Talmud Builders

    Menachot 8b

    Back to index

    English translation — Menachot 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Neither is this substance sanctified without that, nor is that sanctified without this. Rather, any meal offering that requires oil and frankincense is sanctified by a service vessel only when the flour, oil, and frankincense are all placed in the same vessel at the same time.

    2The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Ḥanina, for what purpose was the vessel that measured a tenth of an ephah anointed, making it possible for it to sanctify items placed inside it? This vessel was fashioned only for measuring flour, and according to Rabbi Ḥanina the flour is not sanctified without oil. What then does this vessel sanctify? The Gemara answers: The vessel was anointed for the purpose of sanctifying the meal offering of a sinner, which contains neither oil nor frankincense.

    3The Gemara further asks: And for what purpose was the vessel that measured one log of oil anointed? After all, according to Rabbi Ḥanina oil for a meal offering cannot be sanctified by itself. The Gemara explains: It was anointed for the purpose of sanctifying the log of oil of a leper, which is not brought as part of a meal offering. This oil is sanctified without flour or frankincense.

    4The Gemara notes: And Shmuel also holds in accordance with this statement of Rav, that a service vessel sanctifies the flour of a meal offering even without its oil, as we learned in a mishna ( Zevaḥim 88a): The vessels used for liquids sanctify only the liquids, and the vessels that serve as dry measures sanctify only the dry goods. But the vessels used for liquids do not sanctify the dry goods, and the vessels that serve as dry measures do not sanctify the liquids.

    5And Shmuel says with regard to this mishna: They taught that vessels used for liquids do not sanctify dry goods only with regard to vessels used as measures. But bowls that are used for collecting and tossing the blood of offerings sanctify the dry goods as well, as it is stated with regard to the offerings of the princes brought during the inauguration of the Tabernacle: “Both of them full of fine flour mixed with oil for a meal offering” (Numbers 7:13), which indicates that the bowl sanctifies meal offerings, which are dry.

    6The Gemara continues its proof: And Rav Aḥa of Difti said to Ravina, with regard to this derivation of Shmuel: But the meal offering of the verse is also considered a liquid, as it is mingled with oil. How then can one derive from it the halakha with regard to items that are entirely dry? Ravina said to him: The verse cited by Shmuel is necessary only to teach that the dry part of a meal offering, that is, the frankincense, which invariably does not come into contact with the oil, is sanctified by the bowls as well.

    7The Gemara concludes its proof with regard to Shmuel’s opinion: And if it enters your mind that Shmuel holds that a meal offering is not sanctified by a service vessel until all of its components are together in the vessel, then how can you find a case where the dry parts of a meal offering are by themselves? Is it not correct that when meal offerings are sanctified, all of them are liquids, due to the oil that is mixed with them? Rather, conclude from here that Shmuel holds that this substance may be sanctified without that one.

    8And if you wish, say instead in answer to Rav Aḥa of Difti’s question: A meal offering, even when it is mixed with oil, is, relative to blood, considered as a dry item. Accordingly, one may derive from the verse that the bowls sanctify dry items, and just as a bowl sanctifies a meal offering that contains oil, as it is considered dry in comparison to blood, so too, it sanctifies a meal offering that is entirely dry, i.e., that contains no oil, as claimed by Rav.

    9§ The Gemara discusses the matter itself. Rabbi Elazar says: A meal offering from which the priest removed a handful while inside the Sanctuary is valid, despite the fact that the handful should be removed in the Temple courtyard; the reason is that we find a similar case in the Sanctuary, with regard to the removal of the bowls of frankincense from the Table of the shewbread. Just as the bowls permit the shewbread for consumption, so too, the handful permits the remainder of the meal offering for consumption.

    10Rabbi Yirmeya raises an objection to this opinion from a baraita discussing the verse: “And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove from there his handful” (Leviticus 2:2). The verse indicates that the removal of a handful from a meal offering may be performed from the place where the feet of the non-priest may stand, i.e., anywhere within the Temple courtyard.

    11The baraita continues: Ben Beteira, who holds that a handful is not disqualified when removed with the left hand, says that the verse should be interpreted as follows: From where is it derived that if one removed a handful with his left hand, that he must return the handful to the vessel that contains the meal offering and again remove the handful with his right hand? The verse states: “And he shall remove from there.” This indicates that the handful is removed from the place where he already removed it, i.e., the handful is returned to the meal offering and thereupon removed from the same meal offering, this time with his right hand. It is clear from the statement of the first tanna that the handful of a meal offering may be removed only in the place where the feet of a non-priest may stand, but not in the Sanctuary.

    12Some say that Rabbi Yirmeya raises the objection and he resolves it as well. And some say that Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain to you the resolution of this objection: The verse is necessary only to permit the entire Temple courtyard for removing the handful there, not to prohibit the removal of a handful inside the Sanctuary. The reason is that you should not say: Since a burnt offering is an offering of the most sacred order, and a meal offering is likewise an offering of the most sacred order, then just as a burnt offering requires that its slaughter be performed in the northern part of the Temple courtyard, so too, a meal offering requires that the removal of its handful be in the northern part.

    13The Gemara raises a difficulty with regard to this comparison: What is notable about a burnt offering? It is notable in that it is more sacred, as it is consumed in its entirety upon the altar. The Gemara responds: The same comparison may be drawn from a sin offering, which is also an offering of the most sacred order and is not sacrificed in its entirety upon the altar, and yet it must be slaughtered in the northern part of the Temple courtyard.

    14The Gemara raises a difficulty with regard to this comparison as well: What is notable about a sin offering? It is notable in that the halakhot of a sin offering are more stringent, as its sacrifice atones for those sins whose transgression causes one to be liable to receive karet . The Gemara responds: The comparison may be drawn from a guilt offering, as it too is an offering of the most sacred order, it is not sacrificed in its entirety upon the altar, it does not atone for such sins, and yet it must be slaughtered in the northern part of the Temple courtyard.

    15The Gemara rejects this suggestion as well: What is notable about a guilt offering? It is notable in that a guilt offering has a loftier status, as it is one of the types of offerings whose atonement is achieved through their blood, i.e., it is an animal offering. The Gemara adds: Once this claim has been accepted, from all of them as well, i.e., from a burnt offering and sin offering, one cannot draw a comparison to a meal offering either, as they are all of the types of offerings whose atonement is achieved through their blood.

    16Rather, the verse was necessary in order to permit the removal of a handful anywhere in the Temple courtyard because it might enter your mind to say that since it is written: “And it shall be presented to the priest, and he shall bring it to the altar” (Leviticus 2:8), and it states: “And he shall remove from there his handful” (Leviticus 2:2), one could claim: Just as the bringing of the meal offering is in the southwestern corner of the altar, so too, the removal of the handful must also be performed in the southwestern corner. Therefore, the verse teaches us that the removal of the handful may be performed anywhere in the Temple courtyard, but this does not serve to exclude the Sanctuary.

    17§ The Gemara discusses the matter itself. Rabbi Yoḥanan says: Peace offerings that were slaughtered in the Sanctuary are valid, as it is stated: “And slaughter it at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), i.e., in the courtyard. And it is logical that the halakha with regard to the minor area, i.e., the courtyard, should not be more stringent than the halakha with regard to the major one, the Tent of Meeting or the Sanctuary.

    18The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a baraita . Rabbi Yehuda ben Beteira says: From where is it derived that if gentiles surrounded the Temple courtyard and were firing projectiles inside to the point that it became impossible to remain in the courtyard on account of the threat, that the priests enter the Sanctuary and partake of the offerings of the most sacred order and the remainders of the meal offerings while inside the Sanctuary? The verse states:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא זו קדושה בלא זובכל המנחות הטעונות שמן ולבונה אין כלי שרת מקדש אחד מהם אלא א"כ שלשתן ביחד בכלי:

    ולרבי חנינא עשרוןשהיתה במקדש לצורך מנחות כדאמר בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פז.):

    למה נמשחבשמן המשחה כדי לקדש את הנתון בתוכו הלא אינו מתקדש כלום לר' חנינא דאין מחזיק לא שמן ולא לבונה עם העשרון של סולת:

    ומשני לצורך מנחת חוטאנמשח דסולת גרידתא הוא:

    להא דרבדכלי שרת מקדש סולת גרידתא אע"ג דלא חזי להקטיר בלא שמן:

    דתנןבמס' זבחים בפ' המזבח מקדש הראוי לו:

    מדות של יבששתים היו עשרון וחצי עשרון בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פז.):

    ל"שדאין כלי הלח מקדשין יבש אלא במדות לח הין וחצי הין כו' בפ' שתי מדות (מנחות פז.) דכל מדה לא חזיא אלא למילתא למדוד הלכך (לח) לא מיקדשין דמדת לח לא חזיא למדוד יבש דאין בלח עשרון וחצי עשרון:

    אבל מזרקות (של דם)שהן כלי לח מקדשין יבש:

    שניהם מלאים סלתובמנחת נסכים קמשתעי דטעונה שמן וקאמר דמזרק וקערה קדשו סלת אלמא אית ליה לשמואל דכלי שרת מקדשין סלת בלי שמן ואם תאמר לר' חנינא קשיא מתני' דקתני מדות יבש מקדשין יבש איהו מוקי לה בעשרון דמנחת חוטא:

    מנחה לחה היאדבלולה בשמן ומהאי קרא לא תיפוק דמזרקין מקדשין יבש:

    לא נצרכא אלא ליבש שבהמנחה בלולה א"א בלא קרטין סלת יבש שלא יגיע בהן השמן ואפי' הכי מתקדשין במזרקין וכי היכי דאותו יבש מתקדש מסתברא נמי דסלת יבש נמי בלא (סלת) שמן מיקדשין:

    ואיבעיא אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיאדדם הוא צלול ומנחה הויא כעיסה ואפ"ה מקדש לה מזרק שהוא כלי דם הלכך יבשה גמורה נמי מקדש:

    רגלי הזר עומדותאחת עשרה אמה בכניסת העזרה במזרח מקום דריסת ישראל אלמא עזרה בעינן:

    בן בתיראלאו דוקא נקט אלא סיומא דברייתא היא:

    לא נצרכאהאי וקמץ משם אלא להכשיר כל העזרה ולאו למידק מינה עזרה ולאו היכל דלגופיה איצטריך קרא:

    בעולה ומנחה [נאמר] קדשי קדשים ובעולה כתיב צפון שנאמר (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

    עולה [כולה] כליללגבוה שנאמר וערכו בני אהרן את הנתחים וגו' (שם):

    מחטאתהוי גמרינן דמנחה טעונה צפון להכי איצטריך וקמץ להכשיר כל העזרה:

    על חייבי כריתותשוגגין:

    מאשם[דאשם] אינו בא על כרת אלא על שבועת שקר ומעילות ושפחה חרופה וטעון צפון דכתיב במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם (שם ו):

    מיני דמיםחמורה כפרתן דעיקר כפרה בדם כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר (שם יז) אבל תאמר במנחה שאינה מין הדם:

    אלא איצטריךוקמץ:

    הגשהשמגיש כל המנחה קודם קמיצה ומגיע הכלי בחודה של קרן דרומית מערבית בפ"ג (לקמן מנחות יט:):

    קמ"לדאם רצה מחזירה אחר הגשה לכל מקום שירצה בעזרה וקומץ:

    הקיפו עובדי כוכביםלמלחמה ואין כהנים יכולים לאכול בעזרה מפני רמחים וקשתות:

    נכנסין להיכלולא אמרינן דליפסלו קדשים בהך יציאה דיצאו מעזרה להיכל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות ח עמוד ב

    1לא זו קדושה בלא זו ולא זו קדושה בלא זו.

    2ולר' חנינא, עשרון למה נמשח? (והלא אינו עשוי אלא למדידת קמח בלבד, והקמח אינו קדוש בלא שמן) למנחת חוטא.

    3ולוג, למה נמשח? ללוג של מצורע.

    4ואף שמואל סבר לה להא דרב, דתנן: כלי הלח מקדשין את הלח, ומדות היבש מקדשין את היבש, ואין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדות היבש מקדשין את הלח.

    5ואמר שמואל: ל"ש אלא מדות, אבל מזרקות (של דם) מקדשות את היבש, שנא' (במדבר ז, יג) ״שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה״.

    6א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מנחה לחה היא א"ל לא נצרכא אלא ליבש שבה (דהיינו לבונה׃

    7ואי ס"ד קסבר שמואל אין מנחה קדושה עד שיהו כולן יבש שבה היכי משכחת לה והלא כולן לחים הן מפני השמן אלא ש"מ קסבר שמואל האי בלא האי)׃

    8ואיבעית אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא׃

    9גופא, א"ר אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין׃

    10מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות׃

    11בן בתירא אומר, מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין ת"ל וקמץ משם ממקום שקמץ כבר׃

    12איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך לא נצרכא אלא להכשיר את כל עזרה כולה שלא תאמר הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון׃

    13מה לעולה שכן כליל מחטאת׃

    14מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם׃

    15מה לאשם שכן מיני דמים מכולהו נמי שכן מיני דמים׃

    16אלא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב ״(ויקרא ב״, ח) והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח וקמץ מה הגשה בקרן דרומית מערבית אף קמיצה נמי בקרן דרומית מערבית קמ"ל׃

    17גופא א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ״ושחטו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר״׃

    18מיתיבי ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את העזרה שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות? ת"ל׃

    Tosafot

    ולרבי חנינא עשרון למה נמשח למנחת חוטאתימה אכתי חצי עשרון למה נמשח לרבי חנינא דלקמן בפ' שתי מדות (מנחות דף פז.) מוכח דנמשח למנחת חביתין ומנחת חביתין טעונה שמן ולבונה וי"ל משום דמתחילה היו מקדשין המנחה של חביתין בביסא עם השמן והיה גנאי בדבר להוציא לכלי חול אחר שנתקדשה ולכך נמשח חצי עשרון וטעם זה אנו צריכין נמי לרבי יוחנן דאמר לעיל דאינה קדושה לחצאין דאחר שנתקדשה שלימה היה גנאי להוציאה מכלי שרת לכלי חול וצריך לומר השתא לרבי חנינא שלא היו מערבין בביסא המנחה עם השמן אלא בתוך הביסא עצמה היה זה לצד אחד וזה לצד אחר שאם היה הכל מעורב לא היו יכולין אחרי כן לחלק בחצי עשרון מפני לוג ומחצה שמן שהיא עודף על החצי עשרון ולכ"ע נמי צ"ל כן דבמתניתין דשתי מדות (שם) מוכח שהיו מחלקין הסולת בחצי עשרון והשמן במדה שהיא מחזקת לוג ומחצה ואם תאמר לר' מאיר דאמר לקמן בפ' שתי מדות (שם) דשני עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק ובמחוק היו מודדין לחביתי כ"ג ועשרון המחוק (לא) נמשח לרבי חנינא דאין מנחה קדושה בלא שמן וי"ל פן יבא לטעות בשום פעם ולמדוד במחוק למנחת חוטא אבל אין לתרץ דר"מ סבר כר' יוחנן דאמר בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף נז:) גמרינן דחייב על לישתה דמדת יבש לא נתקדשו בפ' שתי מדות (לקמן מנחות דף צ.) משמע דסבר ר"מ דנתקדשו גבי הא דתנן התם כל מדות שבמקדש היו גדושות ומוקי לה כר"מ ואפי' עשרון גדוש אפשר דמקדש דהא דאמר לעיל שהחזירן לביסא גדושה ומיבעיא לן נמי בפ' שתי מדות (מנחות פז:) גבי שולחן אי מקדשי בגדוש או לא משמע דשאר כלים לא מקדשי ההוא גדוש לא צריך אבל גדוש זה שהוא מדתו של כלי מקדש וזה אין להקשות לרבי אלעזר דאמר לעיל מנחת חביתין קדושה לחצאין עשרון מחוק לר"מ למה נמשח דבלאו טעמא דפרישית שלא יבא לטעות מצוה לקדש שלימה ולאו מקרא דמחציתה דההוא אוקימנא לעיל להביא חביתו שלם ולעכב משום דחוקה כתיבא ביה וא"ת לר"ש דאמר לקמן בפ' שתי מדות (מנחות דף פז:) דמדה יתירה היתה שם של לוג ומחצה שבה היה מודד לחביתי כ"ג לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בערב למה נמשח כיון דאין שמן קדוש בפני עצמו לר' חנינא וי"ל דתחילה מניחין שלשה לוגין שמן עם הסלת בביסא וכדפרישית לעיל שהיה גנאי להוציא מכלי שרת לכלי חול:

    כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש כו'מה שדקדק התנא דקרי לשל לח כלי ולשל יבש מדות משום דבשל יבש היו מדקדקין לעשות כענין זה שיהא גדוש תילתא כדרך כל שאר מדות מ"מ גם על של לח שם מדה עליו כדקאמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות מקדשין ובשל לח איירי ובפ' שתי מדות (מנחות פז:) תנן ז' מדות היו במקדש וקא חשיב דלח ובפ' המזבח מקדש (זבחים פח. ושם) פירש הקונטרס דכמה כלים היו מיוחדים ללח שאינם מדות כגון מזרקות וקערות לדם ליין ולשמן אבל ליבש לא היו מיוחדין אלא שתי מדות של יבש שהיו במקדש עשרון וחצי עשרון דכלים שנותנין בו מנחה כלי לח היו שמזרקות וקערות ראויין לכך:

    אבל מזרקות מקדשין [כו'] שנאמר שניהם מלאים סולתפירש בקונטרס (דדייק) דאלמא מזרקות וקערות קידשו בלא שמן וזהו תימה דהכתיב בלולה בשמן ומנא ליה דמנחה קדושה בלא שמן ופירש ר' שמואל דדייק מדסבר (רישא) דמזרקות מקדשין שאינו ראוי לה כמו מנחה הואיל וראויה להתקדש בכלי אחר דהיינו ביסא אף מנחת סלת מתקדשת בלא שמן ולבונה אע"פ שאינה ראויה לכלי זה הואיל ומתקדשת בכלי אחר כגון מנחת חוטא ומלשון המשנה דקדק ר' שמואל דקתני פרק המזבח מקדש (זבחים פו.) כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלים מקדשים ומדלא קתני כלי שרת מקדשין את הראוי להם ש"מ דמקדשין אע"פ שאינו ראוי להם כגון מזרקות של דם שמקדשין את המנחה ועל חנם הוצרך רבי שמואל לדיוק זה והא דלא ילפי' מינה מדות משום דלא נראו מעולם אלא זו למדידת לח וזו למדידת יבש ועוד יש לפרש דדייק הש"ס מדאמר שמואל אבל מזרקות מקדשין ולא קאמר מקדשין מנחות ונסכים דכתיב בההוא קרא ש"מ דאפי' מנחת חוטא קאמר דילפינן מלתא ממילתא ומדמקדשין מזרק וקערה מה שאין ראוי להם הואיל וראוי לכל אחד כ"ש זה הכלי שמקדש מה שראוי להיות בתוכו עוד יש לפרש דדייק מדיליף שמואל דורות משעה מנשיאים כ"ש דילפינן מילתא ממילתא כרב דמנחה קדושה בלא שמן כמו שמצינו במנחת חוטא ואע"ג דמוכח לקמן בהקומץ רבה (מנחות ד' יט:) דלא יליף שמואל דורות משעה אלא משום דתנא ביה קרא תריסר זימני מ"מ כיון דיליף דורות משעה בכל ענין שילמדו הוא הדין מילתא ממילתא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שכן מיני דמים חמורה כפרתודעיקר כפרה בדם הוא דכתיב כי הדם בנפש יכפר אבל תאמר במנחה שאינה מין דם, ל"ה. ומאשם לא הוה צריך לאתויי אלא דליהדר דינא מעולה וחטאת והצד השוה שבהן שהם קדשי קדשים וטעונין צפון אלא הואיל ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן מיני דמים נקט בהדייהו נמי אשם לומר דאף כי מייתית נמי במלמדין אשם ויש ללמדה טפי מתלתא מלמדין מלמילף מתרי אפ"ה פירכא דשייכא בתרי אי הוה הדר דינא שייכא נמי באשם והיינו מאי דקאמר מכולהו נמי שכן מיני דמים:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 8b

    Menachot 8b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 308 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא זו קדושה בלא זו בכל המנחות הטעונות שמן ולבונה אין כלי שרת מקדש אחד מהם אלא א"כ שלשתן ביחד בכלי:

    ולרבי חנינא עשרון שהיתה במקדש לצורך מנחות כדאמר בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פז.):

    למה נמשח בשמן המשחה כדי לקדש את הנתון בתוכו הלא אינו מתקדש כלום לר' חנינא דאין מחזיק לא שמן ולא לבונה עם העשרון של סולת:

    ומשני לצורך מנחת חוטא נמשח דסולת גרידתא הוא:

    להא דרב דכלי שרת מקדש סולת גרידתא אע"ג דלא חזי להקטיר בלא שמן:

    דתנן במס' זבחים בפ' המזבח מקדש הראוי לו:

    מדות של יבש שתים היו עשרון וחצי עשרון בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פז.):

    ל"ש דאין כלי הלח מקדשין יבש אלא במדות לח הין וחצי הין כו' בפ' שתי מדות (מנחות פז.) דכל מדה לא חזיא אלא למילתא למדוד הלכך (לח) לא מיקדשין דמדת לח לא חזיא למדוד יבש דאין בלח עשרון וחצי עשרון:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ולרבי חנינא עשרון למה נמשח למנחת חוטא תימה אכתי חצי עשרון למה נמשח לרבי חנינא דלקמן בפ' שתי מדות (מנחות דף פז.) מוכח דנמשח למנחת חביתין ומנחת חביתין טעונה שמן ולבונה וי"ל משום דמתחילה היו מקדשין המנחה של חביתין בביסא עם השמן והיה גנאי בדבר להוציא לכלי חול אחר שנתקדשה ולכך נמשח חצי עשרון וטעם זה אנו צריכין נמי לרבי יוחנן דאמר לעיל דאינה קדושה לחצאין דאחר שנתקדשה שלימה היה גנאי להוציאה מכלי שרת לכלי חול וצריך לומר השתא לרבי חנינא שלא היו מערבין בביסא המנחה עם השמן אלא בתוך הביסא עצמה היה זה לצד אחד וזה לצד אחר שאם היה הכל מעורב לא היו יכולין אחרי כן לחלק בחצי עשרון מפני לוג ומחצה שמן שהיא עודף על החצי עשרון ולכ"ע נמי צ"ל כן דבמתניתין דשתי מדות (שם) מוכח שהיו מחלקין הסולת בחצי עשרון והשמן במדה שהיא מחזקת לוג ומחצה ואם תאמר לר' מאיר דאמר לקמן בפ' שתי מדות (שם) דשני עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק ובמחוק היו מודדין לחביתי כ"ג ועשרון המחוק (לא) נמשח לרבי חנינא דאין מנחה קדושה בלא שמן וי"ל פן יבא לטעות בשום פעם ולמדוד במחוק למנחת חוטא אבל אין לתרץ דר"מ סבר כר' יוחנן דאמר בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף נז:) גמרינן דחייב על לישתה דמדת יבש לא נתקדשו בפ' שתי מדות (לקמן מנחות דף צ.) משמע דסבר ר"מ דנתקדשו גבי הא דתנן התם כל מדות שבמקדש היו גדושות ומוקי לה כר"מ ואפי' עשרון גדוש אפשר דמקדש דהא דאמר לעיל שהחזירן לביסא גדושה ומיבעיא לן נמי בפ' שתי מדות (מנחות פז:) גבי שולחן אי מקדשי בגדוש או לא משמע דשאר כלים לא מקדשי ההוא גדוש לא צריך אבל גדוש זה שהוא מדתו של כלי מקדש וזה אין להקשות לרבי אלעזר דאמר לעיל מנחת חביתין קדושה לחצאין עשרון מחוק לר"מ למה נמשח דבלאו טעמא דפרישית שלא יבא לטעות מצוה לקדש שלימה ולאו מקרא דמחציתה דההוא אוקימנא לעיל להביא חביתו שלם ולעכב משום דחוקה כתיבא ביה וא"ת לר"ש דאמר לקמן בפ' שתי מדות (מנחות דף פז:) דמדה יתירה היתה שם של לוג ומחצה שבה היה מודד לחביתי כ"ג לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בערב למה נמשח כיון דאין שמן קדוש בפני עצמו לר' חנינא וי"ל דתחילה מניחין שלשה לוגין שמן עם הסלת בביסא וכדפרישית לעיל שהיה גנאי להוציא מכלי שרת לכלי חול:

    כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש כו' מה שדקדק התנא דקרי לשל לח כלי ולשל יבש מדות משום דבשל יבש היו מדקדקין לעשות כענין זה שיהא גדוש תילתא כדרך כל שאר מדות מ"מ גם על של לח שם מדה עליו כדקאמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות מקדשין ובשל לח איירי ובפ' שתי מדות (מנחות פז:) תנן ז' מדות היו במקדש וקא חשיב דלח ובפ' המזבח מקדש (זבחים פח. ושם) פירש הקונטרס דכמה כלים היו מיוחדים ללח שאינם מדות כגון מזרקות וקערות לדם ליין ולשמן אבל ליבש לא היו מיוחדין אלא שתי מדות של יבש שהיו במקדש עשרון וחצי עשרון דכלים שנותנין בו מנחה כלי לח היו שמזרקות וקערות ראויין לכך:

    אבל מזרקות מקדשין [כו'] שנאמר שניהם מלאים סולת פירש בקונטרס (דדייק) דאלמא מזרקות וקערות קידשו בלא שמן וזהו תימה דהכתיב בלולה בשמן ומנא ליה דמנחה קדושה בלא שמן ופירש ר' שמואל דדייק מדסבר (רישא) דמזרקות מקדשין שאינו ראוי לה כמו מנחה הואיל וראויה להתקדש בכלי אחר דהיינו ביסא אף מנחת סלת מתקדשת בלא שמן ולבונה אע"פ שאינה ראויה לכלי זה הואיל ומתקדשת בכלי אחר כגון מנחת חוטא ומלשון המשנה דקדק ר' שמואל דקתני פרק המזבח מקדש (זבחים פו.) כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלים מקדשים ומדלא קתני כלי שרת מקדשין את הראוי להם ש"מ דמקדשין אע"פ שאינו ראוי להם כגון מזרקות של דם שמקדשין את המנחה ועל חנם הוצרך רבי שמואל לדיוק זה והא דלא ילפי' מינה מדות משום דלא נראו מעולם אלא זו למדידת לח וזו למדידת יבש ועוד יש לפרש דדייק הש"ס מדאמר שמואל אבל מזרקות מקדשין ולא קאמר מקדשין מנחות ונסכים דכתיב בההוא קרא ש"מ דאפי' מנחת חוטא קאמר דילפינן מלתא ממילתא ומדמקדשין מזרק וקערה מה שאין ראוי להם הואיל וראוי לכל אחד כ"ש זה הכלי שמקדש מה שראוי להיות בתוכו עוד יש לפרש דדייק מדיליף שמואל דורות משעה מנשיאים כ"ש דילפינן מילתא ממילתא כרב דמנחה קדושה בלא שמן כמו שמצינו במנחת חוטא ואע"ג דמוכח לקמן בהקומץ רבה (מנחות ד' יט:) דלא יליף שמואל דורות משעה אלא משום דתנא ביה קרא תריסר זימני מ"מ כיון דיליף דורות משעה בכל ענין שילמדו הוא הדין מילתא ממילתא:

    Tosafot on Menachot 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    שכן מיני דמים חמורה כפרתו דעיקר כפרה בדם הוא דכתיב כי הדם בנפש יכפר אבל תאמר במנחה שאינה מין דם, ל"ה. ומאשם לא הוה צריך לאתויי אלא דליהדר דינא מעולה וחטאת והצד השוה שבהן שהם קדשי קדשים וטעונין צפון אלא הואיל ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן מיני דמים נקט בהדייהו נמי אשם לומר דאף כי מייתית נמי במלמדין אשם ויש ללמדה טפי מתלתא מלמדין מלמילף מתרי אפ"ה פירכא דשייכא בתרי אי הוה הדר דינא שייכא נמי באשם והיינו מאי דקאמר מכולהו נמי שכן מיני דמים:

    Rashba on Menachot 8b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 8, Amud Bet, about 308 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “לא זו קדושה בלא זו ולא זו…”

    2. Segment 219 words

      Opens “ולר' חנינא, עשרון למה נמשח? (והלא אינו…”

    3. Segment 36 words

      Opens “ולוג, למה נמשח? ללוג של מצורע.…”

    4. Segment 429 words

      Opens “ואף שמואל סבר לה להא דרב, דתנן:…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 522 words

      Opens “ואמר שמואל: ל"ש אלא מדות, אבל מזרקות…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 616 words

      Opens “א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מנחה לחה…”

      Named: רב אחא.

    7. Segment 728 words

      Opens “ואי ס"ד קסבר שמואל אין מנחה קדושה…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 87 words

      Opens “ואיבעית אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא…”

    9. Segment 911 words

      Opens “גופא, א"ר אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה…”

    10. Segment 109 words

      Opens “מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “בן בתירא אומר, מנין שאם קמץ בשמאל…”

    12. Segment 1244 words

      Opens “איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק…”

    13. Segment 135 words

      Opens “מה לעולה שכן כליל מחטאת…”

    14. Segment 148 words

      Opens “מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “מה לאשם שכן מיני דמים מכולהו נמי…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “אלא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (ויקרא…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “גופא א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “מיתיבי ר' יהודה בן בתירא אומר מנין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 8b · Segment 17 — “גופא א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Menachot 8b · Segment 6 — “א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מנחה לחה היא א"ל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 8b · Segment 4 — “ואף שמואל סבר לה להא דרב, דתנן: כלי הלח…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026