Talmud Builders

    Menachot 96b

    Back to index

    English translation — Menachot 96b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But isn’t there the Table’s decorated frame, which ran around its perimeter and was one handbreadth wide, as the verse states: “And you shall make for it a frame of a handbreadth” (Exodus 25:25)? Since the arrangements are placed on the Table’s frame, they rise one additional handbreadth above the Table.

    2The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s statement is in accordance with the opinion of the one who said the Table’s frame was not above the Table’s surface but below it, and therefore it did not add any height to the arrangements on the Table. And furthermore, even according to the one who said the Table’s frame was above the Table’s surface, it did not add to the height of the arrangements. This is because the frame was tilted outward, but the bread was set within the area of the Table’s surface.

    3The Gemara cites the dispute with regard to the location of the frame: As it is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: There were no panels there at all, as they were not required in order to support the loaves. Rather, the Table’s frame supported the bread, as the frame was above the Table’s surface. The Rabbis said to Rabbi Yosei: The Table’s frame was below the Table’s surface, and therefore the panels were required to support the loaves.

    4§ Rabbi Yoḥanan says: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was below the Table’s surface, the surface was merely a flat board. It is a halakhic principle with regard to wooden utensils that only rounded utensils are susceptible to ritual impurity, but not flat utensils. It is known that the shewbread Table was susceptible to impurity. One may therefore infer from this that a flat board is susceptible to impurity, provided that it can be turned over and used on both sides. This is because the wide surface of the board renders it functionally similar to a concave receptacle.

    5Rabbi Yoḥanan continues: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was above the Table’s surface, the Table served as a receptacle. One therefore cannot infer the halakha with regard to a flat board that can be turned over from the case of the Table, and you must still raise the dilemma as to whether it is susceptible to ritual impurity.

    6The Gemara asks: One can conclude by inference from Rabbi Yoḥanan’s statement that the Table is susceptible to ritual impurity. But it is a wooden vessel designated to rest in a fixed place, and any wooden vessel that is designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity.

    7The Gemara explains: What is the reason for this halakha ? The verse states with regard to items that are rendered impure by the carcasses of creeping animals: “And anything upon which any of them fall when they are dead shall be impure, whether it is any vessel of wood, or cloth, or leather, or sack” (Leviticus 11:32). The verse juxtaposes wooden vessels with sacks, indicating that we require a wooden vessel to be similar to a sack in order to be susceptible to ritual impurity. Just as a sack is carried both when it is full and when it is empty, so too, any wooden vessel that is carried both full and empty is susceptible to impurity. Since the Table is designated to rest in a fixed place and not to be carried, it should not be susceptible to impurity.

    8The Gemara answers: The Table is also carried both full and empty, i.e., even when the shewbread is upon it, in accordance with the statement of Reish Lakish. This is as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:6)? The term “the pure Table” teaches by inference that there is a case where the Table becomes impure, and therefore the Torah states that the Table must be pure when the shewbread is set upon it. This conclusion is difficult, as the principle that a wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity indicates that the Table should not be susceptible to impurity.

    9Rather, the verse teaches that the priests would lift the Table with its shewbread to display the shewbread to the pilgrims standing in the Temple courtyard, and a priest would say to them: See how beloved you are before, i.e., in the eyes of, the Omnipresent, Who constantly performs a miracle with regard to the shewbread. For this reason, the Table is susceptible to ritual impurity.

    10This is in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with the shewbread: Its condition at the time of its removal from the Table, after having been left there for a week, was like its condition at the time of its arrangement on the Table; as it is stated: “To place hot bread on the day when it was taken away” (I Samuel 21:7), indicating that it was as hot on the day of its removal as it was on the day when it was placed on the Table.

    11The Gemara asks: But why is it necessary to derive that the Table is susceptible to impurity due to the fact that it is not designated to rest in a fixed place? I may derive that it is susceptible to impurity due to its gold covering. Didn’t we learn in a mishna ( Kelim 22:1): Consider the case of the table and the dulbeki , a small table upon which the food and drink are placed before being served at the dining table, that were partially broken, or that one covered with marble stone, which is not susceptible to impurity. If an area of their surface large enough for placing cups there was left unbroken or uncovered with marble they remain susceptible to impurity. Rabbi Yehuda says: The remaining surface area must be large enough for placing pieces of meat and bread as well.

    12One can infer from the mishna that if one left part of the surface area of the table without covering it with marble, yes, it remains susceptible to impurity. But if he did not leave part of the table without covering it with marble it is not susceptible to impurity. Evidently, the status of a vessel is determined according to the material of its external covering and not according to its main material. Consequently, since the shewbread Table was covered with gold it should have the status of a metal vessel, which is susceptible to ritual impurity even if it is designated to rest in a fixed place.

    13And if you would say the case of the shewbread Table is different, as here, with regard to the marble-covered table, the mishna is referring to a permanent covering that is fixed to the table with nails, whereas there, in the case of the shewbread Table, the discussion is referring to a covering that is not permanent, as the gold was not attached to the shewbread Table with nails, this explanation is difficult. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma to Rabbi Yoḥanan: Is the mishna that discusses the marble-covered table referring only to a permanent covering, or even to a covering that is not permanent? Is it referring only to a case where one covered

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והאיכא מסגרתודגובה טפח דכי מסדר לחם עלה הוי ט"ז טפחים:

    למטה היתהד' דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן ולא על רחבן כגובה ד' רגליו של שלחן לד' רוחות והיה דף השלחן העליון מונח על אותן דפין כעין כסוי כשרוצה נוטלו משם שלא היה קבוע עליהם:

    פרקודי מפרקדאכעין פרקדן שלא היתה זקופה בשוה אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ ואין הלחם סדור עליה:

    כדתניאדאיכא למאן דאמר דמסגרתו למטה היתה קבוע ברגלים אבל דף העליון היה חלוק משני צידיו ואין לו בית קיבול:

    טבלא המתהפכתשיכולים להשתמש בצד זו כמו בצד זו שחלקה היא משני צדדיה:

    טמאהכשלחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא [זו] כשאר פשוטי [כלי] עץ דרחבה היא בית קיבולה כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס מקבלין טומאה כדמפרש בהדיא בבכורות בפ' על אלו מומין (בכורות דף לח.) דפרכינן התם וכלי שטף דלית ליה תוך מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה והא דומיא דשק בעינן ומשנינן בהנך דחזו למדרסות:

    לדברי האומר למעלה היתההאי דמקבל טומאה משום דאית ליה בית קיבול ואינה מהתהפכת טבלא המתהפכת תיבעי לך:

    טהור מכלל שהוא טמאוהא עשוי לנחת שאין מגביהין אותו ואינו דומיא דשק:

    ביום הלקחוהוי חום:

    ותיפוק לידאפילו אין מגביהין אותו מקבל טומאה:

    משום ציפוידהוי מתכת ולא איתקש לשק אפילו עשוי לנחת מקבל טומאה:

    מי לא תנןדאזלינן בתר ציפוי:

    הדולבקיפלדשטו"ר של עור ואוכלין עליו:

    בשיישדהוה ליה ציפוי של אבנים וכלי אבנים לא מקבלי טומאה:

    שייר איןדכיון דאישתייר ביה כולי האי דחזי למלאכתן ראשונה מקבל טומאה:

    לא שייר לאאלמא אזלינן בתר ציפוי:

    וכי תימאהא דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד קבוע במסמרות ושלחן של קדש לאו עומד הוא:

    והא בעא מיניה כו'הא דשלחן ודולבקי דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד או אפילו שאינו עומד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 96 עמוד ב

    1והאיכא מסגרתו!

    2כמאן דאמר מסגרתו למטה היתה, ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה פרקודי הוה מפרקדא, ולחם בגויה דשלחן הוה יתיב.

    3כדתניא, ר' יוסי אומר: לא היה שם סניפין, אלא מסגרתו של שלחן מעמדת את הלחם. אמרו לו: מסגרתו למטה היתה.

    4אמר ר' יוחנן: לדברי האומר מסגרתו למטה היתה, טבלא המתהפכת טמאה.

    5לדברי האומר מסגרתו למעלה היתה, טבלא המתהפכת תיבעי לך.

    6מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא? כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקבל טומאה.

    7מאי טעמא? דומיא דשק בעינן מה שק מטלטל מלא וריקן, אף כל מטלטל מלא וריקן.

    8שלחן נמי מטלטל מלא וריקן, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ״(ויקרא כד״, ו) ״על השלחן הטהור״? ״טהור״ מכלל דאיכא טמא!

    9אלא, מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ומראין בו לחם, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום!

    10כדברי רבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו כסידורו, שנאמר: ״(שמואל א כא״, ז) ״לשום לחם חם ביום הלקחו״.

    11ותיפוק לי משום ציפוי? מי לא תנן: השלחן והדולבקי שנפחתו, או שחיפן בשייש, ושייר בהן מקום הנחת כוסות טמאין. רבי יהודה אומר: מקום הנחת חתיכות.

    12שייר אין, לא שייר לא.

    13וכי תימא, כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד, והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: בציפוי עומד, או בציפוי שאינו עומד? בשחיפה את׃

    Tosafot

    לא היה שם סניפיןתימה לרבי יוסי מה הן קשותיו דקרא דלקמן (מנחות דף צז.) אמרינן קשותיו אלו הסניפין ומנקיותיו אלו הקנים ורש"י פירש בפי' חומש שנחלקו בהן חכמי ישראל ואית דאמרי איפכא ואונקלוס שתרגם מנקיותיו מכילתיה כמאן דאמר מנקיות אלו סניפין ולא מצינו מחלוקת זה בש"ס שלנו ומכילתיה נמי יש ליישב אקנים נמי שגם הם היו סונפין את הלחם ועוד דאי אסניפין הא כתיב (שמות כ״ה:כ״ט) ומנקיותיו אשר יוסך בהן שמסככין בהן את הלחם שעל הלחם מסככין הקנים בין לחם לחברתה והא דכתיב (במדבר ד׳:ז׳) את קשות הנסך הכי קאמר סניפין של קנים המסככין את הלחם וכדפרישית לעיל שהסניפין מעמידין את הקנים:

    מסגרתו [של שלחן] מעמדת את הלחםמשמע שא"צ העמדה אלא חלה התחתונה ולעיל פירשנו (דף צד:):

    לדברי האומר מסגרתו למטה היתהברגלים אבל הדף העליון חלק היה משני צדדין ואין לו בית קיבול טבלא המתהפכת שיכולין להשתמש בצד זה כמו בצד זה שחלקה היא משני צדדין טמאה כשולחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי עץ משום דרחבה היא בית קיבולה ולדברי האומר למעלה היתה האי דמקבל טומאה משום דאית לה בית קבול ואינה מתהפכת וטבלא המתהפכת תיבעי לך כך פירש בקונטרס והאי דלא משכח בפרק אלו מומין (בכורות דף לח.) טומאה מדאורייתא ואין לו תוך בכלי שטף אלא בהנך דחזו למדרסות דלא איתקש לשק היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דטבלא המתהפכת תיבעי לך אי נמי טבלא המתהפכת ביש לה תוך חשיבא מחמת שהיא רחבה ולא מיקריא אין לו תוך כך פי' בקונטרס והא דאמר בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו.) גבי דף של נחתומין דפשוטי כלי עץ מדרבנן היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי ולכל הפחות אפילו תמצי לומר דמדאורייתא טהורה מדרבנן מיהא טמאה ומיקל שם ר' אליעזר משום דשמא מדאורייתא טהורה אי נמי ההיא שינויא דלא כר' יוחנן ובמסקנא לא קאי אי נמי הא דמיבעי לן הכא בטבלא המתהפכת היינו משום דטבלא משמשת את האדם ומשמשת משמשי אדם כדתניא בת"כ בפרשה ויהי ביום השמיני וכלי עץ יכול אף הסולם והקולב והאנחות והמנורה ת"ל מכל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא והדולבקי ת"ל כל כלי ריבה ומה ראית לרבות אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ומשמש תשמישי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא והדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם הקולב והנחותה והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחך בשאין ראויין למדרס מיירי מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבויינהו נמי ממשכב ובשאין להם בית קיבול מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא לן הכא אי דרשא גמורה היא לו או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחין אפילו למ"ד מסגרתו למטה אע"פ שכל הדרשות צריכות ההיא דת"כ לרבויי משמשי אדם ומשמש משמשי אדם והשולחן הטהור איצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ"מ לענין טבלא לאו דרשא גמורה היא דטבלא המתהפכת נפקא לן משולחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן דהויא דרבנן אינה משמשת אדם ומשמשי אדם והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן אין בהן כדמשמע בריש חולין (דף ג.) דקאמר טמא במוקדשין שבדק קרומית של קנה ושחט בה ועל כרחך בשעשאה כלי דעולה טעונה כלי ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לא.) דקאמר דשקיל לה בפשוטי כלי עץ ובפרק כל הכלים (שבת קכג:) גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ"ק דשבת (דף טז.) כלי עץ כלי זכוכית פשוטיהן טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית וסיככה בחיצין זכרים כשרה בפ"ק דסוכה (דף יב:) ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן הוו פסילי לסיכוך דאמר מר אפילו מטלניות שאין בהן שלש ואניצי פשתן פסולין אע"ג דלא הוו מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של נחתומין דחשיב רחבה כבית קיבול כדפירש בקונטרס הכא דמהאי טעמא טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ"ד מסגרתו למטה ואי הוה מצי למימר דדף של נחתומין הוי כטבלא דמשמשת אדם ומשמשי אדם כ"ש דניחא טפי דלא דמי לכל הני דטהורין אפילו מדרבנן ורבינו שמואל פי' שם דההיא מסקנא לא קיימא ור"ת פי' דהיינו טעמא דטבלא המתהפכת לפי שיש לה בית קיבול למטה כמו שולחן למאן דאמר מסגרתו למטה ועדיף טפי משאר פשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול כלל ואי אפשר להיות כן דלפירושו למ"ד מסגרתו למטה היתה המסגרת קבועה בשולחן ובפ"ק דסוכה (דף ה.) מוכח דברגלים היתה המסגרת ולא בשולחן דפריך ונילף מזר דאמר מר זר כל שהוא ומשני דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי ופריך מסגרת נמי הכשר כלי הוא ומשני מסגרתו למטה היתה:

    כלי עץ העשוי לנחת הואדמה שמסלקים אותו בסילוק מסעות אין זה טלטול כיון דמקומו קבוע:

    סילוקו כסידורוהיינו למאן דאמר אפייתו דוחה שבת דתנור מקדש דלמ"ד אין אפייתו דחיא שבת לא היה חם בשעת סידור:

    כאן בציפוי שאינו עומדהוה מצי לאקשוי משלחן דמשה דציפוי דעומד הוא אי נמי (לא היה) מחובר בעץ אלא כעין מעשה ארון דאמר בפרק בתרא דברכות) (דף נו) שלש ארונות עשה בצלאל אחד של עץ ושנים של זהב ועוד יש לפרש דעומד קרי כשהציפוי עב וחזק וראוי להשתמש עליו בפני עצמו אפילו כי שקלת ליה לעץ:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 96b

    Menachot 96b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 212 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והאיכא מסגרתו דגובה טפח דכי מסדר לחם עלה הוי ט"ז טפחים:

    למטה היתה ד' דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן ולא על רחבן כגובה ד' רגליו של שלחן לד' רוחות והיה דף השלחן העליון מונח על אותן דפין כעין כסוי כשרוצה נוטלו משם שלא היה קבוע עליהם:

    פרקודי מפרקדא כעין פרקדן שלא היתה זקופה בשוה אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ ואין הלחם סדור עליה:

    כדתניא דאיכא למאן דאמר דמסגרתו למטה היתה קבוע ברגלים אבל דף העליון היה חלוק משני צידיו ואין לו בית קיבול:

    טבלא המתהפכת שיכולים להשתמש בצד זו כמו בצד זו שחלקה היא משני צדדיה:

    טמאה כשלחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא [זו] כשאר פשוטי [כלי] עץ דרחבה היא בית קיבולה כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס מקבלין טומאה כדמפרש בהדיא בבכורות בפ' על אלו מומין (בכורות דף לח.) דפרכינן התם וכלי שטף דלית ליה תוך מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה והא דומיא דשק בעינן ומשנינן בהנך דחזו למדרסות:

    לדברי האומר למעלה היתה האי דמקבל טומאה משום דאית ליה בית קיבול ואינה מהתהפכת טבלא המתהפכת תיבעי לך:

    טהור מכלל שהוא טמא והא עשוי לנחת שאין מגביהין אותו ואינו דומיא דשק:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 96b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לא היה שם סניפין תימה לרבי יוסי מה הן קשותיו דקרא דלקמן (מנחות דף צז.) אמרינן קשותיו אלו הסניפין ומנקיותיו אלו הקנים ורש"י פירש בפי' חומש שנחלקו בהן חכמי ישראל ואית דאמרי איפכא ואונקלוס שתרגם מנקיותיו מכילתיה כמאן דאמר מנקיות אלו סניפין ולא מצינו מחלוקת זה בש"ס שלנו ומכילתיה נמי יש ליישב אקנים נמי שגם הם היו סונפין את הלחם ועוד דאי אסניפין הא כתיב (שמות כ״ה:כ״ט) ומנקיותיו אשר יוסך בהן שמסככין בהן את הלחם שעל הלחם מסככין הקנים בין לחם לחברתה והא דכתיב (במדבר ד׳:ז׳) את קשות הנסך הכי קאמר סניפין של קנים המסככין את הלחם וכדפרישית לעיל שהסניפין מעמידין את הקנים:

    מסגרתו [של שלחן] מעמדת את הלחם משמע שא"צ העמדה אלא חלה התחתונה ולעיל פירשנו (דף צד:):

    לדברי האומר מסגרתו למטה היתה ברגלים אבל הדף העליון חלק היה משני צדדין ואין לו בית קיבול טבלא המתהפכת שיכולין להשתמש בצד זה כמו בצד זה שחלקה היא משני צדדין טמאה כשולחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי עץ משום דרחבה היא בית קיבולה ולדברי האומר למעלה היתה האי דמקבל טומאה משום דאית לה בית קבול ואינה מתהפכת וטבלא המתהפכת תיבעי לך כך פירש בקונטרס והאי דלא משכח בפרק אלו מומין (בכורות דף לח.) טומאה מדאורייתא ואין לו תוך בכלי שטף אלא בהנך דחזו למדרסות דלא איתקש לשק היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דטבלא המתהפכת תיבעי לך אי נמי טבלא המתהפכת ביש לה תוך חשיבא מחמת שהיא רחבה ולא מיקריא אין לו תוך כך פי' בקונטרס והא דאמר בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו.) גבי דף של נחתומין דפשוטי כלי עץ מדרבנן היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי ולכל הפחות אפילו תמצי לומר דמדאורייתא טהורה מדרבנן מיהא טמאה ומיקל שם ר' אליעזר משום דשמא מדאורייתא טהורה אי נמי ההיא שינויא דלא כר' יוחנן ובמסקנא לא קאי אי נמי הא דמיבעי לן הכא בטבלא המתהפכת היינו משום דטבלא משמשת את האדם ומשמשת משמשי אדם כדתניא בת"כ בפרשה ויהי ביום השמיני וכלי עץ יכול אף הסולם והקולב והאנחות והמנורה ת"ל מכל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא והדולבקי ת"ל כל כלי ריבה ומה ראית לרבות אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ומשמש תשמישי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא והדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם הקולב והנחותה והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחך בשאין ראויין למדרס מיירי מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבויינהו נמי ממשכב ובשאין להם בית קיבול מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא לן הכא אי דרשא גמורה היא לו או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחין אפילו למ"ד מסגרתו למטה אע"פ שכל הדרשות צריכות ההיא דת"כ לרבויי משמשי אדם ומשמש משמשי אדם והשולחן הטהור איצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ"מ לענין טבלא לאו דרשא גמורה היא דטבלא המתהפכת נפקא לן משולחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן דהויא דרבנן אינה משמשת אדם ומשמשי אדם והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן אין בהן כדמשמע בריש חולין (דף ג.) דקאמר טמא במוקדשין שבדק קרומית של קנה ושחט בה ועל כרחך בשעשאה כלי דעולה טעונה כלי ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לא.) דקאמר דשקיל לה בפשוטי כלי עץ ובפרק כל הכלים (שבת קכג:) גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ"ק דשבת (דף טז.) כלי עץ כלי זכוכית פשוטיהן טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית וסיככה בחיצין זכרים כשרה בפ"ק דסוכה (דף יב:) ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן הוו פסילי לסיכוך דאמר מר אפילו מטלניות שאין בהן שלש ואניצי פשתן פסולין אע"ג דלא הוו מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של נחתומין דחשיב רחבה כבית קיבול כדפירש בקונטרס הכא דמהאי טעמא טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ"ד מסגרתו למטה ואי הוה מצי למימר דדף של נחתומין הוי כטבלא דמשמשת אדם ומשמשי אדם כ"ש דניחא טפי דלא דמי לכל הני דטהורין אפילו מדרבנן ורבינו שמואל פי' שם דההיא מסקנא לא קיימא ור"ת פי' דהיינו טעמא דטבלא המתהפכת לפי שיש לה בית קיבול למטה כמו שולחן למאן דאמר מסגרתו למטה ועדיף טפי משאר פשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול כלל ואי אפשר להיות כן דלפירושו למ"ד מסגרתו למטה היתה המסגרת קבועה בשולחן ובפ"ק דסוכה (דף ה.) מוכח דברגלים היתה המסגרת ולא בשולחן דפריך ונילף מזר דאמר מר זר כל שהוא ומשני דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי ופריך מסגרת נמי הכשר כלי הוא ומשני מסגרתו למטה היתה:

    כלי עץ העשוי לנחת הוא דמה שמסלקים אותו בסילוק מסעות אין זה טלטול כיון דמקומו קבוע:

    סילוקו כסידורו היינו למאן דאמר אפייתו דוחה שבת דתנור מקדש דלמ"ד אין אפייתו דחיא שבת לא היה חם בשעת סידור:

    כאן בציפוי שאינו עומד הוה מצי לאקשוי משלחן דמשה דציפוי דעומד הוא אי נמי (לא היה) מחובר בעץ אלא כעין מעשה ארון דאמר בפרק בתרא דברכות) (דף נו) שלש ארונות עשה בצלאל אחד של עץ ושנים של זהב ועוד יש לפרש דעומד קרי כשהציפוי עב וחזק וראוי להשתמש עליו בפני עצמו אפילו כי שקלת ליה לעץ:

    Tosafot on Menachot 96b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 96, Amud Bet, about 212 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “והאיכא מסגרתו!…”

    2. Segment 218 words

      Opens “כמאן דאמר מסגרתו למטה היתה, ולמאן דאמר…”

    3. Segment 320 words

      Opens “כדתניא, ר' יוסי אומר: לא היה שם…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: לדברי האומר מסגרתו למטה…”

    5. Segment 59 words

      Opens “לדברי האומר מסגרתו למעלה היתה, טבלא המתהפכת…”

    6. Segment 619 words

      Opens “מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא? כלי…”

    7. Segment 715 words

      Opens “מאי טעמא? דומיא דשק בעינן מה שק…”

    8. Segment 822 words

      Opens “שלחן נמי מטלטל מלא וריקן, כדריש לקיש,…”

    9. Segment 915 words

      Opens “אלא, מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ומראין…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “כדברי רבי יהושע בן לוי, דאמר רבי…”

      Named: רבי יהושע, שמואל.

    11. Segment 1125 words

      Opens “ותיפוק לי משום ציפוי? מי לא תנן:…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 125 words

      Opens “שייר אין, לא שייר לא.…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “וכי תימא, כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 96b · Segment 4 — “אמר ר' יוחנן: לדברי האומר מסגרתו למטה היתה, טבלא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 96b · Segment 10 — “…סילוקו כסידורו, שנאמר: (שמואל א כא, ז) ״לשום לחם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 96b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026