Talmud Builders

    Menachot 14b

    Back to index

    English translation — Menachot 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and yet Rabbi Yosei said that the remainder is rendered piggul ; then here, where he has intent to partake of the right thigh the next day, which is part of the offering itself, is it not all the more so that both thighs should become piggul ?

    2Rather, Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yosei holds that intent of piggul with regard to one thigh renders the other thigh piggul as well, as they are of one body. Similarly, with regard to two loaves, Rabbi Yosei is of the opinion that if one intends to consume an amount equal to an olive-bulk from both loaves, both loaves are rendered piggul . And as for his statement that intent of piggul with regard to one loaf does not render the other loaf piggul , this is the reasoning of Rabbi Yosei: The verse renders the two loaves one body, and the verse also renders them two bodies. The verse renders them one body in the sense that they preclude one another, i.e., neither loaf is valid without the other. The verse also renders them two bodies, as the Merciful One states: This loaf is prepared alone and that is prepared alone, i.e., the kneading and arrangement of each loaf must be performed separately.

    3Therefore, if the priest mixed them together by intending to consume an olive-bulk from both of them, then they are mixed and they are both piggul , as the verse renders them one body. But if he separated them by having intent with regard to only one loaf, in that case they are separated and only that loaf is piggul , as the verse renders them two bodies.

    4Rabbi Yoḥanan raises a dilemma: If one had intent of piggul with regard to one type of loaf from the loaves of a thanks offering, what is the halakha concerning the remaining types of loaves, i.e., are they rendered piggul as well? Similarly, if one had intent of piggul with regard to either the loaves or the wafers of baked meal offerings, what is the halakha with regard to the remaining type? Rav Taḥlifa from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught him a baraita that states: And likewise you say with regard to the bread of a thanks offering, and likewise you say with regard to a baked meal offering, that the halakha is a matter of dispute between Rabbi Yosei and the Rabbis.

    5§ The Sages taught in a baraita : If at the time of the slaughter of an offering one had intent to consume half an olive-bulk of its meat the next day, and at the time of the sprinkling of the blood he had intent to consume half of another olive-bulk of meat the next day, the offering is piggul , as intentions that occur during the slaughter and sprinkling combine to render an offering piggul .

    6There is a dispute between amora’im with regard to the halakha of this baraita : Some say that in the case of intentions that occur specifically during the slaughter and sprinkling, as both of them are permitting factors of the offering, yes, the intentions combine. But intentions that occur during the collection of the blood in a service vessel and the conveying of the blood to the altar do not combine, as neither rite is a permitting factor. And some say that if intentions during those rites that are distant from one another, i.e., the slaughter and sprinkling, combine, all the more so intentions during these rites that are close to one another, i.e., collection and conveying, certainly combine.

    7The Gemara asks: Is that so, i.e., that intentions during the slaughter and sprinkling combine? But Levi teaches in a baraita : Intentions that occur during the four sacrificial rites do not combine to render an offering piggul , and those rites are: Slaughter and sprinkling, collection and conveying. Rava said: It is not difficult; this statement of Levi is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whereas that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    8As it is taught in a baraita with regard to the two loaves and two lambs sacrificed on Shavuot : With regard to one who slaughters one of the lambs brought as peace offerings on Shavuot with the intent to consume half an olive-bulk from this loaf the next day, and similarly, he slaughtered the other lamb with the intent to consume half an olive-bulk from that second loaf the next day, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this offering is valid. Clearly, Rabbi Yehuda HaNasi holds that intentions that occur during the performance of two permitting factors do not combine to render an offering piggul .

    9Abaye said to Rava: You can say that you have heard that Rabbi Yehuda HaNasi holds that intentions do not combine to render an offering piggul when each intention is concerning half a permitting factor and half a measure of consumption, i.e., one lamb and half an olive-bulk. But in a case where one had intentions during the performance of an entire permitting factor, i.e., during the slaughter and sprinkling, and concerning half a measure of consumption, did you hear him say that such intentions do not combine?

    10Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: But if Rabbi Yehuda HaNasi is of the opinion that intentions during the performance of an entire permitting factor and concerning half a measure of consumption combine to render an offering piggul , why does he rule that when one slaughters each lamb with the intent to consume half an olive-bulk from one loaf the next day the offering is entirely valid? Let him decree that intentions during half a permitting factor and concerning half a measure of consumption disqualify an offering, due to the fact that intentions during an entire permitting factor and concerning half a measure of consumption render the offering piggul , as one finds in similar instances that Rabbi Yosei decreed and the Rabbis decreed in this manner.

    11Rava bar Rav Ḥanan elaborates: Rabbi Yosei decreed in such a case, as we learned in a mishna (13a): With regard to one who removes a handful from the meal offering with the intent to burn its handful on the next day, everyone agrees that the meal offering is piggul . But if his intent was to burn its frankincense on the next day, Rabbi Yosei says: The meal offering is unfit, but partaking of it does not include liability to receive karet . And the Rabbis say: It is a case of piggul and one is liable to receive karet for partaking of the meal offering. Since one is not liable to receive karet , Rabbi Yosei evidently disqualifies the meal offering as a rabbinic decree due to concern over a case where his intention was to burn the handful the next day.

    12And the Rabbis decreed as well, as we learned in a mishna (16a): If one had intent of piggul during the burning of the handful but not during the burning of the frankincense, or if he had such intent during the burning of the frankincense but not during the burning of the handful, Rabbi Meir says: The meal offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption, and the Rabbis say: There is no liability to receive karet for its consumption unless he has intent of piggul during the burning of the entire permitting factor, i.e., both the handful and the frankincense. Since the Rabbis state that there is no liability to receive karet , but they do not rule that the offering is valid, evidently they maintain that the offering is disqualified by rabbinic law, due to concern over a case of piggul intent during the burning of the entire permitting factor.

    13Abaye said to Rava bar Rav Ḥanan: How can these cases be compared? Granted there, Rabbi Yosei decreed that the offering is disqualified in a case of intent involving the handful of frankincense due to the concern of intent involving the handful of the meal offering, as the two cases are similar.

    14Similarly, the Rabbis decreed that the offering is disqualified in a case of intent involving the handful due to a similar case of intent concerning the handful of the meal offering of a sinner. There is no frankincense in the case of a meal offering of a sinner, and consequently the priest’s intent with regard to the handful alone renders the offering piggul , as it is the sole permitting factor. And the Rabbis also decreed in a case of intent with regard to the frankincense due to a similar case of intent concerning the frankincense that comes in the bowls that accompany the shewbread. Here there is no handful, and consequently intent with regard to the frankincense alone renders the shewbread piggul .

    15In the case of the two lambs that accompany the two loaves brought on Shavuot as well (16a), the Rabbis rule that if one slaughters one of the lambs with the intent to consume both loaves the next day the offering is disqualified, but one is not liable to receive karet for partaking of it. This is a rabbinic decree in a case of intent during the slaughter of one lamb due to the other lamb, as were one to slaughter both lambs with intent of piggul , the loaves would be rendered piggul , since his intent occurred during the slaughter of the entire permitting factor.

    16Similarly, when one burns a single bowl of frankincense from those that accompany the shewbread with the intent to consume both arrangements of shewbread the next day, the Rabbis disqualify the shewbread by rabbinic decree due to the other bowl, i.e., due to the concern over piggul intent during the burning of both bowls, as this intent involves the burning of the entire permitting factor.

    17Abaye concludes: But here, in the case of the baraita where one slaughtered each of the two lambs with the intent to consume half an olive-bulk from a different loaf, is there another instance in general where intent during the performance of a rite concerning half a permitting factor and with regard to half a measure of consumption renders an offering piggul , that Rabbi Yehuda HaNasi will arise and decree that the lambs in this instance are disqualified?

    18The Gemara notes: So too, it is reasonable that the reasoning of the Rabbis is due to that explanation, i.e., they disqualified the offerings in the aforementioned cases due to the fact that in similar instances the offering is piggul . This is evident from the fact that it is taught in the latter clause of the mishna (16a): The Rabbis concede to Rabbi Meir in the case of the meal offering of a sinner and the meal offering of jealousy that if one had intent of piggul during the burning of the handful, the meal offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption, as the handful is the sole permitting factor.

    19The Gemara explains this proof: Why do I need the mishna to teach this last statement at all? Isn’t it obvious that these meal offerings are piggul , as is there another permitting factor aside from the handful? Rather, is it not correct to say that this is what the mishna teaches us, that the reason that the Rabbis disqualified a standard meal offering when only the handful was removed with the intent of piggul is because there is the case of the handful of the meal offering of a sinner, which is similar to it and is rendered piggul due to intent involving the handful alone?

    20MISHNA: If one of the two loaves of Shavuot or one of the two arrangements of the shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning like any other disqualified offering, as no communal offering is divided. That is, it is either fit in its entirety or unfit in its entirety. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one shall be eaten.

    21GEMARA: Rabbi Elazar says: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis applies only to a case where one loaf became ritually impure before the sprinkling of the blood of the lambs, as this is the act that renders the loaves permitted for consumption. Accordingly, they disagree whether the sprinkling is effective in permitting the remaining pure loaf for consumption. But in a case where one loaf was rendered impure after the sprinkling, meaning that both loaves were initially permitted for consumption, everyone agrees that the impure one remains in its state of impurity and the pure one shall be eaten.

    22The Gemara asks: And in the case where the loaves become impure before the sprinkling of the blood, with regard to what principle do they disagree? Rav Pappa said: They disagree with regard to the frontplate of the High Priest, i.e., whether it effects acceptance only for the impurity of items sacrificed on the altar, or even for the impurity of items that would normally be consumed by the priests.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מיפגליבשר:

    הכאפיגל בירך ימין דחשיב בבשר גופיה:

    כ"שדמיפגלא אף של שמאל:

    אלא א"ר יוחנןליתא לרב הונא ואם פיגל בימין פיגל בשמאל דהא חזינן אפי' לא חישב אלא בדם נתפגל בשר וגבי חלות ה"ט דרבי יוסי דאמר במתניתין דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו ולעיל קתני בשתיהן בכזית דמשמע מדמצטרפות דחד גופא נינהו:

    הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן ב' גופיןהכתוב עשאן גוף אחד דמעכבי אהדדי דאין זו כשרה בלא זו דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) שתים שני עשרונים דמשמע שתים ולא אחת וכתיב (שם) סלת תהיינה וכל הוייה עיכובא ואותו כתוב עצמו עשאן שני גופין מדכתיב שתים דמשמע דכל אחת לישתה ועריכתה בפני עצמה הלכך ערבינהו דאמר כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין דהכתוב עשאן גוף אחד:

    פלגינהודאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא עירב חבירתה עמה:

    מפלגיואין חבירתה פיגול דהרי הכתוב עשאן שני גופים יש לשונות אחרים בהלכה זו אבל זו עיקר:

    פיגל בלחמי תודהשהן ארבעה מינים ופיגל באחד מן המינים מי פליגי רבי יוסי ורבנן בהא אם נתפגלו האחרים או לא מי אמרינן כיון דזבח אחד מתירן כחד דמיין או דלמא כיון דלאו חד מינא הוא פליג רבי יוסי:

    במנחת מאפהשיש בה שני מינין ה' חלות וה' רקיקין כדאמר בפרק התודה (לקמן מנחות דף נז) ואליבא דר"ש קנסיב להו מהו מי אמר הואיל וקומץ אחד לשניהם לא פליג רבי יוסי ואם פיגל בחלות נתפגלו רקיקין או דלמא כיון דשני מינין פליג:

    וכן אתה אומרדהכא נמי פליג:

    בשעת שחיטה כו'אסתם זבח קאי שחיטה וזריקה מתירין נינהו שחיטה קדשה לדם כדאמר בשילהי פירקין (דף טז:) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר:

    קבלה והולכהדלאו מתירין נינהו לא מצטרפין דקבלה אינה מתרת דאינה אלא לצורך זריקה:

    שחיטה וזריקה מרחקי אהדדי ומצטרפין וכ"ש קבלה והולכה דמקרבן:

    אין מצטרפיןשתים מהן ביחד אם חישב בזו על חצי זית ובזו על חצי זית:

    הא רבי הא רבנןהא דתני אין מצטרפות רבי היא:

    חצי מתיר וחצי אכילהכגון כבש הוי חצי מתיר ולא חישב עליו אלא בחצי אכילה:

    כולו מתיר וחצי אכילהכגון שחיטה דכולו מתיר בדם וזריקה דכולו מתיר בבשר:

    מי שמעת ליהדאם חישב בזו בחצי זית ובזו בחצי זית דאין מצטרפין:

    ואי אית ליה לרבי כולו מתיר וחצי אכילהמצטרפין לפיגול:

    ליגזר חצי מתיר וחצי אכילהדליפסול אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא:

    דהא רבי יוסי גזרבמתני' (לעיל מנחות דף יג.) בהקומץ את המנחה ע"מ להקטיר לבונתה למחר ואמר פסול ואע"ג דאין בו פיגול דגזר ליה אטו פיגול:

    ורבנןנמי במתניתין דקתני פיגל בהקטרת קומץ ע"מ לאכול שיריים למחר ולא פיגל בהקטרת לבונה:

    ר"מ אומר פיגולהן השיריים דאית ליה מפגלין בשעת עבודת חצי מתיר:

    וחכ"א אין בו כרת כו'כרת הוא דליכא אבל פסול הוא מלאכול דגזרינן אטו כרת ורבי אומר לעיל (עמוד א) בהדיא כשר:

    קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחהדדמו להדדי ובקומץ ע"מ להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי דפיגול הוא:

    ורבנן נמי דגזרידתפסול מנחה במחשב בשיריים בשעת הקטרת קומץ:

    דמנחת חוטאדהתם עבודה שלימה היא ומפגלת:

    לבונהנמי מחשב אשירים בשעת הקטרת לבונה דה"ט דפסלי רבנן למנחה גזרה אטו מחשב בהקטרת לבונה בבזיכין דהתם פיגול גמור הוא שאין הקטרה אלא היא:

    כבשדאמרי רבנן במתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן אין בו כרת הא פסול איכא דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פיגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הנך גזירות דאיכא בעלמא דדמי להו הוי פיגול:

    אבל הכאבחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פיגול דנגזור הכא אטו התם:

    מש"ה הואדמשכחי פיגול דדמי להו:

    דקתני סיפאדמתני' דפיגל בקומץ ולא בלבונה מודים חכמים כו' שאם חישב בקומץ או בהקטרת קומץ פיגל בשירים:

    הא קא משמע לןדטעמא דפסלי רבנן במחשב בשעת הקטרת קומץ דמנחת נדבה משום הכי הוא דאיכא דמנחת חוטא דדמי ליה שהם מודים שהוא פיגול:

    מתני' שאין קרבן ציבור חלוקהכי מסקנא דגמרא תלמוד ערוך בפיו של רבי יהודה ששנאה מרבותיו שאין קרבן ציבור חלוק ואם נפסל חצי נפסל כולו:

    גמ' לפני זריקהנטמאת אחת מן החלות של עצרת ובלחם הפנים לפני הקטרת בזיכין:

    אבל לאחר זריקהדזריקה מעלייתא הוא (הואי) דברי הכל כו':

    מנחות 14 עמוד ב

    1מיפגלי הכא דחשיב בהו בזביחה גופה, לא כ"ש׃

    2אלא א"ר יוחנן: ה"ט דרבי יוסי הכתוב עשאן גוף אחד, והכתוב עשאן שני גופין; גוף אחד דמעכבי אהדדי, שני גופין דאמר רחמנא: הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא.

    3ערבינהו מתערבין, דהכתוב עשאן גוף אחד; פלגינהו מיפלגי, דהכתוב עשאן שני גופין.

    4בעי רבי יוחנן: פיגל בלחמי תודה מהו, במנחת מאפה מהו? תנא ליה רב תחליפא ממערבא: וכן אתה אומר בלחמי תודה, וכן אתה אומר במנחת מאפה.

    Baraita

    5ת"ר בשעת שחיטה חישב לאכול חצי זית, ובשעת זריקה חישב לאכול חצי זית פיגול, מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין.

    6איכא דאמרי: שחיטה וזריקה, דתרווייהו מתירין אין, קבלה והולכה לא. ואיכא דאמרי: הנך דמרחקן, וכ"ש הני דמקרבן.

    7איני? והא תני לוי: ארבע עבודות אין מצטרפות לפיגול, שחיטה וזריקה, קבלה והולכה! אמר רבא, ל"ק הא רבי, הא רבנן.

    8דתניא: השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו, וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו, רבי אומר: אומר אני שזה כשר.

    9א"ל אביי: אימר דשמעת ליה לרבי חצי מתיר וחצי אכילה, כולו מתיר וחצי אכילה מי שמעת ליה?

    10א"ל רבא בר רב חנן לאביי: ואי אית ליה לרבי כולו מתיר וחצי אכילה, לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כולו מתיר וחצי אכילה, דהא רבי יוסי גזר ורבנן גזרי!

    11ר' יוסי גזר, דתנן: להקטיר לבונתה למחר, רבי יוסי אומר: פסול ואין בו כרת, וחכ"א פיגול וחייבין עליה כרת.

    12ורבנן נמי גזרי, דתנן: פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ ר"מ אומר: פיגול וחייבין עליו כרת, וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

    13א"ל הכי השתא? בשלמא התם, גזר רבי יוסי קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה.

    14רבנן גזרי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא, ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין.

    15כבשים נמי, כבש אטו כבש חבירו.

    16בזך, אטו בזך חבירו.

    17אלא הכא, מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא, דליקום וליגזר?

    18הכי נמי מסתברא, דטעמא דרבנן מש"ה הוא, דקתני סיפא: מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ומנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שפיגול, וחייבין עליה כרת, שהקומץ הוא המתיר.

    19הא למה לי למיתנא כלל? פשיטא, מי איכא מתיר אחרינא? אלא לאו הא קמ"ל דטעמא דקומץ משום דאיכא קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה.

    Mishna

    20נטמאת אחת מן החלות, או אחד מן הסדרים רבי יהודה אומר: שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן ציבור חלוק. וחכמים אומרים: הטמא בטומאתו והטהור יאכל.

    Gemara

    21א"ר אלעזר: מחלוקת לפני זריקה, אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל.

    22ולפני זריקה, במאי פליגי? אמר רב פפא: בציץ מרצה על אכילות קא מיפלגי,׃

    Tosafot

    הכתוב עשאן גוף אחדדכתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) תביאו לחם תנופה והכתוב עשאן שני גופין דכתיב (שם) שתים שני עשרונים וסדרים דלחם הפנים ילפינן משתי הלחם אפי' למאן דלא יליף מלתא ממלתא דהכא דמו אהדדי טפי:

    פיגל בלחמי תודה מהוהוא הדין דהוה מצי למבעי ברקיקי נזיר שיש שני מינין:

    שחיטה וזריקה תרווייהו מתירין הןפירש בקונטרס שהשחיטה מקדשת את הדם ואמרינן בסוף פירקין דבא לקדש כבא להתיר דמי וא"ת קבלה נמי מקדשת את הדם בכלי שרת לאו פירכא היא דדם סכין מקדשא ליה כדאמרינן בסוף פירקין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כשעת שחיטה וכו', אסתם זבח קאי, שחיטה וזריקה מתירין נינהו דשחיטה מקדשא לדם כדאמר בשלהי פרקין (די"ז) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר, ל"ה: וקשיא כיון דאמרי' בשחיטה דמתרת הדם וזריקה דמתרת הבשר מצטרפין שני החצאין שחשב בהם בכזית לפגל כמו כן לר' דאמר השוחט כבש לאכול חצי זית מחלה זו כו' דבשר אמאי לא מצטרפי' שני החצאי' שחשב בשני המתירין לפגל כמו הכא דהא המתירין דהכא חלוקין כדפרישי' ממתירין דכבשי' משום דשני מתירין דהכא מה שמתיר זה אינו מתיר זה לפי שזה מתיר הדם וזה בא להתיר הבשר א"כ באין להתיר שני דרכים חלוקים והכבשים שניהן באין להתיר דבר אחד שבאין להתיר החלות ואם מצטרפין חצאי שיעור כזית שחשב בשני מתירין חלוקין שבאין להתיר שני דברים חלוקין כ"ש שיש להם להצטרף בשני מתירין שבאין להתיר דבר אחד לבד, וכ"ת דשאני התם מפני שחשב בשני דברים חלוקים משום דשני החלות חלוקות בהו הא משמע דכחד גופא חשיב להו מדאמרי' דכזית משניהן מצטרפי או דאם פגל בחלה אחת בשני המתירין דנתפגלה חברתה: וי"ל דמשום הכי קאמר בתר הכי הא ר' והא רבנן והך דהכא פליגא אדר'. ומ"מ אכתי דלא אמרי' דפליגא עלה דר' נוכל לישב ולומר דר' מודה בה משום דיש לחלק ביניהם ולומר דשתי החלות שני גופין חשיב להו כי פלגינהו לחצאין דאמ' חצי מזו וחצי מזו ונמצא דלא חשיב החצאין כגוף אחד אבל הכא שני החצאין מגוף אחד מן הבשר מצטרפי אך בתר הכי קאמר סברא אחרת דבהא מודה ר' דמצטרפי משום דהכא כל המתיר אך הכבש הוי חצי מתיר ולפי מאי דלא מחלק לומר דמודה ר' הכא דמצטרפי משום דחדא גופא היא והחלות תרי גופי משמע דחלות חדא גופא חשיב להו: ומ"מ יש להקשות דכיון דחשב בשעת שחיטה בבשר והשחיטה באה להתיר הדם א"כ חשב במתיר בדבר שאינו מתירו כי אם בדבר אחר שאינו בא להתירו ואם יתפגל כשחשב בו מאחר שאינו בא להתירו הרי אין מחשבתו כלום דמחשב לאכול בשר למחר בעסק דבר שאינו מתירו אין המחשבה כלום. וצ"ל דגם השחיטה מתרת הבשר דאע"פי דאמרי' דבאה להתיר הדם מ"מ מאחר דאין הבשר ניתרת כי אם על ידי הדם הרי כבאה להתיר הבשר דמיא מפני שגורמת להתיר הדם המתיר הבשר א"כ מתרת נמי הבשר חשבינן לה ולכך משפגל בבשר מפגלא:

    קבלה והולכה לא, פי' קבלה והולכה דלאו מתירין נינהו לא מצטרפי דקבלה אינה מתרת דאינה אלא צורך זריקה, ל"ה: וקשיא דא"כ דלאו מתירין נינהו היכי מפגלי. וי"ל דאף על גב דלאו מתירין נינהו מכל מקום גרם להתיר נינהו שהם צורך זריקה וכמתירין דמו אבל מ"מ כיון דלאו מתירין גמורין נינהו לא מצטרפי מ"מ (גלי קרא דמפגלי בהו) מפגלי בהו דהא גלי קרא דכתי' אם האכל יאכל בדברים המביאין לידי אכילה דמביאין לידי פגול, אבל מ"מ כיון דלא מתירין נינהו לא מצטרפי:

    ואי אית לי' לרבי כולו מתיר וחצי אכילה מצטרפין לפיגול ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה דליפסל אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא, ל"ה. ר"ל דמשום חומרא דכרת אית לן למיגזר הא אטו הא לפסול לאכול בחצי מתיר וחצי אכילה אע"פי שאין לחייבו כרת מאחר דאינו פגול ואין בו איסור אלא מטעם גזירה מ"מ לגזור לפסלו דהא חזינן לר' יוסי ורבנן גזרו כמו כן לפסלו:

    כבש אטו כבש חבירו, פי' מאי דאמור רבנן דמתני' שחט א' מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן דאין בו כרת הא פסול מיהא הוי, איכא למימר דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הני גזירות משום דאיכא בעלמא דדמי להו והוי פגול, אבל הכא בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פגל דליגזור הכא אטו התם, ל"ה: וקשיא דמאי הוה דעתיה דרבא דמקשה לאביי ואי אית ליה כולו מתיר וחצי אכילה ד פגל לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כוליה מתיר וחצי אכילה א"כ דבא לומר דלגזור אף ללא דמי לי' ליקשי ליה אפי' כי נימא דלית ליה לר' כוליה מתיר וחצי אכילה דפגל ומ"מ לגזור בחצי מתיר וחצי אכילה אטו כולי' מתיר וכולה אכילה כיון דאתא למימר דגזר אטו מילתא דלא דמי ליה: וי"ל דלפי דעתו דאין לגזור אטו דלא דמי ליה כלל משום דזה הוי חצאין בין במתיר בין באכילה וזה הוי שלם בין במתיר בין באכילה הילכך לא קשיא ליה דלגזור כיון דבין הכא בין התם חצי אכילה. הוא אבל למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה ואע"ג דהתם איכא כוליה מתיר והכא ליכא אלא חצי מתיר מ"מ כיון דבין הכא בין התם ליכא אלא חצי אכילה הוה ס"ד דלגזור הא אטו הא מדחצי אכילה בחצי אכילה מיחלף, ואפי' הכי דחי ליה דלית לן למגזר אלא בדמי ליה ואי הוה משכחינן בעלמא חצי מתיר וחצי אכילה דפגל אה"נ דהוי ליה למגזר הא אטו הא דדמי ליה אבל כיון דלא משכח דפגל בא' בכל המתיר וחצי אכילה לית לן למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה כיון דהתם פגל בכל מתיר והכא בחצי מתיר לא מיחלפי אהדדי: ויש להקשות מאי היה דעתו כי מייתי דר' יוסי גזר ורבנן גזרי אי ס"ד דר' יוסי גזר הקטרת קומץ לבונה אטו קומץ מנחה ורבנן קומץ כגרי דא אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין והוה מייתי דמיון מינייהו דכמו כן לגזור ר' חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הא לא הוה ראיה משום דהנך הוה דמו והני לא דמו כדדחי ליה ואי הוה ס"ד דרבנן גזרי פגל בהקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת קומץ ולבונה תרוייהו ודגזרי דמי גם ללא דמי א"כ ליקשי דגם חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כוליה אכילה וכוליה מתיר כיון דגזרינן אטו לא דמי הכא נגזור: וי"ל דנוכל לומר או הא או הא דאפשר דס"ד דהגזירה דגזרי רבנן הוי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה דבזיכין והוה ס"ד דכמו כן לגזור הכא חצי אכילה אטו חצי אכילה ואף דלא דמי כולי האי כי התם כיון דדמו קצת דדמו בחצי אכילה ס"ד דלגזור כי התם והיינו מאי דדחי ליה דאין לדמותם דהתם דמו לגמרי אבל הכא לא דמו כי אם במקצת: וגם נוכל לומר דס"ד דגזירה הויא דגזרי הקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת שניהם הילכך מדמה להו גזירת חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר דכי היכי דהתם לא דמי לגמרי וגזר כמו כן הכא דלא דמו לגזור: וא"ת א"כ חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כולה אכילה וכוליה מתיר כי היכי דגזרינן התם למידי דלא דמי ליה כלל: י"ל דלא הוה חשיב ליה לא דמי כלל אלא חשב ליה דמי קצת ולא לגמרי ומדמה להו לגזור חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה דדמו קצת דהיינו בחצי אכילה ולא דמו לגמרי דחלוקין בכוליה מתיר וחצי וכמו כן התם (נהי נמי דהכא) חצי הקטרה (והתם) [אטו] כולה הקטרה (מ"מ) כיון דאיכא בתרוויהו חצי הקטרה שוה הוו דמו קצת אלא דלא דמו לגמרי במאי (דא"כ תהא) [דהא] הקטרה שלמה והכא חצי הקטרה (בהקטרה שלמה על חצי הקטרה חצי הקטרה אחרת) ודמי מאי דחלוקין בהכי למאי דחלוקין חצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר (בחצי אכילה וחצי וכוליה מתיר על חצי אכילה וחצי מתיר וחצי מתיר יותר חצי מתיר אחר) לכך הוה מדמה להו: וכן נראה דהוה מדמה להו מדדחי ליה התם גזר קומץ אטו דמנחת חוטא ולבונה אטו בזיכין משמ' דלא הוה ס"ד דהגזירה הכי הואי אלא דהיתה הגזירה הקטרת חד מינייהו אטו הקטרת תרוייהו וגזירה דר' יוסי דגזר לבונה אטו קומץ דהוי דמי לגמרי אגב גררא מייתי לה דמאותו דמיון לא היה מביא ראייתו כי אם ממאי דגזרי רבנן כדפי': ועוד יש להקשות מכבש אטו כבש חבירו שפירשו רש"י שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר א"כ גזר פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר ולא דמו להדדי א"כ כמו כן נגזור חצי מתיר דחצי אכילה אטו כוליה מתיר דעם חצי אכילה, וגם כיון דחשיב ליה דמי א"כ גם הקטרת קומץ או לבונה דרבנן לא היה צריך לומר דגזר אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה דבזיכין אלא דגזר הקטרת דחד מנייהו אטו הקטרת דתרווייהו דהיינו פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר כמו הכא דגזרו פגל בחצי מתיר דהיינו באחד מן הכבשים אטו פגל בשניהם דהוא כוליה מתיר: וי"ל דאה"נ דלא אתי לומר דלהכי גזר בהו משום דדמי חצי מתיר לכוליה מתיר אלא דבא לומר דאפי' כבש וכבש ובזך ובזך מתדמו לגזור הא אטו הא טפי מחצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר משום דנהי דגזרינן התם חצי מתיר אטו כוליה היינו משום דהאכילה שלמה שהרי לא חשב בחצי כי אם בכל החלות ובכל הלחם דבזיכי' וכיון דהפגול באכילה שלמה מצי גזרי חצי מתיר אטו כולי' מתיר אבל הכא דליכא רק חצי אכילה ואין ראוי לקבוע פגול אפי' אם באנו לומר דפגל בחצי אכילה היכא דאיכא כוליה מתיר אין לנו לגזור לפסול חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הואיל דחצאי אכילה נינהו וה"ה דגבי קומץ ולבונה היה יכול לומר נמי האי סברא אלא כל כמה דיכול לדמותם ולומר דדמו אהדדי מדמה להו ולכך קאמר דגזר קומץ דמנחת נדבה אטו דחוטא דהוי מתדמו דגזר חד קומץ אטו חד קומץ וכן נמי לא קאמר דגזר הקטרת קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה אלא אטו לבונה דבזיכין משום דדמו טפי קומץ דלבונה אטו לבונה דנימא דמחלפי טפי מדלגזור קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה דלא דמו כל כך משום דלאו חדא מינא נינהו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 14b

    Menachot 14b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 390 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מיפגלי בשר:

    הכא פיגל בירך ימין דחשיב בבשר גופיה:

    כ"ש דמיפגלא אף של שמאל:

    אלא א"ר יוחנן ליתא לרב הונא ואם פיגל בימין פיגל בשמאל דהא חזינן אפי' לא חישב אלא בדם נתפגל בשר וגבי חלות ה"ט דרבי יוסי דאמר במתניתין דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו ולעיל קתני בשתיהן בכזית דמשמע מדמצטרפות דחד גופא נינהו:

    הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן ב' גופין הכתוב עשאן גוף אחד דמעכבי אהדדי דאין זו כשרה בלא זו דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) שתים שני עשרונים דמשמע שתים ולא אחת וכתיב (שם) סלת תהיינה וכל הוייה עיכובא ואותו כתוב עצמו עשאן שני גופין מדכתיב שתים דמשמע דכל אחת לישתה ועריכתה בפני עצמה הלכך ערבינהו דאמר כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין דהכתוב עשאן גוף אחד:

    פלגינהו דאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא עירב חבירתה עמה:

    מפלגי ואין חבירתה פיגול דהרי הכתוב עשאן שני גופים יש לשונות אחרים בהלכה זו אבל זו עיקר:

    פיגל בלחמי תודה שהן ארבעה מינים ופיגל באחד מן המינים מי פליגי רבי יוסי ורבנן בהא אם נתפגלו האחרים או לא מי אמרינן כיון דזבח אחד מתירן כחד דמיין או דלמא כיון דלאו חד מינא הוא פליג רבי יוסי:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 14b · Sefaria

    Tosafot

    הכתוב עשאן גוף אחד דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ז) תביאו לחם תנופה והכתוב עשאן שני גופין דכתיב (שם) שתים שני עשרונים וסדרים דלחם הפנים ילפינן משתי הלחם אפי' למאן דלא יליף מלתא ממלתא דהכא דמו אהדדי טפי:

    פיגל בלחמי תודה מהו הוא הדין דהוה מצי למבעי ברקיקי נזיר שיש שני מינין:

    שחיטה וזריקה תרווייהו מתירין הן פירש בקונטרס שהשחיטה מקדשת את הדם ואמרינן בסוף פירקין דבא לקדש כבא להתיר דמי וא"ת קבלה נמי מקדשת את הדם בכלי שרת לאו פירכא היא דדם סכין מקדשא ליה כדאמרינן בסוף פירקין:

    Tosafot on Menachot 14b · Sefaria

    Rashba

    כשעת שחיטה וכו', אסתם זבח קאי, שחיטה וזריקה מתירין נינהו דשחיטה מקדשא לדם כדאמר בשלהי פרקין (די"ז) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר, ל"ה: וקשיא כיון דאמרי' בשחיטה דמתרת הדם וזריקה דמתרת הבשר מצטרפין שני החצאין שחשב בהם בכזית לפגל כמו כן לר' דאמר השוחט כבש לאכול חצי זית מחלה זו כו' דבשר אמאי לא מצטרפי' שני החצאי' שחשב בשני המתירין לפגל כמו הכא דהא המתירין דהכא חלוקין כדפרישי' ממתירין דכבשי' משום דשני מתירין דהכא מה שמתיר זה אינו מתיר זה לפי שזה מתיר הדם וזה בא להתיר הבשר א"כ באין להתיר שני דרכים חלוקים והכבשים שניהן באין להתיר דבר אחד שבאין להתיר החלות ואם מצטרפין חצאי שיעור כזית שחשב בשני מתירין חלוקין שבאין להתיר שני דברים חלוקין כ"ש שיש להם להצטרף בשני מתירין שבאין להתיר דבר אחד לבד, וכ"ת דשאני התם מפני שחשב בשני דברים חלוקים משום דשני החלות חלוקות בהו הא משמע דכחד גופא חשיב להו מדאמרי' דכזית משניהן מצטרפי או דאם פגל בחלה אחת בשני המתירין דנתפגלה חברתה: וי"ל דמשום הכי קאמר בתר הכי הא ר' והא רבנן והך דהכא פליגא אדר'. ומ"מ אכתי דלא אמרי' דפליגא עלה דר' נוכל לישב ולומר דר' מודה בה משום דיש לחלק ביניהם ולומר דשתי החלות שני גופין חשיב להו כי פלגינהו לחצאין דאמ' חצי מזו וחצי מזו ונמצא דלא חשיב החצאין כגוף אחד אבל הכא שני החצאין מגוף אחד מן הבשר מצטרפי אך בתר הכי קאמר סברא אחרת דבהא מודה ר' דמצטרפי משום דהכא כל המתיר אך הכבש הוי חצי מתיר ולפי מאי דלא מחלק לומר דמודה ר' הכא דמצטרפי משום דחדא גופא היא והחלות תרי גופי משמע דחלות חדא גופא חשיב להו: ומ"מ יש להקשות דכיון דחשב בשעת שחיטה בבשר והשחיטה באה להתיר הדם א"כ חשב במתיר בדבר שאינו מתירו כי אם בדבר אחר שאינו בא להתירו ואם יתפגל כשחשב בו מאחר שאינו בא להתירו הרי אין מחשבתו כלום דמחשב לאכול בשר למחר בעסק דבר שאינו מתירו אין המחשבה כלום. וצ"ל דגם השחיטה מתרת הבשר דאע"פי דאמרי' דבאה להתיר הדם מ"מ מאחר דאין הבשר ניתרת כי אם על ידי הדם הרי כבאה להתיר הבשר דמיא מפני שגורמת להתיר הדם המתיר הבשר א"כ מתרת נמי הבשר חשבינן לה ולכך משפגל בבשר מפגלא:

    קבלה והולכה לא, פי' קבלה והולכה דלאו מתירין נינהו לא מצטרפי דקבלה אינה מתרת דאינה אלא צורך זריקה, ל"ה: וקשיא דא"כ דלאו מתירין נינהו היכי מפגלי. וי"ל דאף על גב דלאו מתירין נינהו מכל מקום גרם להתיר נינהו שהם צורך זריקה וכמתירין דמו אבל מ"מ כיון דלאו מתירין גמורין נינהו לא מצטרפי מ"מ (גלי קרא דמפגלי בהו) מפגלי בהו דהא גלי קרא דכתי' אם האכל יאכל בדברים המביאין לידי אכילה דמביאין לידי פגול, אבל מ"מ כיון דלא מתירין נינהו לא מצטרפי:

    ואי אית לי' לרבי כולו מתיר וחצי אכילה מצטרפין לפיגול ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה דליפסל אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא, ל"ה. ר"ל דמשום חומרא דכרת אית לן למיגזר הא אטו הא לפסול לאכול בחצי מתיר וחצי אכילה אע"פי שאין לחייבו כרת מאחר דאינו פגול ואין בו איסור אלא מטעם גזירה מ"מ לגזור לפסלו דהא חזינן לר' יוסי ורבנן גזרו כמו כן לפסלו:

    כבש אטו כבש חבירו, פי' מאי דאמור רבנן דמתני' שחט א' מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן דאין בו כרת הא פסול מיהא הוי, איכא למימר דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הני גזירות משום דאיכא בעלמא דדמי להו והוי פגול, אבל הכא בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פגל דליגזור הכא אטו התם, ל"ה: וקשיא דמאי הוה דעתיה דרבא דמקשה לאביי ואי אית ליה כולו מתיר וחצי אכילה ד פגל לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כוליה מתיר וחצי אכילה א"כ דבא לומר דלגזור אף ללא דמי לי' ליקשי ליה אפי' כי נימא דלית ליה לר' כוליה מתיר וחצי אכילה דפגל ומ"מ לגזור בחצי מתיר וחצי אכילה אטו כולי' מתיר וכולה אכילה כיון דאתא למימר דגזר אטו מילתא דלא דמי ליה: וי"ל דלפי דעתו דאין לגזור אטו דלא דמי ליה כלל משום דזה הוי חצאין בין במתיר בין באכילה וזה הוי שלם בין במתיר בין באכילה הילכך לא קשיא ליה דלגזור כיון דבין הכא בין התם חצי אכילה. הוא אבל למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה ואע"ג דהתם איכא כוליה מתיר והכא ליכא אלא חצי מתיר מ"מ כיון דבין הכא בין התם ליכא אלא חצי אכילה הוה ס"ד דלגזור הא אטו הא מדחצי אכילה בחצי אכילה מיחלף, ואפי' הכי דחי ליה דלית לן למגזר אלא בדמי ליה ואי הוה משכחינן בעלמא חצי מתיר וחצי אכילה דפגל אה"נ דהוי ליה למגזר הא אטו הא דדמי ליה אבל כיון דלא משכח דפגל בא' בכל המתיר וחצי אכילה לית לן למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה כיון דהתם פגל בכל מתיר והכא בחצי מתיר לא מיחלפי אהדדי: ויש להקשות מאי היה דעתו כי מייתי דר' יוסי גזר ורבנן גזרי אי ס"ד דר' יוסי גזר הקטרת קומץ לבונה אטו קומץ מנחה ורבנן קומץ כגרי דא אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין והוה מייתי דמיון מינייהו דכמו כן לגזור ר' חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הא לא הוה ראיה משום דהנך הוה דמו והני לא דמו כדדחי ליה ואי הוה ס"ד דרבנן גזרי פגל בהקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת קומץ ולבונה תרוייהו ודגזרי דמי גם ללא דמי א"כ ליקשי דגם חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כוליה אכילה וכוליה מתיר כיון דגזרינן אטו לא דמי הכא נגזור: וי"ל דנוכל לומר או הא או הא דאפשר דס"ד דהגזירה דגזרי רבנן הוי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה דבזיכין והוה ס"ד דכמו כן לגזור הכא חצי אכילה אטו חצי אכילה ואף דלא דמי כולי האי כי התם כיון דדמו קצת דדמו בחצי אכילה ס"ד דלגזור כי התם והיינו מאי דדחי ליה דאין לדמותם דהתם דמו לגמרי אבל הכא לא דמו כי אם במקצת: וגם נוכל לומר דס"ד דגזירה הויא דגזרי הקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת שניהם הילכך מדמה להו גזירת חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר דכי היכי דהתם לא דמי לגמרי וגזר כמו כן הכא דלא דמו לגזור: וא"ת א"כ חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כולה אכילה וכוליה מתיר כי היכי דגזרינן התם למידי דלא דמי ליה כלל: י"ל דלא הוה חשיב ליה לא דמי כלל אלא חשב ליה דמי קצת ולא לגמרי ומדמה להו לגזור חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה דדמו קצת דהיינו בחצי אכילה ולא דמו לגמרי דחלוקין בכוליה מתיר וחצי וכמו כן התם (נהי נמי דהכא) חצי הקטרה (והתם) [אטו] כולה הקטרה (מ"מ) כיון דאיכא בתרוויהו חצי הקטרה שוה הוו דמו קצת אלא דלא דמו לגמרי במאי (דא"כ תהא) [דהא] הקטרה שלמה והכא חצי הקטרה (בהקטרה שלמה על חצי הקטרה חצי הקטרה אחרת) ודמי מאי דחלוקין בהכי למאי דחלוקין חצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר (בחצי אכילה וחצי וכוליה מתיר על חצי אכילה וחצי מתיר וחצי מתיר יותר חצי מתיר אחר) לכך הוה מדמה להו: וכן נראה דהוה מדמה להו מדדחי ליה התם גזר קומץ אטו דמנחת חוטא ולבונה אטו בזיכין משמ' דלא הוה ס"ד דהגזירה הכי הואי אלא דהיתה הגזירה הקטרת חד מינייהו אטו הקטרת תרוייהו וגזירה דר' יוסי דגזר לבונה אטו קומץ דהוי דמי לגמרי אגב גררא מייתי לה דמאותו דמיון לא היה מביא ראייתו כי אם ממאי דגזרי רבנן כדפי': ועוד יש להקשות מכבש אטו כבש חבירו שפירשו רש"י שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר א"כ גזר פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר ולא דמו להדדי א"כ כמו כן נגזור חצי מתיר דחצי אכילה אטו כוליה מתיר דעם חצי אכילה, וגם כיון דחשיב ליה דמי א"כ גם הקטרת קומץ או לבונה דרבנן לא היה צריך לומר דגזר אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה דבזיכין אלא דגזר הקטרת דחד מנייהו אטו הקטרת דתרווייהו דהיינו פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר כמו הכא דגזרו פגל בחצי מתיר דהיינו באחד מן הכבשים אטו פגל בשניהם דהוא כוליה מתיר: וי"ל דאה"נ דלא אתי לומר דלהכי גזר בהו משום דדמי חצי מתיר לכוליה מתיר אלא דבא לומר דאפי' כבש וכבש ובזך ובזך מתדמו לגזור הא אטו הא טפי מחצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר משום דנהי דגזרינן התם חצי מתיר אטו כוליה היינו משום דהאכילה שלמה שהרי לא חשב בחצי כי אם בכל החלות ובכל הלחם דבזיכי' וכיון דהפגול באכילה שלמה מצי גזרי חצי מתיר אטו כולי' מתיר אבל הכא דליכא רק חצי אכילה ואין ראוי לקבוע פגול אפי' אם באנו לומר דפגל בחצי אכילה היכא דאיכא כוליה מתיר אין לנו לגזור לפסול חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הואיל דחצאי אכילה נינהו וה"ה דגבי קומץ ולבונה היה יכול לומר נמי האי סברא אלא כל כמה דיכול לדמותם ולומר דדמו אהדדי מדמה להו ולכך קאמר דגזר קומץ דמנחת נדבה אטו דחוטא דהוי מתדמו דגזר חד קומץ אטו חד קומץ וכן נמי לא קאמר דגזר הקטרת קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה אלא אטו לבונה דבזיכין משום דדמו טפי קומץ דלבונה אטו לבונה דנימא דמחלפי טפי מדלגזור קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה דלא דמו כל כך משום דלאו חדא מינא נינהו:

    Rashba on Menachot 14b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הכתוב וכו' מלתא ממלתא לעיל דף ח ע"א:

    Gilyon HaShas on Menachot 14b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 14, Amud Bet, about 390 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “מיפגלי הכא דחשיב בהו בזביחה גופה, לא…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אלא א"ר יוחנן: ה"ט דרבי יוסי הכתוב…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 312 words

      Opens “ערבינהו מתערבין, דהכתוב עשאן גוף אחד; פלגינהו…”

    4. Segment 425 words

      Opens “בעי רבי יוחנן: פיגל בלחמי תודה מהו,…”

      Named: רבי יוחנן, רב תחליפא, רבא.

    5. Segment 518 words

      Opens “ת"ר בשעת שחיטה חישב לאכול חצי זית,…”

    6. Segment 617 words

      Opens “איכא דאמרי: שחיטה וזריקה, דתרווייהו מתירין אין,…”

    7. Segment 720 words

      Opens “איני? והא תני לוי: ארבע עבודות אין…”

      Named: רבא.

    8. Segment 822 words

      Opens “דתניא: השוחט את הכבש לאכול חצי זית…”

      Named: רבי אומר.

    9. Segment 917 words

      Opens “א"ל אביי: אימר דשמעת ליה לרבי חצי…”

      Named: רבי חצי, אביי.

    10. Segment 1030 words

      Opens “א"ל רבא בר רב חנן לאביי: ואי…”

      Named: רב חנן, רבי כולו, רבי יוסי, רבא, אביי.

    11. Segment 1119 words

      Opens “ר' יוסי גזר, דתנן: להקטיר לבונתה למחר,…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1225 words

      Opens “ורבנן נמי גזרי, דתנן: פיגל בקומץ ולא…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “א"ל הכי השתא? בשלמא התם, גזר רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1412 words

      Opens “רבנן גזרי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא,…”

    15. Segment 156 words

      Opens “כבשים נמי, כבש אטו כבש חבירו.…”

    16. Segment 164 words

      Opens “בזך, אטו בזך חבירו.…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “אלא הכא, מי איכא חצי מתיר וחצי…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “הכי נמי מסתברא, דטעמא דרבנן מש"ה הוא,…”

    19. Segment 1923 words

      Opens “הא למה לי למיתנא כלל? פשיטא, מי…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “מתני׳ נטמאת אחת מן החלות, או אחד…”

      Named: רבי יהודה, רבן ציבור.

    21. Segment 2115 words

      Opens “גמ׳ א"ר אלעזר: מחלוקת לפני זריקה, אבל…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “ולפני זריקה, במאי פליגי? אמר רב פפא:…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 14b · Segment 2 — “אלא א"ר יוחנן: ה"ט דרבי יוסי הכתוב עשאן גוף…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 14b · Segment 9 — “א"ל אביי: אימר דשמעת ליה לרבי חצי מתיר וחצי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026