Talmud Builders

    Menachot 70a

    Back to index

    English translation — Menachot 70a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one estimated the amount of tithe necessary, and then he separated those tithes, and then he planted the grain again and it added to its growth. The question is whether we follow the initial growth, and therefore the subsequent growth is exempt from the obligation to separate tithes, or do we follow the additional growth and deem it obligated in tithes?

    2Rabba adds: If you say that we do not follow the main growth and therefore the additional growth requires the separation of tithes, what is the halakha with regard to the main, initial growth? Does it require an additional separation of tithes, or does it not, as tithes were already set aside for it? Abaye said to Rabba: In what way is this case different from any general case of wheat or barley? When grain is tithed and replanted, the obligation of tithes always applies to what then grows.

    3Rabba said to Abaye: I do not raise the dilemma with regard to a substance whose seed disintegrates in the ground. In such a case it is clear that the new growth requires a new tithe to be separated, as the original seed is no longer extant. Rather, when I raise the dilemma it is with regard to a substance whose original seed does not disintegrate. What is the halakha ? Do we follow the original growth, for which tithes have already been separated, or do we follow the additional growth that is still being generated by that original seed?

    4The Gemara asks: Let him resolve the dilemma from that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra of onions that one tithed, and then he sowed a field with the entire litra of onions, when the field yields a crop it is tithed according to the entire crop. Although some of the onions he sowed were already tithed, he is obligated to tithe them again because the growths exceed the original onions and therefore the entire crop has untithed status.

    5The Gemara rejects that resolution: There, in the case of the field sowed with the tithed onions, the entire field must be tithed because that is the normal way in which a field is sowed. One generally replants a full onion, and therefore the focus is not on the original onion but on the yield, which must be fully tithed. Here, in the case of grain, this is not the normal way in which a field is sowed. Generally one plants individual kernels, not fully grown ears of grain. Consequently, any subsequent growth from that fully grown ear is considered part of the original growth.

    6Rabbi Ḥanina bar Minyumi said to Abaye: In a case of a flowerpot [ atzitz ] that is not perforated, what is the halakha with regard to separating teruma and tithes? Abaye replied: What is the difficulty here? If it is not perforated, this halakha is the same as that of any non-perforated flowerpot, i.e., the separation of teruma and tithes is required by rabbinic law.

    7Abaye continues: Perhaps what you meant to say is that he subsequently went and perforated it. In such a case the question is whether one may separate teruma and tithes from the initial growth of the plant. Is the initial growth considered a separate entity, in which case one part of the growth requires the separation of teruma and tithes by rabbinic law and the rest by Torah law, and therefore one may not separate from the initial growth? Alternatively, perhaps the initial growth is nullified by the subsequent growth, which would mean that the obligation of teruma and tithes applies to the entire plant by Torah law. Consequently, this obligation can be fulfilled by separating teruma and tithes from the initial growth of the plant. This would be similar to Rabba’s dilemma with regard to an ear of grain that is replanted.

    8Abaye explains that the two cases are not comparable. Here, in the case of the non-perforated flowerpot which was subsequently perforated, it is one single sowing. Therefore, although the original growth occurred while the pot was not perforated, since it is now perforated, the plant is considered attached to the ground and it rises and grows from there. Consequently, the obligation of teruma and tithes applies to the entire plant by Torah law. There, in Rabba’s dilemma involving the replanting of an ear of grain, there are two distinct sowings. Therefore, there is room to debate whether or not the additional, second sowing is part of the original, first sowing.

    9§ Rabbi Abbahu raises a dilemma: With regard to an ear of grain that one smoothed into a pile and then sowed it again and subsequently designated it as teruma or tithes while it was attached to the ground, what is the halakha ? Does one say that since he smoothed it, which is the act that renders produce subject to the obligation of teruma and tithes, he has given it the status of untithed produce, and therefore when he subsequently designated it he thereby sanctified it? Or perhaps, since he had sowed it again after he had smoothed it, its status as untithed produce lapsed from it.

    10The Sages said to Abaye: If so, that the grain is sanctified in this situation, we have found a case of teruma that is sanctified while it is still attached to the ground. But we learn in a baraita : We do not find a case of teruma attached to the ground. Therefore, one must conclude that its status as untithed produce has been removed, and his designation does not render it teruma .

    11Abaye said to one of those Sages: When that baraita is taught, it is taught with regard to teruma , which renders a non-priest liable to death at the hand of Heaven or payment of a fifth. If a non-priest ate teruma intentionally he is liable to receive death at the hand of Heaven; if he ate it unintentionally, he must restore the amount he ate with the addition of one-fifth (see Leviticus 22:9, 14). The reason there is no penalty for eating teruma that is attached to the ground is that if one detaches it and eats it, it is considered detached. And if he stooped down and ate it while it was attached to the ground he is not liable, as his intention is rendered irrelevant by the opinions of all other people. In other words, this is an abnormal manner of eating, for which one is not liable.

    12The Gemara asks: In what way is this case different from the halakha that is written on the tablet [ appinkesa ] of Ilfa: With regard to eggs found with the carcass of a kosher bird, some of them outside the bird and some of them inside the bird, if one ate from those inner eggs directly from inside the bird, they render the garments of one who swallows them ritually impure when they are in the throat. If he removed those same eggs and ate from them when they were outside the bird, they do not render the garments of one who swallows them ritually impure when they are in the throat. Apparently, even the abnormal method of eating eggs while they are inside the bird is still considered eating. If so, the same should apply to consuming teruma abnormally by stooping down and eating it while it is still attached to the ground.

    13The Gemara answers: With regard to an item that is detached, i.e., the eggs inside the bird, it is relatively common for people to eat even in this manner. But with regard to an item that is attached to the ground, it is not common for people to eat such produce at all.

    14§ Rav Tavyumei bar Kisna says that Shmuel says: With regard to one who plants diverse kinds of plants in a non-perforated flowerpot, this is prohibited. Abaye said: What is novel about this halakha ? Granted if Shmuel had taught us that one who plants in this manner is flogged with lashes for rebelliousness by rabbinic law, it is well and understandable. But with this basic ruling he stated, that it is prohibited, what is he teaching us?

    15Is he teaching that planting in a non-perforated flowerpot is considered sowing by rabbinic law? We already learn this in a mishna ( Demai 5:10): If one separated teruma from produce grown in a non-perforated pot for produce of a perforated pot, it is teruma by rabbinic law, and he must again separate teruma from the produce obligated in teruma by Torah law to render the produce grown in the perforated pot permitted in consumption. Since this separation has the status of teruma by rabbinic law, evidently sowing in a non-perforated pot is considered sowing.

    16MISHNA: Wheat, barley, spelt, oats, and rye; these are obligated in the separation of ḥalla , and each one of them joins together with the others to constitute the measure that obligates one to separate ḥalla . And they are prohibited due to the prohibition of partaking of the new crop prior to the Passover Festival, and likewise it is prohibited to reap them prior to the omer offering. If these grains took root prior to the omer offering, the omer permits their consumption; and if not, they are prohibited until the next omer is brought and sacrificed the following year.

    17GEMARA: The Gemara discusses the identity of the species mentioned in the mishna. A Sage taught in a baraita : Spelt is a type of wheat, while oats and rye are a type of barley. The Gemara translates the lesser-known species into the vernacular Aramaic: Spelt is called

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאמדינהו ועשרינהושקצר שבולין הרבה ולא דשן אלא עישרן ושתלם לאותן של חולין אם תמצא לומר לחומרא דלא אזלינן בתר עיקר למיפטר תוספת ממעשר ותוספת בעי עשורי עיקר גופיה מאי למהדר בעי עשורי או לא:

    מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמאדאע"ג דמיעשרי כי הדר זרע להו בעי עשורי הא נמי בעי עשורי:

    דבר שזרעו כלהכגון חיטי ושערי שהזרע כלה בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק ובא זרע אחר:

    לא מיבעיא לידודאי בעי עשורי הכל דכולהו אחריני נינהו:

    כי קמיבעיא לי שאין זרעו כלהכגון הך שבולת ששתלו אין העיקר מתעכל אלא הולך ומוסיף מאי:

    שתקנושעישרו וזרעו כלומר ששתלו:

    מתעשר לפי כולושצריך לעשר אף ליטרא ראשונה אלמא הדר בעי עשורי ואע"ג דאין זרעו כלה להכי נקט ליטרא שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר דאפ"ה צריך לעשר אף הליטרא:

    עציץ שאינו נקוב מהווקא פריך הש"ס אי לא נקוב הא לא נקוב ושפיר תרם דמן הפטור על הפטור הוא:

    דלמאבניחותא חזר ונקבו קאמרת דהכי קמיבעיא לן עציץ שאינו נקוב וגדלה התבואה במקצת ואחר כך נקבו מהו לעשורי מיניה וביה ואם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר ותוספת שגדל אחר נקיבה בעי עשורי הלכך לא מצי עשורי מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן הפטור על החיוב או דלמא עיקר נמי מיחייב דזיל בתר תוספת לחומרא לחייב את העיקר ומצי לאפרושי מיניה וביה וכעין בעיא דרבא מיבעיא ליה דהכי משמע עציץ שאינו נקוב ונקבו מהו לתרום מלא נקוב ממה שגדל קודם הנקיבה על מה שגדל לאחר הנקיבה:

    חדא זריעה היאועכשיו כשנקבה היא מתחלת להשריש אבל גבי בעיא דרבא שתי זריעות הן דשבולת הלכך אצטריך ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא:

    שמירחה בכרישהשוו אותה ברחת דזהו קביעותא למעשר וקרא עליה שם תרומה במחובר:

    מהומי הויא תרומה או לא:

    א"כדחל עליה שם תרומה מצינו כו':

    כי תניא ההיאדלא מצינו לענין איחיובי עלה מיתה וחומש:

    תלושה היאואכתי במחובר לא משכחנא לה:

    ואי גחין ואכיל להכשהיתה מחוברת בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הויא אכילה:

    מאי שנא מדכתיב אפינקסיה דאילפא ביצי נבילת עוף טהורכגון ביצים המעורין בתרנגולת ומקצתן בחוץ שבשעת מיתתה התחילה להטיל ביצתה:

    מבפניםכגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמא בגדים אבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור והא דתניא בגמרא דביצה (דף ז.) האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בדתלשינהו ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו אגואי הכי נמי דמטמו אלמא הויא אכילה ולא אמר בטלה דעתו:

    תרומה היא ויחזור ויתרוםמן הנקוב אלמא מדחייל עלה שם תרומה זריעה היא מדרבנן:

    מתני' ומצטרפין זה עם זהמפרש בגמרא:

    ואסורין בחדשלאכול:

    גמ' כוסמין מין חיטיןלענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה החיטין אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין והאי דתנא ליה הכא משום דמתני' איירי בחלה וקתני ומצטרפין זה עם זה ואתא תוספתא לפרושה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 70 עמוד א

    1דאמדינהו ועשרינהו ושתלינהו והוסיפה להו.

    2אם תמצא לומר, לא אזלינן בתר עיקר, ותוספת בעי עשורי עיקר מאי? אמר ליה אביי: מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא?

    3אמר ליה: דבר שזרעו כלה לא מיבעיא לי, אלא כי קמיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה, מאי?

    4תפשוט ליה מהא דאמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן: ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו.

    5התם היינו זריעתו, הכא לאו היינו זריעתו.

    6אמר ליה ר' חנינא בר מניומי לאביי: עציץ שאינו נקוב, מהו? אי לא נקוב הא לא נקוב!

    7דלמא חזר ונקבו, קא אמרת?

    8הכא, חדא זריעה היא, איחבורי הוא דקא מיחברא ועולה; התם שתי זריעות נינהו.

    9בעי ר' אבהו: שבולת שמרחה בכרי, ושתלה, וקרא עליה שם במחובר מהו? כיון דמרחה טבלא לה, כי קרא עליה שם קדשה לה, או דלמא, כיון דשתלה פקע ליה טבלא מינה.

    10אמרי ליה רבנן לאביי: אם כן, מצינו תרומה במחובר לקרקע, ותנן: לא מצינו תרומה במחובר לקרקע!

    11אמר ליה: כי תניא ההיא לענין איחיובי מיתה וחומש, דאי תליש ואכיל תלוש הוא, ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם.

    12ומאי שנא מדכתב אפינקסא דאילפא: ביצי נבלת העוף הטהור, מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים מבפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה, מבחוץ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה.

    13תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי, במחובר לא עבידי אינשי דאכלי.

    14אמר רב טביומי בר קיסנא, אמר שמואל: הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור. אמר אביי: בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן שפיר, אלא אסור מאי קמ"ל׃

    15דמדרבנן הויא זריעה? תנינא: תרם משאינו נקוב על הנקוב תרומה, ויחזור ויתרום.

    Mishna

    16החיטין, והשעורין, והכוסמין, והשיבולת שועל, והשיפון הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורים בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר. אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן, ואם לאו אסורין עד שיבא העומר הבא.

    Gemara

    17תנא: כוסמין מין חיטים, שיבולת שועל ושיפון מין שעורין. כוסמין׃

    Tosafot

    ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולוצריך ליישב דלא תיקשי הא דתניא בסוף הנודר מן הירק (נדרים נח:) ליטרא מעשר שזרעה בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כדמשמע באותה סוגיא לכאורה:

    חזר ונקבו קאמרתפירש בקונט' דאת"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת שגדל לאחר נקיבה בעי עשורי אבל עיקר לא מיחייב הלכך לא מצי לעשורי מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן הפטור וזהו תימה שהרי הכל מעורב לגמרי. מה שגדל קודם נקיבה ומה שגדל לאחר נקיבה ובהקומץ רבה (לעיל מנחות דף ל:) אמר גבי חדש וישן כיצד עושה צובר גורנו לתוכו ושמא אפשר להיות שהעיקר הוסיף לאחר נקיבה ומלמעלה הוסיף ענבים הרבה:

    ביצי נבלת עוף טהורכגון ביצים המעורים בתרנגולת מקצתן בחוץ שבשעת מיתה התחילה להטיל ביצתה שבפנים כגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה כדין נבילת עוף טהור ולא אמרינן בטלה דעתו והא דתניא בגמרא דביצה (דף ז.) האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בתלשינהו ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו גואי הכי נמי דמטמאו כך פי' בקונטרס וזו היא הלכתא בלא טעמא דאטו בשביל שהכניס פיו בתוך מעיה יחשבו יותר בשר אלא התם מיירי בגמורות שנגמר חלמון שלהם והא דמפליג בין אשכול לשלל ולא מפליג בשלל גופיה בין גמורות לשאינם גמורות דלמא שאינם גמורות אשכול קרי להו כדקאמר התם בחד לישנא ומאי אשכול מהנך דמעורי באשכול ואפי' למאן דמטהר נמי באינם גמורות היינו בשקרובות לגמר דלא מערו כולי האי והא דמטהר הכא שבחוץ היינו טעמא משום דמיתה עושה ניפול כדאמר פ' בהמה המקשה (חולין עג:) גבי אבר המדולדל וא"ת ומנא ליה דמיירי הכא באכלן בפנים דלמא בתלשינהו ואכלינהו ויש לומר דאי בתלשינהו אם כן הוה לן למגזר בחוץ אטו שבפנים לפי שאין לידע מה היה בחוץ ומה היה בפנים ועוד דלא הוה לן למימר אלא שבחוץ אין מטמאין ואנא ידענא דשבפנים מטמאין ומדנקט שבפנים שמע מינה דמיירי אפילו אכלו בפנים ור"ת מצא בספר רבינו גרשון מעי נבלת עוף טהור מקצתה בחוץ כו' שדרך העוף סמוך למיתתו חולה ויוצאין מיעיו לחוץ וקאמר שבפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה אע"פ שהם מאוסים ולא אורחא למיכלינהו דלא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם וכי גחין ואכיל נמי לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ומשני תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי:

    תנא כוסמין מין חיטין שבולת שועל ושיפון מין שעוריןלאו לענין כלאים מיתניא דהתנן בריש כלאים החיטין והזונין אינן כלאים זה בזה השעורין ושבולת שועל הכוסמין והשיפון הפול והספיר הפורקדן והטופח פול הלבן והשעועית אינם כלאים זה בזה וכולן זוזי קתני משמע דאינך הוו כלאים ולענין לצאת ידי מצה בפסח לא מיתניא דתניא לקמן בסוף ואלו מנחות (מנחות עה:) ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכולן היינו מכל חמשת המינין דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה אלא לענין חלה מיתניא ולהכי מייתי לה אמתניתין דמיתניא לגבי חלה דתנן החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה והך ברייתא לא פליגא אמתניתין דמצטרפין דמתניתין לאו אכולהו קאמר שיצטרפו זה עם זה אלא כדמפרשא ברייתא וכן פי' בקונטרס ומיהו על חנם דחק דמתני' היא כמו כן משני בריש חלה ופריך בגמרא בירושלמי תמן תנינן איזהו מין במינו החיטין אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטין רבי יוסי אומר לה סתם ר' יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול פירוש כשהמינין בלולין יפה ועושין מהן עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעושה עיסה מכל מין בפני עצמו אחרי כן נושכין זה בזה מצטרפין בכי האי גונא דקתני וההיא דמייתי בירושלמי היא משנה בפ' בתרא דחלה והא דקתני התם השעורים מצטרפין עם הכל משמע דמצטרפין עם הכוסמין והכא קתני כוסמין מין חיטין משמע אבל מין שעורין לא לא קשיא מידי דהכי קאמר כוסמין אף מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין הא תנן בפ' שני דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי בפ' בתרא דחלה ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא דחלה דקתני קב חיטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו אין מצטרפין כשהוא תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חיטין חצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין ונראה שזהו הטעם דחמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה ומיירי כגון שהשלש מינין נושכין כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני המינים ומשום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין בלא השלישי אבל לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשניהם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' ואי גחין ואכילעיין תבואת שור בחידושיו שבת דף עג ע"ב ד"ה רא"א:

    תוס' ד"ה ליטרא וכו' צריך ליישבעיין תשובת חות יאיר סימן רכ"ד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 70a

    Menachot 70a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 288 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאמדינהו ועשרינהו שקצר שבולין הרבה ולא דשן אלא עישרן ושתלם לאותן של חולין אם תמצא לומר לחומרא דלא אזלינן בתר עיקר למיפטר תוספת ממעשר ותוספת בעי עשורי עיקר גופיה מאי למהדר בעי עשורי או לא:

    מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא דאע"ג דמיעשרי כי הדר זרע להו בעי עשורי הא נמי בעי עשורי:

    דבר שזרעו כלה כגון חיטי ושערי שהזרע כלה בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק ובא זרע אחר:

    לא מיבעיא לי דודאי בעי עשורי הכל דכולהו אחריני נינהו:

    כי קמיבעיא לי שאין זרעו כלה כגון הך שבולת ששתלו אין העיקר מתעכל אלא הולך ומוסיף מאי:

    שתקנו שעישרו וזרעו כלומר ששתלו:

    מתעשר לפי כולו שצריך לעשר אף ליטרא ראשונה אלמא הדר בעי עשורי ואע"ג דאין זרעו כלה להכי נקט ליטרא שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר דאפ"ה צריך לעשר אף הליטרא:

    עציץ שאינו נקוב מהו וקא פריך הש"ס אי לא נקוב הא לא נקוב ושפיר תרם דמן הפטור על הפטור הוא:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו צריך ליישב דלא תיקשי הא דתניא בסוף הנודר מן הירק (נדרים נח:) ליטרא מעשר שזרעה בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כדמשמע באותה סוגיא לכאורה:

    חזר ונקבו קאמרת פירש בקונט' דאת"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת שגדל לאחר נקיבה בעי עשורי אבל עיקר לא מיחייב הלכך לא מצי לעשורי מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן הפטור וזהו תימה שהרי הכל מעורב לגמרי. מה שגדל קודם נקיבה ומה שגדל לאחר נקיבה ובהקומץ רבה (לעיל מנחות דף ל:) אמר גבי חדש וישן כיצד עושה צובר גורנו לתוכו ושמא אפשר להיות שהעיקר הוסיף לאחר נקיבה ומלמעלה הוסיף ענבים הרבה:

    ביצי נבלת עוף טהור כגון ביצים המעורים בתרנגולת מקצתן בחוץ שבשעת מיתה התחילה להטיל ביצתה שבפנים כגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה כדין נבילת עוף טהור ולא אמרינן בטלה דעתו והא דתניא בגמרא דביצה (דף ז.) האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בתלשינהו ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו גואי הכי נמי דמטמאו כך פי' בקונטרס וזו היא הלכתא בלא טעמא דאטו בשביל שהכניס פיו בתוך מעיה יחשבו יותר בשר אלא התם מיירי בגמורות שנגמר חלמון שלהם והא דמפליג בין אשכול לשלל ולא מפליג בשלל גופיה בין גמורות לשאינם גמורות דלמא שאינם גמורות אשכול קרי להו כדקאמר התם בחד לישנא ומאי אשכול מהנך דמעורי באשכול ואפי' למאן דמטהר נמי באינם גמורות היינו בשקרובות לגמר דלא מערו כולי האי והא דמטהר הכא שבחוץ היינו טעמא משום דמיתה עושה ניפול כדאמר פ' בהמה המקשה (חולין עג:) גבי אבר המדולדל וא"ת ומנא ליה דמיירי הכא באכלן בפנים דלמא בתלשינהו ואכלינהו ויש לומר דאי בתלשינהו אם כן הוה לן למגזר בחוץ אטו שבפנים לפי שאין לידע מה היה בחוץ ומה היה בפנים ועוד דלא הוה לן למימר אלא שבחוץ אין מטמאין ואנא ידענא דשבפנים מטמאין ומדנקט שבפנים שמע מינה דמיירי אפילו אכלו בפנים ור"ת מצא בספר רבינו גרשון מעי נבלת עוף טהור מקצתה בחוץ כו' שדרך העוף סמוך למיתתו חולה ויוצאין מיעיו לחוץ וקאמר שבפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה אע"פ שהם מאוסים ולא אורחא למיכלינהו דלא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם וכי גחין ואכיל נמי לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ומשני תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי:

    תנא כוסמין מין חיטין שבולת שועל ושיפון מין שעורין לאו לענין כלאים מיתניא דהתנן בריש כלאים החיטין והזונין אינן כלאים זה בזה השעורין ושבולת שועל הכוסמין והשיפון הפול והספיר הפורקדן והטופח פול הלבן והשעועית אינם כלאים זה בזה וכולן זוזי קתני משמע דאינך הוו כלאים ולענין לצאת ידי מצה בפסח לא מיתניא דתניא לקמן בסוף ואלו מנחות (מנחות עה:) ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכולן היינו מכל חמשת המינין דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה אלא לענין חלה מיתניא ולהכי מייתי לה אמתניתין דמיתניא לגבי חלה דתנן החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה והך ברייתא לא פליגא אמתניתין דמצטרפין דמתניתין לאו אכולהו קאמר שיצטרפו זה עם זה אלא כדמפרשא ברייתא וכן פי' בקונטרס ומיהו על חנם דחק דמתני' היא כמו כן משני בריש חלה ופריך בגמרא בירושלמי תמן תנינן איזהו מין במינו החיטין אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטין רבי יוסי אומר לה סתם ר' יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול פירוש כשהמינין בלולין יפה ועושין מהן עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעושה עיסה מכל מין בפני עצמו אחרי כן נושכין זה בזה מצטרפין בכי האי גונא דקתני וההיא דמייתי בירושלמי היא משנה בפ' בתרא דחלה והא דקתני התם השעורים מצטרפין עם הכל משמע דמצטרפין עם הכוסמין והכא קתני כוסמין מין חיטין משמע אבל מין שעורין לא לא קשיא מידי דהכי קאמר כוסמין אף מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין הא תנן בפ' שני דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי בפ' בתרא דחלה ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא דחלה דקתני קב חיטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו אין מצטרפין כשהוא תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חיטין חצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין ונראה שזהו הטעם דחמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה ומיירי כגון שהשלש מינין נושכין כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני המינים ומשום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין בלא השלישי אבל לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשניהם:

    Tosafot on Menachot 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ואי גחין ואכיל עיין תבואת שור בחידושיו שבת דף עג ע"ב ד"ה רא"א:

    תוס' ד"ה ליטרא וכו' צריך ליישב עיין תשובת חות יאיר סימן רכ"ד:

    Gilyon HaShas on Menachot 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 70, Amud Aleph, about 288 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “דאמדינהו ועשרינהו ושתלינהו והוסיפה להו.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אם תמצא לומר, לא אזלינן בתר עיקר,…”

      Named: אביי.

    3. Segment 317 words

      Opens “אמר ליה: דבר שזרעו כלה לא מיבעיא…”

    4. Segment 416 words

      Opens “תפשוט ליה מהא דאמר רבי יצחק אמר…”

      Named: רבי יצחק.

    5. Segment 57 words

      Opens “התם היינו זריעתו, הכא לאו היינו זריעתו.…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר ליה ר' חנינא בר מניומי לאביי:…”

      Named: אביי.

    7. Segment 75 words

      Opens “דלמא חזר ונקבו, קא אמרת?…”

    8. Segment 813 words

      Opens “הכא, חדא זריעה היא, איחבורי הוא דקא…”

    9. Segment 930 words

      Opens “בעי ר' אבהו: שבולת שמרחה בכרי, ושתלה,…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “אמרי ליה רבנן לאביי: אם כן, מצינו…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אמר ליה: כי תניא ההיא לענין איחיובי…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “ומאי שנא מדכתב אפינקסא דאילפא: ביצי נבלת…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי, במחובר לא…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “אמר רב טביומי בר קיסנא, אמר שמואל:…”

      Named: רב טביומי בר קיסנא, שמואל, אביי.

    15. Segment 1512 words

      Opens “דמדרבנן הויא זריעה? תנינא: תרם משאינו נקוב…”

    16. Segment 1635 words

      Opens “מתני׳ החיטין, והשעורין, והכוסמין, והשיבולת שועל, והשיפון…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “גמ׳ תנא: כוסמין מין חיטים, שיבולת שועל…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 70a · Segment 4 — “…רבי יצחק אמר ר' יוחנן: ליטרא בצל שתיקנו וזרעו…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Menachot 70a · Segment 9 — “בעי ר' אבהו: שבולת שמרחה בכרי, ושתלה, וקרא עליה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 70a · Segment 14 — “…בר קיסנא, אמר שמואל: הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 70a · Segment 2 — “…מאי? אמר ליה אביי: מאי שנא מכל חיטי ושערי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 70a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026