Talmud Builders

    Menachot 46a

    Back to index

    English translation — Menachot 46a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that if they became bound to each other and then one of them became lost, that the lost item prevents fulfillment of the mitzva with the other, i.e., the remaining item is unfit and must be burned. Rabbi Yoḥanan clarifies: And what is it that establishes their bond? It is the slaughter of the sheep. If the loaves existed at the time of the slaughter, then the loaves and sheep are sanctified as one unit. Consequently, if one of them is lost, the other is unfit and must be burned.

    2With regard to the establishment of the bond between the loaves and the sheep, Ulla said that the Sages in the West, Eretz Yisrael, raise a dilemma: Does waving of the sheep and loaves before the sheep are slaughtered establish a bond between the sheep and the loaves, such that if one is lost the other becomes unfit, or does it not establish a bond between them?

    3The Gemara asks: Why is there a dilemma about this issue? Resolve it from the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that slaughter of the sheep establishes a bond between sheep and the loaves. One can conclude by inference that waving, which precedes the slaughter, does not establish a bond between them.

    4The Gemara answers: It is with regard to the statement of Rabbi Yoḥanan itself that Ulla raises the dilemma: Is it obvious to Rabbi Yoḥanan that slaughter establishes a bond between them but waving does not establish a bond between them? Or perhaps it is obvious to him that slaughter establishes a bond between them, but he is uncertain as to whether or not waving establishes a bond between them. According to the second possibility, the reason that he mentioned slaughter is that he was certain about it. The Gemara notes that the question shall stand unresolved.

    5Rabbi Yehuda bar Ḥanina said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But when it is written: “They shall be holy to the Lord for the priest” (Leviticus 23:20), it is written immediately after the verse mentions waving, and nevertheless Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree, based on this phrase, about whether the loaves can be brought without the sheep or the sheep can be sacrificed without the loaves. This indicates that the waving does not establish a bond between these two items.

    6Rav Huna, son of Rav Yehoshua, replied to Rabbi Yehuda bar Ḥanina: And according to your reasoning that one can infer the halakha based upon the placement of the phrase: “They shall be holy to the Lord for the priest,” is this phrase referring to the time after waving but not after the slaughter of the sheep? After all, the verse speaks of giving them to the priest, which is done after the sheep have been slaughtered. How then did Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree concerning this verse?

    7Rather, what do you have to say concerning this verse? It must be referring to a time before the slaughter, and what is meant by: “They shall be holy to the Lord for the priest”? It means an item that is ultimately given to the priest. Here too, one can explain that the verse is referring to a time before the waving, and it means an item that is ultimately given to the priest. The issue of whether or not waving establishes a bond between the sheep and loaves therefore remains an open question.

    8The Gemara asks: But is it so that slaughter establishes a bond between them? And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita concerning a thanks offering, which consists of an animal offering accompanied by forty loaves. The baraita states: If one of its accompanying loaves broke before he slaughtered the thanks offering, he should bring another loaf and slaughter the thanks offering.

    9But if one of its accompanying loaves broke once he slaughtered the thanks offering, it is not possible to bring another loaf because the loaves of a thanks offering are sanctified through the slaughter of the animal, which has already taken place. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering, and the loaves are all unfit.

    10If one of its accompanying loaves broke after the blood was sprinkled on the altar, the loaves are not deemed unfit and the individual has fulfilled his vow to bring a thanks offering. He separates the four loaves for the priest from the whole loaves for the broken loaf. The priest receives whole loaves and not the broken one.

    11The baraita continues: If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem before he slaughtered the thanks offering, it is not unfit because the loaves were not yet sanctified by the slaughter. Therefore, he brings it back into the city and slaughters the thanks offering.

    12If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem once he slaughtered the thanks offering, the loaves are rendered unfit. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering and the loaves are all unfit. If one of the loaves left the confines of the walls of Jerusalem after the blood was sprinkled on the altar, the remainder of the offering is fit, and he separates the four loaves for the priest from the ones that remained inside the city for the loaf that went outside the walls of the city.

    13The baraita continues: If one of its accompanying loaves became impure before he slaughtered the thanks offering, he brings another loaf and slaughters the thanks offering. But if one of its accompanying loaves became impure once he slaughtered the thanks offering, then the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, and he has fulfilled his vow to bring a thanks offering. This is due to the fact that the frontplate effects acceptance of offerings that are impure. Nevertheless, the loaf that became impure is unfit, as the frontplate effects acceptance of the offering but does not render impure items pure.

    14The baraita concludes: If one of its accompanying loaves became impure after the blood was sprinkled on the altar, he separates the four loaves that are given to the priest from the loaves that remained pure for the impure loaf.

    15The Gemara comes to its question: If it enters your mind to say that slaughter establishes a bond between the sheep and the two loaves of Shavuot , and similarly between the animal offering and the loaves of a thanks offering, then in the cases where a loaf became unfit after the animal was slaughtered but before the blood was sprinkled, since the animal and the loaves bonded with each other through the slaughtering, once the loaf became unfit, the thanks offering should also become unfit. Consequently, the blood of the offering should not be sprinkled on the altar and the meat should not be eaten, contrary to what is stated in the baraita .

    16The Gemara answers: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering, as the verse states: “The sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). Consequently, just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering can be sacrificed without loaves.

    17§ Rabbi Yirmeya says: If you say that waving establishes a bond between the loaves and the sheep, then in a case where the loaves were lost after the waving,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאם הוזקקו זה לזהשהיו ביחד ואח"כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו:

    ואיזו זיקהשלהן הקובעתן יחד:

    שחיטהשאם היה לחם בשעת שחיטה ואח"כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל:

    תנופהכבשים היו מניפין עם הלחם מחיים בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות סא.):

    ופליגי בן ננס ור' עקיבאוש"מ דאין תנופה עושה זיקה:

    ולא בתר שחיטהבתמיה הא ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה:

    מעיקראקודם שחיטה:

    עד שלא שחטהלתודה לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה (לקמן מנחות דף עח:) דכתיב קרבנו על זבח (התודה) וגו' (ויקרא ז) מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח:

    נפרס לחמהלא ידענא מנלן דמיפסל לכולהו משום דנפרסה אחת מהן ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר שהיא מנחת תודה וכתיב בה היא (קדש קדשים הוא) (שם כד) שאם נפרסה אחד מחלותיה [כולן] פסולות:

    הדם יזרקלשם שלמים ולא לשם תודה:

    נזרק הדםעד שלא נפרס הלחם:

    תורםכדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן (שם) דמ' חלות היו והיה תורם אחד מעשר לכהן והשאר לבעלים בריש פרק התודה (לקמן מנחות דף עז:):

    מן השלםולא מן הפרוס דתניא בהתודה (שם עז:) אחת שלא יטול פרוס:

    יצא לחמהחוץ לחומת ירושלים:

    מכניסה ושוחטדכל זמן שאינו קדוש בשחיטה אינו נפסל ביוצא:

    הדם יזרקלשם שלמים:

    תורם ממה שבפנים על שבחוץולא שיאכל אותו שיצא אלא יחשב במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר את הפנימיות כל יוצא דתודה לאו חוץ לעזרה קאמר אלא חוץ לעיר דהא התודה ולחמה נאכלין בכל העיר:

    מששחטה נטמא לחמה הדם יזרקלשם תודה והבשר יאכל בתורת תודה:

    וידי נדרו יצאדהציץ מרצה על אכילתן לענין טומאה:

    ותיפסל נמי תודהולא תזרק אפילו שלא לשמה:

    רחמנא קרייה שלמיםתודת שלמיו משמע דאע"פ שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם אבל כבשי עצרת עם לחמה קרוי שלמים:

    אבד הלחםאחר תנופה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 46 עמוד א

    1שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה. ואיזה הוא זיקה שלהן שחיטה.

    2אמר עולא: בעו במערבא תנופה עושה זיקה, או אינו עושה זיקה?

    3פשוט ליה מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: שחיטה עושה זיקה, מכלל דתנופה אינו עושה זיקה?

    4דר' יוחנן גופא קא מיבעיא ליה, מיפשט פשיטא ליה? לרבי יוחנן דשחיטה עושה זיקה? ותנופה אינו עושה זיקה, או דלמא שחיטה פשיטא ליה ותנופה מספקא ליה תיקו׃

    5א"ל ר' יהודה בר חנינא לרב הונא בריה דרב יהושע והא כי כתיב ״(ויקרא כג״, כ) קודש יהיו לה' לכהן בתר תנופה כתיב ״ופליגי בן ננס ור' עקיבא״׃

    6וליטעמיך בתר תנופה ולא בתר שחיטה׃

    7אלא מאי אית לך למימרא מעיקרא קאי ומאי קדש יהיו לה' לכהן דבר שסופו לכהן הכא נמי דבר שסופו לכהן׃

    8ושחיטה עושה זיקה, ורמינהי עד שלא שחטה נפרס לחמה יביא לחם אחר ושוחט׃

    9מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא והלחם פסול׃

    10נזרק הדם תורם מן השלם על הפרוס׃

    11עד שלא שחטה יצא לחמה מכניסה ושוחט׃

    12מששחטה יצא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא והלחם פסול נזרק הדם תורם ממה שבפנים על שבחוץ׃

    13עד שלא שחטה נטמא לחמה מביא לחם אחר ושוחט מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא שהציץ מרצה על הטמא והלחם פסול׃

    14נזרק הדם תורם מן הטהור על הטמא׃

    15ואי ס"ד שחיטה עושה זיקה כיון דהוזקקו זה לזה בשחיטה איפסיל ליה לחם תיפסל נמי תודה׃

    16שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים קרבים בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם׃

    17א"ר ירמיה אם תמצא לומר תנופה עושה זיקה אבד הלחם׃

    Tosafot

    ואיזו היא זיקה שלהן זו שחיטהדאם אבד הלחם אבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים אבד הלחם והיינו כרבי דאמר לקמן (מנחות ד' מז.) כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה ולרבי אלעזר בר' שמעון (קשה) נהי דאם אבד הלחם אבדו הכבשים כדאמר רבי יוחנן לקמן (שם) הכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה מכ"מ אבדו כבשים אמאי אבד הלחם הא אית ליה פדיון (כדפי' בקונט') בפ"ק דפסחים (ד' יג:) גבי לחמי תודה ונפרקינהו ונפקינהו לחולין כמאן כרבי דאמר וכו' משמע דלרבי אלעזר בר"ש נפקי לחולין ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דאיכא תנופה מחיים דהא מספקא לן אי עושה זיקה כל שכן דלא מסייעא לקדש ותו דאמרינן לקמן (מנחות ד' מז:) שחט שני כבשים על ארבעה חלות מושך שתים מהן ומניחן והשאר נאכלות בפדיון אע"ג דאיכא תנופה בכולהו וצ"ע ומשמע התם דלרבי אלעזר בר' שמעון פודן בחוץ ונאכלין בחוץ והא דאיפליגו אביי ורבא לקמן (שם.) במילתיה דרבי דאמר קדוש ואינו קדוש אביי אמר קדוש ואינו ניתר רבא אמר קדוש ואינו נפדה ואמרי' לאביי תפיס פדיונו לרבא לא תפיס אלמא לאביי לרבי נמי נפקי לחולין ואם כן מאי אבד הלחם דהכא ואין לומר אבד מליקרב דפשיטא דאכתי חזו לדבר אחר מ"ש מלחם אחר וש"מ כיון דנפדו פקעה קדושת תנור ורבי דסבירא ליה תנור מקדש אי אפי לה בתנור דחול לא מקדשו ותימה הוא ונ"ל דלאביי תפיס פדיונו ולא נפיק לחולין והשתא ניחא לשון תפיס דהוה ליה למימר נפדה ותדע דהא רבי הוא דאמר תנור מקדש בסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות עב:) ותנן (לקמן מנחות ד' ק:) המנחות והנסכים אין להם פדיון משקדשו בכלי ושתי הלחם נמי איקרו מנחה לקמן (מנחות ד' נב:) מיהו יש לחלק בין מנחה דבהדי זבח למנחה לחודה כדאיתא בפ"ק (לעיל מנחות ו.) והא דלא קאמר איכא בינייהו אליבא דאביי דלרבי אלעזר ברבי שמעון יכול לפדות את הלחם ולרבי אינו יכול וי"ל הא דרבי אלעזר בר' שמעון נמי הכי אית ליה אי ס"ל דתנור מקדש ולאו מטעמיה דהכא דפליג עליה אבל למאי דמפרש איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא קדושת כלי אינו מועיל דבר כמו שהוכחתי בפ"ק (שם דף ו.) וסוגיא דפסחים (דף יג:) דסברה דלרבי לא נפקי לחולין כרבא אתיא דלחמי תודה לית להו תנור וא"כ לאביי נפקי לחולין ותימה דמשמע הכא דאי תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו הכבשים ואמאי הא מדרבי אלעזר בר' שמעון נשמע דקודם שחיטה לרבי כקודם זריקה לר"א ברבי שמעון דמי ואין להם פדיון לכולי עלמא כדאיתא לקמן (מנחות דף מז:) גבי שוחט כבשים על ד' חלות דלר"א ברבי שמעון פודן בחוץ וי"ל דהכא קסבר תנור מקדש ולקמן קאי סבר אין תנור מקדש והלכך שמעתין אתיא שפיר אף כר"א בר' שמעון אי קסבר תנור מקדש ולקמן איירי אי קסבר אין תנור מקדש אי נמי התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כולהו כי ההיא דסוף לולב וערבה (סוכה דף מט.) דאין שיעור למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה אי נמי שאני הכא דאיכא תנופה חשיבא אבל התם כיון שאינה ראויה אלא לשתי חלות לא אלימא ההוא תנופה לאקבועי ואפילו ר"א ברבי שמעון מודה הכא דשחיטה קבעה והא דמיבעיא לקמן (מנחות דף מז.) כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה ופריך למאן אי לר"א בר' שמעון האמר זריקה היא דמקדשה כלומר וכל שכן. שאסורין באכילה דהא התם הוה תנופה וכדפרשי' ובקונטרס פירש לקמן (מנחות דף מח.) גבי פודן בחוץ לר"א בר' שמעון דפריק להו קודם זריקה ומיגו דחזו לקרבן דאי בעי מניף אלימי למיתפס פדיונן והא דבסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות דף עב:) משמע דאיפליגו רבי ור"א ברבי שמעון אי הוקבעו בשחיטה אי לא הוקבעו ופירש בקונטרס לשנותן לשם זבח אחר הא ליתא דאפילו בתנופה הוזקקו זה לזה אם תנופה עושה זיקה ועוד קשה דמשמע דלר"א יכול לשנותן לשם זבח אחר והא ליתא דלכולי עלמא אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר לפירוש דפירשנו אלא התם מיירי לאפסולי ביוצא:

    נפרס לחמהתלת גווני קתני נפרס יצא נטמא וכולהו צריכי וצ"ע שלא יקשה מכאן לרבא דאמר בפ"ק (לעיל מנחות דף יב:) דלמ"ד זריקה מועלת ליוצא דבחסרות מודה:

    מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא והלחם פסולהך גירסא איתא בספרים ותימה דמדקתני יצא אלמא קסבר הציץ מרצה על אכילות והדר קאמר והלחם פסול דלשון פסול משמע דאפילו נטמא מקצתו פסול כולו ועוד דהוה ליה למיתני תורם מן הטהור על הטמא כדקתני סיפא גבי נזרק הדם לכך נראה דגרסינן וידי נדרו לא יצא ותימה דלעיל (מנחות דף כה.) דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא רבי אליעזר וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות:

    דרחמנא קרייה שלמיםאף על גב דכבשי עצרת נמי איקרו שלמים לא דמי שהרי הם קדשי קדשים ולא ילפינן מקדשים קלים אי נמי לא ילפינן שלמי ציבור משלמי יחיד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והלחם פסול, ופ"ה דלא ידענא אמאי הלחם פסול דכיון דהזריקה כשרה והלחם טהור אמאי נפסל, ונראה בעיני דגרסי' וידי נדרו לא יצא דהאי תנא סבר דאין הציץ מרצה על אכילות, ואני מגמגם. ל"ת, ונ"ל דלפי מאי דגריס וידי נדרו לא יצא דצריך לפרש ג"כ הדם יזרק לשם שלמים כמו הנך דלעיל דכיון דידי נדרו לא יצא הרי אינה תודה ולכך סיימו דשאני מגמג' דר"ל דמאח' דאין חילוק בהני תלתא דיצא ודנטמאה ודנפרסה אם קודם שחיטה אירע הפסול יביא לחם אחר או אותו לחם אם יצא ואם לאחר שחיט' אירע הפסול הבשר יאכל כדין שלמים וידי נדרו לא יצא והלחם פסול ואם נפסל לאחר זריקה תורם מן הכשר על הפסול א"כ אמאי עביד מנייהו תלתא בבי ליערבינהו וליתנינהו בחדא בבא כדפרשי' אך אי גרסי' וידי נדרו יצא בנטמא לכך הוצרך לחלקם מפני שדינם חלוק דבנטמא ידי נדרו יצא ובהנך קמאי לא יצא ולכך הוצרך לחלקם:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 46a

    Menachot 46a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 253 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאם הוזקקו זה לזה שהיו ביחד ואח"כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו:

    ואיזו זיקה שלהן הקובעתן יחד:

    שחיטה שאם היה לחם בשעת שחיטה ואח"כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל:

    תנופה כבשים היו מניפין עם הלחם מחיים בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות סא.):

    ופליגי בן ננס ור' עקיבא וש"מ דאין תנופה עושה זיקה:

    ולא בתר שחיטה בתמיה הא ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה:

    מעיקרא קודם שחיטה:

    עד שלא שחטה לתודה לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה (לקמן מנחות דף עח:) דכתיב קרבנו על זבח (התודה) וגו' (ויקרא ז) מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 46a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואיזו היא זיקה שלהן זו שחיטה דאם אבד הלחם אבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים אבד הלחם והיינו כרבי דאמר לקמן (מנחות ד' מז.) כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה ולרבי אלעזר בר' שמעון (קשה) נהי דאם אבד הלחם אבדו הכבשים כדאמר רבי יוחנן לקמן (שם) הכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה מכ"מ אבדו כבשים אמאי אבד הלחם הא אית ליה פדיון (כדפי' בקונט') בפ"ק דפסחים (ד' יג:) גבי לחמי תודה ונפרקינהו ונפקינהו לחולין כמאן כרבי דאמר וכו' משמע דלרבי אלעזר בר"ש נפקי לחולין ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דאיכא תנופה מחיים דהא מספקא לן אי עושה זיקה כל שכן דלא מסייעא לקדש ותו דאמרינן לקמן (מנחות ד' מז:) שחט שני כבשים על ארבעה חלות מושך שתים מהן ומניחן והשאר נאכלות בפדיון אע"ג דאיכא תנופה בכולהו וצ"ע ומשמע התם דלרבי אלעזר בר' שמעון פודן בחוץ ונאכלין בחוץ והא דאיפליגו אביי ורבא לקמן (שם.) במילתיה דרבי דאמר קדוש ואינו קדוש אביי אמר קדוש ואינו ניתר רבא אמר קדוש ואינו נפדה ואמרי' לאביי תפיס פדיונו לרבא לא תפיס אלמא לאביי לרבי נמי נפקי לחולין ואם כן מאי אבד הלחם דהכא ואין לומר אבד מליקרב דפשיטא דאכתי חזו לדבר אחר מ"ש מלחם אחר וש"מ כיון דנפדו פקעה קדושת תנור ורבי דסבירא ליה תנור מקדש אי אפי לה בתנור דחול לא מקדשו ותימה הוא ונ"ל דלאביי תפיס פדיונו ולא נפיק לחולין והשתא ניחא לשון תפיס דהוה ליה למימר נפדה ותדע דהא רבי הוא דאמר תנור מקדש בסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות עב:) ותנן (לקמן מנחות ד' ק:) המנחות והנסכים אין להם פדיון משקדשו בכלי ושתי הלחם נמי איקרו מנחה לקמן (מנחות ד' נב:) מיהו יש לחלק בין מנחה דבהדי זבח למנחה לחודה כדאיתא בפ"ק (לעיל מנחות ו.) והא דלא קאמר איכא בינייהו אליבא דאביי דלרבי אלעזר ברבי שמעון יכול לפדות את הלחם ולרבי אינו יכול וי"ל הא דרבי אלעזר בר' שמעון נמי הכי אית ליה אי ס"ל דתנור מקדש ולאו מטעמיה דהכא דפליג עליה אבל למאי דמפרש איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא קדושת כלי אינו מועיל דבר כמו שהוכחתי בפ"ק (שם דף ו.) וסוגיא דפסחים (דף יג:) דסברה דלרבי לא נפקי לחולין כרבא אתיא דלחמי תודה לית להו תנור וא"כ לאביי נפקי לחולין ותימה דמשמע הכא דאי תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו הכבשים ואמאי הא מדרבי אלעזר בר' שמעון נשמע דקודם שחיטה לרבי כקודם זריקה לר"א ברבי שמעון דמי ואין להם פדיון לכולי עלמא כדאיתא לקמן (מנחות דף מז:) גבי שוחט כבשים על ד' חלות דלר"א ברבי שמעון פודן בחוץ וי"ל דהכא קסבר תנור מקדש ולקמן קאי סבר אין תנור מקדש והלכך שמעתין אתיא שפיר אף כר"א בר' שמעון אי קסבר תנור מקדש ולקמן איירי אי קסבר אין תנור מקדש אי נמי התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כולהו כי ההיא דסוף לולב וערבה (סוכה דף מט.) דאין שיעור למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה אי נמי שאני הכא דאיכא תנופה חשיבא אבל התם כיון שאינה ראויה אלא לשתי חלות לא אלימא ההוא תנופה לאקבועי ואפילו ר"א ברבי שמעון מודה הכא דשחיטה קבעה והא דמיבעיא לקמן (מנחות דף מז.) כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה ופריך למאן אי לר"א בר' שמעון האמר זריקה היא דמקדשה כלומר וכל שכן. שאסורין באכילה דהא התם הוה תנופה וכדפרשי' ובקונטרס פירש לקמן (מנחות דף מח.) גבי פודן בחוץ לר"א בר' שמעון דפריק להו קודם זריקה ומיגו דחזו לקרבן דאי בעי מניף אלימי למיתפס פדיונן והא דבסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות דף עב:) משמע דאיפליגו רבי ור"א ברבי שמעון אי הוקבעו בשחיטה אי לא הוקבעו ופירש בקונטרס לשנותן לשם זבח אחר הא ליתא דאפילו בתנופה הוזקקו זה לזה אם תנופה עושה זיקה ועוד קשה דמשמע דלר"א יכול לשנותן לשם זבח אחר והא ליתא דלכולי עלמא אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר לפירוש דפירשנו אלא התם מיירי לאפסולי ביוצא:

    נפרס לחמה תלת גווני קתני נפרס יצא נטמא וכולהו צריכי וצ"ע שלא יקשה מכאן לרבא דאמר בפ"ק (לעיל מנחות דף יב:) דלמ"ד זריקה מועלת ליוצא דבחסרות מודה:

    מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא והלחם פסול הך גירסא איתא בספרים ותימה דמדקתני יצא אלמא קסבר הציץ מרצה על אכילות והדר קאמר והלחם פסול דלשון פסול משמע דאפילו נטמא מקצתו פסול כולו ועוד דהוה ליה למיתני תורם מן הטהור על הטמא כדקתני סיפא גבי נזרק הדם לכך נראה דגרסינן וידי נדרו לא יצא ותימה דלעיל (מנחות דף כה.) דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא רבי אליעזר וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות:

    דרחמנא קרייה שלמים אף על גב דכבשי עצרת נמי איקרו שלמים לא דמי שהרי הם קדשי קדשים ולא ילפינן מקדשים קלים אי נמי לא ילפינן שלמי ציבור משלמי יחיד:

    Tosafot on Menachot 46a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    והלחם פסול, ופ"ה דלא ידענא אמאי הלחם פסול דכיון דהזריקה כשרה והלחם טהור אמאי נפסל, ונראה בעיני דגרסי' וידי נדרו לא יצא דהאי תנא סבר דאין הציץ מרצה על אכילות, ואני מגמגם. ל"ת, ונ"ל דלפי מאי דגריס וידי נדרו לא יצא דצריך לפרש ג"כ הדם יזרק לשם שלמים כמו הנך דלעיל דכיון דידי נדרו לא יצא הרי אינה תודה ולכך סיימו דשאני מגמג' דר"ל דמאח' דאין חילוק בהני תלתא דיצא ודנטמאה ודנפרסה אם קודם שחיטה אירע הפסול יביא לחם אחר או אותו לחם אם יצא ואם לאחר שחיט' אירע הפסול הבשר יאכל כדין שלמים וידי נדרו לא יצא והלחם פסול ואם נפסל לאחר זריקה תורם מן הכשר על הפסול א"כ אמאי עביד מנייהו תלתא בבי ליערבינהו וליתנינהו בחדא בבא כדפרשי' אך אי גרסי' וידי נדרו יצא בנטמא לכך הוצרך לחלקם מפני שדינם חלוק דבנטמא ידי נדרו יצא ובהנך קמאי לא יצא ולכך הוצרך לחלקם:

    Rashba on Menachot 46a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה הדם יזרק לשם שלמים עיין לקמן דף מז ע"ב תוד"ה והרי תודה:

    Gilyon HaShas on Menachot 46a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 46, Amud Aleph, about 253 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את…”

    2. Segment 211 words

      Opens “אמר עולא: בעו במערבא תנופה עושה זיקה,…”

      Named: עולא, רבא.

    3. Segment 315 words

      Opens “פשוט ליה מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 427 words

      Opens “דר' יוחנן גופא קא מיבעיא ליה, מיפשט…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 528 words

      Opens “א"ל ר' יהודה בר חנינא לרב הונא…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    6. Segment 66 words

      Opens “וליטעמיך בתר תנופה ולא בתר שחיטה…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אלא מאי אית לך למימרא מעיקרא קאי…”

    8. Segment 813 words

      Opens “ושחיטה עושה זיקה, ורמינהי עד שלא שחטה…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק והבשר יאכל…”

    10. Segment 107 words

      Opens “נזרק הדם תורם מן השלם על הפרוס…”

    11. Segment 117 words

      Opens “עד שלא שחטה יצא לחמה מכניסה ושוחט…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “מששחטה יצא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “עד שלא שחטה נטמא לחמה מביא לחם…”

    14. Segment 147 words

      Opens “נזרק הדם תורם מן הטהור על הטמא…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “ואי ס"ד שחיטה עושה זיקה כיון דהוזקקו…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1710 words

      Opens “א"ר ירמיה אם תמצא לומר תנופה עושה…”

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Menachot 46a · Segment 2 — “אמר עולא: בעו במערבא תנופה עושה זיקה, או אינו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 46a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026