Talmud Builders

    Menachot 7b

    Back to index

    English translation — Menachot 7b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Sheshet notes: The entire process of the replacement of the shewbread is taught in the mishna, and yet the statement: A priest raises the Table above the ground so that the bowls of frankincense can be properly removed from them, is not taught. One can therefore conclude from the mishna that just as the bowls of frankincense are removed from a vessel that is resting upon the ground, i.e., the Table, so too, one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground.

    2The Gemara rejects this proof: Didn’t you already say there, with regard to the mishna that discusses improper intentions expressed during the service of a meal offering (12a), that the tanna cited only the order of sacrificial rites? Here too, the tanna cited only the order of sacrificial rites. Therefore, one cannot prove from here that there is no requirement to raise the Table.

    3The Gemara asks: Are these mishnayot comparable? There, on 12a, the tanna did not delve into the number of priests involved in the service of a meal offering. Here, on 99b, the tanna does in fact delve into the number of priests involved in the service of the shewbread. Therefore, if it is so, i.e., if the Table must be raised before the bowls of frankincense are removed, let the tanna teach that another priest raises the Table. Rather, conclude from the mishna that one may remove a handful of a meal offering from a vessel that is resting upon the ground. The Gemara affirms: Conclude from here that this is so.

    4§ Rava said: It is obvious to me that a priest may remove a handful from a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the removal of the bowls of frankincense from the Table of the shewbread, since the Table is resting upon the ground of the Sanctuary when they are removed. Similarly, one can sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground, as we find such an instance in the case of the arrangement of the bowls of frankincense upon the Table of the shewbread.

    5Rava raises a dilemma: With regard to the sanctification of a handful by placing it in a vessel that is resting upon the ground, what is the halakha ? Do we derive this halakha from the sanctification of a meal offering, in which case one can sanctify a handful in this manner, just as he can do so with a meal offering? Or do we derive it from the collection of the blood of an offering, in which case one cannot do so, just as the blood of an offering may not be collected in a vessel that is resting upon the ground? Rava then resolves the dilemma: We derive it from the collection of the blood.

    6The Gemara asks: And did Rava really say this, that the halakha with regard to the sanctification of a handful is derived from the collection of the blood? But it was stated: With regard to a full measure of a handful that a priest divided and placed in two vessels, Rav Naḥman says that it is not sanctified, and Rava says that it is sanctified. And if it is so that the halakha of the handful is derived from the collection of the blood, then let Rava derive from blood that the handful is not sanctified in this manner, just as the blood is not sanctified when divided into two. The Gemara responds: Rava retracted that statement and ruled that a handful is not sanctified when divided and placed into two vessels.

    7The Gemara further discusses the halakha with regard to the collection of the blood. And with regard to blood, from where do we derive that it is not sanctified in halves, i.e., when collected in two vessels? It is derived from that which Rav Taḥlifa ben Shaul teaches with regard to the water of purification: If the priest sanctified the water in two vessels in such a manner that he sanctified less than the amount of sprinkling in this vessel, i.e., there was not enough water into which he could dip a bundle of hyssop and sprinkle the water with it, and he sanctified less than the amount of sprinkling in that vessel, then he has not sanctified the water. Even if he subsequently combines the contents of both vessels into a single vessel, the water is not sanctified.

    8The Gemara continues: And a dilemma was raised before the Sages: With regard to the collection of blood of a sin offering for the purpose of sprinkling it upon the altar, what is the halakha ? Is the ruling with regard to the water of purification a halakha transmitted to Moses from Sinai, in which case the halakha with regard to blood may not be derived from it, as we do not derive other cases from a halakha transmitted to Moses from Sinai?

    9The Gemara explains the other side of the dilemma: Or perhaps, there, in the case of the water of purification, what is the reason that it is not sanctified? It is possible that the reason is that it is written in a verse that is referring to the water initially placed in the vessel: “And dip it in the water” (Numbers 19:18). If this verse is the source of the halakha that the hyssop may be dipped in the water of purification only when there was initially enough water in the vessel for sprinkling, then here too, in the case of the blood of a sin offering, isn’t it written: “And the priest shall dip his finger in the blood” (Leviticus 4:6)?

    10The Gemara continues: And it was stated with regard to this dilemma: Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Even in the case of the blood, one has not sanctified it if he collected less than a full measure of blood in a single vessel. Rava said that this is also taught in a baraita with regard to the bull of the anointed priest. The verse states: “And the priest shall dip his finger in the blood, and sprinkle of the blood” (Leviticus 4:6). From the term “And the priest shall dip” it is derived that there must be enough blood inside the vessel in which to dip his finger, and there should not be so little blood that he must resort to wiping his finger along the walls of the vessel.

    11The baraita continues: Additionally, from the term “in the blood” it is derived that there should initially be in the vessel containing the blood a measure fit for dipping his finger. Furthermore, it is derived from the term “of the blood” that he must sprinkle from the blood of the matter, as will be explained.

    12And it was necessary for the Merciful One to write: “And the priest shall dip,” and it was necessary for the Merciful One to write: “In the blood,” despite the fact that both terms are referring to the amount of blood that must be in the vessel. Because if the Merciful One had written only: “And the priest shall dip,” I would say that it is enough if the vessel contains enough blood for even one sprinkling, even though the priest did not initially collect a measure fit for all of the sprinklings, that is, enough with which to sprinkle seven times. Therefore, the Merciful One writes: “In the blood.”

    13And if the Merciful One had written only: “In the blood,” I would say that if there was initially a full measure collected in the vessel then the sprinkling is valid even if now the priest must resort to wiping his finger. Therefore, the Merciful One writes: “And the priest shall dip,” indicating that the priest must be able to dip his finger into the blood and not have to wipe it on the walls of the vessel.

    14The Gemara returns to the last statement of the baraita , that the priest must sprinkle from the blood of the matter. This statement serves to exclude what? Rava said: It serves to exclude the remainder of blood on his finger from the previous sprinkling, i.e., the priest must dip his finger into the blood before each sprinkling; he may not sprinkle with the blood that remains on his finger from the previous sprinkling. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Elazar, who says that the remainder of blood that remained on the priest’s finger is unfit for sprinkling.

    15Ravin bar Rav Adda said to Rava: Your students say that Rav Amram says that it is taught in a baraita : In a case where a priest was sprinkling from the blood of a sin offering and the blood of the sprinkling sprayed from his hand onto a garment, the halakha is as follows: If the blood sprayed onto the garment before he sprinkled, the garment requires laundering, as is the halakha when the blood of a sin offering that is fit for sprinkling fell on a garment. But if the blood sprayed onto the garment after he had already sprinkled, it does not require laundering.

    16Ravin bar Rav Adda asks: What, is it not correct to say that this means if the blood sprayed onto the garment before he completed all of his sprinkling, then the garment requires laundering, and if the blood sprayed onto the garment after he completed his sprinkling, then the garment does not require laundering? If so, one can conclude from the baraita that the remainder of blood that remained on his finger between each sprinkling is fit for sprinkling, as otherwise, it would not result in a requirement to launder a garment upon which it sprayed.

    17The Gemara rejects this suggestion: No, the baraita is saying that if the blood sprayed from his hand onto the garment before any particular sprinkling left his hand, the garment requires laundering. But if the blood was sprayed after a sprinkling left his hand, in which case the blood sprayed from that which remained on his finger following that sprinkling, then the garment does not require laundering, as the blood left on his finger was already rendered unfit for sprinkling.

    18Abaye raised an objection to Rava from a mishna discussing the red heifer ( Para 3:9): When the priest has completed sprinkling the blood of the red heifer toward the entrance to the Sanctuary, he wipes his hand from the blood on the body of the heifer. Abaye explains his objection: The mishna states that when the priest completed all the sprinklings, then yes, he wipes his hand. It may be inferred that if he did not complete the sprinklings, he does not wipe his hand, even though blood remains on his finger from each preceding sprinkling. This proves that the blood that remains on his finger is fit for sprinkling.

    19Rava said to Abaye: The mishna means that when the priest completed all of the sprinklings, he wipes his hand. If he has not yet completed all of them, then he does not wipe his hand but he must wipe his finger to remove the blood after each sprinkling, as that blood is no longer fit for subsequent sprinklings.

    20The Gemara raises a difficulty: Granted, after he completed all the sprinklings he wipes his hand on the body of the heifer, as it is written: “And the heifer shall be burned in his sight; her skin, and her flesh, and her blood” (Numbers 19:5), which indicates that the blood of the red heifer must be burned together with its flesh. But if when the priest had not yet completed the sprinklings he wipes his finger, then with what does he wipe? Because if you say that he wipes his finger on the body of the heifer, the mishna should have taught: He wipes his hand and his finger on the body of the heifer. Rather, from the fact that the mishna does not teach this, that he wipes his finger on the body of the heifer, one can conclude from this mishna that his finger does not require wiping between sprinklings.

    21Abaye said: He wipes his finger on the edge of the bowl containing the blood, as it is written: “Atoning bowls [ keforei ] of gold” (Ezra 1:10), which is referring to the bowls containing the blood. The root kafar can also mean to wipe.

    22§ The Gemara returns to the issue of the sanctification of blood collected in two vessels: And did Rabbi Elazar really say this, that blood is sanctified only when a full measure is initially collected in a single vessel? But it was stated with regard to the High Priest’s griddle-cake offering: Rabbi Yoḥanan says that it is not sanctified in halves, i.e., if half of a tenth of an ephah was placed in one vessel, and a second half in another vessel, neither is sanctified. Rabbi Elazar says: Since it is sacrificed in halves, as half of the meal offering is sacrificed in the morning and half in the afternoon, it may be sanctified in halves.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואילו מגביה לא קתנישיהא אחר מגביה השולחן בשעת סילוק הבזיכין אלמא מכלי שעל קרקע היו סילוק בזיכין ובזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה דקומץ מיקרי אזכרה ובזיכין נמי מיקרי אזכרה דכתיב (ויקרא כ״ד:ז׳) והיתה ללחם לאזכרה וקומץ מתיר שירים לאכול דכתיב (שם ב) והנותרת מן המנחה וגו' מאשי ה':

    סדר עבודות נקטוהגבהה לאו מן העבודות חשובות היא:

    מקדשין מנחהכשמביאה מביתו נותנה בכלי שעל גבי קרקע:

    שכן מצינו בסידור בזיכיןשמסדר (על) הלחם שהוא שירים ובזיכין שהן קומץ על השולחן שעל גבי קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים:

    קידוש קומץ מאידלא אשכחן בבזיכין כשהוא מסלקן דהיינו קמיצה שיהא נותנו לשום כלי אלא מיד מקטירו הלכך ליכא למפשט קידוש קומץ מהתם:

    מדםמקבלת [דם] דכתיב (שם א) והקריבו בני אהרן ואמרינן בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם וקידוש קומץ כנגד ארבע עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה והולכה כי הולכה והקטרה כנגד (ד' עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש כנגד) זריקה:

    ומי אמר רבא הכידמדם ילפינן:

    לילף מדםודם לא קידש לחצאין אם קבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים ושעירים הנשרפין בשני כלים לא עשה כלום כדאמרינן לקמן:

    מההיאדודאי אינו קידוש דמדם ילפינן:

    קידשמי חטאת:

    כדי הזאהכדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה:

    לא קידשואע"פ שחזר ועירבו לאחר קידוש נתינת מים על האפר:

    בדם מאיאם קיבל מדם שעירים ופרים הנשרפים שטעונין הזייה וקיבל שיעור ג' הזאות בכלי זה ושיעור ד' הזאות בכלי זה מהו:

    אמר רבא תניאדבדם לא קידש:

    וטבל בדם ולא מספגמקנח אצבעו בדופני הכלי:

    בדםמשמע [שיהא שיעור] דם מעיקרא:

    והזה מן הדם שבעניןלקמן מפרש מאי היא:

    הוה אמינא אע"ג דלא קבל שיעור טבילותכל הזאות מעיקרו ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור:

    כתב רחמנא בדםדמשמע [שיהא שיעור] דם מעיקרא:

    למעוטי שירים שבאצבעשצריך לטבול באצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם האמור בענין למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע:

    היה מזהמדם חטאת כגון פרים ושעירים הנשרפין:

    עד שלא הזהדאכתי חזי ההוא דם שנפל על הבגד להזאת פנים חשיב דם:

    וטעון הבגד כבוסכדכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' (ויקרא ו׳:כ׳) ואם משהזה נפל לא חשיב דם:

    מאי לאו עד שלא גמרכל ז' הזאות קתני דטעון כיבוס ואפילו לא נפל אלא משירי אצבע אלמא כשרין להזאה:

    עד שלא יצתה הזאה מידועל הפרוכת נפל על הבגד טעון כיבוס דעיקר הזאה נפל עליו אבל משיצתה הזאה מידו נפל על הבגד דהיינו משירים שבאצבע אין טעון כיבוס:

    גמר מלהזותהזאת דם פרה אדומה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד:

    לא גמר לאאלמא שיריים שבאצבע כשרים ולא צריך קינוח:

    ומשני גמר מקנח כל ידו לא גמר מקנח אצבעובין כל הזאה והזאה:

    בשלמא גמר מקנח כל ידו בגופה של פרהשהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב (במדבר י״ט:ה׳) ושרף את הפרה לעיניו:

    אלא אצבעובין כל הזאה והזאה:

    במאי מקנחוכי בין כל הזאה והזאה יורד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה:

    בשפת מזרקוהיינו דקרי למזרקין כפורי זהב בספר עזרא על שם שמקנח ידו בו כדאמרינן במס' גיטין (דף נו.) גבי (נבוזר אדן) וכפר ידיה בההוא גברא:

    ומי א"ר אלעזר הכיאף בדם לא קידש לחצאין:

    חביתי כהן גדולעשירית האיפה שמקריבין בכל יום ועל שם מחבת קרי לה חביתים דכתיב (ויקרא ו׳:י״ד) על מחבת בשמן תעשה:

    אינה לחצאיןשאם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי זה לא קידש ויצאה לחולין:

    שקריבה לחצאיןמחציתה בבוקר ומחציתה בערב:

    מנחות ז עמוד ב

    1ואילו מגביה את השולחן לא קתני.

    2לאו אמרת התם, סדר עבודות נקט? ה"נ סדר עבודות נקט.

    3מי דמי? התם לא נחית למניינא דכהנים, הכא נחית למניינא דכהנים. אם איתא ליתני מגביה! אלא שמע מינה: קומצין מכלי שעל גבי קרקע. ש"מ׃

    4אמר רבא: פשיטא לי, קומץ מכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין. מקדשין מנחה בכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין.

    5בעי רבא: קידוש קומץ מאי? ממנחה ילפינן לה, או מדם ילפינן לה? הדר פשטה: מדם ילפינן לה.

    6ומי אמר רבא הכי? והא אתמר: קומץ שחלקו בשני כלים, רב נחמן אמר: אינו קדוש, ורבא אמר: קדוש. ואם איתא, לילף מדם! הדר ביה רבא מההיא.

    7ודם מנלן דלא קדוש לחצאין? דתני רב תחליפא בן שאול: קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה, ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש.

    8ואיבעיא להו: בדם מאי? הלכתא היא, ומהלכתא לא ילפינן.

    9או דלמא התם מאי טעמא דכתיב ״(במדבר יט״, יח) ״וטבל במים״, הכא נמי הכתיב ״(ויקרא ד״, ו) ״וטבל בדם״?

    10ואיתמר, א"ר זריקא אמר רבי אלעזר: אף בדם לא קידש. אמר רבא: תניא נמי הכי, (בפני כהן מניח), ״וטבל״ ולא מספיג.

    11״בדם״ שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, ״מן הדם״ מן הדם שבענין.

    12ואיצטריך למכתב ״וטבל״, ואיצטריך למכתב ״בדם״, דאי כתב רחמנא ״וטבל״ הוה אמינא: אע"ג דלא קיבל שיעור טבילות, (דהיינו הזאה ז' פעמים) מעיקרו, כתב רחמנא ״בדם״.

    13ואי כתב רחמנא ״בדם״, הוה אמינא אפילו מספיג, כתב רחמנא ״וטבל״.

    14״מן הדם״ שבענין, למעוטי מאי? אמר רבא: למעוטי שירים שבאצבע, מסייע ליה לר"א דאמר: שירים שבאצבע פסולין.

    15א"ל רבין בר רב אדא לרבא: אמרי תלמידך אמר רב עמרם, תניא: היה מזה ונתזה הזאה מידו, אם עד שלא הזה טעון כיבוס, משהזה אין טעון כיבוס.

    16מאי לאו עד שלא גמר הזאתו, ומשגמר הזאתו? ש"מ דשירים שבאצבע כשרים.

    17לא, עד שלא יצתה מידו הזאה טעון כיבוס, ומשיצאה הזאה מידו ונתזה ממה שנשאר אין טעון כיבוס.

    18איתיביה אביי: גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה. גמר אין, לא גמר לא.

    19א"ל גמר מקנח ידו, לא גמר מקנח אצבעו.

    20בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה, דכתיב: ״(במדבר יט״, ה) ״ושרף את הפרה לעיניו״, אלא לא גמר מקנח אצבעו, במאי מקנח? (דאי אמרת בגופה של פרה, איבעי ליה למיתני: מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה! מדלא קתני הכי, ש"מ דלא בעי קינוח).

    21אמר אביי: בשפת מזרק, כדכתיב: ״(עזרא א״, י) ״כפורי זהב וגו'״.

    22ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא איתמר: חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר: אינה קדושה לחצאין, רבי אלעזר אמר: מתוך שקרבה לחצאין, קדושה לחצאין.

    Tosafot

    שכן מצינו בסילוק בזיכיןהא מילתא דלא כרבי חנינא דאמר לקמן (מנחות דף ח.) לא זו קדושה בלא זו דאיהו לא יליף מילתא ממילתא:

    הדר ביה רבאמהך סברא דקם רבא בשיטתא דרב נחמן רביה:

    גמר מלהזותמשנה היא במסכת פרה:

    מקנח ידו בגופה של פרהשהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב ושרף את הפרה לעיניו כך פי' רבינו שלמה ונראה דלא מייתי קרא אלא משום דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולפיכך מקנח ידו בגוף הפרה ופי' הקונטר' מגומגם:

    אלא אצבעו במאי מקנחכאן פי' הקונטרס לפי שהיה מזה מדמה בהר המשחה אל פני אהל מועד ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר והיאך היה יורד בין כל הזאה והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה ובזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צג:) פירש שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף הפרה שלא יתלכלך אצבעו בנימין דהכי נמי חיישינן בנימין בפ' כל כתבי (שבת קטז:) גבי מפשיט את הפסח עד החזה ולפי' הקונטרס דהכא אין להקשות מהא דאמרינן בפרק בתרא דזבחים (דף קיג.) דשחיטה והזאה כנגד פתחו של היכל דבשביל כך לא היו במקום אחד אלא שתיהן היו מכוונות כנגד פתחו של היכל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    סדר עבודות נקטוקשיא דבשלמא לעיל שייך לומר סדר עבודות נקט כדפרשי' לעיל דר"ל עבודות שמפגלות בכל מקום או הנעשות על ידי כהן אחד כדפרש"י אבל כאן מה שייך לומר סדר עבודות הלא העבודות האחרות אינן מפגלות במקום אחר וגם אינן נעשות על ידי כהן אחד: וי"ל דלכך פירש"י סדר עבודות נקט והגבהה לאו עבודה חשובה היא דר"ל דלא מיירי כי אם בעבודות החשובות הנעשות ע"י כהנים ולא בהגבהה שאינה עבודה חשובה ופריך ליה דאע"ג דלאו חשובה היא אם היתה צריכה להעשות הוה חשיב ליה כיון דנחית למניינא דכהנים כמה כהנים צריכין לסילוק בזיכין ולסדרן אם היה צריך גם אחר להגבהה הרי היה חושב אותו כמו דחשיב הנך משום דכל הני כהני דצריכי לההיא מילתא אית ליה למחשב אלא שמע מינה מדלא חשיב דלא היתה שם הגבהה ודקומצין מעל גבי קרקע:

    ואם איתא נילף מדםדלא קדיש לחצאי' דאם קדש שיעור הזאת דם אשם מצורע או דפרים הנשרפים לא עשה ולא כלום כדאמרינן לקמן, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ואם איתא דילפינן קדוש קומץ מדם לגבי דבעיא כהן ולא מעל גבי קרקע דכמו כן לגבי חלקו נילף מדם דמשמע הא אי לא ילפינן לעיל מדם הכא לא לקשי לרבא דליליף מדם ואמאי אפי' לא ילפי' דלעיל מדם הכא איכא למילף משום דעד כאן לא מספקא לן לעיל אי ילפינן מדם אלא משום דקאמר אי ילפינן מדם אי ילפינן ממנחה משום דאית לן למילף מנחה ממנחה אבל הכא ליכא למילף מנחה ממנחה לומר דקדיש לחצאין: והתו' פירשו דבשלמא אי ממנחה יליף איכא למ"ד מנחה קדושה לחצאין: ולא נהירא לי שהרי אף בחביתין שקרבה לחצאין אמר רבי יוחנן דאינה קדושה ור' אלעזר דאמר קדושה לחצאין היינו מטעם מתוך שקרבה לחצאין אבל בשאר מנחות דליכא משום מתוך לא (ומחביתין נמי ליכא למגמר משום דשאני התם דאיכא מתוך): ונ"ל דלהכי אמר רבא קדיש אי ילפי' לה ממנחה שהרי מצינו דאיתיה בבזיכין שהיה נחלק בשני כלים והוא בקומץ אחד להתיר השירים שהוא מהלחם ואע"פי שהלחמים חלוקים בשני גופין אין אנו עושין כל סדר כאלו הוי מנחה אחת בפני עצמה דלהכי אמרו בתר הכי עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול דהוה ליה כמנחה שחסרה קודם קמיצה. ופירש"י דאמרינן דאם נפרסה אחת כולן פסולות אלמא לא עבדינן כל חדא מינייהו כאלו הויא מנחה בפני עצמה (היא) דא"כ תפסל היא ולא חבירתה אלמא כחד גופא דמיין וכן הבזיכין שהוא כקומץ ללחם כחד גופא דמי והרי כשנשארה הלבונה בבזיכין אחרי הקמיצה שהיא הסילוק שמסלקין אותם מעל הלחם הוי כמי שחולק הקומץ בשני כלים ואע"פי שאנו רואים הקטורת ההוא קודם סילוק בזיכין כאלו אינן בכלי דא"כ לא היה השולחן מקדשן עם הלחם כמו שעושה שמקדשת המנחה בכללה השיריים והקומץ שמעורבין יחד עד שעת קמיצה שאלמלא היה הקומץ מופרש מן השיריים לא היה מתקדש בביסא ולא היה מתיר השיריים על ידי קמיצתן מאחר שלא נתערב עמם וכמו כן בלחם הפנים ובזיכין שאנו מדמין למנחה וקומץ צ"ל שאנו עושים ורואים כאלו הקטורת שבבזיכין כאלו הוא מעורב עם השיריים וכאילו אין כלי הבזיכין מפרידו ונמצא השולחן מקדש הכל מעורב יחד א"כ הוכחנו דאין הבזיכין מחלקין אותו. מ"מ י"ל דדוקא קודם סילוק בזיכין אנו רואים כאלו הכל מעורב יחד כדפרישי' מפני שהשולחן מקדש כל מה שבתוכו ומצרפו לעשותו כגוף אחד ונוכל לתת טעם לדבר לפי שלא באו אז הבזיכין כדי לחלק קטורת שבזה מזה אלא כדי להעמיד על כל סדר וסדר הלבונה שהרי לא תוכל לעמוד בלי מחזיק אותה אבל מ"מ לאחר שסלקן מעל השולחן נשאר כל לבונה שבבזיך ובזיך בפני עצמה והרי מסתלקים מעל השולחן ונשארים בכלים חלוקים הוי כאלו חלקו בשני כלים: וא"ת והלא אע"פי שנעשהו כקומץ שחלקו מ"מ אין לעשותו כאלו חלקו בשני כלים בקדוש כלי שיקדש אותם בכלי כקדוש קומץ שהרי באותו כלי שסלקן נשארו שהרי אם באנו לומר דנעשה הסתלקם בקדוש כלי א"כ מאי ליבעי קדוש קומץ ממנחה ילפינן ליה או מדם ילפינן הא שפיר מצינן למילף ליה ממנחה שהרי ע"כ לא קמבעיא ליה אי מדם ילפינן ליה אלא משום דלא מצינו קדוש קומץ בבזיכין שיהא ע"ג קרקע ולכך מספקא ליה אי ילפינן קדוש ממנחה אעפ"י שאינה עבודה משום דאית ליה למילף מנחה ממנחה שהוא מינה שהכל מנחה אע"פי שזה מנחה וזה קומץ ואינה מלאכה אחת או דנילף מדם שהיא מלאכה כיוצא בה אע"פי שהם שני מינים אבל אם היינו מוצאים קדוש בבזיכין כיוצא בה פשיטא דמינה הוה יליף כי היכי דילפינן קומצים ומקדשין מסילוק וסדור בזיכין וא"כ משמע דמדלא ילפינן מינה דאין אנו רואים בהסתלקם כאלו קדש הלבונה בשני כלים וא"כ איך נימא דנוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים בקדושו מבזיכין והרי אינו כאלו חלקם לקדשם בשני כלים כדפרי': וי"ל דלעולם נוכל לומר דנעשהו כקדוש קומץ שסלקו בשני כלים ואפ"ה בעי לגבי קדוש קומץ על גבי קרקע אי ממנחה ילפינן ליה אי מדם ולא קאמרינן דנילף מקדוש דבזיכין משום דאע"פי שנעשהו כקדוש כלי מ"מ אין הקדוש ע"ג קרקע שהרי כשמסלקן נשארה הלבונה בבזיכין ואין הבזיכין ע"ג קרקע אלא ביד המגביה והמסלק הילכך לא נוכל להוכיח מינה שמקדשין קומץ ע"ג קרקע שהרי באויר מקדשין אותו וג"כ לא נוכל להוכיח משם שאין מקדשין ע"ג קרקע כי אם באויר מדמקדשו באויר בהגבהה. לפי שנוכל לומר דמאי דמקדשין ליה באויר והגבהה לא הוי מפני שיצטרך לקדשו באויר אלא מפני שההגבהה צריכה להעשות בשביל הקמיצה שהסילוק הוי כקמיצה כדפרי' לעיל ומיד שסלקן וקמץ נשאר הקומץ באויר בקידושו הילכך לא מצינן למילף מינה אי מקדשין קומץ ע"ג קרקע או לא. אבל מ"מ נוכל לעשותו בשהגביהו ונשאר שם בשני כלים כאלו נתקדש בשני כלים ודלהוי כקומץ שחלקו וקדשו בשני כלים ונוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים דקדיש. ומ"מ לא דמי ממש לקידוש שנעשה בידים שלאחר שקדשו נותנו בכלי כקדוש קומץ של מנחה ולהכי לא מדמה ליה למנחה ולהכי פריך ואם איתא דשבקינן למילף קומץ ממנחה לגבי דנימא מקדשים ע"ג קרקע ולא ילפינן ממנחה אלא מדם משום דהוי עבודה כוותיה ולא ילפינן ממנחה אע"פ שהיא מינה הואיל ואינה עבודה כמותו כמו כן גבי קומץ שחלקו בשני כלים דרבא קאמר דקדיש הוה ליה למילף מדם דהוי עבודה דכוותיה ולומר לא קדיש ודלא ליליף ליה מקידוש בזיכין משום דלא הוי דכוותיה אלא מדם דהוי עבודה דכוותיה. דבשלמא אי הוה יליף קדוש קומץ ממנחה לגבי שקדשו ע"ג קרקע אע"פי שאינו בדמיון אחד דזה מנחה וזה קומץ אפי"ה ילפינן לזה הואיל וחד מינא הוא וכמו כן לגבי חלקו בשני כלים נוכל למילף קידוש קומץ מקידוש בזיכין אע"פי שאינו בדמיון אחד דזה נעשה בידים וזה ממילא מ"מ ילפינן להו הואיל ותרווייהו קדוש מנחה אבל כיון דאמרת דלא ילפת מנחה ממנחה הואיל ואינם בדמיון אחד לגבי קדוש ע"ג קרקע כמו כן לא ניליף קדוש לגבי חלוקו מקדוש בזיכין כי אם מדם ואמאי קאמר רבא דקדיש: הוה אמינא אע"ג דלא קביל שיעור טבילות כל ההזאות מעיקרא. ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור שלא יספג. כתב רחמנא בדם. דמשמע בדם שיהא שיעור דם מעיקרו: וקשיא דהוה ליה למימר הוה אמינא אע"ג דליכא אלא שיעור טבילה דירצה לומר דבשעת טבילה והזאה שיהיה שם רק כדי שיעור טבילה והזאה ולא שיספג דוטבל משמע דלא בא למעט כי אם מספג אך בשיעור טבילה סגי כדפרישי' ואמאי נקט מעיקרא דמשמע דלא הוה בעינן שיהא בו שיעור כל ההזאות מעיקרא אך הוה בעינן להו בשעת טבילה כיון דר"ל דאף בשעת טבילה לא הוה בעינן להו: וי"ל דאין הכי נמי דלא הוה למימר מעיקרא כדפרי' אלא אע"ג דליכא שיעור טבילה כדפרי' ומאי דנקט מעיקרא הוי משום דבעי למימר כתב רחמנא בדם דאתא למימר דגם מעיקרא בעינן להו: מאי לאו עד שלא גמר הזאה, פי' שלא גמר כל ההזאות ואפי' לא נפל אלא משיורי האצבע אלמא כשרין להזאה, ל"ה, דאין לומר דלא כשרין להזאה נינהו ואפי' הכי יטעון כיבוס דמחשיב דם להטעין כיבוס אעפ"י שאינו ראוי להזאה דא"כ אמאי לימא משהזה אינו טעון כיבוס והלא אעפ"י דאין ראוי להזאה אכתי דם הוא להטעין כיבוס אלא שמע מינה דכשאינו ראוי לא חשיב דם להטעין כיבוס. ונר' דטעמא דכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד דבראוי להזאה הכתוב מדבר וא"כ מוכח שפיר מדאמרי' דשירי אצבע מטעינין כיבום דראוי להזאה הם דאם לא כן לא הוו מטעינין כיבוס ודלא כרבא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 7b

    Menachot 7b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 398 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואילו מגביה לא קתני שיהא אחר מגביה השולחן בשעת סילוק הבזיכין אלמא מכלי שעל קרקע היו סילוק בזיכין ובזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה דקומץ מיקרי אזכרה ובזיכין נמי מיקרי אזכרה דכתיב (ויקרא כ״ד:ז׳) והיתה ללחם לאזכרה וקומץ מתיר שירים לאכול דכתיב (שם ב) והנותרת מן המנחה וגו' מאשי ה':

    סדר עבודות נקט והגבהה לאו מן העבודות חשובות היא:

    מקדשין מנחה כשמביאה מביתו נותנה בכלי שעל גבי קרקע:

    שכן מצינו בסידור בזיכין שמסדר (על) הלחם שהוא שירים ובזיכין שהן קומץ על השולחן שעל גבי קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים:

    קידוש קומץ מאי דלא אשכחן בבזיכין כשהוא מסלקן דהיינו קמיצה שיהא נותנו לשום כלי אלא מיד מקטירו הלכך ליכא למפשט קידוש קומץ מהתם:

    מדם מקבלת [דם] דכתיב (שם א) והקריבו בני אהרן ואמרינן בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם וקידוש קומץ כנגד ארבע עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה והולכה כי הולכה והקטרה כנגד (ד' עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה וקידוש כנגד) זריקה:

    ומי אמר רבא הכי דמדם ילפינן:

    לילף מדם ודם לא קידש לחצאין אם קבל שיעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים ושעירים הנשרפין בשני כלים לא עשה כלום כדאמרינן לקמן:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 7b · Sefaria

    Tosafot

    שכן מצינו בסילוק בזיכין הא מילתא דלא כרבי חנינא דאמר לקמן (מנחות דף ח.) לא זו קדושה בלא זו דאיהו לא יליף מילתא ממילתא:

    הדר ביה רבא מהך סברא דקם רבא בשיטתא דרב נחמן רביה:

    גמר מלהזות משנה היא במסכת פרה:

    מקנח ידו בגופה של פרה שהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב ושרף את הפרה לעיניו כך פי' רבינו שלמה ונראה דלא מייתי קרא אלא משום דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולפיכך מקנח ידו בגוף הפרה ופי' הקונטר' מגומגם:

    אלא אצבעו במאי מקנח כאן פי' הקונטרס לפי שהיה מזה מדמה בהר המשחה אל פני אהל מועד ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר והיאך היה יורד בין כל הזאה והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה ובזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צג:) פירש שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף הפרה שלא יתלכלך אצבעו בנימין דהכי נמי חיישינן בנימין בפ' כל כתבי (שבת קטז:) גבי מפשיט את הפסח עד החזה ולפי' הקונטרס דהכא אין להקשות מהא דאמרינן בפרק בתרא דזבחים (דף קיג.) דשחיטה והזאה כנגד פתחו של היכל דבשביל כך לא היו במקום אחד אלא שתיהן היו מכוונות כנגד פתחו של היכל:

    Tosafot on Menachot 7b · Sefaria

    Rashba

    סדר עבודות נקט וקשיא דבשלמא לעיל שייך לומר סדר עבודות נקט כדפרשי' לעיל דר"ל עבודות שמפגלות בכל מקום או הנעשות על ידי כהן אחד כדפרש"י אבל כאן מה שייך לומר סדר עבודות הלא העבודות האחרות אינן מפגלות במקום אחר וגם אינן נעשות על ידי כהן אחד: וי"ל דלכך פירש"י סדר עבודות נקט והגבהה לאו עבודה חשובה היא דר"ל דלא מיירי כי אם בעבודות החשובות הנעשות ע"י כהנים ולא בהגבהה שאינה עבודה חשובה ופריך ליה דאע"ג דלאו חשובה היא אם היתה צריכה להעשות הוה חשיב ליה כיון דנחית למניינא דכהנים כמה כהנים צריכין לסילוק בזיכין ולסדרן אם היה צריך גם אחר להגבהה הרי היה חושב אותו כמו דחשיב הנך משום דכל הני כהני דצריכי לההיא מילתא אית ליה למחשב אלא שמע מינה מדלא חשיב דלא היתה שם הגבהה ודקומצין מעל גבי קרקע:

    ואם איתא נילף מדם דלא קדיש לחצאי' דאם קדש שיעור הזאת דם אשם מצורע או דפרים הנשרפים לא עשה ולא כלום כדאמרינן לקמן, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ואם איתא דילפינן קדוש קומץ מדם לגבי דבעיא כהן ולא מעל גבי קרקע דכמו כן לגבי חלקו נילף מדם דמשמע הא אי לא ילפינן לעיל מדם הכא לא לקשי לרבא דליליף מדם ואמאי אפי' לא ילפי' דלעיל מדם הכא איכא למילף משום דעד כאן לא מספקא לן לעיל אי ילפינן מדם אלא משום דקאמר אי ילפינן מדם אי ילפינן ממנחה משום דאית לן למילף מנחה ממנחה אבל הכא ליכא למילף מנחה ממנחה לומר דקדיש לחצאין: והתו' פירשו דבשלמא אי ממנחה יליף איכא למ"ד מנחה קדושה לחצאין: ולא נהירא לי שהרי אף בחביתין שקרבה לחצאין אמר רבי יוחנן דאינה קדושה ור' אלעזר דאמר קדושה לחצאין היינו מטעם מתוך שקרבה לחצאין אבל בשאר מנחות דליכא משום מתוך לא (ומחביתין נמי ליכא למגמר משום דשאני התם דאיכא מתוך): ונ"ל דלהכי אמר רבא קדיש אי ילפי' לה ממנחה שהרי מצינו דאיתיה בבזיכין שהיה נחלק בשני כלים והוא בקומץ אחד להתיר השירים שהוא מהלחם ואע"פי שהלחמים חלוקים בשני גופין אין אנו עושין כל סדר כאלו הוי מנחה אחת בפני עצמה דלהכי אמרו בתר הכי עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול דהוה ליה כמנחה שחסרה קודם קמיצה. ופירש"י דאמרינן דאם נפרסה אחת כולן פסולות אלמא לא עבדינן כל חדא מינייהו כאלו הויא מנחה בפני עצמה (היא) דא"כ תפסל היא ולא חבירתה אלמא כחד גופא דמיין וכן הבזיכין שהוא כקומץ ללחם כחד גופא דמי והרי כשנשארה הלבונה בבזיכין אחרי הקמיצה שהיא הסילוק שמסלקין אותם מעל הלחם הוי כמי שחולק הקומץ בשני כלים ואע"פי שאנו רואים הקטורת ההוא קודם סילוק בזיכין כאלו אינן בכלי דא"כ לא היה השולחן מקדשן עם הלחם כמו שעושה שמקדשת המנחה בכללה השיריים והקומץ שמעורבין יחד עד שעת קמיצה שאלמלא היה הקומץ מופרש מן השיריים לא היה מתקדש בביסא ולא היה מתיר השיריים על ידי קמיצתן מאחר שלא נתערב עמם וכמו כן בלחם הפנים ובזיכין שאנו מדמין למנחה וקומץ צ"ל שאנו עושים ורואים כאלו הקטורת שבבזיכין כאלו הוא מעורב עם השיריים וכאילו אין כלי הבזיכין מפרידו ונמצא השולחן מקדש הכל מעורב יחד א"כ הוכחנו דאין הבזיכין מחלקין אותו. מ"מ י"ל דדוקא קודם סילוק בזיכין אנו רואים כאלו הכל מעורב יחד כדפרישי' מפני שהשולחן מקדש כל מה שבתוכו ומצרפו לעשותו כגוף אחד ונוכל לתת טעם לדבר לפי שלא באו אז הבזיכין כדי לחלק קטורת שבזה מזה אלא כדי להעמיד על כל סדר וסדר הלבונה שהרי לא תוכל לעמוד בלי מחזיק אותה אבל מ"מ לאחר שסלקן מעל השולחן נשאר כל לבונה שבבזיך ובזיך בפני עצמה והרי מסתלקים מעל השולחן ונשארים בכלים חלוקים הוי כאלו חלקו בשני כלים: וא"ת והלא אע"פי שנעשהו כקומץ שחלקו מ"מ אין לעשותו כאלו חלקו בשני כלים בקדוש כלי שיקדש אותם בכלי כקדוש קומץ שהרי באותו כלי שסלקן נשארו שהרי אם באנו לומר דנעשה הסתלקם בקדוש כלי א"כ מאי ליבעי קדוש קומץ ממנחה ילפינן ליה או מדם ילפינן הא שפיר מצינן למילף ליה ממנחה שהרי ע"כ לא קמבעיא ליה אי מדם ילפינן ליה אלא משום דלא מצינו קדוש קומץ בבזיכין שיהא ע"ג קרקע ולכך מספקא ליה אי ילפינן קדוש ממנחה אעפ"י שאינה עבודה משום דאית ליה למילף מנחה ממנחה שהוא מינה שהכל מנחה אע"פי שזה מנחה וזה קומץ ואינה מלאכה אחת או דנילף מדם שהיא מלאכה כיוצא בה אע"פי שהם שני מינים אבל אם היינו מוצאים קדוש בבזיכין כיוצא בה פשיטא דמינה הוה יליף כי היכי דילפינן קומצים ומקדשין מסילוק וסדור בזיכין וא"כ משמע דמדלא ילפינן מינה דאין אנו רואים בהסתלקם כאלו קדש הלבונה בשני כלים וא"כ איך נימא דנוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים בקדושו מבזיכין והרי אינו כאלו חלקם לקדשם בשני כלים כדפרי': וי"ל דלעולם נוכל לומר דנעשהו כקדוש קומץ שסלקו בשני כלים ואפ"ה בעי לגבי קדוש קומץ על גבי קרקע אי ממנחה ילפינן ליה אי מדם ולא קאמרינן דנילף מקדוש דבזיכין משום דאע"פי שנעשהו כקדוש כלי מ"מ אין הקדוש ע"ג קרקע שהרי כשמסלקן נשארה הלבונה בבזיכין ואין הבזיכין ע"ג קרקע אלא ביד המגביה והמסלק הילכך לא נוכל להוכיח מינה שמקדשין קומץ ע"ג קרקע שהרי באויר מקדשין אותו וג"כ לא נוכל להוכיח משם שאין מקדשין ע"ג קרקע כי אם באויר מדמקדשו באויר בהגבהה. לפי שנוכל לומר דמאי דמקדשין ליה באויר והגבהה לא הוי מפני שיצטרך לקדשו באויר אלא מפני שההגבהה צריכה להעשות בשביל הקמיצה שהסילוק הוי כקמיצה כדפרי' לעיל ומיד שסלקן וקמץ נשאר הקומץ באויר בקידושו הילכך לא מצינן למילף מינה אי מקדשין קומץ ע"ג קרקע או לא. אבל מ"מ נוכל לעשותו בשהגביהו ונשאר שם בשני כלים כאלו נתקדש בשני כלים ודלהוי כקומץ שחלקו וקדשו בשני כלים ונוכל למילף קומץ שחלקו בשני כלים דקדיש. ומ"מ לא דמי ממש לקידוש שנעשה בידים שלאחר שקדשו נותנו בכלי כקדוש קומץ של מנחה ולהכי לא מדמה ליה למנחה ולהכי פריך ואם איתא דשבקינן למילף קומץ ממנחה לגבי דנימא מקדשים ע"ג קרקע ולא ילפינן ממנחה אלא מדם משום דהוי עבודה כוותיה ולא ילפינן ממנחה אע"פ שהיא מינה הואיל ואינה עבודה כמותו כמו כן גבי קומץ שחלקו בשני כלים דרבא קאמר דקדיש הוה ליה למילף מדם דהוי עבודה דכוותיה ולומר לא קדיש ודלא ליליף ליה מקידוש בזיכין משום דלא הוי דכוותיה אלא מדם דהוי עבודה דכוותיה. דבשלמא אי הוה יליף קדוש קומץ ממנחה לגבי שקדשו ע"ג קרקע אע"פי שאינו בדמיון אחד דזה מנחה וזה קומץ אפי"ה ילפינן לזה הואיל וחד מינא הוא וכמו כן לגבי חלקו בשני כלים נוכל למילף קידוש קומץ מקידוש בזיכין אע"פי שאינו בדמיון אחד דזה נעשה בידים וזה ממילא מ"מ ילפינן להו הואיל ותרווייהו קדוש מנחה אבל כיון דאמרת דלא ילפת מנחה ממנחה הואיל ואינם בדמיון אחד לגבי קדוש ע"ג קרקע כמו כן לא ניליף קדוש לגבי חלוקו מקדוש בזיכין כי אם מדם ואמאי קאמר רבא דקדיש: הוה אמינא אע"ג דלא קביל שיעור טבילות כל ההזאות מעיקרא. ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור שלא יספג. כתב רחמנא בדם. דמשמע בדם שיהא שיעור דם מעיקרו: וקשיא דהוה ליה למימר הוה אמינא אע"ג דליכא אלא שיעור טבילה דירצה לומר דבשעת טבילה והזאה שיהיה שם רק כדי שיעור טבילה והזאה ולא שיספג דוטבל משמע דלא בא למעט כי אם מספג אך בשיעור טבילה סגי כדפרישי' ואמאי נקט מעיקרא דמשמע דלא הוה בעינן שיהא בו שיעור כל ההזאות מעיקרא אך הוה בעינן להו בשעת טבילה כיון דר"ל דאף בשעת טבילה לא הוה בעינן להו: וי"ל דאין הכי נמי דלא הוה למימר מעיקרא כדפרי' אלא אע"ג דליכא שיעור טבילה כדפרי' ומאי דנקט מעיקרא הוי משום דבעי למימר כתב רחמנא בדם דאתא למימר דגם מעיקרא בעינן להו: מאי לאו עד שלא גמר הזאה, פי' שלא גמר כל ההזאות ואפי' לא נפל אלא משיורי האצבע אלמא כשרין להזאה, ל"ה, דאין לומר דלא כשרין להזאה נינהו ואפי' הכי יטעון כיבוס דמחשיב דם להטעין כיבוס אעפ"י שאינו ראוי להזאה דא"כ אמאי לימא משהזה אינו טעון כיבוס והלא אעפ"י דאין ראוי להזאה אכתי דם הוא להטעין כיבוס אלא שמע מינה דכשאינו ראוי לא חשיב דם להטעין כיבוס. ונר' דטעמא דכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד דבראוי להזאה הכתוב מדבר וא"כ מוכח שפיר מדאמרי' דשירי אצבע מטעינין כיבום דראוי להזאה הם דאם לא כן לא הוו מטעינין כיבוס ודלא כרבא:

    Rashba on Menachot 7b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הדר וכו' דר"נ רבי' עי' חולין דף עז ע"א תוס' ד"ה בלשון:

    Gilyon HaShas on Menachot 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 7, Amud Bet, about 398 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “ואילו מגביה את השולחן לא קתני.…”

    2. Segment 210 words

      Opens “לאו אמרת התם, סדר עבודות נקט? ה"נ…”

    3. Segment 324 words

      Opens “מי דמי? התם לא נחית למניינא דכהנים,…”

    4. Segment 423 words

      Opens “אמר רבא: פשיטא לי, קומץ מכלי שעל…”

      Named: רבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “בעי רבא: קידוש קומץ מאי? ממנחה ילפינן…”

      Named: רבא.

    6. Segment 626 words

      Opens “ומי אמר רבא הכי? והא אתמר: קומץ…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    7. Segment 723 words

      Opens “ודם מנלן דלא קדוש לחצאין? דתני רב…”

      Named: רב תחליפא.

    8. Segment 89 words

      Opens “ואיבעיא להו: בדם מאי? הלכתא היא, ומהלכתא…”

    9. Segment 919 words

      Opens “או דלמא התם מאי טעמא דכתיב (במדבר…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “ואיתמר, א"ר זריקא אמר רבי אלעזר: אף…”

      Named: רבי אלעזר, רבא.

    11. Segment 1111 words

      Opens “״בדם״ שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, ״מן…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “ואיצטריך למכתב ״וטבל״, ואיצטריך למכתב ״בדם״, דאי…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “ואי כתב רחמנא ״בדם״, הוה אמינא אפילו…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “״מן הדם״ שבענין, למעוטי מאי? אמר רבא:…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1527 words

      Opens “א"ל רבין בר רב אדא לרבא: אמרי…”

      Named: רב אדא, רב עמרם, רבא.

    16. Segment 1612 words

      Opens “מאי לאו עד שלא גמר הזאתו, ומשגמר…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “לא, עד שלא יצתה מידו הזאה טעון…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “איתיביה אביי: גמר מלהזות מקנח ידו בגופה…”

      Named: אביי.

    19. Segment 198 words

      Opens “א"ל גמר מקנח ידו, לא גמר מקנח…”

    20. Segment 2043 words

      Opens “בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה,…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “אמר אביי: בשפת מזרק, כדכתיב: (עזרא א,…”

      Named: אביי.

    22. Segment 2224 words

      Opens “ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא איתמר:…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוחנן, רבה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 7b · Segment 18 — “איתיביה אביי: גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 7b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026