Talmud Builders

    Menachot 25b

    Back to index

    English translation — Menachot 25b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the offering is not accepted, as the verse states with regard to the frontplate: “That it may be accepted for them before the Lord” (Exodus 28:38), with the term “for them” teaching that this applies only for Jews, not for gentiles.

    2And the Gemara raises a contradiction from another baraita : For what does the frontplate worn by the High Priest effect acceptance? It effects acceptance for the blood, for the flesh, and for the fat of an offering that became impure in the Temple, whether they were rendered impure unwittingly or intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control or willfully, whether in the case of the offering of an individual or in the case of a communal offering. In contrast to the statement of the previous baraita , this baraita teaches that the frontplate does effect acceptance in the case of an individual offering for blood that became impure and was sprinkled intentionally.

    3Rav Yosef said: This is not difficult. This baraita , which teaches that the frontplate effects acceptance for impure blood of an individual offering that was sprinkled intentionally, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, whereas that baraita , which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita : One may not separate teruma from ritually impure produce for ritually pure produce. And if he separated teruma from impure produce unwittingly, his teruma is considered teruma , but if he did so intentionally, the Sages penalize him and his teruma is not teruma . Rabbi Yosei says: Whether he did so unwittingly or intentionally, his teruma is teruma . Like the ruling found in the second baraita , Rabbi Yosei does not distinguish between a case where one acted unwittingly and where one acted intentionally.

    4The Gemara objects to the comparison: You can say that you heard that Rabbi Yosei holds that the Sages do not penalize him. Did you hear him say, as the baraita teaches, that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten?

    5The Gemara answers: Reverse the opinions, so that Rabbi Eliezer says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten.

    6Rav Sheshet objects to this: And are you able to reverse the opinions and say that according to Rabbi Eliezer the frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita : One might have thought that one who partakes of impure sacrificial meat, i.e., one who partakes of the meat while in a state of ritual impurity, before the sprinkling of the blood takes place, is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.

    7To counter this, the verse states: “Every one that is ritually pure may eat of it” (Leviticus 7:19), and immediately afterward the verse states: “But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 7:20). The juxtaposition of these verses teaches that if one who is impure partakes of that which has become permitted to those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.

    8But if one who is impure partakes of that which is not permitted to those who are pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure. Since it is not permitted to eat the sacrificial meat before the sprinkling of the blood, one who partakes of it at that point is not liable to receive karet for eating it while ritually impure.

    9The baraita continues: Or perhaps, is the verse teaching only that if one who is impure partakes of that which is eaten by those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure; but in a case where he partakes of that which is not eaten by those who are ritually pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure despite the fact that its blood has already been sprinkled? I would then exclude sacrificial meat that was left overnight and meat that leaves the Temple courtyard, which are not permitted to be eaten by those who are ritually pure, and I would derive that one who is impure who partakes of them is not liable for eating them.

    10Therefore, the verse states: “That belong to the Lord,” which teaches that the verse included leftover meat and meat that leaves the Temple courtyard in the prohibition, and one who partakes of them while impure is liable for partaking of them.

    11One might have thought that I include in the prohibition the meat that was rendered piggul through one’s intention of consuming it after its designated time and the meat that was rendered notar .

    12The baraita interjects: Isn’t notar identical to meat that was left overnight, and it has already been established that one is liable for partaking of leftover meat while in an impure state? Rather, what is meant is as follows: One might have thought to include in the prohibition even the meats that were rendered piggul , just as notar is included. Therefore, the verse states: “Of the meat of the sacrifice of peace offerings,” and the term “of the meat” excluded one who is impure who partakes of piggul .

    13The baraita asks: And what did you see to include these, i.e., leftover meat and meat that leaves the courtyard, and to exclude those, i.e., piggul ? It answers: After the verse included some offerings and excluded others, you should say the following: I include these, the leftover meat and the meat that leaves the Temple courtyard, as they had a period of fitness after their blood was sprinkled, before they were rendered unfit by being left over or by leaving the Temple courtyard. And I exclude those, piggul , as they never had a period of fitness, as they were already unfit when the blood was sprinkled.

    14The baraita concludes: And if you say that if that is the case, then with regard to sacrificial meat that became impure before the sprinkling of the blood, and one who was impure ate it after the sprinkling of the blood, for what reason is he liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure if it never had a period of fitness? The answer is that he is liable because the frontplate effects acceptance and the sprinkling is valid.

    15It arises from this baraita that if the offering became impure, then yes, the frontplate effects acceptance; but in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard, the frontplate does not effect acceptance, and therefore it was never considered to have a period of fitness.

    16Rav Sheshet now states his question: Who did you hear who says that the sprinkling of the blood is not effective in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as seen in tractate Me’ila (6b), and yet although this baraita is then clearly in accordance with his opinion, it teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten. Therefore, this too is the opinion of Rabbi Eliezer, and the opinions in the baraita cited above should not be reversed.

    17Rather, Rav Ḥisda said: It is not difficult. This baraita , which teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that baraita , which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    18The Gemara asks: You can say that you heard that Rabbi Eliezer holds that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, but did you hear him say that the Sages did not penalize one who acted willfully? The Gemara answers: Yes. Just as you heard that Rabbi Yosei holds with regard to teruma that one who separated impure produce on behalf of pure produce is not penalized, you heard that Rabbi Eliezer holds the same. This is as it is taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: Whether one acted unwittingly or intentionally, his teruma is teruma .

    19The Gemara objects: You can say that you heard Rabbi Eliezer state this halakha with regard to teruma , which is lenient, but did you hear him say this with regard to consecrated items, which are more severe? The Gemara answers: If it is so that Rabbi Eliezer does not hold the same opinion with regard to consecrated items, to whom will you attribute this baraita that rules that the Sages did not penalize one who acted willfully? Rather, it must be that this is the opinion of Rabbi Eliezer.

    20Ravina said that the contradiction between the two baraitot should be resolved as follows: With regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, regardless of whether the blood was rendered impure unwittingly or intentionally, the frontplate effects acceptance for the impurity and the offering is accepted, as the second baraita teaches. By contrast, with regard to the sprinkling of the blood, if it was unwittingly sprinkled after becoming ritually impure, meaning that the priest was unaware that it was impure, then the offering is accepted, but if it was intentionally sprinkled after becoming impure, it is not accepted, as the first baraita teaches.

    21And Rabbi Sheila said the opposite resolution: With regard to the sprinkling of the blood, whether it was performed unwittingly or intentionally, the offering is accepted. By contrast, with regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, if it was rendered impure unwittingly the offering is accepted, and if it was rendered impure intentionally it is not accepted.

    22The Gemara explains: And according to Rav Sheila, concerning that which is taught in the second baraita , that the frontplate effects acceptance for blood that was rendered impure regardless of whether it happened unwittingly or intentionally, this is what it is saying: If the blood was rendered impure unwittingly and one sprinkled its blood, whether it was sprinkled unwittingly or intentionally, it is accepted.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא הורצהדכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כ״ח:ל״ח) ולא לעובדי כוכבים:

    ורמינהו כו'אלמא ציץ מרצה אמזיד דיחיד:

    בשוגג תרומתו תרומהדאמרינן בכמה דוכתי (ב"מ דף נו.) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה:

    במזיד אין תרומתו תרומהדרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ"ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי:

    דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליהדמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת"כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת"ל (שמות כ״ח:י״ב) ונשא אהרן וגו' והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת"ל לכל מתנות קדשיהם וגו' (שם):

    יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמיםואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי:

    ושאינו ניתר לטהוריןכגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת:

    או אינו אלאהכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין:

    ואוציא את הלן ואת היוצאלאחר זריקה שאע"פ שניתר בזריקה הואיל ועכשיו אירע בו פסול לא יהו חייבין עליו האוכלו בטומאה:

    היינו לןואמרת לעיל דחייבין עליו משום טומאת מזבח ולא כל הזבחים:

    אחר שריבה הכתוב ומיעטכלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט:

    אמרת מרבה אני לן ויוצאשהיתה להן שעת הכושר שהרי היתה זריקתו כשירה:

    וא"ת בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליו - הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן פיגול הוא דמעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב:

    שהציץ מרצהלמיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואע"פ שלא נאכל:

    נטמאלפני זריקה הוא דחייב עליו האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף:

    יוצא לאמשום דלא הויא זריקה מעלייתא דאין הציץ מרצה על היוצא דלא היתה לו שעת הכושר:

    מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ביוצאלמיהוי קרבן כשר רבי אליעזר היא בפ"ק דמעילה (דף ו:) דקתני בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין בו ואפי' לאחר זריקה משום דאין זריקה מועלת לו להוציאו מידי מעילה:

    אלא אמר רב חסדא לא קשיאהנך מתניתא דלעיל הא דקתני במתניתא במזיד הורצה נמי ביחיד ר"א מדקתני דציץ מרצה על אכילות והא דתני לא הורצה רבנן:

    דלא קניסהיכא דזריק דם טמא במזיד מי שמעת ליה:

    א"כ אמאן תרמייהלהא דקתני הורצה:

    טומאתו בין בשוגגבין שנטמא בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו בשוגג והא דתני לא הורצה אמזיד דזריקה קאי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 25 עמוד ב

    1לא הורצה.

    2ורמינהי: על מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור.

    3אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר' יוסי, הא רבנן. דתניא: אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, במזיד אין תרומתו תרומה. ר' יוסי אומר: בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה.

    4אימר דשמעת ליה לר' יוסי דלא קניס, דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה? והתניא: ר' אליעזר אומר: הציץ מרצה על אכילות, רבי יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות.

    5איפוך: רבי אליעזר אומר: אין הציץ מרצה על אכילות, רבי יוסי אומר: הציץ מרצה על אכילות.

    6מתקיף לה רב ששת: ומי מצית אפכת לה? והתניא: יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים יהו חייבין עליהן משום טומאה?

    7ת"ל (ויקרא ז, יט) ״כל טהור יאכל בשר״, ״והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטומאתו עליו ונכרתה״, הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה,׃

    8ושאינו ניתר לטהורין, אין חייבין עליו משום טומאה.

    9או אינו אלא: נאכל לטהורין חייבין עליו משום טומאה, ושאינו נאכל לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה, אוציא אני את הלן ואת היוצא, שאינן נאכלין לטהורים.

    10ת"ל אשר ליי' ריבה.

    11יכול שאני מרבה את הפיגולין ואת הנותרות?

    12נותרות היינו לן, אלא אף הפיגולין כנותרות? ת"ל ״מזבח השלמים״ מיעט.

    13ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, אמרת: מרבה אני את אלו שהיתה להן שעת הכושר, ומוציא אני את אלו שלא היתה להן שעת הכושר.

    14וא"ת בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לאחר זריקת דמים, מפני מה חייבין עליו משום טומאה? מפני שהציץ מרצה.

    15נטמא אין, יוצא לא.

    16מאן שמעת ליה דאמר: ״אין זריקה מועלת ליוצא״? רבי אליעזר, וקתני דמרצה ציץ על אכילות.

    17אלא אמר רב חסדא, לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן.

    18אימר דשמעת ליה לר' אליעזר דמרצה ציץ על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה? אין, כי היכי דשמעת ליה לר' יוסי, שמעת ליה לרבי אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר: בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה.

    19אימר דשמעת ליה לרבי אליעזר בתרומה דקילא, בקדשים דחמירי מי שמעת ליה? א"כ הא אמאן תרמייה?

    20רבינא אמר: טומאתו, בין בשוגג בין במזיד הורצה; זריקתו, בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה.

    21ורב שילא אמר: זריקתו, בין בשוגג בין במזיד הורצה. טומאתו, בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה.

    22ולרב שילא, [הא] דקתני: שנטמא בין בשוגג בין במזיד ה"ק נטמא בשוגג וזרקו, בין בשוגג בין במזיד.

    Tosafot

    בשוגג תרומתו תרומהשהיתה לו שעת הכושר איירי שלא ניטמא בתחילת תלישתו שאם תלשו אדם טמא ועדיין משקה טופח עליו אין תרומתו תרומה כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לג.):

    במזיד אין תרומתו תרומהאע"ג דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף פט:) וכדתנן במס' תרומות (פרק שני מ"ו) התם חזי קצת הכא לא חזי כלל:

    דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליהפי' בקונטרס להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה כדקתני בריש תורת כהנים ונרצה לו לכפר עליו בדם כו' ולא דק בקונטרס דבעולין נמי אשכחן פלוגתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז:):

    ת"ל אשר ליי'הכא מוקמינא ליה לרבות לן ויוצא ותימה דבסוף דם שחיטה (כריתות דף כג: ושם) דריש ליה לרבות אימורים דאיסור טומאה חייל אאיסור חלב וי"ל דשקולים הן אבל קשה אההיא דכריתות בסוף פ' ב' דמעילה (דף י:) דריש אימורים מאשר יקרב אל הקדשים דדבר שאין לו מתירין משיקדש בכלי וי"ל דהתם לא מיירי אלא בעולה ושאר קדשים אבל שלמים לא הייתי מרבה כיון דיצאו מן הכלל. מ"ר:

    ורב שילא אמר כו'וא"ת מאי דוחקייהו דרבינא ורב שילא לשנויי כלל הא מוכח בהדיא בהאשה רבה (יבמות דף צ. ושם) דחדא מדאורייתא וחדא מדרבנן מדקאמר והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה דתנן על מה הציץ מרצה כו' וי"ל דלעולם משמע ליה נמי ביבמות דאפילו מדרבנן נמי קתני על מה הציץ מרצה כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אזריקה או אטומאה אלא דפשיטא ליה דמדאורייתא אין חילוק בין טומאה לזריקה והכי פירושו והא מדאורייתא ארצויי מרצה בכל ענין בין מטומאה בין מזריקה. מ"ר:

    זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצהאע"פ שצריך לדחוק הלשון אליביה ניחא ליה לשנויי הכי ולא כרבינא כדאמר בפרק הנזקין (גיטין דף נד.) גברא לכפורי קא בעי ואנן ניקום וניקנסיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הפגולין כנותרות, הקשו בתו' איך יתחייב בפגולין והלא פגול לא היה ניתר לטהורין. וי"ל דהואיל ואין הפגול נקבע עד שיקרבו כל מתיריו ובאין בבת אחת היתר אכילה ופגול הוי שפיר ניתר לטהורי': יש להקשות מה ר"ל את הפגולין כנותרות. מה לי פגולין מה לי נותרות הלא בתרווייהו איכא שאינו נאכל לכהנים וכמו דרבי קרא נותרות כמו כן לירבי פגולין ואף אי נימא דלא הוה פשיטא ליה לרבויי פגולין כמו נותרות הו"ל למימר יכול שאני מרבה הפגולין ולמה לו לתלותו בדמיון נותרו' דמשמע דפשיטא ליה בנותרות מפגולין: ונראה לתרץ דבנותרות פשיטא ליה טפי לרבויי להו מפגולין לפי שהקרבן כשר ונאכל עד שנעשה נותר הילכך מקרי שפיר אשר לה' מאחר שהיו קדשי שמים ועמדו בקדושתן לאחר הקרבה כל זמן אכילתן אבל הפגולין שלא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט דאכלי משלחן גבוה שנפסלו כל העבודות משעה שפגל ונאסרו לאכילה א"כ אין לקרוא להם אשר לה' כמו בנותרות להכי קאמר יכול שאני מרבה הפגולין כנותרות ושנאמר דהואיל והיו קדשי שמים קודם שנתפגלו שנרבה אותם מקרא דמאשר לה' כמו נותרות דנימא דמאחר דהיו קדשי שמים קודם שנתפגלו דמאשר לה' קרינן בהו ולכך קאמר דאין לדמותם דמרבה אני נותרות שהיה להם שעת הכושר כדפרישית משעת זריקה עד שעת לינה או יציאה. ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר, שהרי היתה זריקתו פסולה לשון רש"י: נ"ל דר"ל דלא נחשוב מה שהיה לו ראוית הכשר קודם זריקה כגון אם פגל בזריקה או גם אם פגל בשאר עבודות קודם זריקה אין הפגול נקבע עד שעת זריקה דבעינן שיקרבו כל מתיריו ולכך אותו הכשר שהיה לו קודם זריקה שהרי לא נפסל עד שעת זריקה לא חשבינן ליה שעת הכשר למקרייה אשר לה' ולרבויי להו לחיובי לאוכלן בטומאת הגוף:

    ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר שהרי היתה זריקתו פסולה (ל"ה) ואם תאמר בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליהם משום טומאה, הרי לא היתה שעת הכושר, ל"ה. ופי' דמשום טומאה ר"ל משום טומאת הגוף אם אוכל בטומאת הגוף בשר קדש. ולעיל אמרי' דחייב דדוקא פגול הוא דממעטינן אבל טומאה אפי' קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב, ל"ה. ולכך פי' כן דמשום טומאה ר"ל טומאת הגוף שהרי משום טומאת בשר מתחייב לכ"ע דהא בפ' כל הפסולין פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה אם לוקה אם לאו וקאמר אביי מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר ד"ה לוקה אלמא לאביי לוקה משום טומאת בשר אפי' קודם זריקה וכ"ש לאחר זריקה ולרבא נמי דאמר דאינו לוקה דוקא קודם זריקה קאמר דאינו לוקה אבל לאחר זריקה לוקה משום טומאת בשר דקאמר וטעמא משום דכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא דר"ל דאתקשא אזהרת אכילת בשר טמא לעונש אכילת טומאת הגוף דאינה אלא לאחר זריקה אבל לאחר זריקה מיהא מחייב משום טומאת בשר לרבא אפילו נטמאת קודם זריקה משום דמאי דבעינן לאחר זריקה היינו דוקא לגבי עונש כרת דטומאת הגוף אבל לגבי מלקות לריש לקיש לוקה אפי' קודם זריקה ולא בעינן שיהא ניתר לטהורין דקרא דמזבח דדרשי' ליה לעיל לומר דבעינן ניתר לטהורים על טומאת הגוף נכתב הילכך אפי' לרבא דאמר דלא לקי קודם זריקה מודה דלאחר זריקה לקי אע"ג דטמא לפני זריקה דלא בעי' שעת הכושר כמו לטומאת הגוף דעליה אכתוב ובעי' ניתר לטהורין ואחר זריקה ומאי דנקט הבריית' שנטמא קודם זריקה משום דאי נטמא אחר זריקה אעפ"י שאינו נאכל מ"מ הו"ל שעת הכושר משום דלא ממעטי' כי אם פגול שקודם זריקה או בשעת זריקה נפסל ולא היה לו שעת ראוית היתר אבל אם לו ויוצא דהי' לו ראוית היתר בשעת זריקה וחשבינן שעת הכושר כמו לן ויוצא אבל כשנטמאת קודם זריקה לא היה לה שעת ראוית היתר לכהנים גם בשעת זריקה לכך קאמר אמאי חייבין עליה משום טומאת הגוף הרי לא היה שעת הכושר שהוא ראוית התר אכילה לכהנים וקאמר משום דהציץ מרצה ולכך חייב משום טומאת הגוף, ולכך מחייב תרתי אחת משום טומאת הגוף ואחת משום טומאת בשר:

    אלא אמר רב חסדא הא ר' אלעזר הא רבנן, פי' הנך מתני' דלעיל דקתני במזיד הורצה אף ליחיד ר' אלעזר מדקתני דציץ מרצה על אכילות והאי דקתני לא הורצה רבנן. דלא קניס, היכא דזרק דם טמא מי שמעת לי', א"כ אמאן תרמייה, להא דקתני הורצה, ל"ה: ואין להקשות א"כ כי שני ליה הא ר' אלעזר והא רבנן ומקשה ליה אימר דשמעת ליה לר' אלעזר ציץ מרצה על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה, אמאי לא שנו ליה כמו כן אמאן תרמייה דטפי משני ליה לומר דשמעי' בהדיא דלא קניס. ועוד לגבי האי מילתא דלא נימא דאי לא קניס גם גבי תרומה דקיל דנימא דקניס גבי קדשים דחמירי מצי לתרץ אמאן תרמייה משום דכי היכי לברייתא ראשונה תנא דתיתי כוותיה יש לנו לומר שלא חלק בין תרומה לקדשים לומר דכי היכי דלא קניס בתרומה לא קניס בקדשים אבל אי לא אשמעינן דלא קניס במידי לא בתרומה ולא בקדשים והוה מצינן למימר דקניס אין לנו לומר דלא קנים משום דאמאן תרמייה משום הכי דנוכל לומר דלא קניס לית לן לאוקמיה כוותיה במידי דלא שמעינן ליה דאמר הכי ודנפלוג עלייהו דרבנן נמי בהא:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 25b

    Menachot 25b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 384 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא הורצה דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כ״ח:ל״ח) ולא לעובדי כוכבים:

    ורמינהו כו' אלמא ציץ מרצה אמזיד דיחיד:

    בשוגג תרומתו תרומה דאמרינן בכמה דוכתי (ב"מ דף נו.) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה:

    במזיד אין תרומתו תרומה דרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ"ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי:

    דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה דמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת"כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת"ל (שמות כ״ח:י״ב) ונשא אהרן וגו' והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת"ל לכל מתנות קדשיהם וגו' (שם):

    יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי:

    ושאינו ניתר לטהורין כגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת:

    או אינו אלא הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 25b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    בשוגג תרומתו תרומה שהיתה לו שעת הכושר איירי שלא ניטמא בתחילת תלישתו שאם תלשו אדם טמא ועדיין משקה טופח עליו אין תרומתו תרומה כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לג.):

    במזיד אין תרומתו תרומה אע"ג דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף פט:) וכדתנן במס' תרומות (פרק שני מ"ו) התם חזי קצת הכא לא חזי כלל:

    דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה פי' בקונטרס להכי נקט אכילות דאעולין כ"ע מודו דציץ מרצה כדקתני בריש תורת כהנים ונרצה לו לכפר עליו בדם כו' ולא דק בקונטרס דבעולין נמי אשכחן פלוגתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז:):

    ת"ל אשר ליי' הכא מוקמינא ליה לרבות לן ויוצא ותימה דבסוף דם שחיטה (כריתות דף כג: ושם) דריש ליה לרבות אימורים דאיסור טומאה חייל אאיסור חלב וי"ל דשקולים הן אבל קשה אההיא דכריתות בסוף פ' ב' דמעילה (דף י:) דריש אימורים מאשר יקרב אל הקדשים דדבר שאין לו מתירין משיקדש בכלי וי"ל דהתם לא מיירי אלא בעולה ושאר קדשים אבל שלמים לא הייתי מרבה כיון דיצאו מן הכלל. מ"ר:

    ורב שילא אמר כו' וא"ת מאי דוחקייהו דרבינא ורב שילא לשנויי כלל הא מוכח בהדיא בהאשה רבה (יבמות דף צ. ושם) דחדא מדאורייתא וחדא מדרבנן מדקאמר והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה דתנן על מה הציץ מרצה כו' וי"ל דלעולם משמע ליה נמי ביבמות דאפילו מדרבנן נמי קתני על מה הציץ מרצה כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אזריקה או אטומאה אלא דפשיטא ליה דמדאורייתא אין חילוק בין טומאה לזריקה והכי פירושו והא מדאורייתא ארצויי מרצה בכל ענין בין מטומאה בין מזריקה. מ"ר:

    זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה אע"פ שצריך לדחוק הלשון אליביה ניחא ליה לשנויי הכי ולא כרבינא כדאמר בפרק הנזקין (גיטין דף נד.) גברא לכפורי קא בעי ואנן ניקום וניקנסיה:

    Tosafot on Menachot 25b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הפגולין כנותרות, הקשו בתו' איך יתחייב בפגולין והלא פגול לא היה ניתר לטהורין. וי"ל דהואיל ואין הפגול נקבע עד שיקרבו כל מתיריו ובאין בבת אחת היתר אכילה ופגול הוי שפיר ניתר לטהורי': יש להקשות מה ר"ל את הפגולין כנותרות. מה לי פגולין מה לי נותרות הלא בתרווייהו איכא שאינו נאכל לכהנים וכמו דרבי קרא נותרות כמו כן לירבי פגולין ואף אי נימא דלא הוה פשיטא ליה לרבויי פגולין כמו נותרות הו"ל למימר יכול שאני מרבה הפגולין ולמה לו לתלותו בדמיון נותרו' דמשמע דפשיטא ליה בנותרות מפגולין: ונראה לתרץ דבנותרות פשיטא ליה טפי לרבויי להו מפגולין לפי שהקרבן כשר ונאכל עד שנעשה נותר הילכך מקרי שפיר אשר לה' מאחר שהיו קדשי שמים ועמדו בקדושתן לאחר הקרבה כל זמן אכילתן אבל הפגולין שלא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט דאכלי משלחן גבוה שנפסלו כל העבודות משעה שפגל ונאסרו לאכילה א"כ אין לקרוא להם אשר לה' כמו בנותרות להכי קאמר יכול שאני מרבה הפגולין כנותרות ושנאמר דהואיל והיו קדשי שמים קודם שנתפגלו שנרבה אותם מקרא דמאשר לה' כמו נותרות דנימא דמאחר דהיו קדשי שמים קודם שנתפגלו דמאשר לה' קרינן בהו ולכך קאמר דאין לדמותם דמרבה אני נותרות שהיה להם שעת הכושר כדפרישית משעת זריקה עד שעת לינה או יציאה. ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר, שהרי היתה זריקתו פסולה לשון רש"י: נ"ל דר"ל דלא נחשוב מה שהיה לו ראוית הכשר קודם זריקה כגון אם פגל בזריקה או גם אם פגל בשאר עבודות קודם זריקה אין הפגול נקבע עד שעת זריקה דבעינן שיקרבו כל מתיריו ולכך אותו הכשר שהיה לו קודם זריקה שהרי לא נפסל עד שעת זריקה לא חשבינן ליה שעת הכשר למקרייה אשר לה' ולרבויי להו לחיובי לאוכלן בטומאת הגוף:

    ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר שהרי היתה זריקתו פסולה (ל"ה) ואם תאמר בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליהם משום טומאה, הרי לא היתה שעת הכושר, ל"ה. ופי' דמשום טומאה ר"ל משום טומאת הגוף אם אוכל בטומאת הגוף בשר קדש. ולעיל אמרי' דחייב דדוקא פגול הוא דממעטינן אבל טומאה אפי' קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב, ל"ה. ולכך פי' כן דמשום טומאה ר"ל טומאת הגוף שהרי משום טומאת בשר מתחייב לכ"ע דהא בפ' כל הפסולין פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה אם לוקה אם לאו וקאמר אביי מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר ד"ה לוקה אלמא לאביי לוקה משום טומאת בשר אפי' קודם זריקה וכ"ש לאחר זריקה ולרבא נמי דאמר דאינו לוקה דוקא קודם זריקה קאמר דאינו לוקה אבל לאחר זריקה לוקה משום טומאת בשר דקאמר וטעמא משום דכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא דר"ל דאתקשא אזהרת אכילת בשר טמא לעונש אכילת טומאת הגוף דאינה אלא לאחר זריקה אבל לאחר זריקה מיהא מחייב משום טומאת בשר לרבא אפילו נטמאת קודם זריקה משום דמאי דבעינן לאחר זריקה היינו דוקא לגבי עונש כרת דטומאת הגוף אבל לגבי מלקות לריש לקיש לוקה אפי' קודם זריקה ולא בעינן שיהא ניתר לטהורין דקרא דמזבח דדרשי' ליה לעיל לומר דבעינן ניתר לטהורים על טומאת הגוף נכתב הילכך אפי' לרבא דאמר דלא לקי קודם זריקה מודה דלאחר זריקה לקי אע"ג דטמא לפני זריקה דלא בעי' שעת הכושר כמו לטומאת הגוף דעליה אכתוב ובעי' ניתר לטהורין ואחר זריקה ומאי דנקט הבריית' שנטמא קודם זריקה משום דאי נטמא אחר זריקה אעפ"י שאינו נאכל מ"מ הו"ל שעת הכושר משום דלא ממעטי' כי אם פגול שקודם זריקה או בשעת זריקה נפסל ולא היה לו שעת ראוית היתר אבל אם לו ויוצא דהי' לו ראוית היתר בשעת זריקה וחשבינן שעת הכושר כמו לן ויוצא אבל כשנטמאת קודם זריקה לא היה לה שעת ראוית היתר לכהנים גם בשעת זריקה לכך קאמר אמאי חייבין עליה משום טומאת הגוף הרי לא היה שעת הכושר שהוא ראוית התר אכילה לכהנים וקאמר משום דהציץ מרצה ולכך חייב משום טומאת הגוף, ולכך מחייב תרתי אחת משום טומאת הגוף ואחת משום טומאת בשר:

    אלא אמר רב חסדא הא ר' אלעזר הא רבנן, פי' הנך מתני' דלעיל דקתני במזיד הורצה אף ליחיד ר' אלעזר מדקתני דציץ מרצה על אכילות והאי דקתני לא הורצה רבנן. דלא קניס, היכא דזרק דם טמא מי שמעת לי', א"כ אמאן תרמייה, להא דקתני הורצה, ל"ה: ואין להקשות א"כ כי שני ליה הא ר' אלעזר והא רבנן ומקשה ליה אימר דשמעת ליה לר' אלעזר ציץ מרצה על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה, אמאי לא שנו ליה כמו כן אמאן תרמייה דטפי משני ליה לומר דשמעי' בהדיא דלא קניס. ועוד לגבי האי מילתא דלא נימא דאי לא קניס גם גבי תרומה דקיל דנימא דקניס גבי קדשים דחמירי מצי לתרץ אמאן תרמייה משום דכי היכי לברייתא ראשונה תנא דתיתי כוותיה יש לנו לומר שלא חלק בין תרומה לקדשים לומר דכי היכי דלא קניס בתרומה לא קניס בקדשים אבל אי לא אשמעינן דלא קניס במידי לא בתרומה ולא בקדשים והוה מצינן למימר דקניס אין לנו לומר דלא קנים משום דאמאן תרמייה משום הכי דנוכל לומר דלא קניס לית לן לאוקמיה כוותיה במידי דלא שמעינן ליה דאמר הכי ודנפלוג עלייהו דרבנן נמי בהא:

    Rashba on Menachot 25b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' לטהורין חייבין ע' זבחים דף מו ע"ב תוס' ד"ה אחד לכלל:

    שם מזבח השלמים מיעט ע' לקמן דף מו ע"א תוס' ד"ה מששחטה:

    Gilyon HaShas on Menachot 25b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 25, Amud Bet, about 384 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “לא הורצה.…”

    2. Segment 224 words

      Opens “ורמינהי: על מה הציץ מרצה? על הדם…”

    3. Segment 335 words

      Opens “אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר'…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 430 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לר' יוסי דלא קניס,…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 516 words

      Opens “איפוך: רבי אליעזר אומר: אין הציץ מרצה…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יוסי.

    6. Segment 620 words

      Opens “מתקיף לה רב ששת: ומי מצית אפכת…”

      Named: רב ששת.

    7. Segment 725 words

      Opens “ת"ל (ויקרא ז, יט) ״כל טהור יאכל…”

    8. Segment 88 words

      Opens “ושאינו ניתר לטהורין, אין חייבין עליו משום…”

    9. Segment 926 words

      Opens “או אינו אלא: נאכל לטהורין חייבין עליו…”

    10. Segment 104 words

      Opens “ת"ל ״אשר ליי' ריבה.…”

    11. Segment 117 words

      Opens “יכול שאני מרבה את הפיגולין ואת הנותרות?…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1211 words

      Opens “נותרות היינו לן, אלא אף הפיגולין כנותרות?…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1419 words

      Opens “וא"ת בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו…”

    15. Segment 154 words

      Opens “נטמא אין, יוצא לא.…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “מאן שמעת ליה דאמר: ״אין זריקה מועלת…”

      Named: רבי אליעזר.

    17. Segment 1711 words

      Opens “אלא אמר רב חסדא, לא קשיא: הא…”

      Named: רב חסדא, רבי אליעזר.

    18. Segment 1835 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לר' אליעזר דמרצה ציץ…”

      Named: רבי אליעזר.

    19. Segment 1916 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לרבי אליעזר בתרומה דקילא,…”

      Named: רבי אליעזר.

    20. Segment 2014 words

      Opens “רבינא אמר: טומאתו, בין בשוגג בין במזיד…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “ורב שילא אמר: זריקתו, בין בשוגג בין…”

      Named: רב שילא.

    22. Segment 2217 words

      Opens “ולרב שילא, [הא] דקתני: שנטמא בין בשוגג…”

      Named: רב שילא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 25b · Segment 3 — “אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר' יוסי, הא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 25b · Segment 20 — “רבינא אמר: טומאתו, בין בשוגג בין במזיד הורצה; זריקתו,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 25b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026