Talmud Builders

    Menachot 41a

    Chapter 4 - HaTekhelet

    גם: מנחות דף מ״א ע״א, פרק ד׳ התכלת

    English translation - Menachot 41a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and an adult goes out in public on occasion while wearing it, it is required to have ritual fringes. But if it is not large enough for a minor to cover his head and most of his body with it, then even if an adult goes out in public on occasion while wearing it, it is exempt from ritual fringes. And so too with regard to diverse kinds, i.e., the prohibition against wearing wool and linen together.

    2And we discussed it: What is meant by: And so too with regard to diverse kinds? If we say that it means: And so too with regard to the prohibition of diverse kinds, that if a minor could not cover the majority of his head and body with it, the prohibition of diverse kinds does not apply, that is difficult: But didn’t we learn in a mishna ( Kilayim 9:2): There is no exemption with regard to the prohibition of diverse kinds for clothing that an adult would not wear even occasionally in public?

    3And Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: Rather, the baraita means: And so too with regard to whether a linen cloak is required to have ritual fringes. If the cloak is large enough for a minor to cover his head and most of his body with it, then it requires ritual fringes, and wearing the garment with the ritual fringes is not a violation of the prohibition of diverse kinds. But if the garment is smaller than that, it is prohibited to place ritual fringes on it, due to the prohibition of diverse kinds. Therefore, one cannot explain Shmuel’s statement to mean that a cloak that is exempt from ritual fringes because it is too small is not subject to the prohibition of diverse kinds.

    4Rather, what is meant by the statement that a cloak that is exempt from ritual fringes is not subject to the prohibition of diverse kinds? It is referring to where one affixed ritual fringes to a garment that already had ritual fringes affixed to it. Even though the second set of ritual fringes is superfluous, nevertheless there is no violation of the prohibition of diverse kinds.

    5The Gemara asks: But didn’t Rabbi Zeira already say this one time when he stated that if one attached ritual fringes to a garment that already had ritual fringes attached to it and he then removed the first set of strings, the garment is fit? The Gemara answers: One was stated from the other by inference, and Rabbi Zeira did not state both statements.

    6§ The Sages taught in a baraita : A very long cloak that is folded in half is required to have ritual fringes at the fold. And Rabbi Shimon deems it exempt from ritual fringes at the fold because that is not where the corners of the garment are located. And Rabbi Shimon and the Rabbis agree that if he folded it and sewed it, it is required to have ritual fringes at the fold.

    7The Gemara challenges: If one sewed it, it is obvious that it is required to have ritual fringes at the fold. The Gemara explains: No, it is necessary to state this halakha because it is referring to a case where he fastened it with pins rather than sewing it in the conventional manner.

    8The Gemara relates that Rabba bar Huna arrived at the house of Rava bar Rav Naḥman, and he saw that Rava bar Rav Naḥman was wearing a cloak that was folded and that he had affixed strings to it on the corners of the fold. The cloak unfolded, and the string that had been on the corner of the fold now came and settled near his head, i.e., in the middle of the cloak, as the two sides of the cloak were in the front and back of Rava bar Rav Naḥman.

    9Rabba bar Huna said to Rava bar Rav Naḥman: This is not the corner of the garment that the Merciful One writes about in the Torah. Rava bar Rav Naḥman went and threw it off, and he covered himself with a different cloak.

    10Rabba bar Huna said to Rava bar Rav Naḥman: Do you hold that ritual fringes are an obligation incumbent upon the man? That is not so. Rather, it is an obligation that pertains to every cloak that one owns. Therefore, go and affix ritual fringes to it properly.

    11The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports the opinion of Rabba bar Huna: It is told of the early generations of pious men that once they weaved three fingerbreadths of the length of the garment, they would affix the white and sky-blue strings to the first two corners, even though the garment was not yet ready to be worn. This seems to prove that there is an obligation to affix ritual fringes to all the cloaks in one’s possession, even if he is not currently wearing them. The Gemara rejects this proof: The pious men were different, as they would act stringently with themselves. Therefore, one cannot adduce the actual requirement from their behavior.

    12The Gemara notes that this disagrees with what an angel said. As an angel found Rav Ketina when he was wearing a linen cloak, which is exempt from ritual fringes. The angel said to him: Ketina, Ketina, if you wear a linen cloak in the summer and a coat [ sarbela ], which has only two corners and is therefore also exempt from ritual fringes, in the winter, what will become of the ritual fringes of sky-blue wool? As a result, you will never fulfill the mitzva.

    13Rav Ketina said to him: Do you punish us even for failing to fulfill a positive mitzva? The angel said to him: At a time when there is divine anger and judgment, we punish even for the failure to fulfill a positive mitzva.

    14The Gemara attempts to draw conclusions from the statement of the angel: Granted, if you say that the mitzva of ritual fringes is an obligation incumbent upon the man, that is why Rav Ketina would be deemed liable at a time of divine anger, as he did not affix ritual fringes to his cloak and thereby neglected the obligation incumbent upon him. But if you say that it is an obligation to attach them to every cloak that one owns, since Rav Ketina’s cloaks were not required to have ritual fringes, he was not obligated to attach ritual fringes to them. Why should he be punished in a time of divine anger?

    15The Gemara responds: Rather, what should one assume, that it is an obligation incumbent upon the man? Even so, granted that the Merciful One rendered him obligated when he is wearing a cloak that has four corners and is therefore subject to the obligation of ritual fringes, but when he is wearing a cloak that is not subject to the obligation of ritual fringes, did the Merciful One deem him obligated?

    16Rather, this is what the angel is saying to Rav Ketina: Are you seeking ploys [ tatzdeki ] to exempt yourself from performing the mitzva of ritual fringes?

    17Rav Tovi bar Kisna says that Shmuel says: Garments that are not being worn but are stored in a box are required to have ritual fringes, because the mitzva pertains to the garment, not the man. But Shmuel concedes in the case of an old man, where the garment was made as a shroud in his honor, that the shroud is exempt. What is the reason for this? The Merciful One states in the Torah that one must place ritual fringes on the corners of garments “with which you cover yourself” (Deuteronomy 22:12). This shroud is not made for the purpose of covering oneself.

    18The Gemara comments: At that time, i.e., a person’s burial, we certainly affix ritual fringes to the shroud, because otherwise it would be a violation of: “Whoever mocks the poor blasphemes his Maker” (Proverbs 17:5). If we did not place them, it would be mocking the deceased, as if to taunt him that now he is no longer obligated in mitzvot.

    19§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: In the case of a cloak that became torn at one of its corners, if it was torn beyond three fingerbreadths from the edge of the garment, one may sew it. But if it was torn within three fingerbreadths of the edge of the garment, then one may not sew it. There is a concern that he might use the thread with which he sewed the garment for the ritual fringes, in which case the strings would be unfit due to the principle: Prepare it, and not from what has already been prepared.

    20The Gemara comments: This halakha is also taught in a baraita : In the case of a cloak that became torn at one of its corners, if it was torn beyond three fingerbreadths from the edge of the garment, one may sew it. But if it was torn within three fingerbreadths of the edge of the garment, Rabbi Meir says: One may not sew it. And the Rabbis say: One may sew it.

    21And Rabbi Meir and the Rabbis agree that one may not bring a piece of cloth, even if it is a square cubit in size, from elsewhere, containing white and sky-blue strings, and attach it to a cloak. This is because one must attach the ritual fringes directly to the corner of the garment, rather than attaching them to a piece of cloth and then attaching that cloth to the garment. And Rabbi Meir and the Rabbis also agree that one may bring white or sky-blue strings from elsewhere and attach them to the garment, i.e., one may remove strings from one garment in order to attach them to another garment.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והגדול יוצא בה עראי - שאינו בוש לצאת בה לשוק:

    אילימא וכן לענין איסורא דכלאים - דאי אין קטן מתכסה בה אין בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    והתנן אין עראי בכלאים - כלומר אין דין עראי בכלאים שאע"פ שאין הגדול יוצא בה עראי יש בה משום כלאים אם נארג בה כלאים:

    ואמר רב נחמן - מאי וכן לענין כלאים וכן לענין סדין בציצית אלמא ציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים:

    אלא מאי פטורה - דקאמר לעיל ואפילו בטלית פטורה כגון הטיל למוטלת דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי אישתרו:

    חדא זימנא - לעיל הטיל למוטלת כשרה וכיון דמתכשרא בהנך בתראי וכל שכן בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים דהא כולה ציצית מיקרו:

    חדא מכלל חברתה איתמר - מכלל דהטיל למוטלת כשרה איתמר הך דכלאים:

    טלית כפולה - שהיתה ארוכה כשתים וכפלה:

    ורבי שמעון פוטר - שאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה:

    שאם תפרה חייבת - דלא תפשט:

    דנקטה בסיכי - ברוק"ש ל"א תפירה רחבה בשטי"ר וקשיא לי הא דאמר בסוף הקומץ (לעיל מנחות לז: ע"ש) האי מאן דחייטיה לגלימא כו':

    איפשיט - הטלית היו ציצית באמצעיתה שהיתה רחבה כפלים בקומתו והיתה כפולה והכפל מוטל על ראשו ושני הראשין של טלית למטה מאחוריו ושתי ציציות היו בקרן האחד ושנים בשני ראשי הכפל מקום שארכו כלה וכשנפשטה היה חבוי כולו בה ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע הטלית כנגד ראשו של רבא:

    לאו היינו כנף - דהא באמצעיתה עומדין:

    מי סברת חובת גברא הוא - לקיים מצות ציצית באחת מהן דתיפטר בהך אחריתי:

    חובת טלית הוא - ואפילו עשר יש לך טעונות ציצית:

    מסייע ליה - דחובת טלית הוא:

    הראשונים כו' - ואי חובת גברא הוא למה לה ציצית עד שיתכסה בה:

    ופליגא דמלאכא - דרבה בר רב הונא דהמלאך אומר דחובת גברא היא:

    דמיכסי סדינא - דלא הוה ליה ציצית כדאמרינן לעיל משום כסות לילה:

    סרבלא - כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית:

    [סרבלא - מנט"ל בלע"ז]:

    הא לא מיחייבא - הן טלית דסדין ודסרבלא ומאי איכפת ליה:

    נהי דחייביה רחמנא - כי מיכסי טלית בת חיובא הראוי לציצית חייביה רחמנא לגברא לאהדורי בתר טלית דחיובא ולאכסויי בה מי [חייביה]:

    אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר עצמך מציצית - תבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית. טצדקי תחבולות וחבירו בבבא קמא בפרק הכונס (בבא קמא דף נו.) כל טצדקי דאית לה למיעבד עבדה:

    כלי קופסא - טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה:

    לכבודו - לתכריכין:

    בההיא שעתא - כשלובשין אותו למת:

    ודאי רמינן ליה - מטילין ביה ציצית דאי לא רמינא דמי כליעוג כלומר איפטר ליה ממצות:

    חוץ לשלש - למעלה משלש אצבעות משפת הכנף:

    יתפור - ולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית כדאמרינן לקמן:

    בתוך שלש - הראוי להניח שם ציצית:

    לא יתפור - דהכא חיישינן להכי כדפרישנא:

    ממקום אחר - מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה:

    ושוין שמביא תכלת - מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה דהכא ליכא ולא מן העשוי דהא צריך לחזור ולכורכה ולתקנה כאן כבתחילה:

    License: CC0

    מנחות 41 עמוד א

    1והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית, אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה, וכן לענין כלאים.

    2והוינן בה: מאי ״וכן לענין כלאים״? אילימא וכן לענין איסורא דכלאים, והא אנן תנן: אין עראי בכלאים!

    3ואמר רב נחמן בר יצחק: וכן לענין סדין בציצית.

    4אלא מאי פטורה הטיל למוטלת.

    5והא אמרה רבי זירא חדא זימנא? חדא מכלל דחבירתה איתמר.

    Baraita

    6ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית, ורבי שמעון פוטר, ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת.

    7תפרה, פשיטא! לא צריכא דנקטה בסיכי.

    8רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה, ורמי ליה חוטי עילוי כפילא. איפשיטא, ואתא חוטא וקם להדי רישיה.

    9אמר ליה: לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא! אתא שדייה, איכסי גלימא אחריתי.

    10אמר ליה: מי סברת חובת גברא הוא? חובת טלית הוא, זיל רמי לה.

    11לימא מסייע ליה: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה שלש היו מטילין בה תכלת. שאני חסידים, דמחמרי אנפשייהו.

    12ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא! סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה?

    13אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.

    14אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבא!

    15אלא מאי חובת גברא הוא? נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא, מי חייביה רחמנא?

    16אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית?

    17אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית, ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה. מ"ט (דברים כב, יב) ״אשר תכסה בה״ אמר רחמנא, האי לאו לאיכסויי עבידא.

    18בההיא שעתא, ודאי רמינן ליה, משום (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו׃

    19אמר רחבה אמר ר' יהודה: טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור, תוך שלש לא יתפור.

    Baraita

    20תניא נמי הכי: טלית שנקרעה, חוץ לשלש יתפור, תוך שלש רבי מאיר אומר: לא יתפור, וחכ"א יתפור.

    21ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת, ותולה בה. ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה,׃

    Tosafot

    חדא מכלל דחבירתה איתמר - פירש בקונט' בתרייתא מכלל דקמייתא ואיפכא נראה דבתרייתא משמיה דשמואל קאמר לה:

    ענשיתו [אעשה - כי האי] [שאין אדם חייב] לקנות טלית המחוייב אם אין (לו) אבל עשה גמור אפילו בית דין שלמטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו:

    הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית - ומ"מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי:

    רמינן ליה - פירשתי בפרק בתרא דנדה (דף סא:):

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    טלית כפולה, פי' שהיתה ארוכה וכפלה, ור' שמעון פוטר משום דאם תפשוט נמצא ציצית באמצעית' כו'. וקשיא דהא אמרי' בסוף הקומץ האי מאן דחייטיה לגלימיה, כך כתוב בפרש"י, ונראה דהיה כתוב דחייטיה בדביקו' שהוא תפירה חזקה משו"ה אמרי' חייבת וההיא דלעיל דחייטיה דלא עבד לה כלום ר"ל תפירה רחבה, אך אי פרשינן דביקותא תפירה רחבה כעין בשטי"ר בלעז א"כ ההיא דלעיל דחייטי' לגלימיה דלא עבד כלום היכי משכחת לה והרי רב דימי שהוא אמורא אמרה לעיל ואין לו לחלוק על תנא דהך בריית' דקאמר דשוין שאם תפרה שחייבת ומוקמי' לה בתפירה רחבה:

    מי סברת חובת גברא, פי' לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי' עשר יש לך טעונות ציצית. מסייע ליה דחובת טלית הוא. חסידים הראשונים, ואי חובת גברא למה לה ציצית עד שיתכסה בה, ל"ה: וקשיא דגם כי הוי חובת טלית אמאי היו צריכין להטיל בה ציצית עד שתגמר ותתחייב: י"ל דה"ק דבשלמא אי חובת טלית היא הרי יכולין מעט להשלימה להעשות כאלו נשלמה אבל אי חובת גברא הרי לא היה להם לעשות כך שהרי אפי' בשלמה אינה חייבת עד שירצה להתכסות בה והרי אפי' אם נשלמה והם יטילו בה ציצית אע"פי שאינם רוצים להתכסות בה הרי יעשו בזה חומרא וא"כ איך יעשו יותר דגם קודם שנשלמה יטילו בה לעשות תרי חומרא דלא מפקרי נפשייהו ר"ל כדפרשי' גם לעשות חומרא יתירה:

    אלא הק"ל טצדקי למפטר נפשך מציצית, פי' תחבולות תבקש למפטר עצמך מציצית, ל"ה. ולפי לשון הפי' שכתוב בהם אלא ה"ק משמע דהויא דחיה למאי דהוה אמר ופליגא דחובת גברא דקאמר דלא תוכח מינה דהוה סבר דחובת גברא הוא דכמו כן מצי סבר דחובת טלית הוא דמעיקרא דהוה אמר ופליגא הוי ס"ד דחובת גברא הוי שמתחייב לקנות טלית להתכסות בו בציצית וחובת טלית דאינו מחוייב לקנותו אלא אם יש לו טלית שראוי לציצית שיניח בו ציצית ויתכסה בו ואם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו, ודאיכא בין חובת גברא לחובת טלית דחובת גברא הוי אפי' אין לו טלית דבר חיובא דמחייב לקנות טלית דבר חיובא ולהטיל בו ציצית להתכסות בו ואם יש לו כמה טליתות הראויות לציצית אינו חייב להטיל בהם ציצית כי אם באותו שיתכסה להפטר ממצות ציצית ואם חובת טלית אם אין לו טלית דבר חיובא אינו חייב לקנותו לפי שאינו חובת גברא לקנות טלית לקיים מצות ציצית אלא אם יש לו טלית דבר חיובא חייב להטיל בו ציצית כדי ללובשו ואף אם יש לו כמה טליתו' חייב להטיל בהם ציצי', וא"כ קשה מי הכריחנו בזה שנא' דיהיה אי חובת טלית אם יש לו טלית להטיל בו ציציות ואם אין לו אינו חייב לקנות טלית ולהטיל בו ציצית ואי חובת גברא להתחייב לקנותו כדפרישי' אימא דבתרוייהו חייביה רחמנא אם אין לו טלית שיתחייב לקנות טלית של מצוה ולהתעטף בו ואם יש לו טלית של מצוה שיתחייב להטיל בו ציצית ולהתעטף בו, וזה אין צריך לומר שהרי מאחר שאנו באים לומר שהוא חובת גברא דמתחייב לקנות טלית לקיים ציצית אם אין לו דכשיש לו דיתחייב להטיל בו ציצית אלא שנאמר דגם אם יש לו כמה טליתות הראוים לציצית דיתחייב להטיל בו ציצית כמו דסבר מאן דאמר חובת טלית ויתחייב בב' דברים אם אין לו טלית דמחייב לקנותו ואם יש לו דמחייב להטיל ציצית בכלן ומפני מה לא נוכל לומר כן דבכל האי חייביה רחמנא אלא שאנו אומרים למ"ד חובת טלית דליתיה חובת גברא ולמ"ד חובת גברא דליתיה חובת טלית: ונ"ל לפרש הטעם משום דקרא דאשר תכסה בה צריך לדרשו באחד משני פנים או אשר תכסה בה שאני מחייב אותך להתכסו' בה או שאתה עתיד להתכסות בו הילכך אם אנו מפרשים אוחו גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאני מצוה שתכסה בה דהיינו אם יש בו גדילים ותכסהו ואם אין לך שתקנהו ותשים הגדילים ותכסה בה א"כ אין הכתוב כי אם בטלית אחד לבד שיעשה לו גדילים ויתכסה בו ולא שיתן גדילים בכל טליתות שיש לו שהם כלי קופסא שאינו לובשם כי אם חייבו לקיים מצות ציצית לבד שיהיה לו טלית א' שיתכסה בו בציצית א"כ למ"ד חובת גברא ודריש ליה אשר תכסה שאני מצוך שתכסה בה לא סבר שיהא חובת טלית כדפי' ומ"ד חובת טלית לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה אלא גדילים תעשה לך בכסותך אשר תכסה בה שאתה עתיד להתכסות בה ודהיינו בכל הטליתות שעשית להתכסות בהם וכיון דדריש ליה הכי א"כ לא דריש ליה שאני מצוך שתכסה בה שא"כ היה דורשו לא היה מחייבו כי אם בטלית א' הילכך לא אפשר לדרוש בו שני משמעיות ולמ"ד חובת גברא ליתיה חובת טלית ולמ"ד חובת טלית ליתיה חובת גברא, ומתחלה הוה סבר דחובת גברא מדגער ברב קטינא דלא הוה ליה ציצית דמשמע דמחייב לעשות לו ציצית אם יש לו טלית ראוי לציצית להטיל בו ציצית ואם אין לו שיתחייב לקנותו דאי חובת טלית הוא ואינו חייב לקנותו אמאי היה גוער בו הא לא מחייב בהכי: ויש להקשות מאחר דהוה ס"ד ממאי דמייתי ופליגא הוה סבר דחובת גברא הוא לקנות טלית של מצוה לעשות בו ציצית ושלכך היה גוער בו בעבור שלא היה לו ציצית מאי הוה קאמר ליה ענשיתו אעשה ואמאי אין לענשו אם אינו מקיים העשה שמצוה לעשותו: וי"ל דבסדינו של רב קטינא היה בו ציצית של פשתן ולא היה בו תכלת משום גזרה משום כסות לילה כאנשי ירושלי' דאמרי' דמתמיהין ואסיקנא משום כסות לילה ודכסות לילה דוקא לאסור שלא במינו אבל במינן מחייבי והוה מנח ביה ציצית של מינו וגער בו המלאך שנא היה מקיים עיקר המצוה דזהו תכלת ושזה היה לו לקנות טלית של צמר כדי לשום בו תכלת, וכן נראה דעת רב אלפס ז"ל בהאי מילתא דרב קטינא כמו שפירשתי:

    וקאמר ליה רב קטינא ענשיתו אעשה, פי' כי האי שאני מקיים מצות ציצית במינו ושאיני מקיים בעיקר מצוה דהיינו בפתיל תכלת, וקאמר ליה ענשיתו בכה"ג וקאמר דבהא ענשי על שאינו מקיים עיקר מצוה אע"פי שמקיים מצוה והוה מייתי מינה דמלאכא סבר דחובת גברא הוא ודחי ליה דחובת גברא אינו כדס"ד שיתחייב לקנות ציצית דנהי דחייביה רחמנא כי מכסה בה לכסויי בה מי חייביה דלא חייבו הכתוב לקנות טלית לעשות ציצית משום דאשר תכסה לא משמע שאני מצוך שתכסה בה כדי לעשות בה ציצית אלא אשר תכסה משמע שאתה מכסה בה ברצונך בלא חיוב שאני מצוך לקנותה אלא אם יש לך טלית שראויה לציצית ואתה רוצה להתכסותבה אני מצוך שגדילים תעשה ושלא תתכסה בה בלא ציצית, והשתא ליכא בין מ"ד חובת גברא למ"ד חובת טלית אלא למ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב לעשות גדילים כי אם בכסות שרוצה להתכסות בה אבל אם אינו רוצה להתכסות בה לא חייבו בציצית, ומ"ד חובת טלית דריש לקרא דאשר תכסה שעשייתה היא להתכסות בה ואשר תכסה שאתה עתיד שתכסה בה ולכך כל טליתות שיש בקופסא שעשאם כדי ללובשם ולהתכסות בהם אני קורא בהם אשר תכסה בה, הילכך למ"ד חובת גברא אינו חייב להטיל ציצית כי אם באותה שהוא לובש ומתעטף בה ולמ"ד חובת טלית הוא מתחייב בכל טליתות המתוקנות לו ללבישה וראוי להתכסות בהם אע"פי שאינו לובש אותם ומתכסה בהם, והרי אין להקשות אמאי לא נדרוש שני הדברים כמו שהקשינו למעלה, לפי שאין משמעות של זה כמשמעות של זה שהרי מי שיאמר אשר תכסה שאתה לובש אין מחייבו כי אם באותו לבד ומי שדורש שאתה ראוי להתכסות בה ועתיד להתכסות בה הרי מחייבו בכולם הילכך לא נוכל לדרוש שני המשמעות כי אם או זה או זה ומר משמע ליה פשטיה דקרא הכי ומר משמע ליה הכי, ומ"מ פשט דקרא דאשר תכסה שאתה רוצה להתכסות בה ושאתה לובשו הילכך לפי מאי דדחי ליה אין להוכיח ממלאכא דגער ברב קטינא אי סבר חובת גברא או חובת טלית שהרי בין אי נימא חובת גברא בין אי נימא חובת טלית רב קטינא כיון דלא היה לו טלית הראוי לתכלת לא היה מתחייב כלום והיינו מאי דקאמר ליה ענשיתו אעשה דר"ל כי האי שאינו עובר העשה ואמר לו שראוי היה לו לקנות טלית של צמר להטיל בו ציצית כדקאמר טצדקי לפטור מציצית דר"ל דאיבעית לפטור אותה מציצית בעבור שאין לך טלית שראוי לכך מ"מ לא היה לך לבקש תחבולות להפטר מציצית שקנית הסדין או הסרבל שאינן ראוין לציצית קודם היה לך לקנות טלית של צמר שתקיים בה מצות ציצית וקורא לזה תחבולות שעשה דבר שנפטר בכך מציצית והי"ל לעשות בדרך שיתחייב במצות ציצית ויקיימנה, ועל כן קאמר ענשיתו אעשה כי האי מאחר שאני פטור תענשו אותי בעבור שלא עשיתי דבר להתחייב על שלא קניתי טלית שאתחייב בה, וקאמר דבהא מילתא מדקדקין על כיוצא בזה במי שיכול לעשות מצוה ואינו מחזר אחריה אלא נפטר ממנה, הילכך לפי מאי דגריס רש"י אלא ה"ק ליה טצדקי לא הוכיח אי סבר מלאכא (אי) חובת גברא היא או חובת טלית ואדחיה ההיא דקאמר ופליגא דמלאכא: מ"מ בספרים הכי היא הגירסא ה"ק ליה טצדקי למפטר ולפי גירסא זו משמע דבא להעמיד ההיא דפליגא, ולמ"ד חובת גברא שייך לומר טצדקי, ולמ"ד חובת טלית ליכא לומר טצדקי, והרי יש להקשות דאמאי לא שייך לומר טצדקי למ"ד חובת טלית כמו למ"ד חובת גברא שהרי, אין לומר דלמ"ד חובת טלית אין החיוב מוטל כי אם על הטלית לעשות לו ציצית ושאינו חייב ללבשו אלא כיון שהטיל בו ציצית והניחו בקופסא קיים מצות ציצית הילכך לא הי"ל לומר טצדקי שהרי אינו חייב בדבר ללבוש ציצית וא"ל ג"כ דאיכא למימר טצדקי בעבור שלא קנה טלית בר חיובא להניחו בקופסא שהרי למה יכעוס דמאחר שהמצוה היא בטלית מאי נפקא לן מינה לקנותו כדי להניחו בקופסא שהרי מסתמא לומר דמצוה להטיל ציצית בטלית המונח בקופסא אין המצוה כי אם כשיש לו טלית ראוי לציצית אבל לקנותו כדי להטיל בו ציצית להניחו מה יתרון מצוה יש לקנות ציצית לטלית של קופסא הילכך אין לו לכעוס, אבל אי חובת גברא בדין היה לכעוס שאינו עושה מצוה שמוטלת עליו. שהרי אין סברא דלמ"ד חובת טלית שצוה הכתוב לעשות ציצית לטלית המונח ושמצוה לעשות ציצית בטלית אע"פי שלא ילבשנו כי אם יניחנו בקופסא לבד שהרי איזו מצוה היא להניח ציצית בקופסא אלא צ"ל דמ"ד חובת טלית הוי שצוהו הכתוב לעשות ציצית בכל טליתות שיש לו שסופו ללבשם והרי יש חיוב יותר למ"ד חובת טלית מלמ"ד חובת גברא דלמ"ד חובת גברא לא חייבו הכתוב אלא בטלית א' שרוצה ללבשו אבל למ"ד חובת טלית חייב להניח ציצית בכל טליתות שיש לו מפני שסופו ללבשם, א"כ כמו דלמ"ד חובת גברא היה למלאך להקפיד למה שלא קיים המצוה להיות לו הטלית בר חיובא כמו כן למ"ד חובת טלית הו"ל להקפיד על שלא חזר אחר טלית שתקויים בו המצוה כיון דחובת טלית אינה אלא בשביל שסופו ללבשו: ומ"מ יש לישב קצת כיון דלמ"ד חובת גברא אין חיוב הציצית מוטל עליו אלא בשביל שלובשו א"כ אגברא רמי חיובא הילכך יש להקפיד עליו על שאינו מחזר אחר המצוה לעשותה דכשלובשה שמחייב במצוה למה לובש סדין שאינו חייב תכלת ואינו מקיים כי אם מצות לבן ולא בעיקר הלכתא, אבל למ"ד חובת טלית הרי אינו מתחייב במצוה בשעת עטיפתו ולבישתו כי אם בשעה שמטיל הציציות א"כ לא רמי חיובא אגברא, ואע"פי שפירשנו מצות הטלת הציצית בכלי קופסא אינו אלא בשביל חיילות חיוב המצוה בשעת לבישה דאז קיים המצוה שנצטוה, אעפ"כ אין להקפיד על כי לא רמי ליה הצמר שדינו בתכלת שבו תתקיים עיקר מצוה הואיל דההיא שעתא דחיוב מצוה לאו שעת לבישה היא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 41a

    Menachot 41a. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 327 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 41a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026