Talmud Builders

    Menachot 76a

    Back to index

    English translation — Menachot 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: All the meal offerings require rubbing three hundred times and striking five hundred times with one’s fist or palm. Rubbing and striking are performed on the wheat kernels to remove their husks prior to grinding them into flour. And Rabbi Yosei says: They are performed on the dough to ensure a smooth product. All of the meal offerings come as ten loaves or ten wafers from each one tenth of an ephah of flour, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the four types of loaves that accompany the thanks offering and the two types of loaves that accompany the peace offering of naziriteship, which come as ten each.

    2GEMARA: A tanna taught in a baraita that the rubbing and striking are done in the following manner: He rubs once and strikes twice. Then he rubs twice and strikes three times. This sequence is repeated one hundred times, so that he rubs three hundred times and strikes five hundred times. Rabbi Yirmeya raises a dilemma with regard to the rubbing: Is the rubbing of the hand back and forth over the surface of the item considered one rubbing, or is perhaps rubbing back and forth considered two distinct rubbings? What is the correct count? The Gemara states: The dilemma shall stand unresolved.

    3§ The mishna teaches: Rubbing and striking are performed on the wheat kernels, while Rabbi Yosei says: They are performed on the dough. The Gemara comments: A dilemma was raised before the Sages: Does Rabbi Yosei mean that these actions are performed on the dough and not on the wheat kernels? Or perhaps he means that they are performed not only on the kernels but also on the dough. The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita : Rubbing and striking are performed on the wheat kernels. Rabbi Yosei says: Rubbing and striking are performed on the dough.

    4§ The mishna teaches that according to the opinion of Rabbi Yehuda, all of the meal offerings come as ten loaves or wafers, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers. The Gemara examines the sources for these exceptions: With regard to the shewbread, it is written explicitly of it: “And you shall take fine flour and bake twelve cakes of it” (Leviticus 24:5).

    5That the griddle-cake offering of the High Priest is also offered as twelve units is derived from a verbal analogy of the word “obligation,” written in the context of the verse discussing the shewbread. With regard to the griddle-cake offering, the verse states: “And the anointed priest…shall offer it; it is an obligation forever” (Leviticus 6:15), and the verse states with regard to the twelve loaves of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons…a perpetual obligation” (Leviticus 24:9).

    6§ The Gemara asks: According to Rabbi Yehuda, who states in the mishna with regard to all the meal offerings that they come as ten loaves or ten wafers, from where do we derive this halakha ? The Gemara answers that he derives it from the loaves of the thanks offering. Just as there, there are ten loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there are ten loaves. The Gemara challenges: But let him derive it from the shewbread: Just as there, there are twelve loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there must be twelve.

    7The Gemara explains: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the shewbread in several respects: They are offered by an individual and not by the public; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; oil is used in their preparation; they are disqualified when left overnight, whereas, by contrast, the rite of the shewbread demands that it be left on the Table for eight days; they are not brought on the Sabbath, unlike the shewbread, whose rite is performed on the Sabbath; and they are not brought in a state of ritual impurity, unlike the shewbread, which is brought even in a state of impurity.

    8The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the shewbread, as they resemble the shewbread in several respects: They are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not; they are brought only as unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering by itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice.

    9The Gemara explains: These analogies between other meal offerings and the loaves of the thanks offering are more numerous than the analogies between other meal offerings and the shewbread. Therefore, the halakha of other meal offerings is derived from the loaves of the thanks offering.

    10The Gemara posited previously that according to Rabbi Yehuda, a verbal analogy teaches that, like the shewbread, the griddle-cake offering of the High Priest is brought as twelve units. The Gemara asks: And if we hold that a matter learned through a verbal analogy may subsequently teach as a paradigm, let us derive the halakha of the other meal offerings from the griddle-cake offering of the High Priest: Just as there, the meal offering comprises twelve units, so too here, other meal offerings should consist of twelve units.

    11The Gemara responds: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive their halakha from the halakha of the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the griddle-cake offering in several respects: They are brought by an ordinary person and not by the High Priest; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; and they are only brought whole, while the High Priest’s griddle-cake offering is brought in halves, half in the morning and half in the afternoon.

    12In addition, they are disqualified as piggul , i.e., when they are sacrificed with the intent to be consumed after their appointed time, unlike the griddle-cake offering, which is not eaten at all; they are not brought on the Sabbath, unlike the griddle-cake offering; and they are not brought in a state of ritual impurity, whereas the griddle-cake offering is brought by the High Priest even while impure.

    13The Gemara challenges: On the contrary, Rabbi Yehuda should have derived the halakha of the other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, as the other meal offerings resemble the griddle-cake offering in several respects: They both contain a tenth of an ephah of fine flour, whereas the loaves of the thanks offering contain several tenths of an ephah; they are consecrated when placed in a service vessel, whereas the loaves of the thanks offering are consecrated when the thanks offering is slaughtered; they are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not.

    14In addition, they are brought only of unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice; part of their rite is bringing them near the southwest corner of the altar, unlike the loaves of the thanks offering; and parts or all of them are placed on the fires of the altar, unlike the loaves of the thanks offering. The Gemara comments: And indeed, these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering are more numerous than the similarities between other meal offerings and the loaves of the thanks offering. Therefore, it seems more appropriate to derive the number of loaves from the griddle-cake offering.

    15The Gemara answers: Nevertheless, Rabbi Yehuda prefers to learn the halakha of the other meal offerings, which are brought by an ordinary person, from the loaves of the thanks offering, which are brought by an ordinary person.

    16§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves. The Gemara explains: What does he hold? If he holds that a matter learned through a verbal analogy is subsequently used to teach as a paradigm, he derives the number of loaves in other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, which was itself derived from a verbal analogy, as these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering enumerated above are more numerous.

    17And if he holds that a matter learned through a verbal analogy is not subsequently used to teach as a paradigm, then he derives the number of loaves in other meal offerings from the twelve loaves of the shewbread. This is because Rabbi Meir prefers to derive the status of the other meal offerings, which are consecrated property of the highest order, from the shewbread, which is also consecrated property of the highest order, in contrast to the loaves of the thanks offering, which are of lesser sanctity.

    18§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the loaves of the thanks offering and the loaves that accompany the guilt offering of naziriteship, which come as ten each. The Gemara explains the exceptions: With regard to the loaves of the thanks offering, it is written explicitly of them that these loaves are brought in units of ten, based on a verbal analogy: With regard to the thanks offering, the verse states: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [ teruma ] to the Lord” (Leviticus 7:14), and with regard to teruma of the tithe it is stated: “You shall set apart of it a gift [ teruma ] for the Lord, a tithe of the tithe” (Numbers 18:26). Just as the teruma of the tithe consists of one portion of ten, so too, the loaves of the thanks offering are brought in units of ten (see 77b).

    19That ten loaves accompany the guilt offering of naziriteship is derived from a verse, as the Master says: The verse describing the thanks offering states: “With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite. Just as each of the four varieties of loaves accompanying the thanks offering are brought in units of ten loaves, so too, the peace offering of the nazirite comprises ten loaves.

    20§ The loaves of the thanks offering consist of ten of each of the following four types: Leavened loaves, unleavened wafers, standard unleavened loaves, and unleavened loaves made from flour mixed with water and oil. With regard to these loaves, Rav Tovi bar Kisna says that Shmuel says: In the case of loaves of the thanks offering that one baked as only four loaves, one of each of the four types, where each loaf is the size of ten loaves, he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But do we not require forty loaves? The Gemara answers: Forty loaves are brought in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but he has nevertheless fulfilled his obligation with four loaves, one of each type.

    21The Gemara challenges this: But an individual who brings the loaves as an offering is required to separate teruma from them by designating one loaf of each type to be given to the priests, which cannot be done where only one loaf of each type exists. And if you would say that he may separate a tenth-sized piece from each and every loaf, that is difficult: Doesn’t the Merciful One state: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [ teruma ] to the Lord,” which teaches that he may not take sliced bread, but rather a whole loaf? The Gemara answers: This is a case where he separated it while kneading, so that it is not considered separating a slice.

    22The Gemara raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita : All the meal offerings where one increased the measure of their loaves or where one decreased the measure of their loaves are nevertheless fit, except for the twelve loaves of shewbread, and the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering, and the ten loaves of each variety for the thanks offering and the ten loaves that accompany the guilt offering of naziriteship. Evidently, no fewer than forty loaves are fit for the thanks offering, in contradiction to the statement of Shmuel. The Gemara answers: He

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' שיפהשמשפשף בידו שמוליך ומביא בפיסת ידו עליהן:

    בעיטהשבועט בהן בגבות אצבעותיו באגרופו:

    בחיטיןכדי שישרו קליפתן:

    בבצקבלישת הבצק שף ובועט:

    באות עשר עשרחלות או רקיקין:

    גמ' שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלשהנמצא דכי שף שלש פעמים בועט ה' פעמים ותו חוזר ועושה עד שגומר ש' פעמים שיפה ות"ק פעמים בעיטה:

    בעי רבי ירמיההא דקתני שף אחת היינו אמטויי ואתויי דמה שמוליך ומביא בידו חשוב חד שיפה:

    או דלמאלהולכה לחודה קרי חד שיפה וכן נמי להבאה לחודה חשיב שיפה כ"ש:

    ר' יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצקולא בחיטים:

    לחם הפנים בהדיא כתיב ביהי"ב חלות:

    אתי חוקה מלחם הפניםדכתיב בלחם הפנים (ויקרא כ״ד:ט׳) (מאת בני ישראל) חק עולם וכתיב בחביתין (שם ו) חק עולם לה' מה להלן י"ב אף כאן י"ב:

    שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן:

    מה להלןבלחמי תודה לכל מין עשר כדאמרינן בפירקין דלקמן (מנחות דף עז.):

    שכן יחידדלחמי תודה ושאר מנחות הן קריבין יחיד שנתנדב דתרוייהו אתו בנדבה ותרוייהו טעונות שמן ותרוייהו נפסלות בלינה ותרוייהו לא דחו שבת ולא טומאה לאפוקי לחם הפנים שהן קרבן של צבור ואין באות בנדבה ואין טעונות שמן ואין נפסלות בלינה שהרי מניחם ח' ימים על השולחן ודוחה שבת וטומאה:

    שכן הקדשהמנחות ולחם הפנים קדשי קדשים:

    מנחות טעונים לבונה והויין מצה תרוייהו:

    ועצםבאין בגלל עצמם מה שאין כן בלחמי תודה שאין טעונין לבונה ויש בהן חמץ ובאות בגלל זבח:

    ואכתי פריך ואי סבירא לן דדבר הלמד בג"ש כגון חביתין דילפי חוק חוק מלחם הפנים דחוזר ומלמד בבנין אב ולאו בבנין אב הוא אלא במה מצינו דפלוגתא במס' זבחים (דף נ:) אי חוזר ומלמד הואיל ויליף מלחם הפנים:

    לילף מחביתיןמה מצינו חביתין שהן י"ב חלות אף כל המנחות כו':

    שכן הדיוטלחמי תודה ושאר מנחות הדיוט יכול להביאן ובאין נדבה ואין באין לחצאין ויש בהם משום פגול ואין דוחין לא שבת ולא טומאה וחביתין הן קרבן של כהן גדול ואין באין בנדבה וקריבה לחצאין מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין בהן פיגול לפי שאין להם מתירין ודוחין שבת וטומאה:

    שכן עשרוןדחביתין ושאר מנחות אין באות אלא עשרון לאפוקי לחמי תודה שיש בהם כמה עשרונים:

    כליחביתין ומנחות טעונות כלי כ"ש. ע"א כלי מקדשן ולחמי תודה שחיטת הזבח מקדשן:

    הקדשדחביתין ומנחות הויין קדשי קדשים:

    מנחות וחביתין טעונים הגשה למזבח ובאות לאישים על המזבח מה שאין כן בלחמי תודה שאין טעונין הגשה ואין מהם לאישים:

    הדיוט מהדיוטמנחות מתודה דתרוייהו מנחת הדיוט לאפוקי חביתין שהן קרבן כהן גדול:

    רבי מאיר אומר וכו'דהיינו טעמא דאי סבירא ליה דבר הלמד כו' וטעמא משום הנך נפישן כדאמר לעיל:

    יליף מלחם הפניםדהקדש מהקדש עדיף ליה למילף לאפוקי לחמי תודה דקדשים קלים:

    בהדיא כתיב בהומפרש בפרק התודה (לקמן מנחות עז.):

    שלמיועל זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות נמי מרבינן שבאין עשר חלות כתודה:

    שאפאן ד' חלותשהיה לו לעשות ארבעים ולא עשה כי אם ד' אחד מכל מין:

    והא בעי אפרושי תרומה מינייהודכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה (ויקרא ז) והך תרומה אמרינן לקמן (מנחות דף עז:) דהויא אחת מי':

    דמפריש מכל חדאמכל אחת של ד' חלות:

    דאפרשינהו בלישהכל זמן שהן עיסה ושוב עשה החלות שלימות דלא הוי פרוס:

    שריבה במדת חלתןכגון שהיה לעשות י' חלות ועשה חלות גדולות שלא עשה מהן אלא או ז' או ח' או שמיעט שעשה י"ב חלות או י"ג חלות. ע"א שריבה היינו שהוסיף במנין החלות כגון שעשה י"ב:

    חוץ מלחם הפנים וחביתין ולחמי תודהשאם מיעט או ריבה במדת חלתן פסולות וקשיא לשמואל דאמר לחמי תודה שאפאן וכו':

    הואשמואל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מנחות 76 עמוד א

    Mishna

    1כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה, שיפה ובעיטה בחיטין. ור' יוסי אומר: בבצק. כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: כולם באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר.

    Gemara

    2תנא: שף אחת, בועט שתים. שף שתים, בועט שלש. בעי רבי ירמיה: אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרי? מאי? תיקו.

    3שיפה ובעיטה בחיטין, רבי יוסי אומר: בבצק. איבעיא להו: בבצק ולא בחיטין, או דלמא אף בבצק? תא שמע, דתניא: שיפה ובעיטה בחיטין, רבי יוסי אומר: שיפה ובעיטה בבצק.

    4כל המנחות באות כו'. שתים עשרה לחם הפנים בהדיא כתיב ביה.

    5חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים.

    6כל המנחות דבאות עשר עשר, מנלן? גמר מלחמי תודה מה להלן עשר, אף כאן עשר. ולילף מלחם הפנים מה להלן שתים עשרה, אף כאן שתים עשרה!

    7מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף, שכן יחיד, המתנדב, שמן, נפסל, שלא בשבת, ושלא בטומאה.

    8אדרבה, מלחם הפנים הוה ליה למילף, שכן הקדש, ולבונה, מצה, ועצם!

    9הנך נפישן.

    10ואי סבירא לן דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב, נילף מחביתי כהן גדול: מה להלן שתים עשרה, אף כאן שתים עשרה?

    11מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף, שכן הדיוט שהתנדב חצאין;׃

    12לפיגול, שלא בשבת, ושלא בטומאה.

    13אדרבה, מחביתי כוהן גדול הוי ליה למילף, שכן עשרון, כלי הקדש, ולבונה;׃

    14מצה ועצם, הגשה ואישים, והני נפישן.

    15הדיוט מהדיוט עדיף ליה.

    16רבי מאיר אומר: כולן באות שתים עשרה. מאי קסבר? אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי דכהן גדול, דהני נפישן.

    17אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם הפנים, הקדש מהקדש עדיף ליה.

    18חוץ מלחמי תודה ונזירות, שהן באות עשר עשר. לחמי תודה בהדיא כתיב בהו.

    19נזירות דאמר מר: ״שלמיו״ לרבות שלמי נזיר.

    20אמר רב טובי בר קיסנא, אמר שמואל: לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא. והא בעינן ארבעים למצוה!

    21והא בעי אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא ״אחד״ אמר רחמנא, שלא יטול פרוס, דאפרשינהו בלישה.

    22מיתיבי: כל המנחות שריבה במדת חלתן, או שמיעט במדת חלתן כשרות, חוץ מלחם הפנים, וחביתי כוהן גדול, ולחמי תודה ונזירות! הוא׃

    Tosafot

    רבי יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצקפי' ולא בחיטין ובתוספ' (פ"ח) גרסינן אף בבצק ופליגא אהך ובתוספתא דיוקנית לא גרסי' אף:

    אתיא חוקה חוקה מלחם הפניםתימה דבפ"ק (לעיל מנחות דף ח.) דרשינן חוקה דחביתין ובהקומץ רבה (שם דף יט.) דרשינן חוקה דלחם הפנים:

    דאפרשינהו בלישייהולכאורה דאין שם תרומה עליהם בעיסה דבשחיטת הזבח הוא דקדשי ותנן בפ' התודה (לקמן מנחות דף עח:) שחטה עד שלא קרמו בתנור לא קדש הלחם ותימה דבסוף פ"ק דנדרים (דף יב.) אמרינן כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת לחמי תודה אסור והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא ומשני לפני זריקת דמים וכדרב טובי בר קיסנא כדאפרשינהו בלישייהו וצריך לומר דלאו תרומה ממש הוו עד אחר אפייה וא"ת דמשמע הכא דהך דרב טובי בר קיסנא בדיעבד ובפרק קמא דנדה (דף ו:) גבי שפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה ומוקי לה בתרומת לחמי תודה ופריך תרומת לחמי תודה באפייה מאי בעי ומשני דאפרשינהו בלישייהו כדרב טובי בר קיסנא וכי לא עשתה מצוה מן המובחר ויש לומר דהא דקאמר ארבע חלות הוא דיעבד דלכתחילה בעי ארבעים וגם היא עשתה ארבעים אלא שקודם אפייה הפרישה אותן של תרומה ולא הפרשה גמורה אלא שביררה אותן העתידות להיות תרומה לעשותן נאות ויפות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שיפה שמשפשף החטין בין ידו לכלי כדי שתהא נוחה להשיר, או הבצק כדי שיהא יפה, ל"ה. בעי ר' ירמיה הא דקתני שף אחת מאי, חשיב להולכה והבאה יחד או דילמא חד חשיב להו, ל"ה. איבעיא להו בבצק ולא בחטין או דילמא אף בבצק ת"ש דתניא שיפה ובעיטה בחטין ר"י אומר בבצק. ר"ל דבבצק ולא בחטין ל"ה: וקשיא דמאי מייתי פשיטותא מברייתא טפי ממתני' שהרי במתני' כמו כן קאמר ת"ק שיפה ובעיטה בחטין ור' יוסי אומר בבצק, ומספקא אי ר"ל אף בבצק או בבצק דוקא וכמו כן בברייתא איכא לספוקי מאי דקאמר ר' יוסי בבצק אי ר"ל בבצק דוקא או אף בבצק, וליכא למימר דגרסי' בבצק ולא בחטין דא"כ לא היה צריך לרש"י לפרש בבצק ולא בחטין אם היה מפורש בהדיא ולא בחטין: וי"ל דלהכי פשט ולא בחטין מיתורא דמלתא דקאמר שיפה ובעיטה בבצק ולמה לו להזכיר שיפה הא עלייהו קיימי' ואם היה ר"ל אף בבצק לא הי"ל לומר כי אם בבצק לבד והיינו מפרשי' דבבצק דקאמר ר"ל דהשיפה דמיירי בהו הוו בבצק וירצה לומר או בבצק או גם בבצק כדמספקא לן הילכך לא היה צריך להאריך ולהזכיר ומדמזכרי להו ש"מ דה"ק הוו דוקא בבצק ולא בדבר אחר. דאינם בחטין:

    מתני' כל המנחות באות עשר, פי' עשר חלות ומנחת הסולת נמי אע"ג דנקמצת קודם אפיה אפ"ה עשר חלות עבדי ליה, ל"ה.

    גמ' לחם הפנים בהדיא כתיב בה שהם י"ב חלות חביתי כ"ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים, פי' בלחם הפנים כתיב קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם ובחביתין כתיב חק עולם כליל תקטר, ל"ה. וקשיא דא"כ בשאר מנחות נמי דלהוו י"ב חלות דליגמר חק חק מלחם הפנים דכמו כן בפ' מנחה כתי' כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכם מאשי ה'. ונר' דלא גמר חק חק כי אם מחק שנכתב על קדושה דלחם כמו דבלחם הפני' כתיב קדש קדשים מאשי ה' חק עולם דקאמר דהם קדשים מאשי ה' חק עולם וכן גבי חביתין קאמר דקדשי לה' חק עולם כדקאמר חק עולם לה' כליל תקטר אבל חק עולם במנחה אינו כתוב על קדושת המנחה כי אם על אכילת אהרן ובניו כדקאמר אהרן ובניו יאכלנה חק עולם ואע"ג דקאמר מאשי ה' לא קאמר אלא דהם אוכלים אותה מאשי ה' אבל לא דהיא קדושה לה' חק עולם הילכך לא גמרי ג"ש כי אם בדדמי לה:

    מלחמי תודה הבאות עשר עשר, דהכי פשיטא לן בפ' התודה (ל"ה)שכן יחיד, פי' שאר מנחות ותוד' קרבן יחיד הן שנתנדב ושניהן בנדבה אבל לחם הפנים חובה. שמן, פי' שאר מנחות ולחמי תודה טעונין שמן מה שאין כן בלחם הפנים. נפסל, פי' שאר מנחות ולחמי תודה נפסלין בלינה אבל לחם הפנים היה על השלחן שמנה ימים. ואינן דוחות שבת וטומאה דקרבן יחיד הם אבל לחם הפנים דוחה שבת וטומאה דקרבן צבור הוא, ל"ה. שכן הקדש פי' מנחות ולחם הפנים קדשי קדשים אבל לחמי תודה הוו קדשים קלים ונאכלין לבעלים כתודה. ולבונה פי' מנחות ולחם הפנים טעונין לבונה ולחמי תודה אין טעונין לבונה. מצה פי' מנחות ולחם הפנים באים מצה בגלל עצמן אבל לחמי תודה יש בהם מין אחד שהוא חמץ ובאות בגלל זבח (ל"ה). ואי סביר לן דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב. משום דפלוגתא היא בזבחים. שכן הדיוט שנתנדב פי'. מנחות ותודה קרבן הדיוט הן ונדבה הן ואין באין לחצאין ופגול נוהג בהם שהרי קומץ מתירן וכל דבר שיש לו מתירין יש בו משום פגול, ואינן דוחות שבת וטומאה אבל חביתין אינן נדבה ובאות לחצאין ואין בהם משום פגול דאין לו מתירין דכולה כליל ודוחה שבת וטומאה דכתיב בה מנחת תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין (ל"ה). אדרבה שכן עשרון, פי' מנחות וחביתין באות מעשרון וכלי מקדשו וקדשי קדשים וטעונות לבונה ובאות מצה ובגלל עצמו וטעונות הגשה ואשם שמקטיר קומץ כשאר מנחות וחביתין כלם אשים אבל לחמי תודה באין עשרה קבין ואין כלי מקדשן כי אם שחיטת הזבח ואינן קדשי קדשים ואינן טעונות לבונה ויש בה חמץ ובאין בגלל הזבח ואין טעונות לבונה ואין מהם לאשים. והני נפישן ונילף מינייהו, ור' מאיר אי סבירא ליה, פי' בניחותא. הקדש מהקדש עדיף ליה ואע"ג דהנך דלחמי תודה ניפשן מיניהו לאו הקדש דקדשי קדשי' נינהו (ל"ה). לחמי תודה בהדיא כתי' בהו עשר דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמרינן בפ' התודה נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומ' מעשר תרומה מה להלן אחד מן העשרה אף כאן א' מעשרה. שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' דכתי' בקרא מזבח תודת שלמיו ואמרינן לרבות שלמי נזיר לכל דין לחמי תודה לעשרת קבין ולחצי לוג שמן ושיהו באות עשר עשר (ל"ה). ארבע חלות, אחת ממצה ואחד מחמץ וא' מרקיקין וא' מרבוכה דארבע מינין יש בהן. והא בעי' אפרושי תרומה, כדכתיב תרומה לה' שנוטל אחת מכל מין ונאכלת לכהנים כדכתיב לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה והתשע נאכלות לבעלי'. אחד אמר רחמנא, דכתיב והקריב אחד מכל ואחד שלם משמע שלא יטול פרוס (ל"ה) שרבה במדת חלתן, פי' שעשאן י"א חלות או י"ב או שמיעט שעשאן ט', [ע"ב] [הוא דאמר כי האי תנא] (כתנאי הא דרב דאמר) חוץ מלחם וחביתי כהן גדול משמע אבל לחמי תודה ונזירות יכול למעט (ורב טובי כותיה ס"ל), וי"א אף לחמי תודה ונזירות ורב טובי כותיה דת"ק ס"ל, ל"ה:

    מתני' עשרון משלש סאין, פי' שלש סאין שעורין מביאין ומניפין אותן בנפה י"ג פעמים עד שמעמידין סלתן על עשרון. לחם הפנים כ"ד עשרונים מכ"ד סאיך דהכי כתיב שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. לא היה להם קצבה קאי אלא סולת מנופה כל, צורכה היה מביא, פי' אפי' מן השוק נקחת ובלבד שתהא מנופה כל צורכה. שנא' ולקחת, פי' משמע שבשעת לקיחה תהא ראויה לאפות, ל"ה.

    גמ' מאי טעמאפי' בעי' עשרון דעומר ג' סאין. כיון מחדש פי' ותבואה חדשה יש בה סובין יותר וסולת מועט, ל"ה. שתי הלחם, מתבואה חדשה באין דבעצרת אכתי חדשה הוא. לחם הפנים, פי' אפי' כשהתבוא' חדשה הרי יכול להביאה מהישנה, ל"ה. שרבה במדת עשרונו פי' שמדד בעשרון גדול או שנתן עשרון ומחצה במקום עשרון. פסולות דהוה ליה קומץ נקמץ מן החצי היתר ונמצא שאין לעשרון קומץ שלם והוה ליה קומץ חסר ותנן בפ' ראשון דקומץ החסר פסול, ל"ה. או שמעט עשרונו פסולות שהרי אין שם עשרון דקבעי קרא. רבה במדת סאין שלהם, שרבה בסאין כשהיה להביא עשרון והביאו משתים, או שמיעט שהיה לבא משלש סאין והביאו משתים כשרות. בדקה בגסה, פי' בתחלה מנפה בנפה דקה שמוציאה אבק דק שאין לבן כל כך ואחר כך בגסה שמוציאה הסולת וקולטת הסובין וחוזר ומנפה הסלת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא דקה מגסה שזו מוציאה אבק בינוני ואח"כ בגסה שמוציאה סלת וקולטת סובין וחוזר ומנפה הסולת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא גסה מדקה ראשונה שזו מוציאה אבק בינוני [מה] מה שלא הוציאה דקה ראשונה ואח"כ בגסה שמוציאה סולת וקולטת סובין וגסה זו דקה מגסה ראשונה שהרי זו קולטת סובין שמוציאה גסה ראשונה ואח"כ בדקה וכן עד י"ג דקה זו דקה מגסה של מטה וגסה זו דקה מגסה ראשונה, ל"ה:

    ר' שמעון י"ג נפות הוו במקדש קבועות זו על גב זו עליונה קולטת סובין ותחתונה אף סולת ואינה מוציאה אלא אבק ומנפה בעליונה ואח"כ בשל מטה הימנה וכן כולם בסדר הזה התחתונ' דקה ושלמעלה לה גסה הימנה והשלישית דקה מן השניה ורביעית דקה הימנה וכן כלם, ל"ה:

    מלמד שנקחאת סולת, פי' שנקחת מן השוק כשהוא סולתמנין שאפי' חטין, פי' שאפי' חטין יקחנה ויעשנה הגזבר סלת. ויכול אף שאר מנחות כן, פי' שאפילו שאר מנחות (שוה) שהיחיד מביא יהיו נקחות חטים ויעשם הוא סלת. ת"ל אותה, פי' דכתיב ואפית אותה, אותה נקחת חטין ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות, הילכך יקח סולת מנופה כל צורכו מן השוק. מפני מה היקל הכתוב בלחם הפנים, התורה חסה, ולחם הפנים שהיה בכל שבת ויש בהם כ"ד עשרונות הילכך חסרון גדול לפי שהסלת הנקח מן השוק יקר מאד מפני שהחנוני משתכר בה לפי' נקח בחטין אבל מנחת נזיר דלא שכיחא והרי עשרון הוא לא חיישי' לזה, ל"ה:

    חמש סאין ירושלמיות, והסאין הללו היו סלת שליש חלות שש סאין מדודות, פי' שהיו בימי משה הוסיפו על המדות דהוסיפו שתות על המדות והנך שש סאין שתי איפות ועשרים עשרון הם דהא בכל איפה עשרה עשרונות. עשרה לחמץ, פי' עשרה עשרונים לחמץ בתודה. ורבוכה, פי' חלוט ברותחין קרי רבוכה נמצא שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין ושלש חנות לעשרון דהוו להו עשר חלות לשלשה עשרון ושליש. ובמד' ירושלמיות, פי' שלא היו בה עשרונות אלא קבין היו כך חמש סאין שלשים קבין שהם ששת קבין לסאה, ל"ה. מכלן היה נוטל, פי' מכל מין שבתודה היה נוטל אחד מעשרה תרומה. שיהיו כל הקרבנות שוין, פי' כל המינין יהיו שוין עשר חלות. שלא יטול תרומה מקרבן על חבירו, פי' שאם היו מנין זה ה' ומנין זה ה' ומזה ה' דלהוו ט"ו נמצא מפריש מזה על זה, ל"ה:

    Edition: Warsaw, 1861 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 76a

    Menachot 76a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' שיפה שמשפשף בידו שמוליך ומביא בפיסת ידו עליהן:

    בעיטה שבועט בהן בגבות אצבעותיו באגרופו:

    בחיטין כדי שישרו קליפתן:

    בבצק בלישת הבצק שף ובועט:

    באות עשר עשר חלות או רקיקין:

    גמ' שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלשה נמצא דכי שף שלש פעמים בועט ה' פעמים ותו חוזר ועושה עד שגומר ש' פעמים שיפה ות"ק פעמים בעיטה:

    בעי רבי ירמיה הא דקתני שף אחת היינו אמטויי ואתויי דמה שמוליך ומביא בידו חשוב חד שיפה:

    או דלמא להולכה לחודה קרי חד שיפה וכן נמי להבאה לחודה חשיב שיפה כ"ש:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבי יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק פי' ולא בחיטין ובתוספ' (פ"ח) גרסינן אף בבצק ופליגא אהך ובתוספתא דיוקנית לא גרסי' אף:

    אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים תימה דבפ"ק (לעיל מנחות דף ח.) דרשינן חוקה דחביתין ובהקומץ רבה (שם דף יט.) דרשינן חוקה דלחם הפנים:

    דאפרשינהו בלישייהו לכאורה דאין שם תרומה עליהם בעיסה דבשחיטת הזבח הוא דקדשי ותנן בפ' התודה (לקמן מנחות דף עח:) שחטה עד שלא קרמו בתנור לא קדש הלחם ותימה דבסוף פ"ק דנדרים (דף יב.) אמרינן כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת לחמי תודה אסור והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא ומשני לפני זריקת דמים וכדרב טובי בר קיסנא כדאפרשינהו בלישייהו וצריך לומר דלאו תרומה ממש הוו עד אחר אפייה וא"ת דמשמע הכא דהך דרב טובי בר קיסנא בדיעבד ובפרק קמא דנדה (דף ו:) גבי שפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה ומוקי לה בתרומת לחמי תודה ופריך תרומת לחמי תודה באפייה מאי בעי ומשני דאפרשינהו בלישייהו כדרב טובי בר קיסנא וכי לא עשתה מצוה מן המובחר ויש לומר דהא דקאמר ארבע חלות הוא דיעבד דלכתחילה בעי ארבעים וגם היא עשתה ארבעים אלא שקודם אפייה הפרישה אותן של תרומה ולא הפרשה גמורה אלא שביררה אותן העתידות להיות תרומה לעשותן נאות ויפות:

    Tosafot on Menachot 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    שיפה שמשפשף החטין בין ידו לכלי כדי שתהא נוחה להשיר, או הבצק כדי שיהא יפה, ל"ה. בעי ר' ירמיה הא דקתני שף אחת מאי, חשיב להולכה והבאה יחד או דילמא חד חשיב להו, ל"ה. איבעיא להו בבצק ולא בחטין או דילמא אף בבצק ת"ש דתניא שיפה ובעיטה בחטין ר"י אומר בבצק. ר"ל דבבצק ולא בחטין ל"ה: וקשיא דמאי מייתי פשיטותא מברייתא טפי ממתני' שהרי במתני' כמו כן קאמר ת"ק שיפה ובעיטה בחטין ור' יוסי אומר בבצק, ומספקא אי ר"ל אף בבצק או בבצק דוקא וכמו כן בברייתא איכא לספוקי מאי דקאמר ר' יוסי בבצק אי ר"ל בבצק דוקא או אף בבצק, וליכא למימר דגרסי' בבצק ולא בחטין דא"כ לא היה צריך לרש"י לפרש בבצק ולא בחטין אם היה מפורש בהדיא ולא בחטין: וי"ל דלהכי פשט ולא בחטין מיתורא דמלתא דקאמר שיפה ובעיטה בבצק ולמה לו להזכיר שיפה הא עלייהו קיימי' ואם היה ר"ל אף בבצק לא הי"ל לומר כי אם בבצק לבד והיינו מפרשי' דבבצק דקאמר ר"ל דהשיפה דמיירי בהו הוו בבצק וירצה לומר או בבצק או גם בבצק כדמספקא לן הילכך לא היה צריך להאריך ולהזכיר ומדמזכרי להו ש"מ דה"ק הוו דוקא בבצק ולא בדבר אחר. דאינם בחטין:

    מתני' כל המנחות באות עשר, פי' עשר חלות ומנחת הסולת נמי אע"ג דנקמצת קודם אפיה אפ"ה עשר חלות עבדי ליה, ל"ה.

    גמ' לחם הפנים בהדיא כתיב בה שהם י"ב חלות חביתי כ"ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים, פי' בלחם הפנים כתיב קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם ובחביתין כתיב חק עולם כליל תקטר, ל"ה. וקשיא דא"כ בשאר מנחות נמי דלהוו י"ב חלות דליגמר חק חק מלחם הפנים דכמו כן בפ' מנחה כתי' כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכם מאשי ה'. ונר' דלא גמר חק חק כי אם מחק שנכתב על קדושה דלחם כמו דבלחם הפני' כתיב קדש קדשים מאשי ה' חק עולם דקאמר דהם קדשים מאשי ה' חק עולם וכן גבי חביתין קאמר דקדשי לה' חק עולם כדקאמר חק עולם לה' כליל תקטר אבל חק עולם במנחה אינו כתוב על קדושת המנחה כי אם על אכילת אהרן ובניו כדקאמר אהרן ובניו יאכלנה חק עולם ואע"ג דקאמר מאשי ה' לא קאמר אלא דהם אוכלים אותה מאשי ה' אבל לא דהיא קדושה לה' חק עולם הילכך לא גמרי ג"ש כי אם בדדמי לה:

    מלחמי תודה הבאות עשר עשר, דהכי פשיטא לן בפ' התודה (ל"ה) שכן יחיד, פי' שאר מנחות ותוד' קרבן יחיד הן שנתנדב ושניהן בנדבה אבל לחם הפנים חובה. שמן, פי' שאר מנחות ולחמי תודה טעונין שמן מה שאין כן בלחם הפנים. נפסל, פי' שאר מנחות ולחמי תודה נפסלין בלינה אבל לחם הפנים היה על השלחן שמנה ימים. ואינן דוחות שבת וטומאה דקרבן יחיד הם אבל לחם הפנים דוחה שבת וטומאה דקרבן צבור הוא, ל"ה. שכן הקדש פי' מנחות ולחם הפנים קדשי קדשים אבל לחמי תודה הוו קדשים קלים ונאכלין לבעלים כתודה. ולבונה פי' מנחות ולחם הפנים טעונין לבונה ולחמי תודה אין טעונין לבונה. מצה פי' מנחות ולחם הפנים באים מצה בגלל עצמן אבל לחמי תודה יש בהם מין אחד שהוא חמץ ובאות בגלל זבח (ל"ה). ואי סביר לן דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב. משום דפלוגתא היא בזבחים. שכן הדיוט שנתנדב פי'. מנחות ותודה קרבן הדיוט הן ונדבה הן ואין באין לחצאין ופגול נוהג בהם שהרי קומץ מתירן וכל דבר שיש לו מתירין יש בו משום פגול, ואינן דוחות שבת וטומאה אבל חביתין אינן נדבה ובאות לחצאין ואין בהם משום פגול דאין לו מתירין דכולה כליל ודוחה שבת וטומאה דכתיב בה מנחת תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין (ל"ה). אדרבה שכן עשרון, פי' מנחות וחביתין באות מעשרון וכלי מקדשו וקדשי קדשים וטעונות לבונה ובאות מצה ובגלל עצמו וטעונות הגשה ואשם שמקטיר קומץ כשאר מנחות וחביתין כלם אשים אבל לחמי תודה באין עשרה קבין ואין כלי מקדשן כי אם שחיטת הזבח ואינן קדשי קדשים ואינן טעונות לבונה ויש בה חמץ ובאין בגלל הזבח ואין טעונות לבונה ואין מהם לאשים. והני נפישן ונילף מינייהו, ור' מאיר אי סבירא ליה, פי' בניחותא. הקדש מהקדש עדיף ליה ואע"ג דהנך דלחמי תודה ניפשן מיניהו לאו הקדש דקדשי קדשי' נינהו (ל"ה). לחמי תודה בהדיא כתי' בהו עשר דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמרינן בפ' התודה נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומ' מעשר תרומה מה להלן אחד מן העשרה אף כאן א' מעשרה. שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' דכתי' בקרא מזבח תודת שלמיו ואמרינן לרבות שלמי נזיר לכל דין לחמי תודה לעשרת קבין ולחצי לוג שמן ושיהו באות עשר עשר (ל"ה). ארבע חלות, אחת ממצה ואחד מחמץ וא' מרקיקין וא' מרבוכה דארבע מינין יש בהן. והא בעי' אפרושי תרומה, כדכתיב תרומה לה' שנוטל אחת מכל מין ונאכלת לכהנים כדכתיב לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה והתשע נאכלות לבעלי'. אחד אמר רחמנא, דכתיב והקריב אחד מכל ואחד שלם משמע שלא יטול פרוס (ל"ה) שרבה במדת חלתן, פי' שעשאן י"א חלות או י"ב או שמיעט שעשאן ט', [ע"ב] [הוא דאמר כי האי תנא] (כתנאי הא דרב דאמר) חוץ מלחם וחביתי כהן גדול משמע אבל לחמי תודה ונזירות יכול למעט (ורב טובי כותיה ס"ל), וי"א אף לחמי תודה ונזירות ורב טובי כותיה דת"ק ס"ל, ל"ה:

    מתני' עשרון משלש סאין, פי' שלש סאין שעורין מביאין ומניפין אותן בנפה י"ג פעמים עד שמעמידין סלתן על עשרון. לחם הפנים כ"ד עשרונים מכ"ד סאיך דהכי כתיב שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. לא היה להם קצבה קאי אלא סולת מנופה כל, צורכה היה מביא, פי' אפי' מן השוק נקחת ובלבד שתהא מנופה כל צורכה. שנא' ולקחת, פי' משמע שבשעת לקיחה תהא ראויה לאפות, ל"ה.

    גמ' מאי טעמא פי' בעי' עשרון דעומר ג' סאין. כיון מחדש פי' ותבואה חדשה יש בה סובין יותר וסולת מועט, ל"ה. שתי הלחם, מתבואה חדשה באין דבעצרת אכתי חדשה הוא. לחם הפנים, פי' אפי' כשהתבוא' חדשה הרי יכול להביאה מהישנה, ל"ה. שרבה במדת עשרונו פי' שמדד בעשרון גדול או שנתן עשרון ומחצה במקום עשרון. פסולות דהוה ליה קומץ נקמץ מן החצי היתר ונמצא שאין לעשרון קומץ שלם והוה ליה קומץ חסר ותנן בפ' ראשון דקומץ החסר פסול, ל"ה. או שמעט עשרונו פסולות שהרי אין שם עשרון דקבעי קרא. רבה במדת סאין שלהם, שרבה בסאין כשהיה להביא עשרון והביאו משתים, או שמיעט שהיה לבא משלש סאין והביאו משתים כשרות. בדקה בגסה, פי' בתחלה מנפה בנפה דקה שמוציאה אבק דק שאין לבן כל כך ואחר כך בגסה שמוציאה הסולת וקולטת הסובין וחוזר ומנפה הסלת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא דקה מגסה שזו מוציאה אבק בינוני ואח"כ בגסה שמוציאה סלת וקולטת סובין וחוזר ומנפה הסולת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא גסה מדקה ראשונה שזו מוציאה אבק בינוני [מה] מה שלא הוציאה דקה ראשונה ואח"כ בגסה שמוציאה סולת וקולטת סובין וגסה זו דקה מגסה ראשונה שהרי זו קולטת סובין שמוציאה גסה ראשונה ואח"כ בדקה וכן עד י"ג דקה זו דקה מגסה של מטה וגסה זו דקה מגסה ראשונה, ל"ה:

    ר' שמעון י"ג נפות הוו במקדש קבועות זו על גב זו עליונה קולטת סובין ותחתונה אף סולת ואינה מוציאה אלא אבק ומנפה בעליונה ואח"כ בשל מטה הימנה וכן כולם בסדר הזה התחתונ' דקה ושלמעלה לה גסה הימנה והשלישית דקה מן השניה ורביעית דקה הימנה וכן כלם, ל"ה:

    מלמד שנקחאת סולת, פי' שנקחת מן השוק כשהוא סולת מנין שאפי' חטין, פי' שאפי' חטין יקחנה ויעשנה הגזבר סלת. ויכול אף שאר מנחות כן, פי' שאפילו שאר מנחות (שוה) שהיחיד מביא יהיו נקחות חטים ויעשם הוא סלת. ת"ל אותה, פי' דכתיב ואפית אותה, אותה נקחת חטין ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות, הילכך יקח סולת מנופה כל צורכו מן השוק. מפני מה היקל הכתוב בלחם הפנים, התורה חסה, ולחם הפנים שהיה בכל שבת ויש בהם כ"ד עשרונות הילכך חסרון גדול לפי שהסלת הנקח מן השוק יקר מאד מפני שהחנוני משתכר בה לפי' נקח בחטין אבל מנחת נזיר דלא שכיחא והרי עשרון הוא לא חיישי' לזה, ל"ה:

    1 more comments on this page.

    Rashba on Menachot 76a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מה להלן עשר ע' זבחים נ ע"א תוס' ד"ה אמר אמרה:

    Gilyon HaShas on Menachot 76a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 76, Amud Aleph, about 356 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 150 words

      Opens “מתני׳ כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    2. Segment 223 words

      Opens “גמ׳ תנא: שף אחת, בועט שתים. שף…”

      Named: רבי ירמיה.

    3. Segment 328 words

      Opens “שיפה ובעיטה בחיטין, רבי יוסי אומר: בבצק.…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 411 words

      Opens “כל המנחות באות כו'. שתים עשרה לחם…”

    5. Segment 58 words

      Opens “חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם…”

    6. Segment 626 words

      Opens “כל המנחות דבאות עשר עשר, מנלן? גמר…”

    7. Segment 715 words

      Opens “מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף, שכן…”

    8. Segment 811 words

      Opens “אדרבה, מלחם הפנים הוה ליה למילף, שכן…”

      Named: רבה.

    9. Segment 92 words

      Opens “הנך נפישן.…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “ואי סבירא לן דבר הלמד בגזירה שוה…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף, שכן…”

    12. Segment 125 words

      Opens “לפיגול, שלא בשבת, ושלא בטומאה.…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “אדרבה, מחביתי כוהן גדול הוי ליה למילף,…”

      Named: רבה.

    14. Segment 146 words

      Opens “מצה ועצם, הגשה ואישים, והני נפישן.…”

    15. Segment 154 words

      Opens “הדיוט מהדיוט עדיף ליה.…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “רבי מאיר אומר: כולן באות שתים עשרה.…”

      Named: רבי מאיר.

    17. Segment 1719 words

      Opens “אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “חוץ מלחמי תודה ונזירות, שהן באות עשר…”

    19. Segment 197 words

      Opens “נזירות דאמר מר: ״שלמיו״ לרבות שלמי נזיר.…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “אמר רב טובי בר קיסנא, אמר שמואל:…”

      Named: רב טובי בר קיסנא, שמואל.

    21. Segment 2119 words

      Opens “והא בעי אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא…”

    22. Segment 2221 words

      Opens “מיתיבי: כל המנחות שריבה במדת חלתן, או…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Menachot 76a · Segment 20 — “…בר קיסנא, אמר שמואל: לחמי תודה שאפאן ארבע חלות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Menachot 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026