Talmud Builders

    Menachot 19b

    Back to index

    English translation — Menachot 19b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1teaching that the groats and oil are indispensable, and nothing else is indispensable, despite the fact that the term statute appears.

    2§ The Gemara discusses the matter itself: Rav says: With regard to every sacrificial rite of the meal offering that the verse in the Torah repeats, it is repeated only to teach that the failure to perform that rite invalidates the offering. And Shmuel says: Only the groats and oil are indispensable, and nothing else is indispensable. The Gemara asks: And according to Shmuel, is it true that even though a rite of the meal offering is repeated in another verse he does not deem it indispensable?

    3Rather, Shmuel must agree that wherever the verse repeats a rite it is certainly understood to be indispensable; and here, Rav and Shmuel disagree with regard to the expressions “his handful” (Leviticus 2:2) and “with his hand” (Leviticus 6:8). As it is taught in a baraita : The verse states: “And he shall remove his handful,” and elsewhere it states: “And he shall take up from it with his hand.” The change in terminology between the two verses teaches that the priest should not use a utensil to measure an amount for the handful of a meal offering, but should use his hand.

    4Rav holds that this halakha of using one’s hand and not a utensil is also repeated in another verse, as it is written in the context of Aaron’s service on the eighth day of the consecration of the Tabernacle: “And he presented the meal offering; and he filled his hand from it” (Leviticus 9:17), demonstrating that the handful is removed by hand and not with a utensil. And Shmuel holds that we do not derive the halakha for all generations from a temporary situation. Therefore, using one’s hand is not indispensable, as the general requirements of the rites of the meal offering cannot be derived from a verse referring to the meal offering that was sacrificed during the consecration of the Tabernacle.

    5The Gemara asks: And does Shmuel not derive the halakha for all generations from a temporary situation? But didn’t we learn in a mishna ( Zevaḥim 88a): Service vessels used for the liquids sanctify only the liquids placed in them, and service vessels used to measure dry substances sanctify only the dry substances that are placed in them. But service vessels used for the liquids do not sanctify the dry substances placed in them, and service vessels used to measure dry substances do not sanctify the liquids placed in them.

    6And Shmuel says concerning this mishna: They taught that halakha only with regard to service vessels used to measure liquids, e.g., wine or oil. But cups, which are used for collecting the blood of offerings, sanctify dry substances placed in them as well, as it is written with regard to the offerings of the princes during the inauguration of the Tabernacle: “One silver cup of seventy shekels, after the shekel of the Sanctuary; both of them full of fine flour mingled with oil for a meal offering” (Numbers 7:13), indicating that the cups were also fashioned for use with flour, a dry substance. In this case, Shmuel does derive the general halakha from a temporary situation, in this case the offerings of the princes.

    7The Gemara answers: There, with regard to the offering of the princes, it is different, as the verse is repeated twelve times, once with regard to each and every prince. Therefore, Shmuel derives a halakha for all generations from it. Nevertheless, generally speaking, the halakha for all generations cannot be derived from a temporary situation.

    8The Gemara returns to discussing Rav’s statement that a rite is deemed indispensable if it is repeated in the verses. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: But what of bringing the meal offering to the corner of the altar, which is repeated in the verse, as it is stated: “And he shall bring it to the altar” (Leviticus 2:8); and it is not indispensable, as stated in the mishna (18a)? The Gemara elaborates: Where is it repeated? As it is written: “And this is the law of the meal offering: The sons of Aaron shall sacrifice it before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7).

    9The Gemara answers: That verse is not a repetition of the mitzva for the priest to bring the meal offering to the corner of the altar; rather, it comes only to establish the place for the meal offering and describe where it should be brought. As it is taught in a baraita : The verse states: “And this is the law of the meal offering. The sons of Aaron shall sacrifice it before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7). From the phrase: “Before the Lord,” one might have thought that the meal offering must be brought on the western side of the altar, which faces the Sanctuary and is therefore “before the Lord.” Therefore, the verse states: “In front of the altar,” which is its southern side, where the priests ascend the ramp.

    10The baraita continues: If the verse had merely stated: In front of the altar, one might have thought that the meal offering is brought only on the southern side of the altar, as just mentioned. Therefore, the verse states: “Before the Lord,” which indicates the western side. How can these texts be reconciled? The baraita answers: The priest brings it near on the southwest corner of the altar, opposite the edge of the corner of the altar, and that will suffice for him.

    11The baraita continues: Rabbi Eliezer says: One might have thought that the verse presents the priest with the option that he may bring it on the western side of the corner or on the southern side of the corner. You say the following principle: Any time you find two verses, one of which fulfills itself and fulfills the other, and one of which fulfills itself and negates the other, we set aside the verse that fulfills itself and negates the other, and we seize the verse that fulfills itself and fulfills the other.

    12He explains: As, when you say to bring the meal offering “before the Lord,” which indicates that it shall be brought on the western side, you have nullified the other part of the verse, which states to bring it “in front of the altar,” which is on the southern side. But when you say to bring the meal offering “in front of the altar” and offer it on the southern side, you have also fulfilled the other part of the verse, which states to bring it “before the Lord.”

    13The Gemara asks: But if one brought the meal offering on the southern side, where have you fulfilled: “Before the Lord”? Rav Ashi said: This tanna , i.e., Rabbi Eliezer, holds that the entire altar stood in the northern part of the Temple courtyard. The southern side of the altar was aligned with the midpoint of the Temple courtyard, opposite the Holy of Holies, directly before the Lord. In any event, it can be seen in this baraita that the purpose of the verse: “The sons of Aaron shall offer it before the Lord, in front of the altar” is to establish the precise location where the meal offering is brought, and it does not serve as a repetition.

    14The Gemara cites another objection to Rav’s statement that a rite of the meal offering is deemed indispensable if it is repeated in the verses. Rav Huna objects to this: But what of the placement of the salt on the handful of the meal offering before it is burned, which is not repeated in the verse, and yet it is still indispensable in its sacrifice? As it is taught in a baraita : The verse states: “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), teaching that there will be

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גרש ושמןהוא דהחזיר בהן הכתוב ומעכבא:

    ואין דבר אחר מעכבואע"פ שהחזיר בו הכתוב:

    ואע"ג דתנא ביה קרא כו'בתמיה:

    מלא קומצוכתיב בחד דוכתא הדר שני בדבוריה וכתיב בקומצו למידרש מיניה בידו יקמוץ לא יעשה כלי למדת קומצו:

    כפוולא כלי הילכך אם קמץ בכלי פסל:

    דורות משעה לא ילפינןה"ק חזרה דגרש ושמן הוא דאתאי לעיכובא וכן דוגמתה שהוחזרו בתורה מנחת דורות אבל וימלא כפו לא חזרה היא:

    לא שנודאין מקדיש יבש אלא במדת לח כגון הין ולוג דכל מדה לא חזיא ליה אלא למילתיה למדות והין ולוג במדת יבש ליכא:

    אבל מזרקותשהן כלי דם מקדשין סלת יבש ויליף טעמא מנשיאים אלמא גמר דורות משעה:

    מאן תנא בהכלומר איזה מקרא שנה בה הקרב אותה בני אהרן לפני ה':

    יכול במערבבקיר מערבי של מזבח היינו לפני ה' כנגד פתח ההיכל דהיכל במערב:

    ת"ל אל פני המזבחופני המזבח זה דרום שהכבש בדרום:

    כנגד חודה של קרןבפ' ב' דסוטה (דף יד:) פריך מאי דיו:

    למערבה לדרומהכאן וכאן:

    כוליה מזבח בצפון עזרה קאיופתח היכל באמצע עזרה וכיון דכל המזבח בחצי עזרה עומד בו בצפון אישתכח דקיר דרומית של מזבח כלה לפני פתח (אהל) ההיכל ונקרא דרומו של מזבח לפני ה':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 19 עמוד ב

    1גרש ושמן מעכבין, ואין דבר אחר מעכב.

    2גופא, אמר רב: כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה, אינו אלא לעכב. ושמואל אמר: גרש ושמן מעכבין, ואין דבר אחר מעכב. ולשמואל, אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא ליה?

    3אלא, כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא, והכא במלא קומצו״ ״בקומצו״ קא מיפלגי, דתניא: ״מלא קומצו בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ.

    4רב סבר: הא נמי תנא ביה קרא, דכתיב: ״(ויקרא ט״, יז) ״ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה״, ושמואל: דורות משעה לא ילפינן.

    5ולא יליף שמואל דורות משעה? והתנן: כלי הלח מקדשין את הלח, ומדת יבש מקדשין את היבש, ואין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדת יבש מקדשין את הלח.

    6ואמר שמואל: ל"ש אלא מדות, אבל מזרקות מקדשין, דכתיב ״(במדבר ז״, יג) ״שניהם מלאים סלת״!

    7שאני התם, דתנא בה קרא תריסר זימנין.

    8א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי הגשה דתנא בה קרא, ולא מעכבא מאן תנא ביה! דכתיב ״(ויקרא ז״, א) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה'׃

    9ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא דתניא לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח׃

    10אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו׃

    11רבי אליעזר אומר יכול יגישנה למערבה של קרן (או) לדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שתי מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו׃

    12שכשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימתה לפני ה'׃

    13והיכא קיימתה אמר רב אשי קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי׃

    14מתקיף לה רב הונא הרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה דתניא (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם הוא שתהא׃

    Tosafot

    בקומצו שלא יעשה מדה לקומץבפ"ק (לעיל מנחות ד' יא.) דרשי' מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקומצו תרתי שמעת מינה:

    ושמואל אמר דורות משעה לא ילפינןהא דבעי רבי זירא למילף בפ"ק (לעיל מנחות דף ט:) מוימלא כפו ממנה דכל מקום שנא' כפו אינו אלא ימין לא מתוקמא מילתיה במסקנא והא דמסיק רבא יד יד לקמיצה דיליף וימלא כפו מיד דמצורע לענין קמיצה ולדורות שמא כיון דשאר גזירות שוות דאזן ורגל לדורות עבדינן נמי הך והא דא"ר אלעזר בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה שנא' ואכלוה אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלוה כו' שאני התם דאשכחן כיוצא בה קדשי דורות דדריש התם לעיל מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו כו' אבל אין לפרש דלא יליף הכא דורות משעה משום דנתחנך אהרן כל ז' ימי המלואים ועשה קמיצה בכפו דא"כ מאי קפריך מהא דאמר שמואל אבל מזרקות מקדשים דכתיב שניהם מלאים סולת ועוד אמרינן בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא.) גבי אנינות שאמר לו אהרן למשה אם שמעת בקדשי שעה שהותרה אנינות לא שמעת בקדשי דורות ומיהו שמא התם כך נאמר לו בפירוש דאי לאו הכי קשיא ליה לרב דיליף שעה מדורות והא דבעי קרא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה. ושם) דלדורות ירייה וסקילה ולא יליף מסיני לא דמי להכא דדילמא אעבירה דסיני מיחייב תרתי ולא בשאר עבירות והא דבעי בפ"ק דסנהדרין (דף טו:) שור סיני בכמה ילפינן שעה מדורות או לא התם גלוי מילתא בעלמא תדע דלבסוף יליף לה מדכתיב אם בהמה אם איש כו' ומנלן דאיש סיני בכ"ג אי לאו דיליף מדורות והא דילפינן לקמן בסוף התודה (מנחות דף פב:) פסח דורות מפסח מצרים ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא משום דאין דנין אפשר משאי אפשר שאני התם דפסח מפסח שייך למילף טפי וצריך לדקדק לשמואל דקסבר הכא מדה לקומץ לא פסל משום דלא יליף דורות משעה הא תנא בפ"ק (לעיל מנחות דף ו.) קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל מפני שאמרו הקומץ החסר והיתר פסול ומהאי קרא גופיה דריש ליה התם בגמרא מדכתיב מלא קומצו בקומצו ולא מצינו ששנה אי לאו מוימלא כפו ואי בלא שנה הכתוב מסתבר לן שעיכב א"כ גם לענין מדה לקומץ נמי מעכב כיון דתרוייהו מהאי קרא נפקי:

    כלי הלח מקדשין את הלחפירשתי בפ"ק (לעיל מנחות דף ח:):

    דתנא ביה קרא תריסר זימניאין להקשות אדרבה ליהוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין:

    ההוא לקבוע לה מקוםוא"ת קביעות מקום שמעי' מקרא דהקריב ואייתר ליה והגישה לומר דשנה הכתוב לעכב וי"ל אי מהקריב הוה אמינא על הכבש סמוך למזבח ולא על המזבח ממש כדאשכחן והקריב הכהן את הכל המזבחה דאמרינן בפ"ק (לעיל מנחות דף י.) זו הולכת איברים לכבש:

    כנגד חודו של קרן ודיובפ"ב דסוטה (דף יד:) דייק מאי ודיו ומשני ס"ד תיבעי הגשה כמנחה גופה פי' שיסירנה מן הכלי ויגיש הסולת עצמו למזבח ובריש נדה (דף ב.) גבי כל הנשים דיין שעתן אין מדקדק מאי דיין וי"ל דהתם שייך שפיר למיתני דיין לאפוקי מהלל וחכמים:

    למערבה של קרן לדרומה של קרןפי' בקונטרס כאן וכאן וקשיא א"כ מאי מקיים עצמו ומבטל חבירו והלא מגישה כאן וכאן ובזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף סג:) גרסי' בספרים או לדרומה של קרן פירוש לאיזה רוח שירצה והשתא ניחא דתופסין את שמקיים עצמו וחבירו ואם מגישה ברוח מערבית סמוך לקרן נמצא מבטל פני המזבח דהיינו דרום כדאמרינן בזבחים (דף סב:) על ירך המזבח צפונה כאדם ששוכב דיריכו בצפון וראשו בדרום ואם מגישה ברוח דרום סמוך לקרן מערבית נמצא מקיים שניהם שגם זה לפני ה' דכוליה מזבח בצפון והיכל ממוצע באמצע עזרה ונמצא י' אמות פתחו של היכל ה' בצפון וה' בדרום ונמצא דרומו של מזבח לפני הפתח ואינו יכול להתרחק מהקרן דלא קרינא ביה לפני ה' כיון דיש קרוב ממנו וסימן לדבר קני מנורה דמזרח ומערב מונחים ולא קרינא לפני ה' אלא בנר הסמוך אע"ג דכולן סדורות ברוח אחת זו אחר זו ומיהו נר שני של ב' נרות מזרחיות קרי נר מערבי כמו שאפרש לקמן בפרק כל קרבנות (מנחות דף פו:):

    הרי מלח דלא תנא ביה קראבמסקנא משני כיון דכתיב ביה ברית כמאן דתנא ביה קרא דמי והשתא ס"ד דמדקאמר אמר רב כל מקום שהחזיר משמע שלא מצא עיכוב אחר אלא במנחות דתניא ברית מלח עולם הוא ר"ת גריס מלח ברית והוא קרא דכתיב בפרשת ויקרא לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך אבל ברית מלח עולם הוא לא כתיב גבי קרבנות אלא גבי מתנות כהונה (במדבר י״ח:י״ט) ואם תמצי לומר דדרשינן מדאפקיה רחמנא בלשון מלח א"כ אשכחן דשנה הכתוב במלת לעכב וכן לקמן בברייתא (מנחות דף כא:) דהאומר הרי עלי מנחה שכתוב בסיפרא תלמוד לומר ברית מלח עולם הוא ולהלן הוא אומר מאת בני ישראל ברית עולם גריס נמי ר"ת מלח ברית דקרא דולא תשבית דריש לה בת"כ:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה', אל פני המזבח, (תפ"ך) ושנה הכתוב שהרי כבר כתב בפרשת ויקרא והגישה אל המזבח ואח"כ כתב במקרא זה דזאת תורת המנחה הקרב אותה אל פני המזבח הרי זה הכתוב בהגשה:

    למערכה של קרן ולדרומה של קרן, פי' כאן וכאן, ל"הולא נהירא דא"כ מאי מבטל דברי חבירו דקתני, לכ"נ לפרש דר"ל למערבה או לדרומה. ונראה לישב פירש"י משום דמשמע דבכל הגשה שיגישנה בין במערב בין בדרום יקיים שני הכתובים קרא דלפני ה' וקרא דאל פני המזבח ולכך קאמר דאי אפשר לקוים שניהם דנאמר לפני ה' אל פני המזבח באותו הגשה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 19b

    Menachot 19b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 289 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גרש ושמן הוא דהחזיר בהן הכתוב ומעכבא:

    ואין דבר אחר מעכב ואע"פ שהחזיר בו הכתוב:

    ואע"ג דתנא ביה קרא כו' בתמיה:

    מלא קומצו כתיב בחד דוכתא הדר שני בדבוריה וכתיב בקומצו למידרש מיניה בידו יקמוץ לא יעשה כלי למדת קומצו:

    כפו ולא כלי הילכך אם קמץ בכלי פסל:

    דורות משעה לא ילפינן ה"ק חזרה דגרש ושמן הוא דאתאי לעיכובא וכן דוגמתה שהוחזרו בתורה מנחת דורות אבל וימלא כפו לא חזרה היא:

    לא שנו דאין מקדיש יבש אלא במדת לח כגון הין ולוג דכל מדה לא חזיא ליה אלא למילתיה למדות והין ולוג במדת יבש ליכא:

    אבל מזרקות שהן כלי דם מקדשין סלת יבש ויליף טעמא מנשיאים אלמא גמר דורות משעה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ בפ"ק (לעיל מנחות ד' יא.) דרשי' מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקומצו תרתי שמעת מינה:

    ושמואל אמר דורות משעה לא ילפינן הא דבעי רבי זירא למילף בפ"ק (לעיל מנחות דף ט:) מוימלא כפו ממנה דכל מקום שנא' כפו אינו אלא ימין לא מתוקמא מילתיה במסקנא והא דמסיק רבא יד יד לקמיצה דיליף וימלא כפו מיד דמצורע לענין קמיצה ולדורות שמא כיון דשאר גזירות שוות דאזן ורגל לדורות עבדינן נמי הך והא דא"ר אלעזר בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה שנא' ואכלוה אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלוה כו' שאני התם דאשכחן כיוצא בה קדשי דורות דדריש התם לעיל מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין שנאמר וזבחת עליו כו' אבל אין לפרש דלא יליף הכא דורות משעה משום דנתחנך אהרן כל ז' ימי המלואים ועשה קמיצה בכפו דא"כ מאי קפריך מהא דאמר שמואל אבל מזרקות מקדשים דכתיב שניהם מלאים סולת ועוד אמרינן בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא.) גבי אנינות שאמר לו אהרן למשה אם שמעת בקדשי שעה שהותרה אנינות לא שמעת בקדשי דורות ומיהו שמא התם כך נאמר לו בפירוש דאי לאו הכי קשיא ליה לרב דיליף שעה מדורות והא דבעי קרא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה. ושם) דלדורות ירייה וסקילה ולא יליף מסיני לא דמי להכא דדילמא אעבירה דסיני מיחייב תרתי ולא בשאר עבירות והא דבעי בפ"ק דסנהדרין (דף טו:) שור סיני בכמה ילפינן שעה מדורות או לא התם גלוי מילתא בעלמא תדע דלבסוף יליף לה מדכתיב אם בהמה אם איש כו' ומנלן דאיש סיני בכ"ג אי לאו דיליף מדורות והא דילפינן לקמן בסוף התודה (מנחות דף פב:) פסח דורות מפסח מצרים ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא משום דאין דנין אפשר משאי אפשר שאני התם דפסח מפסח שייך למילף טפי וצריך לדקדק לשמואל דקסבר הכא מדה לקומץ לא פסל משום דלא יליף דורות משעה הא תנא בפ"ק (לעיל מנחות דף ו.) קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל מפני שאמרו הקומץ החסר והיתר פסול ומהאי קרא גופיה דריש ליה התם בגמרא מדכתיב מלא קומצו בקומצו ולא מצינו ששנה אי לאו מוימלא כפו ואי בלא שנה הכתוב מסתבר לן שעיכב א"כ גם לענין מדה לקומץ נמי מעכב כיון דתרוייהו מהאי קרא נפקי:

    כלי הלח מקדשין את הלח פירשתי בפ"ק (לעיל מנחות דף ח:):

    דתנא ביה קרא תריסר זימני אין להקשות אדרבה ליהוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין:

    ההוא לקבוע לה מקום וא"ת קביעות מקום שמעי' מקרא דהקריב ואייתר ליה והגישה לומר דשנה הכתוב לעכב וי"ל אי מהקריב הוה אמינא על הכבש סמוך למזבח ולא על המזבח ממש כדאשכחן והקריב הכהן את הכל המזבחה דאמרינן בפ"ק (לעיל מנחות דף י.) זו הולכת איברים לכבש:

    כנגד חודו של קרן ודיו בפ"ב דסוטה (דף יד:) דייק מאי ודיו ומשני ס"ד תיבעי הגשה כמנחה גופה פי' שיסירנה מן הכלי ויגיש הסולת עצמו למזבח ובריש נדה (דף ב.) גבי כל הנשים דיין שעתן אין מדקדק מאי דיין וי"ל דהתם שייך שפיר למיתני דיין לאפוקי מהלל וחכמים:

    למערבה של קרן לדרומה של קרן פי' בקונטרס כאן וכאן וקשיא א"כ מאי מקיים עצמו ומבטל חבירו והלא מגישה כאן וכאן ובזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף סג:) גרסי' בספרים או לדרומה של קרן פירוש לאיזה רוח שירצה והשתא ניחא דתופסין את שמקיים עצמו וחבירו ואם מגישה ברוח מערבית סמוך לקרן נמצא מבטל פני המזבח דהיינו דרום כדאמרינן בזבחים (דף סב:) על ירך המזבח צפונה כאדם ששוכב דיריכו בצפון וראשו בדרום ואם מגישה ברוח דרום סמוך לקרן מערבית נמצא מקיים שניהם שגם זה לפני ה' דכוליה מזבח בצפון והיכל ממוצע באמצע עזרה ונמצא י' אמות פתחו של היכל ה' בצפון וה' בדרום ונמצא דרומו של מזבח לפני הפתח ואינו יכול להתרחק מהקרן דלא קרינא ביה לפני ה' כיון דיש קרוב ממנו וסימן לדבר קני מנורה דמזרח ומערב מונחים ולא קרינא לפני ה' אלא בנר הסמוך אע"ג דכולן סדורות ברוח אחת זו אחר זו ומיהו נר שני של ב' נרות מזרחיות קרי נר מערבי כמו שאפרש לקמן בפרק כל קרבנות (מנחות דף פו:):

    הרי מלח דלא תנא ביה קרא במסקנא משני כיון דכתיב ביה ברית כמאן דתנא ביה קרא דמי והשתא ס"ד דמדקאמר אמר רב כל מקום שהחזיר משמע שלא מצא עיכוב אחר אלא במנחות דתניא ברית מלח עולם הוא ר"ת גריס מלח ברית והוא קרא דכתיב בפרשת ויקרא לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך אבל ברית מלח עולם הוא לא כתיב גבי קרבנות אלא גבי מתנות כהונה (במדבר י״ח:י״ט) ואם תמצי לומר דדרשינן מדאפקיה רחמנא בלשון מלח א"כ אשכחן דשנה הכתוב במלת לעכב וכן לקמן בברייתא (מנחות דף כא:) דהאומר הרי עלי מנחה שכתוב בסיפרא תלמוד לומר ברית מלח עולם הוא ולהלן הוא אומר מאת בני ישראל ברית עולם גריס נמי ר"ת מלח ברית דקרא דולא תשבית דריש לה בת"כ:

    Tosafot on Menachot 19b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה', אל פני המזבח, (תפ"ך) ושנה הכתוב שהרי כבר כתב בפרשת ויקרא והגישה אל המזבח ואח"כ כתב במקרא זה דזאת תורת המנחה הקרב אותה אל פני המזבח הרי זה הכתוב בהגשה:

    למערכה של קרן ולדרומה של קרן, פי' כאן וכאן, ל"ה ולא נהירא דא"כ מאי מבטל דברי חבירו דקתני, לכ"נ לפרש דר"ל למערבה או לדרומה. ונראה לישב פירש"י משום דמשמע דבכל הגשה שיגישנה בין במערב בין בדרום יקיים שני הכתובים קרא דלפני ה' וקרא דאל פני המזבח ולכך קאמר דאי אפשר לקוים שניהם דנאמר לפני ה' אל פני המזבח באותו הגשה:

    Rashba on Menachot 19b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 19, Amud Bet, about 289 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “גרש ושמן מעכבין, ואין דבר אחר מעכב.…”

    2. Segment 230 words

      Opens “גופא, אמר רב: כל מקום שהחזיר לך…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 322 words

      Opens “אלא, כל היכא דתנא ביה קרא ודאי…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רב סבר: הא נמי תנא ביה קרא,…”

      Named: רב סבר, רב את, שמואל.

    5. Segment 528 words

      Opens “ולא יליף שמואל דורות משעה? והתנן: כלי…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 615 words

      Opens “ואמר שמואל: ל"ש אלא מדות, אבל מזרקות…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 77 words

      Opens “שאני התם, דתנא בה קרא תריסר זימנין.…”

    8. Segment 829 words

      Opens “״א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי…”

      Named: רב כהנא, רב אסי, רב והרי, רב אותה.

    9. Segment 915 words

      Opens “ההוא לקבוע לה מקום הוא״ דאתא דתניא…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “רבי אליעזר אומר יכול יגישנה למערבה של…”

      Named: רבי אליעזר, רבה.

    12. Segment 1219 words

      Opens “שכשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל…”

      Named: רב בטלתה.

    13. Segment 1312 words

      Opens “והיכא קיימתה אמר רב אשי קסבר האי…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1421 words

      Opens “מתקיף לה רב הונא הרי מלח דלא…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Menachot 19b · Segment 8 — “״א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי הגשה דתנא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 19b · Segment 5 — “ולא יליף שמואל דורות משעה? והתנן: כלי הלח מקדשין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 19b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026