara answers: There, with regard to the slaughter of an offering, it is different, as earlier the verse states: “And he shall place his hands upon the head of the burnt offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him. And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:4–5), associating the placing of the hands on the head of an offering, which is performed by the owner of the animal, with the slaughter of the offering. Therefore, just as the placing of the hands on the offering is performed by non-priests, so too, the slaughter of the offering is performed by non-priests.

    8The Gemara asks: If there is a juxtaposition of the placing of the hands and the slaughter of the animals, why not also say that just as the placing of the hands on the offering is performed only by the owner of the animal, so too, the slaughter of the offering may be performed only by the owner of the animal? The Gemara answers: You cannot say that, due to an a fortiori inference from the halakha of the sprinkling of the blood: And just as the sprinkling of the blood, which is the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, does not require the owner to perform it, as the priests perform this rite on his behalf, with regard to the slaughter of the offering, which is not the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, is it not all the more so clear that it does not need to be performed by the owner?

    9And if you would say that one cannot derive the possible from the impossible, and the owner may not sprinkle the blood as he is not a priest, but he may still be obligated to slaughter the animal, as this rite may be performed by a non-priest, the Merciful One revealed in the Torah in the context of the Yom Kippur service with regard to the High Priest: “And he shall slaughter the bull of the sin offering which is for himself” (Leviticus 16:11). By inference, from the fact that the verse specifies that here the High Priest, who is the owner of the offering, must perform the slaughter, it is clear that usually the slaughter does not require the participation of the owner.

    10§ Apropos the mishna’s list of rites that are not indispensable for the meal offering, the Gemara explains that Rav says: With regard to any sacrificial rite where the term law and statute are stated, they are stated only to teach that the absence of the performance of that rite invalidates the offering. The Gemara comments: It enters our mind to say that the two terms are both required for this principle to be in effect, as it is written with regard to a red heifer: “This is the statute of the law” (Numbers 19:2).

    11Before continuing its discussion of this principle, the Gemara presents a mnemonic for the questions that follow: Nun , tav , tzadi ; yod , kuf , mem , lamed . They represent: Nazirite; thanks offering [ toda ]; leper [ metzora ]; Yom Kippur; offerings [ korbanot ]; meal offering [ minḥa ]; shewbread [ leḥem hapanim ].

    12The Gemara asks: But what of the offering of a nazirite, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the nazirite who vows, and of his offering to the Lord for his naziriteship, beside that for which his means suffice; according to his vow which he vows, so he must do after the law of his naziriteship” (Numbers 6:21), and yet Rav says that the lack of waving of the offering by a nazirite invalidates the offering? The Gemara answers: There it is different, since it is written in the continuation of the verse: “So he must do,” and therefore it is considered as if the term statute were written with regard to it.

    13The Gemara asks: But what of the thanks offering, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:11), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four types of loaves that accompany the thanks offering, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: The thanks offering is different, since it is juxtaposed in the Torah to the offering of a nazirite; as it is written in a verse describing the thanks offering: “With the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13), instead of simply stating: The sacrifice of his thanks offering. And the Master says: The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite, to teach that the same halakhot apply to both.

    14The Gemara asks: But what of the offering of a leper, about which it is written only “law,” as the verse states: “This shall be the law of the leper” (Leviticus 14:2), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four species that are used in the purification process of the leper, i.e., cedar, hyssop, scarlet wool, and birds, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: There it is different, since it is written: “This shall be the law of the leper.” Due to the added emphasis of the term “shall be,” it is considered as if the term statute were written with regard to it.

    15The Gemara asks: But what of Yom Kippur, about which it is written only “statute,” as the verse states: “And it shall be a statute for you forever” (Leviticus 16:29), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the two goats of Yom Kippur, the absence of each goat prevents fulfillment of the mitzva with the other? Rather, it must be that Rav meant that wherever either the term law or the term statute is employed, this signifies that the rite is an indispensable requirement.

    16The Gemara questions this understanding of Rav’s statement: But what of the rest of the offerings, as the term “law” is written with regard to them, and yet failure to perform all of their different rites does not invalidate those offerings? The verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The Gemara answers: When the term law appears, it is still necessary for the term statute to appear, in order to teach that failure to perform the rites invalidates the offering. But when the term statute appears, it is not necessary for the term law to appear as well. The term statute is sufficient.

    17The Gemara questions this explanation: But doesn’t Rav say: Wherever the terms law and statute appear? Apparently, both are necessary for his principle to apply. The Gemara answers: This is what Rav is saying: Even in a context where the term law is written, if the term statute is written as well, then yes, failure to perform the rites invalidates the offering; but if the term statute does not accompany the term law, then failure to perform the rites does not invalidate the offering.

    18The Gemara questions this explanation: But what of the meal offering, as the term “statute” is written with regard to it, as the verse states: “Every male among the children of Aaron may eat of it, as a statute forever” (Leviticus 6:11), and yet Rav says: With regard to every sacrificial rite of the law of the meal offering that the verse repeats, as the details of the meal offering are discussed in Leviticus, chapter 2, and again in Leviticus, chapter 6, it is repeated only to teach that the failure to perform that rite invalidates the offering? Doesn’t this demonstrate that where the verse repeated the command, then yes, failure to perform the rite invalidates the offering; but if the verse did not repeat it, then failure to perform the rite does not invalidate the offering, whether or not the term statute appears?

    19The Gemara answers: There it is different, as when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the meal offering rather than with regard to the sacrificial rites.

    20The Gemara asks: But what of the shewbread, where when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the shewbread, as the verse states: “And they shall eat it in a holy place, for it is most holy to him of the offerings of the Lord made by fire, a perpetual statute” (Leviticus 24:9), and we learn in the mishna (27a): With regard to the two arrangements of the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the two bowls of frankincense that accompany the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the arrangements of the shewbread and the bowls of frankincense, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the other.

    21Rather, it must be that anywhere that the term statute is written with regard to eating, it is written with regard to the entire matter, i.e., all the halakhot of the offering, and teaches that failure to perform the rites invalidates the offering.

    22The Gemara answers: There, with regard to the meal offering, it is different, and it is only the rites that are repeated that are indispensable, as the verse states: “Of its groats, and of its oil” (Leviticus 2:16), rather than simply: Of the groats and oil,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקראהכהן נדרש לפניו לויצק:

    ולאחריווקמץ משם באצבעו:

    ולקחולקח (קבלת) הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו':

    אלא בימיןדכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:

    נתינהמתנת הקרן דמזבח:

    וכי נאמרה ידכלומר וכי נאמרה אצבע בולקח והלא בונתן הוא אמור:

    וי"ו דוהביאה מוסיף על ענין ראשון[וכ"ת וי"ו דונתן נמי יהא] מלמד קבלה מנתינה תריץ ליכא למימר הכי דאי כתיב ונתן באצבעו הוי גמירא ולקח מונתן בוי"ו מוסיף על ענין ראשון אבל השתא באצבעו הפסיק הענין:

    ואי מה סמיכהלר"ש פריך וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ולא באחר זריקה לא בעינן בבעלים דכהן זורק:

    אפשרשחיטה:

    לא אפשרזריקה בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן:

    נזירכתיב ביה זאת תורת הנזיר אשר ידור (במדבר ז):

    תנופה בנזירדכתיב ונתן על כפי הנזיר לעכב משום דכתיב תורת ואע"ג דלא מעכבא בעלמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמס' יומא (ד' ה.) שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכפר:

    כן יעשהעל תורת נזרו:

    תודהכתיב בה וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו וגו' (ויקרא ז׳:י״א):

    ד' מיניןחמץ חלות ורקיק ורבוכה בפרק התודה (לקמן מנחות דף עז.):

    שלמיועל זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ולרביעית שמן בתודה (בפ' התודה):

    ארבעה שבמצורעעץ ארז ושני תולעת ואזוב וצפרים:

    תהיהמשמע עיכובא:

    יוה"ככתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו' באחרי מות:

    שאר קרבנות כתיב בהו תורהזאת התורה לעולה ולמנחה וגו' (ויקרא ז׳:ל״ז):

    ולא מעכבידאמר בפ"ק (לעיל מנחות ד' ד.) באשם הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר ובמנחה כתיב וזאת תורת המנחה הקרב וגו' (ויקרא ו׳:ז׳) דהיינו הגשה ותנן לא הגיש כשר:

    הא תורה וחוקה קאמרמשמע תרוייהו כי הדדי שקולין:

    מנחה כתיבא חוקהכל זכר בבני אהרן יאכל חק עולם (וגו') (שם):

    שהחזיר הכתובבצו את אהרן מה שכבר אמור בויקרא אינו אלא לעכב:

    אאכילה כתיבאהילכך לאו לעיכובא אתא:

    לחם הפניםואכלוהו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם וגו' (שם כד):

    ושאני התםגבי מנחה להכי לא הויא חוקה דידה עיכובא משום דכתיב מגרשה ומשמנה מדמצי למכתב מגרש ומשמן וכתיב מגרשה ומשמנה שמע מינה ה"ק גרשה שלם ושמנה שלם שאם חסר כל שהוא פסול ומדאיצטריך למיכתב להכי שמע מינה חוקה דידה לאו חוקה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 19 עמוד א

    1הכהנים מקרא נדרש לפניו ולאחריו.

    2וסבר ר"ש מקרא נדרש לפניו ולאחריו? והתניא: (ויקרא ד, כה) ״ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח״, ״באצבעו ולקח״ מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, ״באצבעו ונתן״ מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין.

    3אר"ש וכי נאמר ״יד״ בקבלה? הואיל ולא נאמר ״יד״ בקבלה, קיבל בשמאל כשר.

    4ואמר אביי: במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי (ור"ש סבר: לאחריו נדרש, ולפניו אין נדרש).

    5אלא ה"ט דר"ש ״והביאה״ וי"ו מוסיף על ענין ראשון.

    6וסבר ר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון? אלא מעתה, דכתיב: ״(ויקרא א״, ה) ״ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם״, מקבלה ואילך מצות כהונה, מלמד על שחיטה שכשירה בזר; אי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון, שחיטה ה"נ בזר תהא פסולה!

    7שאני התם, דאמר קרא: ״וסמך... ושחט״, מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים.

    8אי: מה סמיכה בבעלים, אף שחיטה בבעלים? ההוא לא מצית אמרת, ק"ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעיא בעלים, שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש׃

    9וכי תימא, אין דנין אפשר משאי אפשר, גלי רחמנא ביוה"כ (ויקרא טז, יא) ״ושחט את פר החטאת אשר לו״, מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים.

    10אמר רב: כל מקום שנאמר ״תורה״ וחוקה״, אינו אלא לעכב. קא ס"ד תרתי בעיא, כדכתיב: ״(במדבר יט״, ב) ״זאת חוקת התורה.

    11(סימן: נת"ץ יקמ"ל)׃

    12והרי נזיר, דלא כתיב״א ביה אלא תורה״, ואמר רב: תנופה בנזיר מעכבא! שאני התם, כיון דכתיב ״כן יעשה״, כמאן דכתיב״א בהו חוקה דמי״.

    13הרי תודה, דלא כתיב״א ביה אלא תורה״, ותנן: ארבעה שבתודה מעכבין זה את זה. שאני תודה דאיתקש לנזיר, דכתיב: ״(ויקרא ז״, יג) ״על זבח תודת שלמיו״, ואמר מר: ״שלמיו״ לרבות שלמי נזיר.

    14והרי מצורע, דלא כתיב ״ביה אלא תורה״, ותנן: ארבעה מינין שבמצורע מעכבין זה את זה! שאני התם, כיון דכתיב ״(ויקרא יד״, ב) זאת תהיה תורת המצורע כמאן דכתיב ״ביה חוקה דמי״.

    15והרי יוה"כ דלא כתיב ״ביה אלא חוקה״, ותנן: שני שעירי יוה"כ מעכבין זה את זה, אלא: או תורה או חוקה.

    16והרי שאר קרבנות, דכתיב ״בהו תורה״, ולא מעכבי? תורה בעיא חוקה, וחוקה לא בעיא תורה.

    17והא תורה וחוקה קא אמר, ה"ק אף על גב דכתיב תורה, אי כתיב״א חוקה אין״, ואי לא לא.

    18והרי מנחה, דכתיב ״בה חוקה״, ואמר רב: כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב, החזיר אין, לא החזיר לא.

    19שאני התם, דכי כתיב״א חוקה אאכילה כתיבא״.

    20והרי לחם הפנים, דכי כתיב״א חוקה אאכילה כתיבא״, ותנן: שני סדרים מעכבין זה את זה, שני בזיכין מעכבין זה את זה, הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה.

    21אלא, כל היכא דכתיב״א אאכילה אכולא מילתא כתיבא״.

    22שאני התם, דאמר קרא: ״(ויקרא ב״, טז) ״מגרשה ומשמנה״,׃

    Tosafot

    במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגיוא"ת מנלן דבהכי פליגי דילמא טעמא דרבנן כדאסיקנא בפ"ק (לעיל מנחות דף י.) ופרק שני דזבחים (דף כד:) דכל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינו אלא ימין ור"ש בעי תרתי וי"ל דלשון הברייתא משמע משום דקאי עליה באצבעו כדקתני באצבע ולקח והא דלא מפרשי רבנן טעמייהו מדכתיב הכהן משום דאיצטריך הכהן בכיהונו ואע"ג דבפ' שני דזבחים (דף כד:) קאמר אליבא דר"ש ואלא הכהן ל"ל ומשני הכהן בכיהונו הוא הדין דלרבנן איצטריך נמי אלא נטר עד לבסוף דמקשי לר"ש ומשני ליה והוא הדין לרבנן וא"ת דבפ' השואל (ב"מ דף צה. ושם) פליגי תנאי במקרא נדרש לפני פניו ופריך תנן השואל את הפרה כו' והא שומר חנם דלפני פניו לא קתני וליטעמיך שומר שכר דלפניו מי קתני מאי קושיא לימא דההיא משנה ר"ש היא דקסבר הכא ובפ' ב' דזבחים (דף כד:) דמקרא נדרש לאחריו ולא לפניו וי"ל דהתם [טעמא] דר"ש משום דוי"ו מוסיף על ענין ראשון כדאמרינן הכא גבי והביאה וא"ת ואמאי לא אמרינן הכא דקאי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה ומכור בפ' כל שעה (פסחים דף כא:) ובפ' כל הבשר (חולין ד' קיד.) ובפ"ק דמסכת ע"ז (ד' כ.) וגבי נשך ומרבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף סא.) דלא דמי לתקום והדרת בפ"ק דקדושין (דף לב:) ומיהו לא דמי לתתננה ואכלה דתרי מילי נינהו אבל הכא חדא מילתא דבאצבעו חדא קאי דכי האי גונא מחלקין אה' מקראות דאין להם הכרע שאת מחר משוקדים ארור וקם וכי תימא באצבעו נמי לא יהיה לו הכרע ויש לחלק משום דאשכחן ונתת על קרנות המזבח באצבעך כדאמרינן. בפ' ב' דזבחים (ד' כד:) וצריך עיון במסכת תענית (ד' טו.) דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה דאמרינן צדיקים לאורה וישרים לשמחה ולא אמרינן דקיימי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה:

    אלא ה"ט דר"ש והביאה וי"ו מוסיף על ענין ראשוןאפילו לא ידרוש ר"ש לפניו ולאחריו וי"ו מוסיף דריש וגבי ולקח ונתן לא אמרינן וי"ו מוסיף למילף קבלה מנתינה בימין כדפי' בקונטרס דבאצבעו מפסיק בין ולקח לונתן דה"ל למכתב ולקח הכהן ונתן מן הדם באצבעו וא"ת בפ' ב' דזבחים (ד' כד:) דא"ר אלעזר בן שמוע כל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר והיכן נאמרה אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו לימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושמא ר"א בר ר"ש לית ליה וי"ו מוסיף על ענין ראשון א"נ לא דריש וי"ו מוסיף כדי לדרוש המקרא לפני פניו:

    גלי רחמנא גבי פרו של אהרן כו'משמע הכא דלר"ש שחיטת פרו בזר פסולה ואף ע"ג דמסקינן בפרק קמא דזבחים (דף יד.) לר"ש שחיטה לאו עבודה היא ל"ק מידי כדפי' בפ"ק (לעיל מנחות ד' ה.):

    ואמר רב תנופה מעכבא בנזירממתני' הוה מצי לאקשויי דתנן (לקמן מנחות ד' כז.) ב' מינין שבנזיר מעכבין זה את זה אלא ניחא ליה לאקשויי דרב אדרב א"נ משום דאפילו תנופה שהיא שירי מצוה בשאר קרבנות מעכבת בנזיר:

    ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזירלקמן איתא בפ' התודה (מנחות ד' עח.):

    תורה בעיא חוקה וחוקה לא בעיא תורהאומר ר"ת דכל מקום דאמרי' חוקה עיכובא לא ממשמעותא אלא מג"ש ילפינן לה בריש פרק ב' דזבחים (ד' יח. ושם) דאמרי' אשכחן מחוסר בגדים פירוש דאם עבד חילל שתויי יין מנלן אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמעכב כדיליף התם לעיל אף שתויי יין לעכב ואם ממשמעותא הוא ל"ל למילף ג"ש ומיהו מעיקרא ודאי הוה בעי למימר בשמעתין ממשמעותא דהוה בעי תורה וחוקה:

    חוקה לא בעיא תורהוא"ת ותורה למאי אתא דכה"ג פריך בפ"ק (לעיל מנחות ד' י.) גבי אצבע לא בעיא כהונה דפריך אלא כהן ל"ל וי"ל דתורה אתא לשום דרשה:

    ושאני התם דאמר קרא מגרשה ומשמנהפירש בקונטרס דמצי למיכתב מגרש ומשמן וכתב מגרשה ומשמנה שמע מינה הכי אמר רחמנא מגרשה שלם משמנה שלם שאם חיסר כל שהוא פסול ובסמוך דאמר שמואל גרש ושמן מעכבי' ואין דבר אחר מעכב משמע דבריו סותרים זה את זה דתלי טעמא בחזרה ולא בה"א יתירא וע"ק אמאי לא מייתי קרא דמסלתה דדרשי' מיניה בפ"ק (לעיל מנחות ד' ט:) שאם חיסר כל שהוא פסולה [שמע מינה] דה"נ מטעם שינה הכתוב קאמר ונראה דהכא מיירי לענין שיעכבו זה את זה דבעי דשנה עליו הכתוב וסמיך אמסלתה ומשמנה דגבי מנחת העומר כתיב (ויקרא ב׳:ב׳) מגרשה ומשמנה ובשאר מנחות כתיב מסלתה ומשמנה וגרשה וסלתה הכל סולת ולקמן בפירקין (מנחות דף כז.) גבי סולת ושמן מעכבין זה את זה מייתי מגרשה ומשמנה ומסלתה ומשמנה אבל לגבי דמיעוטן מעכב את רובן מייתי מסלתה ומשמנה וכן גבי עיכובא דנפשיה לא בעי שנה לעכב אבל לגבי מעכבין זה את זה בעי שנה לעכב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וכי דנין אפשר, שחיטה דאיפשר בבעלים, משאי איפשר, זריקה דאי אפשר בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן, ל"ה. וקשיא דנדון לה מאיפשר דהיכא דהבעלים כהנים לא זרקי הדם אלא כהן אחר המותר דלא אשכחן דאצטריך קרא לעשות זריקה בבעלים כשהם כהנים, וי"ל דהיינו מאי דקאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר דזריקה אי אפשר שהבעלים ישראל דשם אינה בבעלים אבל כשאפשר לה להיות בבעלים כגון שהבעלים כהנים אימא דבעינן בעלים דנהי דלא אשכחן דאצריך קרא בכהן בעלים מ"מ נוכל לומר דבעיא בעלים דנימא מאחר דאית לן למימר דשחיטה בעיא בעלים מטעם דכתיבא בבעלים א"כ דכ"ש זריקה שהוא בבעלים ושהיא אפשר לה להיות בבעלים כגון של כהנים, ואפי' אם נבוא לומר דגם כשהכהנים בעלי' לא בעינן בעלים מאחר דבישרא' אינה נעשית בבעלים ויש לנו לומר דלא חלק הכתוב בין כהנים לישראל מ"מ אין ללמוד שחיטה מזריקה ולומר שכמו שזריקה אינה נעשית בבעלים דכמו כן תהא שחיטה משום דהוי אפשר משאי אפשר דנהי כשהכהנים בעלים הוי אפשר מ"מ אי אפשר קרי לזה מאחר דמה שאינה נעשית בבעלים הוי מפני שלא רצה הכתוב לחלק בין ישראל לכהנים וגבי ישראל הוי אי אפשר א"כ טעם דאי אפשר גורם לומר דגם בכהנים אינה נעשית בבעלים דגם גבי כהנים נמי הוי אי אפשר גלי רחמנא ביום הכפורים ושחט כו' מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים: ויש להקשות נמה הוצרך להאריך ההוא לא מצית אמרת ק"ו כיון דלאו הוכחה היא כדפריש' וכי נימא אין דנין אפשר משאי אפשר אלא הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים הויא משום מדגלי רחמנא ביום הכפורים כו' א"כ לא היה לו להביא כי אם טעמא מדגלי רחמנא ביום הכפורים ולימא הכי הא לא מצית אמרת דגלי רחמנא ביום הכפורים דשחיטה בבעלים דבעלמא לא בעינן בעלים, דנוכל לומר דבעלמא נמי בעינן בעלים אלא דביום הכפורים בעינן נמי שהשחיטה להוי בכהן גדול ושכל העבודות אינן כשרות אלא בו אבל מדילפינן הק"ו דמה זריקה דלא בעינן בעלים אית לן למדרש קרא דושחט כו' אתא לגלויי בעלמא דלא בעינן בעלים וה"ק ומה זריקה כו' א"כ למ"ד דדנין אפשר משאי אפשר הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים, וכ"ת דאין דנין אפשר משאי אפשר ואינה הוכחה גמורה כיון דאינה הוכחה למ"ד אין דנין אפשר משאי אפשר אפ"ה לגבי מילתא כי האי דגלי קרא דושחט דאיכא למדרשיה לומר הא בשחיטה בעלמא לא בעיא בעלים אהני ק"ו דזריקה לומר דנדרשיה הכי דמאי דאין דנין אפשר משאי אפשר ה"מ למגמר מילתא ממילתא לגמרי אבל מ"מ מהני מאי דאיכא למגמר אפשר משאי אפשר לגבי בעלים דהא איכא קרא דמצינן למדרשיה בהאי ילפותא דבעינן למגמר אפשר משאי אפשר דדרשי' ליה האי ילפותא ולא לדרשה אחריתי שהרי ילפותא דאפשר משאי אפשר אינה כי אם לעשות גלויא בעלמא דנדרוש לקרא במאי דסלקא הילפותא:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 19a

    Menachot 19a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 421 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקרא הכהן נדרש לפניו לויצק:

    ולאחריו וקמץ משם באצבעו:

    ולקח ולקח (קבלת) הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו':

    אלא בימין דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:

    נתינה מתנת הקרן דמזבח:

    וכי נאמרה יד כלומר וכי נאמרה אצבע בולקח והלא בונתן הוא אמור:

    וי"ו דוהביאה מוסיף על ענין ראשון [וכ"ת וי"ו דונתן נמי יהא] מלמד קבלה מנתינה תריץ ליכא למימר הכי דאי כתיב ונתן באצבעו הוי גמירא ולקח מונתן בוי"ו מוסיף על ענין ראשון אבל השתא באצבעו הפסיק הענין:

    ואי מה סמיכה לר"ש פריך וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ולא באחר זריקה לא בעינן בבעלים דכהן זורק:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי וא"ת מנלן דבהכי פליגי דילמא טעמא דרבנן כדאסיקנא בפ"ק (לעיל מנחות דף י.) ופרק שני דזבחים (דף כד:) דכל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינו אלא ימין ור"ש בעי תרתי וי"ל דלשון הברייתא משמע משום דקאי עליה באצבעו כדקתני באצבע ולקח והא דלא מפרשי רבנן טעמייהו מדכתיב הכהן משום דאיצטריך הכהן בכיהונו ואע"ג דבפ' שני דזבחים (דף כד:) קאמר אליבא דר"ש ואלא הכהן ל"ל ומשני הכהן בכיהונו הוא הדין דלרבנן איצטריך נמי אלא נטר עד לבסוף דמקשי לר"ש ומשני ליה והוא הדין לרבנן וא"ת דבפ' השואל (ב"מ דף צה. ושם) פליגי תנאי במקרא נדרש לפני פניו ופריך תנן השואל את הפרה כו' והא שומר חנם דלפני פניו לא קתני וליטעמיך שומר שכר דלפניו מי קתני מאי קושיא לימא דההיא משנה ר"ש היא דקסבר הכא ובפ' ב' דזבחים (דף כד:) דמקרא נדרש לאחריו ולא לפניו וי"ל דהתם [טעמא] דר"ש משום דוי"ו מוסיף על ענין ראשון כדאמרינן הכא גבי והביאה וא"ת ואמאי לא אמרינן הכא דקאי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה ומכור בפ' כל שעה (פסחים דף כא:) ובפ' כל הבשר (חולין ד' קיד.) ובפ"ק דמסכת ע"ז (ד' כ.) וגבי נשך ומרבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף סא.) דלא דמי לתקום והדרת בפ"ק דקדושין (דף לב:) ומיהו לא דמי לתתננה ואכלה דתרי מילי נינהו אבל הכא חדא מילתא דבאצבעו חדא קאי דכי האי גונא מחלקין אה' מקראות דאין להם הכרע שאת מחר משוקדים ארור וקם וכי תימא באצבעו נמי לא יהיה לו הכרע ויש לחלק משום דאשכחן ונתת על קרנות המזבח באצבעך כדאמרינן. בפ' ב' דזבחים (ד' כד:) וצריך עיון במסכת תענית (ד' טו.) דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה דאמרינן צדיקים לאורה וישרים לשמחה ולא אמרינן דקיימי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה:

    אלא ה"ט דר"ש והביאה וי"ו מוסיף על ענין ראשון אפילו לא ידרוש ר"ש לפניו ולאחריו וי"ו מוסיף דריש וגבי ולקח ונתן לא אמרינן וי"ו מוסיף למילף קבלה מנתינה בימין כדפי' בקונטרס דבאצבעו מפסיק בין ולקח לונתן דה"ל למכתב ולקח הכהן ונתן מן הדם באצבעו וא"ת בפ' ב' דזבחים (ד' כד:) דא"ר אלעזר בן שמוע כל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר והיכן נאמרה אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו לימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושמא ר"א בר ר"ש לית ליה וי"ו מוסיף על ענין ראשון א"נ לא דריש וי"ו מוסיף כדי לדרוש המקרא לפני פניו:

    גלי רחמנא גבי פרו של אהרן כו' משמע הכא דלר"ש שחיטת פרו בזר פסולה ואף ע"ג דמסקינן בפרק קמא דזבחים (דף יד.) לר"ש שחיטה לאו עבודה היא ל"ק מידי כדפי' בפ"ק (לעיל מנחות ד' ה.):

    ואמר רב תנופה מעכבא בנזיר ממתני' הוה מצי לאקשויי דתנן (לקמן מנחות ד' כז.) ב' מינין שבנזיר מעכבין זה את זה אלא ניחא ליה לאקשויי דרב אדרב א"נ משום דאפילו תנופה שהיא שירי מצוה בשאר קרבנות מעכבת בנזיר:

    ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר לקמן איתא בפ' התודה (מנחות ד' עח.):

    תורה בעיא חוקה וחוקה לא בעיא תורה אומר ר"ת דכל מקום דאמרי' חוקה עיכובא לא ממשמעותא אלא מג"ש ילפינן לה בריש פרק ב' דזבחים (ד' יח. ושם) דאמרי' אשכחן מחוסר בגדים פירוש דאם עבד חילל שתויי יין מנלן אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמעכב כדיליף התם לעיל אף שתויי יין לעכב ואם ממשמעותא הוא ל"ל למילף ג"ש ומיהו מעיקרא ודאי הוה בעי למימר בשמעתין ממשמעותא דהוה בעי תורה וחוקה:

    חוקה לא בעיא תורה וא"ת ותורה למאי אתא דכה"ג פריך בפ"ק (לעיל מנחות ד' י.) גבי אצבע לא בעיא כהונה דפריך אלא כהן ל"ל וי"ל דתורה אתא לשום דרשה:

    ושאני התם דאמר קרא מגרשה ומשמנה פירש בקונטרס דמצי למיכתב מגרש ומשמן וכתב מגרשה ומשמנה שמע מינה הכי אמר רחמנא מגרשה שלם משמנה שלם שאם חיסר כל שהוא פסול ובסמוך דאמר שמואל גרש ושמן מעכבי' ואין דבר אחר מעכב משמע דבריו סותרים זה את זה דתלי טעמא בחזרה ולא בה"א יתירא וע"ק אמאי לא מייתי קרא דמסלתה דדרשי' מיניה בפ"ק (לעיל מנחות ד' ט:) שאם חיסר כל שהוא פסולה [שמע מינה] דה"נ מטעם שינה הכתוב קאמר ונראה דהכא מיירי לענין שיעכבו זה את זה דבעי דשנה עליו הכתוב וסמיך אמסלתה ומשמנה דגבי מנחת העומר כתיב (ויקרא ב׳:ב׳) מגרשה ומשמנה ובשאר מנחות כתיב מסלתה ומשמנה וגרשה וסלתה הכל סולת ולקמן בפירקין (מנחות דף כז.) גבי סולת ושמן מעכבין זה את זה מייתי מגרשה ומשמנה ומסלתה ומשמנה אבל לגבי דמיעוטן מעכב את רובן מייתי מסלתה ומשמנה וכן גבי עיכובא דנפשיה לא בעי שנה לעכב אבל לגבי מעכבין זה את זה בעי שנה לעכב:

    Tosafot on Menachot 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    וכי דנין אפשר, שחיטה דאיפשר בבעלים, משאי איפשר, זריקה דאי אפשר בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן, ל"ה. וקשיא דנדון לה מאיפשר דהיכא דהבעלים כהנים לא זרקי הדם אלא כהן אחר המותר דלא אשכחן דאצטריך קרא לעשות זריקה בבעלים כשהם כהנים, וי"ל דהיינו מאי דקאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר דזריקה אי אפשר שהבעלים ישראל דשם אינה בבעלים אבל כשאפשר לה להיות בבעלים כגון שהבעלים כהנים אימא דבעינן בעלים דנהי דלא אשכחן דאצריך קרא בכהן בעלים מ"מ נוכל לומר דבעיא בעלים דנימא מאחר דאית לן למימר דשחיטה בעיא בעלים מטעם דכתיבא בבעלים א"כ דכ"ש זריקה שהוא בבעלים ושהיא אפשר לה להיות בבעלים כגון של כהנים, ואפי' אם נבוא לומר דגם כשהכהנים בעלי' לא בעינן בעלים מאחר דבישרא' אינה נעשית בבעלים ויש לנו לומר דלא חלק הכתוב בין כהנים לישראל מ"מ אין ללמוד שחיטה מזריקה ולומר שכמו שזריקה אינה נעשית בבעלים דכמו כן תהא שחיטה משום דהוי אפשר משאי אפשר דנהי כשהכהנים בעלים הוי אפשר מ"מ אי אפשר קרי לזה מאחר דמה שאינה נעשית בבעלים הוי מפני שלא רצה הכתוב לחלק בין ישראל לכהנים וגבי ישראל הוי אי אפשר א"כ טעם דאי אפשר גורם לומר דגם בכהנים אינה נעשית בבעלים דגם גבי כהנים נמי הוי אי אפשר גלי רחמנא ביום הכפורים ושחט כו' מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים: ויש להקשות נמה הוצרך להאריך ההוא לא מצית אמרת ק"ו כיון דלאו הוכחה היא כדפריש' וכי נימא אין דנין אפשר משאי אפשר אלא הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים הויא משום מדגלי רחמנא ביום הכפורים כו' א"כ לא היה לו להביא כי אם טעמא מדגלי רחמנא ביום הכפורים ולימא הכי הא לא מצית אמרת דגלי רחמנא ביום הכפורים דשחיטה בבעלים דבעלמא לא בעינן בעלים, דנוכל לומר דבעלמא נמי בעינן בעלים אלא דביום הכפורים בעינן נמי שהשחיטה להוי בכהן גדול ושכל העבודות אינן כשרות אלא בו אבל מדילפינן הק"ו דמה זריקה דלא בעינן בעלים אית לן למדרש קרא דושחט כו' אתא לגלויי בעלמא דלא בעינן בעלים וה"ק ומה זריקה כו' א"כ למ"ד דדנין אפשר משאי אפשר הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים, וכ"ת דאין דנין אפשר משאי אפשר ואינה הוכחה גמורה כיון דאינה הוכחה למ"ד אין דנין אפשר משאי אפשר אפ"ה לגבי מילתא כי האי דגלי קרא דושחט דאיכא למדרשיה לומר הא בשחיטה בעלמא לא בעיא בעלים אהני ק"ו דזריקה לומר דנדרשיה הכי דמאי דאין דנין אפשר משאי אפשר ה"מ למגמר מילתא ממילתא לגמרי אבל מ"מ מהני מאי דאיכא למגמר אפשר משאי אפשר לגבי בעלים דהא איכא קרא דמצינן למדרשיה בהאי ילפותא דבעינן למגמר אפשר משאי אפשר דדרשי' ליה האי ילפותא ולא לדרשה אחריתי שהרי ילפותא דאפשר משאי אפשר אינה כי אם לעשות גלויא בעלמא דנדרוש לקרא במאי דסלקא הילפותא:

    Rashba on Menachot 19a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אף שחיטה בבעלים עי' לקמן דף צג ע"א תוד"ה לפי:

    Gilyon HaShas on Menachot 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 19, Amud Aleph, about 421 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “הכהנים״ מקרא נדרש לפניו ולאחריו.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “וסבר ר"ש מקרא נדרש לפניו ולאחריו? והתניא:…”

    3. Segment 313 words

      Opens “אר"ש וכי נאמר ״יד״ בקבלה? הואיל ולא…”

    4. Segment 415 words

      Opens “ואמר אביי: במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא…”

      Named: אביי.

    5. Segment 59 words

      Opens “אלא ה"ט דר"ש ״והביאה״ וי"ו מוסיף על…”

    6. Segment 647 words

      Opens “וסבר ר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון?…”

    7. Segment 712 words

      Opens “שאני התם, דאמר קרא: ״וסמך... ושחט״, מה…”

    8. Segment 825 words

      Opens “אי: מה סמיכה בבעלים, אף שחיטה בבעלים?…”

    9. Segment 925 words

      Opens “וכי תימא, אין דנין אפשר משאי אפשר,…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר רב: כל מקום שנאמר ״תורה״ וחוקה״,…”

    11. Segment 113 words

      Opens “(סימן: נת"ץ יקמ"ל)…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “והרי נזיר, דלא כתיבא ביה אלא תורה,…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “הרי תודה, דלא כתיבא ביה אלא תורה,…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “והרי מצורע, דלא כתיב ביה אלא תורה,…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “והרי יוה"כ דלא כתיב ביה אלא חוקה,…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “והרי שאר קרבנות, דכתיב בהו תורה, ולא…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “והא תורה וחוקה קא אמר, ה"ק אף…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “והרי מנחה, דכתיב בה חוקה, ואמר רב:…”

    19. Segment 197 words

      Opens “שאני התם, דכי כתיבא חוקה אאכילה כתיבא.…”

    20. Segment 2027 words

      Opens “והרי לחם הפנים, דכי כתיבא חוקה אאכילה…”

    21. Segment 218 words

      Opens “אלא, כל היכא דכתיבא אאכילה אכולא מילתא…”

    22. Segment 229 words

      Opens “שאני התם, דאמר קרא: (ויקרא ב, טז)…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 19a · Segment 4 — “ואמר אביי: במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי (ור"ש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026