Talmud Builders

    Menachot 22a

    Back to index

    English translation — Menachot 22a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1when the Merciful One granted the Jewish people the right to use the salt when eating their offerings, he granted this to Israelites, who have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, as this fund supplies the salt that is applied to the offerings. With regard to the priests, who do not have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, the Merciful One did not grant them the right to make use of the salt. To counter this, the mishna in tractate Shekalim teaches us that the court granted to the priests the right to use the salt when eating their offerings.

    2The Gemara asks: And with regard to the wood, concerning which it is obvious to the tanna of the baraita that it is brought from communal supplies, from where do we derive this halakha ? The Gemara answers: As it is taught in a baraita : One might have thought that one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must bring wood from his home on which the burnt offering will be sacrificed, just as he brings libations from his home along with a burnt offering (see Numbers, chapter 15). Therefore, the verse states with regard to the burnt offering: “On the wood that is on the fire which is upon the altar” (Leviticus 1:12); the Torah juxtaposes the wood to the altar, teaching that just as the altar was built from communal funds, so too, the wood and fire are brought from communal supplies. This is the statement of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon.

    3The baraita continues: Rabbi Elazar ben Shammua says: Just as the altar was not used by an ordinary person, as it was built for the purpose of serving as an altar for God, so too, the wood and fire should not have been used previously by an ordinary person, so one does not bring the wood from his home. The Gemara asks: What is the difference between the two opinions? The Gemara answers: The difference between the two is whether there is a requirement that the wood be new, i.e., that it had never been used. According to the opinion of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon, the wood is fit provided that it comes from communal supplies, even if it is not new wood, whereas according to Rabbi Elazar ben Shammua it must be new wood.

    4The Gemara asks: And is it in fact the halakha that old, i.e., previously used, wood is not fit to be burned on the altar? But isn’t it written: “And Araunah said to David: Let my lord the king take and offer up what seems good to him; behold the oxen for the burnt offering, and the threshing instruments [ morigim ] and the equipment of the oxen for the wood” (II Samuel 24:22)? Despite the fact that the threshing instruments and equipment of the oxen have been used previously, apparently they are fit to be used when offering a burnt offering. The Gemara answers: Here too, the verse is speaking of new instruments and equipment that had not been previously used.

    5Tangentially, the Gemara asks: What is the meaning of the term morigim mentioned in this verse? Ulla said: It is a turbal bed. This was not a known expression in Babylonia, so the Gemara asks: What is a turbal bed? Rav Yehuda said: It is referring to a serrated [ dekurkesa ] board that the threshers use for threshing, which is dragged over the grain by an animal in order to separate the kernels from the stalks. Rav Yosef said: What is the verse from which the meaning of morigim is derived? It is the verse that states: “Behold, I have made you a new threshing sledge [ morag ] having sharp teeth; you shall thresh the mountains” (Isaiah 41:15).

    6MISHNA: If a handful of one meal offering, which is to be burned on the altar, was intermingled with a handful of another meal offering, or with the meal offering of priests, or with the meal offering of the anointed priest, i.e., the High Priest, or with the meal offering of libations accompanying burnt offerings and peace offerings, all of which are burned in their entirety on the altar, it is fit for sacrifice, and the mixture is burned on the altar.

    7Rabbi Yehuda says: If the handful was intermingled with the meal offering of the anointed priest, or with the meal offering of libations, the mixture is unfit because with regard to this, the handful from the standard meal offering, its mixture is thick, one log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour, and with regard to that, the meal offering of the anointed priest and the meal offering of libations, its mixture is loose, three log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour. And the mixtures, which are not identical, absorb from each other, increasing the amount of oil in the handful and decreasing the amount of oil in the meal offering of the anointed priest or the meal offering of libations, thereby invalidating both.

    8GEMARA: We learned in a mishna there ( Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood, it is fit for presenting on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it were water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood, it is fit for presentation. Likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the blood as though it were water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar regardless of the ratio of sacred to non-sacred blood.

    9Rabbi Yoḥanan says: And both the first tanna and Rabbi Yehuda derived their opinions from one verse. With regard to the sacrificial rites performed by the High Priest on Yom Kippur, the Torah teaches that after sprinkling of the blood of the bull and of the goat separately between the staves of the Ark and on the Curtain, the blood of the two animals is mixed together and presented on the golden altar inside the Sanctuary. The verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat and put it on the corners of the altar” (Leviticus 16:18). It is a known matter that the blood of the bull is more than the blood of a goat. Why then is the blood of the goat not nullified? Rabbi Yoḥanan explains: The Rabbis, i.e, the first tanna , hold:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי זכי להו רחמנאלשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכי להו משום דאית להו לשכה כלומר שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא להכי איצטריך תנאה:

    חדתילר' אלעזר בן שמוע בעינן חדתי:

    הכא נמי בחדתישעדיין לא נשתמש בהן ארונה:

    עיזאעז של ברזל נותנין עליו להכבידו:

    עיזא דקורקסאקורקסא נסר גדול מלא יתידות:

    דדיישי דישאשנותנין אותו על התבואה וקושרין בו שוורים ומושכין אותו ונידושת התבואה:

    מאי קראמוריגים לצורך דישה דכתיב מורג וכתיב תדוש:

    חרוץיפה ומצמיד:

    מתני' במנחת כהנים כשרהשהרי כולו כליל כמותו:

    ר' יהודה אומר אם נתערב הקומץ במנחת נסכים ומנחת כהן משיח פסולהלפי שהקומץ דמנחת נדבת ישראל בלילתו עבה לוג לעשרון:

    ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים בלילתן רכה שלשה לוגין לעשרון דכתיב במנחת נסכים בלול ברביעית ההין שמן ויליף חביתין מינה שלשה לוגין לעשרון בפ' התכלת (לקמן מנחות נא.):

    והן בולעות זו מזוהקומץ בולע ממנחת נסכים והוה ליה ריבה שמנה ומנחת נסכים נמי פסולה דהוה ליה חיסר שמנה והאי דקתני פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי ורישא נמי הכי תנא נתערב קומצה בקומץ חבירתה כשרה והוה ליה למיתני כשרות:

    אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמהשנפלה זו בצד זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב כשרות ואם לאו פסולות דאמר בתורת כהנים מסלתה ולא מסלת חבירתה:

    לא יקטיראפי' כל המעורבת דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ומקמץ נמי לא מצי קמיץ שני קומצים דדלמא בכל קומץ וקומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחמת מנחה:

    ואם הקטירכל המעורבת היא לא עלתה לבעלים דהא לא נקמצה ואין מנחת נדבה נתרת בלא קמיצה:

    נתערב קומצה בשיריהלא יקטיר את כולה משום דשירים אסורין להקטיר דכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא ב׳:י״א) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו:

    גמ' דםדקדשים:

    כשרלזריקה:

    נתערב בייןשהוא אדום:

    רואין אותו כאילו הוא מיםואם היה מים והיה מראית הדם ניכר ביניהם כשר:

    בדם הבהמהשל חולין:

    רואין אותואת של חולין:

    אין דם מבטל דםוכשר:

    הדבר ידוע כו'אפילו הכי קרי ליה אכתי נמי דם שעיר ואף על פי שנתערב בו דם הפר כדאמרינן במסכת יומא (דף נג:) עירה דם הפר לתוך דם השעיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 22 עמוד א

    1כי זכי להו רחמנא לישראל, דאית להו לשכה. לכהנים, דלית להו לשכה לא זכי להו רחמנא, קמ"ל׃

    2ועצים, דפשיטא ליה לתנא דמשל ציבור, מנלן? דתניא: יכול האומר ״הרי עלי עולה״ יביא עצים מתוך ביתו, כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו? ת"ל (ויקרא א, ח) ״על העצים אשר על האש אשר על המזבח״ מה מזבח משל ציבור, אף עצים ואש משל ציבור, דברי רבי אלעזר בר ר"ש׃

    3רבי אלעזר בן שמוע אומר: מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. מאי בינייהו? איכא בינייהו חדתי.

    4ועתיקי לא? והכתיב: ״(שמואל ב כד״, כב) ״ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים״! הכא נמי בחדתי.

    5מאי ״מוריגים״? אמר עולא: מטה של טרבל. מאי מטה של טרבל? אמר רב יהודה: עיזא דקורקסא דדשו בה דשתאי. אמר רב יוסף: מאי קראה? (ישעיהו מא, טו) ״הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים״.

    Mishna

    6נתערב קומצה בקומץ חבירתה, במנחת כהנים, במנחת כהן משיח, במנחת נסכים כשרה.

    7רבי יהודה אומר: במנחת כהן משיח, במנחת נסכים פסולה, שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו.

    Gemara

    8תנן התם: דם שנתערב במים, אם יש בו מראית דם כשר. נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים. נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים. רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם.

    9א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא טז, יח) ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר״. הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר. רבנן סברי:

    Tosafot

    ועצים דפשיטא ליה לתנא משל צבור מנלןוא"ת ולילף ממלח כדלעיל דאין להשיב מלבונה ושמא יש צד אחד:

    שזו בלילתה עבהמנחת נדבה ולוג לעשרון כדדרשי' בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פט.) כדכתיב במצורע עני ועשרון סלת בלול בשמן למנחה ולוג שמן דמייתא ליה למנחה ולוג שמן למתנדב מנחה לא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון ומנחת הנסכים וכהן משיח שלשה לוגין לעשרון כדמפרש בקונט':

    שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזואע"ג דקתני פסולה דמשמע האחת נראה דשתיהן פסולות העבה והרכה מדקתני והן בולעות זו מזו ומיהו בבליעה חדא מיפסלי תרווייהו דכי בלע קומץ ממנחת נסכים מיפסיל קומץ דהוה ליה ריבה שמנה ומיפסלא מנחת נסכים דהוה ליה חיסר שמנה והא דקתני פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי ורישא נמי הכי תנן נתערב קומצה בקומץ של חבירתה כשרה והוה ליה למיתני כשרות וכששתיהן בלילתן עבה או רכה אף על פי שבולעות זו מזו לא חשיב לא ריבה שמנה ולא חיסר שמנה ולא מפסלא:

    והן בולעות זו מזופי' בקונטרס הקומץ בולע מן מנחת נסכים והוה ליה ריבה שמנה ובגמ' גבי הא דפריך לרב חסדא דאמר בתר מבטל אזלינן ממתניתין דשתי מנחות שלא נקמצו דאם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרה והא כיון דקמיץ ליה מחדא אידך הוה ליה שיריים ולא מבטל ליה שיריים לטיבלא ופי' בקונטרס שטיבלא דלא מבטל להו לשיריים דניהוו כריבה סולתה לא מצי למיפרך לרבי חנינא דנימא מהכא דבתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל אזלינן שיריים מי הוי טיבלא דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשיריים לא הוי ריבה סולתה דבטילי וכמאן דליתיה דמי ולא מייתר ליה ופירוש זה סותר מה שפירש במשנה דמהאי טעמא לא יחשוב כמו ריבה שמנה ואין לפרש דמה דמיפסלן הכא לאו משום ריבה שמנה אלא משום חיסר שמנה דאדרבה לפי מה שמפרש בגמ' גבי חרב שנתערב בבלול לא מיפסלן אלא משום ריבה שמנה:

    והן בולעות זו מזומין בשאינו מינו חשיב ליה בגמרא משום דאמרי' סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו שהסולת של קומץ רבה על השמן של מנחת נסכים ומבטלו ותימה דמהאי טעמא נמי ליפסול לרבי יהודה נתערב קומצה בקומץ חבירתה וזה הוא תימה לומר משום דבלילתן שוות אין זו בולעת מזו ועוד נתערב קומצה בשיריה דקתני סיפא דאם הקטיר עלתה לבעלים ופריך מינה בגמרא דליבטלו שיריים לקומץ ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ כו' למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוות ואין בולעות זו מזו ומאי אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן ועוד תימה דבגזירה שוה דר' זירא אליבא דרבי יהודה נמי מסקי לה ומשמע דאין הקומץ מבטל חבירו אפי' קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה אף על פי שזה חרב וזה בלול ומה שכתוב בספרים בגמ' גבי חרב שנתערב עם בלול מאי לאו קומץ דמנחת חוטא דאיערב בקומץ דמנחת נדבה לא גרסינן הכי אלא כספרים דגרסי דאיערב במנחת נסכים אבל שום קומץ אין מבטל חבירו אפי' לרבי יהודה דאי משכחת חד קומץ דמבטל לא תתקיים גזירה שוה והשתא מנלן לרבי יהודה דלא יבטלו זה את זה קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה הא בלעי מהדדי ועוד תימה למאי דמסקינן מגזירה שוה דר' זירא אליבא דר' יהודה א"כ מנחת נסכים וקומץ נמי לא ליבטלו זה את זה ומיהו הא לאו פירכא היא דדוקא בקומץ ושיריים איכא גזירה שוה דהקטרה הקטרה אבל מנחת נסכים כולה כליל ואין כאן קומץ ושיריים:

    אם יש בו מראית דם כשרלא באדמומית מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר למעוטי היכא דדיהה מראיתו דהא דדם הפר מרובה על דמו של שעיר משמע דאי לאו מטעם עולין או משום מין במינו היה בטל אע"פ שאם היה דמו של פר מים היה בו מראית דם שעיר קצת:

    הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דמו של שעירפי' והיה לו לדמו של שעיר להיות בטל תימה דאיפכא הוה ליה למידק דאמרינן ביומא (דף נג:) שעירב דם הפר בדם השעיר וההיא דדם שנתערב במים אמרי' בפ' התערובות (זבחים עח:) ובפרק כיסוי הדם (חולין פז:) לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל והילכך האי דם הפר היה לו להבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) הכא מודה משום דהוה ליה נראה ונדחה וי"ל דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה ביחד כמו שמחלק בפרק בתרא דמסכת ע"ז (שם) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה ואפילו מאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלים זה את זה, והני דמים דמתני' דזבחים לאו עולין נינהו דהא מינייהו חולין, ל"ה. ר"ל ולכך קאמרי רבנן דכשנתערב בדם בהמה או בחיה דמתבטלי ובנתערב קומץ נדבה במנחת נסכים דמתני' נמי בעולין נינהו ולא מבטלי אהדדי, וצ"ל דפליגי ר' יהודה ורבנן בתרתי דלר' יהודה אין דם מבטל דם דמין במינו לא בטיל אבל עולין מבטלין אהדדי מדקאמר במתני' דנתערב קומץ במנחת נסכים דפסולה משום דבולעת זו מזו ואי לא מבטלי אהדדי כי בולעת זו מזו מאי הוי הרי לא נתבטל כלום אלא אית ליה דעולין מבטלי אהדדי ואי משום מין במינו דאית ליה דלא בטיל קסבר דמתני' הוי מין בשאינו מינו כדקאמר וכו', ורבנן סברי איפכא דעולין לא מבטלי אהדדי ולכך מכשירין במתני' הקומץ שנתערב במנחת נסכים אבל דם מבטל דם ומין במינו בטיל ולכך בנתערב בדם החיה פסלי, ותלמודא מקש' דכיון דמדם הפר והשעיר ילפי אימא דנבעי תרתי קודם דנימא דלא ליבטלו אהדדי שיהו עולין ומין במינו ודנימא דבמתני' דהוו עולין דמבטלי כיון דלא הוו מין במינו וגם נתערב בדם החיה דליבטלי אע"ג דהוי מין במינו ודליקשי לר' יהודה כיון דלא הוי עולין, ואין לומר דסברי דבחדא מילתא תליא רחמנא דלא מבטלי משום דהוי מין במינו או משום דהוי עולין הילכך אזל כל חד בתר סברתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, משום דדומיא דהאי קרא דאיכא תרתי אית לן למילף בעלמא ודנבעי תרתי ולכך מעמיד הדבר בקושיא בין לרבנן בין לר' יהודה:

    וכי בולעות זו מזו מאי הוי מין במינו הוא, בשלמ' לרבנן דאמרי דטעמא דדם פר ושעיר הוי משום עולין לא קשיא להו כמו כן אמאי עולין נינהו דאיכא למימר דסברי כסתמא דמתני' ודסתמא דמתני' אתיא כוותיהו משום דאית לן למימר דסתם רבנן דר' יהודה דמתני' הוו רבנן דסתם מתני' דהכא ולכך מכשרי משום דסברי דעולין לא מבטלי אהדדי אבל לר' יהודה קשיא אמאי פסול משום דנהי דאית ליה דעולין מבטלי אהדדי ויש לפסול מטעם ביטול עולין מ"מ מין במינו הוא וכיון דאית ליה דמין במינו לא בטיל א"כ לא בטיל ואין לפסלם משום רבה שמנה דחד וחסר שמנה דאידך כדפירש"י במתני' משום דכיון דלא מבטלי אהדדי נמצא דשמן דמנחת נסכים שבלע הקומץ הוי כאילו לא נבלע שם מאחר שאינו מתבטל והוי כאלו עדיין הוא במנחת הנסכים ולא חסר שמנה וכן הקומץ נמי מטעם זה לא רבה לבונתה היא:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 22a

    Menachot 22a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 245 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי זכי להו רחמנא לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכי להו משום דאית להו לשכה כלומר שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא להכי איצטריך תנאה:

    חדתי לר' אלעזר בן שמוע בעינן חדתי:

    הכא נמי בחדתי שעדיין לא נשתמש בהן ארונה:

    עיזא עז של ברזל נותנין עליו להכבידו:

    עיזא דקורקסא קורקסא נסר גדול מלא יתידות:

    דדיישי דישא שנותנין אותו על התבואה וקושרין בו שוורים ומושכין אותו ונידושת התבואה:

    מאי קרא מוריגים לצורך דישה דכתיב מורג וכתיב תדוש:

    חרוץ יפה ומצמיד:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 22a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ועצים דפשיטא ליה לתנא משל צבור מנלן וא"ת ולילף ממלח כדלעיל דאין להשיב מלבונה ושמא יש צד אחד:

    שזו בלילתה עבה מנחת נדבה ולוג לעשרון כדדרשי' בפ' שתי מדות (לקמן מנחות פט.) כדכתיב במצורע עני ועשרון סלת בלול בשמן למנחה ולוג שמן דמייתא ליה למנחה ולוג שמן למתנדב מנחה לא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון ומנחת הנסכים וכהן משיח שלשה לוגין לעשרון כדמפרש בקונט':

    שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו אע"ג דקתני פסולה דמשמע האחת נראה דשתיהן פסולות העבה והרכה מדקתני והן בולעות זו מזו ומיהו בבליעה חדא מיפסלי תרווייהו דכי בלע קומץ ממנחת נסכים מיפסיל קומץ דהוה ליה ריבה שמנה ומיפסלא מנחת נסכים דהוה ליה חיסר שמנה והא דקתני פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי ורישא נמי הכי תנן נתערב קומצה בקומץ של חבירתה כשרה והוה ליה למיתני כשרות וכששתיהן בלילתן עבה או רכה אף על פי שבולעות זו מזו לא חשיב לא ריבה שמנה ולא חיסר שמנה ולא מפסלא:

    והן בולעות זו מזו פי' בקונטרס הקומץ בולע מן מנחת נסכים והוה ליה ריבה שמנה ובגמ' גבי הא דפריך לרב חסדא דאמר בתר מבטל אזלינן ממתניתין דשתי מנחות שלא נקמצו דאם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרה והא כיון דקמיץ ליה מחדא אידך הוה ליה שיריים ולא מבטל ליה שיריים לטיבלא ופי' בקונטרס שטיבלא דלא מבטל להו לשיריים דניהוו כריבה סולתה לא מצי למיפרך לרבי חנינא דנימא מהכא דבתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל אזלינן שיריים מי הוי טיבלא דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשיריים לא הוי ריבה סולתה דבטילי וכמאן דליתיה דמי ולא מייתר ליה ופירוש זה סותר מה שפירש במשנה דמהאי טעמא לא יחשוב כמו ריבה שמנה ואין לפרש דמה דמיפסלן הכא לאו משום ריבה שמנה אלא משום חיסר שמנה דאדרבה לפי מה שמפרש בגמ' גבי חרב שנתערב בבלול לא מיפסלן אלא משום ריבה שמנה:

    והן בולעות זו מזו מין בשאינו מינו חשיב ליה בגמרא משום דאמרי' סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו שהסולת של קומץ רבה על השמן של מנחת נסכים ומבטלו ותימה דמהאי טעמא נמי ליפסול לרבי יהודה נתערב קומצה בקומץ חבירתה וזה הוא תימה לומר משום דבלילתן שוות אין זו בולעת מזו ועוד נתערב קומצה בשיריה דקתני סיפא דאם הקטיר עלתה לבעלים ופריך מינה בגמרא דליבטלו שיריים לקומץ ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ כו' למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוות ואין בולעות זו מזו ומאי אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן ועוד תימה דבגזירה שוה דר' זירא אליבא דרבי יהודה נמי מסקי לה ומשמע דאין הקומץ מבטל חבירו אפי' קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה אף על פי שזה חרב וזה בלול ומה שכתוב בספרים בגמ' גבי חרב שנתערב עם בלול מאי לאו קומץ דמנחת חוטא דאיערב בקומץ דמנחת נדבה לא גרסינן הכי אלא כספרים דגרסי דאיערב במנחת נסכים אבל שום קומץ אין מבטל חבירו אפי' לרבי יהודה דאי משכחת חד קומץ דמבטל לא תתקיים גזירה שוה והשתא מנלן לרבי יהודה דלא יבטלו זה את זה קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה הא בלעי מהדדי ועוד תימה למאי דמסקינן מגזירה שוה דר' זירא אליבא דר' יהודה א"כ מנחת נסכים וקומץ נמי לא ליבטלו זה את זה ומיהו הא לאו פירכא היא דדוקא בקומץ ושיריים איכא גזירה שוה דהקטרה הקטרה אבל מנחת נסכים כולה כליל ואין כאן קומץ ושיריים:

    אם יש בו מראית דם כשר לא באדמומית מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר למעוטי היכא דדיהה מראיתו דהא דדם הפר מרובה על דמו של שעיר משמע דאי לאו מטעם עולין או משום מין במינו היה בטל אע"פ שאם היה דמו של פר מים היה בו מראית דם שעיר קצת:

    הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דמו של שעיר פי' והיה לו לדמו של שעיר להיות בטל תימה דאיפכא הוה ליה למידק דאמרינן ביומא (דף נג:) שעירב דם הפר בדם השעיר וההיא דדם שנתערב במים אמרי' בפ' התערובות (זבחים עח:) ובפרק כיסוי הדם (חולין פז:) לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל והילכך האי דם הפר היה לו להבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) הכא מודה משום דהוה ליה נראה ונדחה וי"ל דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה ביחד כמו שמחלק בפרק בתרא דמסכת ע"ז (שם) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה ואפילו מאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטל:

    Tosafot on Menachot 22a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלים זה את זה, והני דמים דמתני' דזבחים לאו עולין נינהו דהא מינייהו חולין, ל"ה. ר"ל ולכך קאמרי רבנן דכשנתערב בדם בהמה או בחיה דמתבטלי ובנתערב קומץ נדבה במנחת נסכים דמתני' נמי בעולין נינהו ולא מבטלי אהדדי, וצ"ל דפליגי ר' יהודה ורבנן בתרתי דלר' יהודה אין דם מבטל דם דמין במינו לא בטיל אבל עולין מבטלין אהדדי מדקאמר במתני' דנתערב קומץ במנחת נסכים דפסולה משום דבולעת זו מזו ואי לא מבטלי אהדדי כי בולעת זו מזו מאי הוי הרי לא נתבטל כלום אלא אית ליה דעולין מבטלי אהדדי ואי משום מין במינו דאית ליה דלא בטיל קסבר דמתני' הוי מין בשאינו מינו כדקאמר וכו', ורבנן סברי איפכא דעולין לא מבטלי אהדדי ולכך מכשירין במתני' הקומץ שנתערב במנחת נסכים אבל דם מבטל דם ומין במינו בטיל ולכך בנתערב בדם החיה פסלי, ותלמודא מקש' דכיון דמדם הפר והשעיר ילפי אימא דנבעי תרתי קודם דנימא דלא ליבטלו אהדדי שיהו עולין ומין במינו ודנימא דבמתני' דהוו עולין דמבטלי כיון דלא הוו מין במינו וגם נתערב בדם החיה דליבטלי אע"ג דהוי מין במינו ודליקשי לר' יהודה כיון דלא הוי עולין, ואין לומר דסברי דבחדא מילתא תליא רחמנא דלא מבטלי משום דהוי מין במינו או משום דהוי עולין הילכך אזל כל חד בתר סברתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, משום דדומיא דהאי קרא דאיכא תרתי אית לן למילף בעלמא ודנבעי תרתי ולכך מעמיד הדבר בקושיא בין לרבנן בין לר' יהודה:

    וכי בולעות זו מזו מאי הוי מין במינו הוא, בשלמ' לרבנן דאמרי דטעמא דדם פר ושעיר הוי משום עולין לא קשיא להו כמו כן אמאי עולין נינהו דאיכא למימר דסברי כסתמא דמתני' ודסתמא דמתני' אתיא כוותיהו משום דאית לן למימר דסתם רבנן דר' יהודה דמתני' הוו רבנן דסתם מתני' דהכא ולכך מכשרי משום דסברי דעולין לא מבטלי אהדדי אבל לר' יהודה קשיא אמאי פסול משום דנהי דאית ליה דעולין מבטלי אהדדי ויש לפסול מטעם ביטול עולין מ"מ מין במינו הוא וכיון דאית ליה דמין במינו לא בטיל א"כ לא בטיל ואין לפסלם משום רבה שמנה דחד וחסר שמנה דאידך כדפירש"י במתני' משום דכיון דלא מבטלי אהדדי נמצא דשמן דמנחת נסכים שבלע הקומץ הוי כאילו לא נבלע שם מאחר שאינו מתבטל והוי כאלו עדיין הוא במנחת הנסכים ולא חסר שמנה וכן הקומץ נמי מטעם זה לא רבה לבונתה היא:

    Rashba on Menachot 22a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 22, Amud Aleph, about 245 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “כי זכי להו רחמנא לישראל, דאית להו…”

    2. Segment 248 words

      Opens “ועצים, דפשיטא ליה לתנא דמשל ציבור, מנלן?…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 323 words

      Opens “רבי אלעזר בן שמוע אומר: מה מזבח…”

      Named: רבי אלעזר.

    4. Segment 427 words

      Opens “ועתיקי לא? והכתיב: (שמואל ב כד, כב)…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 536 words

      Opens “מאי ״מוריגים״? אמר עולא: מטה של טרבל.…”

      Named: רב יהודה, רב יוסף, עולא.

    6. Segment 613 words

      Opens “מתני׳ נתערב קומצה בקומץ חבירתה, במנחת כהנים,…”

      Named: רב קומצה.

    7. Segment 719 words

      Opens “רבי יהודה אומר: במנחת כהן משיח, במנחת…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 837 words

      Opens “גמ׳ תנן התם: דם שנתערב במים, אם…”

      Named: רב במים, רב ביין, רב בדם, רבי יהודה.

    9. Segment 925 words

      Opens “א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 22a · Segment 9 — “א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא טז, יח)…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 22a · Segment 5 — “…בה דשתאי. אמר רב יוסף: מאי קראה? (ישעיהו מא,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 22a · Segment 4 — “ועתיקי לא? והכתיב: (שמואל ב כד, כב) ״ויאמר ארונה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Menachot 22a · Segment 5 — “מאי ״מוריגים״? אמר עולא: מטה של טרבל. מאי מטה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 22a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026