Talmud Builders

    Menachot 95b

    Back to index

    English translation — Menachot 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavim and lepers pushed their way in and entered the Temple courtyard during the sacrifice of a Paschal offering that is brought in a state of impurity, i.e., when the majority of the nation are ritually impure due to contact with a corpse, that perhaps the zavim and lepers are liable. In other words, one might have thought that since it is prohibited for zavim and lepers to enter even under such circumstances, they would be liable to receive excision from the World-to-Come [ karet ]. Therefore, the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2). The verse indicates that at a time when those who are impure with impurity imparted by a corpse are sent out of the Temple, zavim and lepers are also sent out of the Temple and are liable to receive karet if they enter it.

    2But when those who are impure with impurity imparted by a corpse are not sent out of the Temple, zavim and lepers are also not sent out, i.e., they are not liable to receive karet if they enter the Temple. The baraita that teaches that once the curtain surrounding the Tabernacle courtyard was rolled up it was permitted for zavim and lepers to enter the place where it had stood, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. The reason is that once the curtain was rolled up it was permitted for those who were impure with impurity imparted by a corpse to enter; it was prohibited for them to enter only the Temple courtyard, and this had been dismantled. According to Rabbi Eliezer, it was permitted even for zavim and lepers to then enter the camp. The baraita that rules that even when the Tabernacle was dismantled zavim and lepers were sent outside the camp, is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    3MISHNA: In the case of both the two loaves and the shewbread, the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard, but their baking takes place inside the Temple courtyard. And their preparation does not override Shabbat. Rabbi Yehuda says: All of the procedures involved in their preparation take place inside the courtyard. Rabbi Shimon says: One should always be accustomed to say that the two loaves and the shewbread are fit if they were prepared in the Temple courtyard and they are also fit if they were prepared in Beit Pagei, outside the Temple Mount, as he maintains that they may be baked outside the Temple courtyard.

    4GEMARA: The mishna states that according to the opinion of the first tanna the two loaves and the shewbread are kneaded and shaped outside the Temple courtyard, but they are baked inside the courtyard. The Gemara comments: This itself is difficult.

    5The Gemara elaborates: You said initially that the kneading of their dough and the forming of their loaves take place outside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure, i.e., the vessel used in the Temple for measuring dry substances, e.g., flour, was not consecrated. If the dry measure sanctified the items placed in them, the flour brought for the two loaves and the shewbread would already be sanctified, and these loaves could not be kneaded and shaped outside the courtyard. And the mishna subsequently states that their baking takes place inside the Temple courtyard. One can infer from this that apparently, the dry measure was consecrated. If the flour had not been sanctified by being placed in the measuring vessel, why must the loaves be baked inside the Temple courtyard? Rabba says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.

    6The Gemara asks: What is the difficulty? Perhaps the measure of a tenth of an ephah, which is used to measure the flour for the two loaves and the shewbread, does not sanctify that which is placed inside it, but the oven sanctifies the loaves that are baked in it, and therefore they must be baked inside the Temple courtyard.

    7Rather, if the mishna is difficult, this is difficult: The mishna states that the baking of the two loaves and the shewbread takes place inside the courtyard. Evidently, the oven sanctifies that which is baked inside it. And the mishna subsequently states that kneading, shaping, and baking the loaves does not override Shabbat. If these procedures were performed before Shabbat in a vessel that sanctifies them, the loaves would be disqualified by virtue of the fact that they were left overnight without having been placed on the Table. Rather, Rava says: A formidable man, who is as tough as iron, raised this difficulty. And who is that Sage? This is referring to Rav Sheshet.

    8Rav Ashi said: What is the difficulty? Perhaps the oven does not sanctify the loaves that are baked in it, and therefore the two loaves and the shewbread are not disqualified by being left overnight. And accordingly, what is the meaning of the statement: Their baking takes place inside? This is not referring to inside the Temple courtyard. Rather, it means they are baked in a place where there are priests who are vigilant in their efforts, who will supervise the loaves as they are baked and ensure they do not become leavened.

    9The Gemara notes: And this statement attributed to Rav Ashi is an error [ baruta ], as whichever way you look at it, it is difficult: If we require vigilant priests for the baking of the two loaves and the shewbread, we should also require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves. And if we do not require vigilant priests for the kneading and forming of the loaves, we should also not require vigilant priests for the baking. Rav Ashi’s explanation does not explain why the mishna differentiates between the kneading and forming of the loaves on the one hand, and their baking on the other hand. Rather, the statement attributed to Rav Ashi is an error.

    10§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: All the procedures involved in the preparation of the two loaves and the shewbread take place inside the Temple courtyard, whereas Rabbi Shimon maintains that even their baking may take place outside the courtyard. Rabbi Abbahu bar Kahana says: Both Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon derived their opinions from the same verse, which they interpreted homiletically. When David fled from King Saul he came to Nov, where he requested bread from Ahimelech the priest. Ahimelech replied: “There is no non-sacred bread under my hand, but there is sacred bread” (I Samuel 21:5), i.e., the shewbread. David then said to Ahimelech: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel” (I Samuel 21:6).

    11Both Sages understand David’s response to be a halakhic critique: Rabbi Yehuda holds that David found the priests baking the shewbread on a weekday. David said to them: Why are you baking the shewbread in a non-sacred manner, i.e., on a weekday, rather than on Shabbat? “Yet it shall be consecrated today in the vessel,” i.e., it will be consecrated today when it is baked in the oven, and it will be disqualified tomorrow because it will have been left overnight. Rabbi Yehuda infers from David’s criticism that the shewbread must be baked on Shabbat in the Temple courtyard, as it is consecrated in the oven.

    12Rabbi Shimon holds that David found the priests baking the shewbread on Shabbat. David said to them: Aren’t you required to prepare it in a non-sacred manner, i.e., on a weekday? Does the oven consecrate the shewbread? No, it is the Table that consecrates it when the shewbread is placed there. The loaves are therefore not disqualified by being left overnight.

    13The Gemara asks: And how can you say that David found the priests at the time of baking? But isn’t it subsequently written: “And the priest gave him sacred bread, for there was no bread there but the shewbread that was taken from before the Lord” (I Samuel 21:7)? This indicates that David received shewbread that had already been on the Table, not loaves that had just been baked.

    14Rather, what is the meaning of the statement: “But it is a non-sacred manner, and yet it shall be consecrated today in the vessel,” which David said to the priests? The Gemara replies: This is what the priests said to him: There is no bread here except “the shewbread that was taken from before the Lord,” and the shewbread is prohibited for consumption by non-priests.

    15David said to the priests: It is not necessary to say that it is permitted for me to eat this shewbread, which has already been removed from the Table. This is because the frankincense placed in the bowls that were on the Table has been burned. Since the shewbread has been removed from having the status of items to which the halakhot of misuse of consecrated property apply, it is considered a non-sacred matter, i.e., permitted to priests for consumption. But even the other shewbread, which “shall be consecrated today in the vessel,” i.e., the shewbread placed on the Table today, you should give him, i.e., you should give me, to eat.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בפסח הבא בטומאהכגון שרוב ציבור טמאים כדאמר (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ולא ציבור וטומאת מת הותרה להם כדכתיב (במדבר ט׳:י׳) טמא נפש אבל לא זיבה וצרעת ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד ועכשיו כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו וכדאמר בפסחים (דף סז.) ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו עזרה והא רבנן דאמרו אע"פ שטמאי מתים אין משתלחין זבים ומצורעים משתלחין:

    מתני' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפניםמפרש בגמ':

    ואינן דוחות את השבתאפייתן:

    וכשרות בבית פאגיבכל ירושלים דקא סבר אפייתן נמי בחוץ:

    גמ' אלמא מדת יבשכגון עשרון שנמדדו בו:

    נתקדשוואי נפקי מיפסלא ביוצא:

    הקשהבתירוץ זה:

    אדם קשהחכם ומחודד לחתך הלכה כברזל:

    איפסלו בלינהדכל המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי כיון דאיקדיש מאתמול בתנור איפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן:

    במקום זריזיםולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ:

    ושניהםרבי יהודה ורבי שמעון:

    בחולבערב שבת אשכחינהו דוד לכהנים דאקפו ליה:

    דרך חול קא אפיתוכלומר בחול קאפיתו ליה בתמיה:

    אף כי היום יקדש בכליהתנור ואיפסיל ליה למחר בלינה אלמא תנור מקדש ודוחה שבת:

    מידי תנור מקדשדיראים אתם שלא יפסל בלינה ואף כי היום יקדש בכלי בתמיה קאמר להו וכי היום יקדש בתנור:

    דנפקא ליה ממעילהדכיון שסילקו (בו) מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מיבעיא הך שכבר נסתלק אפילו זה אם היום יקדש בכלי שסידרתם על השלחן הבו ליה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 95 עמוד ב

    1רבי אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: (במדבר ה! ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין׃

    2אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין:

    Mishna

    3אחת שתי הלחם ואחת לחם, הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת רבי יהודה אומר כל מעשיהם בפנים רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי:

    Gemara

    4הא גופא קשיא אמרת׃

    5לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה אמר רבה הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל ומנו רב ששת׃

    6מאי קשיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש׃

    7אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה (אלא) אמר רבא הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל ומנו רב ששת׃

    8אמר רב אשי מאי קושיא דלמא מאי מבפנים במקום זריזין׃

    9והא דרב אשי ברותא היא מה נפשך אי אפייה בעינן זריזין לישה ועריכה נמי [בעינן] זריזין ואי לישה [ועריכה] לא בעינן זריזין אפייה נמי לא בעינן זריזין אלא דרב אשי ברותא היא:

    10ר' יהודה אומר כל מעשיהן בפנים [וכו']: אמר רבי אבהו בר כהנא ושניהן מקרא אחד דרשו (שמואל א כא, ו) והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי׃

    11רבי יהודה סבר בחול אשכחינהו דקא אפו ליה אמר להו דרך חול קא אפיתו ליה אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה׃

    12רבי שמעון סבר בשבת אשכחינהו דקא אפו ליה אמר להו לא דרך חול בעיתו למיעבדיה מידי תנור מקדש שלחן הוא דמקדש׃

    13ומי מצית אמרת דבשעת אפייה אשכחינהו והכתיב ״(שמואל א כא״, ז) ויתן לו הכהן קודש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה'׃

    14אלא מאי דרך חול דקא אמר להו הכי קא אמרו ליה ליכא לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה'׃

    15אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק ליה ממעילה דרך חול הוא אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי הבו ליה דליכול,׃

    Tosafot

    אין טמאי מתים משתלחיםכגון עכשיו שהוגללו הפרוכת דאין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה כדאמרינן בסוטה פרק היה נוטל (סוטה דף כ:) ובפסחים בריש אלו דברים (פסחים דף סז.) לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו וא"ת והיכי ילפינן טמא מת ממת שאני מת דאין לו טהרה במקוה כדאי' בסוף עירובין (דף קד:) המכניס שרץ למקדש פטור ואע"פ שהיו נושאין ארונו של יוסף עמו במחיצתו ומכל מקום קשה הא קא חשיב רבותא אפילו מת עצמו וי"ל דסבר כמאן דאמר חייב אי נמי חשיב במינו טהרה במקוה דיש לאדם חי טהרה:

    לישתו ועריכתו בחוץאלמא מדת יבש לא נתקדשה דאי נתקדשה מיגנייא מילתא אי אפיק להו אבראי ולא כפי' הקונטרס דמפרש מטעם פסול יוצא דמשום קידוש כלי לא מיפסיל ביוצא כדפרישית בפ"ק (דף ט.) והאי דכל המנחות נילושות בפושרין אפילו מנחת מאפה פירשתי בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות נה.):

    שהוא קשה כברזלשבח הוא לתלמידי חכמים כדאמר בפ"ק דתענית (דף ז.) כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם:

    ומאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדשתימה אכתי קשיא סיפא דקתני חביתי כ"ג לישתן ועריכתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה וי"ל דאע"ג דעשרון לא נמשח חצי עשרון נמשח משום דאמרינן בפ"ק (לעיל מנחות דף ח.) חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ובההיא שמעתא א"ר חנינא אין מנחה קדושה בלא שמן ואם כן צריך להניח בביסא או בכלי שרת אחד עשרון שלם של חביתין ושלשת לוגין שמן כדי לקדשן בכלי שרת ובתוך הביסא עצמה היה נתון הסולת לצד אחד והשמן לצד אחר לפי שצריך אחר כך לחלק הסולת בפני עצמו בחצי עשרון והשמן בפני עצמו לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים וכיון דאתקדש בכלי שרת גנאי הוא להשימן אחר כך בכלי חול ולא מסתבר למימר שיוכל לחלוק הסולת והשמן קודם שיתקדש בביסא ויניח בתוך הביסא עצמה של שחרית לצד אחד ושל בין הערבים לצד אחר דהא דריש בפ"ק (ג"ז שם) אמר קרא מנחה מחציתה הבא מנחה ואחר כך חוצהו ומיהו למאן דאמר בפ"ק (ג"ז שם) קדושה לחצאין ומחצה משלם דמביא לא נצרכא אלא להביאה שלם מביתו קשה מאי שנא חצי עשרון דנמשח ומאי שנא עשרון דלא נמשח ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן בסוף התכלת (לעיל מנחות דף נ:) לפי שהיו צריכין לעשרון למדוד בו שאר מנחות כל יחיד המתנדב מנחה ופעמים מוציאו לחוץ אבל חצי עשרון היה מיוחד לכהן גדול ולא היה צריך למנחת נדבה של יחיד ולא יתכן טעם זה כלל דהא בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות דף נז:) דדרשינן מקרא דמנחת יבש לא נתקדשה מדכתיב חמץ תאפינה ביכורים לה' אימתי הם לה' לאחר אפייה ואע"ג דההוא קרא גבי עשרון כתיב לא שנא ונראה לפרש דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם מדת יבש הוא דאין בהן שמן ולישתן ועריכתן לא היתה בכלי הלח אבל לישה ועריכה דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן שנמדד בלוג ומדת הלח נמשחה לכולי עלמא ובין למאן דאמר בפ' ואלו מנחות (לעיל מנחות דף עה.) בוללן סולת בין למאן דאמר בוללן חלות מכל מקום בכלי שהיה לש ועורך היה בולל לפיכך צריך בכלי שרת והא דנקט במתני' חביתי כהן גדול לאו דוקא דהוא הדין שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלים בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ ולישתו ועריכתו בפנים כל מעשיהן בפנים ובזר כשרות עד שיבואו לבית הקמיצה והא דלא תני במתניתין אלא חביתין י"ל משום דחביתין חלוקין משתי הלחם ולחם הפנים בשני דברים דאלו לישתן ועריכתן בחוץ ואינן דוחות את השבת ואלו לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת ועוד נראה דמתני' נמי קתני שאר מנחות דקתני בסיפא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ופי' בקונטרס לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ ואף על גב דמשמע פירוש הקונטרס שזו היא נמי פירושו של ואין בהן מעשה כלי בחוץ והכל חדא מילתא הוא נראה לפרש דאין בהן מעשה כלי בחוץ אטחינה והרקדה קאי דלא בעו כלי שרת כי ההיא דתוספתא:

    אלא דרב אשי ברותא היאותברה מי ששנה זו לא שנה זו:

    דרך חולין אפיתו להו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינהואע"ג דאין כלי שרת מקדשין אלא בזמנן וזה אין זמנו בערב שבת לדבריהם קאמר להו כדפרישית בסוף התכלת (לעיל מנחות דף נא.) [ד"ה אפי לה]:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 95b

    Menachot 95b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בפסח הבא בטומאה כגון שרוב ציבור טמאים כדאמר (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ולא ציבור וטומאת מת הותרה להם כדכתיב (במדבר ט׳:י׳) טמא נפש אבל לא זיבה וצרעת ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד ועכשיו כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו וכדאמר בפסחים (דף סז.) ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו עזרה והא רבנן דאמרו אע"פ שטמאי מתים אין משתלחין זבים ומצורעים משתלחין:

    מתני' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים מפרש בגמ':

    ואינן דוחות את השבת אפייתן:

    וכשרות בבית פאגי בכל ירושלים דקא סבר אפייתן נמי בחוץ:

    גמ' אלמא מדת יבש כגון עשרון שנמדדו בו:

    נתקדשו ואי נפקי מיפסלא ביוצא:

    הקשה בתירוץ זה:

    אדם קשה חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אין טמאי מתים משתלחים כגון עכשיו שהוגללו הפרוכת דאין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה כדאמרינן בסוטה פרק היה נוטל (סוטה דף כ:) ובפסחים בריש אלו דברים (פסחים דף סז.) לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו וא"ת והיכי ילפינן טמא מת ממת שאני מת דאין לו טהרה במקוה כדאי' בסוף עירובין (דף קד:) המכניס שרץ למקדש פטור ואע"פ שהיו נושאין ארונו של יוסף עמו במחיצתו ומכל מקום קשה הא קא חשיב רבותא אפילו מת עצמו וי"ל דסבר כמאן דאמר חייב אי נמי חשיב במינו טהרה במקוה דיש לאדם חי טהרה:

    לישתו ועריכתו בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה דאי נתקדשה מיגנייא מילתא אי אפיק להו אבראי ולא כפי' הקונטרס דמפרש מטעם פסול יוצא דמשום קידוש כלי לא מיפסיל ביוצא כדפרישית בפ"ק (דף ט.) והאי דכל המנחות נילושות בפושרין אפילו מנחת מאפה פירשתי בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות נה.):

    שהוא קשה כברזל שבח הוא לתלמידי חכמים כדאמר בפ"ק דתענית (דף ז.) כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם:

    ומאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש תימה אכתי קשיא סיפא דקתני חביתי כ"ג לישתן ועריכתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה וי"ל דאע"ג דעשרון לא נמשח חצי עשרון נמשח משום דאמרינן בפ"ק (לעיל מנחות דף ח.) חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ובההיא שמעתא א"ר חנינא אין מנחה קדושה בלא שמן ואם כן צריך להניח בביסא או בכלי שרת אחד עשרון שלם של חביתין ושלשת לוגין שמן כדי לקדשן בכלי שרת ובתוך הביסא עצמה היה נתון הסולת לצד אחד והשמן לצד אחר לפי שצריך אחר כך לחלק הסולת בפני עצמו בחצי עשרון והשמן בפני עצמו לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים וכיון דאתקדש בכלי שרת גנאי הוא להשימן אחר כך בכלי חול ולא מסתבר למימר שיוכל לחלוק הסולת והשמן קודם שיתקדש בביסא ויניח בתוך הביסא עצמה של שחרית לצד אחד ושל בין הערבים לצד אחר דהא דריש בפ"ק (ג"ז שם) אמר קרא מנחה מחציתה הבא מנחה ואחר כך חוצהו ומיהו למאן דאמר בפ"ק (ג"ז שם) קדושה לחצאין ומחצה משלם דמביא לא נצרכא אלא להביאה שלם מביתו קשה מאי שנא חצי עשרון דנמשח ומאי שנא עשרון דלא נמשח ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן בסוף התכלת (לעיל מנחות דף נ:) לפי שהיו צריכין לעשרון למדוד בו שאר מנחות כל יחיד המתנדב מנחה ופעמים מוציאו לחוץ אבל חצי עשרון היה מיוחד לכהן גדול ולא היה צריך למנחת נדבה של יחיד ולא יתכן טעם זה כלל דהא בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל מנחות דף נז:) דדרשינן מקרא דמנחת יבש לא נתקדשה מדכתיב חמץ תאפינה ביכורים לה' אימתי הם לה' לאחר אפייה ואע"ג דההוא קרא גבי עשרון כתיב לא שנא ונראה לפרש דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם מדת יבש הוא דאין בהן שמן ולישתן ועריכתן לא היתה בכלי הלח אבל לישה ועריכה דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן שנמדד בלוג ומדת הלח נמשחה לכולי עלמא ובין למאן דאמר בפ' ואלו מנחות (לעיל מנחות דף עה.) בוללן סולת בין למאן דאמר בוללן חלות מכל מקום בכלי שהיה לש ועורך היה בולל לפיכך צריך בכלי שרת והא דנקט במתני' חביתי כהן גדול לאו דוקא דהוא הדין שאר מנחות הטעונות שמן כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלים בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ ולישתו ועריכתו בפנים כל מעשיהן בפנים ובזר כשרות עד שיבואו לבית הקמיצה והא דלא תני במתניתין אלא חביתין י"ל משום דחביתין חלוקין משתי הלחם ולחם הפנים בשני דברים דאלו לישתן ועריכתן בחוץ ואינן דוחות את השבת ואלו לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת ועוד נראה דמתני' נמי קתני שאר מנחות דקתני בסיפא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ופי' בקונטרס לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ ואף על גב דמשמע פירוש הקונטרס שזו היא נמי פירושו של ואין בהן מעשה כלי בחוץ והכל חדא מילתא הוא נראה לפרש דאין בהן מעשה כלי בחוץ אטחינה והרקדה קאי דלא בעו כלי שרת כי ההיא דתוספתא:

    אלא דרב אשי ברותא היא ותברה מי ששנה זו לא שנה זו:

    דרך חולין אפיתו להו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה ואע"ג דאין כלי שרת מקדשין אלא בזמנן וזה אין זמנו בערב שבת לדבריהם קאמר להו כדפרישית בסוף התכלת (לעיל מנחות דף נא.) [ד"ה אפי לה]:

    Tosafot on Menachot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 95, Amud Bet, about 332 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “רבי אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ומצורעין…”

      Named: רבי אליעזר.

    2. Segment 28 words

      Opens “אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין…”

    3. Segment 338 words

      Opens “מתני׳ אחת שתי הלחם ואחת לחם, הפנים…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    4. Segment 45 words

      Opens “גמ׳ הא גופא קשיא אמרת…”

    5. Segment 525 words

      Opens “לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא…”

      Named: רב ששת, רבה.

    6. Segment 68 words

      Opens “מאי קשיא דלמא עשרון לא מקדש תנור…”

    7. Segment 728 words

      Opens “אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים…”

      Named: רב ששת, רבא.

    8. Segment 810 words

      Opens “אמר רב אשי מאי קושיא דלמא מאי…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 932 words

      Opens “והא דרב אשי ברותא היא מה נפשך…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1028 words

      Opens “ר' יהודה אומר כל מעשיהן בפנים [וכו']:…”

      Named: רבי אבהו בר כהנא, שמואל.

    11. Segment 1123 words

      Opens “רבי יהודה סבר בחול אשכחינהו דקא אפו…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1221 words

      Opens “רבי שמעון סבר בשבת אשכחינהו דקא אפו…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1327 words

      Opens “ומי מצית אמרת דבשעת אפייה אשכחינהו והכתיב…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1420 words

      Opens “אלא מאי דרך חול דקא אמר להו…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 95b · Segment 10 — “…מקרא אחד דרשו (שמואל א כא, ו) והוא דרך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026