Talmud Builders

    Menachot 34a

    Back to index

    English translation — Menachot 34a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1area is made for the purpose of reaching the garden, not for entering the house, and therefore even with regard to the entrance between the gatehouse and small room, one is exempt from placing a mezuza at the entrance of the small room.

    2The Gemara relates that Abaye and Rava would act in accordance with the explanation of Rabba and Rav Yosef, i.e., they would not place a mezuza on the two entrances of a gatehouse, neither to the garden nor to the small room, in accordance with the ruling of the Rabbis. And Rav Ashi would act in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently, i.e., following the ruling of Rabbi Yosei that both entrances require a mezuza . The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently.

    3§ It was stated: With regard to an aperture that opens from the ceiling of a house occupied by one person to a loft occupied by another, with a walled staircase leading from the lower floor to the loft, Rav Huna says: If the staircase has one entrance, i.e., one doorway, either from the house or from the upper story, one is obligated to affix one mezuza ; if it has two entrances, both from below and above, one is obligated to affix two mezuzot . Rav Pappa says: One can learn from that statement of Rav Huna that with regard to this type of room that has four gates, one is obligated to affix four mezuzot . The Gemara asks: Isn’t it obvious? The Gemara explains: No, it is necessary to teach that even though one is accustomed to using one particular gate, nevertheless, all four require a mezuza .

    4Ameimar said: With regard to this entrance which is located at the corner of a house, one is obligated to affix a mezuza . Rav Ashi said to Ameimar: But it does not have doorposts. Ameimar said to him: These [ adei ] are its doorposts, i.e., the end of the walls serve as its doorposts.

    5The Gemara relates: Rav Pappa happened to come to the house of Mar Shmuel, where he saw a certain entrance that had only one doorpost to the left of the entrance, and yet Mar Shmuel had affixed a mezuza to that doorpost. Rav Pappa said to him: In accordance with whose opinion did you do this? Did you act in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems one obligated to affix a mezuza to an entrance that has only one doorpost? But one can say that Rabbi Meir says that one must do so only in a case where the doorpost is to the right of the entrance. Does he say that it requires a mezuza if the entrance is to the left?

    6The Gemara asks: What is the source for this requirement that the mezuza be affixed to the right side? As it is taught in a baraita : When the verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house [ beitekha ]” (Deuteronomy 6:9), the word beitekha is interpreted as biatekha , your entry, i.e., the mezuza must be affixed to the side by which you enter, which is from the right. Do you say it is from the right, or is it only from the left? Therefore, the verse states: Your house [ beitekha ]. The Gemara asks: What is the biblical derivation here? Rabba says: The mezuza is affixed in the way that you enter the house, which is from the right, as when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed to the right side of the doorway.

    7Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the requirement that the mezuza be affixed to the right of the entrance is derived from here: “And Jehoiada the priest took a chest, and bored a hole in the lid of it, and set it beside the altar, on the right side as one comes into the House of the Lord; and the priests that kept the threshold put in there all the money that was brought into the House of the Lord” (II Kings 12:10). This indicates that an object designed for those entering a house is placed to the right of the one entering.

    8The Gemara further inquires: What is this statement of Rabbi Meir, referred to by Rav Pappa, that he deems one obligated to place a mezuza on an entrance that has only one doorpost? As it is taught in a baraita : With regard to a house that has only one doorpost, Rabbi Meir deems one obligated to affix a mezuza , and the Rabbis deem him exempt from affixing a mezuza . The Gemara asks: What is the reasoning of the Rabbis? It is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:9), in the plural, which indicates that there must be two doorposts.

    9The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, that one doorpost suffices to obligate one to affix a mezuza ? As it is taught in a baraita : When it states “doorposts” (Deuteronomy 6:9), I would derive the minimum number of doorposts, which is two. When it says “doorposts” in the second passage (Deuteronomy 11:20), this also serves to teach a halakha , as otherwise there is no need for the verse to state this. This is one amplification following another amplification, and the principle is that an amplification following an amplification is stated only in order to restrict its extent. In this manner the verse restricted the minimum number to one doorpost. This is the statement of Rabbi Yishmael.

    10Rabbi Akiva says: This proof is not necessary. Rather, when the verse states: “And strike the lintel and the two doorposts” (Exodus 12:22), one can claim that there is a superfluous word in this verse, as there is no need for the verse to state “two,” since the minimum of doorposts is two. What is the meaning when the verse states “two”? This established a paradigm that anywhere where it is stated “doorposts,” it means only one doorpost, unless the verse specifies that it is referring to two doorposts.

    11The Sages taught in a baraita : The verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). One might have thought that one writes a mezuza on the stones of the entrance. To counter this, an expression of writing is stated here, with regard to a mezuza , and an expression of writing is stated there. Just as there the mitzva of writing means on a book, i.e., parchment, so too, a mezuza must be written on a book.

    12The baraita suggests: Or perhaps, go [ kalekh ] this way, i.e., one can suggest a different interpretation: An expression of writing is stated here, with regard to a mezuza , and writing is stated there, with regard to the mitzva of writing the words of the Torah on stones upon the entry to Eretz Yisrael (Deuteronomy 27:3). Just as there, the words are written on the stones themselves, so too here, the mezuza should be written on the stones.

    13The baraita continues: Let us see to which it is similar, i.e., which comparison appears more apt. We derive writing that is performed in all generations, i.e., that of a mezuza , from another writing that is performed in all generations, but we do not derive writing that is performed in all generations from writing that is not performed in all generations. And furthermore, a mezuza must be written with ink, as it is stated below: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18).

    14Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The Merciful One states: “Upon the doorposts,” which indicates that a mezuza should be written on the doorposts themselves, and yet you say: Let us derive a verbal analogy between “writing” and “writing,” to teach that one writes it on parchment. Why isn’t the verse interpreted in accordance with its straightforward meaning? Rav Ashi said to him: The verse states: “And you shall write them [ ukhtavtam ],” which means that it should first be complete writing [ ketiva tamma ], i.e., the full passages written down, and only then should one place them “upon the doorposts” of the house.

    15The Gemara asks: And since it is written: “And you shall write them,” from which it is derived that the mezuza should be written first and then placed on the doorpost, why do I need this verbal analogy between “writing” and “writing”? The Gemara explains that were it not for the verbal analogy, I would say that one should write the passages of a mezuza on a stone, and afterward affix the stone to the doorpost. To counter this, the verbal analogy teaches us that a mezuza must be written on a scroll.

    16§ The mishna teaches: With regard to the four passages that are in the phylacteries, i.e., the two passages that are written in the mezuza and two additional passages (Exodus 13:1–9, 11–16), the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others, and the absence of even one letter prevents fulfillment of the mitzva with the rest of them. The Gemara asks: Isn’t it obvious that the inclusion of every letter is necessary?

    17Rav Yehuda says that Rav says: It is necessary to state this ruling only to teach that even the absence of the thorn, i.e., a small stroke, of a letter yod prevents fulfillment of the mitzva. The Gemara asks: But isn’t this also obvious, since the letter is not formed properly? Rather, it is necessary only according to another statement that Rav Yehuda says. As Rav Yehuda says that Rav says: Any letter that is not encircled with blank parchment on all four of its sides, as its ink connects to the letter above it, below it, preceding it, or succeeding it, is unfit.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והילכתא כרב ושמואל לחומראומצריך מזוזה לתרוייהו דס"ל כרבי יוסי:

    לול הפתוח מן הבית לעלייהזהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח:

    אם יש לו ב' פתחיםאחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי:

    אע"ג דרגיל בחדמינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה"מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל"א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב' פתחים או ג' לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן:

    דאקרנאבקרן זוית של בית:

    והא אין לה פצימיןמזוזות אלא ראשי הכתלים:

    עדיהרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין:

    פצים אחדשהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו:

    כר"ממפרש לקמן דמחייב מזוזה לבית שאין לו אלא פצים אחד:

    מאי היאמנלן דמימין:

    ביאתך מן הימיןדרך ימין לביאה:

    דרך ביאתךלביאה ולא ליציאה:

    מימין בבוא איש בית ה'כשהיה אדם נכנס לפתח עזרה מזרחי והולך למערב ה"ל אותו ארון מימין שהיה נתון אצל קיר צפוני של מזבח מימין בבוא אצל המזבח אלמא דרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין:

    מיעט הכתוב למזוזהשאם אין בו אלא פצים אחד חייב:

    שאין תלמוד לומר שתידמיעוט מזוזות שתים:

    להלן כתיבהוכתב לה ספר (דברים כד):

    ולהלן כתיבוכתבת על האבנים:

    ספר כריתות נוהג לדורותכתיבת אבנים הוראת שעה היתה:

    שנאמר להלן כו'כלומר וצריך ליכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט כמו שנאמר מפיו יקרא אלי וגו' כלומר מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן:

    רחמנא אמר על מזוזותדמשמע כתבם על הסף ממש ולא באגרת:

    כתיבה תמהואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר:

    והדרשימה במזוזות:

    ג"שכתיבה כתיבה:

    ליכתבא אאבניםיחקקה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה:

    והדר ליקבעהלאבן אסיפא בצורת הפתח ואיקיים כתיבה תמה והדר על המזוזות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 34 עמוד א

    1אדעתא דגינה הוא דעבידא.

    2אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף, ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא, והילכתא כרב ושמואל לחומרא.

    3איתמר: לול פתוח מן הבית לעלייה, אמר רב הונא: אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת, אם יש לו ב' פתחין חייב בשתי מזוזות. אמר רב פפא: שמע מינה מדרב הונא, האי אינדרונא דאית ליה ארבעה באבי חייב בארבע מזוזות. פשיטא! לא צריכא, אף על גב דרגיל בחד.

    4אמר אמימר: האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא לית ליה פצימין! א"ל עדי פצימי.

    5רב פפא איקלע לבי מר שמואל, חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פצים אחד משמאלא, ועבידא ליה מזוזה. א"ל כמאן? כר"מ אימר דאמר ר"מ מימין, משמאל מי אמר?

    6מאי היא? דתניא: ״ביתך״ ״ביאתך״, מן הימין. אתה אומר מן הימין, או אינו אלא משמאל? ת"ל ״ביתך״. מאי תלמודא? אמר רבה: דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר.

    7רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר, מהכא: (מלכים ב יב, י) ״ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין בבוא איש בית ה' ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'״.

    8מאי ר"מ דתניא: בית שאין לו אלא פצים אחד, ר"מ מחייב במזוזה, וחכמים פוטרין. מאי טעמא דרבנן? (דברים ו, ט) ״מזוזות״ כתיב.

    9מ"ט דר' מאיר? דתניא: ״מזוזות״ שומע אני מיעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר (דברים יא, כ) ״מזוזות״ בפרשה שניה, שאין תלמוד לומר, הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, מעטו הכתוב למזוזה אחת, דברי ר' ישמעאל.

    10ר"ע אומר: אינו צריך, כשהוא אומר: (שמות יב, כג) ״על המשקוף ועל שתי המזוזות״. שאין ת"ל שתי מה ת"ל שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר ״מזוזות אינו אלא אחת עד שיפרט לך הכתוב שתים״׃

    Baraita

    11ת"ר וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיב״ה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר״׃

    12או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיב״ה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים״׃

    13נראה למי דומה דנין כתיב״ה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות וכמו שנאמר להלן (ירמיהו לו״, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו׃

    14אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רחמנא אמר על מזוזות ואת אמרת נילף כתיב״ה כתיבה אמר קרא (דברים ו״, ט) וכתבתם כתיב״ה תמה והדר על המזוזות״׃

    15ומאחר דכתיב ״[וכתבתם] האי גזירה שוה למה לי אי לאו גזירה שוה הוה אמינא ליכתבא אאבנא וליקבעה אסיפא קמ״ל:

    16ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן: פשיטא׃

    17אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד והא נמי פשיטא לא נצרכא אלא לאידך דרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה, פסולה.

    Tosafot

    מ"ר כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין ת"למשמע קצת דכתיבי מזוזות מלא בב' ווי"ן ולא מזוזת חסר דהא רבי ישמעאל אית ליה יש אם למסורת בריש סנהדרין (דף ד:) גבי לטטפת ומיהו אין ראיה מזה דה"נ אשכחן ר"ע דאית ליה יש אם למקרא בההיא דלטטפת ובפרק כל שעה (פסחים דף לו.) אית ליה יש אם למסורת:

    נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבהופירש בקונטרס גבי גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות וקשיא דהא תנן (גיטין דף יט.) על עלה של זית ועל קרן של פרה כותבין ודקאמר ספר לספירת דברים ונראה לפרש דדריש מכתיבה דפרשת סוטה או מכתיבה דמשנה תורה שהמלך כותב דכתיב (דברים י״ז:י״ח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיינו נוהג לדורות ואם תאמר אדרבה נילף מגט וי"ל דמזוזה וס"ת חובת דורות ומצות. מ"ר:

    כמה שנאמר להלן כו' פירש בקונטרס כלומר וצריכה ליכתב בדיו בין מזוזה בין גט כמה שנאמר להלן ותימה גדולה פירושו דהא מכשירין גט בסיקרא ובסם (גיטין דף יט.). מ"ר:

    וכתבתם אמר קרא כתיבה תמה והדר על מזוזותצריך הוא לדרשה דכתיבה תמה דלא מצינו למימר אמר קרא וכתבתם והדר על מזוזות דה"נ כתיבה דהתם וכתבת על האבנים ולא אמרינן וכתבת והדר על האבנים אלא מכתיבה תמה דריש כדפירש הקונטר' דכתיבה תמה לא שייכא על האבנים לפי שאינה מתקיימת. מ"ר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומה תלמוד לומר שתי זה בנה אב שכל מקום שנא' מזוזה אינה אלא אחת עד שיאמר שתי, וא"ת אדרבא נילף מהכא לומר מה כאן שתי אף כל מקום שנא' מזוזות ר"ל שתי, וי"ל דא"כ לא יכתוב שתי וממילא ידענא דמזוזות משמע שתי מדלא כתי' מזוזה וא"כ למאי כתביה אלא לומר כאן שתי ולא בעלמא אע"ג דכתי' מזוזות. וא"ת אכתי לישתוק משתי ולכתוב מזוזות דלשתמע שתי ומ"מ ילפינן גבי מזוזות דהכא דר"ל אחת משום דאין רבוי אחר רבוי אלא למעט כדקאמר ר' ישמעאל, וא"כ קשיא לר' עקיבא דאמר דאין צריך לאוכוחי מאין רבוי אחר רבוי אלא משתי, שהרי יכול לומר הכי שכן אמת דבתר דכתב שתי לא צריכינן לטעם דאין רבוי: אבל מ"מ קשה למאי כתב רחמנא תיבה דשתי מיותרת כיון דנוכל למילף מאין רבוי וכו', וי"ל דשתי אצטרי' לגופיה דאי לאו שתי ה"א דניליף מזוזות דפסח ממזוזות דשמע מה להלן אחת משום דאין ריבוי אחר ריבוי אף כאן לכך אצטרי' שתי ובתר דאכתיב שתי קאמר דלא צריכינן לטעם דאין רבוי אחר רבוי ואע"ג דמזוזות משמע שתים מדאצטרי' ריבוי אחר ריבוי למעט מזוזה אחת שכן הלשון דמזוזות משמע שתים מ"מ כיון דרבוי אחר ריבוי אוקי לשון מזוזות דר"ל אחת ניליף נמי מיניה לכך אצטרי' שתי, וא"ת אכתי למאי אצטרי' שתי בלא שתי נמי משמע דר"ל שתי דא"כ לכתוב מזוזה דמדכתב מזוזות ע"כ הוו שתים, י"ל דודאי אי כתב מזוזה היה ר"ל אחת ומ"מ בעבור זה לא נניח דאעפ"י דכתב מזוזות שלא נאמר דר"ל אחת מאחר דנוכל למילף לה מאידך, אי נמי איכא למימר הכי והכי והוה אמינא דמספק יצא באחת לכך אצטרי': ומ"מ קשיא דאיך הוה ילפי' פסח מצרים מפ' שמע דעדין לא נכתבה. וי"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה ואעפ"י שלא נאמרה עדיין ניתנה לידרש, אי נמי ע"כ נראה שנאמרה שמע והיה אם שמוע בשעת פסח מצרים ואעפ"י שנכתבה במשנה תורה שהרי קדש והיה כי יביאך נאמרו בשעת יציאת מצרים וכסוב בהם והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך אלמא הזהיר אז הקב"ה על התפילין והתפילין הם נעשים מארבע פרשיות הללו א"כ היה צריך שנאמרו אז בשעת יציאת מצרים: ומ"מ קשה דלכתוב רחמנא גבי מזוזה מזוזה ולא מזוזות והוה משמע אחת וגבי פסח ליכתוב מזוזות דלשתמע שתים והוה ניחא דלא ליצטריך שתי כי היכי דלא תיליף ממזוזות דשמע לומר אחת דגבי שמע מזוזה כתיב והכא מזוזות: וי"ל דאצטריך ליה למכתב מזוזות מזוזות דאי כתיב מזוזה מזוזה הוה אמינא דנבעי שתים דכי היכי דכי כתיב מזוזות מזוזות אמינא דר"ל אחת משום אין רבוי, כמו כן כשיכתוב מזוזה נימא דר"ל שתי משום אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וא"ת א"כ למאי היה צריך גבי פסח לכתוב מזוזות אפי' אי לא כתב אלא מזוזה ילפינן דר"ל שתים משמע בסגנון דלעיל, וי"ל דנימא מילתא דאתיא בג"ש או בילפותא כתב לה קרא בלא טרחא רק מלשון רבים ללשון יחיד ולעולם נימא דמזוזה רבי שתים לכך אצטריך לכתוב מזוזות מזוזות לאוקומי לחדא. וא"ת א"כ לא לכתוב אלא חדא מזוזה וגבי פסח מזוזות, וי"ל דז"א דצריך לכתוב בכל פרשה ופ' הנכתבת במזוזה לשון מזוזה כדי להורותנו שהם נכתבות במזוזה שב' פרשיות דשמע והיה אם שמוע הנכתבות במזוזה כתוב בהם מצות מזוזה וד' פרשיות דתפילין כתוב בהם אזהרת תפילין וא"כ לא מצי למשתק, וא"כ דבעי קרא לומר אחת ובעי ג"כ למכתב בב' פרשיות ע"כ צריך לכתוב מזוזות דאי כתיב מזוזה בפרשה אחת דלהוי חדא הרי לא כתב בב' פרשיות ואי כתב מזוזה מזוזה הוו תרי כדפרישית לכך צריך לכתוב בתרווייהו מזוזות, וא"ת והלא אי כתב מזוזה מזוזה נימא לעולם חדא ומאי דכפלה כדי להורותנו בכל פרשה שהן נכתבות במזוזה וא"כ אכתי קשה דלכתוב מזוזה מזוזה, וי"ל דז"א דכל זמן דאיכא למדרש קראי לגופייהו יש לנו לדורשם ולאו לאוקמי להו ליתור פרשה, ועוד דאין טעם שרוצה לכתוב דינם בפרשיות היפך מטעם שכתבם גם לגופם שהרי נוכל לומר דלשתיהם נתכוין ולעולם בעי שתים, דליכא למימר אי נימא דלגופם לומר ב' איכתבו איך נוכל לומר דלכתבם בפרשיות כתבם נימא דדוקא לגופייהו כתבם, דז"א שהרי יכול לכתוב מזוזות בחדא פרשה מדכתב מזוזה בב' פרשיות ש"מ לכתבם בב' פרשיות נתכוין וא"כ כיון דכשנרצה לומר שלכתבם בב' פרשיות נוכל לומר דר"ל אחת לבד ונוכל לומר דר"ל שתים ובשביל כך לא נמנע דין כתיבתם בפרשיות כדפרשי' קודם שיש לנו לומר שנכתבו לגופם לשתים משנאמר דלא, הילכך כל זמן דאיכתוב תרי נאמר דגם לגופייהו איכתבו ועוד דגם כי נימא דדוקא לדין פרשיות צריך לומר דלגופייהו נמי אתו לומר ב' דאי לחדא לבד אתו לכתוב מזוזות מזוזות דלהוו חדא ומדכתב מזוזה מזוזה דאיכא למטעי לומר שתים שמע מינה דבעי שתים, וכן נמי בזה הדרך נוכל לומר כשנכתב מזוזות מזוזות דבעינן לומר דגרעי אחדא, אי ק' לך נימא לעולם בעינן ב' כדמשמע מזוזות ומזוזות שני לא נכתב לריבוי ולמעט אלא לדין פרשה, שכמו כן יש לתרץ כיון דנוכל לומר דתרווייהו איכתוב לגופייהו לרבוי אחר רבוי ולאוקמיה אחדא ובעבור זה לא נמנע לומר דאיכתוב לשם הפרשה משום דאי לומר חדא לבד הרי היה יכול לכתוב מזוזה לבד בחדא פרשה ומדכתב מזוזות מזוזות שמע מינה דלדין הפרשה נכתבו, (ונוכל) ולא נוכל לומר כן שלשם פרשה איכתוב ולא לגופייהו יש לומר קודם דאיכתוב לגופייהו ולפרשה משנאמר דלא איכתוב לגופייהו, ועוד דע"כ גם לגופייהו איכתיב דאי לדין פרשה לבד ודנבעי לעולם ב' לכתוב מזוזה מזוזה כדפרישית דא"כ לכתוב מזוזה מזוזה והוה אמינא שתים, ואין לומר דלא נימא אלא אחת ומאי דאיכתוב תרי זימני משום מצות הפרשיות כדפרישית זאת הסברא גבי מזוזות, דז"א דמ"מ אוכל למימר דלכתוב מזוזות מזוזה דמזוזות נימא ב' מזוזות וממזוזה אזהרת הפרשה והרי אין כאן רבוי שהרי לא נכתב בלשון רבוי רק בלשון מיעוט ובודאי נאמר דלבד למצות הפרשה נכתב ומדכתב מזוזות ש"מ לריבוי אחר ריבוי כתביה, וא"כ צריך לומר דכי כתיב מזוזות מזוזות דגם למעוטי דרבוי אחר רבוי כתביה כמו לדין הפרשה וילפינן תרתי, וג"כ נוכח נמי הכרח לגבי דאי הוה כתיב מזוזה מזוזה דתבעי ב' ולא לומר דליכא אלא חדא ולפרשה איכתוב דא"כ לכתוב מזוזות כדפרישי' דלא משמע אלא חדא דליכא למימר דהוה משמע תרתי ודנימא דאיכתוב לפרשה דהא אוכחנא דע"כ ר"ל חדא: וא"ת מנ"ל דדרשא דמזוזות מזוזות דאתא לאוקמי אחדא קאי לומר אעפ"י שאין לו אלא מזוזה אחת, נימא דלעולם בעינן מזוזות כדמשמע ומיעוט דרבוי אחר רבוי אתא לומר דלא נכתוב אתרי מזוזות דאי לאו הכי הוה אמינא דצריך לכתבם בכל מזוזה ומזוזה כדמשמע וכתבתם על מזוזות דמשמע על שניהם ואתא מזוזות דאין צריך לכתבם על שניהם ומ"מ נבעי בדלת ב' מזוזות קודם שתתחייב במזוזה כדמשמע מזוזות דאיירי בפתח שיש לו ב' מזוזות, וכן למאן דאמר זה בנה אב דשתי נאמר אדרבה זה בנה אב שכל מקום שנאמר מזוזות ר"ל שתי דאע"ג דכתב מזוזות ה"א דבעי שיהיה לסף ב' מזוזות ולעולם אין צריך לכתוב כי אם מזוזה אחת ולהכי אתא לומר מה להלן נתינת הדם על שתי המזוזות אף כאן הכתיבה על שתי המזוזות למאן דיליף הא מפסח דלכתוב הפרשיות אב' מזוזות: וי"ל דע"כ דרשא דמזוזות ובנין אב דשתי לא מצי אמר לענין כתיבת ב' מזוזות כדפרישית משום דאין לכתוב לעולם כי אם על מזוזה אחת כדדרשינן מדכתיב ביתך דדרשינן דרך ביאתך ימין אלמא לא כתבינן כי אם אימין ביאה לבד וא"כ ע"כ דרשא דמזוזות לגבי דנבעי פצימין אתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: וא"ת מאי שנא דגבי מזוזה דרשי' מזוזות לרבוי אחר רבוי ודאתא למעט וגבי תפילין דרשינן לטטפת לטוטפות לטטפות כולהו ולא נימא דלמעוטי אתא כמו גבי מזוזוה וכן נמי גבי דפנות דסוכה דבסכת בסכת בסוכות דאתא לד' דפנות אימא דאתא למעוטי: וי"ל דאי הוו כתיבי לטוטפות לטטפות כדכתיב גבי מזוזה דכתיב מזוזות מזוזות (הדא) הוה דרשינן למעוטי כמו גבי מזוזה, אבל מפני שב' חסרין ואחת מלא נאמר מה תרי חסרין לגופייהו לב' כתיב ולא לרבוי אחר רבוי למעט כמו כן שלישי המלא לא נאמר דאתא לרבויי ולמעט אלא לגופיה, ומ"מ דוחק לחלק דאי השנים איכתוב לגופייהו שידררשו כולם בסגנון אחד ועוד דאליבא דר' עקיבא דאמר טט שתים ופת שתים א"כ מחדא לטטפת משמע ד' אימא דאינך אתו לרבוי אחר רבוי למעט, ושמא לר' עקיבא להכי נימא דלא אתי למעט משום רבוי אחר רבוי דא"כ לא ליכתוב אלא תרתי ומדכתב ג' ש"מ לא אתא להכי שהרי אין לומר דנתרבו שני רבוין אחר רבוי לעשות מעוט אחת: וא"ת אימא דאתא לב' מיעוטין דב' בתים דלרבוי אחר רבוי נמעט אחד, ושמא י"ל דלא מצינו שנדרש כי אם רבוי אחד למעט ולא ב' רבויין דאתו לב' מיעוטין, ומ"מ נוכל לומר דגם כי נימא הכי מ"מ נוכל לומר דאדרבה אתא למעט שהרי אינן צריכין להדרש בסגנון אחד, אלא נראה לומר דכל כמה דמצינן למדרש דאתו לגופייהו לא מוקמינן להו ליתורי ודאתו לרבוי אחר רבוי למעט ולכך בתפילין דנוכל לומר דאתו לגופייהו לד' בתים וכן בסוכה לד' דפנות מוקמינן להו לגופייהו אבל גבי מזוזות אי אפשר לאוקמינהו לגופייהו שהרי אין יכול להיות בפתח לכל היותר כי אם ב' מזוזות ולא ד' הילכך נוכל לומר דאתו לרבוי אחר רבוי למעט לאוקמי אחדא: וא"ת לר' עקיבא נבעי ג' בתים, וי"ל דר' עקיבא סבר דלאו לגופייהו איכתוב ולא למיעוט אלא לאזהרת פרשיות וכך קבלה מסיני דאין להוסיף על ד' בתים:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 34a

    Menachot 34a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 458 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והילכתא כרב ושמואל לחומרא ומצריך מזוזה לתרוייהו דס"ל כרבי יוסי:

    לול הפתוח מן הבית לעלייה זהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח:

    אם יש לו ב' פתחים אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי:

    אע"ג דרגיל בחד מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה"מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי ל"א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב' פתחים או ג' לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן:

    דאקרנא בקרן זוית של בית:

    והא אין לה פצימין מזוזות אלא ראשי הכתלים:

    עדי הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין:

    פצים אחד שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום ואין לו פצים אלא סף שסוגר בו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מ"ר כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין ת"ל משמע קצת דכתיבי מזוזות מלא בב' ווי"ן ולא מזוזת חסר דהא רבי ישמעאל אית ליה יש אם למסורת בריש סנהדרין (דף ד:) גבי לטטפת ומיהו אין ראיה מזה דה"נ אשכחן ר"ע דאית ליה יש אם למקרא בההיא דלטטפת ובפרק כל שעה (פסחים דף לו.) אית ליה יש אם למסורת:

    נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה ופירש בקונטרס גבי גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות וקשיא דהא תנן (גיטין דף יט.) על עלה של זית ועל קרן של פרה כותבין ודקאמר ספר לספירת דברים ונראה לפרש דדריש מכתיבה דפרשת סוטה או מכתיבה דמשנה תורה שהמלך כותב דכתיב (דברים י״ז:י״ח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיינו נוהג לדורות ואם תאמר אדרבה נילף מגט וי"ל דמזוזה וס"ת חובת דורות ומצות. מ"ר:

    כמה שנאמר להלן כו' פירש בקונטרס כלומר וצריכה ליכתב בדיו בין מזוזה בין גט כמה שנאמר להלן ותימה גדולה פירושו דהא מכשירין גט בסיקרא ובסם (גיטין דף יט.). מ"ר:

    וכתבתם אמר קרא כתיבה תמה והדר על מזוזות צריך הוא לדרשה דכתיבה תמה דלא מצינו למימר אמר קרא וכתבתם והדר על מזוזות דה"נ כתיבה דהתם וכתבת על האבנים ולא אמרינן וכתבת והדר על האבנים אלא מכתיבה תמה דריש כדפירש הקונטר' דכתיבה תמה לא שייכא על האבנים לפי שאינה מתקיימת. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ומה תלמוד לומר שתי זה בנה אב שכל מקום שנא' מזוזה אינה אלא אחת עד שיאמר שתי, וא"ת אדרבא נילף מהכא לומר מה כאן שתי אף כל מקום שנא' מזוזות ר"ל שתי, וי"ל דא"כ לא יכתוב שתי וממילא ידענא דמזוזות משמע שתי מדלא כתי' מזוזה וא"כ למאי כתביה אלא לומר כאן שתי ולא בעלמא אע"ג דכתי' מזוזות. וא"ת אכתי לישתוק משתי ולכתוב מזוזות דלשתמע שתי ומ"מ ילפינן גבי מזוזות דהכא דר"ל אחת משום דאין רבוי אחר רבוי אלא למעט כדקאמר ר' ישמעאל, וא"כ קשיא לר' עקיבא דאמר דאין צריך לאוכוחי מאין רבוי אחר רבוי אלא משתי, שהרי יכול לומר הכי שכן אמת דבתר דכתב שתי לא צריכינן לטעם דאין רבוי: אבל מ"מ קשה למאי כתב רחמנא תיבה דשתי מיותרת כיון דנוכל למילף מאין רבוי וכו', וי"ל דשתי אצטרי' לגופיה דאי לאו שתי ה"א דניליף מזוזות דפסח ממזוזות דשמע מה להלן אחת משום דאין ריבוי אחר ריבוי אף כאן לכך אצטרי' שתי ובתר דאכתיב שתי קאמר דלא צריכינן לטעם דאין רבוי אחר רבוי ואע"ג דמזוזות משמע שתים מדאצטרי' ריבוי אחר ריבוי למעט מזוזה אחת שכן הלשון דמזוזות משמע שתים מ"מ כיון דרבוי אחר ריבוי אוקי לשון מזוזות דר"ל אחת ניליף נמי מיניה לכך אצטרי' שתי, וא"ת אכתי למאי אצטרי' שתי בלא שתי נמי משמע דר"ל שתי דא"כ לכתוב מזוזה דמדכתב מזוזות ע"כ הוו שתים, י"ל דודאי אי כתב מזוזה היה ר"ל אחת ומ"מ בעבור זה לא נניח דאעפ"י דכתב מזוזות שלא נאמר דר"ל אחת מאחר דנוכל למילף לה מאידך, אי נמי איכא למימר הכי והכי והוה אמינא דמספק יצא באחת לכך אצטרי': ומ"מ קשיא דאיך הוה ילפי' פסח מצרים מפ' שמע דעדין לא נכתבה. וי"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה ואעפ"י שלא נאמרה עדיין ניתנה לידרש, אי נמי ע"כ נראה שנאמרה שמע והיה אם שמוע בשעת פסח מצרים ואעפ"י שנכתבה במשנה תורה שהרי קדש והיה כי יביאך נאמרו בשעת יציאת מצרים וכסוב בהם והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך אלמא הזהיר אז הקב"ה על התפילין והתפילין הם נעשים מארבע פרשיות הללו א"כ היה צריך שנאמרו אז בשעת יציאת מצרים: ומ"מ קשה דלכתוב רחמנא גבי מזוזה מזוזה ולא מזוזות והוה משמע אחת וגבי פסח ליכתוב מזוזות דלשתמע שתים והוה ניחא דלא ליצטריך שתי כי היכי דלא תיליף ממזוזות דשמע לומר אחת דגבי שמע מזוזה כתיב והכא מזוזות: וי"ל דאצטריך ליה למכתב מזוזות מזוזות דאי כתיב מזוזה מזוזה הוה אמינא דנבעי שתים דכי היכי דכי כתיב מזוזות מזוזות אמינא דר"ל אחת משום אין רבוי, כמו כן כשיכתוב מזוזה נימא דר"ל שתי משום אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וא"ת א"כ למאי היה צריך גבי פסח לכתוב מזוזות אפי' אי לא כתב אלא מזוזה ילפינן דר"ל שתים משמע בסגנון דלעיל, וי"ל דנימא מילתא דאתיא בג"ש או בילפותא כתב לה קרא בלא טרחא רק מלשון רבים ללשון יחיד ולעולם נימא דמזוזה רבי שתים לכך אצטריך לכתוב מזוזות מזוזות לאוקומי לחדא. וא"ת א"כ לא לכתוב אלא חדא מזוזה וגבי פסח מזוזות, וי"ל דז"א דצריך לכתוב בכל פרשה ופ' הנכתבת במזוזה לשון מזוזה כדי להורותנו שהם נכתבות במזוזה שב' פרשיות דשמע והיה אם שמוע הנכתבות במזוזה כתוב בהם מצות מזוזה וד' פרשיות דתפילין כתוב בהם אזהרת תפילין וא"כ לא מצי למשתק, וא"כ דבעי קרא לומר אחת ובעי ג"כ למכתב בב' פרשיות ע"כ צריך לכתוב מזוזות דאי כתיב מזוזה בפרשה אחת דלהוי חדא הרי לא כתב בב' פרשיות ואי כתב מזוזה מזוזה הוו תרי כדפרישית לכך צריך לכתוב בתרווייהו מזוזות, וא"ת והלא אי כתב מזוזה מזוזה נימא לעולם חדא ומאי דכפלה כדי להורותנו בכל פרשה שהן נכתבות במזוזה וא"כ אכתי קשה דלכתוב מזוזה מזוזה, וי"ל דז"א דכל זמן דאיכא למדרש קראי לגופייהו יש לנו לדורשם ולאו לאוקמי להו ליתור פרשה, ועוד דאין טעם שרוצה לכתוב דינם בפרשיות היפך מטעם שכתבם גם לגופם שהרי נוכל לומר דלשתיהם נתכוין ולעולם בעי שתים, דליכא למימר אי נימא דלגופם לומר ב' איכתבו איך נוכל לומר דלכתבם בפרשיות כתבם נימא דדוקא לגופייהו כתבם, דז"א שהרי יכול לכתוב מזוזות בחדא פרשה מדכתב מזוזה בב' פרשיות ש"מ לכתבם בב' פרשיות נתכוין וא"כ כיון דכשנרצה לומר שלכתבם בב' פרשיות נוכל לומר דר"ל אחת לבד ונוכל לומר דר"ל שתים ובשביל כך לא נמנע דין כתיבתם בפרשיות כדפרשי' קודם שיש לנו לומר שנכתבו לגופם לשתים משנאמר דלא, הילכך כל זמן דאיכתוב תרי נאמר דגם לגופייהו איכתבו ועוד דגם כי נימא דדוקא לדין פרשיות צריך לומר דלגופייהו נמי אתו לומר ב' דאי לחדא לבד אתו לכתוב מזוזות מזוזות דלהוו חדא ומדכתב מזוזה מזוזה דאיכא למטעי לומר שתים שמע מינה דבעי שתים, וכן נמי בזה הדרך נוכל לומר כשנכתב מזוזות מזוזות דבעינן לומר דגרעי אחדא, אי ק' לך נימא לעולם בעינן ב' כדמשמע מזוזות ומזוזות שני לא נכתב לריבוי ולמעט אלא לדין פרשה, שכמו כן יש לתרץ כיון דנוכל לומר דתרווייהו איכתוב לגופייהו לרבוי אחר רבוי ולאוקמיה אחדא ובעבור זה לא נמנע לומר דאיכתוב לשם הפרשה משום דאי לומר חדא לבד הרי היה יכול לכתוב מזוזה לבד בחדא פרשה ומדכתב מזוזות מזוזות שמע מינה דלדין הפרשה נכתבו, (ונוכל) ולא נוכל לומר כן שלשם פרשה איכתוב ולא לגופייהו יש לומר קודם דאיכתוב לגופייהו ולפרשה משנאמר דלא איכתוב לגופייהו, ועוד דע"כ גם לגופייהו איכתיב דאי לדין פרשה לבד ודנבעי לעולם ב' לכתוב מזוזה מזוזה כדפרישית דא"כ לכתוב מזוזה מזוזה והוה אמינא שתים, ואין לומר דלא נימא אלא אחת ומאי דאיכתוב תרי זימני משום מצות הפרשיות כדפרישית זאת הסברא גבי מזוזות, דז"א דמ"מ אוכל למימר דלכתוב מזוזות מזוזה דמזוזות נימא ב' מזוזות וממזוזה אזהרת הפרשה והרי אין כאן רבוי שהרי לא נכתב בלשון רבוי רק בלשון מיעוט ובודאי נאמר דלבד למצות הפרשה נכתב ומדכתב מזוזות ש"מ לריבוי אחר ריבוי כתביה, וא"כ צריך לומר דכי כתיב מזוזות מזוזות דגם למעוטי דרבוי אחר רבוי כתביה כמו לדין הפרשה וילפינן תרתי, וג"כ נוכח נמי הכרח לגבי דאי הוה כתיב מזוזה מזוזה דתבעי ב' ולא לומר דליכא אלא חדא ולפרשה איכתוב דא"כ לכתוב מזוזות כדפרישי' דלא משמע אלא חדא דליכא למימר דהוה משמע תרתי ודנימא דאיכתוב לפרשה דהא אוכחנא דע"כ ר"ל חדא: וא"ת מנ"ל דדרשא דמזוזות מזוזות דאתא לאוקמי אחדא קאי לומר אעפ"י שאין לו אלא מזוזה אחת, נימא דלעולם בעינן מזוזות כדמשמע ומיעוט דרבוי אחר רבוי אתא לומר דלא נכתוב אתרי מזוזות דאי לאו הכי הוה אמינא דצריך לכתבם בכל מזוזה ומזוזה כדמשמע וכתבתם על מזוזות דמשמע על שניהם ואתא מזוזות דאין צריך לכתבם על שניהם ומ"מ נבעי בדלת ב' מזוזות קודם שתתחייב במזוזה כדמשמע מזוזות דאיירי בפתח שיש לו ב' מזוזות, וכן למאן דאמר זה בנה אב דשתי נאמר אדרבה זה בנה אב שכל מקום שנאמר מזוזות ר"ל שתי דאע"ג דכתב מזוזות ה"א דבעי שיהיה לסף ב' מזוזות ולעולם אין צריך לכתוב כי אם מזוזה אחת ולהכי אתא לומר מה להלן נתינת הדם על שתי המזוזות אף כאן הכתיבה על שתי המזוזות למאן דיליף הא מפסח דלכתוב הפרשיות אב' מזוזות: וי"ל דע"כ דרשא דמזוזות ובנין אב דשתי לא מצי אמר לענין כתיבת ב' מזוזות כדפרישית משום דאין לכתוב לעולם כי אם על מזוזה אחת כדדרשינן מדכתיב ביתך דדרשינן דרך ביאתך ימין אלמא לא כתבינן כי אם אימין ביאה לבד וא"כ ע"כ דרשא דמזוזות לגבי דנבעי פצימין אתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: וא"ת מאי שנא דגבי מזוזה דרשי' מזוזות לרבוי אחר רבוי ודאתא למעט וגבי תפילין דרשינן לטטפת לטוטפות לטטפות כולהו ולא נימא דלמעוטי אתא כמו גבי מזוזוה וכן נמי גבי דפנות דסוכה דבסכת בסכת בסוכות דאתא לד' דפנות אימא דאתא למעוטי: וי"ל דאי הוו כתיבי לטוטפות לטטפות כדכתיב גבי מזוזה דכתיב מזוזות מזוזות (הדא) הוה דרשינן למעוטי כמו גבי מזוזה, אבל מפני שב' חסרין ואחת מלא נאמר מה תרי חסרין לגופייהו לב' כתיב ולא לרבוי אחר רבוי למעט כמו כן שלישי המלא לא נאמר דאתא לרבויי ולמעט אלא לגופיה, ומ"מ דוחק לחלק דאי השנים איכתוב לגופייהו שידררשו כולם בסגנון אחד ועוד דאליבא דר' עקיבא דאמר טט שתים ופת שתים א"כ מחדא לטטפת משמע ד' אימא דאינך אתו לרבוי אחר רבוי למעט, ושמא לר' עקיבא להכי נימא דלא אתי למעט משום רבוי אחר רבוי דא"כ לא ליכתוב אלא תרתי ומדכתב ג' ש"מ לא אתא להכי שהרי אין לומר דנתרבו שני רבוין אחר רבוי לעשות מעוט אחת: וא"ת אימא דאתא לב' מיעוטין דב' בתים דלרבוי אחר רבוי נמעט אחד, ושמא י"ל דלא מצינו שנדרש כי אם רבוי אחד למעט ולא ב' רבויין דאתו לב' מיעוטין, ומ"מ נוכל לומר דגם כי נימא הכי מ"מ נוכל לומר דאדרבה אתא למעט שהרי אינן צריכין להדרש בסגנון אחד, אלא נראה לומר דכל כמה דמצינן למדרש דאתו לגופייהו לא מוקמינן להו ליתורי ודאתו לרבוי אחר רבוי למעט ולכך בתפילין דנוכל לומר דאתו לגופייהו לד' בתים וכן בסוכה לד' דפנות מוקמינן להו לגופייהו אבל גבי מזוזות אי אפשר לאוקמינהו לגופייהו שהרי אין יכול להיות בפתח לכל היותר כי אם ב' מזוזות ולא ד' הילכך נוכל לומר דאתו לרבוי אחר רבוי למעט לאוקמי אחדא: וא"ת לר' עקיבא נבעי ג' בתים, וי"ל דר' עקיבא סבר דלאו לגופייהו איכתוב ולא למיעוט אלא לאזהרת פרשיות וכך קבלה מסיני דאין להוסיף על ד' בתים:

    Rashba on Menachot 34a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה ל"א מתשובת כו' ולא בא למעוטי כו' לו לבדו כו' ולאתויי פתחא כו' הד"א ובד"ה עדי כו' פצימין הס"ד ובד"ה מימין כו' קיר צפוני של מזבח אל כו' ובד"ה להלן כו' שעת היתר הס"ד ואח"כ מ"ה שנאמר להלן כו' כלומר צריך לכתוב כו' הד"א כצ"ל:

    תוס' בד"ה כמה שנאמר כו' ותימה גדולה פירושו דהא מכשירין גט בסיקרא ובסם כצ"ל:

    בד"ה וכתבתם כו' דה"נ כתיבה דהתם וכתבת על האבנים כו' כצ"ל:

    בא"ד אלא מכתיבה תמה לא שייכא על האבנים כו' עכ"ל היינו ע"י דיו דילפינן מג"ש לא שייכא על האבנים שאין כתיבת הדיו מתקיימת אבל ע"י חקיקת סכין הוה שייך להתקיים כדקאמר דאי לאו ג"ש ה"א ליכתבה אאבנים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 34, Amud Aleph, about 458 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אדעתא דגינה הוא דעבידא.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף, ורב…”

      Named: רב יוסף, רב אשי, רב ושמואל, אביי, רבא, רבה.

    3. Segment 349 words

      Opens “איתמר: לול פתוח מן הבית לעלייה, אמר…”

      Named: רב הונא, רב פפא.

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר אמימר: האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה.…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 529 words

      Opens “רב פפא איקלע לבי מר שמואל, חזא…”

      Named: רב פפא, שמואל.

    6. Segment 631 words

      Opens “מאי היא? דתניא: ״ביתך״ ״ביאתך״, מן הימין.…”

      Named: רבה.

    7. Segment 745 words

      Opens “רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא…”

      Named: רב שמואל בר אחא, רב פפא, שמואל, רבא, עולא.

    8. Segment 822 words

      Opens “מאי ר"מ דתניא: בית שאין לו אלא…”

    9. Segment 938 words

      Opens “מ"ט דר' מאיר? דתניא: ״מזוזות״ שומע אני…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “ר"ע אומר: אינו צריך, כשהוא אומר: (שמות…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “ת"ר וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיבה…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “נראה למי דומה דנין כתיבה הנוהגת לדורות…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “ומאחר דכתיב [וכתבתם] האי גזירה שוה למה…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו…”

    17. Segment 1734 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכא…”

      Named: רב יהודה, רב לא, רב כל.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Menachot 34a · Segment 14 — “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רחמנא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 34a · Segment 5 — “…איקלע לבי מר שמואל, חזא ההוא פיתחא דלא הוה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 34a · Segment 2 — “אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף, ורב אשי עביד…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 34a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026