Talmud Builders

    Menachot 85a

    Back to index

    English translation — Menachot 85a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Having reconciled all the apparent contradictions between the two baraitot according to the opinion of Reish Lakish, the Gemara asks: But according to Rabbi Yoḥanan, who holds inferior produce cannot be consecrated as first fruits, the first baraita is difficult, as it states that inferior produce can be consecrated.

    2The Gemara answers: The baraitot cited above contradict Rabbi Yoḥanan’s opinion. But there is a dispute between tanna’im with regard to this issue, as it is taught in a baraita : With regard to produce that grew on a roof, or that grew in a ruin, the owner brings it and recites the accompanying passage. With regard to produce that grew in a flowerpot, or that grew on a ship, the owner does not bring it at all. Rabbi Yoḥanan holds in accordance with that baraita .

    3§ The mishna states: And all meal offerings come only from the optimal produce. One of the places the mishna mentions as having good-quality produce is Aforayim. The superior quality of its produce was so well known that Aforayim was used as an example in colloquial aphorisms. In Moses and Aaron’s first meeting with Pharaoh, Aaron cast his staff to the ground, whereupon it turned into a serpent. Pharaoh’s necromancers then duplicated the feat using their incantations, only to then be confounded when Aaron’s staff swallowed up all of theirs (see Exodus 7:10–12). The Gemara relates the conversation that took place: Pharaoh’s two leading necromancers, Yoḥana and Mamre, said to Moses: Are you bringing straw to Afarayim? Performing necromancy in Egypt, the world leader in sorcery, is like bringing straw to Afarayim, which is rich in the finest grains. Moses said to them: It is as people say: To a city rich in herbs, take herbs. If you want to guarantee that people will appreciate your merchandise, bring it to a place where they are familiar with it.

    4MISHNA: Even when selecting grain for meal offerings from the locations mentioned in the previous mishna, one may not bring as a meal offering grain from a fertilized field, nor from an irrigated field, nor from a field of trees, as such fields do not produce grain of optimal quality. But if one did bring a meal offering of grain from such fields, it is fit.

    5How does one produce optimal-quality grain? He plows the field during the first year, but he does not sow it, and in the second year, he sows it seventy days before Passover, and in that manner it produces grain that will provide an abundance of fine, high-quality flour.

    6How does the Temple treasurer inspect the flour to determine whether it is of sufficiently high quality? The treasurer inserts his hand into the flour. If, when he removes his hand, flour powder covers it, the flour is unfit, until one sifts it with a fine sifter, so that no powder will remain.

    7And if the flour became wormy, it is unfit for use in a meal offering.

    8GEMARA: The mishna states: How does one produce optimal-quality grain? He plows the field during the first year, and in the second year he sows it. The Gemara clarifies what should be done in the second year: A dilemma was raised before the Sages: What is the tanna saying? Is he saying that he plows the field during the first year, and in the second year he plows it and sows it? Or perhaps he is saying that he plows the field during the first year, and in the second year he sows it without plowing it.

    9The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: Also concerning grain grown in Kerazayim and Kefar Aḥim, if only those places had been close to Jerusalem, they would have brought barley from them for the omer . As the halakha is that one brings the omer only from the southern fields and those that were plowed for that purpose, as upon such fields, the sun rises and shines, and from those fields, the sun also sets. In other words, those fields are exposed to a lot of sunlight, so they produce a superior-quality crop. Kerazayim and Kefar Aḥim were such fields, but they were too far from Jerusalem for their barley to be used for the omer offering.

    10The baraita continues: How does one produce optimal-quality grain? He plows the field during the first year, and in the second year, he plows it once and then repeats the plowing a second time, and he sows it seventy days before Passover. It is done this way in order that the sowing will be done close to the time when the strength of the sun reaches its climax, and will thereby produce a high-quality crop in which the length of a stalk is a handspan and the ear itself is two handspans.

    11And then one reaps the grain and gathers it together into a pile, and then he threshes the grain and winnows it, and then he sorts the inedible admixture from the edible grain, and then he grinds the grain and sifts it and brings the flour produced to the Temple treasurer. And the treasurer inserts his hand into it in order to check its quality. If upon removing his hand powder covers it, the treasurer says to the owner: Go back and sift it a second time. The Sages say in the name of Rabbi Natan that the treasurer would perform a more thorough examination of the flour’s quality. He douses his hand with oil and then inserts it into the flour until all of its powder will be brought up.

    12The Gemara explains that the baraita provides a resolution to the dilemma: In any event, the baraita teaches that during the second year, the owner of the field plows it once and then repeats the plowing. It is explicit, then, that during the second year the field should be plowed.

    13The Gemara rejects this proof: But even according to your reasoning, ultimately the mishna does not teach that he plows the field and then repeats the plowing;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא לרבי יוחנןדאמר לא קדש והא הכא דלדברי הכל קדש בחורבה עבודה וכל הני אע"פ שאינן מובחרים (דהא) לדברי הכל מביא וקורא:

    תנאי היאדאיכא תנא דאמר שבעציץ ושבספינה אינו מביא והוא הדין לתמרים שבהרים ושבעמקים ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא:

    א"ל יוחנא וממראראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף:

    תבן אתה מכניס לעפרייםעפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים:

    אמר להם למתא ירקא ירקא שקוללעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם:

    מתני' לא מבית הזבלמשדה הצריכה לזבל:

    ולא מבית האילןמשדה שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושים לה צל ואין התבואה גדלה יפה:

    כיצד הוא עושהלשדה שמביא ממנה סלת:

    נרה שנה ראשונהומניחה בורה:

    [זורעה] קודם לפסח ע' יוםשכבר יש כח לחמה שזורחת עליה:

    כיצד הוא בודקשלא יהא אבק בסלת:

    גמ' כרזייםשל אותו מקום:

    אלמלא שהן סמוכות לירושליםהרבה והן עומדות בין ההרים דכתיב (תהילים קכ״ה:ב׳) ירושלים הרים סביב לה:

    היו מביאין מהןלפי שהן עומדות בדרום:

    המודרמותשבדרום:

    שבהן החמה זורחתכל היום:

    המנונרותחרושות הרבה לכך:

    וזורעה קודם לפסח שבעים יוםשכבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך העמוד מיד לדרום וכל היום היא זורחת לדרום:

    סך ידו שמן ומכניס בסלתוכך בודקה יפה שאם יש בה אבק מידבק בשמן:

    קתני מיהא ושניה חורש ושונהוזורעה ותפשוט מהא מתני' דבשניה נמי נרה:

    וליטעמיךהיכי תפשוט הא במתניתין לא קתני שונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 85 עמוד א

    1אלא לרבי יוחנן, קשיא?

    2תנאי היא, דתניא: שבגג ושבחורבה מביא וקורא, שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר.

    3וכולן אינן באות אלא מן המובחר כו'. אמרי ליה יוחנא וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים! אמר להו: אמרי אינשי ״למתא ירקא ירקא שקול״.

    Mishna

    4אין מביאין לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן, ואם הביא כשר.

    5כיצד הוא עושה? נרה שנה ראשונה, ובשנה שניה זורעה קודם לפסח שבעים יום, והוא עושה סולת מרובה.

    6כיצד בודק הגזבר? מכניס ידו לתוכן עלה בה אבק פסולה, עד שינפנה.

    7ואם התליעה פסולה.

    Gemara

    8כיצד עושה? נרה שנה ראשונה. איבעיא להו: היכי קאמר? נרה שנה ראשונה ושניה נרה וזורעה, או דלמא נרה שנה ראשונה ושניה זורעה בלא נרה?

    9תא שמע, דתניא: אמר רבי יוסי: אף חיטי כרזיים וכפר אחים, אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן, לפי שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות והמנונרות לכך, שבהן חמה זורחת, ומהן חמה שוקעת.

    10כיצד עושה? נרה שנה ראשונה, ושניה חורש ושונה, וזורעה קודם לפסח שבעים יום, כדי שתהא סמוכה לחמה, ועושה קנה זרת ושיבולת זרתיים.

    11וקוצר ומעמר, ודש, וזורה, ובורר, וטוחן, ומרקד, ומביא אצל גזבר, וגזבר מכניס ידו לתוכה. אם עלתה בה אבק אומר לו: ״חזור ונפה אותה שניה״. משום רבי נתן אמרו: גזבר סך ידו שמן, ומכניס לתוכה עד שמעלה כל אבקה.

    12קתני מיהת חורש ושונה.

    13ולטעמיך, מתניתין לא קתני ״שונה״,׃

    Tosafot

    תנאי היאתימה אכתי קשיא לר' יוחנן מגג וחורבה ואין לומר דגג וחורבה לא דמיא למתניתין דהא בכולה שמעתין משמע דמגג וחורבה נמי פריך מדקאמר קתני מיהא שבגג ושבחורבה כו' ועוד קאמר בשלמא לר"ש בן לקיש גג אגג לא קשיא משמע אבל לר' יוחנן קשיא:

    אין מביאין כו'בכל המנחות קאמרינן אע"ג דזורעה קודם לפסח שבעים יום היינו משום עומר דהא קתני כיצד בודק הגזבר מכניס ידו לתוכה אי בעומר דווקא הוה ליה למימר שלוחי ב"ד לכך אמרינן בגמרא אף חיטי כרזיים וכפר אחים משמע חיטי ממש והיינו במנחות אף על גב דמסיים בה לפי שאין מביאין את העומר הכי קאמרינן כי היכי דעומר אין מביאין כך במנחות יש לחזר אחר הסמוך לירושלים ותדע מדקתני ומעמר ודש ובעומר לא שייכא דישה דהא תנן (לעיל מנחות דף סו.) בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך ומיהו קצת נראה בחיטי כרזיים לאו חיטי ממש אלא עיר אחת ששמה חיטי כרזיים ומשום עומר דלא מישתמיט בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים:

    מודרמותפי' בקונטרס בדרומה של ירושלים ונראה לפרש דמיירי במשופעות לצד דרום שאז חמה זורחת בהן יותר ואין לחוש באיזו רוח של ירושלים:

    וזורעה קודם לפסח שבעים יוםתימה דבפרק המקבל (ב"מ קו: ושם ד"ה וקיימא) תניא ר' מאיר אומר חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע [כו'] ר' יהודה היה מונה מתשרי ר"ש היה מונה ממרחשון והשתא מאן מיקל בכולהו תנאי ר"ש וכולי האי לא מיקל דלא משיך זמן זרע עד שבט וי"ל דה"מ חיטין אבל שעורין משוך זמן זריעתם עד אדר כדמוכח התם דפריך מהנך תנאי אר"ש בן לקיש דאמר זרעה ולא צמחה כל עידן זריעה זרע לה ואזיל ועד כמה אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישייהו ופי' שם בקונטרס דהיינו לאחר תשעה שעות ביום קרוב לסוף העשירית דכימה שהיא בזנב הטלה כדאמרי' בפ' הרואה (ברכות דף נח:) קיימא להדי רישייהו בראש כל אדם דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל אדם כאילו על ראשו הוא והן יומי אדר שגלגל קבועים בו י"ב מזלות וסדרן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ולעולם ששה עולין וששה יורדין בניסן לעולם בתחילת עמוד השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים לשקוע וב' שעות המזל שוהה לעלות לאחר ב' שעות העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שקיעתו נמצאו ששה עולין בשתים עשרה שעות של יום וששה בלילה כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לצאת ובאייר שור ובסיון תאומים וכן הסדר נמצא באדר מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר ולסוף שתי שעות טלה מתחיל לעלות ולסוף ארבע גמר עלייתו ושור עולה לסוף שש גמר שור ומתחיל תאומים ולסוף שמונה גמר תאומים ומתחיל סרטן נמצא ראש טלה באמצע הרקיע שהרי עברו שש שעות משהתחיל לעלות ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע הרקיע שהרי מתחלת עליית המזל עד תחלת שיקועו י"ב שעות נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע ולסוף ח' שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע נמצא זנב טלה באדר בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע ומשני התם הא בחרפי הא באפלי ופירש שם בקונט' בחרפי חטין ושיפון הנזרעים בתחלת החורף באפלי שעורים וקטניות הנזרעים באדר ומיהו קשיא לפירוש הקונטרס דבי' שעות ביום אין כוכבים נראין ומזל כימה נראה ועוד וכי דרך פועלים לצאת ממלאכתם בעשרה שעות הא אמרינן בריש הפועלים (ב"מ דף פג:) דפועל בכניסתו לביתו משלו דהיינו בלילה על כן נראה דהיינו בשבט שמזל דלי מתחיל לעלות בבקר ונמצא דקיימא כימה ארישייהו בסוף היום:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 85a

    Menachot 85a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 216 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא לרבי יוחנן דאמר לא קדש והא הכא דלדברי הכל קדש בחורבה עבודה וכל הני אע"פ שאינן מובחרים (דהא) לדברי הכל מביא וקורא:

    תנאי היא דאיכא תנא דאמר שבעציץ ושבספינה אינו מביא והוא הדין לתמרים שבהרים ושבעמקים ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא:

    א"ל יוחנא וממרא ראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף:

    תבן אתה מכניס לעפריים עפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים:

    אמר להם למתא ירקא ירקא שקול לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם:

    מתני' לא מבית הזבל משדה הצריכה לזבל:

    ולא מבית האילן משדה שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושים לה צל ואין התבואה גדלה יפה:

    כיצד הוא עושה לשדה שמביא ממנה סלת:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 85a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    תנאי היא תימה אכתי קשיא לר' יוחנן מגג וחורבה ואין לומר דגג וחורבה לא דמיא למתניתין דהא בכולה שמעתין משמע דמגג וחורבה נמי פריך מדקאמר קתני מיהא שבגג ושבחורבה כו' ועוד קאמר בשלמא לר"ש בן לקיש גג אגג לא קשיא משמע אבל לר' יוחנן קשיא:

    אין מביאין כו' בכל המנחות קאמרינן אע"ג דזורעה קודם לפסח שבעים יום היינו משום עומר דהא קתני כיצד בודק הגזבר מכניס ידו לתוכה אי בעומר דווקא הוה ליה למימר שלוחי ב"ד לכך אמרינן בגמרא אף חיטי כרזיים וכפר אחים משמע חיטי ממש והיינו במנחות אף על גב דמסיים בה לפי שאין מביאין את העומר הכי קאמרינן כי היכי דעומר אין מביאין כך במנחות יש לחזר אחר הסמוך לירושלים ותדע מדקתני ומעמר ודש ובעומר לא שייכא דישה דהא תנן (לעיל מנחות דף סו.) בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך ומיהו קצת נראה בחיטי כרזיים לאו חיטי ממש אלא עיר אחת ששמה חיטי כרזיים ומשום עומר דלא מישתמיט בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים:

    מודרמות פי' בקונטרס בדרומה של ירושלים ונראה לפרש דמיירי במשופעות לצד דרום שאז חמה זורחת בהן יותר ואין לחוש באיזו רוח של ירושלים:

    וזורעה קודם לפסח שבעים יום תימה דבפרק המקבל (ב"מ קו: ושם ד"ה וקיימא) תניא ר' מאיר אומר חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע [כו'] ר' יהודה היה מונה מתשרי ר"ש היה מונה ממרחשון והשתא מאן מיקל בכולהו תנאי ר"ש וכולי האי לא מיקל דלא משיך זמן זרע עד שבט וי"ל דה"מ חיטין אבל שעורין משוך זמן זריעתם עד אדר כדמוכח התם דפריך מהנך תנאי אר"ש בן לקיש דאמר זרעה ולא צמחה כל עידן זריעה זרע לה ואזיל ועד כמה אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישייהו ופי' שם בקונטרס דהיינו לאחר תשעה שעות ביום קרוב לסוף העשירית דכימה שהיא בזנב הטלה כדאמרי' בפ' הרואה (ברכות דף נח:) קיימא להדי רישייהו בראש כל אדם דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל אדם כאילו על ראשו הוא והן יומי אדר שגלגל קבועים בו י"ב מזלות וסדרן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ולעולם ששה עולין וששה יורדין בניסן לעולם בתחילת עמוד השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים לשקוע וב' שעות המזל שוהה לעלות לאחר ב' שעות העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שקיעתו נמצאו ששה עולין בשתים עשרה שעות של יום וששה בלילה כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לצאת ובאייר שור ובסיון תאומים וכן הסדר נמצא באדר מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר ולסוף שתי שעות טלה מתחיל לעלות ולסוף ארבע גמר עלייתו ושור עולה לסוף שש גמר שור ומתחיל תאומים ולסוף שמונה גמר תאומים ומתחיל סרטן נמצא ראש טלה באמצע הרקיע שהרי עברו שש שעות משהתחיל לעלות ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע הרקיע שהרי מתחלת עליית המזל עד תחלת שיקועו י"ב שעות נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע ולסוף ח' שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע נמצא זנב טלה באדר בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע ומשני התם הא בחרפי הא באפלי ופירש שם בקונט' בחרפי חטין ושיפון הנזרעים בתחלת החורף באפלי שעורים וקטניות הנזרעים באדר ומיהו קשיא לפירוש הקונטרס דבי' שעות ביום אין כוכבים נראין ומזל כימה נראה ועוד וכי דרך פועלים לצאת ממלאכתם בעשרה שעות הא אמרינן בריש הפועלים (ב"מ דף פג:) דפועל בכניסתו לביתו משלו דהיינו בלילה על כן נראה דהיינו בשבט שמזל דלי מתחיל לעלות בבקר ונמצא דקיימא כימה ארישייהו בסוף היום:

    Tosafot on Menachot 85a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 85, Amud Aleph, about 216 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אלא לרבי יוחנן, קשיא?…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 213 words

      Opens “תנאי היא, דתניא: שבגג ושבחורבה מביא וקורא,…”

      Named: רבה.

    3. Segment 324 words

      Opens “וכולן אינן באות אלא מן המובחר כו'.…”

    4. Segment 415 words

      Opens “מתני׳ אין מביאין לא מבית הזבלים, ולא…”

    5. Segment 517 words

      Opens “כיצד הוא עושה? נרה שנה ראשונה, ובשנה…”

    6. Segment 612 words

      Opens “כיצד בודק הגזבר? מכניס ידו לתוכן עלה…”

    7. Segment 73 words

      Opens “ואם התליעה פסולה.…”

    8. Segment 825 words

      Opens “גמ׳ כיצד עושה? נרה שנה ראשונה. איבעיא…”

    9. Segment 934 words

      Opens “תא שמע, דתניא: אמר רבי יוסי: אף…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1022 words

      Opens “כיצד עושה? נרה שנה ראשונה, ושניה חורש…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “וקוצר ומעמר, ודש, וזורה, ובורר, וטוחן, ומרקד,…”

      Named: רבי נתן.

    12. Segment 124 words

      Opens “קתני מיהת חורש ושונה.…”

    13. Segment 135 words

      Opens “ולטעמיך, מתניתין לא קתני ״שונה״,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 85a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026