Talmud Builders

    Menachot 89b

    Back to index

    English translation — Menachot 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And one may mix together the libations of an offering brought on one day with those of the day before, if the meal offerings have the same ratio of oil to flour.

    2But one may not mix together the libations of lambs with the libations of bulls or the libations of rams, as the meal offerings have different ratios of oil to flour. And nevertheless, if one intermingled the flour and oil of these lamb offerings by themselves and the flour and oil of these bull or ram offerings by themselves, and only then were they mixed together, then they remain fit to be sacrificed. If they were mixed together before the oil and flour of each offering were independently intermingled to form the meal offering, then they are disqualified.

    3With regard to the lamb offering that comes with the omer meal offering, which is accompanied by another meal offering and a wine libation, even though the quantity of flour used in its meal offering is doubled, i.e., one uses twice the amount that is generally used for meal offerings that accompany the sacrifice of a lamb, its oil and wine libations were not doubled; rather, three log of oil and three log of wine were used, per the standard quantities used for a lamb.

    4GEMARA: The mishna states that different types of libations may be mixed together provided that the meal offerings have the same flour to oil ratio. And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita discussing the verse: “And he shall sacrifice, from the peace offerings, a fire to the Lord: The fat covering the innards, and all the fat that is on the innards, and the two kidneys with the fat that is on them, which is over the loins; and the diaphragm with the liver, with the kidneys, he shall take away. And Aaron’s sons shall burn it on the altar, apart from the burnt offering, which is on the wood that is on the fire; it is a fire of a pleasing aroma to the Lord” (Leviticus 3:3–5).

    5The direct object of the term: “And they shall burn,” i.e., the pronoun “it,” is singular, despite referring to the many types of fats listed in the verse. This indicates that one may not mix fats of one offering with the fats of a different offering, but should burn the parts from each offering separately. Similarly, it follows that the libations accompanying different animal offerings should not be mixed together.

    6Rabbi Yoḥanan says: The mishna stated only that if libations of different offerings were mixed together one may still sacrifice them, but not that this is permitted ab initio . Accordingly, there is no contradiction between the mishna and baraita .

    7The Gemara infers: If that is so, then when the mishna states in its first clause: And one may not mix together the libations of lambs with the libations of bulls or the libations of rams, the intention is that even after the fact, if they were mixed together, they are also not valid. The Gemara challenges: But from the fact that the latter clause teaches: If one intermingled the flour and oil of these lamb offerings by themselves and the flour and oil of these bull or ram offerings by themselves and only then were they mixed together then they remain fit to be sacrificed, which is explicitly referring to the halakha after the fact, it may be inferred that the first clause stated the halakha ab initio .

    8Abaye said that this is what the mishna is saying: When different animal offerings are sacrificed, their wine libations may be mixed together ab initio , but only if their fine flour and their oil from their respective meal offerings were already mixed together, albeit improperly.

    9The Gemara asks: And is it correct that one may not mix together the wine libations of different offerings ab initio unless their flour and oil were already mixed? But isn’t it taught in the continuation of the baraita just cited: In what case is this statement, that one may not mix together parts from different offerings, said? It is said only with regard to flour and oil. But one may mix together the wine libations of different offerings. The implication is that this is the halakha even if their meal offerings had not been mixed together.

    10Rather, Abaye said that this is what the mishna is saying: With regard to offerings of similar types of animals, where their fine flour and their oil from their respective meal offerings have been burned on the altar, one may mix together the wine libations ab initio . And even where their fine flour and their oil have not been burned, if their fine flour and their oil have at least been mixed together, one may mix together their wine libations ab initio . But if the fine flour and oil have not been mixed together, then one may not mix the libations together. The reason is that if one does mix the libations, perhaps one will come to mix together their flour and oil ab initio , which is prohibited.

    11§ The mishna teaches: With regard to the lamb offering that comes with the omer meal offering, the quantity of flour used in its meal offering is doubled, i.e., one uses twice the amount that is generally used for meal offerings that accompany the sacrifice of a lamb, but the quantities of oil and wine are not doubled. The Sages taught in a baraita : The verse states with regard to the omer meal offering: “And its meal offering shall be two tenths” (Leviticus 23:13). This verse teaches about the lamb that comes with the omer that the size of its meal offering is doubled.

    12One might have thought that just as its meal offering is doubled, so too its wine libation should be doubled, i.e., instead of using a quarter- hin , as is generally done for lambs, one should use a half- hin . To counter this, the verse states, in its continuation: “And its libation shall be of wine, a quarter- hin ” (Leviticus 23:13). One might have thought that it is only its wine libation that should not be doubled, as it is not intermingled with the flour of its meal offering, but its oil should be doubled, as it is intermingled with the flour of its meal offering. To counter this, the verse states: “And its libation shall be of wine, a quarter- hin ,” which teaches that all of its libations shall be only a quarter - hin , but no more.

    13The Gemara elaborates on the final proof in the baraita : What is the biblical derivation here? Rabbi Elazar says: There is an ambiguity as to whether the possessive pronoun in the term “and its libation” is referring to the lamb offering or the meal offering, both of which are mentioned previously in the verse. This is due to a disparity between the way the Hebrew word for the term is written and the way it is vocalized. It is written as veniskah , with the possessive pronoun in the feminine form. This would be referring to the meal offering [ minḥa ], which is a feminine noun. Accordingly, this means: The libation of the meal offering, and it is referring to the oil that is intermingled in the meal offering. And we read it as venisko , with the possessive pronoun in the masculine form. This would be referring to the lamb offering itself [ keves ], which is a masculine noun. Accordingly, this means: The libation of the lamb offering, which is a reference to the wine libation that accompanies the lamb offering.

    14How can this be explained? It teaches that the libation of the meal offering, i.e., its oil, is like the libation of the lamb of wine: Just as the quantity of wine used is a quarter - hin , so too, the quantity of oil used is a quarter - hin and no more.

    15§ The Gemara cites a related discussion: A guilt offering brought by a leper as part of his purification process is distinct from other guilt offerings in that there is an additional requirement that it must be brought together with a meal offering and a wine libation. Rabbi Yoḥanan says: In the case of a guilt offering of a leper that one slaughtered not for its own sake, although the leper can therefore no longer fulfill his obligation with it, the offering continues to be regarded as a guilt offering of a leper and still requires libations, i.e., a meal offering and a wine libation; as if you do not say this, you have disqualified it. To bring it without libations one would have to regard it as a standard guilt offering, but the halakha is that an offering may not be sacrificed for a different purpose than the one for which it was originally consecrated.

    16Rav Menashya bar Gadda objects to this: If that is so, that whenever an offering is consecrated for a specific purpose that requires various additional conditions to be fulfilled beyond those normally required for that type of offering, then even if it is then slaughtered not for its own sake those conditions must still be fulfilled in order for the offering to be valid; then with regard to the lamb offering that comes with the omer meal offering the halakha should likewise be that if one slaughtered it not for its own sake, the flour in its meal offering should still be doubled in quantity, as normally required for the omer meal offering, because it continues to be regarded as an omer meal offering, as if you do not say this, you have disqualified it.

    17And similarly, with regard to the daily morning offering, if one slaughtered it not for its own sake, it should still require the arrangement of two logs of wood on the fire on the altar by one priest, because it continues to be regarded as a daily morning offering; as if you do not say this, you have disqualified it. And similarly, with regard to the daily afternoon offering, if one slaughtered it not for its own sake, it should still require the arrangement of two logs of wood on the fire on the altar by two priests, because it continues to be regarded as a daily afternoon offering; as if you do not say this, you have disqualified it. The fact that Rabbi Yoḥanan did not mention these halakhot suggests that he holds they are not correct, but then his opinion is logically inconsistent.

    18The Gemara deflects the objection: Yes, it is indeed so that Rabbi Yoḥanan’s ruling should be extended to other cases, as Rav Menashya bar Gadda claimed. Rather, Abaye said: Rabbi Yoḥanan mentioned just one of them as an example, even though they are all correct.

    19Rabbi Abba said that there is a different resolution: Actually, Rabbi Yoḥanan’s ruling is limited to a guilt offering of a leper. The other offerings that Rav Menashya bar Gadda mentioned would be valid even if the additional conditions that originally applied to them were not fulfilled. The reason for this is as follows: Granted, these other offerings that Rav Menashya bar Gadda mentioned would be valid, as they are burnt offerings;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכן נמי מערבין נסכי כבשים של היום בנסכי כבשים של אמש כדאמרינן (לעיל מנחות דף טו:) מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים:

    אבל אין מערבין וכו'משום דהללו בלילתן רכה והללו בלילתן עבה:

    בללןלנסכי פרים בפני עצמן ולנסכי כבשים בפני עצמן ושוב נתערבו כשרין ואם נתערבו עד שלא בלל פסולה:

    גמ' שלא יערב חלביםהכי נמי לא יערב נסכים:

    אמר רבי יוחנןלא תימא מערבין לכתחלה אלא אם נתערבו קאמר והא דקתני והקטירו שלא יערב לכתחלה מיירי:

    אי הכידקתני במתניתין אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים דאפי' נתערבו דיעבד נמי לא:

    והא מדקתני סיפא נתערבו כשרותדהיינו דיעבד:

    מכלל דרישא אין מערבין לכתחלהוה"ה רישא דרישא נמי מערבין לכתחלה והדר קשיא לדוכתי' שלא יערב חלבים בחלבים:

    אמר אבייודאי רישא דמתניתין דתני מערבין לכתחילה היא ולא תיקשי לך דנתערבו נסכים דמתני' ביינות קמיירי והכי קאמר מערבין יינן של נסכים פרים ואילים לכתחלה אם נתערב כבר סלתן ושמנן מאיליהן הואיל והתחיל לערב ליכא משום לא יערב חלבים והא דתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים אפי' היכא דנתערב סלתן ושמנן:

    ויין לכתחלה לאאפי' דאילים ופרים אם לא נתערב סלתן ושמנן והא תניא בד"א דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים בסלת ושמן אבל יין מערבין לכתחילה בין נתערב סלתו ושמנו בין לא נתערב:

    אלא אמר אביי היכא דהוקטר כבר סלתן ושמנןשל פרים ואילים כמצותן:

    מערב נמי ייןלכתחלה דליכא למיחש דילמא אתי לערובי סלתן ושמנן דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים שהרי כבר מעורבין ועומדין ואם לאו דלא הוקטר סלתן ושמנן אין מערבין דחיישינן דלמא אתי לעירובי סלת ושמן לכתחלה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים והא דקתני ברייתא אבל יין מערבין היינו אם הוקטר סלתן ושמנן והא דקתני מציעתא דמתניתין אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן:

    אע"פ שמנחתו כפולהדכתיב ומנחתם שני עשרונים ושאר כבשים אין להם אלא עשרון לכבש:

    לא היו נסכיו כפוליםאלא ג' לוגין יין וג' לוגין שמן:

    לימד על כבשכלומר דלימד בזבח זה מה שלא לימד בכל הזבחים:

    שנבלל עם מנחתווסלתו כפולה היא כך יהא שמנו כפול:

    מאי תלמודאהיכי משמע מן ונסכו שאין שמנו כפול:

    נסכה של מנחהדהיינו שמן כנסכו של כבש דהיינו יין:

    טעון נסכיםכמו שאם שחטו לשמן ולהכי נקט אשם מצורע דאילו אשם דעלמא אם שחטו שלא לשמן קרב בלא נסכים כדמעיקרא אבל אשם מצורע דטעון נסכים איצטריך למימר דכי שחטו שלא לשמן טעון נסכים:

    שאם אי אתה אומר כןדטעון נסכים אלא יקריב בלא נסכים:

    פסלתומליקרב ע"ג המזבח דלמצורע לא חזי שהרי נשחט שלא לשמו ולעולה לא חזי שהרי לא ניתק לרעייה ואין ראוי לנדבה דאשם לא אתי בנדבה אבל נסכים אתו למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו:

    כבש הבא עם העומרדומיא דאשם מצורע דכי היכי דאשם מצורע טעון נסכים ואין שאר אשמות טעונין נסכים כך כבש הבא עם העומר נשתנית מנחתו משאר מנחות כבשים דאילו שאר כבשים אין טעונין אלא עשרון וזה טעון ב' עשרונות להכי נקט כבש הבא עם העומר:

    תמיד של שחר יהא טעון ב' גזירין בכהן אחדכדמפרש במסכת יומא (דף כו:) ובער עליה הכהן עצים אבל בין הערבים ב' גזירין בב' כהנים כדכתיב ובער וערכו:

    אין הכי נמידצריך למיעבד להו דינייהו כאילו נשחטו לשמן כמו אשם מצורע:

    אלא אמר אבייהא דלא אמרי אלא באשם מצורע חדא מינייהו נקט:

    בשלמא הנךכבשים דעומר ותמיד ששחטן שלא לשמן לעולם אימא לך דלא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא לא גזירין ולא מנחה כפולה ואפילו הכי לא מיפסלו למיקרב למזבח משום דעולות נינהו ואי לא חזו כו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 89 עמוד ב

    1של יום בשל אמש.

    2אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים, ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים, אם עד שלא בלל פסול.

    3הכבש הבא עם העומר, אף על פי שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולים.

    Gemara

    4ורמינהו:

    5(ויקרא ג, ה) ״והקטירו״, שלא יערב חלבים בחלבים.

    6אמר ר' יוחנן: ״אם נתערבו״ קא אמר.

    7אי הכי, ואין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים, ואפילו נתערבו נמי לא? והא מדקתני סיפא: בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרין, מכלל דרישא לכתחלה קא אמר!

    8אמר אביי: הכי קאמר, מערבין יינן, אם נתערב סלתן ושמנן.

    9ויינן לכתחלה לא? והתניא: במה דברים אמורים בסלת ושמן, אבל יין מערבין.

    10אלא אמר אביי: הכי קאמר היכא דהוקטר סלתן ושמנן, מערבין יין לכתחלה. היכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנן, מערבין נמי יינן, ואם לאו אין מערבין, דלמא אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחלה.

    11כבש הבא עם העומר, תנו רבנן: (ויקרא כג, יג) ״ומנחתו שני עשרונים״, לימד על כבש הבא עם העומר שמנחתו כפולה.

    12יכול כשם שמנחתו כפולה, כך יינו כפול? תלמוד לומר (ויקרא כג, יג) ״ונסכו יין רביעית ההין״. יכול לא יהא יינו כפול שאינו נבלל עם מנחתו, אבל יהא שמנו כפול שנבלל עם מנחתו? תלמוד לאמר ״ונסכו״ כל נסכיו לא יהו אלא רביעית.

    13מאי תלמודא? אמר רבי אלעזר: כתיב ״ונסכה״, וקרינן ״ונסכו״.

    14כיצד? ״נסכה״ דמנחה כנסכו דיין מה יין רביעית, אף שמן נמי רביעית.

    15אמר ר' יוחנן: אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, טעון נסכים, שאם אי אתה אומר כן פסלתו.

    16מתקיף לה רב מנשיא בר גדא: אלא מעתה, כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו, תהא מנחתו כפולה, שאם אי אתה אומר כן פסלתו.

    17ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו, יהא טעון שני גזירין בכהן אחד, שאם אי אתה אומר כן פסלתו. ותמיד של בין הערבים ששחטו שלא לשמו, יהא טעון שני גזירין בשני כהנים, שאם אי אתה אומר כן פסלתו.

    18אין הכי נמי, אלא אמר אביי: חדא מינייהו נקט.

    19ר' אבא אמר: בשלמא הנך, עולות נינהו,׃

    Tosafot

    בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן [ונתערבו] כשרותכרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה בהקומץ רבה (לעיל מנחות כג.) דאמרי חרב שנתערב בבלול יקרב:

    ואם עד שלא בלל נתערבו פסולותדבעינן ראוי לבילה:

    והא מדקתני סיפא בללן אלו בפני עצמן כו'תימה מאי קשיא דלעולם אין מערבין אפי' נתערבו נמי לא וכגון שלא בלל ונראה דלא מייתי ההוא דאין מערבין אלא משום דסיפא דבללן אלו בפני עצמן כו' עלה קאי אנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים אבל לא דייק כלל אלא מהא דמדקתני סיפא ונתערבו בלשון דיעבד מכלל דמערבין דרישא לכתחילה קאמר:

    שאם אי אתה אומר כן פסלתותימה אם כן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דתניא בפ' התכלת (לעיל מנחות מח.) הדם יזרק והבשר יאכל אמאי הא כיון דבעי לחם ולא קדש הלחם יפסל וכן תודה ששחטה שלא לשמה תיפסל כיון דלא קדש הלחם ושלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן דקאמר דאין טעונין לא לחם ולא זרוע וכן מפריש מעות לנזירותו ומת דאמר בפ' קמא (לעיל מנחות ד:) דמי שלמים יביא בהן שלמים ואין טעונים לחם ולרבא ניחא דמשני בשלמא הנך עולות נינהו אי לא חזו לעולת חובה חזו לעולת נדבה הכא נמי שלמים נינהו אי לא חזו לשלמי חובה חזו לשלמי נדבה אלא לאביי קשיא ואפי' לרבא נמי קשה דהא ציבור לא מייתו שלמי נדבה ויש לומר דלחם לא דמי לנסכים דנסכים חשיבי טפי כגוף הקרבן משום דקרבי למזבח אבל לחם לא חשיב כגוף הקרבן משום דאין בו למזבח וזרוע בשילה נמי אף על גב דגופא דזיבחא הוא אין לחוש בכך דשלמי נזיר גופייהו אפי' לא היה מקיים בהן מצות זרוע בשילה לא היו פסולין בכך הואיל ונעשו העבודות כמצותן:

    תמיד של שחר טעון שני גזיריןבכהן אחד אחר סידור כל המערכה ושל בין הערבים בשני כהנים ושני גזירין כדמפרש בפרק ב' דמסכת יומא (דף כו:) כך פירש בקונטרס והכי תנן התם בפרק ב' (ג"ז שם) דתמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר לא פחות ולא יותר עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה בין הערבים בי"א עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירי עצים והשתא תימה אי גזירי עצים דתמיד של שחר בכהן אחד הוה ליה עצמו בעשרה או באחד עשר אי טעונים שני כהנים וצריך לומר דלא חשיבא שני גזירין של שחרית משום דלפני שחיטת תמיד השחר הן משכימין לסדר המערכה לא חשיב אלא העוסקין בשעת התמיד דסידור שני גזירין היה אפילו קודם תרומת הדשן כדאיתא בסידור המערכה דאביי בפרק אמר להן הממונה (יומא דף לג.) והיינו דאמר בירושלמי בפ"ב דיומא אמר רבי יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית פי' שיהו בשעת הקטרת איברים א"ר אסי מתניתין אמרה כן בכל יום קרב בין הערבים באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום ומהשתא ליכא למידק מהתם כלל אי הויא בכהן אחד או בשני כהנים ומיהו יש לדקדק מהא דתניא התם בגמ' ביומא (דף כו:) מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזירין בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר תניהו ענין לתמיד של בין הערבים ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר וקאמר רחמנא ניעבד בחד והדר נעביד בתרי אלמא משמע בהדיא דשל שחר בחד משום דכתיב וביער לשון יחיד ושל בין הערבים בתרי משום דכתיב וערכו לשון רבים ועוד תניא התם (דף כז:) בסוף פירקא מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא מעתה כבש הבא עם העומר, ס"ד דמקשה דר' יוחנן דוקא נקט אשם מצורע לומר זה הטעם (ברובי ראשון ולא בפ' אותו ששחטו לשמו) משום דפסלתו מדלא אשמעי' הך טעמא דפסלתו גם בהנך ולהכי פריך דגם בהנך שייך האי טעמא ולימא נמי הכי ומשני דאה"נ דה"ה בהנך וחדא מינייהו נקט דלא צריך למחשבינהו ורבא משני דדוקא אשם מצורע נקט ר' יוחנן בטעמא דאם אי אתה אומר כן פסלתו ולא בהנך דדוקא ביה שייך ולא בהנך כדמסיק דעולות נינהו ויתפשו שמם ראשון:

    הכא אשם נדבה מי איכא, וא"ת אה"נ דאמרי' מתנדב אשם תלוי בכל יום, וי"ל הואיל והטעם מפני שהוא בספק חטא וא"כ כשמפרישו צריך שיפרישנו לכך וזה שהופרש לשם אשם מצורע אינו יכול להעתק ולהסיר שמו מעליו ליעשות אשם נדבה כי שמא היה בספק חטא דאם היה מ"מ צריך שיהא דעתו מקודם לכן להפרישו לכך ולא שיעתק ממילא כחו ולא דמי לעולה דשייך להביא עולת נדבה בין יחיד בין צבור בכל עת ועת וכששנה בה לעשות חובה שלא לשמה חשיב עולת נדבה הראויה לו להתנדב בכל שעה אבל לאשם ספק אינו יכול להשתוות מפני שצריך דעת בו, אי נמי ר"ל במצורע מי שייך אשם נדבה שיבא נדבה כאשם תלוי שהרי אשם מצורע היה ואינו יכול ליעתק לאשם אחר אבל עולת חובה תוכל לשוב נדבה שהכל שם אחד ושם עולה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 89b

    Menachot 89b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 316 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכן נמי מערבין נסכי כבשים של היום בנסכי כבשים של אמש כדאמרינן (לעיל מנחות דף טו:) מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים:

    אבל אין מערבין וכו' משום דהללו בלילתן רכה והללו בלילתן עבה:

    בללן לנסכי פרים בפני עצמן ולנסכי כבשים בפני עצמן ושוב נתערבו כשרין ואם נתערבו עד שלא בלל פסולה:

    גמ' שלא יערב חלבים הכי נמי לא יערב נסכים:

    אמר רבי יוחנן לא תימא מערבין לכתחלה אלא אם נתערבו קאמר והא דקתני והקטירו שלא יערב לכתחלה מיירי:

    אי הכי דקתני במתניתין אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים דאפי' נתערבו דיעבד נמי לא:

    והא מדקתני סיפא נתערבו כשרות דהיינו דיעבד:

    מכלל דרישא אין מערבין לכתחלה וה"ה רישא דרישא נמי מערבין לכתחלה והדר קשיא לדוכתי' שלא יערב חלבים בחלבים:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן [ונתערבו] כשרות כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה בהקומץ רבה (לעיל מנחות כג.) דאמרי חרב שנתערב בבלול יקרב:

    ואם עד שלא בלל נתערבו פסולות דבעינן ראוי לבילה:

    והא מדקתני סיפא בללן אלו בפני עצמן כו' תימה מאי קשיא דלעולם אין מערבין אפי' נתערבו נמי לא וכגון שלא בלל ונראה דלא מייתי ההוא דאין מערבין אלא משום דסיפא דבללן אלו בפני עצמן כו' עלה קאי אנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים אבל לא דייק כלל אלא מהא דמדקתני סיפא ונתערבו בלשון דיעבד מכלל דמערבין דרישא לכתחילה קאמר:

    שאם אי אתה אומר כן פסלתו תימה אם כן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דתניא בפ' התכלת (לעיל מנחות מח.) הדם יזרק והבשר יאכל אמאי הא כיון דבעי לחם ולא קדש הלחם יפסל וכן תודה ששחטה שלא לשמה תיפסל כיון דלא קדש הלחם ושלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן דקאמר דאין טעונין לא לחם ולא זרוע וכן מפריש מעות לנזירותו ומת דאמר בפ' קמא (לעיל מנחות ד:) דמי שלמים יביא בהן שלמים ואין טעונים לחם ולרבא ניחא דמשני בשלמא הנך עולות נינהו אי לא חזו לעולת חובה חזו לעולת נדבה הכא נמי שלמים נינהו אי לא חזו לשלמי חובה חזו לשלמי נדבה אלא לאביי קשיא ואפי' לרבא נמי קשה דהא ציבור לא מייתו שלמי נדבה ויש לומר דלחם לא דמי לנסכים דנסכים חשיבי טפי כגוף הקרבן משום דקרבי למזבח אבל לחם לא חשיב כגוף הקרבן משום דאין בו למזבח וזרוע בשילה נמי אף על גב דגופא דזיבחא הוא אין לחוש בכך דשלמי נזיר גופייהו אפי' לא היה מקיים בהן מצות זרוע בשילה לא היו פסולין בכך הואיל ונעשו העבודות כמצותן:

    תמיד של שחר טעון שני גזירין בכהן אחד אחר סידור כל המערכה ושל בין הערבים בשני כהנים ושני גזירין כדמפרש בפרק ב' דמסכת יומא (דף כו:) כך פירש בקונטרס והכי תנן התם בפרק ב' (ג"ז שם) דתמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר לא פחות ולא יותר עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה בין הערבים בי"א עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירי עצים והשתא תימה אי גזירי עצים דתמיד של שחר בכהן אחד הוה ליה עצמו בעשרה או באחד עשר אי טעונים שני כהנים וצריך לומר דלא חשיבא שני גזירין של שחרית משום דלפני שחיטת תמיד השחר הן משכימין לסדר המערכה לא חשיב אלא העוסקין בשעת התמיד דסידור שני גזירין היה אפילו קודם תרומת הדשן כדאיתא בסידור המערכה דאביי בפרק אמר להן הממונה (יומא דף לג.) והיינו דאמר בירושלמי בפ"ב דיומא אמר רבי יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית פי' שיהו בשעת הקטרת איברים א"ר אסי מתניתין אמרה כן בכל יום קרב בין הערבים באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום ומהשתא ליכא למידק מהתם כלל אי הויא בכהן אחד או בשני כהנים ומיהו יש לדקדק מהא דתניא התם בגמ' ביומא (דף כו:) מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזירין בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר תניהו ענין לתמיד של בין הערבים ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר וקאמר רחמנא ניעבד בחד והדר נעביד בתרי אלמא משמע בהדיא דשל שחר בחד משום דכתיב וביער לשון יחיד ושל בין הערבים בתרי משום דכתיב וערכו לשון רבים ועוד תניא התם (דף כז:) בסוף פירקא מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים:

    Tosafot on Menachot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אלא מעתה כבש הבא עם העומר, ס"ד דמקשה דר' יוחנן דוקא נקט אשם מצורע לומר זה הטעם (ברובי ראשון ולא בפ' אותו ששחטו לשמו) משום דפסלתו מדלא אשמעי' הך טעמא דפסלתו גם בהנך ולהכי פריך דגם בהנך שייך האי טעמא ולימא נמי הכי ומשני דאה"נ דה"ה בהנך וחדא מינייהו נקט דלא צריך למחשבינהו ורבא משני דדוקא אשם מצורע נקט ר' יוחנן בטעמא דאם אי אתה אומר כן פסלתו ולא בהנך דדוקא ביה שייך ולא בהנך כדמסיק דעולות נינהו ויתפשו שמם ראשון:

    הכא אשם נדבה מי איכא, וא"ת אה"נ דאמרי' מתנדב אשם תלוי בכל יום, וי"ל הואיל והטעם מפני שהוא בספק חטא וא"כ כשמפרישו צריך שיפרישנו לכך וזה שהופרש לשם אשם מצורע אינו יכול להעתק ולהסיר שמו מעליו ליעשות אשם נדבה כי שמא היה בספק חטא דאם היה מ"מ צריך שיהא דעתו מקודם לכן להפרישו לכך ולא שיעתק ממילא כחו ולא דמי לעולה דשייך להביא עולת נדבה בין יחיד בין צבור בכל עת ועת וכששנה בה לעשות חובה שלא לשמה חשיב עולת נדבה הראויה לו להתנדב בכל שעה אבל לאשם ספק אינו יכול להשתוות מפני שצריך דעת בו, אי נמי ר"ל במצורע מי שייך אשם נדבה שיבא נדבה כאשם תלוי שהרי אשם מצורע היה ואינו יכול ליעתק לאשם אחר אבל עולת חובה תוכל לשוב נדבה שהכל שם אחד ושם עולה:

    Rashba on Menachot 89b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו עי' לעיל דף מט ע"א תוס' ד"ה תדיר:

    Gilyon HaShas on Menachot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 89, Amud Bet, about 316 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “של יום בשל אמש.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים…”

    3. Segment 313 words

      Opens “הכבש הבא עם העומר, אף על פי…”

    4. Segment 42 words

      Opens “גמ׳ ורמינהו:…”

    5. Segment 58 words

      Opens “(ויקרא ג, ה) ״והקטירו״, שלא יערב חלבים…”

      Named: רב חלבים.

    6. Segment 67 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: ״אם נתערבו״ קא אמר.…”

    7. Segment 730 words

      Opens “אי הכי, ואין מערבין נסכי כבשים בנסכי…”

    8. Segment 810 words

      Opens “אמר אביי: הכי קאמר, מערבין יינן, אם…”

      Named: רב סלתן, אביי.

    9. Segment 912 words

      Opens “ויינן לכתחלה לא? והתניא: במה דברים אמורים…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “אלא אמר אביי: הכי קאמר היכא דהוקטר…”

      Named: רב סלתן, אביי.

    11. Segment 1120 words

      Opens “כבש הבא עם העומר, תנו רבנן: (ויקרא…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “יכול כשם שמנחתו כפולה, כך יינו כפול?…”

    13. Segment 139 words

      Opens “מאי תלמודא? אמר רבי אלעזר: כתיב ״ונסכה״,…”

      Named: רבי אלעזר.

    14. Segment 1412 words

      Opens “כיצד? ״נסכה״ דמנחה כנסכו״ דיין מה יין…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: אשם מצורע ששחטו שלא…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “מתקיף לה רב מנשיא בר גדא: אלא…”

      Named: רב מנשיא בר גדא.

    17. Segment 1737 words

      Opens “ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו, יהא…”

    18. Segment 189 words

      Opens “אין הכי נמי, אלא אמר אביי: חדא…”

      Named: אביי.

    19. Segment 197 words

      Opens “ר' אבא אמר: בשלמא הנך, עולות נינהו,…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Menachot 89b · Segment 6 — “אמר ר' יוחנן: ״אם נתערבו״ קא אמר.

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Menachot 89b · Segment 19 — “ר' אבא אמר: בשלמא הנך, עולות נינהו,

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 89b · Segment 8 — “אמר אביי: הכי קאמר, מערבין יינן, אם נתערב סלתן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 89b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026