Talmud Builders

    Menachot 44a

    Back to index

    English translation — Menachot 44a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is more lowly than a woman, and therefore it is appropriate to recite an additional blessing on not having been born a slave.

    2§ The Sages taught: This ḥilazon , which is the source of the sky-blue dye used in ritual fringes, has the following characteristics: Its body resembles the sea, its form resembles that of a fish, it emerges once in seventy years, and with its blood one dyes wool sky-blue for ritual fringes. It is scarce, and therefore it is expensive.

    3It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: There is no mitzva, however minor, that is written in the Torah, for which there is no reward given in this world; and in the World-to-Come I do not know how much reward is given. Go and learn from the following incident concerning the mitzva of ritual fringes.

    4There was an incident involving a certain man who was diligent about the mitzva of ritual fringes. This man heard that there was a prostitute in one of the cities overseas who took four hundred gold coins as her payment. He sent her four hundred gold coins and fixed a time to meet with her. When his time came, he came and sat at the entrance to her house.

    5The maidservant of that prostitute entered and said to her: That man who sent you four hundred gold coins came and sat at the entrance. She said: Let him enter. He entered. She arranged seven beds for him, six of silver and one of gold. Between each and every one of them there was a ladder made of silver, and the top bed was the one that was made of gold.

    6She went up and sat naked on the top bed, and he too went up in order to sit naked facing her. In the meantime, his four ritual fringes came and slapped him on his face. He dropped down and sat himself on the ground, and she also dropped down and sat on the ground. She said to him: I take an oath by the gappa of Rome that I will not allow you to go until you tell me what defect you saw in me.

    7He said to her: I take an oath by the Temple service that I never saw a woman as beautiful as you. But there is one mitzva that the Lord, our God, commanded us, and its name is ritual fringes, and in the passage where it is commanded, it is written twice: “I am the Lord your God” (Numbers 15:41). The doubling of this phrase indicates: I am the one who will punish those who transgress My mitzvot, and I am the one who will reward those who fulfill them. Now, said the man, the four sets of ritual fringes appeared to me as if they were four witnesses who will testify against me.

    8She said to him: I will not allow you to go until you tell me: What is your name, and what is the name of your city, and what is the name of your teacher, and what is the name of the study hall in which you studied Torah? He wrote the information and placed it in her hand.

    9She arose and divided all of her property, giving one-third as a bribe to the government, one-third to the poor, and she took one-third with her in her possession, in addition to those beds of gold and silver.

    10She came to the study hall of Rabbi Ḥiyya and said to him: My teacher, instruct your students concerning me and have them make me a convert. Rabbi Ḥiyya said to her: My daughter, perhaps you set your sights on one of the students and that is why you want to convert? She took the note the student had given her from her hand and gave it to Rabbi Ḥiyya. He said to her: Go take possession of your purchase.

    11Those beds that she had arranged for him in a prohibited fashion, she now arranged for him in a permitted fashion. The Gemara completes its point about the reward of mitzvot and points out how this story illustrates the concept: This is the reward given to him in this world, and with regard to the World-to-Come, I do not know how much reward he will be given.

    12§ Rav Yehuda says: In the case of a borrowed cloak, for the first thirty days it is exempt from ritual fringes; from then on it is obligated.

    13The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita : In the case of one who resides in a guesthouse [ pundaki ] in Eretz Yisrael, or one who rents a house outside of Eretz Yisrael, for the first thirty days he is exempt from the mitzva of mezuza ; from then on he is obligated. But one who rents a house in Eretz Yisrael must affix a mezuza immediately, due to the settlement of Eretz Yisrael.

    14§ The mishna teaches: Absence of the phylacteries of the arm does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the head, and absence of the phylacteries of the head does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the arm. Rav Ḥisda said: They taught this only in a case where one has the other phylacteries, but they are not with him or he is unable to wear them for some reason. But if he does not have the other phylacteries at all, then their absence does prevent the fulfillment of the mitzva to don the phylacteries that he has.

    15Later on, the students said to him: Do you still say that? Rav Ḥisda said to them: No, rather I would say the opposite: Concerning one who does not have the ability to fulfill two mitzvot, should he also not perform the one mitzva that he does have the ability to fulfill? The Gemara asks: And what did he hold initially when he said not to don one of the phylacteries in the absence of the other? The Gemara answers: He held that it was due to a rabbinic decree, lest he be negligent and not try to acquire the phylacteries that he lacks.

    16Rav Sheshet says: Anyone who does not don phylacteries violates eight positive mitzvot. This is referring to the mitzva to don phylacteries of the arm and head, each of which is mentioned in four different passages (Exodus 13:9; Exodus 13:16; Deuteronomy 6:8; Deuteronomy 11:18).

    17And anyone who does not have ritual fringes on his garments violates five positive mitzvot. This is because the mitzva of ritual fringes is stated four times in the primary passage concerning ritual fringes in Numbers: “That they prepare for themselves strings…and they shall put on the fringe of the corner a sky-blue thread. And it shall be to you for a fringe that you may look upon it and remember all the commandments of the Lord” (Numbers 15:38–39). An additional command appears in the verse: “You shall prepare yourself twisted cords” (Deuteronomy 22:12).

    18And any priest who does not ascend the platform to recite the Priestly Benediction violates three positive mitzvot expressed in the verses: “So you shall bless the children of Israel; you shall say to them” (Numbers 6:23), and: “And they shall put My name upon the children of Israel” (Numbers 6:27).

    19Anyone who does not have a mezuza in his doorway violates two positive mitzvot, stated in the verses: “And you shall write them on the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:9), and: “And you shall write them on the doorposts of your house” (Deuteronomy 11:20).

    20And Reish Lakish says: Anyone who dons phylacteries lives a long life, as it is stated:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זיל טפיאפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה ל"א זיל טפי כלומר זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים:

    גופומראה גופו תבנית דיוקנו:

    ועולהמן הארץ:

    לפיכךשאינו עולה אלא אחת לע' שנה דמיו יקרין:

    ציציתמצוה קלה עשה בעלמא:

    גפה של רומינשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי ל"א ע"ז:

    בפסוק אחרון של פרשה (במדבר ט״ו:מ״א) כתי' ב' פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו:

    שליש למלכותשיניחנה להתגייר:

    אותן מצעותלא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעה"ז:

    הוציאה כתב מידהוספרה לו כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של חומר מצות שטפחו לו ד' ציציות על פניו:

    פונדקשלנים בו עוברים ושבים:

    והשוכר בית כו'פטור שמא יחזור בו:

    משום יישוב א"ידלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנו כדאמר בפ' השואל בב"מ (דף קב.) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי' יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת:

    אלא שיש לו שתיהןואם אינו מניח אלא אחת אותה מצו' מיהא קיים:

    חדא מצוה נמי לא ליעבידבתמיה:

    ומעיקראדאמר מעכבת:

    מאי סבר שמא יפשעאי אמרי' דאינה מעכבת יפשע ולא יקנה האחרת:

    בשמונה עשהד' פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפו' (דברים י״א:י״ח) ל"א בוהיה כי יביאך (שמות י״ג:י׳) כתיב והיה כי יביאך לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו' ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו' הרי ג' ובק"ש (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם שמוע (שם יא) תרי הרי ז' ושמתם את דברי אלה דדרשינן בפר' הקומץ [רבה] (לעיל מנחות דף לז:) דבתפילין קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב הרי ח':

    בציצית ה'ועשו ונתנו והיה וראיתם גדילים תעשה לך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 44 עמוד א

    1זיל טפי.

    Baraita

    2ת"ר חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.

    Baraita

    3תניא, א"ר נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה. צא ולמד ממצות ציצית.

    4מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן, כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח.

    5נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא: יכנס. נכנס, הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ועליונה של זהב.

    6עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי.

    7אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה: (במדבר טו, מא) ״אני ה' אלהיכם״ שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כד' עדים.

    8אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך, ומה שם עירך, ומה שם רבך, ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה.

    9עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות, ושליש לעניים, ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות.

    10ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת. אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים. הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה: לכי זכי במקחך.

    11אותן מצעות שהציעה לו באיסור, הציעה לו בהיתר. זה מתן שכרו בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה.

    12אמר רב יהודה: טלית שאולה, כל שלשים יום פטורה מן הציצית, מיכן ואילך חייבת.

    Baraita

    13תניא נמי הכי: הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בח"ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב. אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דא"י:

    14תפלה של יד אינה מעכבת. אמר רב חסדא: לא שנו אלא שיש לו, אבל אין לו מעכבת.

    15אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא, אלא מאן דלית ליה תרי מצות, חד מצוה נמי לא ליעביד?! ומעיקרא מאי סבר? גזירה שמא יפשע.

    16אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה.

    17וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה.

    18וכל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בג' עשה.

    19כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה, ״וכתבתם״ ״וכתבתם״.

    20ואמר ר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר:

    Tosafot

    זיל טפיאבל אבור לא מברכינן דאינו מצוי דהוי כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ונראה יותר שמברך אעבד ואשה שאינן מצויין כמותו:

    לבית מדרשו של רבי חייאאינו רבי חייא שר' נתן שהיה חשוב מרבי כדאמרינן (ב"ב קלא.) ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי לא היה מביא ראיה מרבי חייא ובתוספתא גרסינן לבית מדרשו של רבי מאיר:

    טלית שאולה כל ל' יוםאין לדקדק מכאן דסתם שאלה ל' יום כמו הלואה בפ"ק דמכות (דף ג:) חדא דדילמא שאלה דטלית דוקא ועוד הכא לא מיפטר אלא דעד ל' יום סברי אינשי דשאולה היא דאין דרך שאלה יותר דמדאורייתא פטורה לעולם כדדרשינן (חולין דף קלה.) ראשית גז צאנך ולא של אחרים הכי נמי כסותך ולא של אחרים אע"ג דבמזוזה חייב השוכר כדמסיק התם (שם:) דביתך לא אתא לאפוקי בית אחרים אלא לכדרבא דאמר דרך ביאתך (לעיל מנחות דף לד.) ופ"ק דיומא (דף יא:) נמי איכא הכי וה"ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית אחרים דכיון דלשימור עביד ל"ש מיהו כל ל' יום פטור דלאו בית דירה דידיה הוא כדאמרינן פ"ק דבבא בתרא (דף ח.) גבי נשתהה שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר והא דמייתי הכא סיוע לרב יהודה להא דטלית שאולה דמסתבר ליה לדמות טלית מדרבנן למזוזה דאורייתא וצ"ע אי מצינן למימר דלענין לפטור עד ל' יום הוא דמייתי ומיהו י"ל דמזוזה נמי מדרבנן דתרי ביתך כתיבי והא דבעי בסוף השואל (ב"מ קא:) מזוזה על מי ופריך הא אמר רב משרשיא חובת הדר היא לאו לחיובי שוכר מייתי לה אלא ה"ק פשיטא שהמשכיר אינו חייב כיון שאינו דר שם וכן פ"ק דמסכת ע"ז (דף כא. ושם) דפריך בית נמי מפקע ליה ממזוזה ומשני חובת הדר היא פי' שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מיחייב והא דאמרינן ריש ר"א דמילה (שבת קלא:) לא לכל אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת דמודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו חייב הואיל ובידו להפקירן ה"מ למימר הואיל ובידו שלא להניחה אלא הטעם השוה בכל לכ"ע ולמ"ד חובת טלית בלא לבישה חייב:

    כל כהן שאינו עולה לדוכן וכו'דוקא כשאומר לו עלה כדאיתא בסוטה (דף לט.) צריך שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם קודש ובתרגום בבלי נמי מתרגמינן [אמור להם] כד תימרון להון ואע"ג דדרשי' מיניה עשה מפיק ליה פ' ואלו נאמרין (סוטה לח.) שנים נקראו כהנים ולא כהן אחד ותרתי שמעינן מינה ומ"מ אומר ר"ת שאפי' כהן אחד עולה לכל הפחות מדרבנן ודייק מלישנא דלא קאמר שני כהנים עולים ולא אחד משמע אפי' אחד ועוד פי' שש"צ אין לו להקרות לפי שהוא מפסיק ואין להפסיק אפי' ליהא שמיה רבה ואפי' נחש כרוך על עקיבו וכן פר"ח דש"צ המפסיק עבירה היא בידו ותניא בספרי אמור להם מלמד שחזן הכנסת אומר להם אמרו ובירושלמי אמרינן ובלבד שיהא החזן ישראל וחזן לאו היינו ש"ץ שחזן הוא שמש הכנסת כדאיתא פ"ק דסנהדרין (דף יז:) וב' חזנים ופ"ז דבבא מציעא (דף צג:) חזני מתא אבל ש"צ הוא הקורא ואומר ר"ת שש"צ הוא פותח בברכנו ומסיים ואין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה הדבור מפי הקורא ודווקא כשעומד בבית הכנסת ואומר לו עובר אבל אם עומד בחוץ אינו עובר דאמרינן בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש [הוה] קאי אחורי עמודי ר' אלעזר נפיק לבראי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה זיל טפי אפילו הכי מזולזל כו' ובד"ה גופיה כו' לשבעים שנה דמוהם יקרים הד"א והס"ד ובד"ה והשוכר בית כו' יחזור כו' הס"ד ובד"ה מאי סבר כו' יקנה האחרת עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה זיל טפי אבל בור לא מברכינן כו' אעבד ואשה שהן מצוין עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה לבית מדרשו כו' לא היה מביא ראיה כו' כצ"ל:

    בד"ה טלית שאולה כו' הכא לא מפטר אלא דעד שלשים כו' דמדאורייתא פטורה לעולם כו' עכ"ל עיין בזה בדברי הרא"ש פ"ק דמכות וק"ל:

    בא"ד והא דמייתי פ"ק דב"ב הא דטלית שאולה גבי נשתהה כו' עכ"ל לא מצאתיו שם שמביא שם הא דטלית שאולה וצ"ע:

    בא"ד מיהו י"ל דמזוזה נמי מדרבנן דתרי ביתך כתיבי כו' עכ"ל עיין בזה מפורש ספ"ק דע"ז:

    בא"ד טלית בלא לבישה חייב עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה כל כהן שאינו כו' כצ"ל:

    בא"ד עולים ולא אחד ועוד פי' שש"צ אין כו' כצ"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 44a

    Menachot 44a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 411 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זיל טפי אפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה ל"א זיל טפי כלומר זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים:

    גופו מראה גופו תבנית דיוקנו:

    ועולה מן הארץ:

    לפיכך שאינו עולה אלא אחת לע' שנה דמיו יקרין:

    ציצית מצוה קלה עשה בעלמא:

    גפה של רומי נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי ל"א ע"ז:

    בפסוק אחרון של פרשה (במדבר ט״ו:מ״א) כתי' ב' פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו:

    שליש למלכות שיניחנה להתגייר:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 44a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    זיל טפי אבל אבור לא מברכינן דאינו מצוי דהוי כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ונראה יותר שמברך אעבד ואשה שאינן מצויין כמותו:

    לבית מדרשו של רבי חייא אינו רבי חייא שר' נתן שהיה חשוב מרבי כדאמרינן (ב"ב קלא.) ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי לא היה מביא ראיה מרבי חייא ובתוספתא גרסינן לבית מדרשו של רבי מאיר:

    טלית שאולה כל ל' יום אין לדקדק מכאן דסתם שאלה ל' יום כמו הלואה בפ"ק דמכות (דף ג:) חדא דדילמא שאלה דטלית דוקא ועוד הכא לא מיפטר אלא דעד ל' יום סברי אינשי דשאולה היא דאין דרך שאלה יותר דמדאורייתא פטורה לעולם כדדרשינן (חולין דף קלה.) ראשית גז צאנך ולא של אחרים הכי נמי כסותך ולא של אחרים אע"ג דבמזוזה חייב השוכר כדמסיק התם (שם:) דביתך לא אתא לאפוקי בית אחרים אלא לכדרבא דאמר דרך ביאתך (לעיל מנחות דף לד.) ופ"ק דיומא (דף יא:) נמי איכא הכי וה"ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית אחרים דכיון דלשימור עביד ל"ש מיהו כל ל' יום פטור דלאו בית דירה דידיה הוא כדאמרינן פ"ק דבבא בתרא (דף ח.) גבי נשתהה שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר והא דמייתי הכא סיוע לרב יהודה להא דטלית שאולה דמסתבר ליה לדמות טלית מדרבנן למזוזה דאורייתא וצ"ע אי מצינן למימר דלענין לפטור עד ל' יום הוא דמייתי ומיהו י"ל דמזוזה נמי מדרבנן דתרי ביתך כתיבי והא דבעי בסוף השואל (ב"מ קא:) מזוזה על מי ופריך הא אמר רב משרשיא חובת הדר היא לאו לחיובי שוכר מייתי לה אלא ה"ק פשיטא שהמשכיר אינו חייב כיון שאינו דר שם וכן פ"ק דמסכת ע"ז (דף כא. ושם) דפריך בית נמי מפקע ליה ממזוזה ומשני חובת הדר היא פי' שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מיחייב והא דאמרינן ריש ר"א דמילה (שבת קלא:) לא לכל אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת דמודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו חייב הואיל ובידו להפקירן ה"מ למימר הואיל ובידו שלא להניחה אלא הטעם השוה בכל לכ"ע ולמ"ד חובת טלית בלא לבישה חייב:

    כל כהן שאינו עולה לדוכן וכו' דוקא כשאומר לו עלה כדאיתא בסוטה (דף לט.) צריך שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם קודש ובתרגום בבלי נמי מתרגמינן [אמור להם] כד תימרון להון ואע"ג דדרשי' מיניה עשה מפיק ליה פ' ואלו נאמרין (סוטה לח.) שנים נקראו כהנים ולא כהן אחד ותרתי שמעינן מינה ומ"מ אומר ר"ת שאפי' כהן אחד עולה לכל הפחות מדרבנן ודייק מלישנא דלא קאמר שני כהנים עולים ולא אחד משמע אפי' אחד ועוד פי' שש"צ אין לו להקרות לפי שהוא מפסיק ואין להפסיק אפי' ליהא שמיה רבה ואפי' נחש כרוך על עקיבו וכן פר"ח דש"צ המפסיק עבירה היא בידו ותניא בספרי אמור להם מלמד שחזן הכנסת אומר להם אמרו ובירושלמי אמרינן ובלבד שיהא החזן ישראל וחזן לאו היינו ש"ץ שחזן הוא שמש הכנסת כדאיתא פ"ק דסנהדרין (דף יז:) וב' חזנים ופ"ז דבבא מציעא (דף צג:) חזני מתא אבל ש"צ הוא הקורא ואומר ר"ת שש"צ הוא פותח בברכנו ומסיים ואין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה הדבור מפי הקורא ודווקא כשעומד בבית הכנסת ואומר לו עובר אבל אם עומד בחוץ אינו עובר דאמרינן בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש [הוה] קאי אחורי עמודי ר' אלעזר נפיק לבראי:

    Tosafot on Menachot 44a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה זיל טפי אפילו הכי מזולזל כו' ובד"ה גופיה כו' לשבעים שנה דמוהם יקרים הד"א והס"ד ובד"ה והשוכר בית כו' יחזור כו' הס"ד ובד"ה מאי סבר כו' יקנה האחרת עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה זיל טפי אבל בור לא מברכינן כו' אעבד ואשה שהן מצוין עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה לבית מדרשו כו' לא היה מביא ראיה כו' כצ"ל:

    בד"ה טלית שאולה כו' הכא לא מפטר אלא דעד שלשים כו' דמדאורייתא פטורה לעולם כו' עכ"ל עיין בזה בדברי הרא"ש פ"ק דמכות וק"ל:

    בא"ד והא דמייתי פ"ק דב"ב הא דטלית שאולה גבי נשתהה כו' עכ"ל לא מצאתיו שם שמביא שם הא דטלית שאולה וצ"ע:

    בא"ד מיהו י"ל דמזוזה נמי מדרבנן דתרי ביתך כתיבי כו' עכ"ל עיין בזה מפורש ספ"ק דע"ז:

    בא"ד טלית בלא לבישה חייב עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה כל כהן שאינו כו' כצ"ל:

    בא"ד עולים ולא אחד ועוד פי' שש"צ אין כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 44a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' צוה עלי ויעשוני גיורת עיין יבמות דף כד ע"ב תוספות ד"ה לא בימי:

    רש"י ד"ה ועולה מן הארץ עיין רש"י במגילה דף ו ע"א ד"ה על ידי חלזון ובסנהדרין דף קא ע"א ברש"י ד"ה חלזון ועיין שבת דף עה ע"א ושם דף עג ע"ב תוספות ד"ה מפרק:

    Gilyon HaShas on Menachot 44a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא (אֲבָל) אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה. צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית. נראה לי קרי לה 'מִצְוָה קַלָּה' שדמיה מועטין ואין בה כבדות על חומר האדם כלל כי תפילין אף על פי שדמיו מועטין כבד על חומר האדם שצריך להזהר מן הפחה ומהסח הדעת וגם יתנהג בו בקדושה בכמה דברים והסוכה דמיה מועטין אך כבדה על החומר שלא יוכל לישן ולאכול חוץ לסוכה מה שאין כן הציצית קל על החומר שאין בו כל אזהרות הנזכר לעיל.

    מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה (אַחַת) בִּכְרַכֵּי הַיָּם שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ. נראה לי בס"ד זה הסך היה על פי הקליפה של הזנות שלובשת אותה ושמה בלבה לקצוב סך זה באתנן כנגד ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא בסוד (בראשית לג, א) 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ' והצעת ז' מטות כנגד ז' כוחות של יצר הרע שהם רמוזים בשבעה שמות שלו וכמו שאמרו בגמרא דסוכה (סוכה נה.) ועל כל מטה היה חונה כח טומאה משבעה רוחות הנזכר. ואותו תלמיד שהיה זהיר במצות ציצית וטפחו לו ד' ציציות על פניו הועילו ד' ציציות אלו לבטל כח ארבע מאות כוחות טומאה שהיו מלובשים באשה זו לפתותו וכל כנף ביטל מאה מעין ברכתן של ישראל דכתיב בהו וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ (ויקרא כו, ח) דנמצא כל אחד מבטל כח מאה אוייבים גם הועילו קדושת השמונה חוטין לבטל ח' כוחות טומאה שהיו שורין על ז' מטות ועל גוף אותה אשה עצמה שהיתה יושבת ערומה למעלה משבעה מטות. גם הועיל לו זכות מצות ציצית לבטל קליפת לר־י [240] המפתה על הזנות שהיא בגימטריא מ"ר שבזה יובן בס"ד רמז הכתוב 'וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה' (קהלת ז, כו) כי קליפה זו של מַר [240] היא המפתה לזנות. והנה כל כנף יש בו ט"ל [39] כריכות וצרף לזה מספר אהיה [21] לפי שסוד הציצית הוא באהי־ה דההי"ן העולה מספר גוף [89] וכנזכר בשער הכונות אם כן ט"ל וכ"א שהוא מספר אהיה פשוט עולים ששים [39+21=60] וארבע פעמים ששים של ד' כנפות הרי מספר ר"מ [60×4=240] ולכן מבטל הציצית קליפת לר־י שמספרה מ"ר [240] ובזה יובן הכתוב וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט). ולכן בזכות כל הנזכר ניצול אותו תלמיד מעבירה 'וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע' כי פסל [170] גימטריא קע, ואותיות קַרְקַע 'קר קע' שנתקרר אש התאוה שבא לו מן הפסל שהוא יצרא דערוה והוא גבר 'וְיָשַׁב עַל הַקַּרְקַע' דהיינו שנעשה אש של 'קע קר' ואף היא נשמטה מכוחות הטומאה שהיו אוחזין בה ומלבישים אותה וגם כן ישבה על הקרקע דאש תאוה רעה שהיה בא לה מן ק"ע נתקרר ונעשה קר. ומה 'שֶׁטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו' ולא על ראשו או שאר איברים, מפני שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לג.) סימן לעבירה הדרוקן ולפי זה עון הזנות טומאתו ניכרת 'בפניו' לכך טפחו לו על פניו לעורר אותו. גם בפנים רמוז היראה דכתיב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) ופירשתי הטעם לזה כי בפנים יש רמז למספר שם הוי־ה שהוא החוטם צורת וא"ו ושני עינים צורת ב' יודין הרי מספר כ"ו וכן בתחתית החוטם ב' נחיריים הם שני יודין וכותל המפסיק ביניהם הוא דוגמת וא"ו וכנזכר בשל"ה הרי ב' פעמים שם הוי־ה עולה ב"ן [26×2=52] שהוא סוד יראתו ולכך נאמר 'לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם' ולכן טפחו לו על פניו לעורר אותו בזה.

    הָעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתֵךְ, אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִוָּה אֱלֹקֵינוּ וְצִיצִית שְׁמָהּ. נראה לי בס"ד שמה מעורר אותנו להסתכל בה כי ציצית לשון הסתכלות כמו מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים ב, ט) או ישראל יתרים על בני נח תר"ו מצות כמנין וציצית [606] שהיא שקולה כנגד כל מצות שיש לישראל יתרון על בני נח.

    אָמְרָה לוֹ הָעֲבוֹדָה, אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה שִּׁמְךָ. הנה תחלה נשבעה בגפה של רומי אך אחר שהגיד לה כח המצוה גמרה בלבה להתגייר ופרשה מן עבודה זרה ונשבעה בעבודה כאשר נשבע הוא עצמו לפניה ורמזה לו בזה שהיא מוכנת להתגייר ולכן נשבעה בשבועה שנשבעין ישראל. ומה שנתנה 'שְׁלִישׁ מִמּוֹנָה לַעֲנִיִּים' כדי שתגין עליה מצות צדקה שלא יהיה לה עכבות וסכסוכים מן השטן וגונדא דיליה בענין הגירות שלה ומה שנתנה שליש למלכות שלא יעכבו אותה אצלם שלא תצא מעירם כדי לנאף עמה כי היתה יפה מאד ומזנה עמהם. ומה שאמר לה רבי חייא 'זְכִי בְּמִקָּחֵךְ' היא לא נתכוונה ליקח אותו התלמיד אלא באה להתגייר אך ראה רבי חייא ברוח הקודש שכך רצון שמים שתנשא לאותו תלמיד לפרסם כח המצוה אשר על ידה בא הדבר לידי כך. ומה שאמר 'זוֹ מַתַּן שְׂכָרוֹ' פירוש השכר ודאי שמור לעולם הבא אבל כאן אינם נוטלים מן השכר אלא מן המתנה של השכר שהוא היתרון וגם זה היתרון של המתנה אין לוקחים כולו בעולם הזה אלא רובו שמור לעולם הבא.

    אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר, הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר נראה לי בס"ד אותיות אִסּוּר במספר קטן גימטריא י"ו [16] וכן אותיות מוּתָּר במספר קטן גימטריא י"ו [16] ונראה בזכות י"ו [16] חוטין של ד' כנפות נהפך האיסור להיות מותר שמספרם שוה שהוא י"ו.

    כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים (דברים ו, ח) נראה לי בס"ד תְּפִילִּין במלואו כזה ת"ו פ"ה יו"ד למ"ד יו"ד נו"ן [69] ראש המלוי גימטריא ס"ט כמנין חַיִּים [68] ע"ה ואם תמלא 'תי"ו' ביו"ד יעלה מספר חָכְמָה [73] בסוד (קהלת ז, יב) וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ, כי חיים הם מחכמה וכל אותיות המילוי עולין קל"א שמכניע את פלוני [סמא־ל=131] על ידי תפילין. גם תְּפִלִּין [570] גימטריא תק"ף רמז דמצוה זו תקיפה וגדולה ונותנת תוקף לישראל. גם תְּפִלִּין במלואו כנזכר גימטריא תשי"א [711] וזה רמז הכתוב כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל, יב) אל תקרי 'תשא' אלא 'תשיא' על שדרשו רבותינו ז"ל בכהאי גונא בפסוק לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כג, א) ועם ששה אותיות השורש עולה תשי"ז [717] רמז לתשי"ז פירות החיים קדישין כנזכר בספר הקרניים ולכן נרמז זה בתפילין לרמוז 'כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים' שיקבל שפע וחיות מן תשי"ז פירות החיים שהם תשי"ז אורות טמירין והשם יתברך יאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך אמן כן יהי רצון. ועוד נראה לי בס"ד לתת טעם לזה ד'כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דמצות התפילין בכל יום היא באה ונעשית מכח רושם האור של אתמול הנמשך על ידי התפלה ולעולם אין התפילין אלא מבחינת הרשימו של אור דיום הקודם עיין שם. ובזה יובן בס"ד וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה (שמות יג, י) ודרשו רבותינו ז"ל בברייתא דרבי יוסי סבר 'הַחֻקָּה' קאי על מצות התפילין ואמר זו נעשית 'מִיָּמִים יָמִימָה' כלומר תפילין של יום זה נעשה מן הרושם של האור דיום אתמול והיינו שיהיה מימים ימימה ולכן אמר לשון 'וְשָׁמַרְתָּ' ולא אמר 'ועשית' והיינו כי וְשָׁמַרְתָּ בהפוך אתוון וְרָשַׁמְתָּ לרמוז שהיא מן הרשימו נמצא במצות תפילין ממשיך האור של יום זה עד יום שאחריו לכך מדה כנגד מדה הוא מאריך ימים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם כי בתורה כתיב לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב) שקראה 'טוב' וכל פרשה ופרשה היא חלק בפני עצמו הנקראת 'טוב' ויש בתפילין ד' פרשיות הרי ד' פעמים טוב שהוא מספר חיים [17×4=68] לכך 'כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים'. ובזה יובן בס"ד כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת 'פָּז' (תהלים כא, ד) 'בִּרְכוֹת טוֹב' זו התורה שנקראת טוב 'תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז' זה תפילין ולכן 'חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ' (תהלים כא, ה) שיש בתפילין ד' פרשיות שהם ד' פעמים טוב כמנין חיים.

    Ben Yehoyada on Menachot 44a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 44, Amud Aleph, about 411 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “זיל טפי.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “ת"ר חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו…”

    3. Segment 322 words

      Opens “תניא, א"ר נתן: אין לך כל מצוה…”

    4. Segment 431 words

      Opens “מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית,…”

    5. Segment 539 words

      Opens “נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר…”

    6. Segment 645 words

      Opens “עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה,…”

    7. Segment 740 words

      Opens “אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה…”

    8. Segment 825 words

      Opens “אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי…”

    9. Segment 914 words

      Opens “עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות, ושליש…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “אותן מצעות שהציעה לו באיסור, הציעה לו…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “אמר רב יהודה: טלית שאולה, כל שלשים…”

      Named: רב יהודה.

    13. Segment 1328 words

      Opens “תניא נמי הכי: הדר בפונדקי בא"י והשוכר…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “תפלה של יד אינה מעכבת. אמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1523 words

      Opens “אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא, אלא…”

    16. Segment 1610 words

      Opens “אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין…”

      Named: רב ששת.

    17. Segment 178 words

      Opens “וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה…”

    18. Segment 188 words

      Opens “וכל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בג'…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני…”

    20. Segment 208 words

      Opens “ואמר ר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 44a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026