Talmud Builders

    Menachot 81a

    Back to index

    English translation — Menachot 81a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yehuda HaNasi explains why: And does one separate an animal as a leftover ab initio ?

    2The Gemara suggests another solution: Rabbi Yitzḥak bar Shmuel bar Marta was sitting before Rav Naḥman, and he was sitting and saying: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this be the thanks offering and these its loaves. And if this animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves and this will be a substitute, as the substitute of a thanks offering is not sacrificed with loaves, and it may be consumed for the same duration as the thanks offering itself.

    3Rav Naḥman said to him: Answer me, my Master: The halakha is that one who separates a substitute is liable to receive forty lashes on his shoulders, and yet you say it is fit to separate a substitute ab initio ?

    4The Gemara relates that Rav Ila took ill, and Abaye and the Sages went to visit him, and they were sitting and saying: If one accepts the ruling of Rabbi Yoḥanan, who said: If the loaves of the thanks offering were within Jerusalem, i.e., the area of consumption of a thanks offering and its loaves, even if they were outside the wall of the Temple courtyard when the thanks offering was slaughtered they are consecrated, then let the owner bring loaves and set them outside the wall of the Temple courtyard and let him say: If this animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves, and if it is not, let them go out and be consumed as non-sacred loaves.

    5The Gemara responds: This too is not a valid remedy, because there are four loaves of the forty that one must wave. How would he perform the mitzva of waving them? Shall he wave them outside the Temple courtyard? He may not, since “waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30) is written in the verse, and waving performed outside the Temple courtyard is not considered “before the Lord.” Shall he wave them inside the Temple courtyard? He will have brought non-sacred food into the Temple courtyard. Therefore, it is not possible.

    6Rav Sheisha, son of Rav Idi, objects to this: If one accepts the ruling of Ḥizkiyya, who said with regard to a thanks offering that one slaughtered accompanied by eighty loaves rather than the required forty: Forty of the eighty loaves are consecrated, then let the owner bring an animal and let him bring eighty loaves with it and say: If this animal that is extant is the thanks offering, then this additional animal should also be a thanks offering and these eighty loaves should be for both of them. And if this animal that is extant is the substitute, then let this additional animal be a thanks offering and these shall be its loaves, and let forty of the eighty be consecrated for it.

    7The Gemara rejects this: This is not a valid remedy, because it reduces the consumption of the forty additional loaves, as the priests may not be able to consume the four loaves given from the additional forty, and the owner cannot consume them because they may be the portion of the priest.

    8Rav Ashi said to Rav Kahana: If one accepts the ruling of Rabbi Yoḥanan, who said: If one separated a pregnant animal as a sin offering and it gave birth, if he wants he can achieve atonement with it, and if he wants he can achieve atonement with its offspring; then let the owner bring a pregnant animal and wait until it gives birth, and let him bring eighty loaves with it and say: If this animal that is extant is the substitute, then this and its offspring are thanks offerings, and these eighty loaves should be for both of them. And if this animal that is extant is the thanks offering, then this mother should also be a thanks offering, and these eighty loaves should be for both of them, and let this offspring be the leftover of the thanks offering.

    9Rav Kahana said to him: Who shall say to us that the reasoning of Rabbi Yoḥanan is that he said that the offspring is considered the property of the one who dedicated the pregnant mother, such that if he reserved it for a specific consecration it is considered reserved for that consecration? Perhaps Rabbi Yoḥanan holds that if he reserved it, it is not considered reserved, and this is the reason that Rabbi Yoḥanan holds that one can achieve atonement with the offspring of a pregnant animal separated as a sin offering, as he said: A person achieves atonement with the enhancement of consecrated property, such as the offspring of an animal that was consecrated when pregnant.

    10Ravina happened to come to Dimhorya. Rav Dimi, son of Rav Huna from Dimhorya, said to Ravina: And let the owner bring an animal and say: It is incumbent upon me to bring an animal for a thanks offering, and let him separate this animal in fulfillment of his vow, and then let him bring another animal, and let him bring eighty loaves with it and say: If this animal that is extant is the substitute, then these two additional animals are thanks offerings and these eighty loaves should be for both of them. And if this animal that is extant is the thanks offering, then this one for which I said: It is incumbent upon me, should also be a thanks offering, and these eighty loaves are for both of them, and let the other animal be for a guarantee, to be sacrificed if my thanks offering gets lost, and it does not require loaves.

    11Ravina said to him: The Torah said: “Better is it that you should not vow, than that you should vow and not pay” (Ecclesiastes 5:4), and you say: Let him rise up and vow ab initio ? Taking a vow to bring an offering is not encouraged. As all possible remedies have been rejected, the statement of Rabbi Ḥiyya, that there is no remedy in a case where a thanks offering and its substitute were intermingled and one of them died, stands.

    12MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, must bring it and its loaves from non-sacred money in his possession and not second-tithe money. Since he said: It is incumbent upon me, bringing the offering is an obligation, and one may not fulfill an obligation with second-tithe money.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכי מפרישין תחילהשום קרבן על מנת שיהא מותר זבח:

    ארבעין בכתפיה וכשרהוא חייב ללקות ארבעים על שהמיר כדתנן (תמורה דף ב.) שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ואת אמרת יפריש לכתחילה לשם תמורה דבר שהוא אסור ומתחייבים מלקות:

    אם איתא לדרבי יוחנןדאמר לעיל חוץ לחומת העזרה נמי קדש הלחם בשחיטת הזבח אם הוא לפנים מחומת בית פאגי אמאי לא עביד כדאמר מעיקרא:

    ולייתי לחם וכו'ודקמהדר לה וכי מכניסין חולין לעזרה לייתי לחם ויניח חוץ לחומת העזרה בבית פאגי במקום שמתקדש בשחיטת הזבח ואפילו הויא תמורה דהוו חולין ליכא איסורא דהא לא נכנסו לעזרה:

    משום דאיכא ארבעחלות דתרומה שצריך להניף ובכל מקום מצינו הלחם למעלה וצריך להניפו בעזרה במקום שמניף הבשר ואי קשיא הא דאמר לעיל (מנחות דף סב.) כל מקום שיש לחם הלחם למעלה ואמר היכא אמר רב פפא במילואים אמאי לא אמר נמי בתודה איכא לתרוצי עיקר מילתא נקט כדתרצינן נמי לעיל:

    לפני ה' כתיב בשלמים ותודה היא בכלל שלמים:

    קמעייל חולין לעזרהשמא תמורה היא:

    ולייתי שמוניםחלות ולינחינהו בחוץ כרבי יוחנן וליפריש מינייהו שמונה חלות ולותבינהו גוואי:

    ולימא אי הך כו'וליקדשו ארבעים מתוך שמונים והני שמונה דגוואי לא הוי ארבעה מינייהו חולין בעזרה ממה נפשך דאי הך דקיימא תודה הויא הוו שתי תודות ושמונה חלות תרומה ואי הך דקיימא תמורה ולא הוה אלא חדא תודה הני שמנה ליחשבינהו מהני מ' דקדשו ולא הוו חולין בעזרה:

    ומשני לא אפשר בהכי משום דממעט באכילה דארבעיםגבי הבעלים דכהן אינו רוצה לאכול כי אם ארבעה דסבור שמא אין כאן אלא תודה אחת ואין לכהן לאכול כי אם ארבעה מהן והבעלים נמי חוששין שמא שתיהן תודות הן וכל שמונה קדשות ונמצא אותן ארבעה חלות אבודים ולעיל דאמרינן אי לא ליפוק לחולין ליכא למימר קממעט באכילה דארבעים דהתם ליכא אלא ארבעים חלות וממה נפשך אית ליה לפרושי ד' לתרומה אבל הכא דהפריש שני חלות איכא למימר דארבעים שלא לצורך הן וקא ממעט לבעלים באכילה דארבעים. ענין אחר דקא ממעט באכילה דארבעה דאילו בעלמא היכא דליכא אלא חד קרבן אי יקדשו מ' מתוך שמונים אין נאכלין לכהנים אלא ארבעה ואידך כולהו נאכלין לבעלים וכיון דליכא אלא ארבעה יש ספוק בידך לאוכלן ביום אחד אבל הכא דאיכא לכהנים שמונה ושל בעלים יכולין להאכיל מחלקן לכל מי שירצו ולא אתו לידי שריפה אבל שמונה דלכהנים כיון דאין נאכלין אלא לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם דלמא לא מצו אכלי לכולהו שמונה ביום אחד והוי המותר בשריפה ושמא לא הויא אידך תודה ולא קדשו אלא ארבעים וליכא דקדיש אלא ד' ונמצאת ממעט באכילה דאלו ד' ושריף שלא כדין מ"ר. ענין אחר ממעט באכילה דמ' דילמא לא קדשי כלל דאידך לא הויא תודה וכי מתותרי למחר שרף להו ועבר משום בל תשחית (דברים כ) כך שמעתי:

    רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפרדלא חשיב לה כולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתיה הוה נמי להתכפר בעובר ומתכפר באיזו מהם שירצה ודכוותיה גבי תודה יכול לעשותן שתיהם תודות אבל נתעברה לאחר שהקדיש אין מתכפר בולדה משום דכשהקדישה לא הוה דעתיה אהאי ולד דאכתי לא נתעברה:

    לייתי בהמה מעוברתמשום הכי אמר בהמה מעוברת ולא בהמה וולדה משום דכי מפריש לה לא הויא אלא חדא ואיכא למימר דמפריש תחילה למותרות:

    והאי ליהוי מותר בתודהוהכא ליכא למימר וכי מפרישין תחילה למותרות שהרי מקצתה הויא עיקר קרבן דבשעה שהפרישה לא הויא אלא חדא גופא ועכשיו קרב מקצתו או האם או הולד אבל לעיל דלא הוי אלא חד והיא גופיה מייתי מתחילה לשם מותר איכא למיפרך וכי מפרישין וכו':

    מאן לימא לןטעם דרבי יוחנן התם היינו משום דעובר לאו ירך אמו הוא ואם שיירו לעובר שלא הקדישו כשהקדיש לאם הוי משוייר דלא חשיב כוולדה דבעי למימר דכוותיה גבי תודה שיהו האם והולד תודות דילמא ס"ל התם אם שיירו אינו משוייר שאין יכול לשיירו לקרבן לפני עצמו אלא מתה וה"נ אין יכול לעשות הוולד קרבן ואין יכול להקריב שניהם האם והוולד ולחמם עמהם אלא היינו טעמא דר' יוחנן דאמר רצה בוולדה מתכפר משום דאדם מתכפר בשבח הקדש בוולד דכי הפרישה מעוברת הוה דעתיה אכל שבחא ולאחר שנתכפר באם פוסל הוולד ה"נ מתכפר באיזו תודה שירצה ולחמה עמה אבל להביא שניהם ולחמם לא:

    ולימא עליכדי שיהא חייב באחריותה:

    ולייתי אחרתלאחריות דראשונה:

    התורה אמרה טוב אשר לא תדורומוקמינן ליה (חולין דף ב:) דאמר עלי:

    ואת אמרת ליקום ולנדור לכתחילהדלימא עלי דס"ל טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר:

    מתני' האומר הרי עלי תודה יביא היא ולחמה מן החוליןדכיון דאמר עלי נתחייב בה והוה ליה דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדאמרינן לקמן וכיון דאמר הרי עלי תודה אע"ג דלא אמר ולחמה מתחייב בשתיהן דלחם גלל תודה:

    מנחות 81 עמוד א

    1וכי מפרישין תחלה למותרות?

    2יתיב רבי יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן, ויתיב וקאמר: ולייתי בהמה ולחם, ולימא: אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה, ואי הך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תהוי תמורה.

    3אמר ליה: עני מרי, ארבעין בכתפיה, וכשר?!

    4רב עילא חלש, על לגביה אביי ורבנן, ויתבי וקא אמרי: אם איתא לדר' יוחנן, דאמר: חוץ לחומת העזרה קדוש לייתי לחם ולותבה חוץ לחומת העזרה ולימא: אי הך דקיימא תודה היא, הא לחמה ואי לא ליפוק לחולין׃

    5משום דאיכא ארבע להניף היכי ליעביד לנפינהו אבראי (ויקרא ז, ל) לפני ה' כתיב ״גוואי קא מעייל חולין לעזרה הלכך לא אפשר״׃

    6מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אם איתא לדחזקיה דאמר קדשו ארבעים מתוך שמונים לייתי בהמה ולייתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא נמי תיהוי תודה והא שמונים דתרוייהו אי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמה וליקדשו להו ארבעים מתוך שמונים׃

    7משום דקא ממעט באכילה דארבעים׃

    8אמר ליה רב אשי לרב כהנא אם איתא לדרבי יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר לייתי בהמה מעוברת וימתין לה עד שתלד ולייתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא וולדה תודה היא והא שמונים דתרווייהו ואי הך דקיימא תודה היא הא נמי תודה היא והא שמונים דתרווייהו הוא והאי ליהוי מותר דתודה׃

    9אמר ליה מאן לימא לן דאמר רבי יוחנן אם שיירו משוייר דלמא אם שיירו אינו משוייר והיינו טעמא דרבי יוחנן דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש׃

    10רבינא איקלע לדמהוריא אמר ליה רב דימי בריה דרב הונא מדמהוריא לרבינא ולייתי בהמה ולימא הרי עלי ולייתי בהמה אחריתי ולייתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הני תרתי תודות והא שמונים דתרוייהו ואי הך דקיימא תודה היא והא דאמרי עלי נמי ליהוי תודה והא שמונים דתרוייהו ואידך תהוי לאחריות׃

    11אמר ליה התורה אמרה (קהלת ה, ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ואת אמרת ליקום ולינדור בתחילה:

    Mishna

    12האומר הרי עלי תודה יביא היא ולחמה מן החולין.

    Tosafot

    אם איתא לדחזקיה כו'בחנם נקט אם איתא דהא אפי' רבי יוחנן מודה היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים כדאמרינן לעיל ושמא דדוקא היכא דלא מיכוין כדאמר (לו) לייתי חולין לעזרה דהוי צורך קרבן ואיכא בינייהו ארבעים דודאי הוו חולין וליקדשו להו ארבעים מתוך שמונים ואידך הוו ליה כמפריש לאחריות דהכי אמר חזקיה לעיל דלאחריות קא מיכוין והלכך ליכא למפרך דמעייל חולין לעזרה כיון דלאחריות קא מיכוין צורך קרבן נינהו ושפיר דמי אע"פ שהן חולין כדתניא בהלל הזקן (פסחים דף סו:) מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה אבל בהנך דלעיל דליכא אלא חדא בהמה ודלמא תמורה היא ולא חזיא ללחם מעיקרא חולין לעזרה קא מעייל ועל חנם פי' כן בקונט' ואע"ג דלעיל בפרק התכלת (מנחות דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבעים חלות חשבינן להו חולין בעזרה היינו משום דפריק להו בפנים דבחוץ לא מצי פריק להו דלא ליפסלו ביוצא:

    דלמא אם שיירו אינו משויירלעיל פירשתי דקשיא מתמורה פרק כיצד מערימין (תמורה דף כה.) דמשמע דהך הוא מסקנא דשמעתא דקסבר רבי יוחנן אם שיירו אינו משוייר:

    התורה אמרה טוב אשר לא תדורואפילו רבי יהודה לא קאמר אלא דאמר הרי זו אבל אמר הרי עלי לא כדאיתא בריש חולין (דף ב.) והא דאמרינן בפרק שני נזירין (נזיר נט:) גבי מת אחד מהם יביא אחר מן השוק וידור כנגדו תיקוני גברא שאני והאיש מדיר בנו בנזיר (שם דף כח:) היינו נמי כדי לחנכו במצות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 81a

    Menachot 81a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכי מפרישין תחילה שום קרבן על מנת שיהא מותר זבח:

    ארבעין בכתפיה וכשר הוא חייב ללקות ארבעים על שהמיר כדתנן (תמורה דף ב.) שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ואת אמרת יפריש לכתחילה לשם תמורה דבר שהוא אסור ומתחייבים מלקות:

    אם איתא לדרבי יוחנן דאמר לעיל חוץ לחומת העזרה נמי קדש הלחם בשחיטת הזבח אם הוא לפנים מחומת בית פאגי אמאי לא עביד כדאמר מעיקרא:

    ולייתי לחם וכו' ודקמהדר לה וכי מכניסין חולין לעזרה לייתי לחם ויניח חוץ לחומת העזרה בבית פאגי במקום שמתקדש בשחיטת הזבח ואפילו הויא תמורה דהוו חולין ליכא איסורא דהא לא נכנסו לעזרה:

    משום דאיכא ארבע חלות דתרומה שצריך להניף ובכל מקום מצינו הלחם למעלה וצריך להניפו בעזרה במקום שמניף הבשר ואי קשיא הא דאמר לעיל (מנחות דף סב.) כל מקום שיש לחם הלחם למעלה ואמר היכא אמר רב פפא במילואים אמאי לא אמר נמי בתודה איכא לתרוצי עיקר מילתא נקט כדתרצינן נמי לעיל:

    לפני ה' כתיב בשלמים ותודה היא בכלל שלמים:

    קמעייל חולין לעזרה שמא תמורה היא:

    ולייתי שמונים חלות ולינחינהו בחוץ כרבי יוחנן וליפריש מינייהו שמונה חלות ולותבינהו גוואי:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 81a · Sefaria

    Tosafot

    אם איתא לדחזקיה כו' בחנם נקט אם איתא דהא אפי' רבי יוחנן מודה היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים כדאמרינן לעיל ושמא דדוקא היכא דלא מיכוין כדאמר (לו) לייתי חולין לעזרה דהוי צורך קרבן ואיכא בינייהו ארבעים דודאי הוו חולין וליקדשו להו ארבעים מתוך שמונים ואידך הוו ליה כמפריש לאחריות דהכי אמר חזקיה לעיל דלאחריות קא מיכוין והלכך ליכא למפרך דמעייל חולין לעזרה כיון דלאחריות קא מיכוין צורך קרבן נינהו ושפיר דמי אע"פ שהן חולין כדתניא בהלל הזקן (פסחים דף סו:) מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה אבל בהנך דלעיל דליכא אלא חדא בהמה ודלמא תמורה היא ולא חזיא ללחם מעיקרא חולין לעזרה קא מעייל ועל חנם פי' כן בקונט' ואע"ג דלעיל בפרק התכלת (מנחות דף מח.) גבי שחט שני כבשים על ארבעים חלות חשבינן להו חולין בעזרה היינו משום דפריק להו בפנים דבחוץ לא מצי פריק להו דלא ליפסלו ביוצא:

    דלמא אם שיירו אינו משוייר לעיל פירשתי דקשיא מתמורה פרק כיצד מערימין (תמורה דף כה.) דמשמע דהך הוא מסקנא דשמעתא דקסבר רבי יוחנן אם שיירו אינו משוייר:

    התורה אמרה טוב אשר לא תדור ואפילו רבי יהודה לא קאמר אלא דאמר הרי זו אבל אמר הרי עלי לא כדאיתא בריש חולין (דף ב.) והא דאמרינן בפרק שני נזירין (נזיר נט:) גבי מת אחד מהם יביא אחר מן השוק וידור כנגדו תיקוני גברא שאני והאיש מדיר בנו בנזיר (שם דף כח:) היינו נמי כדי לחנכו במצות:

    Tosafot on Menachot 81a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 81, Amud Aleph, about 324 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “וכי מפרישין תחלה למותרות?…”

    2. Segment 235 words

      Opens “יתיב רבי יצחק בר שמואל בר מרתא…”

      Named: רבי יצחק בר שמואל, רב נחמן, שמואל.

    3. Segment 37 words

      Opens “אמר ליה: עני מרי, ארבעין בכתפיה, וכשר?!…”

    4. Segment 437 words

      Opens “רב עילא חלש, על לגביה אביי ורבנן,…”

      Named: רב עילא, אביי.

    5. Segment 522 words

      Opens “משום דאיכא ארבע להניף היכי ליעביד לנפינהו…”

    6. Segment 647 words

      Opens “מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    7. Segment 75 words

      Opens “משום דקא ממעט באכילה דארבעים…”

    8. Segment 861 words

      Opens “אמר ליה רב אשי לרב כהנא אם…”

      Named: רב אשי, רב כהנא, רבי יוחנן.

    9. Segment 925 words

      Opens “אמר ליה מאן לימא לן דאמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1052 words

      Opens “רבינא איקלע לדמהוריא אמר ליה רב דימי…”

      Named: רב דימי, רב הונא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “אמר ליה התורה אמרה (קהלת ה, ד)…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “מתני׳ האומר הרי עלי תודה יביא היא…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Menachot 81a · Segment 10 — “רבינא איקלע לדמהוריא אמר ליה רב דימי בריה דרב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Menachot 81a · Segment 4 — “…חלש, על לגביה אביי ורבנן, ויתבי וקא אמרי: אם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 81a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026