Talmud Builders

    Menachot 100a

    Back to index

    English translation — Menachot 100a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1within it. And lest you say: Just as the opening of Gehenna is narrow, so too, all of Gehenna is narrow, the verse states: “For Gehenna has been arranged of old, it has been prepared even for the king, deep and large, its pile is fire and much wood, the breath of the Lord kindles it like a stream of brimstone” (Isaiah 30:33).

    2And lest you say that Gehenna is prepared only for ordinary people, but it is not prepared for important individuals such as a king, the verse states: “It has been prepared even for the king.” And lest you say there is no wood in Gehenna, the verse states: “Its pile is fire and much wood.” And lest you say that this, i.e., escaping Gehenna, is the only reward for Torah study, the verse states: “And that which is set on your table is full of fatness” (Job 36:16). This indicates that one who obeys God and turns from the paths of death to the paths of life is not only saved from Gehenna, he also attains tranquility and prosperity.

    3§ The mishna states: If Yom Kippur occurs on Shabbat, the loaves are distributed on Saturday night. If Yom Kippur occurs on Friday, the goat sin offering of Yom Kippur is eaten Friday night, on Shabbat. Since there was no possibility of cooking the meat, the Babylonian priests would eat it raw. The Gemara notes: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians, i.e., priests who came from Egypt. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Jewish Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians.

    4This interpretation of the mishna is also taught in a baraita : Rabbi Yosei says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians. Rabbi Yehuda, whose family originated from Babylonia, said to Rabbi Yosei, after hearing this explanation: May your mind be at ease, because you have put my mind at ease.

    5MISHNA: If one arranged the bread on the Table on Shabbat but arranged the bowls of frankincense only after Shabbat, then if he subsequently burned the frankincense placed in the bowls on the following Shabbat, the loaves are unfit for consumption, since the frankincense had not been on the Table for the entire week. Since the burning of the frankincense did not render the loaves permitted for consumption, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar , or for partaking of the shewbread when one is ritually impure. One violates these prohibitions only if the frankincense is burned in a manner that permits consumption of the shewbread.

    6If one arranged the bread and the bowls of frankincense on Shabbat but then burned the frankincense that was in the bowls after the following Shabbat, that burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. And since the frankincense was not burned in a manner that permits consumption of the shewbread, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar , or for partaking of the shewbread when one is ritually impure.

    7If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread and frankincense from the Table on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.

    8GEMARA: We learned in a mishna there ( Yoma 28a) with regard to the Yom Kippur service in the Temple: The appointed priest said to the other priests: Go out and stand on a high point in the Temple and see if it is day and the time for slaughtering the daily offering has arrived, as one may not slaughter offerings at night. If the time has arrived, the observer says: There is light [ barkai ]. Mattitya ben Shmuel maintained that one should wait until greater light is observed. Therefore, when he was the appointed priest, he would say: Is the entire eastern sky illuminated, even to Hebron? And the observer would say: Yes.

    9The mishna asks: And why did they need to institute this, to send someone to observe the first light from a high place? The mishna explains that this was deemed necessary because once, the light of the moon rose and the priests imagined that the eastern sky was illuminated with sunlight. They then slaughtered the daily offering, and when they realized that it had been slaughtered too early they had to take it out to the place designated for burning and burn it. In order to prevent similar errors in the future, the Sages instituted that they should carefully assess the situation and ensure that day has begun before slaughtering the daily offering.

    10The mishna continues: Once the daylight was observed on Yom Kippur, the priests led the High Priest down to the Hall of Immersion. The mishna comments: This was the principle in the Temple: Anyone who covers his legs, a euphemism for defecating, requires immersion afterward; and anyone who urinates requires sanctification of hands and feet with water from the Basin afterward.

    11The father of Rabbi Avin teaches a baraita : Not only in this case, with regard to slaughtering the daily offering, did the Sages say that if it is performed at night it is disqualified, but even in the case of a bird burnt offering whose nape was pinched at night, and in the case of a meal offering from which a handful was removed at night, the offering is disqualified and must be taken out to the place designated for burning.

    12The Gemara asks: Granted, a bird burnt offering is disqualified if pinched at night, as it cannot be restored to its former state. But in the case of a meal offering whose handful was removed at night, why is it burned? It is possible to remedy the situation, as the priest can restore the handful to its original place and then remove a handful from the meal offering once again during the day.

    13The Gemara replies that the father of Rabbi Avin teaches the baraita and he says its explanation: Service vessels sanctify their contents even when those contents are not placed in the vessel at the appointed time for that service. Once the handful is placed in the service vessel it acquires the sanctity inherent to the handful and the situation can no longer be remedied.

    14The Gemara raises an objection from a baraita . Any offering that is sacrificed during the day is consecrated by a service vessel only during the day, and any offering that is sacrificed at night is consecrated by a service vessel only at night, and any offering that is sacrificed both during the day and at night is consecrated both during the day and at night.

    15The baraita teaches that any offering that is sacrificed during the day is consecrated during the day, from which one can infer that during the day, yes, it is consecrated, but it is not consecrated at night. This indicates that the handful of the meal offering is not consecrated at night, contrary to the explanation of Rabbi Avin’s father. The Gemara answers: When an offering is placed in a service vessel not at the appointed time, the contents are not sufficiently consecrated to be sacrificed on the altar, but they are sufficiently consecrated to be disqualified.

    16Rabbi Zeira raises an objection from the mishna: If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.

    17Rabbi Zeira explains: And if it enters your mind to say that service vessels sanctify their contents to the extent that those contents are disqualified even when they are not placed in the vessel at the appointed time, then even if the shewbread is arranged after Shabbat it should be sanctified by the Table and subsequently disqualified by being left overnight.

    18Rabba said: The one who raises the objection, Rabbi Zeira, raises the objection well. Nevertheless, the father of Rabbi Avin is also stating a baraita , and the difficulty must therefore be resolved. Rabba explains: The tanna of the baraita cited by Rabbi Avin’s father maintains that in the case of a rite that should be performed during the day, if it is performed during the preceding night it is not considered a rite whose time has not yet arrived, as the night and day are considered a single unit. Therefore, if one places the handful in a service vessel at night the service vessel sanctifies the handful, and since the rite is not valid the offering is disqualified. But if a rite is performed several days earlier it is considered a rite whose time has not yet arrived. Therefore, the Table does not sanctify the shewbread that is placed on it on any day except Shabbat.

    19The Gemara asks: Ultimately,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    העמיקהרחיב כיון שבא לעומק מיד מרחיב ובגיהנם משתעי דרישיה דקרא כי ערוך מאתמול תפתה:

    למלך לא הוכנהלתלמיד שפירש מן התורה לא הוכנה גיהנם שלא יהא נידון בה. מלך קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:

    שמא תאמר זהו שכרה של תורהשמצלת מגיהנם אבל שכר אחר אין לה:

    ומתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבלייםקורין את האלכסנדריים שעושין מנהג רעבתנות על שם בבליים:

    אלכסנדרייםשל מצרים:

    משפחת רבי יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי ר' יוסי:

    מתני' פסולדמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ששה ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסיל בלינה (הואיל ולן הלחם בלא בזיכין):

    משום פיגולאם הקטירן על מנת לאכול מן הלחם למחר אינו פיגול שלא קרב המתיר כמצותו:

    ולא משום נותרשאין נותר חל על הלחם שהרי אין ראוי לאכילה:

    וטמאהאוכלו בטומאת הגוף אינו בכרת כדאמר בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות דף כה:) הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה וזה לא ניתר לטהורים מעולם דבזיכין הוו מתירין דידיה ולא קרבו כהילכתן:

    לאחר שבתלמחר:

    יניחנו לשבת הבאהויעמוד שבועיים על השולחן דכיון דלא נסדר בשבת אין שולחן מקדשו עד השבת הילכך לא מיפסל בלינה למוצאי שבת:

    גמ' זמן השחיטהאם האיר היום לשחוט את התמיד:

    ברקאיהאיר היום כמו (תהילים צ״ז:ד׳) האירו ברקיו תבל:

    מתתיא בן שמואלהיה ממונה על כך כדאמר בשקלים (דף ז:) שהיה ממונה על הפייסות והיינו פייסות שמפייסין כשהאיר היום מי שוחט ומי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן שחיטה אומר לאותו שעל הגג אמור אם האיר פני כל המזרח והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך היה אומר עד שבחברון ביום הכפורים כדי להזכיר ישיני חברון:

    ולמה הוצרכו לכךלעלות לגג ולראות אם האיר היום:

    ודימוסבורים היו:

    והוציאו לבית השריפהשפסול היה לפי שנשחט בלילה דכתיב (ויקרא י״ט:ו׳) ביום זבחכם ביום בעי לזבוח:

    והורידו כ"ג כו'מפרש בסדר יומא בפרק שלישי (דף כט.) היכא קאי:

    מיסך רגליוגדולים שהלך לבית הכסא:

    לא זו בלבדתמיד שנשחט בלילה יוצא לבית השריפה:

    אלא אפילו עולת העוף ומנחהדלאו קרבן חשוב הוא דאין באין בציבור אם נעשו בלילה יצאו לבית השריפה:

    מקדשיןוזה שקמץ ונתן קומץ בכלי אע"ג דלילה לאו זמן קידוש הוא מקדש ליה כלי ושוב אי אפשר לערבו בשירים ולחזור ולקמוץ שכבר נתקדש זה לשם קומץ:

    כל הקרב ביוםכגון סתם קרבנות:

    קדוש ביוםשאם נתנו בכלי שרת ביום כלי שרת מקדשו:

    בלילהכגון מנחת נסכים:

    וקומץ קרב ביממא מביום צוותו:

    ליפסלכגון בלינה ומחוסר כפורים וכגון הכא דתו לא אפשר לאהדורי ונפסל במחוסר זמן:

    ליקדושמאחד בשבת וכי מטי אידך דחד בשבת ליפסל בלינה למוצאי אחד בשבת שהרי שהה יותר משמנה ימים:

    ואבוה דרבי אבא נמי מתני' קאמרולאו מדעתיה דנפשיה הילכך ליכא למימר בדותא היא ומבעיא לן לתרוצינהו:

    קסברתנא דר' אבין לילה אין מחוסר זמן דהלילה הולך אחר היום הילכך מקדש ליה כלי שרת לקומץ דזמנו הוא אלא שאין עבודת לילה כשירה:

    [אבל ימים] מחוסר זמןדימים הוי מחוסר זמן הילכך לחם הנסדר באחד בשבת לא מקדש ליה לאיפסולי דאכתי כמה ימים יש עד זמנו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 100 עמוד א

    1בתוכה. ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה תלמוד לומר (ישעיהו ל, לג) העמיק הרחיב׃

    2ושמא תאמר למלך לא הוכנה תלמוד לאמר (ישעיהו ל, לג) ״גם היא למלך הוכן״, ושמא תאמר אין בה עצים תלמוד לאמר (ישעיהו ל, לג) מדורתה אש ועצים הרבה, ושמא תאמר זה הוא שכרה תלמוד לומר (איוב לו טז) ונחת שולחנך מלא דשן:

    3חל יום הכיפורים להיות בשבת, [וכו']: אמר רבה: בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את בבליים קורין אותם על שם בבליים׃

    Baraita

    4תניא נמי הכי ר' יוסי אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את בבליים קוראין אותן על שם בבליים אמר לו ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי:

    Mishna

    5סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא׃

    6סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסולה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא׃

    7סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום:

    Gemara

    8תנן התם אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן. שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן׃

    9ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח שחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה׃

    10והורידו כהן גדול לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים׃

    11תני אבוה דר' אבין לא זו בלבד אלא אפילו עולת העוף שנמלקה בלילה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה׃

    12בשלמא עולת העוף משום דלא אפשר לאהדורה אלא מנחה אפשר דמהדר קומץ לדוכתיה וקמיץ ביממא׃

    13הוא תני לה והוא אמר לה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן׃

    14מיתיבי כל הקרב ביום קדוש ביום בלילה קדוש בלילה בין ביום ובין בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה׃

    15כל הקרב ביום קדוש ביום ביום אין בלילה לא אינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל׃

    16מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום׃

    17ואי סלקא דעתך כלי שרת מקדשין שלא בזמנן (ליפסל) ליקדוש וליפסול׃

    18אמר רבה מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב אבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר קסבר לילה אין מחוסר זמן הא ימים מחוסרין זמן׃

    19סוף סוף,׃

    Tosafot

    ששונאין את הבבלייםכדאשכחנא בפ"ק דיומא (דף ט:) דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לרבי אלעזר אלהא דישראל סנינא לכו לפי שלא עלו בימי עזרא ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלין את השעירים חיים אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיים אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא:

    אמר להם הממונהביומא (דף כח.) פירש בקונטרס דממונה הוא הסגן וקשה דאם כן הוה ליה למיחשביה בהדי דברים דחשיב בירושלמי דיומא שהסגן משמש אומר לו אישי כ"ג הגבה שמאלך הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו והניף הסגן בסודרים ואחז הסגן בימינו והעלהו לא היה מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן אלא ממונה אחר היה ושמא היה ממונה על הפייסות דמיקרי ממונה סתם כדתנן פרק שני דיומא (דף כב.) אומר להם הצביעו:

    מתתיא בן שמואל אומר (אם) האיר פני המזרחמתתיא בן שמואל היה ממונה על כך כדאמר בשקלים (דף ז:) מתתיא בן שמואל היה ממונה על הפייסות והיינו הפייסות שכשהאיר היום היו מפייסין מי שוחט מי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן אומר לאותו שעולה על הגג אמור אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך אומר לו ביום הכפורים עד שבחברון כדי להזכיר ישיני חברון כך פי' בקונטר' ומה שכתוב בספרים בפ' אמר להן הממונה (יומא דף כח:) מתתיא בן שמואל אומר ממונה על הפייסות אומר כו' ליתא אלא אומר ה"ר מאיר דה"ג מתתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר שהוא עצמו ממונה על כך והתם מפרש מי אומר כן:

    אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצהרבותא היא מהני אע"ג דלאו בכלל ביום זבחכם נינהו קמ"ל דנפקי מביום צוותו כדמפרש במגילה (דף כ:) ומשום קודם התמיד לא מיפסלא דהיינו למצוה בעלמא כדאמרי' בפ' התכלת (לעיל מנחות דף מט:) ומשום פסול לינה נמי לא דלאלתר שרפו אפי' קודם עמוד השחר ומיהו אי אפשר לומר כן דהא פריך ניהדר קומץ לדוכתיה ולקמציה ביממא ומשני כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ומיפסיל משום לינה אלמא לא מיפסיל קמיצה ואי אפשר לשרוף עד אחר עמוד השחר שיפסל בלינה ונקמצה לאו דוקא אלא אפילו לא נקמצה נמי כדתנן בפרק שני דמעילה (דף ט.):

    בלילהפי' בקונטרס כגון מנחת נסכים ויש מפרשים הטבת נרות לא שייך על זה לשון קרב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מִגֵּיהִנֹּם שֶׁפִּיהָ צָר, שֶׁעֲשָׁנָהּ צָבוּר בְּתוֹכָהּ (ישעיהו ל, לג)נראה מלאה עשן כדי שיהיו נידונין בעשן על אשר דבקו בשלשה קליפות שהם נָחָשׁ שָׂרָף עַקְרָב דראשי תיבות שלהם 'עָשָׁן' ולכן ראש גיהנם גימ"ל אשר מלואו הוא 'מיל' שהוא שיעור הקטן של מהלך האדם כי יש שיעור שעה ויש פרסה ויש מהלך יום ויש מהלך שבוע ויש מהלך חודש ויש מהלך שנה ונרמז בראש אותיות 'גֵּיהִנֹּם' שיעור מיל שהוא מהלך הקטן לרמוז שפתחה צר וקטן. ואמר עוד 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁפִּיהָ צָר כָּךְ כֻּלָּה צָרָה?' ובזה יהיה הרוחה לרשעים הנידונין בה שיהיה כל אחד גופו מגין על גופו של חבירו מחמת שהם דבוקים זה בזה ואין האש שולט בכל צדדין שלהם תַּלְמוּד לוֹמַר 'הֶעְמִיק הִרְחִב' (ישעיהו ל, לג) שהיא רחבה מבפנים שכל אחד שומר במקום פנוי לעצמו שאז האש דולקת בו מכל צדדיו ואין לו דבר המגין בעדו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַמֶּלֶךְ לֹא הוּכָנָה' כלומר למלך של תורה כמו אלישע אחר דאמרו עליו מתחלה לא מידן לדון ליה בגיהנם מפני שעסק בתורה ולא יתי לגן עדן מפני שחטא ויצא לתרבות רעה תַּלְמוּד לוֹמַר 'גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן' (ישעיהו ל, לג) כאשר עשה רבי מאיר ע"ה שבקש דיתי אלישע אחר לגיהנם כדי שיתכפר לו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בָּהּ עֵצִים' פירוש גיהנם של אלישע אחר וכיוצא בו אין בה גחלים הנעשים משריפת עצים מפני שהם עסקו בתורה שנמשלה לעץ ולאש דכתיב עֵץ חַיִּים הִיא (משלי ג, יח) ולכן אין ראוי שיהיו נדונים בגיהנם של גחלי אש הנעשים מן עצים אלא יהיו נדונים בגיהנם של עשן בלבד וכמו שאמר רבי מאיר שיצא עשן מקברו של אחר שהוא הוכחה שנידון בגהינם של עשן תַּלְמוּד לוֹמַר 'מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה' (ישעיהו ל, לג) פירוש גהינם של זה שהיה חכם בתורה בהיותו בעולם הזה יש בה גחלי אש ומדורתה עצים אף על פי שעסק בתורה שנמשלה לאש ונמשלה לעצים. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר זֶה שְׂכָרָהּ' של תורה זו של אלישע אחר וכיוצא בו שהועיל לו ליכנס לגיהנם בשביל כפרה ולא תועיל להכניסו לגן עדן גילוי עריות לישב במקום הראוי לבעלי תורה על שלחן הצדיקים וחכמים חביריו תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' (איוב לו, טז) שישב על שלחן הגדול והעצום עם גדולי חכמי ישראל ולא ישב במדרגה קטנה שבגן עדן. ונראה לי בס"ד לרמוז בפסוק זה דאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' דשם הוי־ה דמלוי ע"ב ושם הוי־ה דמלוי ס"ג שהם סוד חו"ב [חכמה ובינה] עולים מספר קפ"ד ומספר קס"ו ברבוע הנקרא אחוריים ושניהם המה מספר ש"ן [184+166= 350] ומשם יהיה השפעה גדולה מאד. וידוע דבתורה יש ארבעה חלקים שהם 'פשט רמז דרש וסוד' וכל חלק נקרא קרן לשון אור כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) וכתיב וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג, ד) ואמר קַרְנַיִם לשון רבים מפני שיש בתורה ד' חלקים וכל חלק נקרא קרן שהוא רצונו לומר אור נמצא הם ד' פעמים קרן ולכן בזכות לימוד כל חלק מארבעה חלקים הנזכר שנקרא קרן ימשך שפע מן שמות קפ"ד וקס"ו שהם מספר ש"ן כמנין קרן [350] ונמצא בזכות לימוד ד' חלקים שלומדים החכמים בתורה ימשך להם ד' פעמים ש"ן וזהו שנאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' כלומר ד' שן דזה קאי על שלחן תלמידי חכמים.

    Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 100a

    Menachot 100a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 394 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    העמיק הרחיב כיון שבא לעומק מיד מרחיב ובגיהנם משתעי דרישיה דקרא כי ערוך מאתמול תפתה:

    למלך לא הוכנה לתלמיד שפירש מן התורה לא הוכנה גיהנם שלא יהא נידון בה. מלך קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:

    שמא תאמר זהו שכרה של תורה שמצלת מגיהנם אבל שכר אחר אין לה:

    ומתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים קורין את האלכסנדריים שעושין מנהג רעבתנות על שם בבליים:

    אלכסנדריים של מצרים:

    משפחת רבי יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי ר' יוסי:

    מתני' פסול דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ששה ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסיל בלינה (הואיל ולן הלחם בלא בזיכין):

    משום פיגול אם הקטירן על מנת לאכול מן הלחם למחר אינו פיגול שלא קרב המתיר כמצותו:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ששונאין את הבבליים כדאשכחנא בפ"ק דיומא (דף ט:) דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לרבי אלעזר אלהא דישראל סנינא לכו לפי שלא עלו בימי עזרא ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלין את השעירים חיים אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיים אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא:

    אמר להם הממונה ביומא (דף כח.) פירש בקונטרס דממונה הוא הסגן וקשה דאם כן הוה ליה למיחשביה בהדי דברים דחשיב בירושלמי דיומא שהסגן משמש אומר לו אישי כ"ג הגבה שמאלך הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו והניף הסגן בסודרים ואחז הסגן בימינו והעלהו לא היה מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן אלא ממונה אחר היה ושמא היה ממונה על הפייסות דמיקרי ממונה סתם כדתנן פרק שני דיומא (דף כב.) אומר להם הצביעו:

    מתתיא בן שמואל אומר (אם) האיר פני המזרח מתתיא בן שמואל היה ממונה על כך כדאמר בשקלים (דף ז:) מתתיא בן שמואל היה ממונה על הפייסות והיינו הפייסות שכשהאיר היום היו מפייסין מי שוחט מי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן אומר לאותו שעולה על הגג אמור אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך אומר לו ביום הכפורים עד שבחברון כדי להזכיר ישיני חברון כך פי' בקונטר' ומה שכתוב בספרים בפ' אמר להן הממונה (יומא דף כח:) מתתיא בן שמואל אומר ממונה על הפייסות אומר כו' ליתא אלא אומר ה"ר מאיר דה"ג מתתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר שהוא עצמו ממונה על כך והתם מפרש מי אומר כן:

    אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה רבותא היא מהני אע"ג דלאו בכלל ביום זבחכם נינהו קמ"ל דנפקי מביום צוותו כדמפרש במגילה (דף כ:) ומשום קודם התמיד לא מיפסלא דהיינו למצוה בעלמא כדאמרי' בפ' התכלת (לעיל מנחות דף מט:) ומשום פסול לינה נמי לא דלאלתר שרפו אפי' קודם עמוד השחר ומיהו אי אפשר לומר כן דהא פריך ניהדר קומץ לדוכתיה ולקמציה ביממא ומשני כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ומיפסיל משום לינה אלמא לא מיפסיל קמיצה ואי אפשר לשרוף עד אחר עמוד השחר שיפסל בלינה ונקמצה לאו דוקא אלא אפילו לא נקמצה נמי כדתנן בפרק שני דמעילה (דף ט.):

    בלילה פי' בקונטרס כגון מנחת נסכים ויש מפרשים הטבת נרות לא שייך על זה לשון קרב:

    Tosafot on Menachot 100a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מִגֵּיהִנֹּם שֶׁפִּיהָ צָר, שֶׁעֲשָׁנָהּ צָבוּר בְּתוֹכָהּ (ישעיהו ל, לג) נראה מלאה עשן כדי שיהיו נידונין בעשן על אשר דבקו בשלשה קליפות שהם נָחָשׁ שָׂרָף עַקְרָב דראשי תיבות שלהם 'עָשָׁן' ולכן ראש גיהנם גימ"ל אשר מלואו הוא 'מיל' שהוא שיעור הקטן של מהלך האדם כי יש שיעור שעה ויש פרסה ויש מהלך יום ויש מהלך שבוע ויש מהלך חודש ויש מהלך שנה ונרמז בראש אותיות 'גֵּיהִנֹּם' שיעור מיל שהוא מהלך הקטן לרמוז שפתחה צר וקטן. ואמר עוד 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁפִּיהָ צָר כָּךְ כֻּלָּה צָרָה?' ובזה יהיה הרוחה לרשעים הנידונין בה שיהיה כל אחד גופו מגין על גופו של חבירו מחמת שהם דבוקים זה בזה ואין האש שולט בכל צדדין שלהם תַּלְמוּד לוֹמַר 'הֶעְמִיק הִרְחִב' (ישעיהו ל, לג) שהיא רחבה מבפנים שכל אחד שומר במקום פנוי לעצמו שאז האש דולקת בו מכל צדדיו ואין לו דבר המגין בעדו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַמֶּלֶךְ לֹא הוּכָנָה' כלומר למלך של תורה כמו אלישע אחר דאמרו עליו מתחלה לא מידן לדון ליה בגיהנם מפני שעסק בתורה ולא יתי לגן עדן מפני שחטא ויצא לתרבות רעה תַּלְמוּד לוֹמַר 'גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן' (ישעיהו ל, לג) כאשר עשה רבי מאיר ע"ה שבקש דיתי אלישע אחר לגיהנם כדי שיתכפר לו. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בָּהּ עֵצִים' פירוש גיהנם של אלישע אחר וכיוצא בו אין בה גחלים הנעשים משריפת עצים מפני שהם עסקו בתורה שנמשלה לעץ ולאש דכתיב עֵץ חַיִּים הִיא (משלי ג, יח) ולכן אין ראוי שיהיו נדונים בגיהנם של גחלי אש הנעשים מן עצים אלא יהיו נדונים בגיהנם של עשן בלבד וכמו שאמר רבי מאיר שיצא עשן מקברו של אחר שהוא הוכחה שנידון בגהינם של עשן תַּלְמוּד לוֹמַר 'מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה' (ישעיהו ל, לג) פירוש גהינם של זה שהיה חכם בתורה בהיותו בעולם הזה יש בה גחלי אש ומדורתה עצים אף על פי שעסק בתורה שנמשלה לאש ונמשלה לעצים. 'וְשֶׁמָּא תֹּאמַר זֶה שְׂכָרָהּ' של תורה זו של אלישע אחר וכיוצא בו שהועיל לו ליכנס לגיהנם בשביל כפרה ולא תועיל להכניסו לגן עדן גילוי עריות לישב במקום הראוי לבעלי תורה על שלחן הצדיקים וחכמים חביריו תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' (איוב לו, טז) שישב על שלחן הגדול והעצום עם גדולי חכמי ישראל ולא ישב במדרגה קטנה שבגן עדן. ונראה לי בס"ד לרמוז בפסוק זה דאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' דשם הוי־ה דמלוי ע"ב ושם הוי־ה דמלוי ס"ג שהם סוד חו"ב [חכמה ובינה] עולים מספר קפ"ד ומספר קס"ו ברבוע הנקרא אחוריים ושניהם המה מספר ש"ן [184+166= 350] ומשם יהיה השפעה גדולה מאד. וידוע דבתורה יש ארבעה חלקים שהם 'פשט רמז דרש וסוד' וכל חלק נקרא קרן לשון אור כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) וכתיב וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג, ד) ואמר קַרְנַיִם לשון רבים מפני שיש בתורה ד' חלקים וכל חלק נקרא קרן שהוא רצונו לומר אור נמצא הם ד' פעמים קרן ולכן בזכות לימוד כל חלק מארבעה חלקים הנזכר שנקרא קרן ימשך שפע מן שמות קפ"ד וקס"ו שהם מספר ש"ן כמנין קרן [350] ונמצא בזכות לימוד ד' חלקים שלומדים החכמים בתורה ימשך להם ד' פעמים ש"ן וזהו שנאמר 'וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן' כלומר ד' שן דזה קאי על שלחן תלמידי חכמים.

    Ben Yehoyada on Menachot 100a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 100, Amud Aleph, about 394 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “בתוכה. ושמא תאמר כשם שפיה צר כך…”

    2. Segment 242 words

      Opens “ושמא תאמר למלך לא הוכנה תלמוד לאמר…”

      Named: רבה.

    3. Segment 329 words

      Opens “חל יום הכיפורים להיות בשבת, [וכו']: אמר…”

      Named: רבה.

    4. Segment 429 words

      Opens “תניא נמי הכי ר' יוסי אומר לא…”

    5. Segment 521 words

      Opens “מתני׳ סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין…”

    6. Segment 619 words

      Opens “סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר…”

    7. Segment 726 words

      Opens “סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת…”

    8. Segment 830 words

      Opens “גמ׳ תנן התם אמר להם הממונה צאו…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 917 words

      Opens “ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “והורידו כהן גדול לבית הטבילה זה הכלל…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “תני אבוה דר' אבין לא זו בלבד…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “בשלמא עולת העוף משום דלא אפשר לאהדורה…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “הוא תני לה והוא אמר לה כלי…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “מיתיבי כל הקרב ביום קדוש ביום בלילה…”

      Named: רב ביום.

    15. Segment 1515 words

      Opens “כל הקרב ביום קדוש ביום ביום אין…”

      Named: רב ביום, רב אבל.

    16. Segment 1629 words

      Opens “מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “ואי סלקא דעתך כלי שרת מקדשין שלא…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “אמר רבה מאן דקא מותיב שפיר קא…”

      Named: רבה.

    19. Segment 192 words

      Opens “סוף סוף,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 100a · Segment 3 — “…בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 100a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026